בעקבות השירשור הזה שפתח עדיאל הצדיק, נפגשנו אמש מחוץ לקניון מלחה בי-ם, והתקשרנו לקשיש הנ"ל כדי לברר היכן בדיוק הוא גר.
אחרי חצי שעה של שיטוטים באזור ("מה הבעיה? אני בדיוק מול טדי"- רק לכו תסבירו שאיצטדיון טדי עגול וגדול) מצאנו את הבית. הוא חיכה לנו בחוץ. כובע בוקרים ושיער ארוך שמתחתיו אדם חסון ונמוך שהזמין אותנו פנימה בשמחה.
לשמחתנו מצאנו בית צבעוני ואדם צבעוני עוד יותר.
הבחור, פלמחני"ק נכה צה"ל בן 80, וכמו רבים בגילו חי בעיקר מהתרפקות על העבר ומהתמרמרות על ההווה. הוא מתגורר ממש על כביש בגין סמוך לקניון מלחה, ואת הבית וכל מה שמסביב בנה לבד עם בנו. ממש חצב בסלעים ובהר והציב קירות בעובי 1.75 סמ', בנה סככות בחוץ, בית מלאכה וסה"כ חי על 7 דונם בלי עין הרע (:
את הסיור התחלנו בעצם בחוץ. רחבה מלאה במאובנים שאסף, אוהל גדול עם נורות בו הרקיד פו"פ במשך 40 שנה (נחשו מה מייד עלה לי בראש..). בתוך הבית פנימה (הוא גר בקומה התחתונה, בנפרד מאשתו) אוצר בלום של שלל וביזה מימי הפלמ"ח ושאר יצירות אומנות שמעטרות את כל המדפים והקירות. ספות, תמונות, טבעות, פסלים, פרוות ושאר יצירות אומנות. נראה שהוא היה בכל העולם ואסף כל מה שזז, שמע את כל מה שניתן לשמוע וראה את כל מה שניתן לראות.
ספר אחד לא יכיל את כל קורות חייו, ומהמעט שסיפר לנו מתגלה אדם מרתק דעתן ומסוקס, שבהחלט עבר הרבה בחייו.
והכי חשוב- הוא באמת ובתמים היה זקוק לאוזן קשבת. אחרי כל מה שתרם והקריב למדינה ולעם הוא חשד זנוח ומיותר כאן בעולם הזה.
אחרי ששמענו ממנו כמה סיפורים על מה שהיה ותלונות על מה שיש וספק על מה שיהיה, ואחרי שאכלנו פיצוחים, ואחרי שהחלטנו שהשעה מאוחרת, ואחרי ששכנענו גם אותו שהשעה מאוחרת, צילמתי תמונה אחת לשם המחשה (סיפרתי לו שאני עורך וכתב בעיתון- מה שנכון, ושאני רוצה לעשות עליו כתבה. בהתחלה הוא סירב בנחרצות וסיפר שכל שבוע רוצים לכתוב עליו ולצלם. אחרי כמה חיוכים הוא נכנע ולי רק נותר לחפש פינה שאין בה ציורי וצילומי תועבה כדי לצלמה) אז הנה לכם תצלום אחד קטן מקיר אחד קטן שממחיש רגע אחד קטן של איש אחד קטן בתוך בית אחד קטן.
)
