תחפש משהו אחר פחות מסוכן לעשות

אם אתה לא רוצה לסכן את הקשר.

אם זה ממש בוער בך, הייתי ממליץ לך קודם לשאול אותה מה היא חושבת על זה בכלל בלי שהיא תדע שאתה רוצה.

ורק אם אתה תראה שהיא לא אנטי, תוכל לשתף אותה.

שזו לא כזו תחושה מדהימה ונהדרת. צריך לדעת לעשן כדי להנות מזה. ואתה לא יודע איפה תתפס ואיפה תתמסטל. כמו יין, שאתה לא יודע איפה בדיוק נקודת ההשתכרות.

אבל כתבת שעכשיו אתה לא מעשן, לא?

בכל אופן אני מכירה בחור שמעשן "ירוק", בחור דתי, והוא ביטל פעמיים חתונה בגלל זה... 

העולם בחוץ מאוד נרתע מזה, קל וחומר בנות דתיות... קח בחשבון... 

אלא אם כן יש בה פתיחות וזרימות מטורפים.. 

אבל לא נשמע קצת ילדותי לבקש כזה דבר, יש הרבה אתגרים אחרים מגניבים שאפשר לעשות עם האישה אחרי החתונה... למה דווקא לעשן?

הבנות ביטלו.. לא זכור לי אם ההורים התעקשו על זה שהן יבטלו... 

אחת אני חושבת שההורים התעקשו כי הם לא היו מוכנים.. השניה לא יודעת..

אממ כן בחורות צעירות 20 וקצת...

אבל קח את עצמך בידיים.. יכול להיות שזה נחמד לעשן, אני מאמינה שבכל אדם יש את הצד של להעז לעשות דברים מאתגרים, שאולי קצת נגד מה שהחברה מקבלת. אבל בסופו של יום, אנחנו מתגברים ולא עושים את זה.

אם זה נכון? לא יודעת כרגע. אני רק יודעת שחבל ששידוך שלך יתבטל בגלל זה...

צריך לבוא מהמקום הזה של התעוזה, של לצאת מהשגרה... אז כן היא צריכה להיות באמת משהי לא שגרתית.. מגניבה כזאת... אבל אולי צריך גם קצת לאזן אותך חח לא יודעת.. רק ה' יודע...

שיהיה בהצלחה! 

יותר זורמות.

כי ככל שמזדקנים יותר- השכל מסתדר איכשהו ונהיה מקובע.

 מניסיון...

חוץ מזה-

דוד- תמצא 2 רבנים שמסכימים לעשן (רבנים באמת...)

אני מכירה המון בנות שמראש לא היו יוצאות עם מישהו שבכלל מתכנן לעשן...

נראלי הכרחי להעלות את הנושא די בהתחלה...

.. - לקראת נישואין וזוגיות

מפסיקים לעשן !

אם זה סיגריות אז זה סתם דוחה אבל כל אחד מה שנח לו. 

אם זה נרגילה אז זה סבבה וכיף אבל שוב כל אחד וטעמו הוא.

ואם זה סמים אז לא לפני ולא אחרי ולא אפעם

ומה שזה לא יהיה אתה צריך להגיד לבחורה לפני החתונה.

אפילו על כוונות חובתך היא לספר, וכן, כבר בשלב מוקדם של היכרות.
הימנעות מאמירה עד שלב נוסף - מתקדם יותר - בקשר, היא הונאה ואולי מצג שווא, שיש בזה חשש למעשה פלילי לפי החוק, שלא לומר אונאת דברים הלכתית שהיא אסורה עוד בעשרת הדברות.

אתה עורך דין?

אתה מוזמן לקרוא לזה משטרת מחשבות.

שנינו יודעים שמדובר על דייטים ולא על זוגות נשואים.
ומי דיבר על מוסר?
את לשון החוק כולנו יכולים לחפש ולמצוא, הנקודה היא הפרשנות לחוק.

מדובר על מחשבות שאין שום כוונה ליישם, לא על תוכנית פעולה שיש לה השלכה ברורה על פרמטרים לבחינה בצד האחר.
יש קייס ועוד איך. את עורכת דין?

מדובר על דייטים, על בחינת אפשרות לכריתת ברית.
אם תגלי יום אחרי חתונה שהיתה לבחיר ליבך כוונה נסתרת לשרוף את כל ממונו על רכב פאר, שהוא הזמין רכב כזה שבוע לפני האירוע, ושהוא הפך בן לילה לחסר כל בחשבון הבנק כדי להופיע בחניית הבית עם פורשה, את תשמחי?

אם את עורכת דין הייתי מציע ללקוחות שלך לקחת את ההצעות שלך בעירבון מוגבל. "מי יבזבז"? את רצינית? לא שמעת על תביעות ותקדימים משפטיים שלפני דיון כולם אמרו לתובעים או התובעות "אה עזבו בחייכם רדו מזה מי יקבל את זה"? מי ערב להם שזה כן יעמוד במבחן בבית משפט?!

אין שום קשר לקניין - יש כאן דרך משותפת ששני אנשים מתכננים, והשאלה היא האם אחד מהם לוקח אותה למקומות שהצד השני יראה בהם חוסר תום לב קיצוני.

אגב, למותר לציין שאיש כאן לא מתייחס לשאלה הדתית ולעבירה הברורה על איסור בעשרת הדברות. "לא תגנוב" - באונאת דברים הכתוב מדבר. הכל רק מפני שהשוביניזם התיאולוגי המקובל כאן כפרקטיקה - דהיינו זכותו של קושר קשר להריץ פנטזיה מתוך תאווה לתכנן עישון סם אסור בלי ידיעתה של המועמדת, ולהנחית לה את זה על הראש יום אחרי החופה בפטיש של עשרים קילוגרם - נחשב לטאבו ולזכות מוקנית, כי אחרת חס וחלילה מישהי תישאר רווקה רק כי עמדה על איזה סטנדרט מינימלי של, נניח, אמינות.

אבל כן, בדבר אחד את צודקת - החוק היבש (בפרשנותו המצומצמת ביותר האפשרית) לא אוסר מילולית על אדם להיות מנוול וכזבן.

אם היינו במשפט- הטיעונים שלך לא היו עומדים כטיעונים משפטים. אם אתה מסוגל ליותר מזה. אני מחכה להיות מאותגרת. 

בחוזים- זה בטוח לא יעבור.

כנ"ל בנזיקין.. ואני רוצה לראות את העו"ד שיציע ללקוח שלו להגיש תביעה כזאת. הוא כנראה תעב בצע וחושב רק על הממון האישי שלו. 

יש לך המון דאגות, חוץ מלנשים כנראה, שממש לא איכפת לך ממה שיקרה להן אם הדייטים שלהן יתכננו כל מיני תכנונים שהם לא משתפים אותן בהם בזמן.
אני לא אביא שום דבר שזה לא מענייני להביא, ואל תתני לי הוראות. אם יש כאן גברים שממש חושבים שהפרקטיקה הזו תשתלם להם, אדרבא שינסו. אבל שיבואו אלייך בטענות אחר כך, כשהנישואים יעלו על שרטון תוך יום ורבע בערך.
ולגבי מה שטענת ש"חוזה צריך להיות עם כוונה ליצור יחסים משפטי[י]ם" - עד כמה שזכור לי, זוגיות (שלא לומר נישואים) זה אחלה יחסים משפטיים שבעולם, אז בינתיים את היא זו שמדברת כאן אחלה שטויות עם העצות שלך!

רק שדעתך כאן הנה במעמד של אסיא דמגן - מגן שוויא.
מי שמעוניין לדעת אם כדאי לו, חוקית ומשפטית, להסתיר מידע ממי שהוא יוצא איתה, שלא לומר מכסה על פרט חיוני או תכנית עניינית (גם אם לא לדעתך, ידידתי המלומדת) מבת הזוג בזמן של העלאת מדרגה בקשר (כגון בעת הצעת נישואין), טוב יעשה אם ישלם כסף לסמכות מייעצת משפטית, שיש לה את כל ה - liability על מילה, ולא יסתמך על דיונים פרוביזוריים בפורומים.

ומה שאני אומר כאן - זו רמה. אם כבר מדברים.

אתה לא צריך להתייחס תגובות של הבן אדם הזה , כל תגובה שלו זה וויכוח והוא סתם אוהב להגזים

ולגבי העישון אם זה לא קריטי לך אז תגיד פגישות היותר מאוחרות, בהתחלה זה סתם יכול להבהיל, אם הבנתי נכון זה לא רק העישון עצמו אלא יותר סגנון של להעיז, טוב תראה, זה תלוי בסגנון הבנות שתצא איתם, 

סוג ראשון : בנות שמרניות, שאף פעם לא עשו משהו שונה ממה שמקובל בחברה שלהם וזה לא משנה מאיזה חברה הם באו

סוג שני: בנות יותר פתוחות, וזה לא אומר שהם מקלות בהלכה או משהו כזה אבל עם ראש פתוח, כאלה שיותר מעיזות לעשות דברים שלא התרגלו אליהם, שסקרניות לדברים חדשים

אם זה לא משנה לך אז לא משנה אם איזה סוג צתא אבל אתה צריך לדעת להבדיל ביניהם

לסוג הראשון אם היא מוצאת חן בעיניך אל תגיד את זה כי היא סתם תיבהל

ולסוג השני תגיד מתישהו

מה, את משחקת בחרמות?

מי את שתביעי את דעתך על "כל תגובה" שלי?
את קובעת משהו בפורום הזה?
אני מצהיר ש"כל תגובה" שלי זה דיון אמיתי, לא "וויכוח" לצורך ווכחנות, ואני בדרך כלל מהיחידים שמרשה לעצמו לפתוח הכל בדיון, ולא להיות מוג לב ופחדן שנכנע לסיסמאות וקלישאות, בסגנון "אתה צריך לדעת להבדיל ביניהם".

אם טעיתי - תסבירי מדוע זו טעות, ואתנצל בלי הסתייגויות.

אם אתה שקרן ומשקר לה שאתה לא אתה אכן שקרן

מסכת גיטין: "אמר רב ספרא: כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי, בעכו הוו מפטרי משום דאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ". מבאר רש"י:

"כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי - בני מדינת הים שהיו הולכין ללמוד תורה בארץ ישראל, כשחוזרים לבתיהם היו חבריהם בני ארץ ישראל מלווים אותן עד עכו, ומשם נפטרים מהם: שאסור לבני ארץ ישראל לצאת חוצה לארץ".

 

האיסור מופיע גם בהלכות חול המועד, שמי שיצא מהארץ לחו"ל, אסור לגלח בחג, כי יצא "שלא ברשות". 

הרב חיים קנייבסקי ,למשל, וכן הגרז"ן אוסרים לצאת (לפי הרב קניבסקי, גם לא לקברי צדיקים).

'אסור' זאת מילה עם אחריות,

לא קפריזה חולפת של דוס טרור עם נערווים.

תלמיד חכם עצום. משהו מפחיד בכל קנה מידה...

כותב גם בהלכה ברורה ויושב בספריה של מרכז הרב בבקרים.

לגבי מה שאמרת על יציאה מהארץ- אני לא יצטט פה משפטים של רבנים על חומרת יציאה מהארץ, אבל עישון נראלי בטוח יותר חמור.

עישון- סכנה גשמית ורוחנית.

יציאה מהארץ- סכנה בעיקר רוחנית.

זו דעתי, תקן אותי אם טעיתי

אם היית מעשן כרגע בפועל היית חייב לומר..

אבל כיוון שאתה עוד לא מעשן וזה רק קורץ לך, יש סיכוי גדול שבסוף תראה את האשה ואת הילדים

ותגיד לעצמך "עזוב אותך משטויות... החיים שלי מספיק טובים גם בלי זה"

לכן (לעניות דעתי) לא כדאי שבכלל תדבר על זה.  

יש בנות שלהן זה כן קריטי ולכן חשוב שתגיד להן את זה לפני שסוגרים

קוראת כבר זמן מה את השאלה שלך והתגובות.

וברור לי שהעניין אינו דווקא בעישון או לא ובתכיפות העישון וכו' (שבכלל כיצד אתה יודע מה יהיה בסוף? זה ממכר!)  הבעיה בסגנון של אדם שעקרוני ומוסרי שתדבר עם הבת עליו. 

וממש לא רק לפני החלטה.

אתם הולכים להינשא זכותה של הבת לדעת מהם שאיפותיך ודרך חייך,

וחובתך לספר לה תוך כדי ההיכרות.

                                                מאמת רק מרויחים!

דהיינו עד כמה אפשר להסתיר, להערים ולהתחכם.

להרבה נשים זה ממש  חשוב ומשמעותי, לא כדאי שתעמיד אותה במבחן על זה. 

אני לא אומרת שצריך לספר את זה כמשהו דרמטי ומשמעותי אבל כדאי מאוד להשחיל את זה בשיחה...

ובכלל לא בטוח שתוכל לשלוט תמיד אם תחליט לא לעשן בכלל. לא מפתיעים עם דבר כזה, בטח לא אחרי החתונה. תגיד מראש.

ערוץ 7 מזהיר: "גראס יכול להרוג"

זה מוחק תאים במוח...

זה לא מספיק מסוכן?

היתה לי שכנה מסוממת... מסכנה... אני בטוחה שכשהיא התחילה עם זה היא גם חשבה שזה לא מסוכן.

"כל נרקומן מתחיל בגראס"

צריך להיזהר ממדרון חלקלק

לא אומרת שזה המקרה. אבל זה מה שאומרים...

אני לא רציתי בכלל להפגש עם מישהו שחושב על לעשן... ק"ו מעשן בפועל.

יש לי חברות שלא היה אכפת להן.

חוץ מזה שעם הזמן נדבק הריח, השיניים נהיות כהות ובעעעע.....

אני לא רוצה להיגעל מהבעל שלי...

אני מבין שהוא תופס ירוק אחרת. לא אמרתי שלא. אמרתי שזה כבר אומר בעיניי על הבן אדם.

אפשר לראות את זה גם אחרת, אנחנו רוצים לראות את ההוויה כולה, מעשה ה׳, את כנסת ישראל מבעד לכלי העינויים שריבונו של עולם ברחמנותו הגדולה נתן לנו. מתוך אמונה גדולה ששכינה שורה בכל! 
קיצור, הדיון פה לא על האם להתעלל זה טוב או רע והאם דרך האמצע במידת הסקרנות היא לענות חתולים או שזה נוטה לקיצון..
והמשפט שלך "כאשר מעשה הוא בעל תוכן שלילי, עצם הרצון אליו מעיד משהו בעייני" נכון לגמרי. הוא מעיד שהאדם אנושי.. זה מעיד משהו טוב =)

אני מקווה שאתה מבין כמה ההיגיון שלך לא מחזיק מים.

בנוגע למשפט האחרון- ואם האדם היה רוצה לרצוח? היית אומר את אותו דבר?

עצם הרצון לעשות דבר שלילי מעיד על האדם כמה מחובר הוא לצד השלילי של העולם.

אני לא מדבר על יצר רע, אני מדבר על הלגיטימיות שהוא נותן לרצון. לכולם יש רצונות רעים לפעמים,

השאלה כמה והשאלה כמה לגיטימיים הם בעיניהם. אם מישהו היה מנסה לשכנע אותי לרצוח איתו

הייתי שולח אותו לפסיכולוג. כנ"ל רצח הנפש העצמי המכונה "עישון ירוק"

אתה חושב אחרת ממני, זה ברור. אני קודם כל מתנגד להיגיון שבדברים שלך.

להיות מחובר לצד השלילי זה לא לעבוד בשני לבבך. יצר הרע הוא לא יצר הרוע. הוא יצר נמוך.

שלילי ונמוך הם שני מושגים שונים.
אני משווה את ההיגיון. ואני אומר בצורה ברורה, עישון סמים הוא רצח הנפש הפנימית.

מה שעושים סמים לאדם, זה פגיעה בנפש. והצורך הזה מגיע מתוך התמכרות עמוקה יותר

להשתקת הנפש. אתה יכול ללמוד את העבודה של פרויד. אם אתה צריך אפשר לעשות פה

חקירה של המושג רצח, של המושג נפש, של פעולת הסמים. אבל אתה מעוניין לעשן ירוק,

אז אין כלכך מה לדבר.

אם לא יותר. אגב, רוצח גם באופן כללי הרבה יותר מסמים קלים (אלימות, תאונות דרכים, שתיית יתר). אבל עליו אתה לא תדבר ככה.

כמו כן, מה זה "נפש פנימית"? יש "נפש חיצונית"?

נכון, אלכוהול הוא סוג של סם. שתיית יתר שלו אכן מזיקה ביותר- ואלכוהלסטים אכן מזיקים לנפש

שלהם בצורה חריפה. כל תרבות השתיה החילונית מבוססת על "לדפוק את הראש". רצח הנפש

הפנימית.

ובצורה הזו שאתה מדבר עליה- אכן אין הבדל בעיני בין אלכוהול לסמים.

לאלכוהול כפי שמלמד ר' נחמן יש שני צדדים, יין המשמח ויין המשקר. העובדה שיש לו שני צדדים

מאפשרת בזמנים מסויימים ובדרכים מסויימות להשתמש בצד הטוב שבו. יש לו דרך והכוונה ראויה

כיצד להשתמש ביין(או יי"ש) בצורה מתוקנת.

גם בסמים יש- קטורת הסמים היא אכן תרכיב מיוחד שמאפשר להשתמש בצד העליון של השפעת

הסמים. אבל אין לנו יותר דרך בעניין הזה. כי החכמה הזו אבדה לחלוטין, וגם המקום היחיד שבו

משתמשים בקטורת הוא ביהמ"ק.

לנפש יש שני צדדים- פנימי וחיצוני. כמו להגיד נפש בהמית ונפש אלוקית.

ההבדל היחיד הוא שאתה משמיע את קולה של חברה ששבויה בקונספציה. יש ציבור רחב הרבה יותר שמתים לו תאים במוח כתוצאה מצריכת אלכוהול, מאשר כאלה שמעשנים חשיש. לא רק ב"תרבות החילונית" ו"דופקי ראש" גדולים, ולהם אתה לא מטיף ככה עם טרמינולוגיות של שפיכות דמים.

אין קשר (לא שידוע לי) בין קטורת הסמים לסמים עליהם אנחנו מדברים, מלבד השם. "הצד הטוב" של הסמים הוא הקנאביס הרפואי, שמציל ומשפר חיים של עשרות אלפי אנשים בארץ, ירחם ה' על נפשם הפנימית הרצוחה. ומבחינת הנזק הכללי, גם סטטיסטית וגם ביולוגית - שתיית אלכוהול מסוכנת ומזיקה הרבה יותר מעישון סמים קלים.

אני לא אכנס לדיון הזה כי יש המון מחקרים סותרים לגבי צריכת קנאביס. הנקודה היא שאתה מגזים מתוך - כנראה - פחד שנובע מדעות קדומות וחוסר ידיעה.

גם אני שואל את עצמי למה ירוק אסור ואלכוהול מותר (18+).

חלק מהשאלה היא מה היחס האמיתי של התורה לירוק,

(אנחנו לא כאלה ממלכתיים כדי להקשות על החוק...),

כי לא ידוע לי על מקור מפורש מעבר לתשובה באג"מ (ח"ו יו"ד ח"ג סי' לה),

שמנסה בכוח להערים איסורים על שימוש בסמים.

וראה קישור שסוקר כמה מקורות:

שימוש בסמים - הלכה

מצד ההיגיון - צא מהמשברים שלך עם עבודה פנימית ולא עם טכניקה חיצונית.

אלכוהול יכול להיות נפלא בשביל התחלה של תהליך,

אבל לא כתחליף לעבודה האמיתית על השמחה.

לכן אמרתי שעל אלכוהול אין לך אלא חידושו,

שגם הוא מסוכן ונכנס לפינות אפלות,

ובסמים לא שמענו דבר כזה.

כל זה מבחינתי די מוחלט, השאר - ספקולציות...

לגבי יציאה ממשברים, פסיכיאטרים מאשרים לאנשים מסוימים שימוש בחומרים כימיים כדי לצאת מצרות נפשיות (כמו דיכאון, חרדות, הפרעות שונות וכו'), ודווקא פה שימוש בחומר טבעי יכול לעזור לאנשים הרבה יותר מאשר תרופה כימית - גם מבחינת ההשפעה החיובית, וגם מבחינת הסימון החברתי והדימוי העצמי הנגרר ממנו (אני חושב שסימון כ"חולה נפש" בחברה זה עדיין יותר חמור מסימון כצרכן קנאביס).

והנקודה היא, שלגבי הכדורים של הפסיכיאטר לא עולות שאלות הלכתיות. מעניין. שוב העניין של הדעה המקובלת בחברה כלפי הנושא.

אגב, אני לא חושב שיש "אידיאל" לצרוך סמים קלים, אני בטח לא מעודד שימוש כזה. אני פשוט חושב שעושים מזה הרבה רעש שלא בצדק, ושיש הרבה סטיגמות לא מוצדקות לגבי השימוש בחומרים האלה, וממילא דעות שליליות כלפי המשתמשים.

למה אדם מחפש ריגושים?

כי משהו בחיים שלו לא מספק אותו.

(ע' מנחות מ"ד על ההוא שהיה זהיר במצוות ציצית.

אם תעשה את ההשוואה המתבקשת - יש לך ד"ת לפרשת בשלח )

אם אדם עושה עבודה פנימית, הוא לא צריך את העזרים החיצוניים האלה.

אבל במקרים שאדם מדוכא - ישתה קצת, ויחזור לעבודתו הקדושה.

האמת היא שכל התורה באה להעביר את האדם תהליך פנימי,

במקום שיישאר בקליפה החיצונית.

זה נכון בענייני צניעות, בענייני שמחה, ובכל השימוש בעולם הזה

(אם כבר שבוע היסוד בספירת העומר).

אני באמת שואל את עצמי האם סמים נבראו לניסיון נטו,

הרי "כל מה דאסר רחמנא - שרי", וגם אותי הקטורת לא משכנעת.

אני מהדוסים ששואלים את עצמם (ורק אח"כ את הרבנים שלהם...) מה הקב"ה רוצה,

ומתוך כך הם מקבלים החלטות.

וזו הדרך להתקדם בחיים לעבר דבקות בה'.

למעשה- ההבנה שיש תהליך של רצוא ושוב ושזה טבעי היא חלק מעבודת ה'.

ועבודת ה' היא כל הזמן לאזן, וברגע שמגיעים לאיזון מסויים, נהיים רגישים יותר

ואפשר להתאזן עוד יותר. עד אינסוף. 

זו עבודה אמיתית. לברוח ממנה ע"י שימוש בחומרים זה נזק עצום.

אני לא קשור לצד החברתי. אני גם לא מחשיב אותו כל-כך, כפי שכתבתי למעלה.

אני מחשיב את האמת.

לא אמרתי שזה תלוי במינון. ממש לא. אמרתי שזה תלוי בדרך השימוש.

כמו כל דבר בחיים- אותם מעשים במקום אחד יהיו רעים במקום אחר יהיו טובים.

התאים שמתים במוח הם עניין אחד. לא עליו אני מדבר. הם מעניינים אותי פחות.

אני מסכים איתך שהשימוש באלכוהול בצורה חילונית(בין אם זה אדם שיש לו כיפה או לא), 

הוא גרוע בדיוק כמו שימוש בסמים. כמו שאמרתי- אלכוהול הוא סם במהותו.

בין העלים? לא נראה לי. בין הסגולות להשפיע על התודעה- יש לשני הדברים את הסגולה הזו.

השאלה מה זה עושה בתודעה. לכן זו לא שאלה של מינון, אלא שאלה של דרך שימוש.
הצד הטוב של הסמים הוא קטורת הסמים בביהמ"ק. לקנאביס רפואי יש צד חשוב מאוד, ולפעמים

במצבים קשים עושים דברים שהם בדיעבד אבל באותו מקרה הוא לכחתילה. לכרות למישהו יד,

זה מעשה נורא, אבל במקרה מסויים אני אעשה את זה. מה גם שקנאביס רפואי בקושי מסוגל

לבצע את ההשפעה שדוד מדבר עליה בכמות שלו. הוא משמש כמאלחש, ונועד למנוע סבל.

הצד הטוב של קנאביס משמש ברפואה בהמון מקומות ואין לי שום התנגדות. דיברתי על צריכת

סמים לשם חווית ה"סאטלה"- ובזה אני מתנגד גם לאלכוהול.

שוב- הבדל בין דרך, אם תרצה סיבת השימוש.

אני לא מגזים. ואמרתי שאפשר לעשות ניתוח למושג שאני אומר ולהראות שזה מושג מדויק.

אם כן, ואתה קורא גם לשותים כאלה רוצחי נפשות, אז כל הטיעונים שלי כלפיך תקפים ואני חולק עליך לגמרי, וחושב שהרצח היחיד פה הוא רצח האופי שאתה עושה לאנשים.

אם לא, אז גם עישון סמים קלים על מנת להשיג רוגע והנאה (מה שאתה מכנה "בצורה חילונית") שקול לנ"ל, כפי שהסברתי, מבחינה ביולוגית, ומזיק פחות לצורך ולסביבתו מאשר אלכוהול בהיבט הסטטיסטי (הזכרתי את התאים במוח כי בשני המקרים מדובר בתהליכים ביולוגיים, שגם פוגעים בתאים על הדרך: לזה הנחתי שאתה מתכוון כשאתה מדבר על הנפש. אחרת, אתה מדבר על ההשלכות של החומר במציאות, ופה כבר ציינתי שאלכוהול מזיק הרבה יותר. כשאתה אומר "מה זה עושה לתודעה" לא מדובר באיזה עניין מטאפיזי, אלו לגמרי תחושות שנובעות מפעולות כימיות בגוף). ושוב, זה מסתכם במינון - האם אני מוריד חצי בקבוק וודקה "כדי להירגע", או שותה כוס בירה עם חבר במרפסת. האם אני מעשן כמו קטר, או רק מוכן להתנסות במשהו שהחברה חושבת שהוא מאוד מזיק, אבל מתברר שהוא לא מזיק יותר משתי כוסות יין.

גילוי נאות: אני לא צורך סמים קלים, ומשתדל לא לצרוך דעות מוטעות גם אם הן נאמרות בביטחון.

ובהמשך למה שאמר לך @דוד=) למטה, בעוד כמה שנים ככל הנראה תהיה לגליזציה של סמים קלים ברוב מדינות העולם המערבי, אני מאמין שגם בישראל, והילדים שלך (או לכל היותר הנכדים) כבר יסתכלו על זה באור שונה ודי ישתעשעו לקרוא את ההודעות שלך פה.

שבת שלום.

אני לא קורא לשתיית בירה מצד עצמה רצח נפש. 

אני קורא לפיתוח מודע של תלות בבירה כדי להירגע רצח נפש.

סמים קלים לא גורמים רק לרוגע והנאה. אבל בכל מקרה בשימוש בהם אתה נהפך תלותי לחומר

או מסתכן(פה הבדל המרכזי) ללהפוך תלותי.
הבעיה עם סמים היא לא התאים שמתים אלא העיוות בקולטני הדופאמין, אם אתה רוצה לרדת

לנושא הביולוגי.

זה שאתה לא מבין את משמעות המילים שאני כותב זה עניין שלך. אני לא מתכוון לנזק המוחי,

כי המוח הוא לא הנפש, וגם לא למעשים שעושים בהשפעת החומר, כי גם הם לא הנפש. בטח

לא הפנימית.

מבחינת הגוף, אין ספק שקנאביס לא מזיק יותר משתי כוסות יין. אבל השאלה היא לא מה הוא

עושה לגוף אלא לנפש.

אני מתייחס לעולם ההתמכרות. סמים קלים ממכרים. הם פוגעים ביכולת ההנאה מהמציאות

בלעדיהם. ליוויתי מספיק חבר'ה בשביל לדעת בדיוק מה הנזקים.

זה שתחזור למינון לא הופך את זה לנכון. כי אני מדבר על דרך. לא על מינון.

המינון מושפע מהדרך לחלוטין.

החלפת התמודדות עם המציאות, בריחה מעבודת ה' על ידי ערפול השכל ושיבוש פעולת

האונה הקודקודית שמתרחשים גם באלכוהול בצורה מסויימת וגם בסמים קלים, היא פתרון קל,

אבל היא גדיעת חיי הנפש הפנימית. היא למעשה השתקת צרכיה. זו העבודה שפרויד עשה

בעזרת מריחואנה למטופליו, שיחרור האיד מהסופר אגו. כפי שמתואר בעבודות שלו.

להתמכר פירושו להשתעבד פירושו לרצוח את הנפש שמקור חייה היא החירות.

בעוד כמה שנים לאנשים יהיו יותר דרכים לברוח מעצמם ומהמציאות, אנשים יסתכלו אחרת על

דברים ודברי עדיין יעמדו ויהיו נכונים. דברי אמת אינם משתנים, החברה אולי משתנה, אבל זה

כי אין יסוד של אמת במוסכמה החברתית מצד עצמה.

אתה משנה את דעתך מהודעה להודעה, מתפתל בין המילים ומתעלם ממה שאני כותב, רק למטרת ויכוח כנראה. קצת קשה לי לעקוב ככה, מחילה.

שבת שלום.

(מצטער מתן, ידוע לי מיעוט ערכי...)

אמנם נאמר:

"ויין ישמח לבב אנוש", "משמח אלוקים ואנשים",

"תנו שכר לאובד ויין למרי נפש: ישתה וישכח רישו".

כל המקורות האלה עוסקים במינון נמוך.

לא צריך הרבה יין כדי לשמוח קצת ולשכוח את הצרות.

מניסיון...

אבל ודאי גם אלכוהול בעייתי, לא פחות אם לא הרבה יותר,

ואין לך בו אלא חידושו.

פורים - לא שכחנו אותו, וגם לגביו כבר נחלקו הפוסקים,

ויש רבים שניסו לצמצם את המצווה לשתות בו.

זו בהחלט אחת המצוות התמוהות ביותר,

למי שלא ירד לעומק מהות הנפש ובעיקר הגוף הישראלי.

אז אתה כבר השתעבדת. כבר נרצח בך משהו. ואתה מחפש להשתעבד לדבר שוב...

ברור שתרצה לעשן שוב.

אני לא מחשיב את הענין החברתי, העניין החברתי לא מגדיר אמת. רק מוסכמות.

למרות שגם היא מאוד חשובה ובאמת יש היום הרבה יותר מודעות לבריאות ולאוכל בריא..

זה גם הבריאות הנפשית,

שימוש בסמים מעלה את סף הריגוש, כמו השתכרות.

ביהדות אנחנו צריכים ללמוד לא להסתמך על ריגושים חיצוניים, כי הם נגמרים מהר ומהר מאוד אנחנו משתעממים ומחפשים את הריגוש הבא.

בהם ולא להוסיף עוד דבר מזיק כמו סמים.

כדי שאני אגיד 'לא' נחרץ על ההתחלה...

לכל אחד יש גישה אחרת לנושא. יש כאלו שלא כל כך מפריע להם ויש כמוני, שלא מוכנים לשמוע אפילו על פעם ב... לכן חשוב להגיד בהתחלה כדי למנוע אי נעימות אחר כך....  

תברר מה ההשלכות על הפוריות ועל התפתחות העובר. נראה לי עדיף שלא...

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת