מה תמצית הדברים, שאם אשה אינה בענין שלא יתחשבו בה לפעמים, אז שיהיה ברור שהאלטרנטיבה היא אינטרנט/בגידה ר"ל; ו"אין למה להמשיך להיות נשואים"...  לא אשה שפורשת מבעלה וכו', אלא סתם שרוצה שינהג איתה כפי שכתוב בשו"ע.

ואת זה, לומר לא בתור חולשה פרטית שצריכה תיקון ומבקשת בינתיים התחשבות אישית אם אפשרי (וכנראה לא אפשרי. נורמלי), אלא בשם "הראש הגברי" בכללות - ובפניה אל "נשים" בכלליות. נו...

לא צריך להמליץ על "ייעוץ מורכב". זה די פשוט. תעשה חישוב מסלול מחדש. הטעות היא ב"ראש" שלך. אם ה"ראש" תובע מהזולת לקבל מצב של חוסר התחשבות בו - לא "התחשבות" שדורשת מאמץ עצום - אז זה צריך קצת עבודה עצמית. לא מסובך, אפשרי לגמרי.

חיי אישות תלויים באהבה

ולא אהבה תלויה בחיי אישות.

ולכן אם יש בעיה בחיי אישות- אז כדאי לבדוק את האהבה, ולא להפך.

יש הבדלים ביו גברים לנשים בכל מני תחומים. גם בתחום הזה.

בגדול - אישה צריכה להרגיש קרובה ומחוברת בשביל לרצות חיי אישות. איש לעומת זאת צריך חיי אישות כדי להרגיש קרוב ומחובר לאשתו.

לכאורה זה צורך מנוגד והפוך אבל עם רצון טוב ונכונות להשקיע ולבנות את הקשר אז מוצאים את הדרכים להתמודד עם הפערים - לדבר, להבין אחד את השני.

כשאישה מבינה את הצורך של בעלה ואיש מבין את הצורך של אשתו ויש להם נכונות לחשוב על השני, לבוא אחד לקראת השני - אפשר למצוא את דרך האמצע לטובת שניהם ולהעצמת הקשר ביניהם.

ולפותח - אתה מרגיש שאתה עושה הרבה בשביל אשתך, לא בטוח שהיא מודעת לזה. יש סוג של נתינה שהאמירה הסמויה שלי היא "נתינה לצורך קבלה" וזו נתינה שרק מרחיקה במקום לקרב.

מכיוון שהצורך שלך לגיטימי. הפתרון הכי חשוב זה - תקשורת!! ללמוד איך לדבר אחד עם השני. לפתוח נושאים לשיחה ולא למריבה. שיחות שיעזרו לכם להתקרב.

אם אשתך כל כך לא רוצה/לא זורמת - אולי אתה צריך לבדוק מה החלק שלך בזה.

אם לא ניתן-ישר בגידה..עושה לי חלחלה..

אם לא אכפת לך שאשתך גם תיהנה מהעניין אז לא פלא שהיא לא זורמת. למה לה? 

כמו שאתה רוצה ליהנות אז גם היא רוצה, בלי ססמאות.

לא מצאת בינינו אנשים שמסכימים איתך.

ואתה בטוח שהאמת באופן בלעדי אצלך.

המסקנה שלך היא שלא מצאת אנשי אמת בינינו.

לפחות אתה יכול להבין שיש עוד מסקנות שאפשר להסיק?

ואני בטוחה שכל מי שכתב לך לא מדבר בסיסמאות. כי אם מישהו טרח לכתוב- אז זה כדי לכתוב משהו אמיתי.

אלא אם כן נראה לך שאתה דובר האמת הישר והכנה היחיד, ואילו כל שאר האנשים מזייפים ומצטטים סיסמאות. 

ואם אכן נראה לך ככה- אז למה בכלל ציפית כשפתחת פה שרשור? שכולם יהנהנו למקרא דבריך ויחזקו את הרגשותיך? מה לעשות, זה לא קרה...

כאילו  מי  הסכימה  איתך  מודדת ?

שוב  פעם  משועממת מודדת ?

חפשי  פורום אחר..  חח

אתה בטוח שמה שאתה כותב - בדחף היצר, כמו שאתה מעיד - הוא "אמת" וכל מי שהתנגד לכך, אינו איש אמת... והכל "סיסמאות" (כלומר, שלא רק שלא כתבו אמת, אלא גם אינם נוהגים כפי שכתבו. כי אם היו נוהגים כך, אז זה כבר לא סיסמאות אלא הנהגה בחיים).

לא כך. זה סימוי של היצר, או הקושי, את עיניך.

הנושא שהעלית, ושנגדו יצאו כלפיך, לא היה איזו אשה שאינה מוכנה לקרבת בעלה ודורשת ממנו "אהבה שאינה תלויה בדבר"; אלא דרישה שאשה תוותר על ריצוי ע"י בעלה, כשהוא רוצה "לשחרר קיטור" כלשונך. ואמירה שאם לא כך, אז זה כבר יכול להביא לדברים נוראיים שפירטת.. 

וייחסת את זה לא אליך אישית, אלא ל"ראש גברי" בכלל; והאשמת אם האשה אינה רוצה, ואפילו אם אינה "זורמת" עם זה.

אם היית הולך לייעוץ - שאתה אומר שהוא יקר מידי עבורך - היו מן הסתם אומרים לך בפשטות, שאשה שזה לא מתאים לה, אינה יכולה כך. זה ה"מנגנון" שלה. גם בלי להתייחס להוגנות של ה"דרישה". 

על כן, במקום להוציא אנרגיה וזמן (שממילא יתבזבז ובצורה מתסכלת יותר ומקלקלת יותר) על "אופציות" אחרות; ובמקום להרגיש בגלל זה ריחוק ביחס הרגשי, ובמקום לקלקל ע"י כך גם אוירה לזמנם אחרים - 

מוטב שתקדיש עוד כמה דקות לאשתך היקרה - גם בזמנים שהיית מעדיף לדלג עליהן - לריצוי ופיוס. 

בתור מי שתמיד מחפש איך "להבין, לתמוך, לשמח" - בוודאי תוכל לעמוד בכך.

כמו שמובן לך שאתה צריך לפעמים להקדיש זמן להגיע הביתה וכו' - אז עוד קצת.

כמו שאומרים, לפעמים "איפוק הוא כח"..

בסוף, שניכם תשמחו על כך. גם אתה.

שיהיה לכם רק טוב.

[כעת ראיתי מה שכתב "קוראי שמו". אולי תפנה אליו באישי, אם יסכים. מסתבר שיוכל לעזור לך]

אבל מכאן ועד הניסוח שבחרת לכתוב והאווירה,

וממילא גם התפיסה שלך את הנושא

הדרך רחוקה.

אגב, כפי שהעירו,

הצורך הזה קיים גם אצל נשים, ולא תמיד באופן פחות או רגוע יותר

ולא כלי. פה טמון הכלב.

זה לא רק תלוי באשה, מערכת יחסים היא דו צדדית ומלאה בערכים קודם כל ובכבוד הדדי. תיתן תקבל, זה לא מגיע על אוטומט

אני מגיבה עם דמעות בעיניים. אנחנו בכלל לא מקיימים יחסים. בחיי יומיום מתקשרים נחמד, אבל לא מעבר.

מה עושים? אין לי אפשרות לממן יעוץ. מישהו יכול לייעץ?

הוא טוען שאני לא מספיק מראה לו שאני מעוניינת. 

לא מבינה, אני אמורה לרוץ אחריו ולנשק לו את הרגליים?

ממש מרוסקת לאחרונה. מחפשת עיצה בדחיפות.

לפחות מישהו מבין אותי...  אולי בעיות הורמונאליות? הוא ממש יפגע אם אני אגיד לו לבדוק זאת.

איך אפשר להגיד לו בלי לפגוע?

הוא מרוצה ממש בעסק שלו. די פעיל גופנית. אני, בלא להתגאות יתר על המידה.... מושכת הרבה עיניים.

לדעתי זאת השקעה יותר מדיי גדולה ויש פה התעלמות מדבר יסודי שיכול לא להשתנות- תשוקה זה לפעמים עניין של אופי. יש אנשים שהם יצריים ויש אנשים שהם ממש כמעט ולא. וזה לגמרי לא תלוי בכמה הבן אדם השני נראה טוב\לא נראה טוב. ממש לא תלוי. אז ככה שאפשר להתרוצץ בכל מיני מכוני כושר\מכוני יופי למיניהם ולא לראות תוצאות. עדיף לדעת מה הגורם הנסתר, העמוק, מאשר לבזבז אנרגיה על כל מיני ספקולציות למיניהן.

כמובן שהדברים הללו משפיעים אחד על השני,

אבל אין תלות מחייבת זה בזה.

נראה לי שיש ביניכם פערים, וכל אחד מכם יצטרך ללכת לקראת השני.

ומי שתגיד לך שלא היא שקרנית או עייפה מהילדים גם אצלם יש המון הורמונים

אתה צריך פעם ביום? 3 ביום? 2 בשבוע? 15 בשבוע? פעם בשבועיים?

בעניין מה שכתוב אהבה בין גבר לאישה היא לא תלויה ביחסי אישות. יחסי אישות היא חלק מהאהבה.

והאמת? שום דבר לא מצדיק לעבור עבירה

אני לא מבינה מתוך דברי "תוהה" שהוא בעל רע ח"ו.

איך שלי זה נשמע - יש כאן גבר עם צורך מיני מוגבר וגם קשר זוגי שמשום מה לא עונה על הצורך הזה. מכאן ועד להסקת מסקנות על טיב הבעל ולהטחת האשמות הדרך לדעתי רחוקה כי הוא לא פירט את איכות הקשר הזוגי ואיננו יודעים דבר על אשתו.

מה שאני כן מסכימה זה שאיכות יחסי האישות והתדירות שלהם תלויים בטיב הקשר הזוגי. לדעתי דרושה כאן התערבות של איש מקצוע - ייעוץ בקדושה או טיפול זוגי.

מציעה לפנות למכון פוע"ה

מה הקשר בין "המגמה הפמיניסטית" (שגם אני לא אוהב אותה),

לבין הנושא הנידון.

הרי מה שקומם בהודעה שכתב האדם הזה, לא היה איזו "הבעת תיסכול" בעלמא, אלא:

1. דיבור בשם "הגברים" וכל מי שאומר אחרת משקר...

2. לא דיבר על "אשה פרושה" והסביר שזה מפריע לו לאהוב אותה. אם היתה מישהי כזו שלא מתחשבת במאוויו, גם כשמתנהל איתה בדרך ארץ, אז באמת אפשר להבין. אלא העלה "דרישה" שאשה, כש"בא לו", תוותר על כך שינהג איתה קודם ביחס נפשי מקרב כדי שגם היא תהיי מרוצה בכך. וכי זה "פמיניזם"? הרי זו הלכה מפורשת. יכולה לנהוג אחרת לפעמים, להתחשב בקושי הרגעי. אבל להציג כדרישה אולטימטיבית? ואם פשוט אינה מסוגלת?

3. האמירה שכאשר אין דבר כזה (לא כאשר אשה פשוט מתרחקת ממנו, אלא אין ההתנהלות הנקודתית הנ"ל), אז זה "מביא" (כאילו "כלל" כזה), להתנהגויות חמורות שפירט. 

אם היה מדבר על אשה שמתרחקת ממנו פיזית  בכללי - ואומר שזה משפיע על אהבתו אליה, זה היה נושא אחר. אמנם אין האהבה מתחילה מזה, אבל בוודאי יכול להשפיע. גם עוד נושאים שלא מתנהלים אחד אל השני כראוי.

למיטב הבנתי, לא זה היה הנושא.

ובוודאי שאם אדם מרגיש תסכול, יש מקום להשתתף בצערו. אבל אם התסכול מתבטא בנסיון לקבוע "כללים" בציבור, שאינם נכונים, וגם מבחינתו האישית לקבוע כאילו הצד השני ממש לא בסדר.. אז "הזדהות" בעלמא, תזיק הן לו והן למי שמסביב. מוטב יקבל מראה לאיך שהדברים נשמעים, יתמקד מה הנקודה שקשה לו, ואיך אפשר לפתור אותה עם התנהלות טיפה יותר סבירה. 

"חשוב שתדעו".

"מי שיגיד אחרת שקרן".

"צריכות לדעת שלפעמים לגבר..".

"ובמצבים כאלה קורים..".

כל זה - "כללים". לא הצגת קושי אישי של מישהו בלבד.

ובנוסף - כמו שציינתי - גם התוכן של ההאשמה כלפיה, אם אינה "זורמת" במצב שתיאר.

בוודאי שצריך להבחין, גם בתוך דבריו, בין "שפיכת מר ליבו" - ולתחושתו הסובייקטיבית יש מקום להיות אמפתיים - לבין הנ"ל. אדם כותב במקום ציבורי, מביאים בחשבון גם השלכה על האחרים, וגם את האמת ביחס לדבריו עצמם לגביו. כמו שאמרתי, יזיק לעצמו בלי "מראה" כזו.

יתכן שאחרי שיביא בחשבון תגובות אחרות, באמת יתברר שיש בעיה בהתנהלותה מעבר לדבר המקומי שתיאר. אבל מה שתיאר, אינו קשור בדווקא לנושא של היחס שבין אהבת הלב להתנהלות של קרבה מעבר לכך.

לגבי התגובות - אמנם לא קראתי את חלקן הגדול, אבל עקרונית, אני לא מתרשם ממראה מפורומים אחרים.

יש פורומים, שדווקא בגלל שהרמה הערכית, המוסרית, הדתית, וכו' ששם היא פחותה - אז הכל כביכול "בהכלה". לא תמיד זה כבוד גדול. גם מיכל הזבל בחצר מכיל הכל.. 

יש פורומים, ל"ע, שגם אם מישהו יכתוב שבגד באשתו, "יכילו" את זה. וגם בחיים לא מתרגשים מכך יותר מידי. זה לא כבוד גדול. 

אדרבה, אדם נורמלי, שלא איבד את חושותיו הבריאות, מגיב אם מישהו מנסה להכליל ש"גבר", אם אשתו לא תוכל שיתנהל איתה ללא התחשבות, אז הוא עלול לבגוד בה, ויקרא לכך "הראש הגברי"...

זה רק מכבד את האנשים והנשים פה.

שוב, לא מדבר על סגנונות ספציפיים. לא קראתי. בוודאי גם כשבאים להוכיח מישהו צריך להשתדל לא להעליב. אני יודע מה אני הגבתי.

וזה לא רק לימוד התורה, אלא גם מה שמקרין ממנו על ה"הכוונה" של האיש את הבית.

זה מוליד יחס מכבד ואוהב, וכמובן גם פידבק דומה מצידו. וגם מעדן ונותן ערך ופרופורציה לכל מיני דברים אחרים בבית.

זה שהלך לאחותך, והיא יצאה מהסמינר ומייד השתדכה- לא אומר שזה מצליח לכולם.

הרבה חרדים וחרדיות רצים מדייט לדייט...

(אני חרדית, בת 22, שעושה את זה בעצמי)

אז אולי כדאי לצאת מהמיתוס שחרדים מתחתנים בקלי קלות.

כל אחד והמסלול שלו, שאלוקים קבע לו, בלי קשר למגזר אליו הוא משתייך.

ודווקא אני רואה פה בלנ"ו הרבה צעירות, שממש מפתיע אותי שהן כבר בשידוכים, ואם היו חרדיות- יתכן מאד שלא היו.

(גם הגברים, בתחומיהם)

ב. לא חייב שהתוצאה תהיה מה שכתבת. אם מסתכלים על השורש האחד של הדברים, האידיאל האחד, בניית המשפחה, החסד, בית ערכי שמח וטוב - אז הפרטים יכולים להעמיס פחות ולתת יותר כח.

ונכון, שלא חייבים תמיד לעשות את כל הדברים באותו זמן..

הייתי בשני קשרים ארוכים, ובשניהם לא שמרנו נגיעה (אני מתחזק).

ואני אספר לכם איך אני ראיתי את זה, הרגש הכי טוב, האהבה הכי גדולה שבאה לידי ביטוי, זה שאני רק חשבתי שאני רוצה משהו, זה היה בראש שלי, והיא הכירה אותי, ואמרה בוא, אני הולכת איתך, למשל סרט, אני רק חשבתי בואי לסרט, והיא ישר אמרה בוא נלך, ובכלל לא עשינו עניין מהרצון שלה לראות סרט, למה? כי אני רוצה! מאוד רוצה, אז היא בכלל לא מקשיבה לרצון שלה כרגע, היא באה בשבילי, היא אוהבת אותי. היא שמה!

כנ"ל לגביה, היא רצתה משהו, המטרה שלי היית לגלות מה היא רוצה, אפילו לשאול אותה, ולהתנתק מעצמי, ופשוט לבוא, פשוט לצאת מעצמי לקרתה. כשזה קרה, אהבה באה לידי ביטוי בצורה הכי חזקה.

לפעמים זה ככה נגיד עם אחותי הקטנה, דווקא כשנמאס לי לשחק איתה, לה הכי בה, למה? לדעתי זה כי עכשיו אני צריך לצאת מעצמי, להיות שם, וזה מה שהיא זקוקה לו, ושם אני מרגיש שאני נמדד. במקום בו אני צריך לצאת מעצמי.

הרגעים האלה, בהם אחד מבני הזוג יוצא לקרת השני, ואפילו לא חושב על עצמו, היו הרגעים באמת הכי יפים בחיים. גם אם אני הייתי זה שיוצא, גם אם היא, עצם הדבר, היה גורם לאושר מטורף (למעמקים, בספר האדם מחפש משמעות, בחלק השני, ויקטור פרנקל אומר שאדם הכי מאושר כשהוא רק חושב על האחר.)

עכשיו, לגבר יש צורך עצום, צורך בסיסי, ואם האישה לא מוכנה לצאת לקרתו, ולא לחשוב על עצמה, זה ממש בעיה, יש מינון, אין ספק, אפשר לדבר על הדברים, אתם יודעים יותר טוב ממני, אבל אם המצב הוא שהגבר פותח שרשור באיזה פורום כי אישתו מתנהג ככה, המצב חרא.

ואם הגבר לא יוצא מעצמו כשהאישה מאוד צריכה, המצב גם חרא. כשאתה רואה שמישהו זקוק לך, בכלל יש שיקול?! כחברים שלי למחלקה צריכים מאוד משהו, אני אצא מעצמי ואתן, גם אם זה לסגור שבת, זה רעות. בחייאת, הבן אדם זקוק לכן, הבן זוג שלכן זקוק לכם, אתם בכלל חושבות על עצמכן??

ושימו לב שהוא כותב שהוא מכיל, משמח, מפרגן, אם הבן אדם שמה בשבילה, והיא לא בשבילו, זה לא שהוא שם בשביל תמורה (אחרי שהוא לא מקבל תמורה, בוודאי שעולה הצורך בתמורה), הוא שם כי אכפת לו ממנה, כי הוא אוהב אותה, והיא לא שם בשבילו. זה ההרגשה הכי נוראית שאני מכיר, שאכפת לך ממישהו והוא לא שם, לא רוצה לצאת גם בשבילך. 

אני מניח שאני צעיר, והדברים פה אולי יראו מגוחכים, ואשמח מאוד אם תגידו לי איפה אני טועה. כי כרגע בפגישות, ועוד בבירורים, העניין של האדם שיוצא מעצמו, הכי מעניין אותי! 

התלבטתי איך אישה תקרא את מה שרשמתי. שימחת אותי.

תודה לכל התגובות פה =)

יציאה לסרט זה בקטנה, ויחסים זה הרבה יותר חמור שהמצב ככה.

למה משהו שגוי? אלוהים שגה כשהוא ברא לגבר צרכים? האמירה הזו באה להגיד לך "יש מציאות אחי"

ואלוהים ברא את המציאות, ואלוהים אמר איך להתנהל בה.

לא נשמע (לפחות לי) שהבחור הזה רוצה מגע בזמנים אסורים, רוצה יותר מדי, או כל דבר אחר.

ומצווה על האדם להיות בשמחה תמיד, ואדם חנוק, דחוק, שנותן אהבה ולא מקבל, הוא אדם עצוב, כועס, וכ"ו (שלא נדבר על דברים שהוא רשם), אז אם נסתכל מבחינת מצווה, ומבחינת עבודת ה', אחרי הנישואים בזמנים מותרים, מה הבעיה? ההפך, מצווה

יש שאלה כמה מותר או ראוי לגבר להתעקש? לדעתי יש שאלה לזוג, איך הגעתם לכזה מצב?

הוא אמר, שאישתו משגעת אותו. אם יצר אפשר להתמודד? אם כזו גישה שככה תפני לבעלך, ולא תתני לו שנה, כי ראוי להתמודד ואפשר להתמודד, וצריך להתמודד, בוא נראה אותו מתמודד. זה לא נכון להגיד את זה. בוודאי שזה נכון שלפעמים צריך להתגבר. לא כל הזמן.

הוא לא נתן יחס מזלזל לאישתו. נקודה. לא יודע מה קורה באמת, אבל ממה שרשם, נשמע שאישתו מחרפנת אותו, והוא אוהב אותה, ושם בשבילה, והיא לא. והוא אומר שאם היא לא שם בדברים הבסיסים ביותר, אין טעם לנישואים, והוא צודק.

איפה ראית שהוא נהג שלא כדרך ארץ. מה הוא עשה לא נכון?

הוא אוהב את אישתו, הוא שם בשבילה.

הוא לא כופה עליה, הוא נותן לה את האופציה לא לתת לו.

לא נשמע שהוא פשוט רוצה כל הזמן אחי, בסופו של דבר הבחור החזיק את עצמו (אולי נפילות קטנות פה ושם) עד החתונה!!! אריה שדורס?!?! בדיוק ההפך, הוא נותן לה זמן, נותן לה מקום, אוהב אותה.

והיא לא מחזירה לו אהבה, לא בוחרת לתת לו. וכן יש דרישה מבן הזוג לאהוב אותך. יש דרישה מבן הזוג לתת לך כשאתה צריך. ובוודאי שהדרישה הזו באה לידי ביטוי בצורך בסיסי של האדם!

ואתה משווה צורך מיני, באדם שיצר לעצמו צורך לתת מכות ולא טיפל בזה? באמת? משל מובן? מה מובן במשל הזה? (שלא כדרך ארץ, המשל מובן, שכדרך ארץ, המשל ממש לא מובן. ההיפך, כדרך ארץ האישה צריכה להסכים לזה, והאהבה אכן תלויה בין היתר בזה.)

אני קורא אותו בתור גבר אוהב, שנותן לאישתו מאהבה, ולא מקבל בחזרה מה שמגיע לו.

אתה רואה בו גבר שמתייחס לאישה ככלי.

בחירה סלקטיבית איך לקרוא את הבחור. מעניין אם הבחירה הזו אומרת משהו עלינו

נראה לי דווקא שיש כאן ניק חדש, גבר, שמנסה ליצור אווירה אנטי נשית בכוח. ועוד מתחזה לאישה.

לתשומת לבך

מערכת היחסים שאני מכירה טובה מאד ומאושרת. תודה לה'

אנחנו קוראים את הבחור בצורה מאוד שונה. אני דן אותו לכף זכות, הוא אדם טוב, הוא אוהב אותה, הוא שם בשבילה, מכיל, מפנק וכ"ו והיא בוחרת לא להיות שם גם ברגעים שראוי שתהיה.

אתם קוראים אותו בעין רעה, הוא חצי אנס, מסתכל על אישתו כאובייקט מיני, נישואים על הפנים וכ"ו.

לא בטוח שיש בנינו בכלל וויכוח.

הרבה פעמים, ולוקח זמן לפעמים כמה שנים עד שהן משתחררות, אז זה נושא יותר מורכב אצל הציבור הדתי, אבל לרוב בנות רוצות יותר מבנים. אז אם רק בנושא הזה כמה שהוא חשוב וכו יש בעיות בהתחלה זה בעצם תקין במגזר הדתי חחחח. שאר הדברים כמו אוזן קשבת וכו זה חמור או אם רוצים נניח לצאת לטיול או סרט 

זו לא "חוכמת ההמונים", מה שקראת פה. 

מי שכותב בפורום באופן קבוע, בד"כ יש לו סיבה...

ב. ממתי הגמרא מתירה לצער אדם על סמך נתונים משוערים. 

אתה אומר שהאהבה שלכם תלויה ביחסי אישות,

ואני אומרת שיחסי אישות מצד הנשים תלויה באהבה.

מה נראה לך- שאישה יכולה לעשות את הדבר הכי קרוב עם בנ"א כשהיא לא מרגישה אהובה?

זה ממש השפלה לאישה לגשת לזה כשהיא לא מרגישה אהובה, כאילו היא איזה חפץ בשביל הבעל...

ולהרגיש אהובה זה ע"י שבעלה יתן לה יחס חם ויתייחס לרגשות שלה בכבוד ואהבה -

כמובן שאם הבעל מספק את זה לאשתו כל הזמן - הוא יוכל "לשחרר קיטור" בלי בעיות...

רק אמרתי מה מרגישה אישה בכללי...

לא כולם נכנסו בו

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

ליתר דיוק:

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

אבל לזכרוני כתבתי בעבר על זה. שכל ההשקעה במטבעות דיגיטלים זה משהו מאוד ספקולטיבי.

לדעתי רוב מי שמשקיע במטבעות דיגיטליים לא עושה את זה בגלל שהוא מאמין בטכנולוגיה אלא כי הוא רואה שהערך עולה ואז זה השקעה "שווה"

לכן זה מאוד תנודתי.

כי שזה עולה, זה עולה חזק כי עוד אנשים מצטרפים לחגיגה

ושזה יורד, זה יורד חזק מאוד. כי אנשים בורחים מזה.

ואני בכלל חושב שזה הונאת פונזי הגדולה בעולם.

יכול להיות שעוד 20 שנים אני אוכל את כובע בצער.

נכון לכרגע עדיין לא השתכנעתי שזה שווה השקעה.

יש פה משתמש בפורום שקנה דירה  בכסף שהוא הרוויח ממכירת ביטקויין. דעתי על המטבע הזה לא השתנתה מאז.

לא יודע מה יוליד יום, אבל נכון להיום - הביטקוין מנצח בענק... 

רווח הכוונה כסף מזומן ביד.

לא החזקת מטבעות מבלי לממש (כי אם כולם יממשו. זה יפול והאחרון יקבל הרבה פחות מאשר הראשון)

ואני לוקח בחשבון שבלוטו רק מעל זכיה מעל 30+ אלף יש מס.

בשאר השקעות (גם לא קריפטו) יש 25% מס מהשקל הראשון.

ואני לוקח בחשבון שכדי להיות להרוויח הרבה בקריפטו אתה צריך "לסכן" הרבה כסף.

לעומת בלוטו, שמספיק להכנס בסכום זעום כדי שיהיה סיכוי (נמוך מאוד אבל קיים)

לא שאני חושב שכדאי להשקיע בלוטו

אבל גם לא חושב שכדאי בקריפטו

כי כמו בלוטו.

כדי שהמשחק יהיה רווחי. מישהו צריך להפסיד

גם בקריפטו

בניגוד לחברה בורסאית שמייצרת הכנסות ולכן השווי שלה גדל

הקריפטו (וזה לא משנה איזה מטבע) לא מייצר שום הכנסות. לכן אין לו באמת שווי שוק אמיתי.

אלא תופח ויורד בהתאם לגחמות השוק

קשה להאמין. מי שנכנס מוקדם לפני שנים וזכה לראות את הנסיקה לשמיים, זכה.

אבל האם יהיה שוב עליות של אלפי אחוזים? אפילו מאה אחוז נשמע כמו פנטזיה. אפילו 50 אחוז נשמע כמו דמיון. כיום.

ועדיין, 50 או 100 אחוזים, בכלל לא נחשב לדמיוני.

אז אם כך אל תשקיע בשום דבר, שים מזומן מתחת לבלטות וזהו.

אבל אתה כן יודע שאיזהו חכם הרואה את הנולד.

אתה יודע את ההיסטוריה של הטוליפ מאניה למיניה.

אתה מודע לסיכון שלא ישאר כלום מההשקעה הזו ותישאר זקן יסר כל.

אתה יודע מה המשמעות של פיזור.

אתה יודע מה המשמעות של תיק סולידי ומאוזן.

אתה בכל זאת מחליט להמר על הכסף שלך ועל הכסף של המשפחה שלך.

זה כסף שלך זה עניין שלך וזו אחריות שלך.

התלבטתי אם להגיב כיוון שלא נשאלתי ישירות לדעתי אבל עניין הנבואה שהזכרת בבא בתרא יב:  פשוט לא מתאים כאן כשם שאדם לא יצא ביום קיץ עם מעיל ומטריה כי הנבואה ניתנה לשוטים  

אני מבקש שלא תשתמש בגמרא כדי להצדיק את חוסר האחריות שלך.

תודה

אבל לטובת הקוראים. נחשב בגדול.

הסיכוי לפרס נמוך ביותר בלוטו הוא כ3.3%

ולזכרוני הוא מגלם פי  500% מסכום ההימור. 400% רווח נקי. עד 30 אלף בערך.

אז בגדול. 400%×3.3%= 13% לרווח כלשהו

על זה יש גם פרסים גבוהים יותר. של אלפי ומאות אלפי אחוזי רווח.

עם כל הסיכויים לזכיות אחרות × גובה הפרס.

זה מגיע לסביב 20-30% לסיכוי לזכות ברווח כלשהו (תלוי אם זאת הגרלה של 5 מיליון או של 80 מיליון)

זה בגדול...

בקריפטו. יש לך בדיוק 50% לזכות. כי על כל שקל שאתה מרוויח, מישהו אחר מפסיד (זאת מערכת סגורה של היצע וביקוש)

וכל שקל שתרוויח. יקבל אוטומטית מס של 25%

אז בגדול. סיכוי רווח הם 37.5%

אז נכון.

יש יותר סיכוי בקריפטו לזכות

אבל לא בסדרי גודל שאתה חושב.

לא מנצח בענק. מנצח.

ההבדל בינו לבין חברות בורסאיות.

שבחברה בורסאית רגילה ערכה יכול לעלות גם בלי שמכניסים כסף למערכת. אלא על סמך ביצועי החברה (וככה גם יכול לרדת. מבלי שמשכו כסף. אלא על סמך ביצועים שליליים של החברה)

לקריפטו. בגדול.

אין באמת ערך ממשי.

אלא סתם מוסכמה בין הרבה אנשים שהוא שווה משהו. לכן הוא שווה (בניגוד לכסף פיאט של מדינה. שהמדינה עומדת מאחוריו)

א. נניח, רק נניח, שהסיכוי להרוויח מביטקוין הוא 50%.

הוצאות מיסים לא יכולות בשום דרך להוריד את זה, כי המס חל רק על הרווח.

זה מוריד את סכום הרווח ותוחלת הרווח, אבל לא את הסיכוי להרוויח. הרי לא יכול להיות שסיימת עם רווח ברוטו, והמס יגרום לך לעבור מרווח להפסד.

ב. השקעה בביטקוין היא לא משחק סכום 0, זה לא נכון שאם אני מרוויח מישהו אחר מפסיד.

המוכר שמכר לי לא בהכרח הפסיד: יכול להיות שהוא קנה את הנכס נמוך בהרבה, עשה סיבוב רווח יפה, והחליט לפדות אותו. שנינו הרווחנו. 

עובדתית, נכון להיום, רוב מוחלט של משקיעי הביטקוין נמצאים ברווח. אתה יכול לטעון שזה רק על הנייר כי אם כולם יחליטו למכור מחר, אז האחרונים שימכרו יגלו ששווי השוק של ההשקעה שלהם ירד ב99%. אבל אותו הדבר נכון גם לגבי כל מניה של כל חברה בעולם: אם כולם יחליטו למכור בבת אחת, השווי יצנח אפילו אם החברה עצמה ממשיכה להיות רווחית. זה לא רק תיאורטי, זה קרה בכל פעם שהיה משבר גדול בשוק. אנשים משכו בלחץ את כל הכסף שלהם מהבורסה, וגם חברות טובות שממשיכות להרוויח חוו ירידות חדות בשווי המניות שלהן.
 

ג. שער של מניה רגילה לא נקבע לפי כמה כסף נכנס או לא נכנס למערכת, ולא נקבע לפי האם החברה רווחית או לא. מה שחשוב זה כמה אנשים מוכנים לשלם על אותה מניה ובכמה בעלי המניות מסכימים למכור אותן, זה הדבר היחיד שקובע את המחיר שלה.

האמת היא שזה שונה כי במניה אתה מרוויח גם דיבידנדים, אבל לצורך נוחות ופשטות אני מתעלם מזה, מה גם שהרבה חברות לא מחלקות דיבידבדים, והרבה אנשים לא מחפשים להשקיע דווקא בחברות שמחלקות.
 

כלומר לפי שיטתך, גם במניות הרווח שלי הוא הפסד של מישהו אחר, כי אם אני קונה ומרוויח אז מישהו אחר הפסיד מהעסקה הזאת, וזה לא נכון.

אבל כוונתי היתה לתוחלת רווח

ב. לדעתי כן משחק סכום אפס. אשמח להבין למה לדעתך לא.

ג. מניות מחלקות דיבידנדים וגם חברה תחשב מוצלחת יותר אם הצליחה בשוק יותר. ערך החברה עולה  וכך המניה שלה עולה. גם בלי שיש עסקת מכירה/קניה

בנוסף, שיש לך ערך ממשי במניה.

לדוגמה אם תקנה את כל מניות אפל. כל רווחי אפל יהיו שלך.

לעומת זאת. אם תקנה את כל הביטקויין בעולם. לא תמשיך להרוויח כסף 

אין דבר כזה תוחלת רווח של 37%.

וערך של מניה בבורסה לא עולה אם אין עסקת מכירה/קנייה, הערך נקבע רק לפי עסקאות שבוצעו בפועל. כמובן יש גם ערך שלא נקבע בבורסה, אבל פה אנחנו מדברים על נכסים סחירים.

בנוסף, אתה משווה מניה של חברה לנכס שמתיימר להיות מטבע, ולכן ההשוואה אפילו לא מתחילה.

הרי גם אם תחזיק אצלך במזוודה את כל השקלים שיש בעולם, אין לזה ערך פנימי ולא תקבל מזה תזרים מזומנים קבוע, בניגוד למצב שאתה מחזיק בכל מניות חברת אפל.

אז מה הכיף בלהחזיק את כל השקלים בעולם?

שיש אנשים שחושבים ששקל שווה ממתק ושני מיליון שקלים שווים דירת 4 חדרים בחדרה, ולכן אתה תוכל לקנות את הדברים האלה עם השקלים שלך. למה? פשוט כי יש אנשים שנותנים בזה אמון.

אין לכסף פיאט שום ערך פנימי, אלא רק אמון חברתי ואנשים שמוכנים לקבל ממך את הכזף בתמורה למשהו אחר שאתה רוצה.

לא חשבתי שזה יהפוך להיות דיון על ביטקוין, אני באמת לא חסיד גדול של העניין הזה, ולא תשמע אותי משכנע אנשים שזה העתיד של האנושות. אני לא גורו של כלכלה מבוזרת ואני לא מבין מספיק במדעי המחשב בשביל להבין איך הטכנולוגיה בכלל עובדת.

רק רציתי להעלות את המודעות לבקשות החזר מס...

אני אישית משקיע נטו מתוך רצון לגרוף רווחים, במובן הכי לא עמוק של המילה. כן, אני קונה במחיר מסוים מתוך תקווה שבעוד כמה שנים אוכל למכור במחיר גבוה יותר. הנה אמרתי את זה.

אני מבין היטב שביטקוין הוא לא מניה עם ערך פנימי, אבל אני לא מחפש ערך פנימי. אני מחפש נכס שבעתיד יהיה שווה יותר מאשר היום, זה הכל.

אף אחד לא מבטיח לי שזה יצליח לי, אבל אני מקווה ומאמין שכן. 

לכן "לדעתי" זה משחק מסוכן מדי.

כי זה יכול לקרוס בזמן קצר עם סיכוי גדול לאיבוד כולל של הכסף.

ואני נותן את דעת הנגד

כי אנשים (וגם אני) מעריכים את דעתך

ויש סיכוי כלשהו שמישהו ילך לקנות ביטקוין כי אתה קנית. כי סומכים עליך

לכן אני מציב את הדעת הנגד

לא שיש לי משהו ספציפית נגד ביטקוין

(חוץ מזה שאני חושב שזה במקרה הטוב בועה עצומה ובמקרה הפחות טוב, הונאת פונזי)

מכיר אנשים שהרוויחו היטב מזה

ומכיר גם כאלה הפוכים.

מהחישובים שלי זה סיכון גדול מדי

אבל כגודל הסיכון גודל הרווח.

לכן יכול להבין למה אתה משקיע שם מתוך כוונה לרצון לרווח מהיר וגדול.

אתה אדם עם ראש על הכתפיים ואני בטוח שאתה משקיע באחריות

כאמור. הדיון הוא לא מולך.

אלא מול כל הקוראים הסמויים

ולא כל המשקיעים כמוני, יש כאלה שהם באמת חסידים גדולים של מהות הביטקוין.

אם היה חשוב לך להבהיר שזה מסוכן, אני מצטרף אליך בפה מלא. אין לי ויכוח בנושא הזה.

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

באופן פרטי, שלא דרך המעסיק - ואז מגיע זיכוי מס של 25% מסכום הפרמיה ששולם, ו 'רק' שכיר יכול להיות זכאי להחזרי מס בזכות תרומות לעמותות מוכרות למס לפי סעיף 46 (החזר של 35% מגובה התרומות, בתנאי שסך התרומות

השנתיות מעל לרף המינימום), להיות שכיר ביותר ממקום עבודה אחד בלי שהתבצע תאום מס בין המעסיקים, וכמו כן 'רק' שכיר יכול להשקיע בשוק ההון ויכולים להיווצר תנאים לזיכוי מס, מהמס במקור ששולם על מכירות ברווחים (דוגמאות - המקרה שהביא פותח השרשור, או שאם משקיעים דרך יותר מגוף השקעות אחד, ומצד אחד נוצרו רווחים ושולם מס רווחי הון, והגוף השקעות אחר היו הפסדים - ואז אפשר לקזז בין הרווחים וההפסדים שהיו לאותו אדם).  

אבל אם אם אין ל 'רק' שכיר שום דבר מאלו שציינתי, אז כנראה שאין מה להתעסק עם דוח שנתי וניסיונות להחזרי מס.  

אישה עם כמות יפה של ילדים צריכה להרוויח יפה בשביל שתעבור את סף המס ובשביל שכל הפרוצדורה תהיה לה משתלמת. ואם היא מתכננת ללדת בקרוב לפעמים עדיף לא להגיש הוצאות מוכרות.

חישוב מס הכנסה הוא בגדול נפרד מבחינה חוקית (לא לגמרי, זה לא מדוייק), גם אם הדו"ח הוא דו"ח לזוג.

ההבדל בין הבעל לאישה בנקודות זיכוי הוא מינורי. למה ההנחה שאישה לא משלמת והגבר כן? 

זה נכון שהיום במידה רבה הושוו נקודות הזיכוי לגבר ולאישה. בממוצע נשים נשואות עם ילדים לא מגיעות לסף המס.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.