מה תמצית הדברים, שאם אשה אינה בענין שלא יתחשבו בה לפעמים, אז שיהיה ברור שהאלטרנטיבה היא אינטרנט/בגידה ר"ל; ו"אין למה להמשיך להיות נשואים"...  לא אשה שפורשת מבעלה וכו', אלא סתם שרוצה שינהג איתה כפי שכתוב בשו"ע.

ואת זה, לומר לא בתור חולשה פרטית שצריכה תיקון ומבקשת בינתיים התחשבות אישית אם אפשרי (וכנראה לא אפשרי. נורמלי), אלא בשם "הראש הגברי" בכללות - ובפניה אל "נשים" בכלליות. נו...

לא צריך להמליץ על "ייעוץ מורכב". זה די פשוט. תעשה חישוב מסלול מחדש. הטעות היא ב"ראש" שלך. אם ה"ראש" תובע מהזולת לקבל מצב של חוסר התחשבות בו - לא "התחשבות" שדורשת מאמץ עצום - אז זה צריך קצת עבודה עצמית. לא מסובך, אפשרי לגמרי.

חיי אישות תלויים באהבה

ולא אהבה תלויה בחיי אישות.

ולכן אם יש בעיה בחיי אישות- אז כדאי לבדוק את האהבה, ולא להפך.

יש הבדלים ביו גברים לנשים בכל מני תחומים. גם בתחום הזה.

בגדול - אישה צריכה להרגיש קרובה ומחוברת בשביל לרצות חיי אישות. איש לעומת זאת צריך חיי אישות כדי להרגיש קרוב ומחובר לאשתו.

לכאורה זה צורך מנוגד והפוך אבל עם רצון טוב ונכונות להשקיע ולבנות את הקשר אז מוצאים את הדרכים להתמודד עם הפערים - לדבר, להבין אחד את השני.

כשאישה מבינה את הצורך של בעלה ואיש מבין את הצורך של אשתו ויש להם נכונות לחשוב על השני, לבוא אחד לקראת השני - אפשר למצוא את דרך האמצע לטובת שניהם ולהעצמת הקשר ביניהם.

ולפותח - אתה מרגיש שאתה עושה הרבה בשביל אשתך, לא בטוח שהיא מודעת לזה. יש סוג של נתינה שהאמירה הסמויה שלי היא "נתינה לצורך קבלה" וזו נתינה שרק מרחיקה במקום לקרב.

מכיוון שהצורך שלך לגיטימי. הפתרון הכי חשוב זה - תקשורת!! ללמוד איך לדבר אחד עם השני. לפתוח נושאים לשיחה ולא למריבה. שיחות שיעזרו לכם להתקרב.

אם אשתך כל כך לא רוצה/לא זורמת - אולי אתה צריך לבדוק מה החלק שלך בזה.

אם לא ניתן-ישר בגידה..עושה לי חלחלה..

אם לא אכפת לך שאשתך גם תיהנה מהעניין אז לא פלא שהיא לא זורמת. למה לה? 

כמו שאתה רוצה ליהנות אז גם היא רוצה, בלי ססמאות.

לא מצאת בינינו אנשים שמסכימים איתך.

ואתה בטוח שהאמת באופן בלעדי אצלך.

המסקנה שלך היא שלא מצאת אנשי אמת בינינו.

לפחות אתה יכול להבין שיש עוד מסקנות שאפשר להסיק?

ואני בטוחה שכל מי שכתב לך לא מדבר בסיסמאות. כי אם מישהו טרח לכתוב- אז זה כדי לכתוב משהו אמיתי.

אלא אם כן נראה לך שאתה דובר האמת הישר והכנה היחיד, ואילו כל שאר האנשים מזייפים ומצטטים סיסמאות. 

ואם אכן נראה לך ככה- אז למה בכלל ציפית כשפתחת פה שרשור? שכולם יהנהנו למקרא דבריך ויחזקו את הרגשותיך? מה לעשות, זה לא קרה...

כאילו  מי  הסכימה  איתך  מודדת ?

שוב  פעם  משועממת מודדת ?

חפשי  פורום אחר..  חח

אתה בטוח שמה שאתה כותב - בדחף היצר, כמו שאתה מעיד - הוא "אמת" וכל מי שהתנגד לכך, אינו איש אמת... והכל "סיסמאות" (כלומר, שלא רק שלא כתבו אמת, אלא גם אינם נוהגים כפי שכתבו. כי אם היו נוהגים כך, אז זה כבר לא סיסמאות אלא הנהגה בחיים).

לא כך. זה סימוי של היצר, או הקושי, את עיניך.

הנושא שהעלית, ושנגדו יצאו כלפיך, לא היה איזו אשה שאינה מוכנה לקרבת בעלה ודורשת ממנו "אהבה שאינה תלויה בדבר"; אלא דרישה שאשה תוותר על ריצוי ע"י בעלה, כשהוא רוצה "לשחרר קיטור" כלשונך. ואמירה שאם לא כך, אז זה כבר יכול להביא לדברים נוראיים שפירטת.. 

וייחסת את זה לא אליך אישית, אלא ל"ראש גברי" בכלל; והאשמת אם האשה אינה רוצה, ואפילו אם אינה "זורמת" עם זה.

אם היית הולך לייעוץ - שאתה אומר שהוא יקר מידי עבורך - היו מן הסתם אומרים לך בפשטות, שאשה שזה לא מתאים לה, אינה יכולה כך. זה ה"מנגנון" שלה. גם בלי להתייחס להוגנות של ה"דרישה". 

על כן, במקום להוציא אנרגיה וזמן (שממילא יתבזבז ובצורה מתסכלת יותר ומקלקלת יותר) על "אופציות" אחרות; ובמקום להרגיש בגלל זה ריחוק ביחס הרגשי, ובמקום לקלקל ע"י כך גם אוירה לזמנם אחרים - 

מוטב שתקדיש עוד כמה דקות לאשתך היקרה - גם בזמנים שהיית מעדיף לדלג עליהן - לריצוי ופיוס. 

בתור מי שתמיד מחפש איך "להבין, לתמוך, לשמח" - בוודאי תוכל לעמוד בכך.

כמו שמובן לך שאתה צריך לפעמים להקדיש זמן להגיע הביתה וכו' - אז עוד קצת.

כמו שאומרים, לפעמים "איפוק הוא כח"..

בסוף, שניכם תשמחו על כך. גם אתה.

שיהיה לכם רק טוב.

[כעת ראיתי מה שכתב "קוראי שמו". אולי תפנה אליו באישי, אם יסכים. מסתבר שיוכל לעזור לך]

אבל מכאן ועד הניסוח שבחרת לכתוב והאווירה,

וממילא גם התפיסה שלך את הנושא

הדרך רחוקה.

אגב, כפי שהעירו,

הצורך הזה קיים גם אצל נשים, ולא תמיד באופן פחות או רגוע יותר

ולא כלי. פה טמון הכלב.

זה לא רק תלוי באשה, מערכת יחסים היא דו צדדית ומלאה בערכים קודם כל ובכבוד הדדי. תיתן תקבל, זה לא מגיע על אוטומט

אני מגיבה עם דמעות בעיניים. אנחנו בכלל לא מקיימים יחסים. בחיי יומיום מתקשרים נחמד, אבל לא מעבר.

מה עושים? אין לי אפשרות לממן יעוץ. מישהו יכול לייעץ?

הוא טוען שאני לא מספיק מראה לו שאני מעוניינת. 

לא מבינה, אני אמורה לרוץ אחריו ולנשק לו את הרגליים?

ממש מרוסקת לאחרונה. מחפשת עיצה בדחיפות.

לפחות מישהו מבין אותי...  אולי בעיות הורמונאליות? הוא ממש יפגע אם אני אגיד לו לבדוק זאת.

איך אפשר להגיד לו בלי לפגוע?

הוא מרוצה ממש בעסק שלו. די פעיל גופנית. אני, בלא להתגאות יתר על המידה.... מושכת הרבה עיניים.

לדעתי זאת השקעה יותר מדיי גדולה ויש פה התעלמות מדבר יסודי שיכול לא להשתנות- תשוקה זה לפעמים עניין של אופי. יש אנשים שהם יצריים ויש אנשים שהם ממש כמעט ולא. וזה לגמרי לא תלוי בכמה הבן אדם השני נראה טוב\לא נראה טוב. ממש לא תלוי. אז ככה שאפשר להתרוצץ בכל מיני מכוני כושר\מכוני יופי למיניהם ולא לראות תוצאות. עדיף לדעת מה הגורם הנסתר, העמוק, מאשר לבזבז אנרגיה על כל מיני ספקולציות למיניהן.

כמובן שהדברים הללו משפיעים אחד על השני,

אבל אין תלות מחייבת זה בזה.

נראה לי שיש ביניכם פערים, וכל אחד מכם יצטרך ללכת לקראת השני.

ומי שתגיד לך שלא היא שקרנית או עייפה מהילדים גם אצלם יש המון הורמונים

אתה צריך פעם ביום? 3 ביום? 2 בשבוע? 15 בשבוע? פעם בשבועיים?

בעניין מה שכתוב אהבה בין גבר לאישה היא לא תלויה ביחסי אישות. יחסי אישות היא חלק מהאהבה.

והאמת? שום דבר לא מצדיק לעבור עבירה

אני לא מבינה מתוך דברי "תוהה" שהוא בעל רע ח"ו.

איך שלי זה נשמע - יש כאן גבר עם צורך מיני מוגבר וגם קשר זוגי שמשום מה לא עונה על הצורך הזה. מכאן ועד להסקת מסקנות על טיב הבעל ולהטחת האשמות הדרך לדעתי רחוקה כי הוא לא פירט את איכות הקשר הזוגי ואיננו יודעים דבר על אשתו.

מה שאני כן מסכימה זה שאיכות יחסי האישות והתדירות שלהם תלויים בטיב הקשר הזוגי. לדעתי דרושה כאן התערבות של איש מקצוע - ייעוץ בקדושה או טיפול זוגי.

מציעה לפנות למכון פוע"ה

מה הקשר בין "המגמה הפמיניסטית" (שגם אני לא אוהב אותה),

לבין הנושא הנידון.

הרי מה שקומם בהודעה שכתב האדם הזה, לא היה איזו "הבעת תיסכול" בעלמא, אלא:

1. דיבור בשם "הגברים" וכל מי שאומר אחרת משקר...

2. לא דיבר על "אשה פרושה" והסביר שזה מפריע לו לאהוב אותה. אם היתה מישהי כזו שלא מתחשבת במאוויו, גם כשמתנהל איתה בדרך ארץ, אז באמת אפשר להבין. אלא העלה "דרישה" שאשה, כש"בא לו", תוותר על כך שינהג איתה קודם ביחס נפשי מקרב כדי שגם היא תהיי מרוצה בכך. וכי זה "פמיניזם"? הרי זו הלכה מפורשת. יכולה לנהוג אחרת לפעמים, להתחשב בקושי הרגעי. אבל להציג כדרישה אולטימטיבית? ואם פשוט אינה מסוגלת?

3. האמירה שכאשר אין דבר כזה (לא כאשר אשה פשוט מתרחקת ממנו, אלא אין ההתנהלות הנקודתית הנ"ל), אז זה "מביא" (כאילו "כלל" כזה), להתנהגויות חמורות שפירט. 

אם היה מדבר על אשה שמתרחקת ממנו פיזית  בכללי - ואומר שזה משפיע על אהבתו אליה, זה היה נושא אחר. אמנם אין האהבה מתחילה מזה, אבל בוודאי יכול להשפיע. גם עוד נושאים שלא מתנהלים אחד אל השני כראוי.

למיטב הבנתי, לא זה היה הנושא.

ובוודאי שאם אדם מרגיש תסכול, יש מקום להשתתף בצערו. אבל אם התסכול מתבטא בנסיון לקבוע "כללים" בציבור, שאינם נכונים, וגם מבחינתו האישית לקבוע כאילו הצד השני ממש לא בסדר.. אז "הזדהות" בעלמא, תזיק הן לו והן למי שמסביב. מוטב יקבל מראה לאיך שהדברים נשמעים, יתמקד מה הנקודה שקשה לו, ואיך אפשר לפתור אותה עם התנהלות טיפה יותר סבירה. 

"חשוב שתדעו".

"מי שיגיד אחרת שקרן".

"צריכות לדעת שלפעמים לגבר..".

"ובמצבים כאלה קורים..".

כל זה - "כללים". לא הצגת קושי אישי של מישהו בלבד.

ובנוסף - כמו שציינתי - גם התוכן של ההאשמה כלפיה, אם אינה "זורמת" במצב שתיאר.

בוודאי שצריך להבחין, גם בתוך דבריו, בין "שפיכת מר ליבו" - ולתחושתו הסובייקטיבית יש מקום להיות אמפתיים - לבין הנ"ל. אדם כותב במקום ציבורי, מביאים בחשבון גם השלכה על האחרים, וגם את האמת ביחס לדבריו עצמם לגביו. כמו שאמרתי, יזיק לעצמו בלי "מראה" כזו.

יתכן שאחרי שיביא בחשבון תגובות אחרות, באמת יתברר שיש בעיה בהתנהלותה מעבר לדבר המקומי שתיאר. אבל מה שתיאר, אינו קשור בדווקא לנושא של היחס שבין אהבת הלב להתנהלות של קרבה מעבר לכך.

לגבי התגובות - אמנם לא קראתי את חלקן הגדול, אבל עקרונית, אני לא מתרשם ממראה מפורומים אחרים.

יש פורומים, שדווקא בגלל שהרמה הערכית, המוסרית, הדתית, וכו' ששם היא פחותה - אז הכל כביכול "בהכלה". לא תמיד זה כבוד גדול. גם מיכל הזבל בחצר מכיל הכל.. 

יש פורומים, ל"ע, שגם אם מישהו יכתוב שבגד באשתו, "יכילו" את זה. וגם בחיים לא מתרגשים מכך יותר מידי. זה לא כבוד גדול. 

אדרבה, אדם נורמלי, שלא איבד את חושותיו הבריאות, מגיב אם מישהו מנסה להכליל ש"גבר", אם אשתו לא תוכל שיתנהל איתה ללא התחשבות, אז הוא עלול לבגוד בה, ויקרא לכך "הראש הגברי"...

זה רק מכבד את האנשים והנשים פה.

שוב, לא מדבר על סגנונות ספציפיים. לא קראתי. בוודאי גם כשבאים להוכיח מישהו צריך להשתדל לא להעליב. אני יודע מה אני הגבתי.

וזה לא רק לימוד התורה, אלא גם מה שמקרין ממנו על ה"הכוונה" של האיש את הבית.

זה מוליד יחס מכבד ואוהב, וכמובן גם פידבק דומה מצידו. וגם מעדן ונותן ערך ופרופורציה לכל מיני דברים אחרים בבית.

זה שהלך לאחותך, והיא יצאה מהסמינר ומייד השתדכה- לא אומר שזה מצליח לכולם.

הרבה חרדים וחרדיות רצים מדייט לדייט...

(אני חרדית, בת 22, שעושה את זה בעצמי)

אז אולי כדאי לצאת מהמיתוס שחרדים מתחתנים בקלי קלות.

כל אחד והמסלול שלו, שאלוקים קבע לו, בלי קשר למגזר אליו הוא משתייך.

ודווקא אני רואה פה בלנ"ו הרבה צעירות, שממש מפתיע אותי שהן כבר בשידוכים, ואם היו חרדיות- יתכן מאד שלא היו.

(גם הגברים, בתחומיהם)

ב. לא חייב שהתוצאה תהיה מה שכתבת. אם מסתכלים על השורש האחד של הדברים, האידיאל האחד, בניית המשפחה, החסד, בית ערכי שמח וטוב - אז הפרטים יכולים להעמיס פחות ולתת יותר כח.

ונכון, שלא חייבים תמיד לעשות את כל הדברים באותו זמן..

הייתי בשני קשרים ארוכים, ובשניהם לא שמרנו נגיעה (אני מתחזק).

ואני אספר לכם איך אני ראיתי את זה, הרגש הכי טוב, האהבה הכי גדולה שבאה לידי ביטוי, זה שאני רק חשבתי שאני רוצה משהו, זה היה בראש שלי, והיא הכירה אותי, ואמרה בוא, אני הולכת איתך, למשל סרט, אני רק חשבתי בואי לסרט, והיא ישר אמרה בוא נלך, ובכלל לא עשינו עניין מהרצון שלה לראות סרט, למה? כי אני רוצה! מאוד רוצה, אז היא בכלל לא מקשיבה לרצון שלה כרגע, היא באה בשבילי, היא אוהבת אותי. היא שמה!

כנ"ל לגביה, היא רצתה משהו, המטרה שלי היית לגלות מה היא רוצה, אפילו לשאול אותה, ולהתנתק מעצמי, ופשוט לבוא, פשוט לצאת מעצמי לקרתה. כשזה קרה, אהבה באה לידי ביטוי בצורה הכי חזקה.

לפעמים זה ככה נגיד עם אחותי הקטנה, דווקא כשנמאס לי לשחק איתה, לה הכי בה, למה? לדעתי זה כי עכשיו אני צריך לצאת מעצמי, להיות שם, וזה מה שהיא זקוקה לו, ושם אני מרגיש שאני נמדד. במקום בו אני צריך לצאת מעצמי.

הרגעים האלה, בהם אחד מבני הזוג יוצא לקרת השני, ואפילו לא חושב על עצמו, היו הרגעים באמת הכי יפים בחיים. גם אם אני הייתי זה שיוצא, גם אם היא, עצם הדבר, היה גורם לאושר מטורף (למעמקים, בספר האדם מחפש משמעות, בחלק השני, ויקטור פרנקל אומר שאדם הכי מאושר כשהוא רק חושב על האחר.)

עכשיו, לגבר יש צורך עצום, צורך בסיסי, ואם האישה לא מוכנה לצאת לקרתו, ולא לחשוב על עצמה, זה ממש בעיה, יש מינון, אין ספק, אפשר לדבר על הדברים, אתם יודעים יותר טוב ממני, אבל אם המצב הוא שהגבר פותח שרשור באיזה פורום כי אישתו מתנהג ככה, המצב חרא.

ואם הגבר לא יוצא מעצמו כשהאישה מאוד צריכה, המצב גם חרא. כשאתה רואה שמישהו זקוק לך, בכלל יש שיקול?! כחברים שלי למחלקה צריכים מאוד משהו, אני אצא מעצמי ואתן, גם אם זה לסגור שבת, זה רעות. בחייאת, הבן אדם זקוק לכן, הבן זוג שלכן זקוק לכם, אתם בכלל חושבות על עצמכן??

ושימו לב שהוא כותב שהוא מכיל, משמח, מפרגן, אם הבן אדם שמה בשבילה, והיא לא בשבילו, זה לא שהוא שם בשביל תמורה (אחרי שהוא לא מקבל תמורה, בוודאי שעולה הצורך בתמורה), הוא שם כי אכפת לו ממנה, כי הוא אוהב אותה, והיא לא שם בשבילו. זה ההרגשה הכי נוראית שאני מכיר, שאכפת לך ממישהו והוא לא שם, לא רוצה לצאת גם בשבילך. 

אני מניח שאני צעיר, והדברים פה אולי יראו מגוחכים, ואשמח מאוד אם תגידו לי איפה אני טועה. כי כרגע בפגישות, ועוד בבירורים, העניין של האדם שיוצא מעצמו, הכי מעניין אותי! 

התלבטתי איך אישה תקרא את מה שרשמתי. שימחת אותי.

תודה לכל התגובות פה =)

יציאה לסרט זה בקטנה, ויחסים זה הרבה יותר חמור שהמצב ככה.

למה משהו שגוי? אלוהים שגה כשהוא ברא לגבר צרכים? האמירה הזו באה להגיד לך "יש מציאות אחי"

ואלוהים ברא את המציאות, ואלוהים אמר איך להתנהל בה.

לא נשמע (לפחות לי) שהבחור הזה רוצה מגע בזמנים אסורים, רוצה יותר מדי, או כל דבר אחר.

ומצווה על האדם להיות בשמחה תמיד, ואדם חנוק, דחוק, שנותן אהבה ולא מקבל, הוא אדם עצוב, כועס, וכ"ו (שלא נדבר על דברים שהוא רשם), אז אם נסתכל מבחינת מצווה, ומבחינת עבודת ה', אחרי הנישואים בזמנים מותרים, מה הבעיה? ההפך, מצווה

יש שאלה כמה מותר או ראוי לגבר להתעקש? לדעתי יש שאלה לזוג, איך הגעתם לכזה מצב?

הוא אמר, שאישתו משגעת אותו. אם יצר אפשר להתמודד? אם כזו גישה שככה תפני לבעלך, ולא תתני לו שנה, כי ראוי להתמודד ואפשר להתמודד, וצריך להתמודד, בוא נראה אותו מתמודד. זה לא נכון להגיד את זה. בוודאי שזה נכון שלפעמים צריך להתגבר. לא כל הזמן.

הוא לא נתן יחס מזלזל לאישתו. נקודה. לא יודע מה קורה באמת, אבל ממה שרשם, נשמע שאישתו מחרפנת אותו, והוא אוהב אותה, ושם בשבילה, והיא לא. והוא אומר שאם היא לא שם בדברים הבסיסים ביותר, אין טעם לנישואים, והוא צודק.

איפה ראית שהוא נהג שלא כדרך ארץ. מה הוא עשה לא נכון?

הוא אוהב את אישתו, הוא שם בשבילה.

הוא לא כופה עליה, הוא נותן לה את האופציה לא לתת לו.

לא נשמע שהוא פשוט רוצה כל הזמן אחי, בסופו של דבר הבחור החזיק את עצמו (אולי נפילות קטנות פה ושם) עד החתונה!!! אריה שדורס?!?! בדיוק ההפך, הוא נותן לה זמן, נותן לה מקום, אוהב אותה.

והיא לא מחזירה לו אהבה, לא בוחרת לתת לו. וכן יש דרישה מבן הזוג לאהוב אותך. יש דרישה מבן הזוג לתת לך כשאתה צריך. ובוודאי שהדרישה הזו באה לידי ביטוי בצורך בסיסי של האדם!

ואתה משווה צורך מיני, באדם שיצר לעצמו צורך לתת מכות ולא טיפל בזה? באמת? משל מובן? מה מובן במשל הזה? (שלא כדרך ארץ, המשל מובן, שכדרך ארץ, המשל ממש לא מובן. ההיפך, כדרך ארץ האישה צריכה להסכים לזה, והאהבה אכן תלויה בין היתר בזה.)

אני קורא אותו בתור גבר אוהב, שנותן לאישתו מאהבה, ולא מקבל בחזרה מה שמגיע לו.

אתה רואה בו גבר שמתייחס לאישה ככלי.

בחירה סלקטיבית איך לקרוא את הבחור. מעניין אם הבחירה הזו אומרת משהו עלינו

נראה לי דווקא שיש כאן ניק חדש, גבר, שמנסה ליצור אווירה אנטי נשית בכוח. ועוד מתחזה לאישה.

לתשומת לבך

מערכת היחסים שאני מכירה טובה מאד ומאושרת. תודה לה'

אנחנו קוראים את הבחור בצורה מאוד שונה. אני דן אותו לכף זכות, הוא אדם טוב, הוא אוהב אותה, הוא שם בשבילה, מכיל, מפנק וכ"ו והיא בוחרת לא להיות שם גם ברגעים שראוי שתהיה.

אתם קוראים אותו בעין רעה, הוא חצי אנס, מסתכל על אישתו כאובייקט מיני, נישואים על הפנים וכ"ו.

לא בטוח שיש בנינו בכלל וויכוח.

הרבה פעמים, ולוקח זמן לפעמים כמה שנים עד שהן משתחררות, אז זה נושא יותר מורכב אצל הציבור הדתי, אבל לרוב בנות רוצות יותר מבנים. אז אם רק בנושא הזה כמה שהוא חשוב וכו יש בעיות בהתחלה זה בעצם תקין במגזר הדתי חחחח. שאר הדברים כמו אוזן קשבת וכו זה חמור או אם רוצים נניח לצאת לטיול או סרט 

זו לא "חוכמת ההמונים", מה שקראת פה. 

מי שכותב בפורום באופן קבוע, בד"כ יש לו סיבה...

ב. ממתי הגמרא מתירה לצער אדם על סמך נתונים משוערים. 

אתה אומר שהאהבה שלכם תלויה ביחסי אישות,

ואני אומרת שיחסי אישות מצד הנשים תלויה באהבה.

מה נראה לך- שאישה יכולה לעשות את הדבר הכי קרוב עם בנ"א כשהיא לא מרגישה אהובה?

זה ממש השפלה לאישה לגשת לזה כשהיא לא מרגישה אהובה, כאילו היא איזה חפץ בשביל הבעל...

ולהרגיש אהובה זה ע"י שבעלה יתן לה יחס חם ויתייחס לרגשות שלה בכבוד ואהבה -

כמובן שאם הבעל מספק את זה לאשתו כל הזמן - הוא יוכל "לשחרר קיטור" בלי בעיות...

רק אמרתי מה מרגישה אישה בכללי...

לא כולם נכנסו בו

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..