אז כנראה הבעיה אצלך.

כי אם לא אז הייתי מציעה לך להניח לה- זה עניין שלה מול הקב"ה

השולחן ערוך אומר (אבן העזר קטו, א) אומר שאישה ששערה מגולה עוברת על דת יהודית, הגמרא (כתובות עב) מרחיבה את האיסור יותר ואומרת שמדובר על איסור דאורייתא, רבי ישמעאל אומר מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, אלא שכאן יש לשאול האם יש איסור דאורייתא על אשה לצאת מהבית ללא כיסוי ראש בגלל חוסר צניעות או גירוי יצר גברים?

אפשר להסביר ככה, אבל אם תסבירי ככה מה ההבדל בין אישה נשואה לרווקה(שולחן ערוך אורח חיים ע"ה), מיום החתונה השתנה מעמדו של השיער משיער לא מגרה מינית לבעל גירוי מיני? אני חושב שקשה להסביר ככה (רק הערה כי אולי @ימ"ל  יקרא את זה בטעות, כל מה שאני כותב פה הוא טוב ונחמד ומתקבל על הדעת, אפשר לחלוק על הרעיון הזה, מי שבוודאי חולק על כל מה שאומר הוא יהודי יקר בשם הרמב"ם שבאמת לא מחלק בין שער רווקה לשער נשואה). אם כנים דברינו עד כה נאלץ לקבל את הטענה שכיסוי הראש הוא לא בגלל צניעות ופריצות אלא בגלל סיבה אחרת, אם יש רעיון חדש אשמח לשמוע אני אציע רעיון שאפשר להתווכח איתו אבל זו ההבנה שאני אוחז בה היום:

בהלכה יש איסור ניאוף גם אצל גויים, יש לשאול, מה הופך בני זוג לנשואים הרי אין להם טקס חתונה רבני, הרמב"ם בהלכות מלכים טוען שהמציאות היא המגדירה דהיינו, מגורים ביחד של שני אנשים זה נישואים והפרדת דירות זה הגירושים אלא שיש לשאול איך עבד ושפחה נשואים מתגרשים הרי הם צריכים להמשיך לגור אצל האדון? הפתרון שמביא הרמב"ם על בסיס הגמרא (הלכות מלכים פרק ט הלכה ב) שהשפחה מתגרשת מהעבד כשהוא פורע שערה בשוק.

דומה שכן מתגלה תפקיד כיסוי הראש, כיסוי הראש הוא סימון לנישואים (כמו טבעת בימנו) ובסימטריה לכך פריעת כיסוי הראש היא סמל להפרדה בין בני הזוג. אם ככה הצורך בכיסוי ראש הוא לא חשיבות הצניעות אלא סימון הנישואים, ללא כיסוי ראש האישה משדרת לסביבה שהיא פנויה לנישואים חדשים.

הראיות עוד ארוכות אבל יש לסכם ולומר שאם אני צודק עד כה, מדובר על התחייבות של האישה כלפי הבעל שבא לסמן את שליטתו עליה ואת חוסר המרידה שלה בו (כמה שזה לא פוליטלי קורקט זה שפת חז"ל) אם ככה, כמו שהאישה יכולה למחול על התחייבות הבעל כלפיה (מחילה על שאר וכסות) ככה הבעל יכול למחול לאישה על כיסוי ראש(כי מדובר על התחייבות כלפיו להראות שלטונו וכאמור פה אין צורך להראות שלטונו כי מוחל עליו)

אני מקווה שקראת הכול, אבל גם אם לא העיקר שפרקתי את החשיבה שלי על זה, הערה אחרונה שיש לי להעיר היא שכגבר קשה לי להתעסק בנושא הזה, זה לא הניסיון שלי ולא התמודדות שלי ולא מעניין אותי, אבל! תורה היא וללמוד אני צריך, מצאתי סברא להקל אני יכול למצוא יותר להחמיר וסך הכול יראה הלומד וישפוט. 

שהיא כן הולכת עם כיסוי ראש אבל קשה לה מאוד עם זה והיא צריכה חיזוקים נפשיים/רגשיים/אמוניים למצווה הזו.

זו הייתה כוונתך?

הרי יש הרבה מצוות שקשות לנו וחיזוקים יכולים לעזור, אבל זה לא אומר שבינתיים אנחנו לא מקיימים את המצווה...

סתם שתדע שזה די מעצבן לקבל הערות מהבעל על כיסוי ראש.

האישה מנסה לשנות את הלבוש של בעלה,

והאיש מנסה גם הוא ככל יכולתו.

תחושה טובה או רעה כתוצאה מכך, תלויה בטיב הקשר ביניהם יותר מאשר תוכן ההערה עצמה

אפחד לא אוהב שמעירים לו. אין דבר כזה ביקורת בונה.

אם היא תלך בצניעות - זה גם הרבה יותר יפה.

מה זה "תסתיר את עצמה"?.. מכל העולם? 

את כתבת "חילוק", שאשה מעירה לבעלה זה כי היא רוצה שייראה יותר טוב בחיצוניות (לדעתה..); וגבר, רוצה ש"תכסה את עצמה"..

אז עניתי, שבעיניו זה גם יותר יפה חיצונית, שהולכת בצניעות. אדרבה, ההיפך: חוש יופי שקשור לערכים, הוא הרבה מעבר לשיפוט סובייקטיבי של אשה, שמשהו יותר יפה בעיניה שבעלה ילבש..

ב. כלל לא דומות הדוגמאות. הליכה של אשה לא בצניעות מול כל העולם - זה גם ענין של האיש. הם נשואים, אי אפשר לרקוד על "שתי החתונות"..

ג. חבל לחזור שוב ושוב על "בכפיה". בינתיים, לא ראיתי שדיברו כאן על כפיה. 

זה לא רק "עבודת ה' שלה", זו הליכה בחוסר צניעות ברבים. זה גם "שלו".

ב. מספיק להקצין. "פרופורציות", זה לא להעמיד כאילו קיימות רק שתי קיצונויות שהזכרת. זה לגמרי מענין את האיש אם כולם רואים את אשתו, הנשואה לו, הולכת עם שערות גלויות, בוודאי אם מראש לא התחתנו כך. וגם גברים מבחינים בין תחושה של "נשואה" כשמכסה את ראשה, לבין אם לא.

ג. שוב לא נכון - כעת לכיוון השני. כל ההערה על ה"יופי" לא היתה כי זו הסיבה העקרית לכיסוי ראש. לא להוציא דברים מהקשרם: כתבת חילוק, למה לאשה לגיטימי להעיר (כי יותר יפה בעיניה שבעלה ילך כך..), ולאיש אסור (כי רוצה ש"תתכסה"). נענית, שבעיניו זה גם יותר יפה. וזה שיקול לא פחות מהאסטטיקה החיצונית שלה. "יופי" יונק מכל מיני מושגים. פעם אצל נשים דווקא "מלאה" היה נחשב יפה. אז אמרנו שעוד יותר לגיטימי תחושת יופי שבאה ממושגיו.  זה בהתייחס לטיעון שהעלית למה לגיטימי, כביכול, שהיא תעיר ולא שהוא יעיר.... אבל בוודאי שלא זו סיבת ההליכה בכיסוי ראש וסיבת הלגיטימיות שלו להתערב בכך.

ד. כ"כ "מתנשא" אם אשה חושבת שמה שהיא "משפרת את המראה של בעלה זה לטובתו".. משל מדובר באיזה ילד מפגר שלא יודע איך הוא רוצה להיראות...  היא מעירה לא פעם, כי יפה לה יותר שייראה כך, לפי מושגיה מה זה "יפה". וזה לגיטימי, כל זמן שנעשה בצורה נורמלית. לפעמים אכן חושבת שזה "לטובתו".

והוא מעיר, קודם כל כי זה נוגע גם אליו. שאשתו לא תלך בצורה לא צנועה בחוץ. מעבר לכך, אכן כי חושב שזה באמת יותר מכבד אותה. וכשחושב על הצד שזה יותר יפה, אז הוא חושב כך לא פחות ממה שהיא חושבת מה יפה לו. בניגוד למה שכתבת. הוא לא חושב רק "על עצמו". לא יודע מאיפה המושגים הללו על "גברים". בוודאי שאין בהם "הבנה של מחשבות הזולת".

והוא, בד"כ, ממש לא חושב על כך ש"הוא רוצה להיות היחיד שייהנה מהיופי של אשתו"... (אגב, מחשבה לגיטימית לגמרי. לא פעם קראנו פה על נשים שמגיבות בזעם על אחרות ש"מתענינות" במראה בעליהן. מה קרה? הן רוצות להיות היחידות שייהנו מיופיו?.... כן. צודקות. הוא התחתן איתה). הוא מרגיש בושה שכל העולם רואה אותה כך. חבל לדבר "בשם אחרים" מה שלא לגמרי מבינים (ומה זה, בעצם קצת גם לא אישתו.. גם כשהיא רוצה בלעדיות על בעלה היא רוצה קצת גם לא רק על בעלה?.. מוזר מאד מאיפה המושגים הללו לקוחים).

בהנחה שמדובר על אנשים שמראש מתחתנים על דעת שהיא הולכת כדין, דהיינו עם כיסוי ראש.

זה לא רק ענין "שלה", אם היא הולכת לא בכיסוי ראש, או בצורה בולטת שלא כדין, בכל מקום.. התחתנו.

זה לא אומר שלא צריך להשתדל בצורה מעודדת ומחזקת. וזה מה שהוא שאל.

והערה קטנה: אולי התכוונת כמשחק מילים ואולי לא, אבל המילה המקורית היא *הדוניסטית (נהנתנות בעברית).

הוא לא כתב אם ויתרה לחלוטין או הולכת חלקית. שאל "איך לחזק בענין".

ש"זה לא איסור הלכתי", זו המצאה שאינה נכונה.

לפי רוב הפוסקים, זה איסור הלכתי לגמרי. אלא שיתכן הבדל בחומרת האיסור בין לגמרי לבין לא - ציטטתי במקום אחר. אני בטוח שלגבי נושא רפואי, איש לא היה אומר בקלילות ש"זו לא בעיה". מדוע בהלכה אפשר "לפסוק" לפי חוברת ליקוטים מכיתה י"ב? ומי אמר אם "אפשר לסמוך" לכל אחד או לא, במקום שיש רוב מובהק שאומרים משהו? אולי רק לתלמידיהם ממש ניתן להיסמך על כך? אלו שאלות הלכתיות, שלא בקלות מחליטים שזה "לא איסור הלכתי".

לגבי חצאית - אכן זה אחרת מבחינה מסויימת. כי פשט דברי המשנה ברורה הוא להקל. זה לא כמו בנושא זה שמדובר על דעות שממש לא "במרכז".

אבל, לגבי מה שהעלית, אני חושב שבאמת אם מישהו התחתן עם מישהי שהולכת ארוך (לא בגגלל אופנה - אלא מתוך שנוהגת כדעה הזו במודעות),, ובפרט אם זה במקום שכולן כך - הרי מלבד שבפשטות צריכה התרת נדרים, זה אכן גם ענין של בעלה..  ולא צריך להגדיר את זה "לא זכותו של הבעל להטיף לה מוסר".. כל השיח הזה על מה בין איש לאשתו אינו טוב. יש מקום לדבר על זה. הנהגות צניעות של אשה נשואה - שזה איך היא הולכת מול כל העולם - אינן רק ענין "שלה" עם כל הכבוד.

[וזה שאת קוראת "גישה שתלטנית של גברים" - אולי מראה מה שיש בראש שלך, שמביא תגובות כאלה. לא היתה שמץ "גישה שתלטנית", אלא תפיסה מה בענייני הלכה, נוגע לשניהם - ומה נעשה, גם דברי חכמים בגמרא הם שיש לאיש "נגיעה" בנושא זה. אני מניח שאינך חושבת שגם הם היו "שתלטנים", אחרת באמת הבסיס שונה]

כך פוסקים הלכה?...

אני דיברתי על "ציבור שלי" (מי זה? מה גם שאינך מכירה אותי כלל.. אבל זה לא הנושא בכלל)?

אנחנו שאלנו על "משאל דעת קהל" - או על הלכה. דיברנו על הלכה. את ציטטת איזו חוברת שמלמדים ממנה בנות בכיתה י"ב ועניתי לאיזון הדברים. התייחסנו להלכה. וזו אכן הדעה המרכזית בהלכה. הלכה של כל עם ישראל.

[ואת שמה לב לסגנון שלך?.. "כאן אתה תקפוץ ותאמר".. ומתוך שאת כבר יודעת מה "אומר" אז "אבל כאן, שוב, אתה תציג התנשאות"... אז את כבר יכולה לנהל את הדיון בינך לבינך....]

אני לא אומר משפט כזה, "הציבור לא מקפיד על הלכה", כי אני לא מדבר כך על ציבור.

ובוודאי שאם יש כאלה שאינם מדקדקים בהלכה מסויימת, זה לא משנה את ההלכה. ולא הופך את מי שמצטט את ההלכה ל"התנשאות"... מה הקשר? גם המשנה ברורה?

והאמירה, "גם הם הולכים לרבנים ונשענים על פסיקותיהם".. אם זה היה אכן כך - אין בעיה. אם לאדם יש רב מסויים והוא הולך על פיו, אז זה דיון לא איתו אלא בין פוסקי הלכה, כדרכה של תורה.

אבל זו אשליה: יש אכן כאלה שהולכים על פי רב מסויים.

אבל בכללי, זו אשליה גמורה, לדעתי, לחשוב שמי שהולך כך זה פשוט "כי יש לו את רבותיו"... יש כאלה שלא בדיוק שואלים רבנים על כל דבר..

איזו ראיה היא מיהדות אמריקה. לדוגמה, הרוב שם מתבוללים - זה גם כי "שאלו רב"?.. לא. יש חולשות לצערנו, ולא צריך להופכן לאידיאל.

[וגם - מי שלכל דבר בוחר את ה"מיקל התורן", אין דבר כזה בהלכה]

לגבי "קל לצמצם דעות של אחרים". לא נכון. את אמרת שזה המקור. והסקת ממנו כאילו יש "מגוון דעות".

על כך אמרתי שלא פוסקים לפי דבר כזה. ולא משנה שמפרט עשרות שמות רבנים ומפנה לספרים נוספים.

את לא טענת שעיינת בספרים הנוספים הללו. ואדרבה, אם מתוך "עשרות שמות" אלו המתירים שזכרת, זה אומר משהו.  

אין מה לעשות, כמו שבכל מקצוע אחר - לא "יקבעו הלכה" על סמך ספר כזה, חשוב ככל שיהיה - קל וחומר בהלכה, שאנשים יושבים שנים על שנים ללומדה ואת דרכי פסיקתה.

לא "פקפקתי" בכך שאת לא נוהגת כך. האמנתי לזה לגמרי, כמובן.  אמרתי שאיני יודע האם יש לך, בפנים, הזדהות כלשהי עם הטיעונים שהבאת או לא. סיבה פשוטה, שאת חלקם הבאת באופן שלא מובן האם הוא רק "מצטט אחרים", או גם מזדהה איתן חלקית מבפנים, גם אם לא נוהג כך (כנ"ל, זה לא ענייני).

והספק הזה נשאר גם כעת: מה זה "להכיל אחרים"?.. לדעת שיש כאלה, גם אני יודע. לקבל במשהו הצדקה של זה (לא של דבר שמישהו מסתמך על דעה אחרת, אלא מסוג האמירות "בגלל שגברים כתבו הלכה"..) - אינני רואה בכך גבורה גדולה. 

ואת סיימת באותו סגנון שבו פתחת, "אולי כדאי שתנסה ותראה שזה אפשרי".. שוב, במקום לדון לגופו של ענין - לנסות לעקוץ אישית, באופן שלדעת פוגע בכותבו בלבד... הרי כלל אינך מכירה. אולי אני "מכיל" יותר ממך, גם כאלה שאיני מוכן לקבל מילימטר מדעתם?.. זה לא קצת "נסיון התנשאות"?... איפה ה"הכלה"?...

אם תחמיא לה באמת כמה אתה אוהב את המראה שלה עם הכיסוי השלם, כמה זה הולם אותה, כמה זה מייפה אותה וכו' - אני מניחה שיהיה לה יותר קל להתרגל לזה

זה אולי יעשה לה את זה יותר?

אם זה בא "לשנות" מצב - זה כבר יותר עדין..

יישר כח על המאמץ ומה שמצליחה "בינתיים"..

[ולא הייתי מציע לסמוך על זה שיש "רבנים שמתירים" כפי שכתבת בהודעה הבאה.

הפשט הפשוט אינו כך. וזו כלל אינה דעה מקובלת.

אבל אשרייך שאת, כפי שכתבת, מחנכת את ילדייך לתורה ומצוות ומשתדלת מאד להקפיד על ההלכה. אפשר רק להבין מזה כמה זה כנראה נסיון קשה לך. וכבר אמרו חכמים, "לפום צערא אגרא" - כמה שקשה, גם השכר על ההצלחה גדול יותר.

אפשר להתפלל על זה, וגם ללמוד על הערך והענין - ומן הסתם גם זכות המצוות האחרות שיש לך, תעזור. מצווה גורר מצווה..]

אינני יודע אם זה נכון. צריך לראות מקור מפורש.

[וזה שאשתו הלכה בלי, אינו "דוגמה נפלאה להיעדר כפיה".. גם אצל אנשים גדולים, לא צריך להיכנס במה שבין איש לאשתו; ואין אנו יודעים איך הרגיש עם זה]

לגבי מה שכתבת מהרב משאש, וכו', זה מה שציינתי, שמיעוט קטן. 

ועם כל החיבה לכך שמלמדים בנות בשמינית על קצה המזלג בנושאים אלו, זו גם הסכנה שיש בכך, שבגלל שלא כ"כ מכירים את מרחב הפסיקה ודרכיה, עלולים "לפסוק" בקלילות, ממה שהובא רק כדי להרחיב קצת את הדעת.

והאמת, שאין להקל ראש בנושא הזה. הגמרא בכתובות (עב) אומרת במפורש שזה אסור מהתורה - לא רק "דת יהודית".

המשנה ברורה, אומר שזה איסור תורה. וכותב "ודע עוד, דאפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי הראש כדרך הפרוצות אסור.. כיוון שצריכות לכסות הראש מצד הדין... וגם כל בנות ישראל המחזיקות בדת משה נזהרות בזה מימות אבותינו ועד עתה".

לגבי כיסוי חלקי, יש שכתבו שזה משום "דת יהודית" ויש פסקו שגם כן אסור מהתורה (והם רבים).

אומר שהיו ציבורים בדורות הקודמים שהתרגלו ללכת ללא כיסוי ראש, שזה נבע מחולשות ומהשפעות זרות.

אפילו נשים של רבנים הלכו כך, והרגישו חובה למצוא להן היתר, עד כדי כך זה נהיה מקובל.

ההלכה היא (שלא משתנה עם הדורות) ללכת עם כיסוי ראש מלא. כמו שאי אפשר לשנות הלכה אחרת בגלל שהזמנים השתנו. והרב שלנו מתיר איפה שיש צורך ואיפה שהלכה מאפשרת.

אני חושבת שלומר את האמת מהי הלכה לפי רוב הפוסקים זה לא התנשאות וחוסר ההכלה, זה לומר את האמת. לא כל תפיסה צריך להכיל. אפשר להבין שלבן אדם יש חולשות, ובע"ה הוא יכול גם להתגבר עליהן, אבל גם לא להסכים איתו, לא חייבים להגיד שהוא צודק.

ואגב, הגישה ההלכתית היא שההלכה נקבעת על פי הרוב ולא על פי מיעוט הדעות בפוסקים. בד"כ מביעים דעות מקילות בלימוד כדי שידעו מהן ולא כדי שיסיקו מה ההלכה.

הייתה דעה בהלכה שאיסור אכילת בשר בחלב זה רק בבשר בהמה, ובעוף כן מותר.

ולמה היום אנשים שומרי מצוות לא אוכלים עוף בחלב? כי הלכה נקבעה לפי רוב הדעות של הפוסקים,  שאסור לאכול עוף עם חלב.

אינה שהן "חייבות לכסות כל סנטימטר מעצמן".. אלא מה שצריך עפ"י דין. 

וה"השוואות" האלו ("טאליבן"), שהומצאו ממקומות זרים, אין בהן שמץ אמת.

ואין בכך שמץ שבשמץ של "דיכוי נשי"... (וגם היצר "לגלות", לא בא דווקא מ"חירות נשית"..), אם כבר, היכן שיש התייחסות לכך אצלנו - זה דווקא מצד כבודה של האשה.

לא מצאתי כרגע, שכתבתי "שחייבים עפ"י דין" כפי שאת מצטטת. אלא שזו הדעה המקובלת, לגמרי של הרוב.

ולא נכון הסגנון שאת אומרת כעת "יש הרבה דעות בנושא".. כך לא ניגשים להלכה. בפרט שהעדת שמה שאת מסתכמת עליו הוא חוברת לכיתה י"ב. זה לא מספיק בשביל ענין כזה.

ב. אני לא יודע מי זה "הן". אני לא כתבתי על אף "הן", ובכלל אין דרכי לכתוב בהכללה ש"עושות בגלל".. כתבתי על הדעת בהלכה, וספציפית - על מישהי שלגביה נשאלה השאלה, שהיה משמע שזה לא בגלל ש"הרב שלה" אמר לה אחרת.. וכמו כן - אבל בעידוד - אל מישהי שכתבה שהיא יודעת שזו לא הדרך הנכונה, אבל עדיין קשה לה (ואני יותר מעריך מישהי שלא עושה אידיאל ממה שיודעת שעדיין קשה לה - וכך לפחות יש לה כיוון ששואפת - מאשר מי ש"מוצאת רבנים" אחרי שהחליטה מה היא עושה ולא בגלל שכך הורו רבותיה).

ג. את מבלבלת בין שני דברים, במחילה: אם הייתי אומר ש"לא נכון" שיש כאלה שחשות כמו שאמרת.. אז את יכולה לומר שאת  חושבת שאת מכירה יותר כאלו ממני - ויש שחשות כך.

אבל אני לא דיברתי על זה, אלא שאובייקטיבית, ההשוואה הזו (עם הטאליבן..) אינה נכונה. היא אווילית. אנשים יכולים לחוש גם דברים אוויליים. בד"כ זה בא מחוסר ידע. 

מהצורה שאת "מסבירה" אותן - אני לא כ"כ מבין אם את מזדהה עם תחושתן או לא. מכל מקום, זה בוודאי לא ענייני.

אבל, מי שחושבת שה"דרישה לכסות חלקים מהגוף היא מקוממת"... אז כנראה שהשיח הוא באמת שונה לחלוטין. לדעתי, זה כבר עיוות עמוק. בא מתרבויות מטורפות לחלוטין. צר לי - לא כאן המקום.

בסדר, מי שחושבת כך - אז היא לא מסכימה עם התחושה הנורמלית שהיתה לבנות ישראל מעולם, התחושה שהיתה גם באנושות עד לפני שנים לא רבות - ובוודאי דרכה של תורה. 

אז אני מרשה לעצמי לא לדון על זה כאן. כאן נמצאים "בתוך" איזו  מטריה מסויימת. אפשר להסביר גם למי שתחשוב כמו שכתבת, לא כאן הבמה.

וגם מי שחושבת שבכלל הלכות צניעות נוצרו מ"שליטה מוחלטת של גברים בפסיקה ההלכתית במשך דורות, והתוצר הוא פסיקה מצמצמת ומדכאת כלפי נשים"... אין לי אלא לרחם עליה.

מפסידה את העושר של דברי תורה, לא מבינה על מי היא בכלל מדברת. שלא לדבר על כך שאינה מכירה שתושבע"פ גם היא מהשמיים, שיש לה כללי פסיקה, תורת ה', וחושבת שזו סתם "המצאה אנושית" לפי התקופה.

[זה מזכיר שיר שחיבר, דומני, אחד בתקופת ה"השכלה", על עגלון שהרב חייב אותו לפי השו"ע על כך שלא עמד בהובלה. ההוא שאל את הרב, לפי מי זה, אמר - שו"ע. שאל ולפי מה השו"ע, ענה - לפי התורה. מתי ניתנה התורה - ענה, בחודש סיוון. אמר - אה... אם התורה היתה ניתנת בימות השלגים, היתה אומרת אחרת....]

כעת, לכתוב על דברים שאחרים מסבירים, בשפה בהירה, "קצת פחות התנשאות", זו בעיני אולי ההתנשאות.. נהיתה שיטה היום - אדם מסביר משהו, דברים בהירים - אפשר לחלוק ואפשר להסכים - אז במקום להתמודד עם התוכן, "התנשאות"... לא מיניה ולא מקצתיה.

"שיח כנה והבנה של האחר", אינו קבלה, אפילו במילימטר, שהאחר עומד באותה מדרגה של רבותינו מהתלמוד ועד היום ו"הבנה" של דבריו על זה ש"הגברים קבעו"... לא. אנשים לא מוכנים "להבין ולקבל" דברים הרבה פחות גרועים, כולל ביחס לעצמם. רק ביחס לדברי תורה וכבוד חכמים, צריך "להבין"...

"הבנה של האחר", זה למשל, מה שכתבה פה מישהו שקשה לה... צריך להבין - ואם אפשר לעזור, מה טוב. אפשר גם "להבין" טעויות גמורות ("הגברים"..), אבל במובן של הבנת חוסר-ההבנה, כדי ליישר דברים. אולי גם כדי לתפוס היכן השני עומד. זה ענין אחר.

אינני יודע למה את "מסבירה" לי שהמשפט "כל כבודה" לא ממש ישכנע.. הרי אני לא ציטטתי אותו - וגם לא הייתי עושה זאת במסגרת כזו. כך לא מסבירים למי שמסובכת עם תפיסות כמו שהבאת.

[אבל מצד האמת - זה באמת כן כך. לגמרי. בת מלך.

וזה כבודה. ו"הצטנעות" אינה הכנעה.. לפחות לא כלפי בני אדם. כלפי ה' - כן. גם אצל גברים. כמו"ש, "מלוא כל הארץ כבודו", ומובא בהלכה]

וגם יכולות לפגום בשלום בית וחבל.. ורק מחמאות שנשמעות טבעיות ולא מציקות ומגמתיות יכולות להשפיע

מאד  מזדהה עם מה שכתבת.

בית נבנה יחד, כשכל אחד מתחזק ומחזק בנצרך.

שיהיה לך בהצלחה ותיבנו יחד בית של קדושה.

בקיום תורה ומצוות, יראת שמים וכו

בטוח ישפיע...

ובכן - אל תטיף לה בכלל

ואל תגיד לה שאשה שמתהלכת בשיער פרוע - ומתנאה בשערה - מחטיאה גברים וגורמת לגברים להרהר בה - ואל תצטט לה את מה שכתוב בזוהר פרשת נשא -  עד כמה חמור העניין ואיזה "ברכה" הוא גורם.  

פשוט - תתחזק בעצמך

בשמירת העיניים.

שמירת הברית.

תקפיד על טלית קטן,

לך למקווה כשצריך,

תתלבש בבית באופן צנוע,

לך לתפילות בזמנן, ואל תתפלל בבית,

ואל תחפף -

ותלמד יותר - וממילא כשאתה תתחזק היא תתחזק יותר.

כמו שאומר אדמין- זכותם של אנשים לעשות את הטעויות שלהם בעצמם,

בלי שיפוטיות ובלי ביקורתיות.

וכאן אני מוסיפה-

רוצה שאשתך תלך עם מטפחת כזו וכזו?

א אל תאמר לה כלום!!!

ב תאמר לה רק שבחים ומחמאות

ג תקנה לה שוברי מתנה מתאימים לנושא.

רמז עבה מידי.

היא תבין מצוין מה עומד מאחוריה.

זה קצת כמו נזיפה...

כמה זה חשוב לך, כמה זה עושה לך טוב, מה אתה מרגיש שאתה רואה אותה ללא כיסוי... והכל בנועם וברוגע ובידיעה שעומדת מולך בן אדם עם דעות ורצונות משל עצמו.... בדיוק כמו שלך יש דעות ורצונות....

רוב הפעמים זה עבד...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.