אינלי מושג.


"במופלא ממך אל תדרוש"

בס"ד

ישנו מקור מקראי למונח אישי הנה מתוך שמואל א,א,ח:
"וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ, חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי, וְלָמֶה, יֵרַע לְבָבֵךְ"
אז פמניסטי או יש לזה מקור

התורה מלאה במקורות כאלה. למשל כל תחילת פרשת מטות. ועוד הרבה מקומות.

השאלה היא במה משתמשים בפועל.

הנדרים שלה לא חלים אם הוא מבטל לה אותם.

אגב, עצה לבעלים/אישים שבינינו:

פעם אשתי אמרה 'יותר בחיים אני לא XXX', ורציתי להצחיק אז אמרתי לה 'מופר'.

אל תעשו את זה, זה לא הצחיק אותה

אולי נלמד מכאן שכל הדרשות על בעל מול איש הן לא ממש נכונות...

אמנם יש הבדל כלשהו, כדברי הנביא והגמרא, אבל כנראה הוא מתפרש לא נכון.

(להבנתי בגמרא ההבדל הוא עד כמה יש קירבה. כלה בבית אביה היא עדיין מרוחקת, לעומת כלה בבית חמיה. אישי זה מלשון אישות - קירבה, שלא קיימת באירושין.)

לעניות דעתי, בעקבות שיעור ששמעתי:
עד אותו הרגע, חנה התייחסה אל אלקנה כבעל- היא סמכה בדעתה שאלקנה מתפלל עליה שתוכל ללדת לו ילדים, כפי שאישה נסמכת על בעלה. כמו שכתוב אצל רבקה ויצחק "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ."

אך בעקבות התשובה של אלקנה, היא הבינה שהוא מיואש מכל אפשרות של שינוי בעקרות של חנה, וזאת רואים במילים "הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים"

לכן, ברגע ששמעה זאת, הפסיקה להסתמך על "בעלה" והנביא השתמש במילה "אישהּ" היא נסמכה ישירות על ה'.

אבל אין שם שום אמירה באיזו גישה צריך להשתמש אישה או בעלה...

מה יותר יפה מזה שהאיש שאת אוהבת הוא הבעל שלך?

בלימודים שלי היתה מישהי שקראה לו אישי  (= האיש שלי)

זה אמנם נכון יותר וגם תנ"כי יותר, אבל גם קשה יותר כי לא שגור על לשוננו.

אפשר גם להגיד משה - האיש שלי.....

נראה לי שהיום כשאומרים בעל, לא כל כך חושבים על המשמעות העמוקה, אלא - האיש שאת נשואה לו.

בעיני אישי זה יפה, אבל אני לא משתמשת.

מלבד זה, כולן קוראות "בעלי", דורות רבים, משפחות טובות ומכבדות. 

אז למה צריך להחיל על זה כל מיני שטויות...

[דומני שרוב הנשים הנורמליות שאני מכיר, ושחשות לגמרי מכובדות ואהובות בביתן, אומרות לגמרי בשמחה, "בעלי אומר"... ועוד יותר, "בעלי תמיד אומר".... באיזו תחושה עילאית.. גם מישהו אפשר להיסמך עליו, גם שמכבד ואוהב אותה, וגם "שלה"..]

אבל בעלי מבחינתי זה כינוי של כבוד... זה זכות להיות אישה של.. לדעתי.

ומי שחושבת שזה שובנסטי אז צריך קצת להזכיר לה שהיא יצאה מהצלע שלו ולא הוא מהצלע שלה.. סתם חח

ואממ... מזכיר לי את הסיפור של אישתו של האדמו"ר הזקן שאמרה על בעלה "שלי אמר" וזה גרם לאדמו"ר הזקן להתעלף שאמר שאם בגלל שווה פרוטה הוא שלה והיא שלו, אז הקב"ה שקנה אותנו לעם וכו'... 

"והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי"(הושע)

יעני הנביא אומר שלא יהיה יותר את היחס הזה של בעל (שולט) ואשה ששייכת לבעל, היום היחס הזה כבר די היסטוריה, אבל בכל זאת, לקרוא ככה לבעל זה די לא קשור... "ביום ההוא" זה יקרה, בינתיים זה סתם נשמע כמו עולה חדש...

אבל בחיידר למדנו כמו שאמרתי

בס"ד

או הגבר שלי!!

עקרונית, ולשונית, זה כינוי מדויק יותר, אמנם מסורבל מעט, אבל לא מאוד וזה נתון לבחירה אישית.

למעשה, השימוש הזה מנסה לגייס את השפה למלחמת תרבות, בניסיון להגחיך גם את המשתמשים בצורה "בעל", אבל הירידה הזו לרזולוציות שוליות מגחיכה בעיקר את המשתמשים ב"אישי"...

אף אחד לא באמת משווה את אשתו לחיית מחמד, זה מאבק טרמינולוגי מיותר שמעיד כמאה עדים על סדר העדיפויות הלקוי של הארגונים הפמיניסטיים (כבר שמעתי על ניסיון חקיקה שיאסור את השימוש ב"בית אבות", שיוחלף ל"בית אבות ואמהות"... ויכול להיות שהוא כבר עבר).

וסליחה,

בכנות, אני באמת מסופק אם דברי הנביא הושע באמת מהווה שיקול לרוב האנשים בבחירה הזאת.

איך אתן רוצות שבעלכן או האיש שלכן יקרא לכן-

אשתי או רעייתי?

(בנים- איך אתם תקראו להן?)

סתם חח

נראה לי מאמי.. הכי טוב לא?

וברצינות.

זה לא שאני באמת מתכנן מעכשיו איך לקרוא לאשתי

קודם שתבוא ואז נראה מה מגיע לה על האיחור  

שאלו על הבעל, שאלתי גם

וואה וואה, בחור מסוכן

תשע שתפילות של אישה בזמן בישול- מתקבלות הכי הרבה

סתםס
לא באמת
ואולי כן?

במיוחד כשהיא מכינה עוף.

בסוד "כי עוף השמים יוליך את הקול"  

בעלי- כי תהיה לו עליונות על ליבי

האיש שלי- כי הוא שלי, אישי ולא של אף אחת אחרת

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.