מכירים בטח מעגל חשמלי. כשיש עומס מתח על המעגל נוצר קצר, ועשוי להתרחש אסון או לכל הפחות הרס של המערכת. בשביל זה הומצא הנתיך, שתפקידו למנוע את הקצר רגע לפני התרחשותו. מדובר בחלק קטן שניתך ברגע שהמעגל מגיע להתחממות מקסימלית, וגורם בכך לפירוקו.
פתאום חשבתי על זה שגם בנפש שלנו יש מעין מנגנון כזה.
לפעמים יש תחושה שאין על מה לחשוב, שמשעמם, שריק. ואולי זו התגובה של הנפש לעומס יתר. כשיש יותר מדי על מה לחשוב המערכת דורשת עצירה.
ויש רגעים כאלה שאני מרגישה כל כך דפוקה, שאין לי נושא שיחה, שאין לי משהו שבא לי לדבר עליו, שהכל משעמם אותי. וכנראה זו פשוט היאטמות של הנפש. חשיפה לכמות גדולה של גירויים ללא עיבוד חונקת את הנפש, ומרוב עומס היא הופכת משותקת (ואז רק בכי עוזר).
איך מעבדים?
פתאום חשבתי על זה שגם בנפש שלנו יש מעין מנגנון כזה.
לפעמים יש תחושה שאין על מה לחשוב, שמשעמם, שריק. ואולי זו התגובה של הנפש לעומס יתר. כשיש יותר מדי על מה לחשוב המערכת דורשת עצירה.
ויש רגעים כאלה שאני מרגישה כל כך דפוקה, שאין לי נושא שיחה, שאין לי משהו שבא לי לדבר עליו, שהכל משעמם אותי. וכנראה זו פשוט היאטמות של הנפש. חשיפה לכמות גדולה של גירויים ללא עיבוד חונקת את הנפש, ומרוב עומס היא הופכת משותקת (ואז רק בכי עוזר).
איך מעבדים?
)
