הכל התחיל בשבת בבוקר כשהיינו אצל חמותי בצפון. נסעתי אליה כדי שיהיה מי שישמור על 3 בני החמודים והשובבים.
בשעה 8:30 בערך התחילו צירים סדירים כל 3 דק'. בעלי היה בתפילה.
שלחנו את הבן הבכור שלי לביהכנ"ס לקרוא לבעלי ואני בינתיים הכנתי את הדברים.
נסענו לבי"ח "העמק" (נרשמתי ל"שערי צדק"...)
שם חיפשנו המון זמן את חדרי הלידה וכל אחד אמר לנו כיוון אחר. בסוף הגענו וכמובן כמו תמיד לא התייחסו אלי כי אני לא צורחת...
אמרתי להם שיבדקו פתיחה עכשיו ואז הם התחילו להאמין לי... פתיחה 6.
אני לא לוקחת אפידורל, אז היא נתנה לי מסכה של טשטוש וזה היה פשוט נורא כי בצירים אני מרפה וזו קצת בעיה להחזיק מסכה במצב כזה והיא גם לא הסבירה לי בדיוק איך נושמים במסכה, אז רק נחנקתי ממנה.
הבעיה היתה שזה לא בי"ח דתי והיא החתימה אותי על מסמך בשבת ולא שמתי לב (בעלי לא היה באותו זמן) וגם לא ידעתי אם מותר לפי ההלכה לפקוע את המים או לא (אח"כ התברר לי שמותר...) ורק בפתיחה 9 אמרתי לה שתפקע כבר כי לא יכולתי לסבול.
תוך זמן קצר למזלי כבר היו צירי לחץ והיה קצת קשה להוציא אותו. חשבתי שלעולם הוא לא ייצא... בסוף הוא היה בחוץ.
3740 ק"ג.
מהציר הראשון שעתיים וחצי - ברוך ה'. לפחות לא סבלתי הרבה זמן. רק בסוף היה קצת קשה.
סה"כ המילדת היתה בסדר, הצוות ב"העמק" נחמד מאוד ומתייחסים יפה ליולדות במחלקה. התנאים הטכניים קצת לא משהו, אבל העיקר שהיחס נחמד. יש שם גם יתרון שביום האחרון לא מעיפים אותך כמו בשע"צ או בהדסה, אלא נתנו לי זמן להתארגן כי בעלי הגיע מרחוק ויצאנו משם רק בארבע אחה"צ בלי לחץ.
שוב מזל טוב!