עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך כ"ג באייר תשע"ז 09:49
נכתב על חבר שעשה לי צרות וסבל בעצמו,כמין תפילה לפיתרון של שנינו.
- - - - -
בחלומי אנחנו נמצאים מול נוף,
בראשיתי, זרוע במלאכת האדם,
איני יודע אם אנחנו עומדים או יושבים,
אך אני יודע שאנחנו משקיפים,
צופים בדמדומי חמה שמרגיעים את העולם, ומובילים אותנו להתכנסות, להפנמה.
אנחנו משקיפים אחד על השני, חברים.
ובחלומי, אני שליט על רוחי. מאוזן. משוחרר.
אני שולט ברגשותי ושולט בשכלי,
שמח בך ושמח בעצמי.
אתה כתמיד, חודר, אמיתי,
נושא את כאבך בשובבות האופיינית.
ואנחנו משוחחים, מבינים, משלימים פערים,
הזכרונות מסתדרים במקומם, ומתפרקים,
מותירים אותי נקי, מוכן להמשיך.
איני יודע בבירור את רגשותיך, או את מסלול חייך,
אך מדיבורך ניכרת האשמה, וגודל האחראיות שאתה נושא על כתפיך.
רוך אמיתי נסוך על פניך, ועומק רוחך כמו שוטף את העולם, החיצוני לך והפנימי גם יחד.
ובחלומי, אין יותר קנאה, ואין יותר ריקנות,
כי הסבך נפתח, ואת מקום הכאב מתחילה לתפוס ההשלמה.
ואני רואה בך גבור, מלאך,
בחלומי היית כשליח, אנא היה לי לאח.
ואיני יודע אם פתרת את כאבך,
אם עוד בגדיך מאובקים,
ואם עוד תנדוד במרחקים.
ואני רוצה, באמת ובתמים,
שלעולם נשאר אחים.
