לדעתי הרבה דברים יכולים להשתנות פתאום. זה שלב שכבר נפתחים יותר, פחות מתביישים, פחות מצליחים להציג רק את הטוב, מגלים גם צדדים לא סימפטיים בבן/ בת זוג, עושים דברים חשובים יותר, מחליטים החלטות, יש כאלה שמגלים לפתע פנים חדשות, אולי אחרי האירוסים יש דיבור בחברה שיוצר לחץ, תגובות של אנשים מהסביבה שמשנים דברים בראש, אולי פחד, רגליים קרות, תחושה של פזיזות יתר, פרטים חדשים שמתגלים.....

זה מה שעלה לי עד עכשיו. ברור שיש הרבה סיבות באותה מידה שברור שזה מפחיד וכואב.

שלא נדע.

הרבה שמחה ונחת!!

לא לבטל לא לפני ולא אחרי.

להיות מאורסים ונשואים באושר.

חכם ולא רק צודק.

יש גם מוות בעולם- אז לא להיחשף, לטמון ראש, לא לדעת עליו?
לא לדעת איך ומתי ולמי לספר? 

 

לפני
אבל-
אם זה כבר קורה-
עדי ף שיהיה רגע לפני ולא רגעים אחרי.

דברים.

כשמסתכלים בעיניים אמוניות על המציאות
מבינים
שיש גם מציאות של "מתיר" כמו שיש "קושר".

וכמו שהתורה מתירה לקשור
היא מתירה גם להתיר את הקשר כשנצרך.

חשוב לדעת שאנשים מתבלבלים בין אירוסין
[שלרוב אין בו ולא כלום, למעט אולי תנאים שיש מי שיגיד שהביטול מצריך מחילה וכד'] 
לבין נישואין- שאז פירוקם מצריך גט- שהוא סיפור גדול יותר מהביטול ה"מינורי" של קשר השידוכין.

סיפור

נסעתי שבוע שעבר בטרמפ.
ממה ששמעתי- הבנתי שטוב לפקוח עיניים ואוזניים-
כי המספר היה בסיטואציה שבדיעבד לא נכנס אליה.
והוא עצמו מודה להשם שסובב את הדברים כל שהחליט במהלך של קשר על פירוקו.
לשאלה "אם היית יודע מראש- האם היית מתחתן?" הוא ענה בשלילה.

והותיר אותי עם הרבה חומר למחשבה.

אנחנו רוצים להמנע גם ממצב של ביטול אירוסין, זה לא דבר נעים/בריא בכלל.

אני חושב שבשנים האחרונות התופעה גדלה (וגם אחוזי הגירושין)

כנראה שיש לזה סיבה שאנחנו רוצים לדעת מהי

כדי לא להגיע למצב כזה בעצמנו.

אני חושב גם שחשוב לא למהר לשום מקום

התכוונתי אבל גם בגיל יותר מאוחר

לא להזדרז ולהתארס לפני ששלמים עם ההחלטה לגמרי

לא להיות עם סטופר ביד.

וגם לדעתי התופעה הזאת גדלה...

אני שומעת יותר מדי סיפורים על אנשים שביטלו, במגזר החרדי והדתי לאומי...

1. לפעמים משהו מתגלה רגע לפני- ואז ההחלטה של לבנות בית [עם העניין שהתגלה] הופכת כבדה משקל פתאום.
2. לפעמים מתגלה משהו חמור שיכול להיות קריטי- ובהתחלה עם ענני האופוריה הוא לא כל כך נראה, או נראה- ומודחק. וכשמגיעים לתמרור "מסילת ברזל לפניך"- לאור ההבנה המחודשת- מתקבלת החלטה לסגת. וזה לגטימי.
3. לפעמים זה מתח ולחץ שגורמים לפחד ובהלה מ "עצמת המעמד"- וההבנה ש"הגענו הלום וזה כבר לא חלום" מכה בעוצמה. והפחד , והחשש גורמים. מה שנקרא "רגליים קרות".

מכל מקום
צריך לדעת 
שנישואין זה דבר רציני וגדול
שראוי לתת עליו את הדעת
לפחות כמו החלטות כבדות משקל אחרות- אם לא יותר מזה. 
מי שרואה חיצונית את הענן הוורוד של הזוג- לא יודע כמה חששות ופחדים מוחבאים בפנים...
ולא להיבהל.
עדיף תמיד לחתוך לפני- מאחרי.

זה לפחות המקרים שאני מכיר.. חתכו בגלל פחד

ב. לפעמים, דווקא כשהדרך "ארוכה מידי", אז זה כבר לא מצב שאמור להיות טרם נישואין, ופגה קצת תחושת ההתחדשות שמצפים לה.

ג. יש כאלה שהדברים מאד ברורים להם. לא כולם כך. ואז, לפעמים, "מכריעים" שכאילו כן, אבל כשזה מתקרב באופן מעשי - נבהלים.. רואים שלא ברור להם אם אכן..

ד. לפעמים, סתם אנשים שמפחדים "לעבור שלב".. כשמגיע - נסוגים..

ה. לפעמים, צד אחד יותר "דוחף", השני משתכנע לרגע - ואח"כ "עושה חושבים"...

ו. לפעמים, לא רואים בכך "החלטה גורלית", מרגישים נחמד - מתארסים.. ואח"כ, באמת חושבים שבעצם זו כאילו "החלטה גורלית"...

[לא מדבר על מקרים שפתאום נודע איזה דבר, ממש בעל משמעות מכריעה, ולא ידעו מראש..]

מעבר לכל זה - צריך באמת לברר בנחת, לראות אם מתאים, לא להילחץ, לא לחפש "בכח" סימנים - הן לכיוון של למה כן והן לכיוון של למה לא. וגם לא לייצר פחדים היכן שאין להם מקום אמיתי.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.