נשמע לי ממש עוול להסתיר דבר כזה מהאשה שהוא אוהב... אולי גם יש בזה צד של הונאה...

כמו שכבר כתבו לך כאן את הצדדים.. ומה שבטוח זה לספר לפני החתונה ולא אחרי..

ויצא לי לקרוא פעם שאילה כזו בפורום נשואים וענו שם הגברים/נשים הנשואים/נשואות מי בהם שנפל בזה לפני, שהם לא סיפרו וישלהם בית לתפארת..כך שיש תשובה ותקווה לאחריתך גם בזו הדרך...אם זה מאחוריך ולך "נוח" לא לחשוף דבר כזה
תלוי אישיות שלך גם, /מה מצפה הצד השני לדעת, אני לא הייתי מסוגל לא לחשוף דבר כזה ולשמור אתזה לעצמי..אפילו פחות מזה לא, ולא הייתי רוצה שהיא תסתיר דבר כזה ממני..אשמח מאוד להכיר אותה עוד לפני לטוב ולפחות טוב..עולמה הפנימי כמו שאמרו..כולו

בס"ד

אני לא חושבת שצריך בכוח לספר אבל אני יודעת על עצמי שהעבר שלי הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני ואם מישהו יברח בגללו אז טוב שכך. אני בעד כנות בקשר וזה כולל גם את הדברים הלא כל כך כיפיים שעשינו בחיינו.

חוץ מזה שזה לא נכון.   לא כל דבר צריך לומר.

לכן מפרשים על לא להרבות שיחה עם האישה שהאדם לא יספר שמישהו ביזה אותו או משהו כזה כדי שהאישה לא תבזה את בעלה בלב ויצא מזה פירוד.

בס"ד

בן זוג הוא לא ספר קורות חיים.
לא רואה עניין או טעם לספר דברים שיכולים רק לפגוע.

איזו תועלת תצמח מסיפור כזה??

אם יש למתלבט תועלת ממשית לטובת הקשר שיכולה לצמוח מכך-

שישקול האם הצר שווה בנזק המלך...

אבל ברוב המקרים אין טעם בכלל לספר.

לפעמים הפוך דווקא הסיפור כאילו מחזיר אותך אחורה ופוגע בקשר החדש,

לא רק מצד המידע, אלא גם מצד המספר. 
לענ"ד זה להחיות מחדש רגשות שכבר מזמן מתו,
ואין שום טעם לחיות עם זה.

ולא, אני לא הייתי רוצה לדעת.

נפגשתי פעם עם מישהו שהרגיש קירבה נפשית כל כך גדולה, 
שסיפר לי את כל אהבות חייו מגיל 16 עד 33, (הוא חזר בתשובה בגיל 28, אחרי שהספיק להתאהב...)

אחרי הפגישה הרגשתי כמו אחרי מרתון שלא רציתי לצפות בו.
לא הפריע לי הידיעה הכללית שהיו סיפורים בעברו,
כמו המקום שזה תופס אצלו עד היום. 
 

ממליצה לך לשחרר את הסיפור הזה,
הקב"ה סולח תסלח גם אתה לעצמך ותשכח מזה.
ככל שתמהר לשחרר את זה, כך פחות זה יזיק לך ולנישואין שלך בע"ה.

(כמובן כן לזכור טוב את ההחלטות הטובות שהתקבלו מאז מן הסתם, כמו הקפדה ייתרה על הלכות וכ')

המטרה היא לחזק את הטוב ולגרום לקירוב לבבות.

ברגע שזה מרחיק אז בעצם זה משיג את המטרה ההפוכה, ואז הסיפור לא עושה טוב.

והרי- סיפרת כדי לשתף, להוריד מחיצות- והנה צמחו חדשות. 

זה כמו הלכות שמירת הלשון- בגדול הרעיון הוא לספר ולדבר טוב, לחזק את הטוב.

לשון הרע- גם דבר שקרה באמת, אם הוא לא טוב אז לא אומרים אותו. 

וזו האמת הפנימית, העמוקה - ההיאחזות בטוב ובחיזוק שלו. והיא גוברת על האמת של לספר הכל, הכנות כביכול.. 

וזה מזכיר לי שורה משירו של איל כהן, "בואי נאהב":

'בואי נאהב, בואי עכשו...

לא נדבר על הצדק,

נרדוף רק אחרי השלום

נשליך את האמת שמשקרת אותנו...'

וחכמים ממני כבר אמרו זאת קודם- יש מקום לשאול רב בענין, עוד לפני הפגישות.

בהצלחה בע"ה.

בס"ד

לענ"ד יש כאן גם עירוב תחומים.

מה שהיה לפני שהזוג נפגש זה כל אחד והבן אדם למקום שלו. 
לא נוגע לבן הזוג.
 

ה' יודע בדיוק מה הנזק שעבירה פלונית עשתה, 
וחוזרים בתשובה, ומידי פעם גם מוציאים את המטבע הלא נכון מהכיס, (יסורים ממרקים)
ויום כיפור מכפר..

לספר דבר כזה זה לומר רק את הרע שהיה פעם,
בלי שום אינדיקציה שהבחורה תוכל לדעת מה קורה בנשמה שלך עכשיו...

הרי לא מדובר כאן על סתם שיתוף של זוג נשוי במשהו שקרה במהלך היום והוא לשון הרע.

מדובר על דבר שהוא שיקול אצל הבחורה לגבי בחירתה עם מי להתחתן.

אז מה שייך לומר שהמטרה היא "לקרב לבבות"..

לא מדובר שסיפר סתם כדי "לשתף". אם היה כך, באמת מה ענין "לשתף" במה שמרחיק. 

אלא סיפר כדי לתת לבחורה אפשרות להחליט על רצונה עם מי להתחתן. אלמנטרי. אולי לה זה חשוב.

אם מדובר סתם כך, לספר דברים לא טובים על אנשים - חלילה. זה אכן מרחיק. אסור שלא לצורך שמותר עפ"י ההלכה.

האמת הפנימית העמוקה, היא בוודאי הטוב שבאדם מישראל. בוודאי אדם שאינו מעונין ברע שנתקל בו בעבר.

אבל כאשר מדובר על בירור לצורך נישואין - לא מבררים רק על האמת הפנימית העמוקה. גם מראה שאינו מוצא חן בעיני מישהו סובייקטיבית - אינו "האמת הפנימית העמוקה".

וכשרוצים להתחתן, אז ה"כנות" לספר מה שמשמעותי לזולת, אינה "כנות כביכול".

[ועם כל הכבוד לזמר הזה - לא מפיו אנו חיים. השיכרון של "האמת משכרת לנו", מזיק לפעמים מאד. האמת היא שמו של הקב"ה. מתי צריך לאומרה ומתי לא, זו שאלה כבדת משקל]

בס"ד

מורה שלנו באולפנא סיפרה פעם שקצת אחרי החתונה בעלה גילה שהיא עשתה רק 3 יחידות מתמתיקה.
הוא היה בשוק, (עשה חמש בכל המקצועות הראליים ...)
ואמר חצי בצחוק  שאם היה יודע לא היה מתחתן איתה...

מובן שהם ב"ה נשואים באושר, אבל באמת אם היו אומרים לו לפני הוא לא היה נפגש,
כי בתור בחור צעיר שלא מבין הרבה חשב שיש לזה השלכה על רמת אינטלגנציה וכ'.

הרבה זוגות נשואים יכולים להצביע על תכונות של בני זוגם שאם היו יודעים לפני החתונה,
לא הייתה חתונה, וב"ה שלא ידעו. 
 

האם באמת יש כאן נזק כל שהוא?

במידה ונעשתה תשובה כמובן.

מובן שכמו שאמרת שאם הבחורה שואלת או אף מראה שזה חשוב לה,
מן הראוי לספר ולו בשביל הכנות של הקשר.

אבל אם האדם השאיר את זה באמת מאחריו, מה הטעם?

נכון שחיצוניות היא גם לא אמת עמוקה,(ואכן בעיני היא חסרת משמעות)
אבל כאן יש כאלו שיש להם נפקא מינה.
שאם החיצוניות לא כך וכך אין דברים אלמנטריים שצריים להיות בזוגיות.
 

כאן לכאורה כל עוד הבחורה לא יודעת- מה זה משנה לה?

יש לה בכלל איזו שהיא יכולת להעריך את משמעות הדבר?

לענ"ד לא.

לא רואה מה זה שונה מכל עבירה אחרת שאדם עשה בעברו וחזר עליה בתשובה.

יש אנשים שאם ידעו, זה ימנע אצלם לחלוטין (נכון, שכנראה יש יותר בנים שזה משמעותי עבורם מאשר בנות). וזו תחושה מובנת, לגיטימית, נורמלית. יש בה טהרה. ולא דווקא קשורה ל"השלכות" כעת, גם אם לא היו. כמובן, יש גם כאלו שלא מפריע להם, העיקר איך האדם שמולם כעת.

ומי שאצלו כך, רשאי לדעת על מה שהיה גורם לו כך. 

וזה שונה מדברים אחרים, בכך שנוגע בתחום של הבלעדיות שבין איש לאשה.

שוב, מי שלא מפריע לו, אין בעיה. אבל לא לומר כשהשני אינו אמור לשער, נראה לי לא בסדר.

מה שתיארת הוא ההפך מן האמת. לי למשל היה מאוד חשוב לדעת אם בעלי היה עושה דבר כזה

זה לא סתם משהו של מה בכך.. זה דבר משמעותי שקרה! ולכן מי שיסתיר את זה, רק בתואנה שזה ירחיק,  הוא בעצם מסתיר ומציג את ההפך מן האמת, כדי להשיג את מטרתו. זה לגמרי אגואיסטי ולא כך בונים ומתחזקים זוגיות 

אז מה מועיל כל הטוב הזה כשהוא שקרי ועטוף מסכות?

מה זה אומר בעצם? שזה כנראה משהו משמעותי. ולא סתם עוד פרט מהעבר..

ולכן מי שלא מספר זה די אגואיסטי.. הוא די חושב על עצמו.

לו זה לא מפריע ונשכח, אבל לרוב האנשים זה כן

להחליט.

מה שהיא תחליט לעשות עם הדברים זה כבר לא בתחום אחריותו והוא לא יכול להחליט ולקבוע מראש

בס"ד

בעיניי החוויות שעברנו הן אלו שמעצבות אותנו ובוא נגיד שחוויה כזאת היא בד"כ מאוד מטלטלת.

בכל מקרה אני פשוט רוצה קשר מספיק נוח שאם נושא כזה יעלה או יעלה דיון מסוים אז שמי שמולי לא ישקול מילים אלא ירגיש בנוח לספר לי בדיוק כמו שאני ארגיש בנוח לספר לו.

אני לא חושבת שלהגיד למישהי שהיית בעבר עם בחורה זה פירוט יתר.

אם כבר, אז בלי למלמל, תגיד : "יש לי משהו לספר לך. יש לי כמה ילדים מאמהות שונות, אני חולה בצהבת והרפס - קיבלתי את זה בכלא, כשישבתי על רצח וחוץ מזה יש מצב שאני בעל נטיות הפוכות"... ואז תגיד לה "לא, סתם, זה היה בצחוק. סה"כ ....".

ככה נראה לי יותר יעיל, לא?

"מכוערת" זה סביר - גם ככה יש להן דימוי עצמי נמוך. אם כבר להכניס, אז עד הסוף. 

לך מישהו יגיד שהוא ליטאי בארון

בדיוק שמעתי היום הרצאה בהידברות של הרב זמיר כהן על הנושא של לספר או לא לספר פרטים בעייתיים בשידוכים. ממליצה לך לשמוע אותה.

בגדול יש 2 בעיות הלכתיות: אונאה ומקח טעות.

בד"כ אם הבנ"א לא במקום הזה היום ממליצים לספר אחרי 2-3 פגישות כדי שקודם יכירו קצת אם יש על מה לדבר, וכן לא לספר לכל אחת ולתת לה להכיר קודם.

כמובן שיש הבדל אם מדובר בחוזרים בתשובה שיכולים לשער שייתכן שכשלת בתחום לבין דתיים מבית.

מעבר להלכה יש גם עניין שכשמסתירים יש בד"כ אח"כ בעיות בזוגיות וחוסר אמון.

הלא-מכריעה,

שאין ברירה וראוי לומר.

כולל שפעם אחת ושאתה מצטער על זה (בצדק, כמובן..).

לא על ההתחלה, אבל אם נראה שיש כיוון, אז משהו כמו פגישה שלישית.

כך נראה לענ"ד.

ואם היא לא תדע עד סוף ימיה המאושרים..? מה רע בזה?

בהנחה שכלשונך, "היא לא תדע עד סוף ימיה המאושרים".. ובתקוה שאכן זה לא משפיע משהו, שאינה מבינה מה קורה, על חייה ההויים..

ואני מעריך שאכן יהיו שידריכו כך.

עם זה, לענ"ד, בחורה רשאית להחליט בעצמה על דבר כזה. אם שמרה את עצמה בשביל זה - רשאית להחליט אם מפריע לה או לא. יתכן שתגיד שלא (ואז, יש משהו בדבריך - אולי היתה יותר שמחה לא לדעת..).

לא הבנתי את השיקול שבגללו היא תרצה לדעת... איך היא יודעת אם זה מפריע בכלל???

גם אם היא הייתה רוצה לדעת.. אולי זה סתם יזיק לה והיא לא צריכה. 

אולי בסוף היא גם תגיד תודה שלא אמרו לה.

מישהו שלא קרה לו דבר כזה.

הכוונה, שיכולה להחליט אם מפריע לה להתחתן עם מישהו שחווה דבר כזה, לצערו. הרי אם היתה יודעת, מובן שיש כאלה שהיה מפריע להן. אז יש סברה, שהיא רשאית להחליט אם היא מאלה, ולדעת את המציאות.

לגבי שאולי תיאורטית היתה אומרת תודה על כך שאף פעם לא נודע לה (כמובן, פרדוקס.. כי לא תוכל להגיד תודה על מה שלא תדע... אבל תיאורטית) - זה יתכן.

אבל ענ"ד, שצריך לכבד את בחירתה להחליט.

שוב, אני מניח שיש כאלה שאומרים אחרת.

אני אומר, שכיוון שזה לא באמת משפיע (ואני לא אומר את זה מסברא) אז לדעתי זו כבר לא זכותה לדעת!

אלו החיים של הגבר בלבד והוא יכול להחליט מה לספר ומה לא

אתה בטח יודע שיש הבדל גדול ברגש בין גבר לאישה בעניין המעשה הנ"ל.

ולכן בחורה מפרשת את הדברים דרך המשקפיים שלה...

היא בטוחה שהוא זוכר אותה, ואולי הוא עושה השוואות בינה לבין הקודמת

בעוד שבתכלס אצל הגבר זה בכלל לא קיים.

אנחנו כנראה לא כ"כ מסכימים.

אמנם, אני מסכים איתך שיש חילוק בין איש לאשה בכך - 

אבל, זה לא ענין רק של "פרשנות" לדעתי.

לא חייב להיות רק בגלל מה שחושבת שהוא "זוכר" או "משווה" כעת.

אלא בגלל עצם זה שרוצה שהיא תהיה לגמרי "ראשונה" אצלו. זה דבר שאפשר להבין שבחורה ששמרה עצמה בטהרה רוצה בו.

[וגם, מלבד זה, אינני יודע אם אפשר לומר במוחלט, בדקויות, שזה לא משפיע כלום. אולי גם תלוי באדם]

שוב, זה לא אומר שאין בחורות כשרות וטובות, שלא איכפת להן, אם רואות את מעלת הבחור המוצע.

אבל, אני לא חושב שאפשר לומר ש"לא עניינה" להחליט. הרי רואים בפעל שגם כאן יש כאלו שאומרות שהיו רוצות לדעת ולהחליט.  אז להגיד להן שהן "לא מבינות" כי חושבות שזה כך וכך.. אינני חושב שזה כך.

אבל כנראה שיש הסבורים כמוך. אם כי אני מניח שגם הם יסכימו שאם מישהי תשאל מפורש ותאמר שזה חשוב לה, אי אפשר ולא הגון להחליט עבורה שאינה צריכה לדעת..

מה דעתך אם היא לא שואלת?  אולי כאן תסכים איתי שחבל סתם לומר?

שבכללי לדעתי הדלה, ראוי ליידע - אלא שבמקרה ששואלת, לדעתי ממש חייב.

אבל יתכן שיש הבדל. למשל, אם בחור בא מרקע לא דתי, והיא יודעת את זה (מה שקרוי "בעל תשובה"), ורואים שהיא מודעת לכך שלצערנו בעולם הלא-דתי כיום, המציאות  פרוצה למדי - ואינה שואלת, אז יתכן שאכן מבחינתה זה לא "אישו". חזר בתשובה - לא מענין אותה מעבר לכך.

אבל אם כבר ראית...  אני עדיין עומד מאחרי מה שאמרתי..

תחשבי על זה שזו אחת שכל מקום מסתכלים עליה ומתלחששים.. בעע

אני מאחל לך רק טוב עם בעלך לעתיד... הכי טוב שיש

סתם ככה הייתי שמח להבין את המחשבה מאחרי זה.. אבל איך שבא לך

(לגבי השרשור הנ"ל אולי בסוף אני אפתח אותו וזהו?)

בס"ד

היא שמרה את עצמה כי זה ציווי ה'.
זה חלק מעבודת ה' שלה.
זה לא משהו שנעשה בשבילו- היא אפילו לא ידעה מקיומו.

הוא נפל בעבודת ה' שלו, לא במשהו שמתייחס אליה.

אף אחד לא בוחן כליות ולב לדעת איך עבירות מסויימות משפיעות,
והאם התשובה מירקה כבר לחלוטין,
ואולי הוא כבר במצב שנעשו לו כזכויות, וצדיקים לא יכולים לעמוד במקומו...

לכל אחת יש זכות לפסול על מה שנראה לה וודאי,
אבל עלול להיות הפסד של טוב אמתי בגלל משהו ערטילאי ולא ברור,
 של "השפעה" של משהו לאחר שנים...

ראשית, הדבר הזה, שעושה מעבודת ה' כאילו משהו "טכני", גורם צרות מרובות.

נכון, שבוודאי קודם כל הציווי האלוקי. אבל אם מישהו חושב שהציווי האלוקי בא "במקום" הבנות ותחושות בסיסיות טהורות ונכונות שאמורות להיות באופן מקורי, זה עיוות של התורה. התורה היא קומה מעל זה, ונותנת לכך יותר משמעות.

דבר שני, התורה בונה לנו, במשך דורות ושנים רבות, "תרבות", אופי. תחושות חיים.

הבחורה שמרה על עצמה בוודאי קודם כל בשביל עצמה. כי כך ציווי ה', כי כך האופי של עם ישראל אומר, כי כך מצד האמת גם האופי האנושי בטהרתו אומר. כי כך צנוע, כי כך ראוי, כי כך נורמלי. גם אם היום יש בלבולים בעולם, לצערנו.

היא גם ידעה שתתחתן - ויתכן שכיוונה גם לכך, גם אם לא הכירה מי בדיוק יהיה האיש. כיוונה וציפתה לראשוניות הזו.

להגיד שזה לא "מתייחס אליה", זה כי זו עבודת ה' פרטית של האדם - זו לדעתי טעות.

מתחתנים, זה קשר יחודי בין איש לאשתו. רשאית לרצות שיהיה ללא "תקדים". זו הרגשה מובנת לחלוטין.

לדעתי, זה לא בהכרח קשור לכך שבתשובה מאהבה זדונות נעשים כזכויות. ולכן לא קשור גם ל"בוחן כליות ולב". אף אחד לא מדבר מצד המעלה הרוחנית האישית, שבוודאי אם אדם עשה תשובה אמיתית - זו מעלה עצומה. אולי גדול במעלתו ממי ש"מתעניינת" (אגב, בלי להשליך דווקא ספציפית לנידון הספצפי - אם יש השפעות "פסיכולוגיות" כלשהן, זה כלל לא סותר את המעלה הגדולה של התשובה. הרי הרמב"ם אומר שבע"ת גמור, זה מי שרוצה עדיין באשה האסורה, אך נמנע בגלל דבר ה'. האם גם במקרה כזה, נאמר שאין לה להתחשב בכך, בגלל שמבחינה רוחנית מעלתו עצומה? אז מותר שתהיינה תחושות לפעמים גם מלבד המעלה הרוחנית).

מדובר על דבר נקודתי, שיכול להפריע סובייקטיבית בהקשר הזה. 

ולהגיד "עלול להיות הפסד של משהו טוב אמיתי בגלל דבר ערטילאי".. אם מישהו רגיש לנושא הזה, אז עלול להיות גם ההיפך. 

על כן, אין אני בא לומר חלילה, קטגורית, לשלול בגלל זה, כשיש תשובה גמורה.

אבל, להיזהר מלשלול גם את התחושות הטהורות והלגיטימיות האלה. כי אם מישהו בגלל "שכנוע" לא פנימי, ילך כך נגד מה שחש - זה עלול אח"כ לצוף..

שיש הלכה בהלכות לשון הרע, שאם יודעים  על מידע מסויים על הבחור (או בחורה, לא קריטי כרגע) שאם לכתחילה היו מספרים השידוך היה נפסל וזה משהו שעקרוני לבחורה ברמה של חשש שמרמים אותה, אז צריך לספר, אלא כן המידע הוא נחשב בעיניי העולם כזניח וזאת רק הבחורה שיש לה דרישות מוגזמות או משהו כזה...

מה עניינה במה הוא נפל? 

ואם כבר.. אז אולי שיתחיל לספר לה על כל הסתכלות אסורה שהוא נכשל בה?  

לא חבל סתם לגרום לבלאגן מיותר?   באמת אני שואל...

אתה משווה בין ראיה אסורה לבין נפילה עד הסוף?

ולמה בחורה דתיה ששמרה את עצמה עד החתונה צריכה להתמודד עם כזה דבר...

אם הבחור יאהב אותה ויכבד אותה והכל בסדר, בשביל מה היא צריכה לדעת? 

אין לה עם מה להתמודד... מבחינתה זה לא קיים 

אפילו בעולם החילוני אני חושבת שיש משמעות להיות ללא נסיון בעניין הזה..קל וחומר אצל הדתיים...

וזה בכלל לא קשור לגבי תשובה, זה פשוט חספוס מסויים שנוצר עקב החטא הזה, שאין אותו לבחורה ששמרה על עצמה... אבל שוב, זאת דעתי.. ויש מצב אני טועה..

לגבי בחור.

בוודאי שזה נכון לגבי בחורה.

ברור שאדם יכול לשוב ולהגיע למדרגות רמות.

אבל לדעתי, לגיטימי לגמרי, גם לרצות לדעת - וגם להחליט אם מתאים אישית או לא. יש שונות בין האנשים - יש כאלה שיותר מפריע להם, יש כאלה שפחות.

מי שמפריע לו/ה - חבל לדעתי שינסה "לשכנע את עצמו" למה לא מפריע. יש מקום טבעי לתחושה הזו.

למרות שאני מקווה שלא תסתיר מאשתך חח 

אני אומר שאני חוזר בתשובה...על כל המשתמע (למרות שיחסית הייתי מהצדיקים שבחבורה)

אבל אני אגיד לך משהו,

יש חוזרים בתשובה שאני מכיר, שאם הם היו מספרים כל מה שהם עשו לפני החזרה בתשובה,

ספק אם הם היו מתחתנים אי פעם בגלגול הזה.    

קשה לי לקבל את זה שצריך לספר

אני מניחה שאתה גם מבין יותר בעניין... לי זה פשוט קצת קשה המקום הזה כי אפעם לא חוויתי מזה לעשות תשובה על עניינים כל כך קשים. אולי גם לכן קשה לי לקבל בחור שעבר מה שעבר בעניין הזה..

[אם כי לא פעם הם מתחתנים עם בנות שגם כן באות מאותו רקע - ואז מחליטים ביחד לתקן]

נכון

אני חושבת שהייתי רוצה לדעת מדבר כזה. אם לא מספרים זה כן מרגיש לי כהונאה.

מצד אחד זה בעיה לספר דבר כזה בפגישה הראשונה ומצד שני גם לא רגע לפני האירוסין.

זה צריך להעשות ברגע המתאים. רגע של שיחת נפש פתוחה, רגע בו המחיצות יורדות, רגע הדדי של חשיפת סודות כמוסים.

אבל זה כל כך תלוי בבחורה... אני בגישה של לשתף אבל בשלבים יותר מאוחרים שיש כבר הרגשה בטוחה בקשר...

אבל שוב השיתוף הוא לא נועד לזרוק פצצה "ובוא נראה אם תקבלי אותה ככה" אלא יותר מהמקום של "תכירי אותי, זה אני. "

אבל יכול להיות שרבנים יגידו לך שלא לספר... ואי אם הייתי יודעת שלבעלי היה עבר כזה והוא לא סיפר לי, ואי ואי זה היה ממש מצער אותי... 

אם מספרים. כי אז - אם למישהי זה קריטי - עלול לשבור את ליבה.

התכוונתי שיש דברים משמעותיים, שוב, משמעותיים, לא מדברת על נפילות קטנות כאלו ואחרות, שעושות שינוי באדם, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינת אישיות. 

לגבי המעשה הזה ספציפית, אני אישית אחת שלא רוצה בחור שהיה עם בחורה לפניי, מבינה שעשה תשובה, פשוט לא רוצה את זה. אז זה ממש יעציב אותי אם לא יספרו לי את זה לפני שאני מחליטה החלטה גורלית לגבינו בקשר...

דעתי...

בס"ד

מאד משמעותיות להסתכלות שלנו על דברים.
אין אדם חוטא וכ', רוח השטות זה לא חלק מאף יהודי.

בע"ה שהקב"ה ייזכה אותך להתחתן עם בחור בדיוק כמו שאת רוצה,
שיהיה לך רק שמח וטוב לשמוע את מה שיש לו לספר לך

המילים שלנו משקפות את מה שאנחנו חושבים...

וכן נכון בעיניי תשובה זה עניין לא פשוט, ותיקונים עוד יותר.. 

ותודה רבה  

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.