נשמע לי ממש עוול להסתיר דבר כזה מהאשה שהוא אוהב... אולי גם יש בזה צד של הונאה...

כמו שכבר כתבו לך כאן את הצדדים.. ומה שבטוח זה לספר לפני החתונה ולא אחרי..

ויצא לי לקרוא פעם שאילה כזו בפורום נשואים וענו שם הגברים/נשים הנשואים/נשואות מי בהם שנפל בזה לפני, שהם לא סיפרו וישלהם בית לתפארת..כך שיש תשובה ותקווה לאחריתך גם בזו הדרך...אם זה מאחוריך ולך "נוח" לא לחשוף דבר כזה
תלוי אישיות שלך גם, /מה מצפה הצד השני לדעת, אני לא הייתי מסוגל לא לחשוף דבר כזה ולשמור אתזה לעצמי..אפילו פחות מזה לא, ולא הייתי רוצה שהיא תסתיר דבר כזה ממני..אשמח מאוד להכיר אותה עוד לפני לטוב ולפחות טוב..עולמה הפנימי כמו שאמרו..כולו

בס"ד

אני לא חושבת שצריך בכוח לספר אבל אני יודעת על עצמי שהעבר שלי הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני ואם מישהו יברח בגללו אז טוב שכך. אני בעד כנות בקשר וזה כולל גם את הדברים הלא כל כך כיפיים שעשינו בחיינו.

חוץ מזה שזה לא נכון.   לא כל דבר צריך לומר.

לכן מפרשים על לא להרבות שיחה עם האישה שהאדם לא יספר שמישהו ביזה אותו או משהו כזה כדי שהאישה לא תבזה את בעלה בלב ויצא מזה פירוד.

בס"ד

בן זוג הוא לא ספר קורות חיים.
לא רואה עניין או טעם לספר דברים שיכולים רק לפגוע.

איזו תועלת תצמח מסיפור כזה??

אם יש למתלבט תועלת ממשית לטובת הקשר שיכולה לצמוח מכך-

שישקול האם הצר שווה בנזק המלך...

אבל ברוב המקרים אין טעם בכלל לספר.

לפעמים הפוך דווקא הסיפור כאילו מחזיר אותך אחורה ופוגע בקשר החדש,

לא רק מצד המידע, אלא גם מצד המספר. 
לענ"ד זה להחיות מחדש רגשות שכבר מזמן מתו,
ואין שום טעם לחיות עם זה.

ולא, אני לא הייתי רוצה לדעת.

נפגשתי פעם עם מישהו שהרגיש קירבה נפשית כל כך גדולה, 
שסיפר לי את כל אהבות חייו מגיל 16 עד 33, (הוא חזר בתשובה בגיל 28, אחרי שהספיק להתאהב...)

אחרי הפגישה הרגשתי כמו אחרי מרתון שלא רציתי לצפות בו.
לא הפריע לי הידיעה הכללית שהיו סיפורים בעברו,
כמו המקום שזה תופס אצלו עד היום. 
 

ממליצה לך לשחרר את הסיפור הזה,
הקב"ה סולח תסלח גם אתה לעצמך ותשכח מזה.
ככל שתמהר לשחרר את זה, כך פחות זה יזיק לך ולנישואין שלך בע"ה.

(כמובן כן לזכור טוב את ההחלטות הטובות שהתקבלו מאז מן הסתם, כמו הקפדה ייתרה על הלכות וכ')

המטרה היא לחזק את הטוב ולגרום לקירוב לבבות.

ברגע שזה מרחיק אז בעצם זה משיג את המטרה ההפוכה, ואז הסיפור לא עושה טוב.

והרי- סיפרת כדי לשתף, להוריד מחיצות- והנה צמחו חדשות. 

זה כמו הלכות שמירת הלשון- בגדול הרעיון הוא לספר ולדבר טוב, לחזק את הטוב.

לשון הרע- גם דבר שקרה באמת, אם הוא לא טוב אז לא אומרים אותו. 

וזו האמת הפנימית, העמוקה - ההיאחזות בטוב ובחיזוק שלו. והיא גוברת על האמת של לספר הכל, הכנות כביכול.. 

וזה מזכיר לי שורה משירו של איל כהן, "בואי נאהב":

'בואי נאהב, בואי עכשו...

לא נדבר על הצדק,

נרדוף רק אחרי השלום

נשליך את האמת שמשקרת אותנו...'

וחכמים ממני כבר אמרו זאת קודם- יש מקום לשאול רב בענין, עוד לפני הפגישות.

בהצלחה בע"ה.

בס"ד

לענ"ד יש כאן גם עירוב תחומים.

מה שהיה לפני שהזוג נפגש זה כל אחד והבן אדם למקום שלו. 
לא נוגע לבן הזוג.
 

ה' יודע בדיוק מה הנזק שעבירה פלונית עשתה, 
וחוזרים בתשובה, ומידי פעם גם מוציאים את המטבע הלא נכון מהכיס, (יסורים ממרקים)
ויום כיפור מכפר..

לספר דבר כזה זה לומר רק את הרע שהיה פעם,
בלי שום אינדיקציה שהבחורה תוכל לדעת מה קורה בנשמה שלך עכשיו...

הרי לא מדובר כאן על סתם שיתוף של זוג נשוי במשהו שקרה במהלך היום והוא לשון הרע.

מדובר על דבר שהוא שיקול אצל הבחורה לגבי בחירתה עם מי להתחתן.

אז מה שייך לומר שהמטרה היא "לקרב לבבות"..

לא מדובר שסיפר סתם כדי "לשתף". אם היה כך, באמת מה ענין "לשתף" במה שמרחיק. 

אלא סיפר כדי לתת לבחורה אפשרות להחליט על רצונה עם מי להתחתן. אלמנטרי. אולי לה זה חשוב.

אם מדובר סתם כך, לספר דברים לא טובים על אנשים - חלילה. זה אכן מרחיק. אסור שלא לצורך שמותר עפ"י ההלכה.

האמת הפנימית העמוקה, היא בוודאי הטוב שבאדם מישראל. בוודאי אדם שאינו מעונין ברע שנתקל בו בעבר.

אבל כאשר מדובר על בירור לצורך נישואין - לא מבררים רק על האמת הפנימית העמוקה. גם מראה שאינו מוצא חן בעיני מישהו סובייקטיבית - אינו "האמת הפנימית העמוקה".

וכשרוצים להתחתן, אז ה"כנות" לספר מה שמשמעותי לזולת, אינה "כנות כביכול".

[ועם כל הכבוד לזמר הזה - לא מפיו אנו חיים. השיכרון של "האמת משכרת לנו", מזיק לפעמים מאד. האמת היא שמו של הקב"ה. מתי צריך לאומרה ומתי לא, זו שאלה כבדת משקל]

בס"ד

מורה שלנו באולפנא סיפרה פעם שקצת אחרי החתונה בעלה גילה שהיא עשתה רק 3 יחידות מתמתיקה.
הוא היה בשוק, (עשה חמש בכל המקצועות הראליים ...)
ואמר חצי בצחוק  שאם היה יודע לא היה מתחתן איתה...

מובן שהם ב"ה נשואים באושר, אבל באמת אם היו אומרים לו לפני הוא לא היה נפגש,
כי בתור בחור צעיר שלא מבין הרבה חשב שיש לזה השלכה על רמת אינטלגנציה וכ'.

הרבה זוגות נשואים יכולים להצביע על תכונות של בני זוגם שאם היו יודעים לפני החתונה,
לא הייתה חתונה, וב"ה שלא ידעו. 
 

האם באמת יש כאן נזק כל שהוא?

במידה ונעשתה תשובה כמובן.

מובן שכמו שאמרת שאם הבחורה שואלת או אף מראה שזה חשוב לה,
מן הראוי לספר ולו בשביל הכנות של הקשר.

אבל אם האדם השאיר את זה באמת מאחריו, מה הטעם?

נכון שחיצוניות היא גם לא אמת עמוקה,(ואכן בעיני היא חסרת משמעות)
אבל כאן יש כאלו שיש להם נפקא מינה.
שאם החיצוניות לא כך וכך אין דברים אלמנטריים שצריים להיות בזוגיות.
 

כאן לכאורה כל עוד הבחורה לא יודעת- מה זה משנה לה?

יש לה בכלל איזו שהיא יכולת להעריך את משמעות הדבר?

לענ"ד לא.

לא רואה מה זה שונה מכל עבירה אחרת שאדם עשה בעברו וחזר עליה בתשובה.

יש אנשים שאם ידעו, זה ימנע אצלם לחלוטין (נכון, שכנראה יש יותר בנים שזה משמעותי עבורם מאשר בנות). וזו תחושה מובנת, לגיטימית, נורמלית. יש בה טהרה. ולא דווקא קשורה ל"השלכות" כעת, גם אם לא היו. כמובן, יש גם כאלו שלא מפריע להם, העיקר איך האדם שמולם כעת.

ומי שאצלו כך, רשאי לדעת על מה שהיה גורם לו כך. 

וזה שונה מדברים אחרים, בכך שנוגע בתחום של הבלעדיות שבין איש לאשה.

שוב, מי שלא מפריע לו, אין בעיה. אבל לא לומר כשהשני אינו אמור לשער, נראה לי לא בסדר.

מה שתיארת הוא ההפך מן האמת. לי למשל היה מאוד חשוב לדעת אם בעלי היה עושה דבר כזה

זה לא סתם משהו של מה בכך.. זה דבר משמעותי שקרה! ולכן מי שיסתיר את זה, רק בתואנה שזה ירחיק,  הוא בעצם מסתיר ומציג את ההפך מן האמת, כדי להשיג את מטרתו. זה לגמרי אגואיסטי ולא כך בונים ומתחזקים זוגיות 

אז מה מועיל כל הטוב הזה כשהוא שקרי ועטוף מסכות?

מה זה אומר בעצם? שזה כנראה משהו משמעותי. ולא סתם עוד פרט מהעבר..

ולכן מי שלא מספר זה די אגואיסטי.. הוא די חושב על עצמו.

לו זה לא מפריע ונשכח, אבל לרוב האנשים זה כן

להחליט.

מה שהיא תחליט לעשות עם הדברים זה כבר לא בתחום אחריותו והוא לא יכול להחליט ולקבוע מראש

בס"ד

בעיניי החוויות שעברנו הן אלו שמעצבות אותנו ובוא נגיד שחוויה כזאת היא בד"כ מאוד מטלטלת.

בכל מקרה אני פשוט רוצה קשר מספיק נוח שאם נושא כזה יעלה או יעלה דיון מסוים אז שמי שמולי לא ישקול מילים אלא ירגיש בנוח לספר לי בדיוק כמו שאני ארגיש בנוח לספר לו.

אני לא חושבת שלהגיד למישהי שהיית בעבר עם בחורה זה פירוט יתר.

אם כבר, אז בלי למלמל, תגיד : "יש לי משהו לספר לך. יש לי כמה ילדים מאמהות שונות, אני חולה בצהבת והרפס - קיבלתי את זה בכלא, כשישבתי על רצח וחוץ מזה יש מצב שאני בעל נטיות הפוכות"... ואז תגיד לה "לא, סתם, זה היה בצחוק. סה"כ ....".

ככה נראה לי יותר יעיל, לא?

"מכוערת" זה סביר - גם ככה יש להן דימוי עצמי נמוך. אם כבר להכניס, אז עד הסוף. 

לך מישהו יגיד שהוא ליטאי בארון

בדיוק שמעתי היום הרצאה בהידברות של הרב זמיר כהן על הנושא של לספר או לא לספר פרטים בעייתיים בשידוכים. ממליצה לך לשמוע אותה.

בגדול יש 2 בעיות הלכתיות: אונאה ומקח טעות.

בד"כ אם הבנ"א לא במקום הזה היום ממליצים לספר אחרי 2-3 פגישות כדי שקודם יכירו קצת אם יש על מה לדבר, וכן לא לספר לכל אחת ולתת לה להכיר קודם.

כמובן שיש הבדל אם מדובר בחוזרים בתשובה שיכולים לשער שייתכן שכשלת בתחום לבין דתיים מבית.

מעבר להלכה יש גם עניין שכשמסתירים יש בד"כ אח"כ בעיות בזוגיות וחוסר אמון.

הלא-מכריעה,

שאין ברירה וראוי לומר.

כולל שפעם אחת ושאתה מצטער על זה (בצדק, כמובן..).

לא על ההתחלה, אבל אם נראה שיש כיוון, אז משהו כמו פגישה שלישית.

כך נראה לענ"ד.

ואם היא לא תדע עד סוף ימיה המאושרים..? מה רע בזה?

בהנחה שכלשונך, "היא לא תדע עד סוף ימיה המאושרים".. ובתקוה שאכן זה לא משפיע משהו, שאינה מבינה מה קורה, על חייה ההויים..

ואני מעריך שאכן יהיו שידריכו כך.

עם זה, לענ"ד, בחורה רשאית להחליט בעצמה על דבר כזה. אם שמרה את עצמה בשביל זה - רשאית להחליט אם מפריע לה או לא. יתכן שתגיד שלא (ואז, יש משהו בדבריך - אולי היתה יותר שמחה לא לדעת..).

לא הבנתי את השיקול שבגללו היא תרצה לדעת... איך היא יודעת אם זה מפריע בכלל???

גם אם היא הייתה רוצה לדעת.. אולי זה סתם יזיק לה והיא לא צריכה. 

אולי בסוף היא גם תגיד תודה שלא אמרו לה.

מישהו שלא קרה לו דבר כזה.

הכוונה, שיכולה להחליט אם מפריע לה להתחתן עם מישהו שחווה דבר כזה, לצערו. הרי אם היתה יודעת, מובן שיש כאלה שהיה מפריע להן. אז יש סברה, שהיא רשאית להחליט אם היא מאלה, ולדעת את המציאות.

לגבי שאולי תיאורטית היתה אומרת תודה על כך שאף פעם לא נודע לה (כמובן, פרדוקס.. כי לא תוכל להגיד תודה על מה שלא תדע... אבל תיאורטית) - זה יתכן.

אבל ענ"ד, שצריך לכבד את בחירתה להחליט.

שוב, אני מניח שיש כאלה שאומרים אחרת.

אני אומר, שכיוון שזה לא באמת משפיע (ואני לא אומר את זה מסברא) אז לדעתי זו כבר לא זכותה לדעת!

אלו החיים של הגבר בלבד והוא יכול להחליט מה לספר ומה לא

אתה בטח יודע שיש הבדל גדול ברגש בין גבר לאישה בעניין המעשה הנ"ל.

ולכן בחורה מפרשת את הדברים דרך המשקפיים שלה...

היא בטוחה שהוא זוכר אותה, ואולי הוא עושה השוואות בינה לבין הקודמת

בעוד שבתכלס אצל הגבר זה בכלל לא קיים.

אנחנו כנראה לא כ"כ מסכימים.

אמנם, אני מסכים איתך שיש חילוק בין איש לאשה בכך - 

אבל, זה לא ענין רק של "פרשנות" לדעתי.

לא חייב להיות רק בגלל מה שחושבת שהוא "זוכר" או "משווה" כעת.

אלא בגלל עצם זה שרוצה שהיא תהיה לגמרי "ראשונה" אצלו. זה דבר שאפשר להבין שבחורה ששמרה עצמה בטהרה רוצה בו.

[וגם, מלבד זה, אינני יודע אם אפשר לומר במוחלט, בדקויות, שזה לא משפיע כלום. אולי גם תלוי באדם]

שוב, זה לא אומר שאין בחורות כשרות וטובות, שלא איכפת להן, אם רואות את מעלת הבחור המוצע.

אבל, אני לא חושב שאפשר לומר ש"לא עניינה" להחליט. הרי רואים בפעל שגם כאן יש כאלו שאומרות שהיו רוצות לדעת ולהחליט.  אז להגיד להן שהן "לא מבינות" כי חושבות שזה כך וכך.. אינני חושב שזה כך.

אבל כנראה שיש הסבורים כמוך. אם כי אני מניח שגם הם יסכימו שאם מישהי תשאל מפורש ותאמר שזה חשוב לה, אי אפשר ולא הגון להחליט עבורה שאינה צריכה לדעת..

מה דעתך אם היא לא שואלת?  אולי כאן תסכים איתי שחבל סתם לומר?

שבכללי לדעתי הדלה, ראוי ליידע - אלא שבמקרה ששואלת, לדעתי ממש חייב.

אבל יתכן שיש הבדל. למשל, אם בחור בא מרקע לא דתי, והיא יודעת את זה (מה שקרוי "בעל תשובה"), ורואים שהיא מודעת לכך שלצערנו בעולם הלא-דתי כיום, המציאות  פרוצה למדי - ואינה שואלת, אז יתכן שאכן מבחינתה זה לא "אישו". חזר בתשובה - לא מענין אותה מעבר לכך.

אבל אם כבר ראית...  אני עדיין עומד מאחרי מה שאמרתי..

תחשבי על זה שזו אחת שכל מקום מסתכלים עליה ומתלחששים.. בעע

אני מאחל לך רק טוב עם בעלך לעתיד... הכי טוב שיש

סתם ככה הייתי שמח להבין את המחשבה מאחרי זה.. אבל איך שבא לך

(לגבי השרשור הנ"ל אולי בסוף אני אפתח אותו וזהו?)

בס"ד

היא שמרה את עצמה כי זה ציווי ה'.
זה חלק מעבודת ה' שלה.
זה לא משהו שנעשה בשבילו- היא אפילו לא ידעה מקיומו.

הוא נפל בעבודת ה' שלו, לא במשהו שמתייחס אליה.

אף אחד לא בוחן כליות ולב לדעת איך עבירות מסויימות משפיעות,
והאם התשובה מירקה כבר לחלוטין,
ואולי הוא כבר במצב שנעשו לו כזכויות, וצדיקים לא יכולים לעמוד במקומו...

לכל אחת יש זכות לפסול על מה שנראה לה וודאי,
אבל עלול להיות הפסד של טוב אמתי בגלל משהו ערטילאי ולא ברור,
 של "השפעה" של משהו לאחר שנים...

ראשית, הדבר הזה, שעושה מעבודת ה' כאילו משהו "טכני", גורם צרות מרובות.

נכון, שבוודאי קודם כל הציווי האלוקי. אבל אם מישהו חושב שהציווי האלוקי בא "במקום" הבנות ותחושות בסיסיות טהורות ונכונות שאמורות להיות באופן מקורי, זה עיוות של התורה. התורה היא קומה מעל זה, ונותנת לכך יותר משמעות.

דבר שני, התורה בונה לנו, במשך דורות ושנים רבות, "תרבות", אופי. תחושות חיים.

הבחורה שמרה על עצמה בוודאי קודם כל בשביל עצמה. כי כך ציווי ה', כי כך האופי של עם ישראל אומר, כי כך מצד האמת גם האופי האנושי בטהרתו אומר. כי כך צנוע, כי כך ראוי, כי כך נורמלי. גם אם היום יש בלבולים בעולם, לצערנו.

היא גם ידעה שתתחתן - ויתכן שכיוונה גם לכך, גם אם לא הכירה מי בדיוק יהיה האיש. כיוונה וציפתה לראשוניות הזו.

להגיד שזה לא "מתייחס אליה", זה כי זו עבודת ה' פרטית של האדם - זו לדעתי טעות.

מתחתנים, זה קשר יחודי בין איש לאשתו. רשאית לרצות שיהיה ללא "תקדים". זו הרגשה מובנת לחלוטין.

לדעתי, זה לא בהכרח קשור לכך שבתשובה מאהבה זדונות נעשים כזכויות. ולכן לא קשור גם ל"בוחן כליות ולב". אף אחד לא מדבר מצד המעלה הרוחנית האישית, שבוודאי אם אדם עשה תשובה אמיתית - זו מעלה עצומה. אולי גדול במעלתו ממי ש"מתעניינת" (אגב, בלי להשליך דווקא ספציפית לנידון הספצפי - אם יש השפעות "פסיכולוגיות" כלשהן, זה כלל לא סותר את המעלה הגדולה של התשובה. הרי הרמב"ם אומר שבע"ת גמור, זה מי שרוצה עדיין באשה האסורה, אך נמנע בגלל דבר ה'. האם גם במקרה כזה, נאמר שאין לה להתחשב בכך, בגלל שמבחינה רוחנית מעלתו עצומה? אז מותר שתהיינה תחושות לפעמים גם מלבד המעלה הרוחנית).

מדובר על דבר נקודתי, שיכול להפריע סובייקטיבית בהקשר הזה. 

ולהגיד "עלול להיות הפסד של משהו טוב אמיתי בגלל דבר ערטילאי".. אם מישהו רגיש לנושא הזה, אז עלול להיות גם ההיפך. 

על כן, אין אני בא לומר חלילה, קטגורית, לשלול בגלל זה, כשיש תשובה גמורה.

אבל, להיזהר מלשלול גם את התחושות הטהורות והלגיטימיות האלה. כי אם מישהו בגלל "שכנוע" לא פנימי, ילך כך נגד מה שחש - זה עלול אח"כ לצוף..

שיש הלכה בהלכות לשון הרע, שאם יודעים  על מידע מסויים על הבחור (או בחורה, לא קריטי כרגע) שאם לכתחילה היו מספרים השידוך היה נפסל וזה משהו שעקרוני לבחורה ברמה של חשש שמרמים אותה, אז צריך לספר, אלא כן המידע הוא נחשב בעיניי העולם כזניח וזאת רק הבחורה שיש לה דרישות מוגזמות או משהו כזה...

מה עניינה במה הוא נפל? 

ואם כבר.. אז אולי שיתחיל לספר לה על כל הסתכלות אסורה שהוא נכשל בה?  

לא חבל סתם לגרום לבלאגן מיותר?   באמת אני שואל...

אתה משווה בין ראיה אסורה לבין נפילה עד הסוף?

ולמה בחורה דתיה ששמרה את עצמה עד החתונה צריכה להתמודד עם כזה דבר...

אם הבחור יאהב אותה ויכבד אותה והכל בסדר, בשביל מה היא צריכה לדעת? 

אין לה עם מה להתמודד... מבחינתה זה לא קיים 

אפילו בעולם החילוני אני חושבת שיש משמעות להיות ללא נסיון בעניין הזה..קל וחומר אצל הדתיים...

וזה בכלל לא קשור לגבי תשובה, זה פשוט חספוס מסויים שנוצר עקב החטא הזה, שאין אותו לבחורה ששמרה על עצמה... אבל שוב, זאת דעתי.. ויש מצב אני טועה..

לגבי בחור.

בוודאי שזה נכון לגבי בחורה.

ברור שאדם יכול לשוב ולהגיע למדרגות רמות.

אבל לדעתי, לגיטימי לגמרי, גם לרצות לדעת - וגם להחליט אם מתאים אישית או לא. יש שונות בין האנשים - יש כאלה שיותר מפריע להם, יש כאלה שפחות.

מי שמפריע לו/ה - חבל לדעתי שינסה "לשכנע את עצמו" למה לא מפריע. יש מקום טבעי לתחושה הזו.

למרות שאני מקווה שלא תסתיר מאשתך חח 

אני אומר שאני חוזר בתשובה...על כל המשתמע (למרות שיחסית הייתי מהצדיקים שבחבורה)

אבל אני אגיד לך משהו,

יש חוזרים בתשובה שאני מכיר, שאם הם היו מספרים כל מה שהם עשו לפני החזרה בתשובה,

ספק אם הם היו מתחתנים אי פעם בגלגול הזה.    

קשה לי לקבל את זה שצריך לספר

אני מניחה שאתה גם מבין יותר בעניין... לי זה פשוט קצת קשה המקום הזה כי אפעם לא חוויתי מזה לעשות תשובה על עניינים כל כך קשים. אולי גם לכן קשה לי לקבל בחור שעבר מה שעבר בעניין הזה..

[אם כי לא פעם הם מתחתנים עם בנות שגם כן באות מאותו רקע - ואז מחליטים ביחד לתקן]

נכון

אני חושבת שהייתי רוצה לדעת מדבר כזה. אם לא מספרים זה כן מרגיש לי כהונאה.

מצד אחד זה בעיה לספר דבר כזה בפגישה הראשונה ומצד שני גם לא רגע לפני האירוסין.

זה צריך להעשות ברגע המתאים. רגע של שיחת נפש פתוחה, רגע בו המחיצות יורדות, רגע הדדי של חשיפת סודות כמוסים.

אבל זה כל כך תלוי בבחורה... אני בגישה של לשתף אבל בשלבים יותר מאוחרים שיש כבר הרגשה בטוחה בקשר...

אבל שוב השיתוף הוא לא נועד לזרוק פצצה "ובוא נראה אם תקבלי אותה ככה" אלא יותר מהמקום של "תכירי אותי, זה אני. "

אבל יכול להיות שרבנים יגידו לך שלא לספר... ואי אם הייתי יודעת שלבעלי היה עבר כזה והוא לא סיפר לי, ואי ואי זה היה ממש מצער אותי... 

אם מספרים. כי אז - אם למישהי זה קריטי - עלול לשבור את ליבה.

התכוונתי שיש דברים משמעותיים, שוב, משמעותיים, לא מדברת על נפילות קטנות כאלו ואחרות, שעושות שינוי באדם, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינת אישיות. 

לגבי המעשה הזה ספציפית, אני אישית אחת שלא רוצה בחור שהיה עם בחורה לפניי, מבינה שעשה תשובה, פשוט לא רוצה את זה. אז זה ממש יעציב אותי אם לא יספרו לי את זה לפני שאני מחליטה החלטה גורלית לגבינו בקשר...

דעתי...

בס"ד

מאד משמעותיות להסתכלות שלנו על דברים.
אין אדם חוטא וכ', רוח השטות זה לא חלק מאף יהודי.

בע"ה שהקב"ה ייזכה אותך להתחתן עם בחור בדיוק כמו שאת רוצה,
שיהיה לך רק שמח וטוב לשמוע את מה שיש לו לספר לך

המילים שלנו משקפות את מה שאנחנו חושבים...

וכן נכון בעיניי תשובה זה עניין לא פשוט, ותיקונים עוד יותר.. 

ותודה רבה  

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !