אין להם זכות, או היתר, לגעת בחיים האישיים שלך. כלומר- אין להם זכות להתערב בבן הזוג

שלך, או בבחירת המקצוע שלך. או בסגנון הלבוש שלך. או בצורת הדיבור. או בדרך התנהלות הכלכלית

שאת בוחרת. 

מצד שני- אסור לך לצער אותם. אסור לך לפגוע בהם בצורה ישירה. 

כלומר- את יכולה לבחור בחיים שלך מה שתרצי, ואין להם זכות להיפגע שם. זו בחירה שלהם להיפגע

בנושאים הללו. אבל אסור לצעוק, אסור להעליב- ולא משנה מה הם עושים.

אחרי החתונה יהיה לך יותר קל- כי אז אין לך שום חיוב כלפי כיבוד הורים. זו מצווה, אבל לא חיוב.

למעשה- את מחוייבת ליצור עצמאות בשביל עצמך ובשביל הבית.

את לא מבינה איזה נזק זה הורים חונקים בזוגיות. עדיף להתרגל ולהרגיל אותם מראש שיש לך חיים

משל עצמך. לפעמים זה מצריך לקחת מרחק מראש, ולהתקרב בחזרה. לפעמים אפשר להתרחק לאט

אבל בטוח- ולתת גבול ברור.

למשל- אבא שלך לא יכול לא להסכים לך להיפגש עם הבחור. זו זכותך לפגוש את מי שאת רוצה ולהתחתן

עם מי שתבחרי.

אבא שלך יכול לייעץ לך, הוא יכול להישכב על הכביש כדי למנוע ממך, אם הוא חושב שאת מזיקה לעצמך.

ואת עדיין תצטרכי לבחור בעצמך- האם הוא אומר דברים נכונים בעינייך או לא.

אם הוא "לא מוכן" כי הבחור מכור לסמים ועבריין- הוא עושה את זה בשבילך.

אם הוא "לא מוכן" כי הבחור ספרדי\אשכנזי\מתנחל\דוס\לייט\עשיר\עני - הוא עושה את זה בשבילך.

בשני המקרים את צריכה לחשוב האם זה משמעותי לך. ואם את לא רואה בזה בעיה- אין לו את הזכות

לאסור עלייך.

לכן- הורים זה דבר מורכב.

עצמאות זה דבר חשוב ביותר.

ונכון שהורים זה עסק מורכב.

אבל רוב הפעמים שלי יצא לצפות במקרים כאלה שההורים התנגדו לחתונה כלשהי זה היה כרוך בהרבה מריבות וסכסוכים ואי נעימויות.

אז נכון שיש פעמים שבסוף ההורים מקבלים.

ונכון שבסוף זה אומר במובן מסויים שאת "טבילת האש" הראשונה של מבחן הזוגיות עברתם.

אבל בכל זאת, לענד צריך לעשות את השיקול האם הבחור מספיק שווה את המלחמה.

כי זו לרוב תהיה מלחמה.

ובאהבה כמו במלחמה כל האמצעים כשרים.

שיהיה בהצלחה רבה.

המלחמה מתרחשת רק כי אנשים מסרבים להתבגר- ואז מנסים להכניס תהליך התבגרות של עשרות שנים

לתוך שלושה חודשים של ארגון חתונה(פחות או יותר).

העצמאות הזו צריכה להגיע לפני- ההורים צריכים להיות מוכנים ומרוככים בגישה הכללית שלהם, כבר

הרבה לפני. הורים שהפנימו כבר תקופה שהילד\ילדה שלהם הם לא חלק מהגוף שלהם והם לא נתונים

לשליטתם, שלילד או לילדה יש רצונות וצרכים אחרים- שהם מחפשים משהו ומישהו אחר ממה שההורים

רוצים. ושהם יודעים להקשיב ולקבל מההורים, בלי לאבד את עצמיותם ועצמאותם. שכבר היו מלחמות 

על הסגנון לבוש, על בחירת מקום הלימודים, על צורת ההתנהלות עם שעות שינה על סגנון הבילוי עם

חברים\חברות. שהיו כבר דיונים על השקפות עולם- וההורים נוכחו לדעת שאולי הילד\ה שלהם חושבים

אחרת, אבל יש להם היגיון ויש להם קו מחשבה. אז כבן\בת הזוג מגיע\ה זו לא הפתעה להורים, שיש שוני,

והם כבר למדו לשמוח בילד\ה כפי שהם.

יש המון ילדים שבוחרים בדרך עיקשת את הדרך שלהם לאורך כל הדרך וגישת ההורים בסדר עם זה.

כשזה מגיע לחתונה כל השדים מתחילים לצאת.

כמו כן יש גם מצבים שעד לרגע בחירת הבן/ת זוג לא היו ניגודי אינטרסים ככ גדולים בין ההורים לילדים.

אז מה?

צריך לחנך את הילדים להתעקש דווקא על ההפך מההורים כדי להרגיל את ההורים לעצמאותם?

ומתוך כך גם את עצמאותם. 

צריך לחנך ילדים להביע בגרות ולהביע דעה. 
וכן ליצור מערכת יחסים בריאה עם ההורים זה לא להסכים לכל מה שהם אומרים.

הורה שאומר לילד בן 20- "אני לא מוכן" למעשים בחייו האישיים זה אומר שהילד מעולם

לא אמר להורים שלו- אני בן אדם מבוגר.

יש כל כך הרבה מקומות קטנים יותר והתחלתיים יותר לדאוג לבצע את ההיפרדות מההורים,

הרבה לפני בן\בת הזוג. בדיונים משותפים, בשיחות על דעות, במעשים שבאמת קטנים יותר.

צריך לא לחנך ילדים להיות רובוטים שאין להם עמוד שדרה ועצמיות מול ההורים. זה בעיקר.

עד כמה זה באמת משנה לאביך שתיצאו?? האם העניין מהותי עד כדי כך או שזה ישתנה בהמשך?..

אם זה עניין מהותי צריך לתת מחשבה שניה אם להמשיך?..

כי לפעמים שלצאת\להתחתן בלי ברכת ההורים פוגעת בזוגיות עם הבנזוג אם נרצה או לא....

זה יכול לפגוע בקשר של הזוג...

זה מבאס שאתה בא לשבת ואתה לא רואה פרצופים שמחים שבאתם

זה יכול לעורר ריבים בעתיד בין בני הזוג

יש נושאי טאבו בבית.. אני יודעת שהורי לא יהיו מרוצים בלשון המעטה אם אני אצא אם מישו מסוים, אז אני אפילו לא נכנסת לזה...מסרבת עוד בברורים..

יש הורים שלא יתפשרו..

ולא כל בחור שווה את המלחמה, ולא כל בחורה יכולה באמת להתמודד עם המלחמה הזו..

זה יכול ממש לתסכל שיודעים שסירבת להיפגש עם בחור רק בגלל שהוא לא מתאים להורים שלך

אם לא נפגשתי אני לא מרגישה פיספוס

לא נפגעת ולא פוגעת..

ואם היא בטוחה שזה הוא ואין לה כסף משל עצמה?? חח

שיתחתנו בגינה עם מניין וקוגל...

איך קשור כסף בצורה ישירה???

נראלי שבנות מרגישות צורך יותר מבנים, לשתף את ההורים בנושא הפגישות.

יש לו בעיה עם האופי שלו למרות שהוא לא פגש אותו

לא במקום רע, אלא במקום שזה קשה להורה, "לאבד" את הילדה...

יכול להיות שהוא מרגיש "לא מספיק" ושאת צריכה גבר אחר... 

בקיצור- גם אם זה נעשה מכוונה טובה ואהבה- זה לא בריא.

חוצמיזה- תשאלי את עצמך אולי לאבא שלך יש באמת נקודה אמיתית בדבריו.

גם אם אני מנסה להסביר לו.. הוא פשוט אטום ומחפש לריב איתי..

זה יכול להגיע לסכסןך רציני... לזה שהוא לא יהיה מוכן לעזור בהוצאות החתונה וכו..

איך אמא שלך? היא יכולה לדבר איתו?
ריבים וצעקות לא בטוח יעזרו. וחבל, הם עלולים לקלקל יותר.

אבא שלך צריך להבין דברים מסויימים- ולשחרר. אבל לך אין הרבה מה לעשות,

וגם לא יעזור שתסבירי לו.

תשאירי אותו מחוץ לתחום בעניין הזה. תסרבי לדבר איתו על זה.

תדגישי שאת אוהבת אותו ומעריכה אותו. אבל את לא מרגישה שהוא נמצא במקום שאת יכולה

להתייעץ איתו. אל תריבי. תדברי על זה עם מישהו שיכול להסביר לו את העניין.

בגלל זה שאלתי מה עם אמא שלך.

בקשר לעזרה לחתונה- הוא יתרכך כשהוא יראה שזה הבחור שאת רוצה ושהוא משמח אותך.

השאלה על הבחור- האם זה באמת הבחור שאיתו את רואה את המשך חייך?

אם כן, הרבה פעמים אין ברירה אלא לקפוץ למים ביחד ובמודעות.

אם לא- אין סיבה שאבא שלך יתערב או יהיה מודע לעניין.

חחח אהבתי את ההגדרה... כי פעם כבר זרקתי לאבא שלי פצצה שסגרתי אלול במדרשה וזה עבד.

אבל בכל זאת יש משהו לא טוב מהשורש שאני צריכה לפתור מול אבא שלי

ולכן אני מאמינה שאם אפתור את הבעיה מהשורש יהיה לי חיים יותר איכותיים=]

למרות הקושי הגדול לפתור את הסכסוך הזה

היא "לחנך" את ההורים שלך. זה קשה ומעיק. אבל בלי שהם יבינו שבדרך הזו הם מאבדים אותך

הם לא יזוזו מהמקום שבו הם נמצאים.

אבל לזכור שהם עושים זאת מאהבה. רק לא שמים לב.

כתבת את זה כאילו פשוט צריך לדבר עם אבא שלי, והוא יבין אותי.

לצערי היחסים ביני לאבא שלי לא ככ טובים.

ולא רק בעניין הכוונה בנישואים: מי יממן פעילות שההורים מתנגדים לה, אם הילד רוצה ללכת לא בדרכם של ההורים?

לדעתי, עצמאות מוחלטת יכולה להתקיים רק אם הילד בגר ומסוגל לממן בעצמו את דרכו בחיים.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.