זה לא חידוש.

פתאום צריך להתאים את כל החיים...

במקום לעסוק ב"חשבתי שהוא יותר מיוחד", שתסתכל עליו בעין טובה, תשתדל להוסיף אהבה וטוב, להחמיא ולהעריך - ואז גם תקבל פידבק בחזרה מן הסתם. 

ואם יש משהו שחשוב לה ממנו - שתגיד לו, אבל לא כתלונה - אלא כבקשה מתוך הערכה ובאהבה.

שתפסיק לעסוק במה היא חשבה שהוא. ותעסוק בלשמוח במי שהוא ולבנות איתו. וברור, שאם יש "מריבות קטנות", אז גם קצת קשה לראות מי האדם. להחליף קצת את הדיסקט...

שיהיה להם בהצלחה רבה.

כשהיא מספרת על קושי - להקשיב? לעודד אותה לשתף? רק להגיד לה שזה נורמאלי?
זה אולי בכלל לשון הרע שאני אקשיב לה??

יש מה לייעץ לה איך להתנהג אם אני בכלל לא נשואה?

והיא לא מספרת לכולם רק לחבורה שלנו וזאתי המאורסת התעצבנה עליה שלא תספר כי אין לה כח אז נשאר רק אני. ובסך הכל רק עכשיו היא התחתנה, זה לא נורמאלי שהיא תספר לי מה עובר עליה? קשה לה. היא גם סיפרה את הכיופים שהיו לה, זה לא שהיא נעלמה מהאופק ורק כשקשה לה היא באה. עדיין היא יכולה לספר לי על תובנו משיחה שלהם או שהם יצאו לפה ושם, פשוט היא כבר הרבה יותר מספרת על מריבות ואי הבנות ואתמול דיברתי איתה פעם ראשונה מיום חמישי בלילה וישר זה התפרק לה....

גם על ה"כיופים" לא היתה צריכה לספר - ושום דבר אישי שלהם. דברים חכמים שהבעל אומר, נו..

בקושי נשואה חודש וחצי - כבר כל דבר דו"ח לחברות?

נישואין זה לא כך. מה שנוגע לבעל - חסל סדר חברות, זו ענ"ד.

[לגבי הענין הספציפי, כבר הגבתי בפני עצמו]

אבל, כאן מדובר שכבר סיפרה - ושואלת מה אפשר לומר לה..

דבר שני - אם היא מרגישה כך, ואינה קולטת מעצמה איך לפתור דבר כזה בינה לבין בעלה, או בהתייעצות - אולי יותר טוב שאמרה מאשר היתה שותקת ו"מתפוצצת" לבד.

אבל נכון. חברות זה לא "תחליף-בעל" כשמשהו לא הולך..
 

אני מכירה ת"ח שהבן שלו בא להתייעץ 'להתלונן' על דברים שקשה לו הוא שלח אותו חזרה הביתה לאשתו ולא הסכים לשמוע..

היא צריכה ל'החליף' ראש.

ברגע שמתחתנים בעל ואשה זה עולם מיוחד ויחיד שאין לו קשר לשום אדם בעולם,

זה הכי נורמלי בעולם וזוגיות בנויה גם ממקרים כאלו.. וזה כיף ומצמיח, והתחושה של לעבור גל ביחד מתוך דיבור, סבלנות וכבוד זאת התחושה הכי מדהימה בעולם.. 

גם כשאני 'רבה' עם בעלי אני שמחה שהוא בעלי ואם כבר להתמודד ולעבוד ביחד, אז זה איתו.

מכיוון שהיא פנתה אליך את יכולה בעדינות לומר לה שזה טבעי והגיוני ולהחזיר את זה אליה.. לא לפתח.

לפעמים זה כיף ומעניין לשמוע מהצד השני אבל זה לא יעשה להם טוב, ואני אומרת גם מהצד של החברות שעדיין לא נשואות (והייתי ככה הרבה שנים).

היא צריכה ללמוד לא לרוץ לחברות או להורים ולפתור את זה בניהם (אני ממש לא אומרת בזילזול ח"ו, זה באמת קשה לשנות דברים שרגילים אליהם..)

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.