לאורך ההריון קראתי פה הרבה בנושא לידה טבעית. היו פה כל מיני תיאורים ודימויים שמאוד עזרו לי. ועלכן תודה!
הריון שישי, לידה שניה- השאר הסתימו בהפלה.. בלידה ראשונה לקחתי אפידורל והיה מאוד קשה בלחיצות. וגם לא השפיע לגמרי ורציתי הפעם לנסות בלי.
קראתי מלא חומר בנושא גם פה, בספר לידה פעילה, הכנה רוחנית ללידה-ממש עזר לי הקטע של הנשימות. וממש דמיינתי כל הזמן מה אעשה בכל שלב הלידה, איך אתמודד. לתיק לידה הכנסתי דברים שיעזרו לי.
בהתקרב התלמ כל פעם שהיו צירים דמיינתי איך נפתח הפתח והשתדלתי להרפות כמה שיותר.
התלמ מתקרב, והנה אני עוברת אותו בשבוע++. אני מכניסה לעצמי לראש שמתי שצריך ללדת אני אלד ועושה עבודה עצמית חזקה לא להלחץ מאנשים שמגרשים אותי במבטים לחדר לידה..
משחררת ובאמת כאילו שוכחת שאני צריכה ללדת כל יום..
יום ראשון בבוקר אני הולכת לבקורת אצל הרופא אין צירים אין פתיחה, אבל הרופא אומר שהתנאים טובים ואם הוא עושה סטריפינג אני נוסעת ממנו לחדר לידה. אני לא רוצה כי רוצה לידה שמתפחת טבעי והוא מכבד.
לאורך היום תחושה של חוסר נוחות בבטן כמו קלקול קיבה. מרדימה את הגדול במיטה וכמה משם עם כאב גב רציני. יושבת על הכדור פיזיו ומתרגלת כמו בצירים. תוך שניות הקלה מהגב, ואני עדיין לא קולטת שמשהו מתרחש, חושבת באמת קלקול קיבה ושאולי נתפס לי משהו..
נכנסת להתקלח ומרגישה ממש טוב בתוך. כשאני יוצאת מהמקלחת בעלי רץ אלי ושואל- מה קרה? מבוהל ופתאום אני קולטת שאני לא מצליחה לעמוד זקוף, ישר . אני מתיישבת מבוהלת ואומרת לו שאני מרגישה שלוחץ לי כמו שירותים. הוא נלחץ ואומר שמתקשר לשרה- אחותי שהיא אחות וגרה בנין לידי. היא באה תוך 2 דקות בודקת אותי ואומרת פתיחה 7. אני ממש בשוק ומתרגשת- זהו, אני הולכת לפגוש את עוברי איזה כיף. בנתיים בעלי הזמין אמבולנס. ואני כאובה מאוד. לא מרגישה צירים אבל לחץ גדול מאוד. האמבולנס מגיע ועוזרים לי לעבור אליו אחותי אמרה שתיקח את הגדול אליה ןבעלי ואני עולים. אני מנסה להתרכז בנשימות מההכנה רוחנית ללידה וזה ממש מפקס אותי ועוזר לי.
מגיעים תוך 5 דקות לבית חולים. עולה מיילדת לאמבולנס בודקת אותי ואומרת- פתיחה מלאה ראש בספינה 1. אני שוב מתרגשת מאוד. מריצים אותי אם המיטה לחדר לידה ובעלי הולך לעשות קבלה.
בחדא לידה עוברת למיטה- מבקשת מהם שרוצה ללדת בכריעה והמיילדת עוזרת לי להסתדר. עוזרים לי להחליף בגדים ואיכשהוא גם מצליחים להניח עלי מוניטור. מגיעים צירים כואבים מאוד ואני לוחצת בכל הכח. אבל בניגוד ללידה שעברה מרגישה שאני עם כח, ולא מותשת.. מתי שהוא עוברת לחצי שכיבה על הצד כי המאמץ גדול. לקח חצי שעה בערך- שבעלי יספיק להגיע ופתאום אני פשוט רואה את הראש- תחושה מדהימה והתרגשות מאוד גדולה.
מניחים אותה עלי . ואני מניקה- והיא ממש יונקת!! ותוך כדי השיליה יוצאת. אחרי השאירו את המהממת עלי עוד שעה ורק אז הלבישו ושקלו 4.500!! אותה.
היה מדהים מדהים מדהים! נתן לי כל כך הרבה אמון בגוף שלי ובכוחות שלי
הריון שישי, לידה שניה- השאר הסתימו בהפלה.. בלידה ראשונה לקחתי אפידורל והיה מאוד קשה בלחיצות. וגם לא השפיע לגמרי ורציתי הפעם לנסות בלי.
קראתי מלא חומר בנושא גם פה, בספר לידה פעילה, הכנה רוחנית ללידה-ממש עזר לי הקטע של הנשימות. וממש דמיינתי כל הזמן מה אעשה בכל שלב הלידה, איך אתמודד. לתיק לידה הכנסתי דברים שיעזרו לי.
בהתקרב התלמ כל פעם שהיו צירים דמיינתי איך נפתח הפתח והשתדלתי להרפות כמה שיותר.
התלמ מתקרב, והנה אני עוברת אותו בשבוע++. אני מכניסה לעצמי לראש שמתי שצריך ללדת אני אלד ועושה עבודה עצמית חזקה לא להלחץ מאנשים שמגרשים אותי במבטים לחדר לידה..
משחררת ובאמת כאילו שוכחת שאני צריכה ללדת כל יום..יום ראשון בבוקר אני הולכת לבקורת אצל הרופא אין צירים אין פתיחה, אבל הרופא אומר שהתנאים טובים ואם הוא עושה סטריפינג אני נוסעת ממנו לחדר לידה. אני לא רוצה כי רוצה לידה שמתפחת טבעי והוא מכבד.
לאורך היום תחושה של חוסר נוחות בבטן כמו קלקול קיבה. מרדימה את הגדול במיטה וכמה משם עם כאב גב רציני. יושבת על הכדור פיזיו ומתרגלת כמו בצירים. תוך שניות הקלה מהגב, ואני עדיין לא קולטת שמשהו מתרחש, חושבת באמת קלקול קיבה ושאולי נתפס לי משהו..
נכנסת להתקלח ומרגישה ממש טוב בתוך. כשאני יוצאת מהמקלחת בעלי רץ אלי ושואל- מה קרה? מבוהל ופתאום אני קולטת שאני לא מצליחה לעמוד זקוף, ישר . אני מתיישבת מבוהלת ואומרת לו שאני מרגישה שלוחץ לי כמו שירותים. הוא נלחץ ואומר שמתקשר לשרה- אחותי שהיא אחות וגרה בנין לידי. היא באה תוך 2 דקות בודקת אותי ואומרת פתיחה 7. אני ממש בשוק ומתרגשת- זהו, אני הולכת לפגוש את עוברי איזה כיף. בנתיים בעלי הזמין אמבולנס. ואני כאובה מאוד. לא מרגישה צירים אבל לחץ גדול מאוד. האמבולנס מגיע ועוזרים לי לעבור אליו אחותי אמרה שתיקח את הגדול אליה ןבעלי ואני עולים. אני מנסה להתרכז בנשימות מההכנה רוחנית ללידה וזה ממש מפקס אותי ועוזר לי.
מגיעים תוך 5 דקות לבית חולים. עולה מיילדת לאמבולנס בודקת אותי ואומרת- פתיחה מלאה ראש בספינה 1. אני שוב מתרגשת מאוד. מריצים אותי אם המיטה לחדר לידה ובעלי הולך לעשות קבלה.
בחדא לידה עוברת למיטה- מבקשת מהם שרוצה ללדת בכריעה והמיילדת עוזרת לי להסתדר. עוזרים לי להחליף בגדים ואיכשהוא גם מצליחים להניח עלי מוניטור. מגיעים צירים כואבים מאוד ואני לוחצת בכל הכח. אבל בניגוד ללידה שעברה מרגישה שאני עם כח, ולא מותשת.. מתי שהוא עוברת לחצי שכיבה על הצד כי המאמץ גדול. לקח חצי שעה בערך- שבעלי יספיק להגיע
ופתאום אני פשוט רואה את הראש- תחושה מדהימה והתרגשות מאוד גדולה.מניחים אותה עלי . ואני מניקה- והיא ממש יונקת!! ותוך כדי השיליה יוצאת. אחרי השאירו את המהממת עלי עוד שעה ורק אז הלבישו ושקלו 4.500!! אותה.
היה מדהים מדהים מדהים! נתן לי כל כך הרבה אמון בגוף שלי ובכוחות שלי
