גם לנו היתה הפלה בהריון ראשון שחיכינו לו הרבה וזו חוויה לא פשוטה. המחשבות ותחושות שלך שציינת כל כך מובנות 

ולגבי הפעם הבאה בעז"ה - הגיוני ומובן שלחוצים נורא בעיקר סביב התאריך שבו נפל ההריון הקודם, אבל בעז"ה הרבה תפילות והקב"ה יביא לך אחד שיסתיים רק ב-9 חודשים ותינוקי מתוקי !!!

זה בסדר לא להיות לחוצה על זה עכשיו והרגע וכאילו "לא לרצות" - זה יבוא בעז"ה וקרוב ממש. אבל אל תעסיקי את הראש במתי ואם עדיף עכשיו או עוד קצת כי זה סתם מכניס לסחרור. אם תחליטי בראש (ומחשבה יוצרת מציאות כמו שאמרת ) שאת משחררת ושזה יבוא כשזה יבוא, זה יקל עליך וכאילו יוריד ממך אחריות על לרצות/לא לרצות. 

ועוד כמה טיפים ממקום מבין ואוהד - רק אם את רוצה, אם לא - סנני ואל תקראי הלאה 

תדברי עם הבעל ותני גם לו מקום לפרק את התחושות שלו בנושא, ואל תיבהלי אם הוא מרגיש דברים שונים לחלוטין. לפעמים גברים מגיבים לדברים בסגנון "לא נורא. לא קשה. אני בסדר..." אז קבלי את התגובות שלו איך שהן, אם כי הן לא סותרות את תחושותייך שלך. הכל כמובן בכבוד ובאהבה הדדיים. מאוד חשוב לעבד חוויות, גם שליליות עם בן הזוג, זה מאוד יכול להעצים את הזוגיות ולקרב ביניכם עוד.  

אולי תדברי על זה עם מישהי קרובה/חברה/אחות מי שנוח לך ונעים לך לפרק אצלה. זה מאוד מקל ונותן תחושה שזה קל ופשוט יותר אחרי ש"גילינו" את זה. 

אם יש מעגל אנשים שיודע אז תסנני תגובות כמו "לא נורא", "בטח היה לא תקין עדיף שנפל", "שטויות, יבוא עוד אחד", "לפחות זה אומר שאתם יכולים להיכנס להריון"....הן לא באות מכוונה רעה, אבל הן לא עוזרות, נסי להתייחס לזה בהומור..

טיפ קטן: אם אתן יכולים לאפשר לעצמכם, תצאו ליום-יומיים חופשה זוגית רק שניכם רק בשביל הכיף. אחרי כמה חודשים לא קלים שבהם התשתי את בעלי (סבלן שכמותו), הוא עשה מעשה והלכנו לצימר סופר מושקע שבחיים לא היינו מאפשרים לעצמנו בזמן אחר... ואני יכולה להגיד שחזרנו מאוששים ועם הרבה כוחות !!

חיבוק גדול !!! 

אני ישתף אותך במה שהיה אצלי.

עברתי, לצערי, לא מעט הפלות והחשש הזה באמת מלווה כל הריון.

אחרי אחת ההפלות, כשהתרסקתי לגמרי,

באה אלי מישהי קרובה ואמרה לי משהו מדהים שמחזיק אותי עד היום

וליווה אותי גם בהפלות הבאות. (נראה לי בשם האר"י)

זכינו ונבחרנו אנחנו להביא נשמה לתיקון המלא שלה.

זו נשמה שהיתה צריכה תיקון קטן, בלי לרדת לעולם ולחטא שוב

ונבחרנו אנחנו לתפקיד הגדול הזה.

ואחרי 120 שלנו, הנשמות האלו מגיעות לקראתנו, קוראות לנו אמא ועושות לנו כבוד גדול.

אותי החזיק מאד לדעת שזה לא היה הריון "סתם".

שהיתה לו תכלית ושזכיתי.

וכן, גם היום כשאני עם ארבעה ילדים, זה לא מפסיק לכאוב.

הכאב על הילד שכמעט היה לי נמצא שם

אבל אני יודעת שהוא עדיין ילד שלי

הוא רק מחכה לי למעלה

והפחד מעוד הפלה?

כן. הפחד קיים.

אני רק מחזקת את עצמי שזה לא תלוי בי

ושאם ח"ו יקרה כזה דבר, עם כל הכאב, הקב"ה בחר בי שוב לזכות אותי.

הלוואי ואצליח לאמץ את הגישה הזו...

אני בתהליך ארוך בהבנה שהקב"ה סולל לנו את מסלול החיים, ואנחנו מחליטים רק על נקודת המבט שלנו

"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"

ואני באמת מאמינה בזה, ומשתדלת לשנן לעצמי, אבל לפעמים הכל צף, גם הפחדים שאולי לא אזכה חס וחלילה..

אל תדחיקי את הפחד.

תני לו מקום.

פחד שמגרשים במקלות הוא פחד שמתעצם.

וזה לא רק הפחד שלך.

כל הריון של כמעט כל אישה מלווה בפחדים ודאגות.

ובעז"ה תזכי

עצם זה שעברת הפלה מראה שאת יכולה להרות.

הרבה מאד נשים עוברות הפלה בהריון ראשון.

בעז"ה בקרוב מאד תבשרי לנו בשורות טובות!

אם מתאים לך ומעניין אותך אפשר לעזור בשיטת BOT (תרפיה מוכוונת לידה)

זה כלי שאני לומדת בתקופה הזאת שהוא משמעותי לליווי תהליכים ריגשיים והבנת התחושות שעולות סביב פוריות, הריון, לידה, אמהות וכו'

אני יכולה לקשר אותך לאתר של השיטה- http://birtherapy.co.il/

בעצם הרעיון הוא שיחה שבה האישה מקבלת הזדמנות לתת הכרה בתחושות שצפות לה וכתוצאה מזה עולים עוד דברים שבהתחלה היא לא שמה לב אליהם וזה הרבה פעמים ממש מקל ומשחרר את התחושות או מביא לתובנות חשובות וכד'. 

עוד משהו כיף שזה משהו שאפשר גם לעבוד בסקייפ או בטלפון אז אפשר מכל מקום. 

מה עוד תרצי לשמוע?

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷