סוגיא ארוכה...
אני צריך לכתוב מתישהו את המהלך שלה...
עקרונית יש חיוב לתחתן עד גיל עשרים וכל מי שעבר גיל עשרים ולא נשא אישה עובר בעשה... יש על זה כל מיני אמרות חז"ליות כמו "עד עשרים שנה יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם מתי ישא אישה - כיוון שהגיע לגיל עשרים ולא נשא, אמר - תפח עצמותיו", "בן עשרים שנה ולא נשא אישה - כל ימיו בעבירה" ועוד כאלו... כל אותן האמרות מראות לנו כמה חשוב הגיל הזה בעבור נשיאת אישה...
"טוב לאדם כי ישא עול בנעוריו" אחד הדברים שמוסברים כ'עול' בהקשר הזה זה נשיאת אישה... יש כל מיני חשיבויות לדווקא בגיל הנערות... אין צורך להרחיב פה היריעה (גם מפני שקצר זמני) אך אזכיר אחת - שאין שני בני אדם המתחברים בניהם בקטנותם דומים לשני בני אדם המתחברים בהיותם בוגרים. השוני הוא, שאותם הקטנים, גדלים ביחד ומתבגרים ביחד והם משפיעים אחד על השני וכתוצאה מכך יש יותר חיבור ושלמות בניהם. לעומת זאת, אצל הבוגרים, כל אחד בנה את עצמו והציב לעצמו גבולות נפשיים-רגשיים ברורים. אם אחד מהם רוצה ליצור חיבור כמה שיותר תואם לאחר, יהיה עליו לעמול הרבה כדי להשיג דבר מספיק טוב עבורו ומסתמא שגם אותו דבר לא יהיה המושלם בשבילו.
מנגד יש היתר לדחות את זמן נשיאת האישה מעבר לגיל עשרים בעבור לימוד תורה... ויש לזה חשיבות רבה, שלבניית בית מתוך לימוד תורה... פעם לימוד תורה רציני היה מתחיל עוד בקטנות (עול תורה בהקשר לעיל) ולכן לא היו בעיות בזה, אבל היום (וכאן נכנסת המציאות המעוותת) מתחילים ללמוד תורה ברצינות רק לאחר סיום התיכון קרוב ממש לגיל עשרים וכן אין לאדם יכולת לתפרנס בצורה טובה וכו'וכו'... רבנים (לא מכליל, יש כאלה שיותר הרחיקו לכת) בני זמנינו נתנו היתר לדחות את הנישואים עד לגיל 24 מקסימום... יש לזכור שהיתר זה בדיעבד בגלל המציאות...
תקוותי להקדים זמן נישואיי כמה שיותר אבל כמובן בצורה שתהיה אפשרית (עכשיו זה לא כ"כ אפשרי...)
הייתי עוד מעמיק, אבל זהו בנתיים...