לצערי גם אני רציתי בעבר לעשות אותה ובסוף בחסדי שמיים לא עשיתי אותה..

הבגרות הזו מתייחסת לתנ"ך כמו לטקסט בספרות למשל: "מה המוטיב החוזר בפרק?"

"מה החוזה אמר לאנשים?" כל מיני שאלות כאלו שמתייחסות לתנ"ך כאל עמי ותמי..

לכן אני לא מציעה לך לעשות את הבגרות הזו..

עדיף שתעשה 3 יחידות תנ"ך של בית ספר דתי עם קשה לך.

א. אני חושבת שאולי לא ראוי ולא מומלץ

אבל אסור?אני לא בטוחה.

ב. למה כפירה? זה פשוט סגנון אחר של גישה לטקסט.לא מעוותים שום דבר פשוט ההתייחסות היא אחרת ומכאן לדעתי יש לומר שזה לא ראוי. עדיף לגשת לבגרות מתוך שניגשים לטקסט תוך הסתכלות עמוקה יותר,עם כובד הראש הראוי לטקסט בתנ"ך.

בס"ד.

ארנאו. יהודים בכל הדורות מסרו נפשם על קדושת ה'. מסרו את נפשם אפילו על סימנים יהודיים כמו זקן וכו'. תחשוב טוב, האם בשביל שיהיה לך יותר קל בבגרות בתנ"ך שווה "למכור" את כל היהודים שמסרו את נפשם?

ועכשיו הלכתית. וודאי שזה אסור. זה כמה וכמה איוסרים דאורייתא וביטול מצוות עשה. בינהם מצוות האמונה ולאו של כפירה. ולפעמים זה גם איסור "ברכת ה'".

והיהדות מגדירה את זה ככפירה. ראייה של התנ"ך שלא מתוך עיניים של חז"ל. ראיה של התנ"ך כטקסט שנכתב ע"י אנשים שונים, בעלי רצונות טעויות ותאוות- כפירה.

כובד ראש הראוי? אני יכול לתת מס' דוגמאות מזעזעות על "לימוד תנ"ך" בצורה שכזאת. זה ממש לא כובד ראש, זה ההפך הגמור.

ארנאו, תחשוב טוב!

האמיתי.אמרתי שהפוך

ב. לדעתי ממש צריך להזהר באימרות האלה.אתה ניגשת לבחינה בתנ"ך?אם כן במחילה ממך

אם לא אני לא חושבת שזה שווה למכירת כל היהודים שמסרו נפשם.מה גם שצריך להבחין: אלו לא אנשים שכותבים את הבגרות מתוך ביקורת המקרא ולכן לדעתי זה לא שייך לכנותם כך.הסיבה שבה לומדים תנ"ך ברמה כזו היא בגלל שלא תמיד אפשר להכיל רמה גבוהה,כמו שבתי הספר הדתיים מצליחים להכיל.

בין להגיד שזו רמה שלא גבוהה,לבין להגיד שזה לימוד שמשמעותו טעות וכפירה יש הבדל.

אמת שזה לא ראוי ותמיד עדיף ללמוד את זה בצורה הראויה ללימוד תנ"ך.

בס"ד.

אני מכיר את השיטה. קרובת משפחה שלי היא מורה שמלמדת בסגנון הזה. ויש לי חברים חילונים ששאלו אותי שאלות על "סתירות" שמצאו בתנ"ך לאחר שלמדו ב"שיטה" הזאת.

ממש לא התכוונתי

ואם כך אתה אומר-אז בוודאי שאני מסכימה.

ועוד כל מיני פירושים מוזרים, אז בודאי שיש דברי כפירה.

שלוש יחידות תנ"ך דתי זה ממש קל, קיבלתי ציון גבוה ולא למדתי לזה לפני!!!

ואני ממש לא גאון בהשוואה לשאר ציוני הבגרות שלי...

אמרו לי שזה ממש לא שייך לעשות את הבגרות הרגילה כי יש שם הרבה דברים לא נכונים על התנ"ך...

בכל מקצוע אחר לא היה משנה לי, אבל דווקא תנ"ך שזה המקום היהודי שבך, אפילו שזה לתעודת בגרות אני חושבת ששוה המאמץ. אח"כ תהייה לך הרגשה טובה יותר. אפילו בשביל להודות בקול גדול: קיבלתי 6 בתנ"ך של הממלכתי דתי במקום 9 של החילוני.

אתמול נסעתי באוטובוס בירושלים. היה שם איש אחד מבוגר שדיבר בקולי קולות. ישב מול בחורצי'ק צעיר עם מגבעת שחורה ושאל אותו שאלות בגמרא וכו'. זה היה כ"כ מצחיק .

וכ"כ יפה.

כל תשובה שהילד ידע- האיש תקע לו כף. אי אפשר היה שלא להקשיב, כי הוא צעק ממש שאלות .

אח"כ עלה עוד בחור אחד והוא סימן לו לשבת לידו..גם בחור עם מגבעת. בערך בן-20.

ואותו בחור ענה בשקט, בנחת לכל שאלה. וכל הזמן ברקע תקיעות הכף של שימחה של אותו אדם מבוגר.

הסתכלתי על האנשים מסביב. אי אפשר היה שלא לצחוק, גם אני צחקתי וזה עשה לי טוב על הלב. ומצד שני היה מעניין לראות את האנשים מקשיבים. שאלות מעניינות היו לו ונהנתי כ"כ לראות שהבחורים לא סימנו לו ביד שהוא משוגע אלא ענו ברצינות וגילו ידע.

באותו רגע הרגשתי שכ"כ הייתי רוצה לדעת הרבה תנ"ך ועוד, שאוכל גם אני לשמוח שאני יכולה לענות.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים