מה שאת מתארת כאן זה לענ"ד ה-אתגר הגדול של הדור שלנו. גברים, נשים, ילדים, נוער... כל אחד ממקום קצת אחר, עם דגשים קצת אחרים, אבל בשורה התחתונה - כולנו פחות או יותר מתמודדים עם הכוח הממגנט של המסכים למיניהם.
אז בתור התחלה את לא לבד 
אז מה עושים?
לדעתי, דבר ראשון מקבלים בהבנה. זה לא סתם שהדברים האלה כל כך מושכים אותנו. זה לא היה מושך אותנו כל כך אם זה לא היה עונה על כמה צרכים בסיסיים ואמיתיים לגמרי שלנו.
אני רוצה רגע להדגים את הגישה הזאת בתחום אחר: משיכה לאכילת מתוקים. אני די בטוחה שהסיבה שזו נטייה כל כך גורפת שמשפיעה על רובנו בעוצמה, היא כי היא באמת, בבסיס, נצרכת. עוד מבריאת העולם, עוד ממתי שהקב"ה הניח את אדם וחוה וצאצאיהם להסתובב בעולם ולגלות ממה הם אמורים להיזון, הוא ברא אותם עם הידע הזה צרוב בהם: מתוק=חיים. רק מים מתוקים הם מי שתייה. רק פרי מתוק הוא באמת בשל וטוב לגוף. הידע הזה קיים בכולנו, נולדנו מתוכנתים כך, ומכאן המשיכה שלנו למתוק גם כשבפועל הרבה מתוקים שאנחנו נתקלים בהם ביומיום הם כבר לא כל-כך מבַשׂרי חיים ובריאות עבורנו. כשמבינים שהמשיכה הזאת בבסיסה היא לטובתנו, מקבלים אוותה באהבה, מוציאים אותה מהשדה של המחשבות השליליות והמרעילות על עצמנו - נוצרת היכולת להתמודד איתה.
על אותו עיקרון כדאי לחשוב על הצכים הבסיסיים שלנו שמקבלים מענה בגלישה ברשת. ההכרחיות של חיי חברה ותקשורת בין-אישית עבורנו, הצורך האמיתי לקרוא דברים חדשים וללמוד ולהתפתח כל הזמן, הצורך האמיתי בהפוגות קלות מהחיים, כפי שציינת, ועוד.
זה נכון לגמרי שהרשת נותנת לנו לא רק את אלה אלא גם הרבה צרות, טוב להיות מודעים לזה, אבל על בסיס של הבנה וקבלה: את לא סתם נמשכת, את מחפשת ברשת מענה לצרכים אמיתיים ועמוקים שטבועים בך.
זה באמת אתגר רציני לווסת את השימוש ברשת, זה לא סתם יצר רע שמושך.
ואחרי שמקבלים בהבנה, אני מציעה לשים יותר דגש על מה שאת כן רוצה לעשות, ופחות על מה שאת לא רוצה. לא 'אני מקווה שמחר אצליח לא להיסחף שעות בפורומים', אלא 'אני מקווה שמחר אצליח לאפות את הפשטידות שרציתי', 'אני מקווה שמחר אצליח ללכת לישון בעשר, כי ראיתי איך זה משנה לי לטובה את כל היום שאחרי, וזה שווה את המאמץ'. כשיש לך כוח חיובי שמניע אותך *כן* לעשות משהו, סיכוי הרבה יותר טוב בעיניי שתצליחי לעשות אותו.
בהקשר של שעת השינה שהדגמתי קודם, לדעתי זה באמת נושא מאוד משמעותי שלא שמים אליו לב מספיק - רובנו ישנים (א) פחות מדי, (ב) מאוחר מדי (שש שעות שינה אחרי חצות נותנות לגוף פחות משש שעות שינה שחציין לפני חצות, לדוגמה). כשהגוף מקבל ממש מעט מדי שינה - מרגישים את זה ומפהקים כל היום ונרדמים ברגע שמתיישבים; אבל כשהגוף מקבל קצת פחות מדי שינה - אז על פניו זה נראה כאילו בסדר. סוחבים, מסתדרים, מפהקים קצת פה ושם. אבל אחת התוצאות היא שהרבה הרבה יותר קל להתפתות להיסחף בקריאה וצפייה, כי באמת אין לגוף כוח לעשות את המטלות שאת שואפת אליהן. זה רק נדמה כאילו יש. מותשים... והגוף מחפש כל תירוץ אפשרי כדי לא לעשות דברים. אז מתפתים ל'רק עוד חמש דקות'.
וזה מלכוד שכדאי מאוד לפרוץ אותו, כי אחת מהצרות שהמסכים המוארים גורמים -הוא הקהיית תחושת העייפות. עליי אני ממש מרגישה את זה. הגלישה הרבה פעמים מציפה אותי באדרנלין ובתחושת ערנות מזויפת, ומקלה עליי להתעלם מכמה שהשעה מאוחרת. התוצאה - שוב שינה מאוחרת מדי, שוב יום לא יעיל למחרת.
כדאי, כדאי לתת על זה את הדעת ולהתמלא ברצון לפרוץ את המעגל הזה. להתנתק וללכת לישון בזמן.
והעיקר והעיקר - לא לפחד כלל.
אם היום לא הצליח - יצליח מחר. אם גם מחר לא עובד - בשביל מה המציאו את מחרתיים?
אחרי כל יום של 'כישלון', בע"ה עוד יהיו יומיים של הצלחה. והצלחה גוררת הצלחה, והצד הזה יגבר.
חזקי ואמצי 
