בדיוק היום פרסמו שאחוז הגירושים של אלה שהתחתנו בגיל 17-19 פי 2 (בערך) מאלה שהתחתנו בגיל 20- 25

בתשובה לשאלה למה הוא לא מזרז תלמידים להתחתן מוקדם:

"כי אחר כך הם חוזרים אליי עם כל הבעיות שלהם".

(לא משנה מי הרב. העיקרון).

והרב אבינר אומר שלהתחתן זה לא חכמה, החכמה זה להישאר נשוי.

עינינו רואות שיש תופעה של נישואי בוסר, של בחורים ובחורות טובים

שהקמת בית זה עדיין גדול עליהם, למרות שהם נורא רוצים. (ואי-אפשר

לשפוט על סמך החיוכים שהכול בסדר, אף אחד לא יודע מה קורה בין ארבע

קירות).

לאף אחד אין ערובה בטוחה לנישואין מוצלחים,

אבל זה לא מתיר לבטל כל קנה מידה.

זה שווה ערך לאמירה שגם נהגים זהירים נהרגים בתאונות,

לכן נהיגה זהירה אינה ערובה לבטיחות בדרכים. היא לא ערובה,

אבל היא צמצום סיכון משמעותי, וכך גם לענייננו.

סטטיסטית (לא אישית) יש מתאם ברור בין בגרות לבין גיל,

וגם בין נשואים צעירים יש לא מעט שבדיעבד לא היו ממליצים

לנהוג כמוהם...

(וכל זה בלי להכניס שיקולים כלכליים, הריונות, צבא, ישיבה, לימודים, וכו').

זה המדד הראשון.

יש עוד - אבל זה ההתחלה

נראה לי שאמרת בעצמך את מה שאמרתי - אם אתה בן אדם בוגר ויציב ( = אמא אחראית).

דווקא אני כן חושב שאני אהיה הורה טוב, עוד לפני שנהייתי.

מתחתנים בעיקר כדי להקים משפחה ולא רק כדי להיות בזוגיות.

זוגיות ללא ילדים זה דבר עקר שאין לו תולדה.

מקרה פרטי של מישהי עקרה צריך לטפל ולהרבות בתפילות.

אבל זה לא הרוב.

לכן אחריות, בגרות ויציבות זה בהחלט המדד הראשון מבחינתי שצריך להיות לאשה לפני שהיא חושבת על מיסוד. שהיא יכולה להיות אחראית מספיק על אחרים - קרי ילדיה שלה.

כי אני רואה שאת מתעקשת להבין אחרת ממה שאני אומר.

אז שיערב לך.

ולא רק את מה שבחרת לצטט.

לא טענתי שהתנהלות עם בן זוג היא לא דבר חשוב.

טענתי שלדעתי לפני שמתחילים לחשוב על חתונה, צריך לחשוב על הטווח הארוך והוא ילדים.

דעתך שונה - בכיף שיהיה לך.

אז אנחנו חלוקים מה המטרה של נישואין.

וכן, בעיני - את בעצמך לא מוכנה להתחתן.

גם אם תהיי בשלה עד מחר להכיל מורכבויות במצבי קיצון ובעלת כישורי תקשורת וסובלנות מעוררי השראה.

מקווה שהבנת.

אני לא מאמין לך שאת אומרת על עצמך שאת לא מוכנה להיות אמא.

את לגמרי מוכנה.

את פשוט לא רוצה. כרגע.

אבל זו עדיין בחירה

עדיף שתתייעצי עם מישהו מבוגר שמכיר אותך

מחנך/מחנכת (בהווה או בעבר), הורים, חברות נשואות.

א. האם את יכולה לשים את בניין הבית בראש סדר העדיפויות?

ב. את רואה את עצמך מתחת לחופה עוד חצי שנה?

אם זה נראה לך רחוק מדי - וזה בסדר גמור - קחי עוד חודש-חודשיים ותשקלי את זה מחדש.

מצד שני לא קרובים מדי(להורים לפעמים יש אג'נדות שמפריעות להם לראות את טובתם של הילדים עצמם,

גם אם הכוונות טובות מאוד)

אם את רוצה יש לי הגדרה מסויימת ששלחתי בזמנו לאנשים.

מעביר בפרטי.

קיבלתי את ההגדרות הללו מאחד מבכירי יועצי הנישואים והזוגיות בארץ,

אני לא יודע מה עשו איתן אלו שביקשו בזמנו ואם עזר להם, זה כבר הם יוכלו להגיד,

אבל נראה לי שיש בזה הרבה מן האמת.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת