אז כנראה הבעיה אצלך.

כי אם לא אז הייתי מציעה לך להניח לה- זה עניין שלה מול הקב"ה

השולחן ערוך אומר (אבן העזר קטו, א) אומר שאישה ששערה מגולה עוברת על דת יהודית, הגמרא (כתובות עב) מרחיבה את האיסור יותר ואומרת שמדובר על איסור דאורייתא, רבי ישמעאל אומר מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, אלא שכאן יש לשאול האם יש איסור דאורייתא על אשה לצאת מהבית ללא כיסוי ראש בגלל חוסר צניעות או גירוי יצר גברים?

אפשר להסביר ככה, אבל אם תסבירי ככה מה ההבדל בין אישה נשואה לרווקה(שולחן ערוך אורח חיים ע"ה), מיום החתונה השתנה מעמדו של השיער משיער לא מגרה מינית לבעל גירוי מיני? אני חושב שקשה להסביר ככה (רק הערה כי אולי @ימ"ל  יקרא את זה בטעות, כל מה שאני כותב פה הוא טוב ונחמד ומתקבל על הדעת, אפשר לחלוק על הרעיון הזה, מי שבוודאי חולק על כל מה שאומר הוא יהודי יקר בשם הרמב"ם שבאמת לא מחלק בין שער רווקה לשער נשואה). אם כנים דברינו עד כה נאלץ לקבל את הטענה שכיסוי הראש הוא לא בגלל צניעות ופריצות אלא בגלל סיבה אחרת, אם יש רעיון חדש אשמח לשמוע אני אציע רעיון שאפשר להתווכח איתו אבל זו ההבנה שאני אוחז בה היום:

בהלכה יש איסור ניאוף גם אצל גויים, יש לשאול, מה הופך בני זוג לנשואים הרי אין להם טקס חתונה רבני, הרמב"ם בהלכות מלכים טוען שהמציאות היא המגדירה דהיינו, מגורים ביחד של שני אנשים זה נישואים והפרדת דירות זה הגירושים אלא שיש לשאול איך עבד ושפחה נשואים מתגרשים הרי הם צריכים להמשיך לגור אצל האדון? הפתרון שמביא הרמב"ם על בסיס הגמרא (הלכות מלכים פרק ט הלכה ב) שהשפחה מתגרשת מהעבד כשהוא פורע שערה בשוק.

דומה שכן מתגלה תפקיד כיסוי הראש, כיסוי הראש הוא סימון לנישואים (כמו טבעת בימנו) ובסימטריה לכך פריעת כיסוי הראש היא סמל להפרדה בין בני הזוג. אם ככה הצורך בכיסוי ראש הוא לא חשיבות הצניעות אלא סימון הנישואים, ללא כיסוי ראש האישה משדרת לסביבה שהיא פנויה לנישואים חדשים.

הראיות עוד ארוכות אבל יש לסכם ולומר שאם אני צודק עד כה, מדובר על התחייבות של האישה כלפי הבעל שבא לסמן את שליטתו עליה ואת חוסר המרידה שלה בו (כמה שזה לא פוליטלי קורקט זה שפת חז"ל) אם ככה, כמו שהאישה יכולה למחול על התחייבות הבעל כלפיה (מחילה על שאר וכסות) ככה הבעל יכול למחול לאישה על כיסוי ראש(כי מדובר על התחייבות כלפיו להראות שלטונו וכאמור פה אין צורך להראות שלטונו כי מוחל עליו)

אני מקווה שקראת הכול, אבל גם אם לא העיקר שפרקתי את החשיבה שלי על זה, הערה אחרונה שיש לי להעיר היא שכגבר קשה לי להתעסק בנושא הזה, זה לא הניסיון שלי ולא התמודדות שלי ולא מעניין אותי, אבל! תורה היא וללמוד אני צריך, מצאתי סברא להקל אני יכול למצוא יותר להחמיר וסך הכול יראה הלומד וישפוט. 

שהיא כן הולכת עם כיסוי ראש אבל קשה לה מאוד עם זה והיא צריכה חיזוקים נפשיים/רגשיים/אמוניים למצווה הזו.

זו הייתה כוונתך?

הרי יש הרבה מצוות שקשות לנו וחיזוקים יכולים לעזור, אבל זה לא אומר שבינתיים אנחנו לא מקיימים את המצווה...

סתם שתדע שזה די מעצבן לקבל הערות מהבעל על כיסוי ראש.

האישה מנסה לשנות את הלבוש של בעלה,

והאיש מנסה גם הוא ככל יכולתו.

תחושה טובה או רעה כתוצאה מכך, תלויה בטיב הקשר ביניהם יותר מאשר תוכן ההערה עצמה

אפחד לא אוהב שמעירים לו. אין דבר כזה ביקורת בונה.

אם היא תלך בצניעות - זה גם הרבה יותר יפה.

מה זה "תסתיר את עצמה"?.. מכל העולם? 

את כתבת "חילוק", שאשה מעירה לבעלה זה כי היא רוצה שייראה יותר טוב בחיצוניות (לדעתה..); וגבר, רוצה ש"תכסה את עצמה"..

אז עניתי, שבעיניו זה גם יותר יפה חיצונית, שהולכת בצניעות. אדרבה, ההיפך: חוש יופי שקשור לערכים, הוא הרבה מעבר לשיפוט סובייקטיבי של אשה, שמשהו יותר יפה בעיניה שבעלה ילבש..

ב. כלל לא דומות הדוגמאות. הליכה של אשה לא בצניעות מול כל העולם - זה גם ענין של האיש. הם נשואים, אי אפשר לרקוד על "שתי החתונות"..

ג. חבל לחזור שוב ושוב על "בכפיה". בינתיים, לא ראיתי שדיברו כאן על כפיה. 

זה לא רק "עבודת ה' שלה", זו הליכה בחוסר צניעות ברבים. זה גם "שלו".

ב. מספיק להקצין. "פרופורציות", זה לא להעמיד כאילו קיימות רק שתי קיצונויות שהזכרת. זה לגמרי מענין את האיש אם כולם רואים את אשתו, הנשואה לו, הולכת עם שערות גלויות, בוודאי אם מראש לא התחתנו כך. וגם גברים מבחינים בין תחושה של "נשואה" כשמכסה את ראשה, לבין אם לא.

ג. שוב לא נכון - כעת לכיוון השני. כל ההערה על ה"יופי" לא היתה כי זו הסיבה העקרית לכיסוי ראש. לא להוציא דברים מהקשרם: כתבת חילוק, למה לאשה לגיטימי להעיר (כי יותר יפה בעיניה שבעלה ילך כך..), ולאיש אסור (כי רוצה ש"תתכסה"). נענית, שבעיניו זה גם יותר יפה. וזה שיקול לא פחות מהאסטטיקה החיצונית שלה. "יופי" יונק מכל מיני מושגים. פעם אצל נשים דווקא "מלאה" היה נחשב יפה. אז אמרנו שעוד יותר לגיטימי תחושת יופי שבאה ממושגיו.  זה בהתייחס לטיעון שהעלית למה לגיטימי, כביכול, שהיא תעיר ולא שהוא יעיר.... אבל בוודאי שלא זו סיבת ההליכה בכיסוי ראש וסיבת הלגיטימיות שלו להתערב בכך.

ד. כ"כ "מתנשא" אם אשה חושבת שמה שהיא "משפרת את המראה של בעלה זה לטובתו".. משל מדובר באיזה ילד מפגר שלא יודע איך הוא רוצה להיראות...  היא מעירה לא פעם, כי יפה לה יותר שייראה כך, לפי מושגיה מה זה "יפה". וזה לגיטימי, כל זמן שנעשה בצורה נורמלית. לפעמים אכן חושבת שזה "לטובתו".

והוא מעיר, קודם כל כי זה נוגע גם אליו. שאשתו לא תלך בצורה לא צנועה בחוץ. מעבר לכך, אכן כי חושב שזה באמת יותר מכבד אותה. וכשחושב על הצד שזה יותר יפה, אז הוא חושב כך לא פחות ממה שהיא חושבת מה יפה לו. בניגוד למה שכתבת. הוא לא חושב רק "על עצמו". לא יודע מאיפה המושגים הללו על "גברים". בוודאי שאין בהם "הבנה של מחשבות הזולת".

והוא, בד"כ, ממש לא חושב על כך ש"הוא רוצה להיות היחיד שייהנה מהיופי של אשתו"... (אגב, מחשבה לגיטימית לגמרי. לא פעם קראנו פה על נשים שמגיבות בזעם על אחרות ש"מתענינות" במראה בעליהן. מה קרה? הן רוצות להיות היחידות שייהנו מיופיו?.... כן. צודקות. הוא התחתן איתה). הוא מרגיש בושה שכל העולם רואה אותה כך. חבל לדבר "בשם אחרים" מה שלא לגמרי מבינים (ומה זה, בעצם קצת גם לא אישתו.. גם כשהיא רוצה בלעדיות על בעלה היא רוצה קצת גם לא רק על בעלה?.. מוזר מאד מאיפה המושגים הללו לקוחים).

בהנחה שמדובר על אנשים שמראש מתחתנים על דעת שהיא הולכת כדין, דהיינו עם כיסוי ראש.

זה לא רק ענין "שלה", אם היא הולכת לא בכיסוי ראש, או בצורה בולטת שלא כדין, בכל מקום.. התחתנו.

זה לא אומר שלא צריך להשתדל בצורה מעודדת ומחזקת. וזה מה שהוא שאל.

והערה קטנה: אולי התכוונת כמשחק מילים ואולי לא, אבל המילה המקורית היא *הדוניסטית (נהנתנות בעברית).

הוא לא כתב אם ויתרה לחלוטין או הולכת חלקית. שאל "איך לחזק בענין".

ש"זה לא איסור הלכתי", זו המצאה שאינה נכונה.

לפי רוב הפוסקים, זה איסור הלכתי לגמרי. אלא שיתכן הבדל בחומרת האיסור בין לגמרי לבין לא - ציטטתי במקום אחר. אני בטוח שלגבי נושא רפואי, איש לא היה אומר בקלילות ש"זו לא בעיה". מדוע בהלכה אפשר "לפסוק" לפי חוברת ליקוטים מכיתה י"ב? ומי אמר אם "אפשר לסמוך" לכל אחד או לא, במקום שיש רוב מובהק שאומרים משהו? אולי רק לתלמידיהם ממש ניתן להיסמך על כך? אלו שאלות הלכתיות, שלא בקלות מחליטים שזה "לא איסור הלכתי".

לגבי חצאית - אכן זה אחרת מבחינה מסויימת. כי פשט דברי המשנה ברורה הוא להקל. זה לא כמו בנושא זה שמדובר על דעות שממש לא "במרכז".

אבל, לגבי מה שהעלית, אני חושב שבאמת אם מישהו התחתן עם מישהי שהולכת ארוך (לא בגגלל אופנה - אלא מתוך שנוהגת כדעה הזו במודעות),, ובפרט אם זה במקום שכולן כך - הרי מלבד שבפשטות צריכה התרת נדרים, זה אכן גם ענין של בעלה..  ולא צריך להגדיר את זה "לא זכותו של הבעל להטיף לה מוסר".. כל השיח הזה על מה בין איש לאשתו אינו טוב. יש מקום לדבר על זה. הנהגות צניעות של אשה נשואה - שזה איך היא הולכת מול כל העולם - אינן רק ענין "שלה" עם כל הכבוד.

[וזה שאת קוראת "גישה שתלטנית של גברים" - אולי מראה מה שיש בראש שלך, שמביא תגובות כאלה. לא היתה שמץ "גישה שתלטנית", אלא תפיסה מה בענייני הלכה, נוגע לשניהם - ומה נעשה, גם דברי חכמים בגמרא הם שיש לאיש "נגיעה" בנושא זה. אני מניח שאינך חושבת שגם הם היו "שתלטנים", אחרת באמת הבסיס שונה]

כך פוסקים הלכה?...

אני דיברתי על "ציבור שלי" (מי זה? מה גם שאינך מכירה אותי כלל.. אבל זה לא הנושא בכלל)?

אנחנו שאלנו על "משאל דעת קהל" - או על הלכה. דיברנו על הלכה. את ציטטת איזו חוברת שמלמדים ממנה בנות בכיתה י"ב ועניתי לאיזון הדברים. התייחסנו להלכה. וזו אכן הדעה המרכזית בהלכה. הלכה של כל עם ישראל.

[ואת שמה לב לסגנון שלך?.. "כאן אתה תקפוץ ותאמר".. ומתוך שאת כבר יודעת מה "אומר" אז "אבל כאן, שוב, אתה תציג התנשאות"... אז את כבר יכולה לנהל את הדיון בינך לבינך....]

אני לא אומר משפט כזה, "הציבור לא מקפיד על הלכה", כי אני לא מדבר כך על ציבור.

ובוודאי שאם יש כאלה שאינם מדקדקים בהלכה מסויימת, זה לא משנה את ההלכה. ולא הופך את מי שמצטט את ההלכה ל"התנשאות"... מה הקשר? גם המשנה ברורה?

והאמירה, "גם הם הולכים לרבנים ונשענים על פסיקותיהם".. אם זה היה אכן כך - אין בעיה. אם לאדם יש רב מסויים והוא הולך על פיו, אז זה דיון לא איתו אלא בין פוסקי הלכה, כדרכה של תורה.

אבל זו אשליה: יש אכן כאלה שהולכים על פי רב מסויים.

אבל בכללי, זו אשליה גמורה, לדעתי, לחשוב שמי שהולך כך זה פשוט "כי יש לו את רבותיו"... יש כאלה שלא בדיוק שואלים רבנים על כל דבר..

איזו ראיה היא מיהדות אמריקה. לדוגמה, הרוב שם מתבוללים - זה גם כי "שאלו רב"?.. לא. יש חולשות לצערנו, ולא צריך להופכן לאידיאל.

[וגם - מי שלכל דבר בוחר את ה"מיקל התורן", אין דבר כזה בהלכה]

לגבי "קל לצמצם דעות של אחרים". לא נכון. את אמרת שזה המקור. והסקת ממנו כאילו יש "מגוון דעות".

על כך אמרתי שלא פוסקים לפי דבר כזה. ולא משנה שמפרט עשרות שמות רבנים ומפנה לספרים נוספים.

את לא טענת שעיינת בספרים הנוספים הללו. ואדרבה, אם מתוך "עשרות שמות" אלו המתירים שזכרת, זה אומר משהו.  

אין מה לעשות, כמו שבכל מקצוע אחר - לא "יקבעו הלכה" על סמך ספר כזה, חשוב ככל שיהיה - קל וחומר בהלכה, שאנשים יושבים שנים על שנים ללומדה ואת דרכי פסיקתה.

לא "פקפקתי" בכך שאת לא נוהגת כך. האמנתי לזה לגמרי, כמובן.  אמרתי שאיני יודע האם יש לך, בפנים, הזדהות כלשהי עם הטיעונים שהבאת או לא. סיבה פשוטה, שאת חלקם הבאת באופן שלא מובן האם הוא רק "מצטט אחרים", או גם מזדהה איתן חלקית מבפנים, גם אם לא נוהג כך (כנ"ל, זה לא ענייני).

והספק הזה נשאר גם כעת: מה זה "להכיל אחרים"?.. לדעת שיש כאלה, גם אני יודע. לקבל במשהו הצדקה של זה (לא של דבר שמישהו מסתמך על דעה אחרת, אלא מסוג האמירות "בגלל שגברים כתבו הלכה"..) - אינני רואה בכך גבורה גדולה. 

ואת סיימת באותו סגנון שבו פתחת, "אולי כדאי שתנסה ותראה שזה אפשרי".. שוב, במקום לדון לגופו של ענין - לנסות לעקוץ אישית, באופן שלדעת פוגע בכותבו בלבד... הרי כלל אינך מכירה. אולי אני "מכיל" יותר ממך, גם כאלה שאיני מוכן לקבל מילימטר מדעתם?.. זה לא קצת "נסיון התנשאות"?... איפה ה"הכלה"?...

אם תחמיא לה באמת כמה אתה אוהב את המראה שלה עם הכיסוי השלם, כמה זה הולם אותה, כמה זה מייפה אותה וכו' - אני מניחה שיהיה לה יותר קל להתרגל לזה

זה אולי יעשה לה את זה יותר?

אם זה בא "לשנות" מצב - זה כבר יותר עדין..

יישר כח על המאמץ ומה שמצליחה "בינתיים"..

[ולא הייתי מציע לסמוך על זה שיש "רבנים שמתירים" כפי שכתבת בהודעה הבאה.

הפשט הפשוט אינו כך. וזו כלל אינה דעה מקובלת.

אבל אשרייך שאת, כפי שכתבת, מחנכת את ילדייך לתורה ומצוות ומשתדלת מאד להקפיד על ההלכה. אפשר רק להבין מזה כמה זה כנראה נסיון קשה לך. וכבר אמרו חכמים, "לפום צערא אגרא" - כמה שקשה, גם השכר על ההצלחה גדול יותר.

אפשר להתפלל על זה, וגם ללמוד על הערך והענין - ומן הסתם גם זכות המצוות האחרות שיש לך, תעזור. מצווה גורר מצווה..]

אינני יודע אם זה נכון. צריך לראות מקור מפורש.

[וזה שאשתו הלכה בלי, אינו "דוגמה נפלאה להיעדר כפיה".. גם אצל אנשים גדולים, לא צריך להיכנס במה שבין איש לאשתו; ואין אנו יודעים איך הרגיש עם זה]

לגבי מה שכתבת מהרב משאש, וכו', זה מה שציינתי, שמיעוט קטן. 

ועם כל החיבה לכך שמלמדים בנות בשמינית על קצה המזלג בנושאים אלו, זו גם הסכנה שיש בכך, שבגלל שלא כ"כ מכירים את מרחב הפסיקה ודרכיה, עלולים "לפסוק" בקלילות, ממה שהובא רק כדי להרחיב קצת את הדעת.

והאמת, שאין להקל ראש בנושא הזה. הגמרא בכתובות (עב) אומרת במפורש שזה אסור מהתורה - לא רק "דת יהודית".

המשנה ברורה, אומר שזה איסור תורה. וכותב "ודע עוד, דאפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי הראש כדרך הפרוצות אסור.. כיוון שצריכות לכסות הראש מצד הדין... וגם כל בנות ישראל המחזיקות בדת משה נזהרות בזה מימות אבותינו ועד עתה".

לגבי כיסוי חלקי, יש שכתבו שזה משום "דת יהודית" ויש פסקו שגם כן אסור מהתורה (והם רבים).

אומר שהיו ציבורים בדורות הקודמים שהתרגלו ללכת ללא כיסוי ראש, שזה נבע מחולשות ומהשפעות זרות.

אפילו נשים של רבנים הלכו כך, והרגישו חובה למצוא להן היתר, עד כדי כך זה נהיה מקובל.

ההלכה היא (שלא משתנה עם הדורות) ללכת עם כיסוי ראש מלא. כמו שאי אפשר לשנות הלכה אחרת בגלל שהזמנים השתנו. והרב שלנו מתיר איפה שיש צורך ואיפה שהלכה מאפשרת.

אני חושבת שלומר את האמת מהי הלכה לפי רוב הפוסקים זה לא התנשאות וחוסר ההכלה, זה לומר את האמת. לא כל תפיסה צריך להכיל. אפשר להבין שלבן אדם יש חולשות, ובע"ה הוא יכול גם להתגבר עליהן, אבל גם לא להסכים איתו, לא חייבים להגיד שהוא צודק.

ואגב, הגישה ההלכתית היא שההלכה נקבעת על פי הרוב ולא על פי מיעוט הדעות בפוסקים. בד"כ מביעים דעות מקילות בלימוד כדי שידעו מהן ולא כדי שיסיקו מה ההלכה.

הייתה דעה בהלכה שאיסור אכילת בשר בחלב זה רק בבשר בהמה, ובעוף כן מותר.

ולמה היום אנשים שומרי מצוות לא אוכלים עוף בחלב? כי הלכה נקבעה לפי רוב הדעות של הפוסקים,  שאסור לאכול עוף עם חלב.

אינה שהן "חייבות לכסות כל סנטימטר מעצמן".. אלא מה שצריך עפ"י דין. 

וה"השוואות" האלו ("טאליבן"), שהומצאו ממקומות זרים, אין בהן שמץ אמת.

ואין בכך שמץ שבשמץ של "דיכוי נשי"... (וגם היצר "לגלות", לא בא דווקא מ"חירות נשית"..), אם כבר, היכן שיש התייחסות לכך אצלנו - זה דווקא מצד כבודה של האשה.

לא מצאתי כרגע, שכתבתי "שחייבים עפ"י דין" כפי שאת מצטטת. אלא שזו הדעה המקובלת, לגמרי של הרוב.

ולא נכון הסגנון שאת אומרת כעת "יש הרבה דעות בנושא".. כך לא ניגשים להלכה. בפרט שהעדת שמה שאת מסתכמת עליו הוא חוברת לכיתה י"ב. זה לא מספיק בשביל ענין כזה.

ב. אני לא יודע מי זה "הן". אני לא כתבתי על אף "הן", ובכלל אין דרכי לכתוב בהכללה ש"עושות בגלל".. כתבתי על הדעת בהלכה, וספציפית - על מישהי שלגביה נשאלה השאלה, שהיה משמע שזה לא בגלל ש"הרב שלה" אמר לה אחרת.. וכמו כן - אבל בעידוד - אל מישהי שכתבה שהיא יודעת שזו לא הדרך הנכונה, אבל עדיין קשה לה (ואני יותר מעריך מישהי שלא עושה אידיאל ממה שיודעת שעדיין קשה לה - וכך לפחות יש לה כיוון ששואפת - מאשר מי ש"מוצאת רבנים" אחרי שהחליטה מה היא עושה ולא בגלל שכך הורו רבותיה).

ג. את מבלבלת בין שני דברים, במחילה: אם הייתי אומר ש"לא נכון" שיש כאלה שחשות כמו שאמרת.. אז את יכולה לומר שאת  חושבת שאת מכירה יותר כאלו ממני - ויש שחשות כך.

אבל אני לא דיברתי על זה, אלא שאובייקטיבית, ההשוואה הזו (עם הטאליבן..) אינה נכונה. היא אווילית. אנשים יכולים לחוש גם דברים אוויליים. בד"כ זה בא מחוסר ידע. 

מהצורה שאת "מסבירה" אותן - אני לא כ"כ מבין אם את מזדהה עם תחושתן או לא. מכל מקום, זה בוודאי לא ענייני.

אבל, מי שחושבת שה"דרישה לכסות חלקים מהגוף היא מקוממת"... אז כנראה שהשיח הוא באמת שונה לחלוטין. לדעתי, זה כבר עיוות עמוק. בא מתרבויות מטורפות לחלוטין. צר לי - לא כאן המקום.

בסדר, מי שחושבת כך - אז היא לא מסכימה עם התחושה הנורמלית שהיתה לבנות ישראל מעולם, התחושה שהיתה גם באנושות עד לפני שנים לא רבות - ובוודאי דרכה של תורה. 

אז אני מרשה לעצמי לא לדון על זה כאן. כאן נמצאים "בתוך" איזו  מטריה מסויימת. אפשר להסביר גם למי שתחשוב כמו שכתבת, לא כאן הבמה.

וגם מי שחושבת שבכלל הלכות צניעות נוצרו מ"שליטה מוחלטת של גברים בפסיקה ההלכתית במשך דורות, והתוצר הוא פסיקה מצמצמת ומדכאת כלפי נשים"... אין לי אלא לרחם עליה.

מפסידה את העושר של דברי תורה, לא מבינה על מי היא בכלל מדברת. שלא לדבר על כך שאינה מכירה שתושבע"פ גם היא מהשמיים, שיש לה כללי פסיקה, תורת ה', וחושבת שזו סתם "המצאה אנושית" לפי התקופה.

[זה מזכיר שיר שחיבר, דומני, אחד בתקופת ה"השכלה", על עגלון שהרב חייב אותו לפי השו"ע על כך שלא עמד בהובלה. ההוא שאל את הרב, לפי מי זה, אמר - שו"ע. שאל ולפי מה השו"ע, ענה - לפי התורה. מתי ניתנה התורה - ענה, בחודש סיוון. אמר - אה... אם התורה היתה ניתנת בימות השלגים, היתה אומרת אחרת....]

כעת, לכתוב על דברים שאחרים מסבירים, בשפה בהירה, "קצת פחות התנשאות", זו בעיני אולי ההתנשאות.. נהיתה שיטה היום - אדם מסביר משהו, דברים בהירים - אפשר לחלוק ואפשר להסכים - אז במקום להתמודד עם התוכן, "התנשאות"... לא מיניה ולא מקצתיה.

"שיח כנה והבנה של האחר", אינו קבלה, אפילו במילימטר, שהאחר עומד באותה מדרגה של רבותינו מהתלמוד ועד היום ו"הבנה" של דבריו על זה ש"הגברים קבעו"... לא. אנשים לא מוכנים "להבין ולקבל" דברים הרבה פחות גרועים, כולל ביחס לעצמם. רק ביחס לדברי תורה וכבוד חכמים, צריך "להבין"...

"הבנה של האחר", זה למשל, מה שכתבה פה מישהו שקשה לה... צריך להבין - ואם אפשר לעזור, מה טוב. אפשר גם "להבין" טעויות גמורות ("הגברים"..), אבל במובן של הבנת חוסר-ההבנה, כדי ליישר דברים. אולי גם כדי לתפוס היכן השני עומד. זה ענין אחר.

אינני יודע למה את "מסבירה" לי שהמשפט "כל כבודה" לא ממש ישכנע.. הרי אני לא ציטטתי אותו - וגם לא הייתי עושה זאת במסגרת כזו. כך לא מסבירים למי שמסובכת עם תפיסות כמו שהבאת.

[אבל מצד האמת - זה באמת כן כך. לגמרי. בת מלך.

וזה כבודה. ו"הצטנעות" אינה הכנעה.. לפחות לא כלפי בני אדם. כלפי ה' - כן. גם אצל גברים. כמו"ש, "מלוא כל הארץ כבודו", ומובא בהלכה]

וגם יכולות לפגום בשלום בית וחבל.. ורק מחמאות שנשמעות טבעיות ולא מציקות ומגמתיות יכולות להשפיע

מאד  מזדהה עם מה שכתבת.

בית נבנה יחד, כשכל אחד מתחזק ומחזק בנצרך.

שיהיה לך בהצלחה ותיבנו יחד בית של קדושה.

בקיום תורה ומצוות, יראת שמים וכו

בטוח ישפיע...

ובכן - אל תטיף לה בכלל

ואל תגיד לה שאשה שמתהלכת בשיער פרוע - ומתנאה בשערה - מחטיאה גברים וגורמת לגברים להרהר בה - ואל תצטט לה את מה שכתוב בזוהר פרשת נשא -  עד כמה חמור העניין ואיזה "ברכה" הוא גורם.  

פשוט - תתחזק בעצמך

בשמירת העיניים.

שמירת הברית.

תקפיד על טלית קטן,

לך למקווה כשצריך,

תתלבש בבית באופן צנוע,

לך לתפילות בזמנן, ואל תתפלל בבית,

ואל תחפף -

ותלמד יותר - וממילא כשאתה תתחזק היא תתחזק יותר.

כמו שאומר אדמין- זכותם של אנשים לעשות את הטעויות שלהם בעצמם,

בלי שיפוטיות ובלי ביקורתיות.

וכאן אני מוסיפה-

רוצה שאשתך תלך עם מטפחת כזו וכזו?

א אל תאמר לה כלום!!!

ב תאמר לה רק שבחים ומחמאות

ג תקנה לה שוברי מתנה מתאימים לנושא.

רמז עבה מידי.

היא תבין מצוין מה עומד מאחוריה.

זה קצת כמו נזיפה...

כמה זה חשוב לך, כמה זה עושה לך טוב, מה אתה מרגיש שאתה רואה אותה ללא כיסוי... והכל בנועם וברוגע ובידיעה שעומדת מולך בן אדם עם דעות ורצונות משל עצמו.... בדיוק כמו שלך יש דעות ורצונות....

רוב הפעמים זה עבד...

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?