מסתבר שהשאלה היא לא בהכרח על תנועות אלו, אלא על דגשים - האם יותר חשוב להשקיע בבניית גבעה, או שמא יותר חשוב להשקיע בעלייה להר הבית.

ברור ששני הדברים חשובים.

אולם לכשעצמי אני סבור שבאמת אין כל מקום להשוואה.

ברור שהעלייה להר הבית הרבה יותר חשובה, ואמנה כאן כמה סיבות:

א. הר הבית - זהו הבית של הקב"ה. כאשר נשקיע בבית שלו, הוא ישקיע בבתים שלנו (ויש אין ספור מקורות לזה).

ב. המחויבות הציבורית להר הבית הרבה יותר גדולה מהמחויבות הציבורית לגבעה פרטית מסוימת, חשובה ככל שתהיה. כלל ישראל מתפלל לכיוון זה, וכלל ישראל מצפה לבנין המקדש. בנין ארץ ישראל לעומת זאת, יכול להתקיים במקומות רבים ברחבי הארץ.

ג. אפשרויות הפעולה למען הר הבית רבות ומגוונות. ניתן לעלות להר בתדירות מסוימת, לא מחויבים להיכנס לעימות עם השלטונות, וניתן לכתוב וללמוד ולהתמקצע בעניינים אלו, בלי הפרעות מרובות. בניית גבעה לעומת זאת, כאשר המוסדות הרשמיים אינם מאפשרים זאת, קרובה לודאי להגיע להתנגשות עם השלטונות, להוצאת כוחות מרובים והשקעות גדולות בסיכון גדול, וגם אם מצליחים לבנות - מדובר בגבעה אחת בלבד; שעם כל חשיבותה, הרי שאם רוצים לחשוב בגדול ולטווח ארוך, הרי שהרבה יותר חשוב להצליח בבניית יישוב ומקומות גדולים - ולפעמים תוספת של שכונה ביישוב, תועיל ליישוב הארץ הרבה יותר מאשר לבתים בודדים על גבעה. 

ד. העלייה להר הבית כרוכה בטהרה ובפעילות דתית ברורה, כמו הלכות מורא מקדש, והיא קשורה ישירות לצפייה לחידוש העבודה וקרבן המקדש. בנין גבעה אינו בהכרח כרוך עם פעילות דתית, וברמה העקרונית, הדברים יכולים להיעשות על ידי חילוניים גמורים - וממילא, הרמה הדתית אינה בהכרח מתחזקת מפעילות זו, ויש לפעמים גם סכנות של הידרדרות.

שני הנושאים חשובים מאוד ואני משתדל לפעול בשניהם וההתעסקות המבורכת בנושא אחד אינה פותרת מהנושא השני...

א. אדם שבונה בית על גבעה לא בונה בית לעצמו שכן הרבה יותר נח לגור ביישוב נורמאלי ומסודר הוא עושה את זה אך ורק בשביל עם ישראל "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" כלשון הרמב"ן

ב.זה לא מאבק על גבעה מסויימת ופרטית אלא על כל ארץ ישראל כולה, כלל ישראל מצפה לבניין הארץ על כל גבולתיה, ויש לנו מצווה להתרחב על כמה שיותר שטח, בואדי שהמאבק על א"י הוא מאבק של כלל האומה ועיין בספר דרישת ציון לרב קלישר ובאם הבנים שמחה שמדברים רבות מאוד על כמה שהנושא הזה הוא כללי.

ג. אפשרויות הפעולה למען הארץ רבות עד מאוד, ונעות מהפצות ונטיעת עצים עד לבניית בתים ביקורים בגבעה וכמובן מגורים. זה שלעיתים מסתבכים עם הממסד  לא אמור לעניין אותנו כלל וכלל, שאלו את הגר"ד ליאור שליט"א בשו"ת דבר חברון בעיניין דברי הרצ"יה על מסירות נפש על א"י ושעל יהודה ושומרון תהיה מלחמה והרב ענה בזו הלשון "צריכים להיות מוכנים להלחם על הארץ אפילו במחיר של מעצר, ואין הבדל בין גברים לנשים ובין נשואים לרווקים"

הלוואי והיה ניתן להקים יישובים חדשים אך לצערנו השילטונות לא מאפשרות ועל כן בכלל כל המאבק...

ד. מצוות ישוב א"י מצווה ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה, ואפילו יהודי הקונה בית בארץ ישראל כותבים עליו אונו על ידי אמירה לגוי אפילו בשבת משום ישוב ארץ ישראל, ובוודאי שהרמה הדתית מתחזקת ממצוות ישוב הארץ ועיין ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ע"א ובעוד עשרות מקורות מהרב קוק הרצ"יה הרי"ם חרל"פ  ומהגר"א ותלמידיו ועוד רבים נוספים.

זה לא יעזור להתנסח בחריפות כזו או אחרת, וזה לא מוסיף כבוד לאף אחד מהצדדים.

איני מזלזל כלל בפעילות שבגבעות. אשריך שאתה פעיל גם בזה וגם בזה.

אולם צריך לדעת שהדברים אינם שוים.

הר הבית מקודש מירושלים הנמצאת לפנים מהחומה, אשר מקודשת מעיירות מוקפות חומה, אשר מקודשות משאר ארץ ישראל. זו משנה בכלים פרק א.

אתה יכול לעיין בספר דרישת ציון שהזכרת ולראות, כי לדבריו דווקא העלייה להר וחידוש עבודת הקרבנות, היא זו שתביא את התנופה לכלל ארץ ישראל.

כפי שכתבת, יש דרכים רבות לפעול למען ארץ ישראל פרט מאשר בבניית גבעה. ובהחלט יש סבירות שהרבה מהדרכים האלו גם מועילות יותר. כמובן, שכאשר יש חשש בהעברת מקום לידי גויים, יש מקום להתאמץ על כך יותר. אולם בוודאי שהמאמץ צריך להיות קודם כל על הר הבית, וכפי שאמר לו ה' לדוד - סמוך לפלטרין שלך לא כבשת, ואתה הולך לכבוש לך ארצות רחוקות?

לא התכוונת ח"ו לפגוע בך, פשוט מאוד לא לעיניין שזילזלת בפעילות למען הארץ.

לעניות דעתי אלו שני נושאים שמחייבים אחד את השני  וראוי שכל אחד ישתדל כפי יכולתו לפעול בשניהם, אני חולק עלייך בעיניין כך שהפעילות למען הר הבית יותר חשובה, אבל אשרייך שאתה פועל למען הבאת הגאולה בעז"ה חזק ואמץ

שהביקורת על דוד היתה על זה שהוא כבש מחוץ לגבולות ארץ ישראל לפני שכבש את כל שטחי הארץ. אין לזה קשר לנושא.

ובעיני לפעול למען הר הבית לפני כיבוש הארץ זה כמו לנסות להניח את הדובדבן לפני שהעוגה מוכנה. יש סדר בגאולה ורואים אותו גם במקורות וגם במציאות.

ההדגשה בחז"ל "סמוך לפלטרין שלך לא הורשת" מלמדת, שיש קשר לכך שיש מקומות חשובים מאחרים בסדר הכיבוש. לא ניתן לכבוש את ארץ ישראל ולהשאיר את הר הבית בידי זרים. הר הבית זה לא הדובדבן. אם אין הר אין בית. דוד המלך בעצמו הבין, שהוא לא יכול לשבת בבית ארזים כאשר הבית של הקב"ה חרב. וביתו של דוד לא היה מחוץ לגבולות הארץ. וכך נוזף הנביא חגי באנשים אשר לא פועלים לבנין הבית אלא שקועים בבנין ביתם הפרטי, והוא מאשים אותם בצרות רבות כמבואר בחגי פרק א: "יען מה? יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו". הבתים הללו היו בארץ ישראל. ובכל זאת הסדר הוא - קודם כל בית המקדש. וכבר הובטחנו בתורה, שכאשר נתמיד בעלייתנו לרגל שלוש פעמים בשנה, לא יחמוד איש את ארצך.

כמובן, שכל זה נאמר מתוך ההבנה, שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ויש ערך גדול לכל פעולה של בנייה בכל מקום ברחבי הארץ, ובפרט במקומות שהפעולות שם מסייעות לאחיזת ישראל ומונעות את השתלטות הגויים.

אולם השורש והעיקר, היסוד הברור, ציון בית חיינו, זה מקדשנו, שייבנה בהר ביתנו.

כמובן, שכל מה שכתבתי כאן, מבוסס על המקורות ועל המציאות, ואם ישנה טענה למקורות אחרים או למציאות אחרת, אפשר להביא...

זה בניין הארץ...

"שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה."(רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות)

"בכניסתן לארץ דבכולהו כתיב ירושה וישיבה וירשת וישבת ואמרת אשימה עלי מלך בעמלק כתיב והיה בהניח ה' וגו' ובבנין בית הבחירה כתיב וישבתם בארץ." (כסף משנה)

"...אם נבין ששורש החורבן נעוץ בכך שלא כבשנו את ארץ ישראל - כפי שאנו מצווים מהנילוס לפרת – ממילא נבין שאנו צריכים לעסוק בכיבוש הארץ תחילה כדי שבסופו של דבר נוכל לבנות בית מתוקן שלא יחרב. והרי כבר אמרו לנו רבותינו שאין אפשרות שבית שלישי ייחרב.

"(איכה א, ב) בכה תבכה בלילה שתי בכיות הללו למה אמר רבה אמר רבי יוחנן אחד על מקדש ראשון ואחד על מקדש שני בלילה על עסקי לילה שנאמר (במדבר יד, א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבה א"ר יוחנן אותו (היום) ליל ט' באב היה אמר להן הקב"ה לישראל אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות" (מסכת סנהדרין ק"ד ,ב')

ובמדרש תנחומא מסבירים לנו שחור על גבי לבן, שחטא המרגלים נעוץ חורבן הבית.

"וכאב אנוש (ישע' יז א), זו הפורעניות שנטלתם ירושה לדורות, שבכו העדה בליל תשעה באב, ואמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם לפני, אני אקבע לכם לילה זו בכיה לדורות. 
ומן אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתחרב, ועל ישראל שיגלו בין אומות העולם." (מדרש תנחומא פרשת בשלח)

כלומר היו דברים שהשם גלגל שגרמו לבתי המקדש ליפול (שפיכות דמים, גילוי עריות וכו...). אלא שהיו אלה דברים שנבעו מכך שהתרחש קלקול בבסיס שגרם לקלקולים נוספים. כלומר שנאת חינם, שפיכות דמים ועוד כהנה וכהנה סיבות שבשלם אמרו חז"ל שנפלו שני בתי מקדש שורשם בחטא המרגלים. כי בכך שאנו לא מאמינים שאנו יכולים לרשת את הארץ ולא עושים זאת בפועל אנו מתנתקים מהייעוד שלשמו נבראנו לעשות לו פה דירה בתחתונים שכן כבר הוכחנו מהמקורות שארץ ישראל היא הבסיס להמלכת השם למלך.

התלמוד הבבלי גם כן מאשר את הדברים הנ"ל שחורבן הבית נעוץ בחטא המרגלים ומסבירים את זה- מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב. ומאז חטא המרגלים שמאסנו בארץ, שלא האמנו לדברו ולא כבשנו אותה- נהיה זה יום חייב. יום שמתגלגלות לידיו חובות עד ימינו אנו: יציאה לגלות, חורבן ארץ ישראל, גירוש ספרד, גירוש גוש קטיף וצפון השומרון וכו'.

"וכתיב (במדבר יד, א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו  העם בלילה ההוא אמר רבה אמר ר' יוחנן (אותו היום ערב) תשעה באב היה אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות חרב הבית בראשונה דכתיב) מלכים ב כה, ח) ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלם וישרוף את בית ה' וגו' וכתיב (ירמיהו נב, יב) ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם וגו' ותניא אי אפשר לומר בשבעה שהרי כבר נאמר בעשור ואי אפשר לומר בעשור שהרי כבר נאמר בשבעה הא כיצד בשבעה נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו שנאמר) ירמיהו ו, ד(  אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב והיינו דאמר רבי יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור  לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא ובשניה מנלן דתניא מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב אמרו כשחרב בית המקדש בראשונה אותו היום ערב תשעה באב היה..." (תלמוד בבלי, מסכת תענית כ"ט, ע"א)

הרמב"ם באגרת שלו מסביר שחורבן הבית נעוץ בכך שלא נתעסקנו במלחמה ובכיבוש ארצות. וכיבוש ארץ ישראל לגבולותיה- מלחמת מצווה היא. וזוהי אותה למידת מלחמה וכיבוש ארצות (ארצות שבעה עממים בימי יהושע ובנוסף להן ארצות שלושה עממים לעתיד לבוא, היינו בימינו).

"וזאת היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו, והאריכה גלותנו, והגיעתנו עד הלום שאבותינו חטאו ואינם... ולא נתעסקו בלמידת המלחמה ולא בכיבוש ארצות..." (אגרות ותשובות לרמב"ם)

הילקוט שמעוני גם מחזק את העניין שאותה בכייה לחינם (שהייתה בבחינת אי הודאה בבעלותנו על הארץ וחילול השם גדול)גרמה שתיגזר גזירה על בית המקדש להיחרב ועל ישראל להתפזר בגלויות.

"אמר הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חינם, אני אקבע לכם בכיה לדורות. ומן אותה שעה נגזרה גזירה על בית המקדש ליחרב, ושיגלו ישראל לבין אומות העולם, שנאמר 'וישא ידו להם' נשיאת יד כנגד נשיאת קול" (ילקו"ש ח"א, רמז תתה)

המהר"ל אומרת שראשית הנפילה הייתה בחטא המרגלים, שהוציאו דיבת הארץ:

"וקבע כאן לומר שעל ידי לשון הרע נחרבו שלשתן, כי ירושלים חרבה תחלה על ידי לשון הרע, וכל זמן שבית המקדש קיים היה מגין על כל ארץ ישראל, וכאשר חרב לא היה להם מה שיגין עליהם, וחרב טור מלכא וביתר. ותראה שתחלת הגזירה שנגזר חורבן על בית אלקינו היה על ידי חטא לשון הרע של המרגלים, ועתה נפרע מהם על ידי לשון הרע." (שם פרק ז)מהר"ל)

והנה רבי יהודה הלוי מסביר לנו שבית שני נפל בגלל שלא כולם עלו לארץ ישראל. עלו מעטים שבהם ורובם והחשובים נשארו בבל יושבים על סיר הבשר.

"ואמר החבר: אכן מצאת מקום חרפתי מלך כוזר כי אמנם חטא זה הוא אשר בגללו לא נתקים היעוד אשר יעד האלוה לבית השני רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה'. כי הענין האלוהי עמד לחול עליהם כבראשונה אלו נענו כלם לקריאה ושבו לארץ ישראל בנפש חפצה. אבל רק מקצתם נענו ורבם והחשובים שבהם נשארו בבבל מסכימים לגלות ולשעבוד ובלבד שלא יפרדו ממשכנותם ומעסקיהם". (כוזרי, מאמר שני אות כ"ד)

ומכל האמור לעיל- מכלל לאו נלמד הן: אם חורבן הבית נעוץ בעצם כך שלא כבשנו את הארץ, עלינו לעסוק בכל הכוחות וברב עם בכיבוש הארץ. שהרי עוד מימות יהושע הארץ נשארה עוד הרבה מאוד לרשתה. ועל זה תחול סיעתא דישמייא כפי שחלה כל השנים ובמיוחד ביום זה. לפני חמישים שנה חזרנו לשטחי מולדת נוספים- יהודה, שומרון, בקעת הירדן, חבל עזה, סיני ורמת הגולן ומזרח ירושלים. עין בעין ראינו בשוב השם את שיבת ציון, וכמובן שמחה גדולה היא. והיום יש כבר מאות אלפים ביהודה ושומרון, ורמת הגולן שלנו ובכל זאת אנחנו מבינים שכבר עשרות שנים אנחנו מדשדשים בבוץ. לא עוד שטחים וישובים חדשים, אלא נסיגות, פינויים וכו. והכל נגזר מחטא המרגלים של ימינו. ובידינו לתקן!! בידינו לחבר את עם ישראל לארץ ישראל. בחינת יחידים הפורצים דרך לרבים שיבואו לרשת וליישב עוד שטחי מולדת משוחררים עד שנקיים את המצווה במלואה- כיבוש רוחב ארצנו ויהי עימנו א-ל!"

תודה על המקורות. אולם לענ"ד אין בכך לדחות את מה שכתבנו ואדרבה, יש לחזק את ההבנה שהעיקר והשורש זה הר הבית, וזה צריך לקדם לכל דבר אחר, על בסיס המקורות העוסקים בדברים שהזכרת, וכדלהלן:

1. ישראל נצטוו בכניסתם לארץ למנות מלך ולהכרית זרע עמלק ולבנות בית הבחירה.

דברים אלו נאמרו כמצוות ראשוניות שעליהם לקיים, עוד בטרם ירשו את כלל חלקי הארץ.

ובאמת, גם הדחייה של מצות בית הבחירה עד לאחר מינוי המלך והכרתת זרע עמלק, מבוארת בדברי הרמב"ם במורה נבוכים, כמיוחדת לאותו הזמן, שהיה צריך למנות מלך קודם שיוודע בחלקו של איזה שבט ייבנה המקדש.

וכך כותב הרב טיקוצ'ינסקי בספרו "עיר הקודש והמקדש", כי בימינו בוודאי שאין צורך במינוי מלך או במחיית עמלק קודם לבנין המקדש.

ובכל אופן, בזמן הכניסה לארץ בתחילה, כל מצוות המקדש היו מתקיימות במשכן; והצורך בבניין בית הבחירה היה בשביל מעלת קביעת המקום כבית עולמים. מה שאין כן בימינו, שאנו מבטלים בידיים מצוות רבות בהעדר המקדש.

כך היא הדגשת הכסף משנה על לשון ירושה וישיבה, ביחס לבניין בית הבחירה, שלשון "הבחירה" מורה על מקום נבחר, והוא דווקא בארץ. הוא אינו תולה כלל את בנין המקדש או בית הבחירה בכיבוש כלל מרחבי הארץ.

ממילא, המשפט המופיע בציטוט מיד לאחר מכן: "אם נבין ששורש החורבן נעוץ בכך שלא כבשנו את ארץ ישראל...", אינו מבוסס כלל.

[אבל במאמר מוסגר אעיר, כי גם המשפט "כבר אמרו לנו רבותינו שאין אפשרות שבית שלישי ייחרב", אינו פשוט כלל וכלל, ובהחלט דברי הרבנים האומרים כך אינם מפורשים במקורות].

2. תליית חטא המרגלים כחסרון בכיבוש כלל מרחבי הארץ, כיסוד לשורש החורבן.

במקורות שהבאת דווקא מפורשים חטאים אחרים של המרגלים - הוצאת דיבת הארץ, לשון הרע; וכיבוש כלל המרחבים של הארץ אינו מוזכר.

ואם כבר רוצים להביא מקורות בעניין המרגלים, אביא מה שכתוב במדרש פתרון תורה: 

פתרון תורה פרשת שלח לך [המתחיל בעמוד 150]
עלו זה בנגב, א' ר' אלעזר לפי שהיתה בדעתו של משה שבאין מרגלין ומספרין לשון הרע על ארץ ישר', לפיכך אמ' להן אין לכם רשות לעלות אילא על בית המקדש, ועליתם את ההר ואין הר אילא בית המק' שנ' ההר הטוב וג', והן לא עשו כן אילא עלו וריגלו את ארץ ישראל והפסיהו תלמין תלמין ופילכין [פלכין] עד שהגיעו לאנטכיא, 

כלומר - החטא של המרגלים היה שהם לא עלו להר הבית אל מקום המקדש, אלא חשבו שהם צריכים להסתובב ברחבי הארץ כולה.

דווקא כאשר עולים אל ההר, מבינים שיש את הנקודה העיקרית שבה הכל תלוי.

אבל כאשר מסתובבים ברחבי הארץ ולא הולכים לנקודה העיקרית, מגיעים לבלבולים ולטעויות גדולות.

3. כמובן, שזו גם העלייה אליה מתכוון רבי יהודה הלוי - הוא אינו תולה את החורבן בכך שלא כבשו את מרחבי הארץ, אלא בכך שנשארו בגולה ולא עלו (וגם הוא בעצמו בסוף הכוזרי פונה לעלות).

אי אפשר להישאר בגולה ולקוות להגיע לקדושה. קדושה משיגים רק במקום הקודש.

ובוודאי שכל פיסה מארץ ישראל היא קדושה. אך צריך תמיד להתמקד בעיקר, ומתוך זה נזכה גם לכל השאר.

שנזכה לעלות כולנו אל בית המקדש במהרה!

המעריך את כל הפועלים למען ארצנו.

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...