אז כנראה הבעיה אצלך.
כי אם לא אז הייתי מציעה לך להניח לה- זה עניין שלה מול הקב"ה
השולחן ערוך אומר (אבן העזר קטו, א) אומר שאישה ששערה מגולה עוברת על דת יהודית, הגמרא (כתובות עב) מרחיבה את האיסור יותר ואומרת שמדובר על איסור דאורייתא, רבי ישמעאל אומר מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, אלא שכאן יש לשאול האם יש איסור דאורייתא על אשה לצאת מהבית ללא כיסוי ראש בגלל חוסר צניעות או גירוי יצר גברים?
אפשר להסביר ככה, אבל אם תסבירי ככה מה ההבדל בין אישה נשואה לרווקה(שולחן ערוך אורח חיים ע"ה), מיום החתונה השתנה מעמדו של השיער משיער לא מגרה מינית לבעל גירוי מיני? אני חושב שקשה להסביר ככה (רק הערה כי אולי @ימ"ל יקרא את זה בטעות, כל מה שאני כותב פה הוא טוב ונחמד ומתקבל על הדעת, אפשר לחלוק על הרעיון הזה, מי שבוודאי חולק על כל מה שאומר הוא יהודי יקר בשם הרמב"ם שבאמת לא מחלק בין שער רווקה לשער נשואה). אם כנים דברינו עד כה נאלץ לקבל את הטענה שכיסוי הראש הוא לא בגלל צניעות ופריצות אלא בגלל סיבה אחרת, אם יש רעיון חדש אשמח לשמוע אני אציע רעיון שאפשר להתווכח איתו אבל זו ההבנה שאני אוחז בה היום:
בהלכה יש איסור ניאוף גם אצל גויים, יש לשאול, מה הופך בני זוג לנשואים הרי אין להם טקס חתונה רבני, הרמב"ם בהלכות מלכים טוען שהמציאות היא המגדירה דהיינו, מגורים ביחד של שני אנשים זה נישואים והפרדת דירות זה הגירושים אלא שיש לשאול איך עבד ושפחה נשואים מתגרשים הרי הם צריכים להמשיך לגור אצל האדון? הפתרון שמביא הרמב"ם על בסיס הגמרא (הלכות מלכים פרק ט הלכה ב) שהשפחה מתגרשת מהעבד כשהוא פורע שערה בשוק.
דומה שכן מתגלה תפקיד כיסוי הראש, כיסוי הראש הוא סימון לנישואים (כמו טבעת בימנו) ובסימטריה לכך פריעת כיסוי הראש היא סמל להפרדה בין בני הזוג. אם ככה הצורך בכיסוי ראש הוא לא חשיבות הצניעות אלא סימון הנישואים, ללא כיסוי ראש האישה משדרת לסביבה שהיא פנויה לנישואים חדשים.
הראיות עוד ארוכות אבל יש לסכם ולומר שאם אני צודק עד כה, מדובר על התחייבות של האישה כלפי הבעל שבא לסמן את שליטתו עליה ואת חוסר המרידה שלה בו (כמה שזה לא פוליטלי קורקט זה שפת חז"ל) אם ככה, כמו שהאישה יכולה למחול על התחייבות הבעל כלפיה (מחילה על שאר וכסות) ככה הבעל יכול למחול לאישה על כיסוי ראש(כי מדובר על התחייבות כלפיו להראות שלטונו וכאמור פה אין צורך להראות שלטונו כי מוחל עליו)
אני מקווה שקראת הכול, אבל גם אם לא העיקר שפרקתי את החשיבה שלי על זה, הערה אחרונה שיש לי להעיר היא שכגבר קשה לי להתעסק בנושא הזה, זה לא הניסיון שלי ולא התמודדות שלי ולא מעניין אותי, אבל! תורה היא וללמוד אני צריך, מצאתי סברא להקל אני יכול למצוא יותר להחמיר וסך הכול יראה הלומד וישפוט.
שהיא כן הולכת עם כיסוי ראש אבל קשה לה מאוד עם זה והיא צריכה חיזוקים נפשיים/רגשיים/אמוניים למצווה הזו.
זו הייתה כוונתך?
הרי יש הרבה מצוות שקשות לנו וחיזוקים יכולים לעזור, אבל זה לא אומר שבינתיים אנחנו לא מקיימים את המצווה...
סתם שתדע שזה די מעצבן לקבל הערות מהבעל על כיסוי ראש.
האישה מנסה לשנות את הלבוש של בעלה,
והאיש מנסה גם הוא ככל יכולתו.
תחושה טובה או רעה כתוצאה מכך, תלויה בטיב הקשר ביניהם יותר מאשר תוכן ההערה עצמה
אפחד לא אוהב שמעירים לו. אין דבר כזה ביקורת בונה.
אלעדאם היא תלך בצניעות - זה גם הרבה יותר יפה.
מה זה "תסתיר את עצמה"?.. מכל העולם?
את כתבת "חילוק", שאשה מעירה לבעלה זה כי היא רוצה שייראה יותר טוב בחיצוניות (לדעתה..); וגבר, רוצה ש"תכסה את עצמה"..
אז עניתי, שבעיניו זה גם יותר יפה חיצונית, שהולכת בצניעות. אדרבה, ההיפך: חוש יופי שקשור לערכים, הוא הרבה מעבר לשיפוט סובייקטיבי של אשה, שמשהו יותר יפה בעיניה שבעלה ילבש..
ב. כלל לא דומות הדוגמאות. הליכה של אשה לא בצניעות מול כל העולם - זה גם ענין של האיש. הם נשואים, אי אפשר לרקוד על "שתי החתונות"..
ג. חבל לחזור שוב ושוב על "בכפיה". בינתיים, לא ראיתי שדיברו כאן על כפיה.
זה לא רק "עבודת ה' שלה", זו הליכה בחוסר צניעות ברבים. זה גם "שלו".
ב. מספיק להקצין. "פרופורציות", זה לא להעמיד כאילו קיימות רק שתי קיצונויות שהזכרת. זה לגמרי מענין את האיש אם כולם רואים את אשתו, הנשואה לו, הולכת עם שערות גלויות, בוודאי אם מראש לא התחתנו כך. וגם גברים מבחינים בין תחושה של "נשואה" כשמכסה את ראשה, לבין אם לא.
ג. שוב לא נכון - כעת לכיוון השני. כל ההערה על ה"יופי" לא היתה כי זו הסיבה העקרית לכיסוי ראש. לא להוציא דברים מהקשרם: כתבת חילוק, למה לאשה לגיטימי להעיר (כי יותר יפה בעיניה שבעלה ילך כך..), ולאיש אסור (כי רוצה ש"תתכסה"). נענית, שבעיניו זה גם יותר יפה. וזה שיקול לא פחות מהאסטטיקה החיצונית שלה. "יופי" יונק מכל מיני מושגים. פעם אצל נשים דווקא "מלאה" היה נחשב יפה. אז אמרנו שעוד יותר לגיטימי תחושת יופי שבאה ממושגיו. זה בהתייחס לטיעון שהעלית למה לגיטימי, כביכול, שהיא תעיר ולא שהוא יעיר.... אבל בוודאי שלא זו סיבת ההליכה בכיסוי ראש וסיבת הלגיטימיות שלו להתערב בכך.
ד. כ"כ "מתנשא" אם אשה חושבת שמה שהיא "משפרת את המראה של בעלה זה לטובתו".. משל מדובר באיזה ילד מפגר שלא יודע איך הוא רוצה להיראות... היא מעירה לא פעם, כי יפה לה יותר שייראה כך, לפי מושגיה מה זה "יפה". וזה לגיטימי, כל זמן שנעשה בצורה נורמלית. לפעמים אכן חושבת שזה "לטובתו".
והוא מעיר, קודם כל כי זה נוגע גם אליו. שאשתו לא תלך בצורה לא צנועה בחוץ. מעבר לכך, אכן כי חושב שזה באמת יותר מכבד אותה. וכשחושב על הצד שזה יותר יפה, אז הוא חושב כך לא פחות ממה שהיא חושבת מה יפה לו. בניגוד למה שכתבת. הוא לא חושב רק "על עצמו". לא יודע מאיפה המושגים הללו על "גברים". בוודאי שאין בהם "הבנה של מחשבות הזולת".
והוא, בד"כ, ממש לא חושב על כך ש"הוא רוצה להיות היחיד שייהנה מהיופי של אשתו"... (אגב, מחשבה לגיטימית לגמרי. לא פעם קראנו פה על נשים שמגיבות בזעם על אחרות ש"מתענינות" במראה בעליהן. מה קרה? הן רוצות להיות היחידות שייהנו מיופיו?.... כן. צודקות. הוא התחתן איתה). הוא מרגיש בושה שכל העולם רואה אותה כך. חבל לדבר "בשם אחרים" מה שלא לגמרי מבינים (ומה זה, בעצם קצת גם לא אישתו.. גם כשהיא רוצה בלעדיות על בעלה היא רוצה קצת גם לא רק על בעלה?.. מוזר מאד מאיפה המושגים הללו לקוחים).
בהנחה שמדובר על אנשים שמראש מתחתנים על דעת שהיא הולכת כדין, דהיינו עם כיסוי ראש.
זה לא רק ענין "שלה", אם היא הולכת לא בכיסוי ראש, או בצורה בולטת שלא כדין, בכל מקום.. התחתנו.
זה לא אומר שלא צריך להשתדל בצורה מעודדת ומחזקת. וזה מה שהוא שאל.
והערה קטנה: אולי התכוונת כמשחק מילים ואולי לא, אבל המילה המקורית היא *הדוניסטית (נהנתנות בעברית).
הוא לא כתב אם ויתרה לחלוטין או הולכת חלקית. שאל "איך לחזק בענין".
ש"זה לא איסור הלכתי", זו המצאה שאינה נכונה.
לפי רוב הפוסקים, זה איסור הלכתי לגמרי. אלא שיתכן הבדל בחומרת האיסור בין לגמרי לבין לא - ציטטתי במקום אחר. אני בטוח שלגבי נושא רפואי, איש לא היה אומר בקלילות ש"זו לא בעיה". מדוע בהלכה אפשר "לפסוק" לפי חוברת ליקוטים מכיתה י"ב? ומי אמר אם "אפשר לסמוך" לכל אחד או לא, במקום שיש רוב מובהק שאומרים משהו? אולי רק לתלמידיהם ממש ניתן להיסמך על כך? אלו שאלות הלכתיות, שלא בקלות מחליטים שזה "לא איסור הלכתי".
לגבי חצאית - אכן זה אחרת מבחינה מסויימת. כי פשט דברי המשנה ברורה הוא להקל. זה לא כמו בנושא זה שמדובר על דעות שממש לא "במרכז".
אבל, לגבי מה שהעלית, אני חושב שבאמת אם מישהו התחתן עם מישהי שהולכת ארוך (לא בגגלל אופנה - אלא מתוך שנוהגת כדעה הזו במודעות),, ובפרט אם זה במקום שכולן כך - הרי מלבד שבפשטות צריכה התרת נדרים, זה אכן גם ענין של בעלה.. ולא צריך להגדיר את זה "לא זכותו של הבעל להטיף לה מוסר".. כל השיח הזה על מה בין איש לאשתו אינו טוב. יש מקום לדבר על זה. הנהגות צניעות של אשה נשואה - שזה איך היא הולכת מול כל העולם - אינן רק ענין "שלה" עם כל הכבוד.
[וזה שאת קוראת "גישה שתלטנית של גברים" - אולי מראה מה שיש בראש שלך, שמביא תגובות כאלה. לא היתה שמץ "גישה שתלטנית", אלא תפיסה מה בענייני הלכה, נוגע לשניהם - ומה נעשה, גם דברי חכמים בגמרא הם שיש לאיש "נגיעה" בנושא זה. אני מניח שאינך חושבת שגם הם היו "שתלטנים", אחרת באמת הבסיס שונה]
כך פוסקים הלכה?...
אני דיברתי על "ציבור שלי" (מי זה? מה גם שאינך מכירה אותי כלל.. אבל זה לא הנושא בכלל)?
אנחנו שאלנו על "משאל דעת קהל" - או על הלכה. דיברנו על הלכה. את ציטטת איזו חוברת שמלמדים ממנה בנות בכיתה י"ב ועניתי לאיזון הדברים. התייחסנו להלכה. וזו אכן הדעה המרכזית בהלכה. הלכה של כל עם ישראל.
[ואת שמה לב לסגנון שלך?.. "כאן אתה תקפוץ ותאמר".. ומתוך שאת כבר יודעת מה "אומר" אז "אבל כאן, שוב, אתה תציג התנשאות"... אז את כבר יכולה לנהל את הדיון בינך לבינך....]
אני לא אומר משפט כזה, "הציבור לא מקפיד על הלכה", כי אני לא מדבר כך על ציבור.
ובוודאי שאם יש כאלה שאינם מדקדקים בהלכה מסויימת, זה לא משנה את ההלכה. ולא הופך את מי שמצטט את ההלכה ל"התנשאות"... מה הקשר? גם המשנה ברורה?
והאמירה, "גם הם הולכים לרבנים ונשענים על פסיקותיהם".. אם זה היה אכן כך - אין בעיה. אם לאדם יש רב מסויים והוא הולך על פיו, אז זה דיון לא איתו אלא בין פוסקי הלכה, כדרכה של תורה.
אבל זו אשליה: יש אכן כאלה שהולכים על פי רב מסויים.
אבל בכללי, זו אשליה גמורה, לדעתי, לחשוב שמי שהולך כך זה פשוט "כי יש לו את רבותיו"... יש כאלה שלא בדיוק שואלים רבנים על כל דבר..
איזו ראיה היא מיהדות אמריקה. לדוגמה, הרוב שם מתבוללים - זה גם כי "שאלו רב"?.. לא. יש חולשות לצערנו, ולא צריך להופכן לאידיאל.
[וגם - מי שלכל דבר בוחר את ה"מיקל התורן", אין דבר כזה בהלכה]
לגבי "קל לצמצם דעות של אחרים". לא נכון. את אמרת שזה המקור. והסקת ממנו כאילו יש "מגוון דעות".
על כך אמרתי שלא פוסקים לפי דבר כזה. ולא משנה שמפרט עשרות שמות רבנים ומפנה לספרים נוספים.
את לא טענת שעיינת בספרים הנוספים הללו. ואדרבה, אם מתוך "עשרות שמות" אלו המתירים שזכרת, זה אומר משהו.
אין מה לעשות, כמו שבכל מקצוע אחר - לא "יקבעו הלכה" על סמך ספר כזה, חשוב ככל שיהיה - קל וחומר בהלכה, שאנשים יושבים שנים על שנים ללומדה ואת דרכי פסיקתה.
לא "פקפקתי" בכך שאת לא נוהגת כך. האמנתי לזה לגמרי, כמובן. אמרתי שאיני יודע האם יש לך, בפנים, הזדהות כלשהי עם הטיעונים שהבאת או לא. סיבה פשוטה, שאת חלקם הבאת באופן שלא מובן האם הוא רק "מצטט אחרים", או גם מזדהה איתן חלקית מבפנים, גם אם לא נוהג כך (כנ"ל, זה לא ענייני).
והספק הזה נשאר גם כעת: מה זה "להכיל אחרים"?.. לדעת שיש כאלה, גם אני יודע. לקבל במשהו הצדקה של זה (לא של דבר שמישהו מסתמך על דעה אחרת, אלא מסוג האמירות "בגלל שגברים כתבו הלכה"..) - אינני רואה בכך גבורה גדולה.
ואת סיימת באותו סגנון שבו פתחת, "אולי כדאי שתנסה ותראה שזה אפשרי".. שוב, במקום לדון לגופו של ענין - לנסות לעקוץ אישית, באופן שלדעת פוגע בכותבו בלבד... הרי כלל אינך מכירה. אולי אני "מכיל" יותר ממך, גם כאלה שאיני מוכן לקבל מילימטר מדעתם?.. זה לא קצת "נסיון התנשאות"?... איפה ה"הכלה"?...
אם תחמיא לה באמת כמה אתה אוהב את המראה שלה עם הכיסוי השלם, כמה זה הולם אותה, כמה זה מייפה אותה וכו' - אני מניחה שיהיה לה יותר קל להתרגל לזה
זה אולי יעשה לה את זה יותר?
אם זה בא "לשנות" מצב - זה כבר יותר עדין..
יישר כח על המאמץ ומה שמצליחה "בינתיים"..
[ולא הייתי מציע לסמוך על זה שיש "רבנים שמתירים" כפי שכתבת בהודעה הבאה.
הפשט הפשוט אינו כך. וזו כלל אינה דעה מקובלת.
אבל אשרייך שאת, כפי שכתבת, מחנכת את ילדייך לתורה ומצוות ומשתדלת מאד להקפיד על ההלכה. אפשר רק להבין מזה כמה זה כנראה נסיון קשה לך. וכבר אמרו חכמים, "לפום צערא אגרא" - כמה שקשה, גם השכר על ההצלחה גדול יותר.
אפשר להתפלל על זה, וגם ללמוד על הערך והענין - ומן הסתם גם זכות המצוות האחרות שיש לך, תעזור. מצווה גורר מצווה..]
אינני יודע אם זה נכון. צריך לראות מקור מפורש.
[וזה שאשתו הלכה בלי, אינו "דוגמה נפלאה להיעדר כפיה".. גם אצל אנשים גדולים, לא צריך להיכנס במה שבין איש לאשתו; ואין אנו יודעים איך הרגיש עם זה]
לגבי מה שכתבת מהרב משאש, וכו', זה מה שציינתי, שמיעוט קטן.
ועם כל החיבה לכך שמלמדים בנות בשמינית על קצה המזלג בנושאים אלו, זו גם הסכנה שיש בכך, שבגלל שלא כ"כ מכירים את מרחב הפסיקה ודרכיה, עלולים "לפסוק" בקלילות, ממה שהובא רק כדי להרחיב קצת את הדעת.
והאמת, שאין להקל ראש בנושא הזה. הגמרא בכתובות (עב) אומרת במפורש שזה אסור מהתורה - לא רק "דת יהודית".
המשנה ברורה, אומר שזה איסור תורה. וכותב "ודע עוד, דאפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי הראש כדרך הפרוצות אסור.. כיוון שצריכות לכסות הראש מצד הדין... וגם כל בנות ישראל המחזיקות בדת משה נזהרות בזה מימות אבותינו ועד עתה".
לגבי כיסוי חלקי, יש שכתבו שזה משום "דת יהודית" ויש פסקו שגם כן אסור מהתורה (והם רבים).
אומר שהיו ציבורים בדורות הקודמים שהתרגלו ללכת ללא כיסוי ראש, שזה נבע מחולשות ומהשפעות זרות.
אפילו נשים של רבנים הלכו כך, והרגישו חובה למצוא להן היתר, עד כדי כך זה נהיה מקובל.
ההלכה היא (שלא משתנה עם הדורות) ללכת עם כיסוי ראש מלא. כמו שאי אפשר לשנות הלכה אחרת בגלל שהזמנים השתנו. והרב שלנו מתיר איפה שיש צורך ואיפה שהלכה מאפשרת.
אני חושבת שלומר את האמת מהי הלכה לפי רוב הפוסקים זה לא התנשאות וחוסר ההכלה, זה לומר את האמת. לא כל תפיסה צריך להכיל. אפשר להבין שלבן אדם יש חולשות, ובע"ה הוא יכול גם להתגבר עליהן, אבל גם לא להסכים איתו, לא חייבים להגיד שהוא צודק.
ואגב, הגישה ההלכתית היא שההלכה נקבעת על פי הרוב ולא על פי מיעוט הדעות בפוסקים. בד"כ מביעים דעות מקילות בלימוד כדי שידעו מהן ולא כדי שיסיקו מה ההלכה.
הייתה דעה בהלכה שאיסור אכילת בשר בחלב זה רק בבשר בהמה, ובעוף כן מותר.
ולמה היום אנשים שומרי מצוות לא אוכלים עוף בחלב? כי הלכה נקבעה לפי רוב הדעות של הפוסקים, שאסור לאכול עוף עם חלב.
אינה שהן "חייבות לכסות כל סנטימטר מעצמן".. אלא מה שצריך עפ"י דין.
וה"השוואות" האלו ("טאליבן"), שהומצאו ממקומות זרים, אין בהן שמץ אמת.
ואין בכך שמץ שבשמץ של "דיכוי נשי"... (וגם היצר "לגלות", לא בא דווקא מ"חירות נשית"..), אם כבר, היכן שיש התייחסות לכך אצלנו - זה דווקא מצד כבודה של האשה.
לא מצאתי כרגע, שכתבתי "שחייבים עפ"י דין" כפי שאת מצטטת. אלא שזו הדעה המקובלת, לגמרי של הרוב.
ולא נכון הסגנון שאת אומרת כעת "יש הרבה דעות בנושא".. כך לא ניגשים להלכה. בפרט שהעדת שמה שאת מסתכמת עליו הוא חוברת לכיתה י"ב. זה לא מספיק בשביל ענין כזה.
ב. אני לא יודע מי זה "הן". אני לא כתבתי על אף "הן", ובכלל אין דרכי לכתוב בהכללה ש"עושות בגלל".. כתבתי על הדעת בהלכה, וספציפית - על מישהי שלגביה נשאלה השאלה, שהיה משמע שזה לא בגלל ש"הרב שלה" אמר לה אחרת.. וכמו כן - אבל בעידוד - אל מישהי שכתבה שהיא יודעת שזו לא הדרך הנכונה, אבל עדיין קשה לה (ואני יותר מעריך מישהי שלא עושה אידיאל ממה שיודעת שעדיין קשה לה - וכך לפחות יש לה כיוון ששואפת - מאשר מי ש"מוצאת רבנים" אחרי שהחליטה מה היא עושה ולא בגלל שכך הורו רבותיה).
ג. את מבלבלת בין שני דברים, במחילה: אם הייתי אומר ש"לא נכון" שיש כאלה שחשות כמו שאמרת.. אז את יכולה לומר שאת חושבת שאת מכירה יותר כאלו ממני - ויש שחשות כך.
אבל אני לא דיברתי על זה, אלא שאובייקטיבית, ההשוואה הזו (עם הטאליבן..) אינה נכונה. היא אווילית. אנשים יכולים לחוש גם דברים אוויליים. בד"כ זה בא מחוסר ידע.
מהצורה שאת "מסבירה" אותן - אני לא כ"כ מבין אם את מזדהה עם תחושתן או לא. מכל מקום, זה בוודאי לא ענייני.
אבל, מי שחושבת שה"דרישה לכסות חלקים מהגוף היא מקוממת"... אז כנראה שהשיח הוא באמת שונה לחלוטין. לדעתי, זה כבר עיוות עמוק. בא מתרבויות מטורפות לחלוטין. צר לי - לא כאן המקום.
בסדר, מי שחושבת כך - אז היא לא מסכימה עם התחושה הנורמלית שהיתה לבנות ישראל מעולם, התחושה שהיתה גם באנושות עד לפני שנים לא רבות - ובוודאי דרכה של תורה.
אז אני מרשה לעצמי לא לדון על זה כאן. כאן נמצאים "בתוך" איזו מטריה מסויימת. אפשר להסביר גם למי שתחשוב כמו שכתבת, לא כאן הבמה.
וגם מי שחושבת שבכלל הלכות צניעות נוצרו מ"שליטה מוחלטת של גברים בפסיקה ההלכתית במשך דורות, והתוצר הוא פסיקה מצמצמת ומדכאת כלפי נשים"... אין לי אלא לרחם עליה.
מפסידה את העושר של דברי תורה, לא מבינה על מי היא בכלל מדברת. שלא לדבר על כך שאינה מכירה שתושבע"פ גם היא מהשמיים, שיש לה כללי פסיקה, תורת ה', וחושבת שזו סתם "המצאה אנושית" לפי התקופה.
[זה מזכיר שיר שחיבר, דומני, אחד בתקופת ה"השכלה", על עגלון שהרב חייב אותו לפי השו"ע על כך שלא עמד בהובלה. ההוא שאל את הרב, לפי מי זה, אמר - שו"ע. שאל ולפי מה השו"ע, ענה - לפי התורה. מתי ניתנה התורה - ענה, בחודש סיוון. אמר - אה... אם התורה היתה ניתנת בימות השלגים, היתה אומרת אחרת....]
כעת, לכתוב על דברים שאחרים מסבירים, בשפה בהירה, "קצת פחות התנשאות", זו בעיני אולי ההתנשאות.. נהיתה שיטה היום - אדם מסביר משהו, דברים בהירים - אפשר לחלוק ואפשר להסכים - אז במקום להתמודד עם התוכן, "התנשאות"... לא מיניה ולא מקצתיה.
"שיח כנה והבנה של האחר", אינו קבלה, אפילו במילימטר, שהאחר עומד באותה מדרגה של רבותינו מהתלמוד ועד היום ו"הבנה" של דבריו על זה ש"הגברים קבעו"... לא. אנשים לא מוכנים "להבין ולקבל" דברים הרבה פחות גרועים, כולל ביחס לעצמם. רק ביחס לדברי תורה וכבוד חכמים, צריך "להבין"...
"הבנה של האחר", זה למשל, מה שכתבה פה מישהו שקשה לה... צריך להבין - ואם אפשר לעזור, מה טוב. אפשר גם "להבין" טעויות גמורות ("הגברים"..), אבל במובן של הבנת חוסר-ההבנה, כדי ליישר דברים. אולי גם כדי לתפוס היכן השני עומד. זה ענין אחר.
אינני יודע למה את "מסבירה" לי שהמשפט "כל כבודה" לא ממש ישכנע.. הרי אני לא ציטטתי אותו - וגם לא הייתי עושה זאת במסגרת כזו. כך לא מסבירים למי שמסובכת עם תפיסות כמו שהבאת.
[אבל מצד האמת - זה באמת כן כך. לגמרי. בת מלך.
וזה כבודה. ו"הצטנעות" אינה הכנעה.. לפחות לא כלפי בני אדם. כלפי ה' - כן. גם אצל גברים. כמו"ש, "מלוא כל הארץ כבודו", ומובא בהלכה]
וגם יכולות לפגום בשלום בית וחבל.. ורק מחמאות שנשמעות טבעיות ולא מציקות ומגמתיות יכולות להשפיע
מאד מזדהה עם מה שכתבת.
בית נבנה יחד, כשכל אחד מתחזק ומחזק בנצרך.
שיהיה לך בהצלחה ותיבנו יחד בית של קדושה.
בקיום תורה ומצוות, יראת שמים וכו
בטוח ישפיע...
ובכן - אל תטיף לה בכלל
ואל תגיד לה שאשה שמתהלכת בשיער פרוע - ומתנאה בשערה - מחטיאה גברים וגורמת לגברים להרהר בה - ואל תצטט לה את מה שכתוב בזוהר פרשת נשא - עד כמה חמור העניין ואיזה "ברכה" הוא גורם.
פשוט - תתחזק בעצמך
בשמירת העיניים.
שמירת הברית.
תקפיד על טלית קטן,
לך למקווה כשצריך,
תתלבש בבית באופן צנוע,
לך לתפילות בזמנן, ואל תתפלל בבית,
ואל תחפף -
ותלמד יותר - וממילא כשאתה תתחזק היא תתחזק יותר.
כמו שאומר אדמין- זכותם של אנשים לעשות את הטעויות שלהם בעצמם,
בלי שיפוטיות ובלי ביקורתיות.
וכאן אני מוסיפה-
רוצה שאשתך תלך עם מטפחת כזו וכזו?
א אל תאמר לה כלום!!!
ב תאמר לה רק שבחים ומחמאות
ג תקנה לה שוברי מתנה מתאימים לנושא.
רמז עבה מידי.
היא תבין מצוין מה עומד מאחוריה.
זה קצת כמו נזיפה...
כמה זה חשוב לך, כמה זה עושה לך טוב, מה אתה מרגיש שאתה רואה אותה ללא כיסוי... והכל בנועם וברוגע ובידיעה שעומדת מולך בן אדם עם דעות ורצונות משל עצמו.... בדיוק כמו שלך יש דעות ורצונות....
רוב הפעמים זה עבד...
פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה
בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע
כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..
מרגישה שאני הולכת על ביצים
תוך רגע מגיעים למריבה
וזה ממש ממש מבאססס
ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור
אבל זה לא ממש שינה משהו
זה ממש מתסכל אותי
זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה
אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..
תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל
ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.
אז לדעתי זוגיות תקינה:
כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)
ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)
מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס
אני מחלק דירוג
כי מן הסתם תרצי שמישהו
יתן לך דירוג
ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים
לפידבק ממך.
שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת
מכילה ומקבלת ולא שיפוטית
מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים
ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.
החכמתם אותי.
תנו עוד.
לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.
אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.
זה הבסיס לדעתי.
בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה
מכאן זה עולם ומלואו.
לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.
תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי
ברור שכל אחד מההשקעה שלו
וכן למרות שזה כללי
זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו
מה זה זוגיות תקינה
מצד שני
עולה לי חשש עכשיו
שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו
בזמן שכן תקין אצלו
בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות
כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.
בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר
יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?
לק"י
מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).
מובן בפורום פתוח.
ממליץ:
למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.
לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...
אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.
אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.
ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.
אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.
אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.
אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.
מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?
והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?
מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.
בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.
פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.
אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף
שניהם כתבו ספרים בנושא.
הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.
ולצורת הסתכלות על הנושא.
מחפש רב עם רוח יותר צעירה
יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.
יותר מידי בשבילי
טוב
אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת
זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה
בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה
שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת
חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ
ואין פה בגידה בעיניי
אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות
אם לא - למה לפרק לה את האשליה?
גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי
לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי
למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?
כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?
האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?
באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה
כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין
בטח שיש עניין של שיתוף.
גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל
תלוי מה משתפים ואיך.
אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין
לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,
זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.
אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.
וזה גם בסדר.
אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.
אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.
מבלי לעשות כלום.
עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.
בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.
בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:
נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?
להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.
אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?
יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.
בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!
תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!
בהצלחה גיבור!
תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.
נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!
ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.
עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.
בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.
אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.
בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):
''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.
לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.
לא מנטרל את ההתמודדות.
אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.
והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.
כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''
הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.
כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.
לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.
היא לא בזה שאתה לא מספר.
בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.
זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.
מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.
אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).
לצערי מסכים עם @פשוט אני..
בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.
יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...
מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.
אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.
אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???
תודה ל@המקורית
על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.
רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.
הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?
הרבה גברים מאותגרים בזה
צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך
ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים
זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך
לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב
אתה או היא?
שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)
שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)
אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.
אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?
עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.
זה מה שכתבתי
אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.
לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.
תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.
אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.
זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.
אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.
אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.
ושתי עצות בשבילך-
לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).
להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.
להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.
אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים
כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה
אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!
העיצה על הכל היא תפילה!
תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.
השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,
כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.
מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.
לגביי שיתוף עם האישה -
היא לא תבין כי אין לה!!!
תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,
רק הם יעזרו לך.
כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -
עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.
גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.
אבל תמיד מנצחים.
כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.
"
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..
"
"
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
"
זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.
מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.
בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.
על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.
הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).
הקומה השלישית היא - אמון.
אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.
אישית -
כן אספר ואשתף הכל. הכל.
אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.
נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.
כי
אנחנו לא מבינים את התמודדות
אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני
יש בנינו אמון .
אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.
.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.
כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.
מול הילדים וגם לא מולם.
באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי
זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......
נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.
בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.
טיפול.
בן אדם שחי מהחולשות שלך
אתה לא רוצה להיות נשוי לו.
דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.
או מפציצים אותו באהבה ובחמלה
בתקווה שהוא יצליח להתיישר
כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ
ולהתנהג לא יפה
ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה
ואומר איזה ילדה טובה
ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה
ואז מרוב הלם היא מוחמאת
וחוזרת לתלם.
אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה
שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.
שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!
באמת חצה גבולות
הבן אדם בבעיה.
האשה משפילה אותו מול הילדים.
הוא סופג ניכור הורי.
וניכור אישי.
לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.
מה אתה מציע לו לעשות?
הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול
מבחינתי זו אמירה ריקה
כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו
וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו
השכם והערב
אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן
והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול
לכן תרגיעו.
יש לבן אדם בעיה
תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות
לא עם דיקלומים.
ובטח לו להוציא את התסכול עלי.
בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא
דברים נחמדים על אנשים שטוב
להם בחיים
והם נהנים.
בשביל זה יש פורום גרושים גרושות
שם מכיייפים (:
בחרת להכנס לפורום הקשוח
של נישואין טריים.
אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים
ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.
תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.
מה קשור להתקומם נגדי?
נראלי זה פחות מתאים.
זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.
אדם פרו
מגיב ממש טוב
(:
אני מגיב סבבה
עיינו ב200 תגובות
אחרונות (:
תודה ממש הייתי צריך את העידוד
מידי פעם נוהגים לחבוט בי
בפורום זה או אחר.
הבעיה היחידה שיש בי,
שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"
אני חושב שחבר טוב
שנמצא ועבר דברים דומים,
אם כי לא זהים.
הוא הכתובת לתמיכה.
כי הוא יבין אותך
יודע לתת לך עצה מהזוית שלך
וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני
אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו
הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים
שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים
אותך.
אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30
אבל לא נורא אני אתעודד ממך
אם אתה מתעקש
אנשים כותבים בפורום
לא כדי שיגידו להם: טיפול.
אגב אני בטיפול רגשי
ועדיין
השיחה עם אנשים על בסיס חופשי
כמו בפורום או עם חברות
יש להם איכות אחרת
טיפול רגשי הוא חשוב מאוד
יחד עם זאת
זה לא הדבר היחיד שעוזר.
הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.
אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.
ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.
אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.
אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.
טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.
והמסקנה שלי
באופן מכליל
ואני ממש לא מומחית
בהכללה גסה מאוד
אני משערת
שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר
ככה גם מתרחקים
וקשה להסביר איך הריחוק התחיל
זה יושב על הרבה דברים
זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.
למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.
יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)
בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.
רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות
אבל אני לא כאן כדי להתווכח
וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.
ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.
מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.
ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך
על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.
וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.
כאב עצום ממש
תודה על הארת העיניים
מלהגיד טיפול טיפול טיפול
קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.
אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.
כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.
בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג
יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.
במה מפעיל אותך.
היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.
תאמין, ותלך בצדקת דרכך.
האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,
סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.
ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.
תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.
אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.
ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.
בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.
אני ואשתי נשואים 8 שנים
יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,
לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,
היא כמעט ולא הולכת לעבודה
ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית
כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה
וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה
סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה
ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף
אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי
כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,
לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?
זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה
מה אתם אומרים?
והחליטה לשים רגל על רגל
ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.
החולשה של הדור.
המפרקת את רוב הבתים.
פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.
אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה
ולא מהיום אומר לך.
הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.
גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40
בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה
ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.
ואני שואל
אם הוא לא מעוניין בילד משותף,
למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45
שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.
ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42
גם שמציפות את אתרי ההיכרות.
ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה
שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.
וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.
ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו
אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה
והולך להעלם בשנים האחרונות.
זה ממש דוחה אותי.
זהו כסף שקונה יופי.??
על זה את מתבססת?
הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן
המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.
ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה
שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.
הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.
באלגנט.
חברה אמיתית
שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36
גיל שממנו אפשר רק לרדת.
בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.
נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי
אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב
מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,
המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!
כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.
זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.
באחריות ומנסיון.
ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.
כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.
גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.
הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.
אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני
פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית
יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)
לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.
אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...
אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.
איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק
אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.
ועכשיו בקשר אליך,
דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,
מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.
אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...
הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.
לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.
תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.
בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.
מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.
כל יום שעובר זה הפסד.
נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.
בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.
קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.
קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.
"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"
אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.
תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.
וזה האמת לעולם.
רק מה, החיים בולעים.
חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.
כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...
כולם ככה.
הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.
לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.
בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...
הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.
הלוואי.
בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.
יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.
צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).
אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.
בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.
נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.
לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.
לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,
אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"
להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.
היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.
היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?
אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?
אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).
לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.
האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?
לק"י
אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.
בהצלחה!!
אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.
אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.
לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.
ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.
בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?
התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.
לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.
מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.
ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.
אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.
המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.
נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.
ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.
תצליחו!!
לק"י
האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.
אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.
ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.
כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.
כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון
אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.
ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.
כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.
היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.
לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)
סה משהו זצריך לבחור.
אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..
אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.
לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות
בהצלחה.
נשואים טריים וותיקים אלופים
לפני כמה שנים נחרב הבית
כל בית שאתם בונים
הזוגיות שלכם המשפחה
היא כמו אבן,
כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים
תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם
אתם מביאים את הגאולה
אל תתיאשו
חיזקו ואימצו נשואים.
אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.
עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.
אבל היא העבודה האמיתית.
והבניין האמיתי של עם ישראל.
כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים
אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו
והקרבת אלוהים שהוא ייצג.
כשעם ישראל היה במדרגה טובה
עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם
באותה תקופה.
לכן שימרו על עצמכם יחד.
ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.
על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.
תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.
