נשמע לי ממש עוול להסתיר דבר כזה מהאשה שהוא אוהב... אולי גם יש בזה צד של הונאה...

כמו שכבר כתבו לך כאן את הצדדים.. ומה שבטוח זה לספר לפני החתונה ולא אחרי..

ויצא לי לקרוא פעם שאילה כזו בפורום נשואים וענו שם הגברים/נשים הנשואים/נשואות מי בהם שנפל בזה לפני, שהם לא סיפרו וישלהם בית לתפארת..כך שיש תשובה ותקווה לאחריתך גם בזו הדרך...אם זה מאחוריך ולך "נוח" לא לחשוף דבר כזה
תלוי אישיות שלך גם, /מה מצפה הצד השני לדעת, אני לא הייתי מסוגל לא לחשוף דבר כזה ולשמור אתזה לעצמי..אפילו פחות מזה לא, ולא הייתי רוצה שהיא תסתיר דבר כזה ממני..אשמח מאוד להכיר אותה עוד לפני לטוב ולפחות טוב..עולמה הפנימי כמו שאמרו..כולו

בס"ד

אני לא חושבת שצריך בכוח לספר אבל אני יודעת על עצמי שהעבר שלי הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני ואם מישהו יברח בגללו אז טוב שכך. אני בעד כנות בקשר וזה כולל גם את הדברים הלא כל כך כיפיים שעשינו בחיינו.

חוץ מזה שזה לא נכון.   לא כל דבר צריך לומר.

לכן מפרשים על לא להרבות שיחה עם האישה שהאדם לא יספר שמישהו ביזה אותו או משהו כזה כדי שהאישה לא תבזה את בעלה בלב ויצא מזה פירוד.

בס"ד

בן זוג הוא לא ספר קורות חיים.
לא רואה עניין או טעם לספר דברים שיכולים רק לפגוע.

איזו תועלת תצמח מסיפור כזה??

אם יש למתלבט תועלת ממשית לטובת הקשר שיכולה לצמוח מכך-

שישקול האם הצר שווה בנזק המלך...

אבל ברוב המקרים אין טעם בכלל לספר.

לפעמים הפוך דווקא הסיפור כאילו מחזיר אותך אחורה ופוגע בקשר החדש,

לא רק מצד המידע, אלא גם מצד המספר. 
לענ"ד זה להחיות מחדש רגשות שכבר מזמן מתו,
ואין שום טעם לחיות עם זה.

ולא, אני לא הייתי רוצה לדעת.

נפגשתי פעם עם מישהו שהרגיש קירבה נפשית כל כך גדולה, 
שסיפר לי את כל אהבות חייו מגיל 16 עד 33, (הוא חזר בתשובה בגיל 28, אחרי שהספיק להתאהב...)

אחרי הפגישה הרגשתי כמו אחרי מרתון שלא רציתי לצפות בו.
לא הפריע לי הידיעה הכללית שהיו סיפורים בעברו,
כמו המקום שזה תופס אצלו עד היום. 
 

ממליצה לך לשחרר את הסיפור הזה,
הקב"ה סולח תסלח גם אתה לעצמך ותשכח מזה.
ככל שתמהר לשחרר את זה, כך פחות זה יזיק לך ולנישואין שלך בע"ה.

(כמובן כן לזכור טוב את ההחלטות הטובות שהתקבלו מאז מן הסתם, כמו הקפדה ייתרה על הלכות וכ')

המטרה היא לחזק את הטוב ולגרום לקירוב לבבות.

ברגע שזה מרחיק אז בעצם זה משיג את המטרה ההפוכה, ואז הסיפור לא עושה טוב.

והרי- סיפרת כדי לשתף, להוריד מחיצות- והנה צמחו חדשות. 

זה כמו הלכות שמירת הלשון- בגדול הרעיון הוא לספר ולדבר טוב, לחזק את הטוב.

לשון הרע- גם דבר שקרה באמת, אם הוא לא טוב אז לא אומרים אותו. 

וזו האמת הפנימית, העמוקה - ההיאחזות בטוב ובחיזוק שלו. והיא גוברת על האמת של לספר הכל, הכנות כביכול.. 

וזה מזכיר לי שורה משירו של איל כהן, "בואי נאהב":

'בואי נאהב, בואי עכשו...

לא נדבר על הצדק,

נרדוף רק אחרי השלום

נשליך את האמת שמשקרת אותנו...'

וחכמים ממני כבר אמרו זאת קודם- יש מקום לשאול רב בענין, עוד לפני הפגישות.

בהצלחה בע"ה.

בס"ד

לענ"ד יש כאן גם עירוב תחומים.

מה שהיה לפני שהזוג נפגש זה כל אחד והבן אדם למקום שלו. 
לא נוגע לבן הזוג.
 

ה' יודע בדיוק מה הנזק שעבירה פלונית עשתה, 
וחוזרים בתשובה, ומידי פעם גם מוציאים את המטבע הלא נכון מהכיס, (יסורים ממרקים)
ויום כיפור מכפר..

לספר דבר כזה זה לומר רק את הרע שהיה פעם,
בלי שום אינדיקציה שהבחורה תוכל לדעת מה קורה בנשמה שלך עכשיו...

הרי לא מדובר כאן על סתם שיתוף של זוג נשוי במשהו שקרה במהלך היום והוא לשון הרע.

מדובר על דבר שהוא שיקול אצל הבחורה לגבי בחירתה עם מי להתחתן.

אז מה שייך לומר שהמטרה היא "לקרב לבבות"..

לא מדובר שסיפר סתם כדי "לשתף". אם היה כך, באמת מה ענין "לשתף" במה שמרחיק. 

אלא סיפר כדי לתת לבחורה אפשרות להחליט על רצונה עם מי להתחתן. אלמנטרי. אולי לה זה חשוב.

אם מדובר סתם כך, לספר דברים לא טובים על אנשים - חלילה. זה אכן מרחיק. אסור שלא לצורך שמותר עפ"י ההלכה.

האמת הפנימית העמוקה, היא בוודאי הטוב שבאדם מישראל. בוודאי אדם שאינו מעונין ברע שנתקל בו בעבר.

אבל כאשר מדובר על בירור לצורך נישואין - לא מבררים רק על האמת הפנימית העמוקה. גם מראה שאינו מוצא חן בעיני מישהו סובייקטיבית - אינו "האמת הפנימית העמוקה".

וכשרוצים להתחתן, אז ה"כנות" לספר מה שמשמעותי לזולת, אינה "כנות כביכול".

[ועם כל הכבוד לזמר הזה - לא מפיו אנו חיים. השיכרון של "האמת משכרת לנו", מזיק לפעמים מאד. האמת היא שמו של הקב"ה. מתי צריך לאומרה ומתי לא, זו שאלה כבדת משקל]

בס"ד

מורה שלנו באולפנא סיפרה פעם שקצת אחרי החתונה בעלה גילה שהיא עשתה רק 3 יחידות מתמתיקה.
הוא היה בשוק, (עשה חמש בכל המקצועות הראליים ...)
ואמר חצי בצחוק  שאם היה יודע לא היה מתחתן איתה...

מובן שהם ב"ה נשואים באושר, אבל באמת אם היו אומרים לו לפני הוא לא היה נפגש,
כי בתור בחור צעיר שלא מבין הרבה חשב שיש לזה השלכה על רמת אינטלגנציה וכ'.

הרבה זוגות נשואים יכולים להצביע על תכונות של בני זוגם שאם היו יודעים לפני החתונה,
לא הייתה חתונה, וב"ה שלא ידעו. 
 

האם באמת יש כאן נזק כל שהוא?

במידה ונעשתה תשובה כמובן.

מובן שכמו שאמרת שאם הבחורה שואלת או אף מראה שזה חשוב לה,
מן הראוי לספר ולו בשביל הכנות של הקשר.

אבל אם האדם השאיר את זה באמת מאחריו, מה הטעם?

נכון שחיצוניות היא גם לא אמת עמוקה,(ואכן בעיני היא חסרת משמעות)
אבל כאן יש כאלו שיש להם נפקא מינה.
שאם החיצוניות לא כך וכך אין דברים אלמנטריים שצריים להיות בזוגיות.
 

כאן לכאורה כל עוד הבחורה לא יודעת- מה זה משנה לה?

יש לה בכלל איזו שהיא יכולת להעריך את משמעות הדבר?

לענ"ד לא.

לא רואה מה זה שונה מכל עבירה אחרת שאדם עשה בעברו וחזר עליה בתשובה.

יש אנשים שאם ידעו, זה ימנע אצלם לחלוטין (נכון, שכנראה יש יותר בנים שזה משמעותי עבורם מאשר בנות). וזו תחושה מובנת, לגיטימית, נורמלית. יש בה טהרה. ולא דווקא קשורה ל"השלכות" כעת, גם אם לא היו. כמובן, יש גם כאלו שלא מפריע להם, העיקר איך האדם שמולם כעת.

ומי שאצלו כך, רשאי לדעת על מה שהיה גורם לו כך. 

וזה שונה מדברים אחרים, בכך שנוגע בתחום של הבלעדיות שבין איש לאשה.

שוב, מי שלא מפריע לו, אין בעיה. אבל לא לומר כשהשני אינו אמור לשער, נראה לי לא בסדר.

מה שתיארת הוא ההפך מן האמת. לי למשל היה מאוד חשוב לדעת אם בעלי היה עושה דבר כזה

זה לא סתם משהו של מה בכך.. זה דבר משמעותי שקרה! ולכן מי שיסתיר את זה, רק בתואנה שזה ירחיק,  הוא בעצם מסתיר ומציג את ההפך מן האמת, כדי להשיג את מטרתו. זה לגמרי אגואיסטי ולא כך בונים ומתחזקים זוגיות 

אז מה מועיל כל הטוב הזה כשהוא שקרי ועטוף מסכות?

מה זה אומר בעצם? שזה כנראה משהו משמעותי. ולא סתם עוד פרט מהעבר..

ולכן מי שלא מספר זה די אגואיסטי.. הוא די חושב על עצמו.

לו זה לא מפריע ונשכח, אבל לרוב האנשים זה כן

להחליט.

מה שהיא תחליט לעשות עם הדברים זה כבר לא בתחום אחריותו והוא לא יכול להחליט ולקבוע מראש

בס"ד

בעיניי החוויות שעברנו הן אלו שמעצבות אותנו ובוא נגיד שחוויה כזאת היא בד"כ מאוד מטלטלת.

בכל מקרה אני פשוט רוצה קשר מספיק נוח שאם נושא כזה יעלה או יעלה דיון מסוים אז שמי שמולי לא ישקול מילים אלא ירגיש בנוח לספר לי בדיוק כמו שאני ארגיש בנוח לספר לו.

אני לא חושבת שלהגיד למישהי שהיית בעבר עם בחורה זה פירוט יתר.

אם כבר, אז בלי למלמל, תגיד : "יש לי משהו לספר לך. יש לי כמה ילדים מאמהות שונות, אני חולה בצהבת והרפס - קיבלתי את זה בכלא, כשישבתי על רצח וחוץ מזה יש מצב שאני בעל נטיות הפוכות"... ואז תגיד לה "לא, סתם, זה היה בצחוק. סה"כ ....".

ככה נראה לי יותר יעיל, לא?

"מכוערת" זה סביר - גם ככה יש להן דימוי עצמי נמוך. אם כבר להכניס, אז עד הסוף. 

לך מישהו יגיד שהוא ליטאי בארון

בדיוק שמעתי היום הרצאה בהידברות של הרב זמיר כהן על הנושא של לספר או לא לספר פרטים בעייתיים בשידוכים. ממליצה לך לשמוע אותה.

בגדול יש 2 בעיות הלכתיות: אונאה ומקח טעות.

בד"כ אם הבנ"א לא במקום הזה היום ממליצים לספר אחרי 2-3 פגישות כדי שקודם יכירו קצת אם יש על מה לדבר, וכן לא לספר לכל אחת ולתת לה להכיר קודם.

כמובן שיש הבדל אם מדובר בחוזרים בתשובה שיכולים לשער שייתכן שכשלת בתחום לבין דתיים מבית.

מעבר להלכה יש גם עניין שכשמסתירים יש בד"כ אח"כ בעיות בזוגיות וחוסר אמון.

הלא-מכריעה,

שאין ברירה וראוי לומר.

כולל שפעם אחת ושאתה מצטער על זה (בצדק, כמובן..).

לא על ההתחלה, אבל אם נראה שיש כיוון, אז משהו כמו פגישה שלישית.

כך נראה לענ"ד.

ואם היא לא תדע עד סוף ימיה המאושרים..? מה רע בזה?

בהנחה שכלשונך, "היא לא תדע עד סוף ימיה המאושרים".. ובתקוה שאכן זה לא משפיע משהו, שאינה מבינה מה קורה, על חייה ההויים..

ואני מעריך שאכן יהיו שידריכו כך.

עם זה, לענ"ד, בחורה רשאית להחליט בעצמה על דבר כזה. אם שמרה את עצמה בשביל זה - רשאית להחליט אם מפריע לה או לא. יתכן שתגיד שלא (ואז, יש משהו בדבריך - אולי היתה יותר שמחה לא לדעת..).

לא הבנתי את השיקול שבגללו היא תרצה לדעת... איך היא יודעת אם זה מפריע בכלל???

גם אם היא הייתה רוצה לדעת.. אולי זה סתם יזיק לה והיא לא צריכה. 

אולי בסוף היא גם תגיד תודה שלא אמרו לה.

מישהו שלא קרה לו דבר כזה.

הכוונה, שיכולה להחליט אם מפריע לה להתחתן עם מישהו שחווה דבר כזה, לצערו. הרי אם היתה יודעת, מובן שיש כאלה שהיה מפריע להן. אז יש סברה, שהיא רשאית להחליט אם היא מאלה, ולדעת את המציאות.

לגבי שאולי תיאורטית היתה אומרת תודה על כך שאף פעם לא נודע לה (כמובן, פרדוקס.. כי לא תוכל להגיד תודה על מה שלא תדע... אבל תיאורטית) - זה יתכן.

אבל ענ"ד, שצריך לכבד את בחירתה להחליט.

שוב, אני מניח שיש כאלה שאומרים אחרת.

אני אומר, שכיוון שזה לא באמת משפיע (ואני לא אומר את זה מסברא) אז לדעתי זו כבר לא זכותה לדעת!

אלו החיים של הגבר בלבד והוא יכול להחליט מה לספר ומה לא

אתה בטח יודע שיש הבדל גדול ברגש בין גבר לאישה בעניין המעשה הנ"ל.

ולכן בחורה מפרשת את הדברים דרך המשקפיים שלה...

היא בטוחה שהוא זוכר אותה, ואולי הוא עושה השוואות בינה לבין הקודמת

בעוד שבתכלס אצל הגבר זה בכלל לא קיים.

אנחנו כנראה לא כ"כ מסכימים.

אמנם, אני מסכים איתך שיש חילוק בין איש לאשה בכך - 

אבל, זה לא ענין רק של "פרשנות" לדעתי.

לא חייב להיות רק בגלל מה שחושבת שהוא "זוכר" או "משווה" כעת.

אלא בגלל עצם זה שרוצה שהיא תהיה לגמרי "ראשונה" אצלו. זה דבר שאפשר להבין שבחורה ששמרה עצמה בטהרה רוצה בו.

[וגם, מלבד זה, אינני יודע אם אפשר לומר במוחלט, בדקויות, שזה לא משפיע כלום. אולי גם תלוי באדם]

שוב, זה לא אומר שאין בחורות כשרות וטובות, שלא איכפת להן, אם רואות את מעלת הבחור המוצע.

אבל, אני לא חושב שאפשר לומר ש"לא עניינה" להחליט. הרי רואים בפעל שגם כאן יש כאלו שאומרות שהיו רוצות לדעת ולהחליט.  אז להגיד להן שהן "לא מבינות" כי חושבות שזה כך וכך.. אינני חושב שזה כך.

אבל כנראה שיש הסבורים כמוך. אם כי אני מניח שגם הם יסכימו שאם מישהי תשאל מפורש ותאמר שזה חשוב לה, אי אפשר ולא הגון להחליט עבורה שאינה צריכה לדעת..

מה דעתך אם היא לא שואלת?  אולי כאן תסכים איתי שחבל סתם לומר?

שבכללי לדעתי הדלה, ראוי ליידע - אלא שבמקרה ששואלת, לדעתי ממש חייב.

אבל יתכן שיש הבדל. למשל, אם בחור בא מרקע לא דתי, והיא יודעת את זה (מה שקרוי "בעל תשובה"), ורואים שהיא מודעת לכך שלצערנו בעולם הלא-דתי כיום, המציאות  פרוצה למדי - ואינה שואלת, אז יתכן שאכן מבחינתה זה לא "אישו". חזר בתשובה - לא מענין אותה מעבר לכך.

אבל אם כבר ראית...  אני עדיין עומד מאחרי מה שאמרתי..

תחשבי על זה שזו אחת שכל מקום מסתכלים עליה ומתלחששים.. בעע

אני מאחל לך רק טוב עם בעלך לעתיד... הכי טוב שיש

סתם ככה הייתי שמח להבין את המחשבה מאחרי זה.. אבל איך שבא לך

(לגבי השרשור הנ"ל אולי בסוף אני אפתח אותו וזהו?)

בס"ד

היא שמרה את עצמה כי זה ציווי ה'.
זה חלק מעבודת ה' שלה.
זה לא משהו שנעשה בשבילו- היא אפילו לא ידעה מקיומו.

הוא נפל בעבודת ה' שלו, לא במשהו שמתייחס אליה.

אף אחד לא בוחן כליות ולב לדעת איך עבירות מסויימות משפיעות,
והאם התשובה מירקה כבר לחלוטין,
ואולי הוא כבר במצב שנעשו לו כזכויות, וצדיקים לא יכולים לעמוד במקומו...

לכל אחת יש זכות לפסול על מה שנראה לה וודאי,
אבל עלול להיות הפסד של טוב אמתי בגלל משהו ערטילאי ולא ברור,
 של "השפעה" של משהו לאחר שנים...

ראשית, הדבר הזה, שעושה מעבודת ה' כאילו משהו "טכני", גורם צרות מרובות.

נכון, שבוודאי קודם כל הציווי האלוקי. אבל אם מישהו חושב שהציווי האלוקי בא "במקום" הבנות ותחושות בסיסיות טהורות ונכונות שאמורות להיות באופן מקורי, זה עיוות של התורה. התורה היא קומה מעל זה, ונותנת לכך יותר משמעות.

דבר שני, התורה בונה לנו, במשך דורות ושנים רבות, "תרבות", אופי. תחושות חיים.

הבחורה שמרה על עצמה בוודאי קודם כל בשביל עצמה. כי כך ציווי ה', כי כך האופי של עם ישראל אומר, כי כך מצד האמת גם האופי האנושי בטהרתו אומר. כי כך צנוע, כי כך ראוי, כי כך נורמלי. גם אם היום יש בלבולים בעולם, לצערנו.

היא גם ידעה שתתחתן - ויתכן שכיוונה גם לכך, גם אם לא הכירה מי בדיוק יהיה האיש. כיוונה וציפתה לראשוניות הזו.

להגיד שזה לא "מתייחס אליה", זה כי זו עבודת ה' פרטית של האדם - זו לדעתי טעות.

מתחתנים, זה קשר יחודי בין איש לאשתו. רשאית לרצות שיהיה ללא "תקדים". זו הרגשה מובנת לחלוטין.

לדעתי, זה לא בהכרח קשור לכך שבתשובה מאהבה זדונות נעשים כזכויות. ולכן לא קשור גם ל"בוחן כליות ולב". אף אחד לא מדבר מצד המעלה הרוחנית האישית, שבוודאי אם אדם עשה תשובה אמיתית - זו מעלה עצומה. אולי גדול במעלתו ממי ש"מתעניינת" (אגב, בלי להשליך דווקא ספציפית לנידון הספצפי - אם יש השפעות "פסיכולוגיות" כלשהן, זה כלל לא סותר את המעלה הגדולה של התשובה. הרי הרמב"ם אומר שבע"ת גמור, זה מי שרוצה עדיין באשה האסורה, אך נמנע בגלל דבר ה'. האם גם במקרה כזה, נאמר שאין לה להתחשב בכך, בגלל שמבחינה רוחנית מעלתו עצומה? אז מותר שתהיינה תחושות לפעמים גם מלבד המעלה הרוחנית).

מדובר על דבר נקודתי, שיכול להפריע סובייקטיבית בהקשר הזה. 

ולהגיד "עלול להיות הפסד של משהו טוב אמיתי בגלל דבר ערטילאי".. אם מישהו רגיש לנושא הזה, אז עלול להיות גם ההיפך. 

על כן, אין אני בא לומר חלילה, קטגורית, לשלול בגלל זה, כשיש תשובה גמורה.

אבל, להיזהר מלשלול גם את התחושות הטהורות והלגיטימיות האלה. כי אם מישהו בגלל "שכנוע" לא פנימי, ילך כך נגד מה שחש - זה עלול אח"כ לצוף..

שיש הלכה בהלכות לשון הרע, שאם יודעים  על מידע מסויים על הבחור (או בחורה, לא קריטי כרגע) שאם לכתחילה היו מספרים השידוך היה נפסל וזה משהו שעקרוני לבחורה ברמה של חשש שמרמים אותה, אז צריך לספר, אלא כן המידע הוא נחשב בעיניי העולם כזניח וזאת רק הבחורה שיש לה דרישות מוגזמות או משהו כזה...

מה עניינה במה הוא נפל? 

ואם כבר.. אז אולי שיתחיל לספר לה על כל הסתכלות אסורה שהוא נכשל בה?  

לא חבל סתם לגרום לבלאגן מיותר?   באמת אני שואל...

אתה משווה בין ראיה אסורה לבין נפילה עד הסוף?

ולמה בחורה דתיה ששמרה את עצמה עד החתונה צריכה להתמודד עם כזה דבר...

אם הבחור יאהב אותה ויכבד אותה והכל בסדר, בשביל מה היא צריכה לדעת? 

אין לה עם מה להתמודד... מבחינתה זה לא קיים 

אפילו בעולם החילוני אני חושבת שיש משמעות להיות ללא נסיון בעניין הזה..קל וחומר אצל הדתיים...

וזה בכלל לא קשור לגבי תשובה, זה פשוט חספוס מסויים שנוצר עקב החטא הזה, שאין אותו לבחורה ששמרה על עצמה... אבל שוב, זאת דעתי.. ויש מצב אני טועה..

לגבי בחור.

בוודאי שזה נכון לגבי בחורה.

ברור שאדם יכול לשוב ולהגיע למדרגות רמות.

אבל לדעתי, לגיטימי לגמרי, גם לרצות לדעת - וגם להחליט אם מתאים אישית או לא. יש שונות בין האנשים - יש כאלה שיותר מפריע להם, יש כאלה שפחות.

מי שמפריע לו/ה - חבל לדעתי שינסה "לשכנע את עצמו" למה לא מפריע. יש מקום טבעי לתחושה הזו.

למרות שאני מקווה שלא תסתיר מאשתך חח 

אני אומר שאני חוזר בתשובה...על כל המשתמע (למרות שיחסית הייתי מהצדיקים שבחבורה)

אבל אני אגיד לך משהו,

יש חוזרים בתשובה שאני מכיר, שאם הם היו מספרים כל מה שהם עשו לפני החזרה בתשובה,

ספק אם הם היו מתחתנים אי פעם בגלגול הזה.    

קשה לי לקבל את זה שצריך לספר

אני מניחה שאתה גם מבין יותר בעניין... לי זה פשוט קצת קשה המקום הזה כי אפעם לא חוויתי מזה לעשות תשובה על עניינים כל כך קשים. אולי גם לכן קשה לי לקבל בחור שעבר מה שעבר בעניין הזה..

[אם כי לא פעם הם מתחתנים עם בנות שגם כן באות מאותו רקע - ואז מחליטים ביחד לתקן]

נכון

אני חושבת שהייתי רוצה לדעת מדבר כזה. אם לא מספרים זה כן מרגיש לי כהונאה.

מצד אחד זה בעיה לספר דבר כזה בפגישה הראשונה ומצד שני גם לא רגע לפני האירוסין.

זה צריך להעשות ברגע המתאים. רגע של שיחת נפש פתוחה, רגע בו המחיצות יורדות, רגע הדדי של חשיפת סודות כמוסים.

אבל זה כל כך תלוי בבחורה... אני בגישה של לשתף אבל בשלבים יותר מאוחרים שיש כבר הרגשה בטוחה בקשר...

אבל שוב השיתוף הוא לא נועד לזרוק פצצה "ובוא נראה אם תקבלי אותה ככה" אלא יותר מהמקום של "תכירי אותי, זה אני. "

אבל יכול להיות שרבנים יגידו לך שלא לספר... ואי אם הייתי יודעת שלבעלי היה עבר כזה והוא לא סיפר לי, ואי ואי זה היה ממש מצער אותי... 

אם מספרים. כי אז - אם למישהי זה קריטי - עלול לשבור את ליבה.

התכוונתי שיש דברים משמעותיים, שוב, משמעותיים, לא מדברת על נפילות קטנות כאלו ואחרות, שעושות שינוי באדם, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינת אישיות. 

לגבי המעשה הזה ספציפית, אני אישית אחת שלא רוצה בחור שהיה עם בחורה לפניי, מבינה שעשה תשובה, פשוט לא רוצה את זה. אז זה ממש יעציב אותי אם לא יספרו לי את זה לפני שאני מחליטה החלטה גורלית לגבינו בקשר...

דעתי...

בס"ד

מאד משמעותיות להסתכלות שלנו על דברים.
אין אדם חוטא וכ', רוח השטות זה לא חלק מאף יהודי.

בע"ה שהקב"ה ייזכה אותך להתחתן עם בחור בדיוק כמו שאת רוצה,
שיהיה לך רק שמח וטוב לשמוע את מה שיש לו לספר לך

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב