בנוסף הוא גם נושך, נושך בגן כשלא מביאים לא מה שהוא רוצה והוא יכול לנשוך גם אותנו. אני לא יודעת איך להגיב לזה כי אם אני אתן לו מכה קטנה על היד הוא יצחק...

פעם ראיתי פעוט בגיל של בנך שנשך ילד אחר(אח או משהו) וזה היה תקופה שהוא נשך ילדים כל הזמן, ואמא שלו עשתה לו נשיכה קטנטונת ביד- משהו בלתי נרגש, הפעוט היה בהלם!!! לא בכה לא צעק! הוא פשוט קלט מה הוא עשה לאח שלו! אני לא אגיד שמיד הנשיכות פסקו, אבל היא המשיכה לעשות לו כל פעם קצת ביד וזה הפסיק. האמת שנשיכות זה זמני אצל ילדים, אבל אולי מה שאימו הראתה לו עזר.

ובקשר להשכבות על הרצפה ולצרוח, אפשר לנסות באותה שיטה. פעם עשיתי לבן שלי (כשהיה בן שנה וחודשיים), כל פעם כשהייתי מוציאה אותו מהאמבטיה הוא היה מתחיל לבכות ולהשתולל לי בידיים (בקיצור להתנגד לצאת), בתחילה לא ידעתי מה לעשות, ויום אחד התחלתי לעשות כמוהו... הרמתי אותו מהאמבטיה למגבת, הוא התחיל לבכות, וגם אני... עשיתי לו הצגה שאני בוכה... הוא היה המום! ו---הפסיק לבכות בהדרגה. בימים שאחרי הוא כבר צחק... וזהו.

את יכולה לנסות (אם זה קורה בבית) להישכב על הריצפה כמוהו ולצרוח

תנסי. אולי זה יעבוד. מקסימום לא הפסדת כלום.

והוא צחק...

זה מצחיק אותו כשנושכים אותו. כנראה שזה שפת דיבור מסויימת.

כמובן שלא הכאבתי לו אבל זאת הייתה רק אחת מן הדרכים שניסיתי להתמודד, מיד מהר ראיתי שזה לא עוזר..אלא להפך זה מצחיק אותו!

בכל אופן,שמתי לב שהוא נושך רק שהוא רוצה להגן על עצמו או כשהוא בוכה ולא נותנים לו משהו והסקתי שזה סוג של דיבור,,, מקווה שזה יעבור מהר...

שצריך להציב לו גבולות ברורים, אבל מתוך אהבה. לדוגמא:הילד מטפס על השולחן וזה לא מתאים לי/לו/לנו -לקחת אותו להוריד אותו ולאמר לו :לא חמוד אנחנו לא עולים!- (מתוך הבנה שאתה בטח לא יודע/זוכר/שאסור או קשה לך להתגבר ואעזור לך.ולא מתוך:נמאס לי מהשטויות שלך ח"ו.) ואם הוא שוב עולה שוב אותו דבר. אם הוא נושך:אנחנו לא נושכים! הרבה הרבה לדבר. ואם כבר אין כח והמרץ של הבחור משלש את שלי אני חושבת שזה לא אסון לשים לכמה דקות במיטה ולאמר:מי שנושך לא יכול לשחק איתנו. פעם מישי אמרה לי "הוא יפתח שנאה למיטה שלו"-לי אישית זה נראה ממש לא נכון-הוכחה לכך:ילדי אין להם שום תסביכים לגבי המיטה.-ונראה לי שזה שאין לי שום יסורי מצפון- קשור לכך שהם ללא תיסבוכים... כמובן שלא משתמשת הרבה בעונש הנל אבל זו דוגמא לניטרול.

דבר ראשון לומר לילד "לא נעים לאמא שאת צועקת וכו'".

1. דחית סיפוקים- אם הילד רוצה משהוא, אנחנו סופרים עד עשר,

ולפעמים אפילו פעמיים. (כך היא גם למדה לספור...) ובעיקר למדה שלא כל מה שרוצים מקבלים.

2. חיקוי- הילדה שלי היתה בתקופת הרוצה/ לא רוצה וכו'...  כמה פעמיים עשיתי לה הצגה כזו בצורה ההפוכה- ומאז היא רק צוחקת על עצמה , ועזבה את המשפטים (שהיו מעלים לי את...)

3 תחליף- למצא משהוא אחר שמותר אך גם שתהנה ותסכים לעשות, כמו שאומרים לא לקחת לילד משחק עד שנותנים לו אחר במקום.

4 ורק אחרי שלא יכולתם להשתמש בכל הרעיונות שלפני- להתעלם! אבל לחזור אחרי דקה- או פרק זמן שיתאים לילד. ולשאול אם ואיך אפשר לעזור לו- בד"כ הוא יבקש טישו לאף...

בהצלחה רבה!!!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...