אם אני מבין נכון מה שכתבת (בכישרון..),

אז אכן - קו אדום. לגמרי.

להגביר את השכל. לחתוך כל אופציה של קשר. ס.מ.ס, שיחות, מה שיהיה. לחסום.

אחרי כמה זמן, כבר יהיה קל יותר להתרגל לכך. 

זה בין חורבן של כל הנוגעים בדבר (כולל את) - לבין סיכוי לחזרה לשפיות וחיים נורמליים.

עדיין.. צריך לחשוב על כך אם זו היית את היית במקום האישה שבבית...

גבר לא נאמן זה גבר שמפחד להתמודד ולנסות לפתור בעיות בינו לבין אישתו,

והוא לא יוכל אפעם להיות נאמן באמת למישהי..ולכן עדיף לברוח כמו מאש...

שישרף לבד (מהחטא), למה להיות שותף?..

להרוס משפחה ...ואת עצמך ואותו בגלל תאווה?..

נסיון קשה , אבל אצלי אחוות נשים קודמת כי היום זאת היא מחר זאת את (חסושלום)

ותמיד פרי אסור נראה מתוק יותר

עניתי מהמחשבה הראשונה שעלתה בי. מהלב למקלדת.

כותבת לך באישי

הלוואי שהקב"ה יתן לך הרבה כוחות בקלות להצליח להתנתק ולסיים לגמרי לגמרי!

ה' ייתן לך כוחות לניסיון המזעזע הזה...

תהפכי את התחום האפור הזה לשחור משחור.

תנסי להסתכל מנקודת מבט של תורה ושכל,

ולא כמעידה רגעית שנובעת מתוך תאווה ורגש.

תחשבי על כמה בעלך יודה לך,

תחשבי על כמה אשתו תודה לך (במודע או שלא),

על כמה הילדים שלו לא יסבלו מבית מעורער (או גירושין).

ברור שאת יכולה, ואין לי אלא להתפלל עלייך ולאחל הצלחה.

הרבה אור ובהירות,

ומהרה, מהרה, תמצאי אהבת אמת,

כשרה ומיוחדת!!

וברור לי שאת משוועת לצאת ממנו!

הייתי ממליץ לך לנסות ללכת למישהו מקצועי ולשתף ללמרות הקושי הענק בחשיפה ובבושה.

אבל, 

א. זה עצמו יכול לעזור. עצם הבושה.

ב. מטפל מקצועי יכול לעזור. אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים כידוע..

וכמובן תפילה.

המון הצלחה וכוחות גדולים לעמוד בגבורה בנסיון!

שזה ברור לגמרי.

אלא, יש כאן שלושה צדדים נוספים:

האחד, בהיות שאת בחורה עם לב, מבינה ומרגישה, ונקלעת לנסיון שברור שמהצד היה נראה לך שיא הכיעור, אבל כעת את מרגישה נסיון, צועקת הצילו... - 

אז גם ההדגשה של המשמעות, כמו שאמרת. ההעמדה של עצמך במקום האשה שבבית - "והיא חברתך ואשת בריתך" - המחשבה שזה כאילו את נותנת למישהי ברחוב סטירה חזקה חזקה, כי ממש מתחשק לך שהיא תזוז - והרבה יותר מכך; המחשבה הזו יכולה לעזור למוטיווציה להתנער.

דבר שני - הידיעה שצריך בדבר כזה, ממש להגביר את השכל על ה"רגש". החלטה עובדתית. כמו כשרוצים להיגמל ממשהו.

וההחלטה הזו, צריכה להיות מלווה בכלים ממשיים. חסימה בנייד. אי אפשרות של פגישה, וכו'.

ולדעת בבירור, שכמו כל "התמכרות", כמה שהזמן עובר, כך נרגעים יותר - ואז גם יותר תופסים למפרע, הן את הכיעור, והן את אנחת הרווחה שלא נמצאים שם.

דבר שלישי - אכן כמו שכתבת. רואים מהכתיבה שלך, שזו לא כתיבה של מישהי מושחתת מיסודה. של מישהי עם כישרון, עם מצפון, שנקלעה למבוך רגשי קשה. אבל אותם כחות שגורמים לך להיות יכולה לראות כך, להבין, להבין את עוצמת חומרת הענין - הם אותם כחות שיזעור לך לצאת מהבוץ הזה, בעז"ה, להיבנות מחדש לגמרי.

אני לא בטוחה שהייתי רוצה לשמוע רק טוב

תכלס הייתי רוצה את הכאפה שתעיר אותי

טוב אבל זאת אני

**את יכולה לחפש סיפורים מצד הנשים הנבגדות ולקרוא\לראות מה הן חשו וחוו ואולי זה יעורר אותך

נוצר רושם שכן..

אם הוא לא רוצה להיות עם בת זוגתו אז תעשו את זה מסודר

שיפרד ממנה ותנסו כזוג

אבל לרקוד על שתי חתונות ....?..

הוא מנסה ליצור איתך קשר ואת נמנעת?

אם כי, אני לא בטוח שזה יפה ורגיש כל כך לשאול אותך את זה..

גם ככה זה ממש לא נעים וקשה לחשוף את זה.

שאפו על הצעד הראשון.

אבל אם הבנאדם מרגיש שהוא רוצה מישי אחרת חוץ מאשתו

מה ההבדל בללכת ליצאנית..????

את בת ישראל מגיע לך משהו טוווובבבב

את לא אמורה להיות האישה השניה שמחכה שיחמוק מהבית ויבוא

מגיע לך בעל שאוהב אותך באמת ויהיה רק שלך

* צריך לזכור שכמו שהתנהגנו כך ה' מגלגל אלינו, אם מישו בוגד אז הוא יזכה גם לבנזוג בוגד

אין אפס הגלגל חוזר בסופו של דבר אליך...

בכל מקרה שולחת לך חיזוקייים :*

ובמצב של פיקוח נפש, צריך טיפול נמרץ...

יקרה אני חושבת שאת זאת שהגזמת. אני קוראת כאן מדי פעם ואני בהלם מכל החיבוקים כאן.

אין מיש - הסיפור שלך יותר נוראי מהתגובה שלה. כל התגובות התומכות תגידו אתם רציניים??

בנות-הייתן מדברות אליה ככה אם היא הייתה זאת שבן הזוג שלכם בוגד איתה ל'ע??

בנים-הייתם מדברים ככה אם זאת הייתה זאת שבעלה של אחותכם היה בוגד איתה למען ה' איפה השפיות??

אתם מבינים שלא הכריחו אותה לעשות את זה נכון?? אתם מבינים שהיא אדם בוגר שיכל לעצור את זה בזמן עם קצת התחשבות באחר נכון?? לא צריך להתעצבן עליה אבל גם ממש לא לעודד את זה ולנחם אותה כאילו היא המסכנה...מה עובר עליכם?

זה ממש להרוס בית כל מה שהולך בסיפור הזה. להרוס חיים של אישה אחרת. להפיל עוד אישה שלא אשמה במעשים שלה ופוגעת לה במקומות הכי רגישים. ואז להגיע הביתה ולכתוב על זה שיר כאילו יפה שמסתיר אמת כל כך מעוותת

לא כתוב פה שהייתה כאן בגידה...

היא עובדת על זה...

ואל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו

אם לגואל הדם מותר להרוג את הרוצח בשגגה, לא אומר שלכולם מותר...

אפשר להבין את שני הצדדים:

אישתו של המדובר כאן, היא מסכנה ואפשר להבין אותה. ואלולא היא הייתה רושמת כאן, התגובות היו בהתאם.

והמדוברת שלנו, שלא מבקשת לגטמציה למעשיה, היא מבקשת עזרה ותמיכה איך לצאת מהמצב אליו היא נקלעה...

ובעריות אסור לשפוט פשוט אסור! ואל תדאגי בשביל הקב"ה, הוא יודע מי התגבר על יצרו ומי פתח ליצרו פתח...

תפקידנו הוא לקרב, לתת אוזן קשבת.. אפאחד לא אמר שהיא בסדר.

אבל אנחנו לא נוסיף כלבים שינשכו אותה לבור מלא הכלבים שהיא כבר נמצאת בו, נכון??

ואין לי שום כוונה לפגוע במי שכתבה את זה.

אבל תסכימי איתי שממה שנראה בשיר-זה בגידה. היא יכלה לכתוב אחרת ואז לא הייתה מקבלת את התגובות האלה. קשה שלא לפרש את זה בצורה הזאת אז למה היא לא ציינה את זה אחר כך? אני לא אמורה לנחש. אני כותבת לפי מה שאני רואה.

ואני מבקשת סליחה מאין מיש אם היא נפגעה ממני זאת לא הייתה הכוונה שלי. רק שיש דברים שצריכים לומר אותם.

ואם לא הייתה בגידה אז למה למען ה' לגרום לאנשים כאן לכאב מהמחשבה שיש איזה אישה מסכנה שבעלה לא מפסיק ללכת עם אחרת. זה אולי נפוץ בתרבות המערב אבל בציבור הדתי קשה לשמוע את זה גם אם קיימים דברים כאלה שאי אפשר להתכחש להם. ועוד יותר קשה לראות כמה מעודדים את הצד הפוגע. אם העידוד עוזר לצאת מזה מה טוב אבל אפשר לעשות את זה בפרטי ולא להתעצבן על כל אחד שאומר את דעתו השפויה שלחלק מהאנשים נראית מרושעת 

אחשוב בדיוק על שני סרטים לבגד. לא משהו אחר. אם תתחילי לפרט יותר ולא יהיה אפשר לחשוב אחרת - אז אגיב בהתאם. וזה המקרה כאן. מההודעות של אין מיש נראה שזה הסיפור. היה אפשר בכמה מילים פשוטות רק להבהיר שזה לא המקרה. אני לא צריכה לנחש לבד. כבר אמרתי, ממה שהיה כתוב זה מה שהיה אפשר להבין.

ואין לי שום דבר אישי נגדה. ממש לא. אני מאחלת לה לצאת מזה ושיהיה לה רק טוב.

ואכפת לי ממנה כמו שאכפת לי מכל יהודיה אחרת אבל לפעמים צריך להגיד את האמת בפנים.

ואם פגעתי אז אני שוב מבקשת סליחה אבל המקרה הזה, בצורה שהתפרש כאן, מקומם ומכאיב וקשה שלא להגיד את מה שמרגישים שקוראים את זה

יש צד אחד, שבפורום ציבורי - לפעמים תגובות "מבינות" עלולות כאילו להוריד את הרף של זעזוע טבעי ואמיתי מדברים חמורים. על כן, מבחינה זו בצדק, אנשים נוטים להרים קודם כל קול זעקה על עצם הענין. אין לזלזל בכך [ובמחילה ממי שהסבירה את הצד השני של צורת התגובה, אין דברים "מקובלים" בנושא כזה. מה שלא בסדר הוא לא בסדר וזהו. אם מישהו/י "מתחיל/ה" עם נשוי/אה (לא מדבר על המקרה הספציפי), אז חלילה שבגלל שמכירים קצת מציאויות מקולקלות ועוזרים בהן - כבר נתייחס כאילו משהו בזה "מקובל"].

אבל, יש צד שני - והוא הרלוונטי לכאן. 

יש מישהי שמבינה שדבר מסויים ממש אינו בסדר. אומרת את זה, מסבירה שמה שיחזק אותה אינו להגיד לה כמה לא טוב - כי היא יודעת - אלא העצמת הטוב שבה ויכולתה לעמוד ולא להיסחף.

לא זו בלבד, אלא שמדבריה מובן, שלא ש"קרה משהו" בפעל, אלא נאבקת מול תחושה. ושלא להיסחף אחריה.

ואכן, בזה המדובר.

אז בוודאי שבמקרה כזה, הצד המכריע הוא אכן הערכת זה שעומדת נגד הדבר שנקלעה אליו, שבוודאי לכתחילה לא טוב להיקלע אליו, חיזוק יכולתה, הטוב שבה, לעמוד לחלוטין נגד כל היסחפות, בצירוף עצות מעשיות.

הצלחת לתאר בפסקה הראשונה את מה שהרגשתי ואולי עוד כמה הרגישו..דברים היו צריכים להיאמר יותר בעדינות אבל עדיין להיאמר מתוך מקום של איזון.

כשמבינים שזה התפרש בצורה קיצונית ולא כך המקרה - אפשר להתייחס אליו אחרת

אחרי שדיברתם בפרטי זה ממחיש. מעבר לזה ממש לא!! אף אחד לא צריך לדעת שזה לא המקרה!

אם אתם רואים שאנשים ממשיכים לחשוב את אותו הדבר אפשר להבהיר בצורה מאוד פשוטה שזה פשוט לא הסיפור!! לחסוך לנו ולה צער גדול!!

ולדעת שיש דברים שלא נוכל להבין. ואסור לשפוט אף אחד כל עוד אנחנו לא במצב שלו.

אבל - אין פה שום התמרמרות על בגידות. את אמרת את דעתך כך גם אני אמרתי את דעתי.

זה פורום ציבורי ואין שום מניעה להגיד את מה שאני חושבת וכבר אמרתי שאני מאחלת לה באמת את כל הטוב שאפשר. אף אחד לא שפט אותה. דיברתי על הסיטואציה עצמה ועל התגובות.

מי ביקש את חוות דעתי? זה פורום ואני יכולה להגיד אם משהו מקומם אותי.

פלירטוטים מקובלים? אני מבינה את הקושי ואת האינטראקציות המסובכות ולפעמים הבלתי נמענות שנקלעים אליהם במהלך עבודה אבל ממתי זה הפך למקובל??! או לר-ק פלירטוטים מקובלים?!

זה מתחיל בזה ונגמר בצורה אחרת..לכן זה ממש לא רק וממש לא מקובל. עם כל הקושי ואני באמת מחזקת את אין מיש ומנסה כמה שיותר להבין לליבה ומתפללת בשבילה שתהיה חזקה

ברגע שחושבים על הנבגדת אוטומאטית קשה לחשוב על מחילה לבוגד...

במיוחד אם עברנו בחיים על בשרנו משהו "מעין זה" או חס ושלום משהו כזה ממש.

ואפילו מספיק שמישהו קרוב אלינו עבר חוויה כזאת כדי שנרגיש הזדהות עם הנבגד...

צריך להבין שכל עוד יש חרטה ורצון לשינוי, צריך גם לרחם על הצד השני... הוא סובל פה ויסבול בעולם הבא... 

זה ממש טלטלה לנפש, אני לא מאחלת את זה לאף אדם... 

במה חווית ואיפה אתה עומד היום... זה הכל. 

לכן קשה להיות אובייקטיבים באמת... 

כי ממה שאני מבינה זה לא כמו שזה נשמע.

אבל נגיד ויש מקרה כזה שגבר בוגד באשתו, הדרך הכי אובייקטיבית להסתכל על זה היא מה נכון ומה לא. מה מוסרי ומה לא. ואין דרך להסתכל על זה אחרת. או להצדיק את הצד הבוגד. בהנחה שהצד השני תמים לגמרי ומנסה להיות בן זוג אוהב. היחידים שיכולים להצדיק את זה הם הבוגדים עצמם. שגם עובדים על עצמם כדי שירגישו טוב יותר עם המעשה אבל עמוק בפנים הם יודעים שזה מעשה מכוער שאין ממנו דרך חזרה.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.