אבא שלי,
כל חיי אני אהיה בהרגשה של לבד?
כל הזמן לא יהיה אנשים קרובים אלי?
מתי כבר אפסיק חגרום ללב להרחיק ולסגור?
זה הכל בשליטתי.
זה הכל בהחלטתי.
ועכשיו אני בוחרת שהלב מנותק.
שהלב חסום, שהלב-
מת.
אני החלטתי.
אבל לא מצליחה לשנות.
קשה לעשות החייאה...לא תמיד היא מצליחה..
הלב שלי כבר לא ניתן להחייאה.
הוא כבר מת. מת לגמרי.
אלא אם כן יהיה נס והואפ ץאום יקום לתחיה.
אבל הוא לא.
הוא פשוט לא עובד.
אין רגש.
אין כלום.
יש רק דבר אחד, או שנים.
יש חור עצום,
וכאב בילתי נסבל.
בתוך כל זה יש המון בדידות, ניצול והרגשת חוסר שייכות.
כל הזמן החוסר שייכות הזה ממית אותי.
אז מתי כבר אהיה שייכת למשהו?
מתי כבר ארגיש באמת רצויה?
אבל באמת.
בגלל שאני אני.
לא בגלל מה שאני מביאה איתי או איך שאני נראת ומתלבשת.
לא בגלל שאני בוגרת ויפה.
בגלל הלב שלי.
הבפנים שלי.
הפנימיות.
מישהו אי פעם ראה אותה?
מישהו אי פעם הסתכל לעברה?
זה עיניין מישהו?
לא.
אנשים מסתכלים בחוץ.
לכן קל להם גם לקום וללכת, לשדר שאני לא שייכת, כי הפנימיות לא נכנסת, החיצוניות זה דבר שנעלם עם הזמן.
וכשאין פנימיות, אין כלום.
אבא שלי.
אבא יקר.
אני מבקשת, אני הבת שלך, אני הבץ שלך שמשתדלת כל כך לעשות את רצונך בשלמות, משתדלץ להחמיר יותר בצניעות, אתה יודע כמה קשה לי להתפלל בעיקביות בבקרים, ואני עושה את כל המאמצים בשביל זה.
אז אבאלה שלי,
תראה לי שאני מקבלץ על זה שכר?
אתה לא חייב.
אתה לא חייב לי כלום.
אבל רק בשביל הבת שלך, שיהיה לה קצת יותר טוב.
שיהיה בה כוחות להמשיך להילחם, שיהיה לה בשביל מה להילחם..
בשבילך אבא, זה פשוט לתת לי על זה שכר, בשבילי אבא,
בישבילי זה הצלה.
אם אתחיל לראות שמקבלת על זה טוב, אנ י יודעת שזה יתן בי כוחות גדולים.
הניסיונות הגדולים האלה, שברובם עמדתי יפה, הם מיותרים לי לכאורה.
כרגע...
רק תראה בהם את המטרה..בשהיל מה הם טובים..
כי זה נשמע לי נורא מיותר.
הלב שלי אדיש לזה כבר.
כבר לא קשה. כבר לא אוהבת. כבר לא חושבת .כבר לא מצפה.
כלום.
פשוט כלום.
אז אבא שלי, אבא אהוב,
תראה לי את הטוב, תתן לי כוחות..
תודה אבא.
תודה על הכל אבא שלי.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם

הא?