נשמע לי ממש עוול להסתיר דבר כזה מהאשה שהוא אוהב... אולי גם יש בזה צד של הונאה...

כמו שכבר כתבו לך כאן את הצדדים.. ומה שבטוח זה לספר לפני החתונה ולא אחרי..

ויצא לי לקרוא פעם שאילה כזו בפורום נשואים וענו שם הגברים/נשים הנשואים/נשואות מי בהם שנפל בזה לפני, שהם לא סיפרו וישלהם בית לתפארת..כך שיש תשובה ותקווה לאחריתך גם בזו הדרך...אם זה מאחוריך ולך "נוח" לא לחשוף דבר כזה
תלוי אישיות שלך גם, /מה מצפה הצד השני לדעת, אני לא הייתי מסוגל לא לחשוף דבר כזה ולשמור אתזה לעצמי..אפילו פחות מזה לא, ולא הייתי רוצה שהיא תסתיר דבר כזה ממני..אשמח מאוד להכיר אותה עוד לפני לטוב ולפחות טוב..עולמה הפנימי כמו שאמרו..כולו

בס"ד

אני לא חושבת שצריך בכוח לספר אבל אני יודעת על עצמי שהעבר שלי הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני ואם מישהו יברח בגללו אז טוב שכך. אני בעד כנות בקשר וזה כולל גם את הדברים הלא כל כך כיפיים שעשינו בחיינו.

חוץ מזה שזה לא נכון.   לא כל דבר צריך לומר.

לכן מפרשים על לא להרבות שיחה עם האישה שהאדם לא יספר שמישהו ביזה אותו או משהו כזה כדי שהאישה לא תבזה את בעלה בלב ויצא מזה פירוד.

בס"ד

בן זוג הוא לא ספר קורות חיים.
לא רואה עניין או טעם לספר דברים שיכולים רק לפגוע.

איזו תועלת תצמח מסיפור כזה??

אם יש למתלבט תועלת ממשית לטובת הקשר שיכולה לצמוח מכך-

שישקול האם הצר שווה בנזק המלך...

אבל ברוב המקרים אין טעם בכלל לספר.

לפעמים הפוך דווקא הסיפור כאילו מחזיר אותך אחורה ופוגע בקשר החדש,

לא רק מצד המידע, אלא גם מצד המספר. 
לענ"ד זה להחיות מחדש רגשות שכבר מזמן מתו,
ואין שום טעם לחיות עם זה.

ולא, אני לא הייתי רוצה לדעת.

נפגשתי פעם עם מישהו שהרגיש קירבה נפשית כל כך גדולה, 
שסיפר לי את כל אהבות חייו מגיל 16 עד 33, (הוא חזר בתשובה בגיל 28, אחרי שהספיק להתאהב...)

אחרי הפגישה הרגשתי כמו אחרי מרתון שלא רציתי לצפות בו.
לא הפריע לי הידיעה הכללית שהיו סיפורים בעברו,
כמו המקום שזה תופס אצלו עד היום. 
 

ממליצה לך לשחרר את הסיפור הזה,
הקב"ה סולח תסלח גם אתה לעצמך ותשכח מזה.
ככל שתמהר לשחרר את זה, כך פחות זה יזיק לך ולנישואין שלך בע"ה.

(כמובן כן לזכור טוב את ההחלטות הטובות שהתקבלו מאז מן הסתם, כמו הקפדה ייתרה על הלכות וכ')

המטרה היא לחזק את הטוב ולגרום לקירוב לבבות.

ברגע שזה מרחיק אז בעצם זה משיג את המטרה ההפוכה, ואז הסיפור לא עושה טוב.

והרי- סיפרת כדי לשתף, להוריד מחיצות- והנה צמחו חדשות. 

זה כמו הלכות שמירת הלשון- בגדול הרעיון הוא לספר ולדבר טוב, לחזק את הטוב.

לשון הרע- גם דבר שקרה באמת, אם הוא לא טוב אז לא אומרים אותו. 

וזו האמת הפנימית, העמוקה - ההיאחזות בטוב ובחיזוק שלו. והיא גוברת על האמת של לספר הכל, הכנות כביכול.. 

וזה מזכיר לי שורה משירו של איל כהן, "בואי נאהב":

'בואי נאהב, בואי עכשו...

לא נדבר על הצדק,

נרדוף רק אחרי השלום

נשליך את האמת שמשקרת אותנו...'

וחכמים ממני כבר אמרו זאת קודם- יש מקום לשאול רב בענין, עוד לפני הפגישות.

בהצלחה בע"ה.

בס"ד

לענ"ד יש כאן גם עירוב תחומים.

מה שהיה לפני שהזוג נפגש זה כל אחד והבן אדם למקום שלו. 
לא נוגע לבן הזוג.
 

ה' יודע בדיוק מה הנזק שעבירה פלונית עשתה, 
וחוזרים בתשובה, ומידי פעם גם מוציאים את המטבע הלא נכון מהכיס, (יסורים ממרקים)
ויום כיפור מכפר..

לספר דבר כזה זה לומר רק את הרע שהיה פעם,
בלי שום אינדיקציה שהבחורה תוכל לדעת מה קורה בנשמה שלך עכשיו...

הרי לא מדובר כאן על סתם שיתוף של זוג נשוי במשהו שקרה במהלך היום והוא לשון הרע.

מדובר על דבר שהוא שיקול אצל הבחורה לגבי בחירתה עם מי להתחתן.

אז מה שייך לומר שהמטרה היא "לקרב לבבות"..

לא מדובר שסיפר סתם כדי "לשתף". אם היה כך, באמת מה ענין "לשתף" במה שמרחיק. 

אלא סיפר כדי לתת לבחורה אפשרות להחליט על רצונה עם מי להתחתן. אלמנטרי. אולי לה זה חשוב.

אם מדובר סתם כך, לספר דברים לא טובים על אנשים - חלילה. זה אכן מרחיק. אסור שלא לצורך שמותר עפ"י ההלכה.

האמת הפנימית העמוקה, היא בוודאי הטוב שבאדם מישראל. בוודאי אדם שאינו מעונין ברע שנתקל בו בעבר.

אבל כאשר מדובר על בירור לצורך נישואין - לא מבררים רק על האמת הפנימית העמוקה. גם מראה שאינו מוצא חן בעיני מישהו סובייקטיבית - אינו "האמת הפנימית העמוקה".

וכשרוצים להתחתן, אז ה"כנות" לספר מה שמשמעותי לזולת, אינה "כנות כביכול".

[ועם כל הכבוד לזמר הזה - לא מפיו אנו חיים. השיכרון של "האמת משכרת לנו", מזיק לפעמים מאד. האמת היא שמו של הקב"ה. מתי צריך לאומרה ומתי לא, זו שאלה כבדת משקל]

בס"ד

מורה שלנו באולפנא סיפרה פעם שקצת אחרי החתונה בעלה גילה שהיא עשתה רק 3 יחידות מתמתיקה.
הוא היה בשוק, (עשה חמש בכל המקצועות הראליים ...)
ואמר חצי בצחוק  שאם היה יודע לא היה מתחתן איתה...

מובן שהם ב"ה נשואים באושר, אבל באמת אם היו אומרים לו לפני הוא לא היה נפגש,
כי בתור בחור צעיר שלא מבין הרבה חשב שיש לזה השלכה על רמת אינטלגנציה וכ'.

הרבה זוגות נשואים יכולים להצביע על תכונות של בני זוגם שאם היו יודעים לפני החתונה,
לא הייתה חתונה, וב"ה שלא ידעו. 
 

האם באמת יש כאן נזק כל שהוא?

במידה ונעשתה תשובה כמובן.

מובן שכמו שאמרת שאם הבחורה שואלת או אף מראה שזה חשוב לה,
מן הראוי לספר ולו בשביל הכנות של הקשר.

אבל אם האדם השאיר את זה באמת מאחריו, מה הטעם?

נכון שחיצוניות היא גם לא אמת עמוקה,(ואכן בעיני היא חסרת משמעות)
אבל כאן יש כאלו שיש להם נפקא מינה.
שאם החיצוניות לא כך וכך אין דברים אלמנטריים שצריים להיות בזוגיות.
 

כאן לכאורה כל עוד הבחורה לא יודעת- מה זה משנה לה?

יש לה בכלל איזו שהיא יכולת להעריך את משמעות הדבר?

לענ"ד לא.

לא רואה מה זה שונה מכל עבירה אחרת שאדם עשה בעברו וחזר עליה בתשובה.

יש אנשים שאם ידעו, זה ימנע אצלם לחלוטין (נכון, שכנראה יש יותר בנים שזה משמעותי עבורם מאשר בנות). וזו תחושה מובנת, לגיטימית, נורמלית. יש בה טהרה. ולא דווקא קשורה ל"השלכות" כעת, גם אם לא היו. כמובן, יש גם כאלו שלא מפריע להם, העיקר איך האדם שמולם כעת.

ומי שאצלו כך, רשאי לדעת על מה שהיה גורם לו כך. 

וזה שונה מדברים אחרים, בכך שנוגע בתחום של הבלעדיות שבין איש לאשה.

שוב, מי שלא מפריע לו, אין בעיה. אבל לא לומר כשהשני אינו אמור לשער, נראה לי לא בסדר.

מה שתיארת הוא ההפך מן האמת. לי למשל היה מאוד חשוב לדעת אם בעלי היה עושה דבר כזה

זה לא סתם משהו של מה בכך.. זה דבר משמעותי שקרה! ולכן מי שיסתיר את זה, רק בתואנה שזה ירחיק,  הוא בעצם מסתיר ומציג את ההפך מן האמת, כדי להשיג את מטרתו. זה לגמרי אגואיסטי ולא כך בונים ומתחזקים זוגיות 

אז מה מועיל כל הטוב הזה כשהוא שקרי ועטוף מסכות?

מה זה אומר בעצם? שזה כנראה משהו משמעותי. ולא סתם עוד פרט מהעבר..

ולכן מי שלא מספר זה די אגואיסטי.. הוא די חושב על עצמו.

לו זה לא מפריע ונשכח, אבל לרוב האנשים זה כן

להחליט.

מה שהיא תחליט לעשות עם הדברים זה כבר לא בתחום אחריותו והוא לא יכול להחליט ולקבוע מראש

בס"ד

בעיניי החוויות שעברנו הן אלו שמעצבות אותנו ובוא נגיד שחוויה כזאת היא בד"כ מאוד מטלטלת.

בכל מקרה אני פשוט רוצה קשר מספיק נוח שאם נושא כזה יעלה או יעלה דיון מסוים אז שמי שמולי לא ישקול מילים אלא ירגיש בנוח לספר לי בדיוק כמו שאני ארגיש בנוח לספר לו.

אני לא חושבת שלהגיד למישהי שהיית בעבר עם בחורה זה פירוט יתר.

אם כבר, אז בלי למלמל, תגיד : "יש לי משהו לספר לך. יש לי כמה ילדים מאמהות שונות, אני חולה בצהבת והרפס - קיבלתי את זה בכלא, כשישבתי על רצח וחוץ מזה יש מצב שאני בעל נטיות הפוכות"... ואז תגיד לה "לא, סתם, זה היה בצחוק. סה"כ ....".

ככה נראה לי יותר יעיל, לא?

"מכוערת" זה סביר - גם ככה יש להן דימוי עצמי נמוך. אם כבר להכניס, אז עד הסוף. 

לך מישהו יגיד שהוא ליטאי בארון

בדיוק שמעתי היום הרצאה בהידברות של הרב זמיר כהן על הנושא של לספר או לא לספר פרטים בעייתיים בשידוכים. ממליצה לך לשמוע אותה.

בגדול יש 2 בעיות הלכתיות: אונאה ומקח טעות.

בד"כ אם הבנ"א לא במקום הזה היום ממליצים לספר אחרי 2-3 פגישות כדי שקודם יכירו קצת אם יש על מה לדבר, וכן לא לספר לכל אחת ולתת לה להכיר קודם.

כמובן שיש הבדל אם מדובר בחוזרים בתשובה שיכולים לשער שייתכן שכשלת בתחום לבין דתיים מבית.

מעבר להלכה יש גם עניין שכשמסתירים יש בד"כ אח"כ בעיות בזוגיות וחוסר אמון.

הלא-מכריעה,

שאין ברירה וראוי לומר.

כולל שפעם אחת ושאתה מצטער על זה (בצדק, כמובן..).

לא על ההתחלה, אבל אם נראה שיש כיוון, אז משהו כמו פגישה שלישית.

כך נראה לענ"ד.

ואם היא לא תדע עד סוף ימיה המאושרים..? מה רע בזה?

בהנחה שכלשונך, "היא לא תדע עד סוף ימיה המאושרים".. ובתקוה שאכן זה לא משפיע משהו, שאינה מבינה מה קורה, על חייה ההויים..

ואני מעריך שאכן יהיו שידריכו כך.

עם זה, לענ"ד, בחורה רשאית להחליט בעצמה על דבר כזה. אם שמרה את עצמה בשביל זה - רשאית להחליט אם מפריע לה או לא. יתכן שתגיד שלא (ואז, יש משהו בדבריך - אולי היתה יותר שמחה לא לדעת..).

לא הבנתי את השיקול שבגללו היא תרצה לדעת... איך היא יודעת אם זה מפריע בכלל???

גם אם היא הייתה רוצה לדעת.. אולי זה סתם יזיק לה והיא לא צריכה. 

אולי בסוף היא גם תגיד תודה שלא אמרו לה.

מישהו שלא קרה לו דבר כזה.

הכוונה, שיכולה להחליט אם מפריע לה להתחתן עם מישהו שחווה דבר כזה, לצערו. הרי אם היתה יודעת, מובן שיש כאלה שהיה מפריע להן. אז יש סברה, שהיא רשאית להחליט אם היא מאלה, ולדעת את המציאות.

לגבי שאולי תיאורטית היתה אומרת תודה על כך שאף פעם לא נודע לה (כמובן, פרדוקס.. כי לא תוכל להגיד תודה על מה שלא תדע... אבל תיאורטית) - זה יתכן.

אבל ענ"ד, שצריך לכבד את בחירתה להחליט.

שוב, אני מניח שיש כאלה שאומרים אחרת.

אני אומר, שכיוון שזה לא באמת משפיע (ואני לא אומר את זה מסברא) אז לדעתי זו כבר לא זכותה לדעת!

אלו החיים של הגבר בלבד והוא יכול להחליט מה לספר ומה לא

אתה בטח יודע שיש הבדל גדול ברגש בין גבר לאישה בעניין המעשה הנ"ל.

ולכן בחורה מפרשת את הדברים דרך המשקפיים שלה...

היא בטוחה שהוא זוכר אותה, ואולי הוא עושה השוואות בינה לבין הקודמת

בעוד שבתכלס אצל הגבר זה בכלל לא קיים.

אנחנו כנראה לא כ"כ מסכימים.

אמנם, אני מסכים איתך שיש חילוק בין איש לאשה בכך - 

אבל, זה לא ענין רק של "פרשנות" לדעתי.

לא חייב להיות רק בגלל מה שחושבת שהוא "זוכר" או "משווה" כעת.

אלא בגלל עצם זה שרוצה שהיא תהיה לגמרי "ראשונה" אצלו. זה דבר שאפשר להבין שבחורה ששמרה עצמה בטהרה רוצה בו.

[וגם, מלבד זה, אינני יודע אם אפשר לומר במוחלט, בדקויות, שזה לא משפיע כלום. אולי גם תלוי באדם]

שוב, זה לא אומר שאין בחורות כשרות וטובות, שלא איכפת להן, אם רואות את מעלת הבחור המוצע.

אבל, אני לא חושב שאפשר לומר ש"לא עניינה" להחליט. הרי רואים בפעל שגם כאן יש כאלו שאומרות שהיו רוצות לדעת ולהחליט.  אז להגיד להן שהן "לא מבינות" כי חושבות שזה כך וכך.. אינני חושב שזה כך.

אבל כנראה שיש הסבורים כמוך. אם כי אני מניח שגם הם יסכימו שאם מישהי תשאל מפורש ותאמר שזה חשוב לה, אי אפשר ולא הגון להחליט עבורה שאינה צריכה לדעת..

מה דעתך אם היא לא שואלת?  אולי כאן תסכים איתי שחבל סתם לומר?

שבכללי לדעתי הדלה, ראוי ליידע - אלא שבמקרה ששואלת, לדעתי ממש חייב.

אבל יתכן שיש הבדל. למשל, אם בחור בא מרקע לא דתי, והיא יודעת את זה (מה שקרוי "בעל תשובה"), ורואים שהיא מודעת לכך שלצערנו בעולם הלא-דתי כיום, המציאות  פרוצה למדי - ואינה שואלת, אז יתכן שאכן מבחינתה זה לא "אישו". חזר בתשובה - לא מענין אותה מעבר לכך.

אבל אם כבר ראית...  אני עדיין עומד מאחרי מה שאמרתי..

תחשבי על זה שזו אחת שכל מקום מסתכלים עליה ומתלחששים.. בעע

אני מאחל לך רק טוב עם בעלך לעתיד... הכי טוב שיש

סתם ככה הייתי שמח להבין את המחשבה מאחרי זה.. אבל איך שבא לך

(לגבי השרשור הנ"ל אולי בסוף אני אפתח אותו וזהו?)

בס"ד

היא שמרה את עצמה כי זה ציווי ה'.
זה חלק מעבודת ה' שלה.
זה לא משהו שנעשה בשבילו- היא אפילו לא ידעה מקיומו.

הוא נפל בעבודת ה' שלו, לא במשהו שמתייחס אליה.

אף אחד לא בוחן כליות ולב לדעת איך עבירות מסויימות משפיעות,
והאם התשובה מירקה כבר לחלוטין,
ואולי הוא כבר במצב שנעשו לו כזכויות, וצדיקים לא יכולים לעמוד במקומו...

לכל אחת יש זכות לפסול על מה שנראה לה וודאי,
אבל עלול להיות הפסד של טוב אמתי בגלל משהו ערטילאי ולא ברור,
 של "השפעה" של משהו לאחר שנים...

ראשית, הדבר הזה, שעושה מעבודת ה' כאילו משהו "טכני", גורם צרות מרובות.

נכון, שבוודאי קודם כל הציווי האלוקי. אבל אם מישהו חושב שהציווי האלוקי בא "במקום" הבנות ותחושות בסיסיות טהורות ונכונות שאמורות להיות באופן מקורי, זה עיוות של התורה. התורה היא קומה מעל זה, ונותנת לכך יותר משמעות.

דבר שני, התורה בונה לנו, במשך דורות ושנים רבות, "תרבות", אופי. תחושות חיים.

הבחורה שמרה על עצמה בוודאי קודם כל בשביל עצמה. כי כך ציווי ה', כי כך האופי של עם ישראל אומר, כי כך מצד האמת גם האופי האנושי בטהרתו אומר. כי כך צנוע, כי כך ראוי, כי כך נורמלי. גם אם היום יש בלבולים בעולם, לצערנו.

היא גם ידעה שתתחתן - ויתכן שכיוונה גם לכך, גם אם לא הכירה מי בדיוק יהיה האיש. כיוונה וציפתה לראשוניות הזו.

להגיד שזה לא "מתייחס אליה", זה כי זו עבודת ה' פרטית של האדם - זו לדעתי טעות.

מתחתנים, זה קשר יחודי בין איש לאשתו. רשאית לרצות שיהיה ללא "תקדים". זו הרגשה מובנת לחלוטין.

לדעתי, זה לא בהכרח קשור לכך שבתשובה מאהבה זדונות נעשים כזכויות. ולכן לא קשור גם ל"בוחן כליות ולב". אף אחד לא מדבר מצד המעלה הרוחנית האישית, שבוודאי אם אדם עשה תשובה אמיתית - זו מעלה עצומה. אולי גדול במעלתו ממי ש"מתעניינת" (אגב, בלי להשליך דווקא ספציפית לנידון הספצפי - אם יש השפעות "פסיכולוגיות" כלשהן, זה כלל לא סותר את המעלה הגדולה של התשובה. הרי הרמב"ם אומר שבע"ת גמור, זה מי שרוצה עדיין באשה האסורה, אך נמנע בגלל דבר ה'. האם גם במקרה כזה, נאמר שאין לה להתחשב בכך, בגלל שמבחינה רוחנית מעלתו עצומה? אז מותר שתהיינה תחושות לפעמים גם מלבד המעלה הרוחנית).

מדובר על דבר נקודתי, שיכול להפריע סובייקטיבית בהקשר הזה. 

ולהגיד "עלול להיות הפסד של משהו טוב אמיתי בגלל דבר ערטילאי".. אם מישהו רגיש לנושא הזה, אז עלול להיות גם ההיפך. 

על כן, אין אני בא לומר חלילה, קטגורית, לשלול בגלל זה, כשיש תשובה גמורה.

אבל, להיזהר מלשלול גם את התחושות הטהורות והלגיטימיות האלה. כי אם מישהו בגלל "שכנוע" לא פנימי, ילך כך נגד מה שחש - זה עלול אח"כ לצוף..

שיש הלכה בהלכות לשון הרע, שאם יודעים  על מידע מסויים על הבחור (או בחורה, לא קריטי כרגע) שאם לכתחילה היו מספרים השידוך היה נפסל וזה משהו שעקרוני לבחורה ברמה של חשש שמרמים אותה, אז צריך לספר, אלא כן המידע הוא נחשב בעיניי העולם כזניח וזאת רק הבחורה שיש לה דרישות מוגזמות או משהו כזה...

מה עניינה במה הוא נפל? 

ואם כבר.. אז אולי שיתחיל לספר לה על כל הסתכלות אסורה שהוא נכשל בה?  

לא חבל סתם לגרום לבלאגן מיותר?   באמת אני שואל...

אתה משווה בין ראיה אסורה לבין נפילה עד הסוף?

ולמה בחורה דתיה ששמרה את עצמה עד החתונה צריכה להתמודד עם כזה דבר...

אם הבחור יאהב אותה ויכבד אותה והכל בסדר, בשביל מה היא צריכה לדעת? 

אין לה עם מה להתמודד... מבחינתה זה לא קיים 

אפילו בעולם החילוני אני חושבת שיש משמעות להיות ללא נסיון בעניין הזה..קל וחומר אצל הדתיים...

וזה בכלל לא קשור לגבי תשובה, זה פשוט חספוס מסויים שנוצר עקב החטא הזה, שאין אותו לבחורה ששמרה על עצמה... אבל שוב, זאת דעתי.. ויש מצב אני טועה..

לגבי בחור.

בוודאי שזה נכון לגבי בחורה.

ברור שאדם יכול לשוב ולהגיע למדרגות רמות.

אבל לדעתי, לגיטימי לגמרי, גם לרצות לדעת - וגם להחליט אם מתאים אישית או לא. יש שונות בין האנשים - יש כאלה שיותר מפריע להם, יש כאלה שפחות.

מי שמפריע לו/ה - חבל לדעתי שינסה "לשכנע את עצמו" למה לא מפריע. יש מקום טבעי לתחושה הזו.

למרות שאני מקווה שלא תסתיר מאשתך חח 

אני אומר שאני חוזר בתשובה...על כל המשתמע (למרות שיחסית הייתי מהצדיקים שבחבורה)

אבל אני אגיד לך משהו,

יש חוזרים בתשובה שאני מכיר, שאם הם היו מספרים כל מה שהם עשו לפני החזרה בתשובה,

ספק אם הם היו מתחתנים אי פעם בגלגול הזה.    

קשה לי לקבל את זה שצריך לספר

אני מניחה שאתה גם מבין יותר בעניין... לי זה פשוט קצת קשה המקום הזה כי אפעם לא חוויתי מזה לעשות תשובה על עניינים כל כך קשים. אולי גם לכן קשה לי לקבל בחור שעבר מה שעבר בעניין הזה..

[אם כי לא פעם הם מתחתנים עם בנות שגם כן באות מאותו רקע - ואז מחליטים ביחד לתקן]

נכון

אני חושבת שהייתי רוצה לדעת מדבר כזה. אם לא מספרים זה כן מרגיש לי כהונאה.

מצד אחד זה בעיה לספר דבר כזה בפגישה הראשונה ומצד שני גם לא רגע לפני האירוסין.

זה צריך להעשות ברגע המתאים. רגע של שיחת נפש פתוחה, רגע בו המחיצות יורדות, רגע הדדי של חשיפת סודות כמוסים.

אבל זה כל כך תלוי בבחורה... אני בגישה של לשתף אבל בשלבים יותר מאוחרים שיש כבר הרגשה בטוחה בקשר...

אבל שוב השיתוף הוא לא נועד לזרוק פצצה "ובוא נראה אם תקבלי אותה ככה" אלא יותר מהמקום של "תכירי אותי, זה אני. "

אבל יכול להיות שרבנים יגידו לך שלא לספר... ואי אם הייתי יודעת שלבעלי היה עבר כזה והוא לא סיפר לי, ואי ואי זה היה ממש מצער אותי... 

אם מספרים. כי אז - אם למישהי זה קריטי - עלול לשבור את ליבה.

התכוונתי שיש דברים משמעותיים, שוב, משמעותיים, לא מדברת על נפילות קטנות כאלו ואחרות, שעושות שינוי באדם, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינת אישיות. 

לגבי המעשה הזה ספציפית, אני אישית אחת שלא רוצה בחור שהיה עם בחורה לפניי, מבינה שעשה תשובה, פשוט לא רוצה את זה. אז זה ממש יעציב אותי אם לא יספרו לי את זה לפני שאני מחליטה החלטה גורלית לגבינו בקשר...

דעתי...

בס"ד

מאד משמעותיות להסתכלות שלנו על דברים.
אין אדם חוטא וכ', רוח השטות זה לא חלק מאף יהודי.

בע"ה שהקב"ה ייזכה אותך להתחתן עם בחור בדיוק כמו שאת רוצה,
שיהיה לך רק שמח וטוב לשמוע את מה שיש לו לספר לך

המילים שלנו משקפות את מה שאנחנו חושבים...

וכן נכון בעיניי תשובה זה עניין לא פשוט, ותיקונים עוד יותר.. 

ותודה רבה  

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז

בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב? 

אני אמנם לא מיישיר מבט

אבל אני שם לב שאני חריג בזה..

שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.

לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..

"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"

זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.

בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..