לקחת הפסקה יזומה
בשביל לא להישחק
זה מה שבדרך כלל מונע את השחיקה הנפשית הזו.

גם פגישות לא שגרתיות ושינוי החשיבה משפיע.
אבל דבראשון- לתת הרפייה קצת.
כדי לאגור כח.

בס"ד

יש מעט דברים שאי אפשר להקריב בהם.

אבל בכללי אני אחד שבאמת מאמין שכל אדם מביא את הטוב שלו לעולם.

הדברים היחידים שהם עיליה לפסילה אצלי בהתחלה.

זה הפרש דתי גדול מאד, כלומר שאין שאיפה להתקדם, והרמה נמוכה ממני בהרבה.

{אם הפרש קטן או אפילו קצת גדול ורצון להתקדם אני מוכן לבדוק, כמובן שאני לא ירד רוחנית כדי להתאים אלא אם צריך לגשר אעזור לה לעלות עם היא רוצה, או איהיה בדיבור שיח כללי קרוב עם הרמה קרובה.}

וחוסר רצון לנתינה שלי נשמע מוזר, אבל כבר יצאתי אם מישהי שרצתה שאפסיק עם הדרשות שלי{ממקום טוב שרצתה שאוותר על האינטרנט אבל...}

ויהיה לי קשה אבל אפשרי עם מישהי שהכל שחור לבן, אני מחפש טוב בדברים וללמוד מהכל, אבל בהחלט אפשר להסתדר, מקסימום קצת מתווכחים אבל בשמחה ואהבה{מנסיון}

אבל זה אני.

אני מניח שיש גם תכונות אופי מסיומות שאפשר לפסול אם ממש לא נראה שנסתדר, אבל לרוב האדם הוא בעל אופי מורכב וזה תלוי במקרה, וגם אדם שקט יודע לדבר, ורועש לשתוק{רק כדוגמה.} לכן אני מעדיף לבדוק את זה בצורה יותר כוללת מפגישה אחת...

שמעתי ביטוי של מישהו שמדגים את המצב 

בחור או בחורה היום יש להם כל כך הרבה הצעות 

ואנשים מתבלבלים.

כשיש בחירה אין סופית זה לא עושה טוב וזה מקשה על הבחירה.

אנשים כל הזמן רואים מול העיניים את הבא בתור.

ומכאן גם אין טעם בנוכחי שאולי הקשר איתו יצליח. 

אם אנשים (בנים ובנות) היו מסתכלים על האדם שהם יוצאים איתו כעל אוצר

משהו שהם חייבים לשמור ולטפח כי אין אחר ממנו. 

זה היה נראה אחרת. 

בס"ד

יכול להיות שקשה לך לראות, וזה גם הגיוני.

אבל בוודאי שאנחנו מדברים על יהודים כל אחד הוא אוצר.

אביא את הגמרא עם הרב שאמר על אדם אחד כמה הוא מכוער אז זה סוג של אותו דבר בעיניך יתכן ויש אנשים כאלה שהם לא אוצר, וזה טבעי שתגיד.

אבל בעיני ה', ה' ברא אותו והוא אוצר.

אני לא מצפה ממך בהכרח ללכת על הקיצוניות אבל היא קיימת.

ואני דוגמה נוספת שקשורה למרות שרוב האנשים רוצים רמה דתית דומה וזה פרמטר שכמעט כולם מסכימים שהוא חשוב, זוג שהיה זוג ואחד מהם חזר בתשובה שאלה, ברוב המקרים שראיתי הם לא נפרדו אלא מצאו דרך ללכת אחד לקראת השני ולהתקדם.

ככה לדעתי.

אבל לא כל אחד הוא "אוצר זוגי".

הן ברמה הסובייקטיבית - שלכול אחד ואחת מתאים משהו אחר.

הן ברמה האובייקטיבית - של תכונות רעות שלא מתאימות לאף אחד.

רעיון פשוט , לא צריך להסתבך.

ולא קשור לעובדה שכל יהודי הוא יהלום, אוצר או נשמה קדושה...

החשיבה הזאת קשורה לעבודה שכל יהודי צריך לעשות ביום יום, לפתח את ראיית הטוב שלו באחר...

אבל בשידוכים הסיפור הוא אחר:

בשידוכים בחור ובחורה מחפשים מציאת חן הדדית ורצון להיקשר, זה הכל. פשוט וקל.

ושזה בא זה בא...

למה אני אומרת פשוט כי הדרישה היא מאוד פשוטה אבל הקושי הוא שהקב"ה יפגיש בינכם, זה הקשה.

להפגיש בין שני אנשים שיהיה בינהם כימיה, ושיכלית תיהיה התאמה זה הקריעת ים סוף!

כי כמה שידוכים יש שיש התאמה רגשית אבל שיכלית לא, או רגשית זה כמו כפפה ליד אבל שיכלית זה לא שם.

או שיש כימיה אבל נמוכה, וגם שיכלית נמוכה ואז מתלבטים.

בקיצור, מי שחווה יודע ששידוכים זה עולם אינסופי. ולא כולם חווים את זה כמובן, יש כאלה שמוצאים מהר.

אבל להגיד לבחורה או בחור שינסו להתאמץ לראות את הטוב שבשני זה לא יעזור, כי היא יכולה לראות את הטוב שבך ולחשוב אתה מדהים ומיוחד, אבל לא תרגיש אליך כלום, ואז, מה עשינו בזה?

אולי אולי זאת עבודה שלאחר הנישואים, אבל זה גם אחרת, כי אתה בחרת להיות ולחיות עם הבן אדם, אז הדרישה לראות את הטוב שבו גם שקשה, כביכול צריכה להיות מובנת יותר... 

בס"ד

אני אשאל שאלה לה' יש כזה דבר קשה?

אז אני אגיד מה ההסבר ששמעתי הקושי עליו חז"ל מדברים הוא לא של ה', הוא של עם ישראל, הוא הקושי לקפוץ למים{במיוחד אם נרחיב נחשון בן עמינדב הולך לבד, כל המשפחה משה רבינו אהרון כולם מאחורה והוא נכנס עד הצוואר. זה נראה לי נקרא להקריב את את עצמך כי ככה ה' אמר גם עם מכל הסיבות נראה הפוך, זה הקושי של קריעת ים סוף.}

ולנושא נכון שיש לנו עניין לחפש התאמה כלשהי, ומבררים לפני פגישה וזה ברור לי, אבל אחרי שביררת אחרי שהחלטת לתת הזדמנות, אני אומר זו צריכה להיות הזדמנות אמתית שאפשר להכיר בה את מכלול האדם, וכן זה דורש להקריב וזה הקושי של קריעת ים סוף.

זה דעתי האישית, לא התכוונתי שבגלל שכל אחד הוא אוצר נתחתן עם מישהו רנדומלי ונעבוד, למרות שזה אפשרי, אלא אמרתי שאם החלטנו להיפגש, עלינו להיפגש בצורה מלאה וכן זה דורש לרוב יותר מפגישה אחת.

אם התעניינתי מספיק בשכל היבש ששמעתי על לבדוק את השכל הרטוב שנובע מנקודת מבט שלמה.

וברור לי שזה לא מתאים לכל אחד אבל לדעתי זה מה שאומרים לעשות באידאל, ואני מנסה לעשות ככה.

עם הנקודה הראשונה אני מסכימה...

עם הנקודה השניה אני מסכימה חלקית. אדם שהחזיר תשובה שלילית אחרי פגישה ראשונה, זה לאו דווקא אומר שהוא לא נתן את כל כולו.

כדי לראות את המכלול של האדם בעוד פגישות, צריך רצון בסיסי. ואם אין את הרצון הזה, אז לדעתי לא שייך להתאמץ בכח.

מי שמעוניין בקשר, משקיע. יכול להיות שיש אנשים עם חסמים רגשיים עם פחדים למינהם או שתחילת קשרים מאוד קשה להם מסיבה מסויימת. אבל לרוב זה הכלל: אם יש רצון להמשיך, ממשיכים. אם אין, לא מנסים בכח. 

בס"ד

אלא למכלול האדם.

ולכן אני מעדיף להכיר את מכלול האדם דבר שלוקח יותר מפגישה.

ולדעתי יתכן וזה בפזיז באמת לפסול מהר, לא חייבים להסכים איתי אבל זו דעתי

כלומר, אנחנו כאן אז לפחות נעשה את זה נורמלי.. ננסה, מה איכפת לנו?

מצד שני- כל פעם שאני חושבת שאולי צריך לבנות קונספט שכזה בדייטים (כרטיסיה ל10 מפגשים לפחות ) אני נזכרת באנשים שכנראה לא הייתי שמחה להמשיך איתם לעוד כ"כ הרבה דייטים.

ולא כי הם לא "אוצר זוגי" פשוט הם לא האוצר שלי.. 

בס,ד

ואותי לימדו כשיש ספק אז אין ספק, אלא מתאמצים יותר. אבל שוב כמו שאמרתי אני באמת קצת קיצוני בנושא, ואני לא יכול לשנות אנשים בגלל זה אלא סתם קשה לי.

דייטים שוחקים ומוציאים את הרצון לצאת לדייטים חדשים.

לדעתי חובה להתלהב מההצעה.

זה יהיה הדלק לדייטים הראשונים עד שהדמיון יחלוף ובמקומו הקשר יעמיק

צריך לחשוב מה מתאים לי, לאופי שלי ולתכונות שלי.

בשביל זה צריך מודעות עצמית.

ולגבי התלהבות מהצעות - כל אחד יודע על הצעה או יותר שהציעו לו והוא זוכר אותה לטובה, גם אם היא נמשכה דייט או שניים. כי משהו הרגיש שזה שייך. לכל אחד יש את הדברים שעושים לו את זה ושחשובים לו, גם אם הם נשמעים מטופשים לשומע מן הצד.

מניסיון אספר, שהפעמים שקיבלתי הצעה והייתי מאד בעניין כששמעתי את הפרטים, זה הוביל למספר פגישות לא מבוטל, כשבחלק היה גם קשר רציני מאד.

בשונה ממצבים שבהם אני אדיש להצעה ואז יוצאים, ואז הדייט נראה בהתאם..

אמנם יותר מהצד של הבנים

נניח הבחור תכלס לא מעוניין להתחתן לפני שהוא מסיים את התואר, אבל לא בא לו להיות לבד

מה הוא מתרץ לעצמו? שאם היא ממש תתאים למה שהוא דמיין , אז הוא יסכים להתחתן למרות הנ"ל.

ובאמת קורה שמתלהבים ומתחתנים. מצד שני לא מגיעים בפתיחות מספיק הגונה בכדי לאפשר גמישות ויצירתיות.

בנוסף 

לפעמים מחד רוצים להנשא, אך מאידך קיים פחד פסיכולוגי

בס"ד

היו פה כמה שהסבירו לי למה זה לא תמיד נכון להתפשר וזה..

אז אני חוזר על זה זה אני פשוט, ומותר לי לפרוק שככה אני מרגיש, אני מרגיש שאני אדם כזה שנמצא בכל המקומות, פיזור רוח והבנה של אחרים מאד חשובים לי.

אז כן אני קיצוני בנושא ולכן קשה לי, אבל בעיקר באתי לפרוק ולא בהכרח להביא הדרכה מלאה לרבים על מה לפסול או לא.

@כשמש וכירח .

@לב אוהב

וכל מי שרצה להגיד ולא אמר וכל מי שאמר ושכחתי, {הרגשתי שהיו יותר שאמרו לי משהו כזה}

למי שלא מתנהל לפי הספר.
וכאילו לא מספיק לאנשים קשה- עוד לדרוך להם עם האשמה של  "אתה לא באמת רוצה!"


מה רוצים?

אתם הייתם במקום של מי שהתיק שלו שונה משלכם??

אז אפשר להרגיע קצת את הטונים.
ככה בהרגשה שלי.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.