בס"ד

אבל דווקא ישמח אותי מאד

רואים את זה גם כשההורים מבררים שזה יותר רציני או קולע, קרה לי פעמים שהאמא היא זו שביררה עלי דרך החברים רבנים ושיחת טלפון.

אני רוצה לדעת מה בנים חושבים על זה כי יש להם אופי שונה

ולמה זה לא הגיוני? הבחורה לא רוצה להיפגש עם כל איזה אחד שהציעו לה, לא הגיוני?

את יכולה לברר,עם חברים או כמו שקן לציפור אמר עם רבנים גם.

אולי אפשרי שאח שלך יברר עם החברים של המיועד\הרבנים שלו.

את היית רוצה להיפגש עם אחותו של הבחור לפני הבחור בשביל שתבדוק אותך?

ברצינות שואלת

מצד שני,יכול להיות שזה סתם משהו שאני ממש לא רגילה אליו וייראה לי ממש מוזר.

לא יודעת..

מה שכן, בהצלחה

מהחויה שלי כבן שיש לו חברים בנים

אני חושב שיש כאן כמעט קונצנזוס לזה שבנים רואים את זה כחטטנות לא לגיטימית.

מי מתחתן, את או אח שלך?

את או אמא שלך?

אם בחורה מספיק בוגרת בשביל להתחתן, היא אמורה להיות מספיק בוגרת לחפש בעצמה.

ככה לא מפתחים לדעתי עצמאות ואחריות.

כשם שהורים ואחים לא אמורים לדחוף את האף שלהם לזוגיות של נשואים, כך הם לא צריכים להתערב בבחירת הבן זוג. זו גישה שמפזרת אחריות ולכן גם מרופפת באופן מובנה את הקשר.

בעיני זו הצעה הזויה, אבל זו רק דעתי. אני מודע שיש כאלה שנוהגים אחרת. ושוב, אם את בוגרת מספיק בשביל להתחתן, זה אומר שאת יכולה ומסוגלת לגבש דעה משל עצמך בשאלה הזאת גם.

אני לא מספיק מנוסה בלקלוט אנשים

ולאח שלי יש אינטואיציה ממש טובה

כמו שבכל דבר יש יתרונות וחסרונות, וכל אחד בוחר איזו שיטה מתאימה לו יותר.

אני יותר התייחסתי לחסרונות כי זה מה שרציתי לחדד.

אם זה מרגיש לך מקובל ונוח עם זה .. אז סבבה תנסי לצאת בצורה כזאת .

אם זה יפריע לך אז תדברי עם אחיך שמפריע לך ואולי שהוא יבלוש אחריך יותר בסטייל או משהו כזה או שתחליטי להיות עצמאית ותוותרי על זה

תודה על המידע המבעית.
אם יש בך עדיין איכשהוא את היכולת, אנא הסבירי לאחיך בעדינות שקאבול טרם הועברה לארץ הקודש.
אינני יודע עם מי את מעוניינת להיפגש, אך סביר להניח שרוב הפוטנציאל הגברי בישראל לא יהיה רלוונטי עבורך עם פרקטיקת דייטים איסלאמיסטית כזו.

סתם הולכים לישיבה, רואים איך הוא נראה במציאות, מתפלל, מדבר עם חברים, איך הוא בשגרה... 

ושאני אומרת הולכים אני לא מתכוונת לכל המשפחה כן.. מישהו אחד.. וגם זה אם יוצא. זה לא איזה כלל אצלם, שזה חייב לפני כל פגישה...

נשמע לי שיטה לו משו..

ואם בדיוק הם נפלו על יום חלש שלו?

מהסתכלות מהצד של כמה דקות אפשר ללמוד על בן אדם?

מספיק לברר עליו דרך רבנים וחברים שלו,

הרבה יותר אפקטיבי לדעתי.

לא מחפשים מושלם, מחפשים לראות אם הבן אדם נורמאלי וחביב זה הכל חח

וחוץ מזה הם חרדים, זה יותר מקובל שם... 

ולברר דרך רבנים וחברים זה ברור שהם עושים, פשוט רוצים להשלים את התמונה עם לראות את הבן אדם

לדוג' בד"כ הוא קם בזמן ובדיוק היום הוא קם מאוחר

או שהוא נסע מהישיבה לחתונה והם בטוחים שהוא סתם מבריז..

(או להפך..)

אני מבין שהם מבררים בעוד דרכים

אני חושב אבל שהדרך הזאת יכולה לפעמים רק להרוס.

שהולכים לישיבה בהשקמה ומחכים מתי הוא ייצא מהחדר...

ואם הוא לא בישיבה, אפשר לשאול למה... 

וסתם ככה, שמקבלים פידבק חיובי על הבחור מרבנים וחברים, ההתרשמות החיצונית היא לדעתי נטו חיצונית כדי לראות אם חיצונית זה שייך לבחורה... 

אני אישית לא הייתי נבהלת מזה אם הייתי גבר.. 

אם אני יודעת שאני טובה ובסדר ממה יש לי לפחד או לחשוש. חוץ מזה שהכל משמיים, אז אם קרה משהו שגרם להם לחשוב שאני פחות טובה, בעיה שלהם...

הנקודה היא שלפעמים הסתכלות של כמה דקות יכולה להטעות.

ואני לא מסכים עם המשפט האחרון שלך,

נכון שכל מה שקורה משמיים

אבל צריכים לעשות את ההשתדלות לפי ההבנה שלנו- איך נכון לברר על הצד השני.

זה לא רק בעייה שלהם, גם הבחורה עלולה להפסיד בחור טוב בגלל זה.

ד"א, מה עם הפוך? לא עוקבים גם אחרי הבחורה?

שעם המכלול של לברר עם חברים ורבנים, ולראות את האדם במציאות אני מאמינה שאפשר 

לקבל תמונת מצב נכונה יחסית... 

לדעתי זאת השתדלות נכונה...

לגבר שהוא נמצא בישיבה וזה החיים שלו ושם הוא מבלה את רוב זמנו, כן, זה מעניין לראות אותו בסביבה כזאת.

ולגבי הבחורה, לא יודעת מה הם עושים חח... לי אישית לא היה אכפת שיראו אותי בסביבה שלי...

יש גם כאלה שפוגשים את הבחור או הבחורה באופן רישמי ואז אפשר באמת להתכונן לזה.

דרך אגב דווקא במגזר הדתי לאומי הייתה אמא שרצתה לראות אותי לפני, וזרמתי עם זה...

אחותו בררה מתי היא יוצאת מהעבודה והגיעה לפגוש אותה כאילו במקרה... (היא נסעה בשביל זה מעיר אחרת פעמיים,כי פעם אחת אחותי יצאה מוקדם.) 

היא נתנה לו צ'אנס אבל אחרי פעם אחת היא חתכה ואמרה לי שזה הוריד לו מלא נקודות.

אמנם השאלה היא לבנים,

אבל באופן אישי לא הייתי רוצה שאיזשהי בת משפחה תפגש איתי לפני הבחור, לא משנה מאיזה קרבה היא.

רק אם הבחור ממש היה נשמע לי, והוא היה ממש מתעקש, אז אולי... למרות שאז הוא כבר לא ממש היה נשמע... וברור שהייתי עושה את זה בחוסר חשק.

אבל-

שימי לב לאיך שאת כתבת:

"...משום מה החליט שהוא  לא יתן לי... רק עם מי שהוא ייתן אישור... אז הוא רוצה להפגש עם הבחור..."

ומה הדיעה שלך בענין?

חשוב לך לקבל דיעה של אחיך לפני דייט? אישור שלו יתן לך תחושת בטחון לצאת? אז אולי יש מקום לשקול שהוא ייפגש קודם עם בחורים, ולקחת בחשבון שעשוי להפיל הצעות סתם. אבל זה צריך להיות כי את בקשת מאחיך, ואת מעונינת בזה.

אם זה רק הרצון שלו, אז פשוט להבהיר לו שאת ילדה גדולה והוא לא צריך לאשר לך שום דבר, ובטח לא אמור לאשר לך לצאת לדייט.

למה אף פעם לא מבינים אותי נכון?

אני סומכת על האינטואיציה של אח שלי

והוא לא יפסול לי סתם הצעות, אני סומכת עליו

חוץ מזה, נגיד אם מישהי שאני לא סומכת עליה מציעה לי הצעה או שזה הצעה מהיאנטרנט זה מפחיד ישר להיפגש עם הבן בלי לדעת מיהו, הבנתם?

אמש עשית שימוש בביטוי "אח... שמשום מה החליט..." והיום את טוענת שחיזקו אותך "ברצון הזה" כדברייך ושאת "סומכת על האינטואיציה".

אין אדם בעולם (שלא מכיר אותך מקרוב) שלא יחשוד שאת פשוט נמצאת תחת לחץ כבד להסכים לתנאי הזה לצורך היכרויות, שאת כבולה ושאת מחפשת עכשיו צידוקים להסכים לתנאי.

אני חוזר ואומר שזו איננה נורמה, שאני אישית אלחם על כל מקרה שאני שומע על ניסיון להשליט כאלו לחצים כדי שזה לא יהפוך לנורמה ולא ייחשב נורמטיבי, ואבהיר תמיד את דעתי, שמדובר במלחמה על זכות בחירה וחופש.

אני מציע לך לעשות את החשיבה עם עצמך באיזו סיטואציה את נמצאת ועד כמה את מחפשת עכשיו צידוקים למה שאיננו קיים ולטובת משהו שאת לא מנמקת כלל, דהיינו מדוע אחיך צריך להיות הפילטר של חייך במקומך עצמך.

אח שלה רוצה לעזור לה, היא בתחילת דרכה...

למה היא צריכה ללמוד מתוך נסיונות וכאב? (כמו הרבה מאיתנו פה...)

הוא יכול לעזור לה לעבור את הסינון הראשוני של בחורים זה הכל....

אין פה מה לחפש בעיות פסיכולוגיות, שהיא לא עצמאית, שהיא נשענת על בלה בלה...

בקיצור...

הלוואי על כולנו שיעזרו לנו בשידוכים בבירורים, ושכל מה שנצטרך זה לבוא לפגישה בידיעה שמה שנשאר לנו לחפש זה מציאת חן וכימיה...

זאת דעתי... 

ומציע גם לאחרים כאן לשלול אותה מכל וכל.

אבל באופן שאני יוכל להבין, קצר וקולע בלי גיבובי שטויות כל חירות

ומכאן נובעת המחלוקת בינינו.

סבבה?

אז אני אומרת את זה בקצרה

זה כבר דיון אחר, מה זה חירות?

אתה חושב שחירות זה להיפגש אם מי שבא לך ולעשות מה שבא לך ולחספס את הנפש שלך כמה שבא לך

אני חושבת שהחירות שלי היא לשחרר את הנפש שלי מחספוסים מיותרים, להיפגש עם כמה שפחות בחורים

כמו שכמה אנשים פה אמרו, תעיין בתגובות אם זה מעניין אותך

וגם אין בינינו דיון אמיתי ואף לא יכול להיות.
יש כאן מלחמה על משהו שלפחות כרגע את טוענת שאת משוכנעת שהוא נכון (על אף שרק אתמול לא נשמעת משוכנעת בזה, מה שכבר מעורר את החשד שדעותייך מוכתבות מלמעלה, בדיוק כפי שעצם הנושא מעורר חשד, ולכן את אגב בסוג של בעיה כי גם לא תוכלי להוכיח שאת באמת מאמינה כך), ואילו עבור מה שאני מעוניין לקדם מהווה חצייה של קו אדום מסוכן, חמור ומהבהב.
אין ולא יהיו ויתורים בפולמוס הזה.
לעצם העניין אני מקווה עבורך שתצליחי בחיפוש, תהא הדרך אשר תהא (כפי שהייתי מקווה שכל אדם יאחל לכל אדם באשר הוא, גם תוך כדי מחלוקת).

כמו תמיד, אנשים כמוך מתייחסים לשליח ולא למסר.
עיין תגובותיהם של "מבקש אמונה" ושל "מישהי=)".

אין לי כח לענות לך אפילו

פשוט אל תבין וזהו

לא על כל דבר חייבים לדון. יש כאלו שמנסים לקבוע נורמות, בעיקר כדי שיהיה להם את הכוח שהם מחפשים להשיג, ויש את אלו שיש להם אומץ לעמוד בפרץ ולהילחם.

מה הסרט שלך? את נשמעת קצת מבולבלת או מותחשת...

מדאגה שואלים...

מתנצלת...

לא באתי לומר לך שבהכרח זה המצב,

רק להסב את תשומת ליבך- לפי איך שהתנסחת.

ונראה לי שבאמת את צריכה לבדוק עם עצמך מאיזה מקום זה מגיע,

האם זה רצון שלך או של אחיך,

ואם באמת זה מה שטוב לך- עכשיו תחשבי איך נכון לעשות את זה בצורה שלא תרתיע בחורים.

וכמו שכתבו פה- אחיך יכול לחוות דיעה, אבל לא להחליט.

הכי מסכימה איתך-

שאין ענין 'ללכת ולראות', כי זה מתיש, וסוחט, ולפעמים גם מייאש,

ודורש הרבה כוחות.

ואם זו הדרך שלך למנוע דייטים מיותרים, וזה מה שנכון לך- לכי על זה!

בהצלחה!!

שלום עלומה !
בתור בחור בתקופת המפגשים והכרויות, חוויתי כבר כבר נסיונות ולצערי לא קיבלתי הצעה כזו. 
למה אני כותב לצערי? 
כי לפעמים מרגיש שכמה הצעות שעברנו היו ממש לא לעניין והיה אפשר למנוע את זה ולחסוך זמן יקר!
וגם הרבה צער יקר ודמעות.
לדעתי ממש חשוב דבר ראשון לברר אצלנו את הרצונות,  שאיפות ואז למצוא לזה שותף.
חשוב לברר בצד השני, שאכן יש שם גם שאיפות כאלו לפני המפגש ולמנוע חוסר נעימות.
אז עכשיו יבוא מישהוא וישאל, " למה לא תפגשו ותבררו את זה כבר בפגישה?"
אני מכיר כבר טוב את הגישה הזו, לדעתי הענייה, גישה זו מתעלמת מתהליכים שהנפש עוברת במהלך הפגישות,
הציפייה הגדולה למצוא את החבר\ה לחיים ואת האכזבות כשמבינים שזה לא זה.
את ההכנה הנפשית העצומה לכל מפגש חדש, את הרצון להיפתח מבלי להיפגע . ליצור מפגש מבלי להישחק.
חשוב לשמור על רעננות, ויש היום הרבה מאוד!!!!!!!!! שאיבדו את הרעננות הזו והייאוש חילחל בקרבם והגיל כבר עלה ובאמת זה קושי עצום, זה תפילות ודמעות בלי סוף.   
כמו כן יש תגובה רגשית מאוד חזקה בן גבר לאישה (בתקווה! כי לפעמים חוסר שמירה על צניעות שיחה ועניים וכו' מכהה מאוד את הרגש הזה וחבל)  במיוחד כאשר נפגשים למטרה זו. 
רגש זה יכול לסחוף וקצת לטשטש את הבירור השכלי, כמובן שהבירור השכלי זה לא הכל. אבל לפעמים בעקבות הרגש דברים שהם מאוד חשובים לאחד הצדדים נעלמים מהעין וזה אומר שהתמדדות עם דברים אלו תכיע כאשר הרגש קצת ירגע, ואז יש מצב שנצליח להתמודד אבל מה אם לא ????..... זה סיכון גדול. 
יש לכם מנהג טוב שאולי כולנו היינו צריכים לאמץ, אשריכם!! תמשיכו. זה שאצלנו זה לא נהוג זה בעייה שלנו! 
אתם לא חייבים לאמץ את הבעיות שלנו. 
כמו כן, יש סייג. כמובן. 
בירורים מקדימים עמוקים מידי יכולים אצל אדם שלישי יכולים לקבל פרופורציות לא נכונות עקב התרשמות אישית שלו. עקב תכונות מסויימות שהוא אישית מתרשם מהם או שמפחד מהם ואז זה יכול ליצור פספוס. צריך לדעת לתחום בירורים אלו ולעשות אותם בעדינות ורגישות ולהבין שמבררים רק דברים מסויימים מאוד ושם עוצרים. 
בודקים כמה דברים בסיסיים ולא מרחיקים משם. 
בהצלחה רבה מאוד מאוד !! כמובן שלהכל צריך להוסיף תפילות גדולות ותהליך מתמיד של התחזקות בעבודת השם והתעצמות למען בניית בית קדוש וטהור, מלא בייראת שמיים ועדינות ושמחה ואור יקרות . 
לבנות בניין שלם . בע"ה ! ובס"ל ! להשרות שכינה גדול 
מקווה שעזרתי במשהוא ... 
היה חשוב לי לרשום 

סוף סוף מישהו מראה את האמת של "תבררו בפגישה" 

כמה כאב יש שמבינים שזה לא זה מסיבות שכליות אבל הלב כבר נקשר....

וכמה היה אפשר למנוע את זה בבירורים...

נותנים יותר מדי סמכות לבחורים ובחורות שדוגרי הרבה פעמים מובלים ע"י הרגש, כמו כולם, אנחנו בני אדם.

ואפילו אם בסוף התגברנו והחלטנו ממקום שיכלי, מישהו בכלל דיבר על הסבל הנפשי שעוברים אחרי זה?

מישהו בכלל פתח את המקום הזה? כמה פעמים צריך לחכות כמה חודשים טובים עד ש"הרגש ייעלם והלב יתרפא" לא חבל על כל הזמן שמתבזבז?...  

למה? בשביל מה כל זה?

בציבור החרדי כמעט ואין את זה. 

אני כותבת ממש בכאב...

חיזקת אותי ברצון הזה

אני מציע לשאר לחשוב רק עד כמה המנהג הזה - כלומר, ההמצאה הזו שאיננה באמת מנהג ולא קיבלנו כאן שום אינדיקציה לכך שזה קיים באופן ממשי בשום מקום שהוא - הוא רע, וכמה רע ייצא ממנו.

לבנתיים השיטה שלנו גם לא כל כך מוצלחת... בלשון המעטה... 

ויש אנשים שיש להם כוח להילחם.
אדם בוחר על מה להילחם.

אנחנו בנתיים סתם מתרסקים על מלא!! פגישות ומה יוצא מזה? 
כמה רווקים מבוגרים יש היום? 
אולי אנחנו צריכים ענווה להודות שצריך לשנות משהוא בשיטה. 
לא צריך למהר לדחות עזרה מאנשים שבאמת רוצים לעזור.. 
 

היינו רוצים לפגוש אנשים רציניים, שבאים בשביל לבנות בית ולא סתם להתנסות, 
להתרשם, להרגיש וכו' 
בחור שמרגיש מוכן ושמכיר את עצמו זה לא אמור להפריע לו, להיפך. 
צריך להתרשם מזה שהתהליך הוא רציני ולא סתם " תפגשו אולי יצא פה סיפור אהבה מהסרטים " 
אנחנו לא רואים את הסרטים האלה ואנו רואים מה קורה למי שכן רואה... הוא חי בסרט של סיפורי אהבה גועשים..
בניין בית זה דבר רציני מאוד! בונים בית שתהיה בו שכינה בע"ה! קדושה, טהרה. קול חתן וקול כלה. קולות עדינים ומיוחדים. 
צריך להתרגל לדבר בפתיחות, חשוב לי דברים כך וכך , אני מחפש כך וכך 
אנחנו מחפשים התאמה , יכול להיות שמישהוא מכוון לדבר אחר, מעולה! שיהיה לו בהצלחה . 
אבל אנחנו מכוונים למקום אחר ולכן כדאי שנמצא מישהיא שגם מכוונת לשם ונלך לשם ביחד, בכיף ובשמחת עולם. 
בהצלחה! 
ואשריך על הענווה העצומה שאת ככה מקבלת עזרה מהסביבה. זה נהדר. 
 

מי שלא מרחם על עצמו למה שהקב"ה ירחם עליו

נראה לי זה יותר נכן הפוך-

מי שכל הזמן מרחם על עצמו למה שהקב"ה ירחם עליו?

ראי מסילת ישרים שער הזהירות

בכל אופן, אין הכוונה לשבת בחיבוק ידיים אלא לעשות הכל כדי לא להפגע...

ראי מה כתב רבינו בחיי בפרשת בשלח על "וחמושים עלו בני ישראל":

"דרך התורה לצוות שיתנהג האדם בדרך הטבע והמקרה ואחרי כן יפעל הנס, וכן מצינו אמר הקב"ה ליהושוע (יהושע ח') "שים לך אורב לעיר מאחריה"  ועם מלומדי ניסים והנפלאות למה יצטרכו לאורב, אלא שרצון התורה בכך שיעשה האדם בדרך הטבע כל מה שבידו לעשות והשאר יניח בידי שמים..."

ברור שבנאדם צריך להאמין בה' ולא בהשתדלות.. אבל אתה אומר לעשות אותה בזלזול לכאורה

כן צריך לעשות את ההשתדלות ברצינות.. בשיא הרצינות אפילו..

תסתכל איך יעקב התכונן לפגישה עם עשו..

תסתכל איך יעקב והשבטים התייחסו לשליט מצריים (יוסף) שרצה את בנימין לעצמו..

ותגיד לי שזה לא רציני..

ככה זה כשמאמינים 

 "אני אומר לך דברי טעם, ואתה אומר מן השמים ירחמו?!"  

במצב כזה אם מראש הייתה לי התלבטות לגבי ההצעה, כבר הייתי פוסל. אם ההצעה הייתה נשמעת לי מספיק טוב הייתי זורם עם זה.

מה שחשוב לדעתי זה שלא אחיך יחליט אם כן או לא, אלא שהוא יגיד לך את ההתרשמות שלו ואת תחליטי אם זה מתאים לך (גם אם הוא יחשוב אחרת).

פעם פגושה לא ענתה לפגוש בפלא', לא התביש ועשה מעשה: הרים אליה טלפון הביתה.

אמא שלה ענתה, ומיד החלה בחקירה: בן כמה אתה? מה אתה עובד? איפה למדת? וכו' 

כשהצליח לדבר עם הבחורה, ביקש ממנה להעביר מסר לאמה: הבחור שאת בוחנת בוחן אותך באותה המידה...

בקיצור, בהמלצת חז"ל - שווה לבחור לפגוש את אחיך. אבל אשית, אני לא הייתי מסכים...

בהצלחה!

אם כי אח שלך יכול לברר זה תמיד בסדר...

כדי לצמצם הצעות מופרכות שממש לא קשורות עדיף במידת האפשר לקבל את ההצעה ממשהו שמכיר אחד מבני הזוג ממש טוב, ואת השני ברמה סבירה. כדאי גם לא להתבייש ולחקור את המציע שיספק כמה שיותר פרטים ואם יש דברים משמעותיים שהוא לא בטוח שיברר עוד קצת.  נכון שזה לא תמיד קורה, עדיין אפשר להתרשם משיחת הטלפון ולנסות לקבל בה כמה שיותר פרטים לפני שמחליטים להיפגש. אם עדיין לא בטוחים זה בדיוק המקום לנצל את חוק הדתיים השלובים .  לי אישית נראה שלשלוח אח לצאת לדייט עם הבחור יכול להיות בעיקר מביך, אם לא מעיק לשניהם. ולפי הניסוח שלך "הוא לא ייתן לי..." זה אפילו נראה קצת שתלטני. למרות שהבהרת שלא זה המצב. בהצלחה לכולם. 

לא הייתי מסכימה ולו בגלל שז מטריח להיפגש עם עוד מישהו לפני הפגישה איתך

חשבת על זה שאת חוסכת לעצמך פגישות אבל בשביל זה מטריחה אותו לבוא לעוד פגישות?

אם אח שלך מגיע עד לבחור ונפגש איתו לא יותר מ5-10 דקות זה סיפור אחר

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

לכל המברכים, ועל המילים החמות שכתבתם.

אנסה להתייחס לדברים שנכתבו:

@שפלות רוח

תיארתי את התהליך שאני עברתי. זו אני, זו האישיות שלי, זו צורת ההתמודדות שלי עם העולם. לזרוק את השכל זה לא הדרך שמתאימה לי...

@דג כחול

הוא מוסר שאתה מוזמן לשאול, והוא יבחר אם לענות (או שהשאלות מכוונות אליי?)

הוא לא כ"כ פעיל בפורום הזה, וביקשתי ממנו לא להזדהות בניק שלו (כי הוא לא כ"כ אנונימי).

@מרגול

כנ"ל - אם תשאלי משהו ספציפית, אולי הוא ירצה\יהיה מוכן לשתף.

@הפי

מסכימה לחלוטין. אין דרך אחת נכונה. זה לא שרק אם רואים כוכבים נוצצים בדייט הראשון יהיה לכם זוגיות מוצלחת. החיים הרבה יותר מורכבים מזה, וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, את הנתיב שלו בעולם. 

רק משום מה אנחנו שומעים בד"כ את הבשורה הטובה של הסוף, ולא שומעים על הדרך שהובילה לשם, על הקשיים והאתגרים וההתמודדיות בדרך, ואולי יש כאלה שמדמיינים איך שאצל אחרים הכל מושלם ורק אצלם שום דבר לא עובד, הדייטים לא מתקדמים וכו'.

אז ניסיתי לצייר קצת מהתמונה והדרך שלי..

@פתית שלג

בעיניי, זה לא קשור לגיל, זה קשור לאופי, למבנה האישיות, לצורה שבה מקבלים החלטות, לכלים שאיתם מתמודדים עם אתגרים.

מהניק שלך למשל…

שאלתי לארוס שלך:

איך היו התחושות שלך בתחילת הקשר? דומות לשלה או שיותר ניצוצות והתלהבות?

ובהמשך לכך- איך זה היה לך כשלראשונה שמעת אודות תחושותיה בתחילת הקשר?

ולשניכם- האם כרגע, כשאתם אחרי הבחירה אחד בשניה, ועוד לפני החתונה עצמה (או קצת אחרי, מניחה שטרי יחסית…), אתם מרגישים איזושהי התלהבות בפנים לקראת העתיד המשותף? או ציפייה, או כל רגש דולק אחר תנסחו זאת כפי שתרצו.

מזל טוב! 

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?