נשמע לי ממש עוול להסתיר דבר כזה מהאשה שהוא אוהב... אולי גם יש בזה צד של הונאה...

כמו שכבר כתבו לך כאן את הצדדים.. ומה שבטוח זה לספר לפני החתונה ולא אחרי..

ויצא לי לקרוא פעם שאילה כזו בפורום נשואים וענו שם הגברים/נשים הנשואים/נשואות מי בהם שנפל בזה לפני, שהם לא סיפרו וישלהם בית לתפארת..כך שיש תשובה ותקווה לאחריתך גם בזו הדרך...אם זה מאחוריך ולך "נוח" לא לחשוף דבר כזה
תלוי אישיות שלך גם, /מה מצפה הצד השני לדעת, אני לא הייתי מסוגל לא לחשוף דבר כזה ולשמור אתזה לעצמי..אפילו פחות מזה לא, ולא הייתי רוצה שהיא תסתיר דבר כזה ממני..אשמח מאוד להכיר אותה עוד לפני לטוב ולפחות טוב..עולמה הפנימי כמו שאמרו..כולו

בס"ד

אני לא חושבת שצריך בכוח לספר אבל אני יודעת על עצמי שהעבר שלי הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני ואם מישהו יברח בגללו אז טוב שכך. אני בעד כנות בקשר וזה כולל גם את הדברים הלא כל כך כיפיים שעשינו בחיינו.

חוץ מזה שזה לא נכון.   לא כל דבר צריך לומר.

לכן מפרשים על לא להרבות שיחה עם האישה שהאדם לא יספר שמישהו ביזה אותו או משהו כזה כדי שהאישה לא תבזה את בעלה בלב ויצא מזה פירוד.

בס"ד

בן זוג הוא לא ספר קורות חיים.
לא רואה עניין או טעם לספר דברים שיכולים רק לפגוע.

איזו תועלת תצמח מסיפור כזה??

אם יש למתלבט תועלת ממשית לטובת הקשר שיכולה לצמוח מכך-

שישקול האם הצר שווה בנזק המלך...

אבל ברוב המקרים אין טעם בכלל לספר.

לפעמים הפוך דווקא הסיפור כאילו מחזיר אותך אחורה ופוגע בקשר החדש,

לא רק מצד המידע, אלא גם מצד המספר. 
לענ"ד זה להחיות מחדש רגשות שכבר מזמן מתו,
ואין שום טעם לחיות עם זה.

ולא, אני לא הייתי רוצה לדעת.

נפגשתי פעם עם מישהו שהרגיש קירבה נפשית כל כך גדולה, 
שסיפר לי את כל אהבות חייו מגיל 16 עד 33, (הוא חזר בתשובה בגיל 28, אחרי שהספיק להתאהב...)

אחרי הפגישה הרגשתי כמו אחרי מרתון שלא רציתי לצפות בו.
לא הפריע לי הידיעה הכללית שהיו סיפורים בעברו,
כמו המקום שזה תופס אצלו עד היום. 
 

ממליצה לך לשחרר את הסיפור הזה,
הקב"ה סולח תסלח גם אתה לעצמך ותשכח מזה.
ככל שתמהר לשחרר את זה, כך פחות זה יזיק לך ולנישואין שלך בע"ה.

(כמובן כן לזכור טוב את ההחלטות הטובות שהתקבלו מאז מן הסתם, כמו הקפדה ייתרה על הלכות וכ')

המטרה היא לחזק את הטוב ולגרום לקירוב לבבות.

ברגע שזה מרחיק אז בעצם זה משיג את המטרה ההפוכה, ואז הסיפור לא עושה טוב.

והרי- סיפרת כדי לשתף, להוריד מחיצות- והנה צמחו חדשות. 

זה כמו הלכות שמירת הלשון- בגדול הרעיון הוא לספר ולדבר טוב, לחזק את הטוב.

לשון הרע- גם דבר שקרה באמת, אם הוא לא טוב אז לא אומרים אותו. 

וזו האמת הפנימית, העמוקה - ההיאחזות בטוב ובחיזוק שלו. והיא גוברת על האמת של לספר הכל, הכנות כביכול.. 

וזה מזכיר לי שורה משירו של איל כהן, "בואי נאהב":

'בואי נאהב, בואי עכשו...

לא נדבר על הצדק,

נרדוף רק אחרי השלום

נשליך את האמת שמשקרת אותנו...'

וחכמים ממני כבר אמרו זאת קודם- יש מקום לשאול רב בענין, עוד לפני הפגישות.

בהצלחה בע"ה.

בס"ד

לענ"ד יש כאן גם עירוב תחומים.

מה שהיה לפני שהזוג נפגש זה כל אחד והבן אדם למקום שלו. 
לא נוגע לבן הזוג.
 

ה' יודע בדיוק מה הנזק שעבירה פלונית עשתה, 
וחוזרים בתשובה, ומידי פעם גם מוציאים את המטבע הלא נכון מהכיס, (יסורים ממרקים)
ויום כיפור מכפר..

לספר דבר כזה זה לומר רק את הרע שהיה פעם,
בלי שום אינדיקציה שהבחורה תוכל לדעת מה קורה בנשמה שלך עכשיו...

הרי לא מדובר כאן על סתם שיתוף של זוג נשוי במשהו שקרה במהלך היום והוא לשון הרע.

מדובר על דבר שהוא שיקול אצל הבחורה לגבי בחירתה עם מי להתחתן.

אז מה שייך לומר שהמטרה היא "לקרב לבבות"..

לא מדובר שסיפר סתם כדי "לשתף". אם היה כך, באמת מה ענין "לשתף" במה שמרחיק. 

אלא סיפר כדי לתת לבחורה אפשרות להחליט על רצונה עם מי להתחתן. אלמנטרי. אולי לה זה חשוב.

אם מדובר סתם כך, לספר דברים לא טובים על אנשים - חלילה. זה אכן מרחיק. אסור שלא לצורך שמותר עפ"י ההלכה.

האמת הפנימית העמוקה, היא בוודאי הטוב שבאדם מישראל. בוודאי אדם שאינו מעונין ברע שנתקל בו בעבר.

אבל כאשר מדובר על בירור לצורך נישואין - לא מבררים רק על האמת הפנימית העמוקה. גם מראה שאינו מוצא חן בעיני מישהו סובייקטיבית - אינו "האמת הפנימית העמוקה".

וכשרוצים להתחתן, אז ה"כנות" לספר מה שמשמעותי לזולת, אינה "כנות כביכול".

[ועם כל הכבוד לזמר הזה - לא מפיו אנו חיים. השיכרון של "האמת משכרת לנו", מזיק לפעמים מאד. האמת היא שמו של הקב"ה. מתי צריך לאומרה ומתי לא, זו שאלה כבדת משקל]

בס"ד

מורה שלנו באולפנא סיפרה פעם שקצת אחרי החתונה בעלה גילה שהיא עשתה רק 3 יחידות מתמתיקה.
הוא היה בשוק, (עשה חמש בכל המקצועות הראליים ...)
ואמר חצי בצחוק  שאם היה יודע לא היה מתחתן איתה...

מובן שהם ב"ה נשואים באושר, אבל באמת אם היו אומרים לו לפני הוא לא היה נפגש,
כי בתור בחור צעיר שלא מבין הרבה חשב שיש לזה השלכה על רמת אינטלגנציה וכ'.

הרבה זוגות נשואים יכולים להצביע על תכונות של בני זוגם שאם היו יודעים לפני החתונה,
לא הייתה חתונה, וב"ה שלא ידעו. 
 

האם באמת יש כאן נזק כל שהוא?

במידה ונעשתה תשובה כמובן.

מובן שכמו שאמרת שאם הבחורה שואלת או אף מראה שזה חשוב לה,
מן הראוי לספר ולו בשביל הכנות של הקשר.

אבל אם האדם השאיר את זה באמת מאחריו, מה הטעם?

נכון שחיצוניות היא גם לא אמת עמוקה,(ואכן בעיני היא חסרת משמעות)
אבל כאן יש כאלו שיש להם נפקא מינה.
שאם החיצוניות לא כך וכך אין דברים אלמנטריים שצריים להיות בזוגיות.
 

כאן לכאורה כל עוד הבחורה לא יודעת- מה זה משנה לה?

יש לה בכלל איזו שהיא יכולת להעריך את משמעות הדבר?

לענ"ד לא.

לא רואה מה זה שונה מכל עבירה אחרת שאדם עשה בעברו וחזר עליה בתשובה.

יש אנשים שאם ידעו, זה ימנע אצלם לחלוטין (נכון, שכנראה יש יותר בנים שזה משמעותי עבורם מאשר בנות). וזו תחושה מובנת, לגיטימית, נורמלית. יש בה טהרה. ולא דווקא קשורה ל"השלכות" כעת, גם אם לא היו. כמובן, יש גם כאלו שלא מפריע להם, העיקר איך האדם שמולם כעת.

ומי שאצלו כך, רשאי לדעת על מה שהיה גורם לו כך. 

וזה שונה מדברים אחרים, בכך שנוגע בתחום של הבלעדיות שבין איש לאשה.

שוב, מי שלא מפריע לו, אין בעיה. אבל לא לומר כשהשני אינו אמור לשער, נראה לי לא בסדר.

מה שתיארת הוא ההפך מן האמת. לי למשל היה מאוד חשוב לדעת אם בעלי היה עושה דבר כזה

זה לא סתם משהו של מה בכך.. זה דבר משמעותי שקרה! ולכן מי שיסתיר את זה, רק בתואנה שזה ירחיק,  הוא בעצם מסתיר ומציג את ההפך מן האמת, כדי להשיג את מטרתו. זה לגמרי אגואיסטי ולא כך בונים ומתחזקים זוגיות 

אז מה מועיל כל הטוב הזה כשהוא שקרי ועטוף מסכות?

מה זה אומר בעצם? שזה כנראה משהו משמעותי. ולא סתם עוד פרט מהעבר..

ולכן מי שלא מספר זה די אגואיסטי.. הוא די חושב על עצמו.

לו זה לא מפריע ונשכח, אבל לרוב האנשים זה כן

להחליט.

מה שהיא תחליט לעשות עם הדברים זה כבר לא בתחום אחריותו והוא לא יכול להחליט ולקבוע מראש

בס"ד

בעיניי החוויות שעברנו הן אלו שמעצבות אותנו ובוא נגיד שחוויה כזאת היא בד"כ מאוד מטלטלת.

בכל מקרה אני פשוט רוצה קשר מספיק נוח שאם נושא כזה יעלה או יעלה דיון מסוים אז שמי שמולי לא ישקול מילים אלא ירגיש בנוח לספר לי בדיוק כמו שאני ארגיש בנוח לספר לו.

אני לא חושבת שלהגיד למישהי שהיית בעבר עם בחורה זה פירוט יתר.

אם כבר, אז בלי למלמל, תגיד : "יש לי משהו לספר לך. יש לי כמה ילדים מאמהות שונות, אני חולה בצהבת והרפס - קיבלתי את זה בכלא, כשישבתי על רצח וחוץ מזה יש מצב שאני בעל נטיות הפוכות"... ואז תגיד לה "לא, סתם, זה היה בצחוק. סה"כ ....".

ככה נראה לי יותר יעיל, לא?

"מכוערת" זה סביר - גם ככה יש להן דימוי עצמי נמוך. אם כבר להכניס, אז עד הסוף. 

לך מישהו יגיד שהוא ליטאי בארון

בדיוק שמעתי היום הרצאה בהידברות של הרב זמיר כהן על הנושא של לספר או לא לספר פרטים בעייתיים בשידוכים. ממליצה לך לשמוע אותה.

בגדול יש 2 בעיות הלכתיות: אונאה ומקח טעות.

בד"כ אם הבנ"א לא במקום הזה היום ממליצים לספר אחרי 2-3 פגישות כדי שקודם יכירו קצת אם יש על מה לדבר, וכן לא לספר לכל אחת ולתת לה להכיר קודם.

כמובן שיש הבדל אם מדובר בחוזרים בתשובה שיכולים לשער שייתכן שכשלת בתחום לבין דתיים מבית.

מעבר להלכה יש גם עניין שכשמסתירים יש בד"כ אח"כ בעיות בזוגיות וחוסר אמון.

הלא-מכריעה,

שאין ברירה וראוי לומר.

כולל שפעם אחת ושאתה מצטער על זה (בצדק, כמובן..).

לא על ההתחלה, אבל אם נראה שיש כיוון, אז משהו כמו פגישה שלישית.

כך נראה לענ"ד.

ואם היא לא תדע עד סוף ימיה המאושרים..? מה רע בזה?

בהנחה שכלשונך, "היא לא תדע עד סוף ימיה המאושרים".. ובתקוה שאכן זה לא משפיע משהו, שאינה מבינה מה קורה, על חייה ההויים..

ואני מעריך שאכן יהיו שידריכו כך.

עם זה, לענ"ד, בחורה רשאית להחליט בעצמה על דבר כזה. אם שמרה את עצמה בשביל זה - רשאית להחליט אם מפריע לה או לא. יתכן שתגיד שלא (ואז, יש משהו בדבריך - אולי היתה יותר שמחה לא לדעת..).

לא הבנתי את השיקול שבגללו היא תרצה לדעת... איך היא יודעת אם זה מפריע בכלל???

גם אם היא הייתה רוצה לדעת.. אולי זה סתם יזיק לה והיא לא צריכה. 

אולי בסוף היא גם תגיד תודה שלא אמרו לה.

מישהו שלא קרה לו דבר כזה.

הכוונה, שיכולה להחליט אם מפריע לה להתחתן עם מישהו שחווה דבר כזה, לצערו. הרי אם היתה יודעת, מובן שיש כאלה שהיה מפריע להן. אז יש סברה, שהיא רשאית להחליט אם היא מאלה, ולדעת את המציאות.

לגבי שאולי תיאורטית היתה אומרת תודה על כך שאף פעם לא נודע לה (כמובן, פרדוקס.. כי לא תוכל להגיד תודה על מה שלא תדע... אבל תיאורטית) - זה יתכן.

אבל ענ"ד, שצריך לכבד את בחירתה להחליט.

שוב, אני מניח שיש כאלה שאומרים אחרת.

אני אומר, שכיוון שזה לא באמת משפיע (ואני לא אומר את זה מסברא) אז לדעתי זו כבר לא זכותה לדעת!

אלו החיים של הגבר בלבד והוא יכול להחליט מה לספר ומה לא

אתה בטח יודע שיש הבדל גדול ברגש בין גבר לאישה בעניין המעשה הנ"ל.

ולכן בחורה מפרשת את הדברים דרך המשקפיים שלה...

היא בטוחה שהוא זוכר אותה, ואולי הוא עושה השוואות בינה לבין הקודמת

בעוד שבתכלס אצל הגבר זה בכלל לא קיים.

אנחנו כנראה לא כ"כ מסכימים.

אמנם, אני מסכים איתך שיש חילוק בין איש לאשה בכך - 

אבל, זה לא ענין רק של "פרשנות" לדעתי.

לא חייב להיות רק בגלל מה שחושבת שהוא "זוכר" או "משווה" כעת.

אלא בגלל עצם זה שרוצה שהיא תהיה לגמרי "ראשונה" אצלו. זה דבר שאפשר להבין שבחורה ששמרה עצמה בטהרה רוצה בו.

[וגם, מלבד זה, אינני יודע אם אפשר לומר במוחלט, בדקויות, שזה לא משפיע כלום. אולי גם תלוי באדם]

שוב, זה לא אומר שאין בחורות כשרות וטובות, שלא איכפת להן, אם רואות את מעלת הבחור המוצע.

אבל, אני לא חושב שאפשר לומר ש"לא עניינה" להחליט. הרי רואים בפעל שגם כאן יש כאלו שאומרות שהיו רוצות לדעת ולהחליט.  אז להגיד להן שהן "לא מבינות" כי חושבות שזה כך וכך.. אינני חושב שזה כך.

אבל כנראה שיש הסבורים כמוך. אם כי אני מניח שגם הם יסכימו שאם מישהי תשאל מפורש ותאמר שזה חשוב לה, אי אפשר ולא הגון להחליט עבורה שאינה צריכה לדעת..

מה דעתך אם היא לא שואלת?  אולי כאן תסכים איתי שחבל סתם לומר?

שבכללי לדעתי הדלה, ראוי ליידע - אלא שבמקרה ששואלת, לדעתי ממש חייב.

אבל יתכן שיש הבדל. למשל, אם בחור בא מרקע לא דתי, והיא יודעת את זה (מה שקרוי "בעל תשובה"), ורואים שהיא מודעת לכך שלצערנו בעולם הלא-דתי כיום, המציאות  פרוצה למדי - ואינה שואלת, אז יתכן שאכן מבחינתה זה לא "אישו". חזר בתשובה - לא מענין אותה מעבר לכך.

אבל אם כבר ראית...  אני עדיין עומד מאחרי מה שאמרתי..

תחשבי על זה שזו אחת שכל מקום מסתכלים עליה ומתלחששים.. בעע

אני מאחל לך רק טוב עם בעלך לעתיד... הכי טוב שיש

סתם ככה הייתי שמח להבין את המחשבה מאחרי זה.. אבל איך שבא לך

(לגבי השרשור הנ"ל אולי בסוף אני אפתח אותו וזהו?)

בס"ד

היא שמרה את עצמה כי זה ציווי ה'.
זה חלק מעבודת ה' שלה.
זה לא משהו שנעשה בשבילו- היא אפילו לא ידעה מקיומו.

הוא נפל בעבודת ה' שלו, לא במשהו שמתייחס אליה.

אף אחד לא בוחן כליות ולב לדעת איך עבירות מסויימות משפיעות,
והאם התשובה מירקה כבר לחלוטין,
ואולי הוא כבר במצב שנעשו לו כזכויות, וצדיקים לא יכולים לעמוד במקומו...

לכל אחת יש זכות לפסול על מה שנראה לה וודאי,
אבל עלול להיות הפסד של טוב אמתי בגלל משהו ערטילאי ולא ברור,
 של "השפעה" של משהו לאחר שנים...

ראשית, הדבר הזה, שעושה מעבודת ה' כאילו משהו "טכני", גורם צרות מרובות.

נכון, שבוודאי קודם כל הציווי האלוקי. אבל אם מישהו חושב שהציווי האלוקי בא "במקום" הבנות ותחושות בסיסיות טהורות ונכונות שאמורות להיות באופן מקורי, זה עיוות של התורה. התורה היא קומה מעל זה, ונותנת לכך יותר משמעות.

דבר שני, התורה בונה לנו, במשך דורות ושנים רבות, "תרבות", אופי. תחושות חיים.

הבחורה שמרה על עצמה בוודאי קודם כל בשביל עצמה. כי כך ציווי ה', כי כך האופי של עם ישראל אומר, כי כך מצד האמת גם האופי האנושי בטהרתו אומר. כי כך צנוע, כי כך ראוי, כי כך נורמלי. גם אם היום יש בלבולים בעולם, לצערנו.

היא גם ידעה שתתחתן - ויתכן שכיוונה גם לכך, גם אם לא הכירה מי בדיוק יהיה האיש. כיוונה וציפתה לראשוניות הזו.

להגיד שזה לא "מתייחס אליה", זה כי זו עבודת ה' פרטית של האדם - זו לדעתי טעות.

מתחתנים, זה קשר יחודי בין איש לאשתו. רשאית לרצות שיהיה ללא "תקדים". זו הרגשה מובנת לחלוטין.

לדעתי, זה לא בהכרח קשור לכך שבתשובה מאהבה זדונות נעשים כזכויות. ולכן לא קשור גם ל"בוחן כליות ולב". אף אחד לא מדבר מצד המעלה הרוחנית האישית, שבוודאי אם אדם עשה תשובה אמיתית - זו מעלה עצומה. אולי גדול במעלתו ממי ש"מתעניינת" (אגב, בלי להשליך דווקא ספציפית לנידון הספצפי - אם יש השפעות "פסיכולוגיות" כלשהן, זה כלל לא סותר את המעלה הגדולה של התשובה. הרי הרמב"ם אומר שבע"ת גמור, זה מי שרוצה עדיין באשה האסורה, אך נמנע בגלל דבר ה'. האם גם במקרה כזה, נאמר שאין לה להתחשב בכך, בגלל שמבחינה רוחנית מעלתו עצומה? אז מותר שתהיינה תחושות לפעמים גם מלבד המעלה הרוחנית).

מדובר על דבר נקודתי, שיכול להפריע סובייקטיבית בהקשר הזה. 

ולהגיד "עלול להיות הפסד של משהו טוב אמיתי בגלל דבר ערטילאי".. אם מישהו רגיש לנושא הזה, אז עלול להיות גם ההיפך. 

על כן, אין אני בא לומר חלילה, קטגורית, לשלול בגלל זה, כשיש תשובה גמורה.

אבל, להיזהר מלשלול גם את התחושות הטהורות והלגיטימיות האלה. כי אם מישהו בגלל "שכנוע" לא פנימי, ילך כך נגד מה שחש - זה עלול אח"כ לצוף..

שיש הלכה בהלכות לשון הרע, שאם יודעים  על מידע מסויים על הבחור (או בחורה, לא קריטי כרגע) שאם לכתחילה היו מספרים השידוך היה נפסל וזה משהו שעקרוני לבחורה ברמה של חשש שמרמים אותה, אז צריך לספר, אלא כן המידע הוא נחשב בעיניי העולם כזניח וזאת רק הבחורה שיש לה דרישות מוגזמות או משהו כזה...

מה עניינה במה הוא נפל? 

ואם כבר.. אז אולי שיתחיל לספר לה על כל הסתכלות אסורה שהוא נכשל בה?  

לא חבל סתם לגרום לבלאגן מיותר?   באמת אני שואל...

אתה משווה בין ראיה אסורה לבין נפילה עד הסוף?

ולמה בחורה דתיה ששמרה את עצמה עד החתונה צריכה להתמודד עם כזה דבר...

אם הבחור יאהב אותה ויכבד אותה והכל בסדר, בשביל מה היא צריכה לדעת? 

אין לה עם מה להתמודד... מבחינתה זה לא קיים 

אפילו בעולם החילוני אני חושבת שיש משמעות להיות ללא נסיון בעניין הזה..קל וחומר אצל הדתיים...

וזה בכלל לא קשור לגבי תשובה, זה פשוט חספוס מסויים שנוצר עקב החטא הזה, שאין אותו לבחורה ששמרה על עצמה... אבל שוב, זאת דעתי.. ויש מצב אני טועה..

לגבי בחור.

בוודאי שזה נכון לגבי בחורה.

ברור שאדם יכול לשוב ולהגיע למדרגות רמות.

אבל לדעתי, לגיטימי לגמרי, גם לרצות לדעת - וגם להחליט אם מתאים אישית או לא. יש שונות בין האנשים - יש כאלה שיותר מפריע להם, יש כאלה שפחות.

מי שמפריע לו/ה - חבל לדעתי שינסה "לשכנע את עצמו" למה לא מפריע. יש מקום טבעי לתחושה הזו.

למרות שאני מקווה שלא תסתיר מאשתך חח 

אני אומר שאני חוזר בתשובה...על כל המשתמע (למרות שיחסית הייתי מהצדיקים שבחבורה)

אבל אני אגיד לך משהו,

יש חוזרים בתשובה שאני מכיר, שאם הם היו מספרים כל מה שהם עשו לפני החזרה בתשובה,

ספק אם הם היו מתחתנים אי פעם בגלגול הזה.    

קשה לי לקבל את זה שצריך לספר

אני מניחה שאתה גם מבין יותר בעניין... לי זה פשוט קצת קשה המקום הזה כי אפעם לא חוויתי מזה לעשות תשובה על עניינים כל כך קשים. אולי גם לכן קשה לי לקבל בחור שעבר מה שעבר בעניין הזה..

[אם כי לא פעם הם מתחתנים עם בנות שגם כן באות מאותו רקע - ואז מחליטים ביחד לתקן]

נכון

אני חושבת שהייתי רוצה לדעת מדבר כזה. אם לא מספרים זה כן מרגיש לי כהונאה.

מצד אחד זה בעיה לספר דבר כזה בפגישה הראשונה ומצד שני גם לא רגע לפני האירוסין.

זה צריך להעשות ברגע המתאים. רגע של שיחת נפש פתוחה, רגע בו המחיצות יורדות, רגע הדדי של חשיפת סודות כמוסים.

אבל זה כל כך תלוי בבחורה... אני בגישה של לשתף אבל בשלבים יותר מאוחרים שיש כבר הרגשה בטוחה בקשר...

אבל שוב השיתוף הוא לא נועד לזרוק פצצה "ובוא נראה אם תקבלי אותה ככה" אלא יותר מהמקום של "תכירי אותי, זה אני. "

אבל יכול להיות שרבנים יגידו לך שלא לספר... ואי אם הייתי יודעת שלבעלי היה עבר כזה והוא לא סיפר לי, ואי ואי זה היה ממש מצער אותי... 

אם מספרים. כי אז - אם למישהי זה קריטי - עלול לשבור את ליבה.

התכוונתי שיש דברים משמעותיים, שוב, משמעותיים, לא מדברת על נפילות קטנות כאלו ואחרות, שעושות שינוי באדם, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינת אישיות. 

לגבי המעשה הזה ספציפית, אני אישית אחת שלא רוצה בחור שהיה עם בחורה לפניי, מבינה שעשה תשובה, פשוט לא רוצה את זה. אז זה ממש יעציב אותי אם לא יספרו לי את זה לפני שאני מחליטה החלטה גורלית לגבינו בקשר...

דעתי...

בס"ד

מאד משמעותיות להסתכלות שלנו על דברים.
אין אדם חוטא וכ', רוח השטות זה לא חלק מאף יהודי.

בע"ה שהקב"ה ייזכה אותך להתחתן עם בחור בדיוק כמו שאת רוצה,
שיהיה לך רק שמח וטוב לשמוע את מה שיש לו לספר לך

המילים שלנו משקפות את מה שאנחנו חושבים...

וכן נכון בעיניי תשובה זה עניין לא פשוט, ותיקונים עוד יותר.. 

ותודה רבה  

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון…