תחפש משהו אחר פחות מסוכן לעשות
אם אתה לא רוצה לסכן את הקשר.
אם זה ממש בוער בך, הייתי ממליץ לך קודם לשאול אותה מה היא חושבת על זה בכלל בלי שהיא תדע שאתה רוצה.
ורק אם אתה תראה שהיא לא אנטי, תוכל לשתף אותה.
מור ולבונה
מור ולבונהשזו לא כזו תחושה מדהימה ונהדרת. צריך לדעת לעשן כדי להנות מזה. ואתה לא יודע איפה תתפס ואיפה תתמסטל. כמו יין, שאתה לא יודע איפה בדיוק נקודת ההשתכרות.
לידיה
לידיהאבל כתבת שעכשיו אתה לא מעשן, לא?
בכל אופן אני מכירה בחור שמעשן "ירוק", בחור דתי, והוא ביטל פעמיים חתונה בגלל זה...
העולם בחוץ מאוד נרתע מזה, קל וחומר בנות דתיות... קח בחשבון...
אלא אם כן יש בה פתיחות וזרימות מטורפים..
אבל לא נשמע קצת ילדותי לבקש כזה דבר, יש הרבה אתגרים אחרים מגניבים שאפשר לעשות עם האישה אחרי החתונה... למה דווקא לעשן?
הבנות ביטלו.. לא זכור לי אם ההורים התעקשו על זה שהן יבטלו...
אחת אני חושבת שההורים התעקשו כי הם לא היו מוכנים.. השניה לא יודעת..
אממ כן בחורות צעירות 20 וקצת...
אבל קח את עצמך בידיים.. יכול להיות שזה נחמד לעשן, אני מאמינה שבכל אדם יש את הצד של להעז לעשות דברים מאתגרים, שאולי קצת נגד מה שהחברה מקבלת. אבל בסופו של יום, אנחנו מתגברים ולא עושים את זה.
אם זה נכון? לא יודעת כרגע. אני רק יודעת שחבל ששידוך שלך יתבטל בגלל זה...
צריך לבוא מהמקום הזה של התעוזה, של לצאת מהשגרה... אז כן היא צריכה להיות באמת משהי לא שגרתית.. מגניבה כזאת... אבל אולי צריך גם קצת לאזן אותך חח לא יודעת.. רק ה' יודע...
שיהיה בהצלחה!
יותר זורמות.
כי ככל שמזדקנים יותר- השכל מסתדר איכשהו ונהיה מקובע.
מניסיון...
חוץ מזה-
דוד- תמצא 2 רבנים שמסכימים לעשן (רבנים באמת...)
אני מכירה המון בנות שמראש לא היו יוצאות עם מישהו שבכלל מתכנן לעשן...
נראלי הכרחי להעלות את הנושא די בהתחלה...
מפסיקים לעשן !
אם זה סיגריות אז זה סתם דוחה אבל כל אחד מה שנח לו.
אם זה נרגילה אז זה סבבה וכיף אבל שוב כל אחד וטעמו הוא.
ואם זה סמים אז לא לפני ולא אחרי ולא אפעם
ומה שזה לא יהיה אתה צריך להגיד לבחורה לפני החתונה.
אפילו על כוונות חובתך היא לספר, וכן, כבר בשלב מוקדם של היכרות.
הימנעות מאמירה עד שלב נוסף - מתקדם יותר - בקשר, היא הונאה ואולי מצג שווא, שיש בזה חשש למעשה פלילי לפי החוק, שלא לומר אונאת דברים הלכתית שהיא אסורה עוד בעשרת הדברות.
אתה עורך דין?
אתה מוזמן לקרוא לזה משטרת מחשבות.
שנינו יודעים שמדובר על דייטים ולא על זוגות נשואים.
ומי דיבר על מוסר?
את לשון החוק כולנו יכולים לחפש ולמצוא, הנקודה היא הפרשנות לחוק.
מדובר על מחשבות שאין שום כוונה ליישם, לא על תוכנית פעולה שיש לה השלכה ברורה על פרמטרים לבחינה בצד האחר.
יש קייס ועוד איך. את עורכת דין?
מדובר על דייטים, על בחינת אפשרות לכריתת ברית.
אם תגלי יום אחרי חתונה שהיתה לבחיר ליבך כוונה נסתרת לשרוף את כל ממונו על רכב פאר, שהוא הזמין רכב כזה שבוע לפני האירוע, ושהוא הפך בן לילה לחסר כל בחשבון הבנק כדי להופיע בחניית הבית עם פורשה, את תשמחי?
אם את עורכת דין הייתי מציע ללקוחות שלך לקחת את ההצעות שלך בעירבון מוגבל. "מי יבזבז"? את רצינית? לא שמעת על תביעות ותקדימים משפטיים שלפני דיון כולם אמרו לתובעים או התובעות "אה עזבו בחייכם רדו מזה מי יקבל את זה"? מי ערב להם שזה כן יעמוד במבחן בבית משפט?!
אין שום קשר לקניין - יש כאן דרך משותפת ששני אנשים מתכננים, והשאלה היא האם אחד מהם לוקח אותה למקומות שהצד השני יראה בהם חוסר תום לב קיצוני.
אגב, למותר לציין שאיש כאן לא מתייחס לשאלה הדתית ולעבירה הברורה על איסור בעשרת הדברות. "לא תגנוב" - באונאת דברים הכתוב מדבר. הכל רק מפני שהשוביניזם התיאולוגי המקובל כאן כפרקטיקה - דהיינו זכותו של קושר קשר להריץ פנטזיה מתוך תאווה לתכנן עישון סם אסור בלי ידיעתה של המועמדת, ולהנחית לה את זה על הראש יום אחרי החופה בפטיש של עשרים קילוגרם - נחשב לטאבו ולזכות מוקנית, כי אחרת חס וחלילה מישהי תישאר רווקה רק כי עמדה על איזה סטנדרט מינימלי של, נניח, אמינות.
אבל כן, בדבר אחד את צודקת - החוק היבש (בפרשנותו המצומצמת ביותר האפשרית) לא אוסר מילולית על אדם להיות מנוול וכזבן.
אם היינו במשפט- הטיעונים שלך לא היו עומדים כטיעונים משפטים. אם אתה מסוגל ליותר מזה. אני מחכה להיות מאותגרת.
בחוזים- זה בטוח לא יעבור.
כנ"ל בנזיקין.. ואני רוצה לראות את העו"ד שיציע ללקוח שלו להגיש תביעה כזאת. הוא כנראה תעב בצע וחושב רק על הממון האישי שלו.
יש לך המון דאגות, חוץ מלנשים כנראה, שממש לא איכפת לך ממה שיקרה להן אם הדייטים שלהן יתכננו כל מיני תכנונים שהם לא משתפים אותן בהם בזמן.
אני לא אביא שום דבר שזה לא מענייני להביא, ואל תתני לי הוראות. אם יש כאן גברים שממש חושבים שהפרקטיקה הזו תשתלם להם, אדרבא שינסו. אבל שיבואו אלייך בטענות אחר כך, כשהנישואים יעלו על שרטון תוך יום ורבע בערך.
ולגבי מה שטענת ש"חוזה צריך להיות עם כוונה ליצור יחסים משפטי[י]ם" - עד כמה שזכור לי, זוגיות (שלא לומר נישואים) זה אחלה יחסים משפטיים שבעולם, אז בינתיים את היא זו שמדברת כאן אחלה שטויות עם העצות שלך!
רק שדעתך כאן הנה במעמד של אסיא דמגן - מגן שוויא.
מי שמעוניין לדעת אם כדאי לו, חוקית ומשפטית, להסתיר מידע ממי שהוא יוצא איתה, שלא לומר מכסה על פרט חיוני או תכנית עניינית (גם אם לא לדעתך, ידידתי המלומדת) מבת הזוג בזמן של העלאת מדרגה בקשר (כגון בעת הצעת נישואין), טוב יעשה אם ישלם כסף לסמכות מייעצת משפטית, שיש לה את כל ה - liability על מילה, ולא יסתמך על דיונים פרוביזוריים בפורומים.
ומה שאני אומר כאן - זו רמה. אם כבר מדברים.
אתה לא צריך להתייחס תגובות של הבן אדם הזה , כל תגובה שלו זה וויכוח והוא סתם אוהב להגזים
ולגבי העישון אם זה לא קריטי לך אז תגיד פגישות היותר מאוחרות, בהתחלה זה סתם יכול להבהיל, אם הבנתי נכון זה לא רק העישון עצמו אלא יותר סגנון של להעיז, טוב תראה, זה תלוי בסגנון הבנות שתצא איתם,
סוג ראשון : בנות שמרניות, שאף פעם לא עשו משהו שונה ממה שמקובל בחברה שלהם וזה לא משנה מאיזה חברה הם באו
סוג שני: בנות יותר פתוחות, וזה לא אומר שהם מקלות בהלכה או משהו כזה אבל עם ראש פתוח, כאלה שיותר מעיזות לעשות דברים שלא התרגלו אליהם, שסקרניות לדברים חדשים
אם זה לא משנה לך אז לא משנה אם איזה סוג צתא אבל אתה צריך לדעת להבדיל ביניהם
לסוג הראשון אם היא מוצאת חן בעיניך אל תגיד את זה כי היא סתם תיבהל
ולסוג השני תגיד מתישהו
מה, את משחקת בחרמות?
מי את שתביעי את דעתך על "כל תגובה" שלי?
את קובעת משהו בפורום הזה?
אני מצהיר ש"כל תגובה" שלי זה דיון אמיתי, לא "וויכוח" לצורך ווכחנות, ואני בדרך כלל מהיחידים שמרשה לעצמו לפתוח הכל בדיון, ולא להיות מוג לב ופחדן שנכנע לסיסמאות וקלישאות, בסגנון "אתה צריך לדעת להבדיל ביניהם".
אם טעיתי - תסבירי מדוע זו טעות, ואתנצל בלי הסתייגויות.
אם אתה שקרן ומשקר לה שאתה לא אתה אכן שקרן 
מסכת גיטין: "אמר רב ספרא: כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי, בעכו הוו מפטרי משום דאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ". מבאר רש"י:
"כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי - בני מדינת הים שהיו הולכין ללמוד תורה בארץ ישראל, כשחוזרים לבתיהם היו חבריהם בני ארץ ישראל מלווים אותן עד עכו, ומשם נפטרים מהם: שאסור לבני ארץ ישראל לצאת חוצה לארץ".
האיסור מופיע גם בהלכות חול המועד, שמי שיצא מהארץ לחו"ל, אסור לגלח בחג, כי יצא "שלא ברשות".
הרב חיים קנייבסקי ,למשל, וכן הגרז"ן אוסרים לצאת (לפי הרב קניבסקי, גם לא לקברי צדיקים).
'אסור' זאת מילה עם אחריות,
לא קפריזה חולפת של דוס טרור עם נערווים.
תלמיד חכם עצום. משהו מפחיד בכל קנה מידה...
כותב גם בהלכה ברורה ויושב בספריה של מרכז הרב בבקרים.
לגבי מה שאמרת על יציאה מהארץ- אני לא יצטט פה משפטים של רבנים על חומרת יציאה מהארץ, אבל עישון נראלי בטוח יותר חמור.
עישון- סכנה גשמית ורוחנית.
יציאה מהארץ- סכנה בעיקר רוחנית.
זו דעתי, תקן אותי אם טעיתי
אם היית מעשן כרגע בפועל היית חייב לומר..
אבל כיוון שאתה עוד לא מעשן וזה רק קורץ לך, יש סיכוי גדול שבסוף תראה את האשה ואת הילדים
ותגיד לעצמך "עזוב אותך משטויות... החיים שלי מספיק טובים גם בלי זה"
לכן (לעניות דעתי) לא כדאי שבכלל תדבר על זה.
יש בנות שלהן זה כן קריטי ולכן חשוב שתגיד להן את זה לפני שסוגרים
קוראת כבר זמן מה את השאלה שלך והתגובות.
וברור לי שהעניין אינו דווקא בעישון או לא ובתכיפות העישון וכו' (שבכלל כיצד אתה יודע מה יהיה בסוף? זה ממכר!) הבעיה בסגנון של אדם שעקרוני ומוסרי שתדבר עם הבת עליו.
וממש לא רק לפני החלטה.
אתם הולכים להינשא זכותה של הבת לדעת מהם שאיפותיך ודרך חייך,
וחובתך לספר לה תוך כדי ההיכרות.
מאמת רק מרויחים!
דהיינו עד כמה אפשר להסתיר, להערים ולהתחכם.
להרבה נשים זה ממש חשוב ומשמעותי, לא כדאי שתעמיד אותה במבחן על זה.
אני לא אומרת שצריך לספר את זה כמשהו דרמטי ומשמעותי אבל כדאי מאוד להשחיל את זה בשיחה...
ובכלל לא בטוח שתוכל לשלוט תמיד אם תחליט לא לעשן בכלל. לא מפתיעים עם דבר כזה, בטח לא אחרי החתונה. תגיד מראש.
זה מוחק תאים במוח...
זה לא מספיק מסוכן?
היתה לי שכנה מסוממת... מסכנה... אני בטוחה שכשהיא התחילה עם זה היא גם חשבה שזה לא מסוכן.
"כל נרקומן מתחיל בגראס"
צריך להיזהר ממדרון חלקלק
לא אומרת שזה המקרה. אבל זה מה שאומרים...
אני לא רציתי בכלל להפגש עם מישהו שחושב על לעשן... ק"ו מעשן בפועל.
יש לי חברות שלא היה אכפת להן.
חוץ מזה שעם הזמן נדבק הריח, השיניים נהיות כהות ובעעעע.....
אני לא רוצה להיגעל מהבעל שלי...
אני מבין שהוא תופס ירוק אחרת. לא אמרתי שלא. אמרתי שזה כבר אומר בעיניי על הבן אדם.
אפשר לראות את זה גם אחרת, אנחנו רוצים לראות את ההוויה כולה, מעשה ה׳, את כנסת ישראל מבעד לכלי העינויים שריבונו של עולם ברחמנותו הגדולה נתן לנו. מתוך אמונה גדולה ששכינה שורה בכל!
קיצור, הדיון פה לא על האם להתעלל זה טוב או רע והאם דרך האמצע במידת הסקרנות היא לענות חתולים או שזה נוטה לקיצון..
והמשפט שלך "כאשר מעשה הוא בעל תוכן שלילי, עצם הרצון אליו מעיד משהו בעייני" נכון לגמרי. הוא מעיד שהאדם אנושי.. זה מעיד משהו טוב =)
אני מקווה שאתה מבין כמה ההיגיון שלך לא מחזיק מים.
בנוגע למשפט האחרון- ואם האדם היה רוצה לרצוח? היית אומר את אותו דבר?
עצם הרצון לעשות דבר שלילי מעיד על האדם כמה מחובר הוא לצד השלילי של העולם.
אני לא מדבר על יצר רע, אני מדבר על הלגיטימיות שהוא נותן לרצון. לכולם יש רצונות רעים לפעמים,
השאלה כמה והשאלה כמה לגיטימיים הם בעיניהם. אם מישהו היה מנסה לשכנע אותי לרצוח איתו
הייתי שולח אותו לפסיכולוג. כנ"ל רצח הנפש העצמי המכונה "עישון ירוק"
אתה חושב אחרת ממני, זה ברור. אני קודם כל מתנגד להיגיון שבדברים שלך.
להיות מחובר לצד השלילי זה לא לעבוד בשני לבבך. יצר הרע הוא לא יצר הרוע. הוא יצר נמוך.
שלילי ונמוך הם שני מושגים שונים.
אני משווה את ההיגיון. ואני אומר בצורה ברורה, עישון סמים הוא רצח הנפש הפנימית.
מה שעושים סמים לאדם, זה פגיעה בנפש. והצורך הזה מגיע מתוך התמכרות עמוקה יותר
להשתקת הנפש. אתה יכול ללמוד את העבודה של פרויד. אם אתה צריך אפשר לעשות פה
חקירה של המושג רצח, של המושג נפש, של פעולת הסמים. אבל אתה מעוניין לעשן ירוק,
אז אין כלכך מה לדבר.
אם לא יותר. אגב, רוצח גם באופן כללי הרבה יותר מסמים קלים (אלימות, תאונות דרכים, שתיית יתר). אבל עליו אתה לא תדבר ככה.
כמו כן, מה זה "נפש פנימית"? יש "נפש חיצונית"?
נכון, אלכוהול הוא סוג של סם. שתיית יתר שלו אכן מזיקה ביותר- ואלכוהלסטים אכן מזיקים לנפש
שלהם בצורה חריפה. כל תרבות השתיה החילונית מבוססת על "לדפוק את הראש". רצח הנפש
הפנימית.
ובצורה הזו שאתה מדבר עליה- אכן אין הבדל בעיני בין אלכוהול לסמים.
לאלכוהול כפי שמלמד ר' נחמן יש שני צדדים, יין המשמח ויין המשקר. העובדה שיש לו שני צדדים
מאפשרת בזמנים מסויימים ובדרכים מסויימות להשתמש בצד הטוב שבו. יש לו דרך והכוונה ראויה
כיצד להשתמש ביין(או יי"ש) בצורה מתוקנת.
גם בסמים יש- קטורת הסמים היא אכן תרכיב מיוחד שמאפשר להשתמש בצד העליון של השפעת
הסמים. אבל אין לנו יותר דרך בעניין הזה. כי החכמה הזו אבדה לחלוטין, וגם המקום היחיד שבו
משתמשים בקטורת הוא ביהמ"ק.
לנפש יש שני צדדים- פנימי וחיצוני. כמו להגיד נפש בהמית ונפש אלוקית.
ההבדל היחיד הוא שאתה משמיע את קולה של חברה ששבויה בקונספציה. יש ציבור רחב הרבה יותר שמתים לו תאים במוח כתוצאה מצריכת אלכוהול, מאשר כאלה שמעשנים חשיש. לא רק ב"תרבות החילונית" ו"דופקי ראש" גדולים, ולהם אתה לא מטיף ככה עם טרמינולוגיות של שפיכות דמים.
אין קשר (לא שידוע לי) בין קטורת הסמים לסמים עליהם אנחנו מדברים, מלבד השם. "הצד הטוב" של הסמים הוא הקנאביס הרפואי, שמציל ומשפר חיים של עשרות אלפי אנשים בארץ, ירחם ה' על נפשם הפנימית הרצוחה. ומבחינת הנזק הכללי, גם סטטיסטית וגם ביולוגית - שתיית אלכוהול מסוכנת ומזיקה הרבה יותר מעישון סמים קלים.
אני לא אכנס לדיון הזה כי יש המון מחקרים סותרים לגבי צריכת קנאביס. הנקודה היא שאתה מגזים מתוך - כנראה - פחד שנובע מדעות קדומות וחוסר ידיעה.
גם אני שואל את עצמי למה ירוק אסור ואלכוהול מותר (18+).
חלק מהשאלה היא מה היחס האמיתי של התורה לירוק,
(אנחנו לא כאלה ממלכתיים כדי להקשות על החוק...),
כי לא ידוע לי על מקור מפורש מעבר לתשובה באג"מ (ח"ו יו"ד ח"ג סי' לה),
שמנסה בכוח להערים איסורים על שימוש בסמים.
וראה קישור שסוקר כמה מקורות:
מצד ההיגיון - צא מהמשברים שלך עם עבודה פנימית ולא עם טכניקה חיצונית.
אלכוהול יכול להיות נפלא בשביל התחלה של תהליך,
אבל לא כתחליף לעבודה האמיתית על השמחה.
לכן אמרתי שעל אלכוהול אין לך אלא חידושו,
שגם הוא מסוכן ונכנס לפינות אפלות,
ובסמים לא שמענו דבר כזה.
כל זה מבחינתי די מוחלט, השאר - ספקולציות...
לגבי יציאה ממשברים, פסיכיאטרים מאשרים לאנשים מסוימים שימוש בחומרים כימיים כדי לצאת מצרות נפשיות (כמו דיכאון, חרדות, הפרעות שונות וכו'), ודווקא פה שימוש בחומר טבעי יכול לעזור לאנשים הרבה יותר מאשר תרופה כימית - גם מבחינת ההשפעה החיובית, וגם מבחינת הסימון החברתי והדימוי העצמי הנגרר ממנו (אני חושב שסימון כ"חולה נפש" בחברה זה עדיין יותר חמור מסימון כצרכן קנאביס).
והנקודה היא, שלגבי הכדורים של הפסיכיאטר לא עולות שאלות הלכתיות. מעניין. שוב העניין של הדעה המקובלת בחברה כלפי הנושא.
אגב, אני לא חושב שיש "אידיאל" לצרוך סמים קלים, אני בטח לא מעודד שימוש כזה. אני פשוט חושב שעושים מזה הרבה רעש שלא בצדק, ושיש הרבה סטיגמות לא מוצדקות לגבי השימוש בחומרים האלה, וממילא דעות שליליות כלפי המשתמשים.
למה אדם מחפש ריגושים?
כי משהו בחיים שלו לא מספק אותו.
(ע' מנחות מ"ד על ההוא שהיה זהיר במצוות ציצית.
אם תעשה את ההשוואה המתבקשת - יש לך ד"ת לפרשת בשלח )
אם אדם עושה עבודה פנימית, הוא לא צריך את העזרים החיצוניים האלה.
אבל במקרים שאדם מדוכא - ישתה קצת, ויחזור לעבודתו הקדושה.
האמת היא שכל התורה באה להעביר את האדם תהליך פנימי,
במקום שיישאר בקליפה החיצונית.
זה נכון בענייני צניעות, בענייני שמחה, ובכל השימוש בעולם הזה
(אם כבר שבוע היסוד בספירת העומר).
אני באמת שואל את עצמי האם סמים נבראו לניסיון נטו,
הרי "כל מה דאסר רחמנא - שרי", וגם אותי הקטורת לא משכנעת.
אני מהדוסים ששואלים את עצמם (ורק אח"כ את הרבנים שלהם...) מה הקב"ה רוצה,
ומתוך כך הם מקבלים החלטות.
וזו הדרך להתקדם בחיים לעבר דבקות בה'.
למעשה- ההבנה שיש תהליך של רצוא ושוב ושזה טבעי היא חלק מעבודת ה'.
ועבודת ה' היא כל הזמן לאזן, וברגע שמגיעים לאיזון מסויים, נהיים רגישים יותר
ואפשר להתאזן עוד יותר. עד אינסוף.
זו עבודה אמיתית. לברוח ממנה ע"י שימוש בחומרים זה נזק עצום.
אני לא קשור לצד החברתי. אני גם לא מחשיב אותו כל-כך, כפי שכתבתי למעלה.
אני מחשיב את האמת.
לא אמרתי שזה תלוי במינון. ממש לא. אמרתי שזה תלוי בדרך השימוש.
כמו כל דבר בחיים- אותם מעשים במקום אחד יהיו רעים במקום אחר יהיו טובים.
התאים שמתים במוח הם עניין אחד. לא עליו אני מדבר. הם מעניינים אותי פחות.
אני מסכים איתך שהשימוש באלכוהול בצורה חילונית(בין אם זה אדם שיש לו כיפה או לא),
הוא גרוע בדיוק כמו שימוש בסמים. כמו שאמרתי- אלכוהול הוא סם במהותו.
בין העלים? לא נראה לי. בין הסגולות להשפיע על התודעה- יש לשני הדברים את הסגולה הזו.
השאלה מה זה עושה בתודעה. לכן זו לא שאלה של מינון, אלא שאלה של דרך שימוש.
הצד הטוב של הסמים הוא קטורת הסמים בביהמ"ק. לקנאביס רפואי יש צד חשוב מאוד, ולפעמים
במצבים קשים עושים דברים שהם בדיעבד אבל באותו מקרה הוא לכחתילה. לכרות למישהו יד,
זה מעשה נורא, אבל במקרה מסויים אני אעשה את זה. מה גם שקנאביס רפואי בקושי מסוגל
לבצע את ההשפעה שדוד מדבר עליה בכמות שלו. הוא משמש כמאלחש, ונועד למנוע סבל.
הצד הטוב של קנאביס משמש ברפואה בהמון מקומות ואין לי שום התנגדות. דיברתי על צריכת
סמים לשם חווית ה"סאטלה"- ובזה אני מתנגד גם לאלכוהול.
שוב- הבדל בין דרך, אם תרצה סיבת השימוש.
אני לא מגזים. ואמרתי שאפשר לעשות ניתוח למושג שאני אומר ולהראות שזה מושג מדויק.
אם כן, ואתה קורא גם לשותים כאלה רוצחי נפשות, אז כל הטיעונים שלי כלפיך תקפים ואני חולק עליך לגמרי, וחושב שהרצח היחיד פה הוא רצח האופי שאתה עושה לאנשים.
אם לא, אז גם עישון סמים קלים על מנת להשיג רוגע והנאה (מה שאתה מכנה "בצורה חילונית") שקול לנ"ל, כפי שהסברתי, מבחינה ביולוגית, ומזיק פחות לצורך ולסביבתו מאשר אלכוהול בהיבט הסטטיסטי (הזכרתי את התאים במוח כי בשני המקרים מדובר בתהליכים ביולוגיים, שגם פוגעים בתאים על הדרך: לזה הנחתי שאתה מתכוון כשאתה מדבר על הנפש. אחרת, אתה מדבר על ההשלכות של החומר במציאות, ופה כבר ציינתי שאלכוהול מזיק הרבה יותר. כשאתה אומר "מה זה עושה לתודעה" לא מדובר באיזה עניין מטאפיזי, אלו לגמרי תחושות שנובעות מפעולות כימיות בגוף). ושוב, זה מסתכם במינון - האם אני מוריד חצי בקבוק וודקה "כדי להירגע", או שותה כוס בירה עם חבר במרפסת. האם אני מעשן כמו קטר, או רק מוכן להתנסות במשהו שהחברה חושבת שהוא מאוד מזיק, אבל מתברר שהוא לא מזיק יותר משתי כוסות יין.
גילוי נאות: אני לא צורך סמים קלים, ומשתדל לא לצרוך דעות מוטעות גם אם הן נאמרות בביטחון.
ובהמשך למה שאמר לך @דוד=) למטה, בעוד כמה שנים ככל הנראה תהיה לגליזציה של סמים קלים ברוב מדינות העולם המערבי, אני מאמין שגם בישראל, והילדים שלך (או לכל היותר הנכדים) כבר יסתכלו על זה באור שונה ודי ישתעשעו לקרוא את ההודעות שלך פה.
שבת שלום.
אני לא קורא לשתיית בירה מצד עצמה רצח נפש.
אני קורא לפיתוח מודע של תלות בבירה כדי להירגע רצח נפש.
סמים קלים לא גורמים רק לרוגע והנאה. אבל בכל מקרה בשימוש בהם אתה נהפך תלותי לחומר
או מסתכן(פה הבדל המרכזי) ללהפוך תלותי.
הבעיה עם סמים היא לא התאים שמתים אלא העיוות בקולטני הדופאמין, אם אתה רוצה לרדת
לנושא הביולוגי.
זה שאתה לא מבין את משמעות המילים שאני כותב זה עניין שלך. אני לא מתכוון לנזק המוחי,
כי המוח הוא לא הנפש, וגם לא למעשים שעושים בהשפעת החומר, כי גם הם לא הנפש. בטח
לא הפנימית.
מבחינת הגוף, אין ספק שקנאביס לא מזיק יותר משתי כוסות יין. אבל השאלה היא לא מה הוא
עושה לגוף אלא לנפש.
אני מתייחס לעולם ההתמכרות. סמים קלים ממכרים. הם פוגעים ביכולת ההנאה מהמציאות
בלעדיהם. ליוויתי מספיק חבר'ה בשביל לדעת בדיוק מה הנזקים.
זה שתחזור למינון לא הופך את זה לנכון. כי אני מדבר על דרך. לא על מינון.
המינון מושפע מהדרך לחלוטין.
החלפת התמודדות עם המציאות, בריחה מעבודת ה' על ידי ערפול השכל ושיבוש פעולת
האונה הקודקודית שמתרחשים גם באלכוהול בצורה מסויימת וגם בסמים קלים, היא פתרון קל,
אבל היא גדיעת חיי הנפש הפנימית. היא למעשה השתקת צרכיה. זו העבודה שפרויד עשה
בעזרת מריחואנה למטופליו, שיחרור האיד מהסופר אגו. כפי שמתואר בעבודות שלו.
להתמכר פירושו להשתעבד פירושו לרצוח את הנפש שמקור חייה היא החירות.
בעוד כמה שנים לאנשים יהיו יותר דרכים לברוח מעצמם ומהמציאות, אנשים יסתכלו אחרת על
דברים ודברי עדיין יעמדו ויהיו נכונים. דברי אמת אינם משתנים, החברה אולי משתנה, אבל זה
כי אין יסוד של אמת במוסכמה החברתית מצד עצמה.
אתה משנה את דעתך מהודעה להודעה, מתפתל בין המילים ומתעלם ממה שאני כותב, רק למטרת ויכוח כנראה. קצת קשה לי לעקוב ככה, מחילה.
שבת שלום.
(מצטער מתן, ידוע לי מיעוט ערכי...)
אמנם נאמר:
"ויין ישמח לבב אנוש", "משמח אלוקים ואנשים",
"תנו שכר לאובד ויין למרי נפש: ישתה וישכח רישו".
כל המקורות האלה עוסקים במינון נמוך.
לא צריך הרבה יין כדי לשמוח קצת ולשכוח את הצרות.
מניסיון...
אבל ודאי גם אלכוהול בעייתי, לא פחות אם לא הרבה יותר,
ואין לך בו אלא חידושו.
פורים - לא שכחנו אותו, וגם לגביו כבר נחלקו הפוסקים,
ויש רבים שניסו לצמצם את המצווה לשתות בו.
זו בהחלט אחת המצוות התמוהות ביותר,
למי שלא ירד לעומק מהות הנפש ובעיקר הגוף הישראלי.
אז אתה כבר השתעבדת. כבר נרצח בך משהו. ואתה מחפש להשתעבד לדבר שוב...
ברור שתרצה לעשן שוב.
אני לא מחשיב את הענין החברתי, העניין החברתי לא מגדיר אמת. רק מוסכמות.
למרות שגם היא מאוד חשובה ובאמת יש היום הרבה יותר מודעות לבריאות ולאוכל בריא..
זה גם הבריאות הנפשית,
שימוש בסמים מעלה את סף הריגוש, כמו השתכרות.
ביהדות אנחנו צריכים ללמוד לא להסתמך על ריגושים חיצוניים, כי הם נגמרים מהר ומהר מאוד אנחנו משתעממים ומחפשים את הריגוש הבא.
בהם ולא להוסיף עוד דבר מזיק כמו סמים.
כדי שאני אגיד 'לא' נחרץ על ההתחלה...
לכל אחד יש גישה אחרת לנושא. יש כאלו שלא כל כך מפריע להם ויש כמוני, שלא מוכנים לשמוע אפילו על פעם ב... לכן חשוב להגיד בהתחלה כדי למנוע אי נעימות אחר כך....
תברר מה ההשלכות על הפוריות ועל התפתחות העובר. נראה לי עדיף שלא...
היא טוענת שהרווקות המאוחרת כל כך פושה בדורנו כי אנחנו מחפשים זוגיות עמוקה יותר מאשר מה שהיה בדור הקודם.
לכן עיכוב הזוגיות הוא חלק מתהליך הגאולה של סוג זוגיות אחר עם הקב"ה, וממילא גם בזוגיות שלנו.
מקווה שאני מדייק
מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד,
ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות.
עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה,
וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו.
אבל בתכלס
זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו.
אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.
היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".
ההשוואה עולה מאליה- אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.
מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.
כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).
מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.
ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.
פשוט המציאות השתנתה
ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך
היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר
הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..
אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..
אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר.
גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).
לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.
זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.
לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.
יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.
הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:
על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.
אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.
מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.
במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.
כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.
ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.
יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן
ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,
ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.
יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון
וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.
יש פער בין דורי מובהק
לטוב ולמוטב
לאחרונה שמעתי את הפסודקאסט של בן בן ברוך שמארח את הרב ליאור אנגלמן. שיחה ממש יפה ממליץ לשמוע.
כחלק מהשיחה, בן בן ברוך דיבר על כך שבגמר של המונדיאל, לפני 8 שנים, כשנבחרת ארגנטינה הפסידו בגמר אחרי גול בהארכה של נבחרת גרמניה, מסי הזיל כמה דמעות אבל לא בכה יותר.
לעומת זאת, כאשר מרדונה הפסיד בתחילת שנות ה90 במונדיאל בגמר, הוא בכה בכי תמרורים..
ומה הקשר לשידוכים?
שאלו את מסי, איך זה שאתה לא בוכה?? זה אירוע שיא. זה נראה כאילו זה משחק ליגה רגיל לפי התגובה שלך.
אז ענה כך - כאשר בחרתי להיות שחקן של כדורגל מקצועני אז קיבלתי את העובדה שיכול להיות שינוי קיצוני בחיי, עליות מאוד חדות וגדולות, ומצד שני, תהומות קשים ונפילות מטורפות. אז החלטת שאני צריך להיות מאוזן. לא לצאת מגדר הרגיל על כל נפילה או עלייה.
אז בנוגע לדייטים -
עד כמה אתם זהירים ומחכים להדרגה בקשרים ומכוונים את הציפיות?
עד כמה אתם נותנים לעצמכם לחוות את הרגע ואת העליות והירידות הפתאומיות?
אחת. שתיים. שלוש.
נחמד והכל, אבל שום דבר לא זז.
שומע ומספק נתונים יבשים.
לימודים, שירות, משפחה, תחביבים.
סיפורים, סיפורים, סיפורים.
התמונה מתחילה להתבהר.
יש פוטנציאל.
יש היכרות.
אבל אין קשר.
בשביל קשר צריך לדבר, לא רק לקשקש.
אבל בשביל לדבר-צריך לדבר.
ובשביל לדבר צריך להיפתח.
ואני לא יודע לעשות את זה.
שאלות מנחות מצידה היו עוזרות.
אבל היא מחכה.
ואני מבין אותה.
גם לא מציב מולה שאלות בומבסטיות.
לא נעים.
הרי אנחנו לא קשורים.
רק מכירים.
אז מה הלאה?
איך מתקדמים מכאן?
חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?
אבל.
א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.
ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.
הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).
תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר
נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.
השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה.
אין אמת אחת
יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?
אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין
אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ
יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..
זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות
תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח
זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל
הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..
לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד
ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .
אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות
שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה
היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים
בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים
זה גורם לבחורה להיפתח
תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.
בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה
אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.
עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.
לדעתכם, האם יש לרמת הצניעות והשמירה של בני הזוג השפעה על איכות הזוגיות שלהם?
היא גזירת מלך.
ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים
לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו
כי זה מעבר למוסר טבעי
לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.
ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]
למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה
אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲
מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל
אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה
שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.
לא נדלקו אורות מיוחדים.
לא חשבתי שזה זה.
לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.
עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.
משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?
עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.
וזה עדיין לא השתנה.
טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.
כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.
אבל לא רע. אפילו נחמד.
ועוד דייט.
ועוד אחד.
וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.
פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.
עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.
ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.
מה אני באה להגיד לכם?
לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.
כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים.
האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.
מה עוד?
תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.
ובשולי הדברים,
אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.
ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..
מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.
(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).
המון מזל טוב אם הבנתי נכון
ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.
קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.
תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.
מזל טוב🎉🎊
תזרוק אתה את השכל מהחלון
ויהיו כאלה שישתמשו בשכל
מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)
ככה הקב"ה ברא בעולמו
למה?
תזרוק ת'שכל ;)
אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.
השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.
גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.
ובנימה אופטימית זו
וכו'
לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.
תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.
בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)
הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!
מזל טוב גדול
שתזכו להקים בית נאמן בישראל
מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה
מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה
בהערכה גדולה!
התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה
ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..
האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..
אז נשארו רק השטויות.
משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...
משהו שולי × 2
אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)
בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁
מזל טוב ענקי!
שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️
איזה טוב ה' ❤️🏠🩷
תודה על השיתוף הכנה
מלמד דברים חשובים..
שתזכו לבנין עדי עד!
הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..
אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)
ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.
איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.
ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.
ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.
שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.
מזל טוב
נשמע ששניכם מיוחדים.
איזה יופי
יש למה שכתבת רוח נעימה.
של יישוב הדעת.
מסדר את הראש
זה יכול לעזור לך הרבה.
האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,
ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק
הרבה אושר ועושר!
לך מתאים לשאר
כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו
ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .
זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .
אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .
ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך
בלי קשר לתוצאה
תודה על השיתוף
אני ואשתי מגיעים ממקום יחסית פתוח וליברלי והתחלנו לצאת בגיל צעיר
במהלך התקופה הזו הייתי מחמיא לה הרבה (וגם מהצד שלה היא החמיאה)
על דברים פנימיים (חכמה, רגישה, …) אבל גם חיצוניים (למשל יופי, היא באמת יפהפיה)
מה נהוג אצלכם? מה אתם חושבים בנושא?
שאלה יחסית כללית שואל מתוך סקרנות
למי אתה מכוון את השאלה?
לחרדים?
לחרד"לים?
למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?
למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?
(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)
אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה.
משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.
על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.
משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות).
לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא
זה אחרת וזה מקובל.
גם אחרי החתונה ;)
מממ חיצוניות לקראת אירוסין
פנימיות כשהולך טוב
זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו
חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת
האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?
נשמח אם תשתף
היו לי כמה דייטים בחיי עם אנשים שונים -
רובם היו ב"ה נחמדים וטובים. אבל מידי פעם קרה שמי שנפגשתי איתו - נראה שמשהו התפספס מהפן של המודעות לחיצוניות ולגוף. ולי לא היה נעים להגיד שזה (כמובן תלוי כמה הדבר היה קיצוני) היה סיבה מרכזית בשבילי לא לרצות להמשיך.
ותהיתי לעצמי - מי שלא למד את זה בגיל ההתבגרות (ולא ברור לי מי מלמד שם - משפחה? חברים בפנימייה?), מתי משלים את הפער?
לכן חשוב לי להביא את זה כאן - יש אנשים שמוכנים להקים זוגיות ומשפחה, אבל נראה שהם דילגו על שלב בדרך לשם.
לא כולם, לא הרוב, אבל קיים. בעיני, אם יש לכם חבר כזה - זה חסד גדול להאיר לו ולעזור לו בנדון.
זה הטקסט שהתפרסם היום:
בואו נדבר על הפיל שבחדר, או יותר נכון, על הריח שבחדר:
יש איזה קטע במגזר שלנו, נטייה לחשוב שאם אנחנו בחורים עמוקים, רוחניים ומלאים במידות טובות, אז הצד הפיזי ובפרט ההיגיינה הבסיסית , הוא משהו שולי שאפשר להחליק עליו.
ואל תשאלו אותי אם לומדים את הדברים האלו בכיתה י"ב או כמה לומדים ואם בכלל.
וואלה, לא יודע.
העניין הוא שיש בחורים שבטוחים שאם הם סיימו עכשיו מסכת קידושין, הזיעה שלהם מריחה כמו מי ורדים.
אז זהו, שלא.
אבל ממש ממש לא.
לפני שניגש לפרקטיקה, קחו קצת מדע:
מחקרים כבר מזמן מוכיחים שיש קשר אקוטי וקריטי בין חוש הריח לבין תהליך הבחירה הזוגית בין שני המינים.
מדובר במנגנון ביולוגי טהור:
חוש הריח משדר למוח מסרים שקובעים בתוך שניות אם יש כאן פוטנציאל למשיכה או אינסטינקט של בריחה.
אז עם כל הכבוד ללב הטוב שלך ולכוונות הטהורות, אם המעטפת החיצונית לא משדרת ניקיון, הדרך לחופה מתארכת משמעותית:
כדי לעשות לכם סדר, ריכזתי 10 כללי ברזל פשוטים לגבר, רגע לפני שהוא יוצא לדייט:
1.תסתכל במראה.
צעד ראשון ובסיסי.
רגע לפני שאתה טורק את הדלת ויוצא מהבית, פשוט תעיף מבט.
אז מה אתה אומר?
אתה אוהב את מה שאתה רואה?
פחות?
השיער מסודר?
כי זה בערך הדבר הקרוב ביותר למה שהבחורה שאתה הולך להיפגש איתה הולכת לראות.
כן כן, ברור שהיא תראה קודם את הנשמה שלך.
אבל אתה יודע...בכל זאת יש גם את העניין של ההשתדלות והוא מתחיל ממש כאן.
2. איך הריח שלך?
עזוב אותך עכשיו מהדימוי המצחיק של עולם הכלבים, אבל ברצינות... פשוט תיסגר על הריח שלך.
אל תנחש, תבדוק.
תסתכל אם אין לך כתמי זיעה. אמיתי. זה אחד מהדברים הדוחים ביותר שיש.
כלומר גם אם אתה מתכוון להטביע את הבחורה בכתבי הרב שג"ר ולבזוק עליהם קצת הרב זקס מלמעלה, ברגע שהיא תבחין בכתמי הזיעה האלו, הקשב שלה ישאיר לך פתק:
'הלכתי ותיכף אשוב' וכנראה שבזה הרגע הדייט שלכם נגמר באופן רשמי.
כיף הא? אז פשוט, תדאג להימנע מכתמי זיעה.
ואם כבר אתה מרגיש שמתחילים להיווצר לך כאלו תוך כדי דייט כי אתה נכנס פתאום למתח או ווט אבר, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
בכלל, תמיד טוב שכל עוד אתה לא בטוח בקריאת המפה ובכוונות שלה, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
3. אם יש ספק – אין ספק.
תמיד טוב להשפריץ לתוך הפה משהו שנותן ריח טוב, כולל מסטיק.
בחיים אל תוותרו על מסטיק בדרך לדייט.
זה לא מעניין עכשיו אם זה הולך להיות בטעם מנטה אוכמניות או אפרסק ביישן.
פשוט תהיה במודעות לריח שיוצא לך מהפה. תמיד.
4.שים דיאודורנט.
חובה. קו אדום. אי אפשר לזוז בלי זה.
כיפה יש לך?
גם ציצית?
אחלה.
תכניס גם את הדיאודורנט לסיפור.
5.תחשוב מראש איך אתה הולך להופיע מול הצד השני.
גלינג גילינג.
אנחנו בישראל.
לא שבדיה.
לא קנדה.
ישראל.
ואם חם עכשיו בחוץ אז תביא חולצה נוספת בתיק.
אם אתם הולכים להיפגש בבית קפה, תדאג להגיע קודם:
תיכנס לשירותים.
תחליף חולצה.
תשטוף את מה שאתה צריך לשטוף ותבוא אליה רענן.
6. אל תיצמד ואל תפלוש למרחב הפרטי של הבחורה.
מעבר לסיבות הברורות שבאמת אין צורך להרחיב בהן מטעמים מובנים, יש גם את עניין הריח.
אם אתה לא סגור במאת האחוזים על איך שהבחורה חווה אותך באותו רגע, פשוט תשמור מרחק.
7. עיקרון ההדדיות.
תחשוב שכמו שאתה רוצה שיהיה לך נעים להסתכל עליה, ככה גם תדאג שיהיה לה נעים להסתכל עליך. מאוד פשוט.
אין שום סיבה הגיונית שבעולם שבחורה תשרוף שעה וחצי על הכנה לדייט וברור יגיע אליה היישר מתפילת מנחה בשטיבעלך של איצקוביץ' כי בעצם הדייט הזה מבחינתו הוא על הדרך ובמקום להשקיע קצת בהופעה שלו הוא עסק בבניין עולם.
'בין אדם לחברו' חשוב לא פחות ואם ביאסת וציערת את הבחורה, טוב, אני לא הדובר של אלוהים אבל, כנראה שיסתכלו על הדברים החשובים שעשית בצורה סקפטית יותר במקום בצורה שקיווית שיסתכלו עליהם.
8.מותר לך גם להשקיע בבגדים.
אתה לא חייב להוציא חצי משכורת על מותגים, אבל אם בא לך לעוף, תדע שיש חנויות שמוכרות את המותגים השווים ביותר ('טומי', 'ראלף לורן', 'גאנט', 'אמריקן איגל' ועוד) ממש בזול יחסית.
לא תאמין איך בחירת בגדים נכונה יכולה לשנות את כל הלוק שלך מבחוץ.
9. המסר שמאחורי הלבוש.
תזכור שמעבר להופעה הנעימה, כשבחור מגיע לדייט מושקע, הוא בעצם משדר אמירה ברורה לבחורה:
'השקעתי עבור הדייט הזה! אני יודע שגם את השקעת ואני מעריך את ההשקעה והזמן שלך ולכן גם אני על זה'.
10.זהירות, 'מביכים'.
כשאתה אוכל כל מיני דברים בדייט, תדאג מראש שלא יישארו לך סימנים של 'מביכים' (מביכים למי שחי בלה-לה-לנד ולא ממש יודע, אלו הדברים האלו שנתקעים לכם בין השיניים והם... פשוט מביכים).
קיצר, בחורים!
הגיע הזמן לצאת מהעולמות של האופנים וחיות הקודש ולנחות בעולם הדיאודורנטים והאפטרשייבים.
או אם תרצו לסכם את הכול במשפט אחד:
"ניחוח טוב הוא שפה ללא מילים, העוטפת את הנוכחות בקסם ומדברת ישירות אל הלב."
כן, גם אל הלב של הבחורה שאמורה לשבת הערב, ממש מולך.
(אבינועם הרש, נראה לי שבעקבות הפרסום הזה)
לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?
ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?
למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?
איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏
בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?
הלוואי הייתי שומע את זה אז
