מה תמצית הדברים, שאם אשה אינה בענין שלא יתחשבו בה לפעמים, אז שיהיה ברור שהאלטרנטיבה היא אינטרנט/בגידה ר"ל; ו"אין למה להמשיך להיות נשואים"...  לא אשה שפורשת מבעלה וכו', אלא סתם שרוצה שינהג איתה כפי שכתוב בשו"ע.

ואת זה, לומר לא בתור חולשה פרטית שצריכה תיקון ומבקשת בינתיים התחשבות אישית אם אפשרי (וכנראה לא אפשרי. נורמלי), אלא בשם "הראש הגברי" בכללות - ובפניה אל "נשים" בכלליות. נו...

לא צריך להמליץ על "ייעוץ מורכב". זה די פשוט. תעשה חישוב מסלול מחדש. הטעות היא ב"ראש" שלך. אם ה"ראש" תובע מהזולת לקבל מצב של חוסר התחשבות בו - לא "התחשבות" שדורשת מאמץ עצום - אז זה צריך קצת עבודה עצמית. לא מסובך, אפשרי לגמרי.

חיי אישות תלויים באהבה

ולא אהבה תלויה בחיי אישות.

ולכן אם יש בעיה בחיי אישות- אז כדאי לבדוק את האהבה, ולא להפך.

יש הבדלים ביו גברים לנשים בכל מני תחומים. גם בתחום הזה.

בגדול - אישה צריכה להרגיש קרובה ומחוברת בשביל לרצות חיי אישות. איש לעומת זאת צריך חיי אישות כדי להרגיש קרוב ומחובר לאשתו.

לכאורה זה צורך מנוגד והפוך אבל עם רצון טוב ונכונות להשקיע ולבנות את הקשר אז מוצאים את הדרכים להתמודד עם הפערים - לדבר, להבין אחד את השני.

כשאישה מבינה את הצורך של בעלה ואיש מבין את הצורך של אשתו ויש להם נכונות לחשוב על השני, לבוא אחד לקראת השני - אפשר למצוא את דרך האמצע לטובת שניהם ולהעצמת הקשר ביניהם.

ולפותח - אתה מרגיש שאתה עושה הרבה בשביל אשתך, לא בטוח שהיא מודעת לזה. יש סוג של נתינה שהאמירה הסמויה שלי היא "נתינה לצורך קבלה" וזו נתינה שרק מרחיקה במקום לקרב.

מכיוון שהצורך שלך לגיטימי. הפתרון הכי חשוב זה - תקשורת!! ללמוד איך לדבר אחד עם השני. לפתוח נושאים לשיחה ולא למריבה. שיחות שיעזרו לכם להתקרב.

אם אשתך כל כך לא רוצה/לא זורמת - אולי אתה צריך לבדוק מה החלק שלך בזה.

אם לא ניתן-ישר בגידה..עושה לי חלחלה..

אם לא אכפת לך שאשתך גם תיהנה מהעניין אז לא פלא שהיא לא זורמת. למה לה? 

כמו שאתה רוצה ליהנות אז גם היא רוצה, בלי ססמאות.

לא מצאת בינינו אנשים שמסכימים איתך.

ואתה בטוח שהאמת באופן בלעדי אצלך.

המסקנה שלך היא שלא מצאת אנשי אמת בינינו.

לפחות אתה יכול להבין שיש עוד מסקנות שאפשר להסיק?

ואני בטוחה שכל מי שכתב לך לא מדבר בסיסמאות. כי אם מישהו טרח לכתוב- אז זה כדי לכתוב משהו אמיתי.

אלא אם כן נראה לך שאתה דובר האמת הישר והכנה היחיד, ואילו כל שאר האנשים מזייפים ומצטטים סיסמאות. 

ואם אכן נראה לך ככה- אז למה בכלל ציפית כשפתחת פה שרשור? שכולם יהנהנו למקרא דבריך ויחזקו את הרגשותיך? מה לעשות, זה לא קרה...

כאילו  מי  הסכימה  איתך  מודדת ?

שוב  פעם  משועממת מודדת ?

חפשי  פורום אחר..  חח

אתה בטוח שמה שאתה כותב - בדחף היצר, כמו שאתה מעיד - הוא "אמת" וכל מי שהתנגד לכך, אינו איש אמת... והכל "סיסמאות" (כלומר, שלא רק שלא כתבו אמת, אלא גם אינם נוהגים כפי שכתבו. כי אם היו נוהגים כך, אז זה כבר לא סיסמאות אלא הנהגה בחיים).

לא כך. זה סימוי של היצר, או הקושי, את עיניך.

הנושא שהעלית, ושנגדו יצאו כלפיך, לא היה איזו אשה שאינה מוכנה לקרבת בעלה ודורשת ממנו "אהבה שאינה תלויה בדבר"; אלא דרישה שאשה תוותר על ריצוי ע"י בעלה, כשהוא רוצה "לשחרר קיטור" כלשונך. ואמירה שאם לא כך, אז זה כבר יכול להביא לדברים נוראיים שפירטת.. 

וייחסת את זה לא אליך אישית, אלא ל"ראש גברי" בכלל; והאשמת אם האשה אינה רוצה, ואפילו אם אינה "זורמת" עם זה.

אם היית הולך לייעוץ - שאתה אומר שהוא יקר מידי עבורך - היו מן הסתם אומרים לך בפשטות, שאשה שזה לא מתאים לה, אינה יכולה כך. זה ה"מנגנון" שלה. גם בלי להתייחס להוגנות של ה"דרישה". 

על כן, במקום להוציא אנרגיה וזמן (שממילא יתבזבז ובצורה מתסכלת יותר ומקלקלת יותר) על "אופציות" אחרות; ובמקום להרגיש בגלל זה ריחוק ביחס הרגשי, ובמקום לקלקל ע"י כך גם אוירה לזמנם אחרים - 

מוטב שתקדיש עוד כמה דקות לאשתך היקרה - גם בזמנים שהיית מעדיף לדלג עליהן - לריצוי ופיוס. 

בתור מי שתמיד מחפש איך "להבין, לתמוך, לשמח" - בוודאי תוכל לעמוד בכך.

כמו שמובן לך שאתה צריך לפעמים להקדיש זמן להגיע הביתה וכו' - אז עוד קצת.

כמו שאומרים, לפעמים "איפוק הוא כח"..

בסוף, שניכם תשמחו על כך. גם אתה.

שיהיה לכם רק טוב.

[כעת ראיתי מה שכתב "קוראי שמו". אולי תפנה אליו באישי, אם יסכים. מסתבר שיוכל לעזור לך]

אבל מכאן ועד הניסוח שבחרת לכתוב והאווירה,

וממילא גם התפיסה שלך את הנושא

הדרך רחוקה.

אגב, כפי שהעירו,

הצורך הזה קיים גם אצל נשים, ולא תמיד באופן פחות או רגוע יותר

ולא כלי. פה טמון הכלב.

זה לא רק תלוי באשה, מערכת יחסים היא דו צדדית ומלאה בערכים קודם כל ובכבוד הדדי. תיתן תקבל, זה לא מגיע על אוטומט

אני מגיבה עם דמעות בעיניים. אנחנו בכלל לא מקיימים יחסים. בחיי יומיום מתקשרים נחמד, אבל לא מעבר.

מה עושים? אין לי אפשרות לממן יעוץ. מישהו יכול לייעץ?

הוא טוען שאני לא מספיק מראה לו שאני מעוניינת. 

לא מבינה, אני אמורה לרוץ אחריו ולנשק לו את הרגליים?

ממש מרוסקת לאחרונה. מחפשת עיצה בדחיפות.

לפחות מישהו מבין אותי...  אולי בעיות הורמונאליות? הוא ממש יפגע אם אני אגיד לו לבדוק זאת.

איך אפשר להגיד לו בלי לפגוע?

הוא מרוצה ממש בעסק שלו. די פעיל גופנית. אני, בלא להתגאות יתר על המידה.... מושכת הרבה עיניים.

לדעתי זאת השקעה יותר מדיי גדולה ויש פה התעלמות מדבר יסודי שיכול לא להשתנות- תשוקה זה לפעמים עניין של אופי. יש אנשים שהם יצריים ויש אנשים שהם ממש כמעט ולא. וזה לגמרי לא תלוי בכמה הבן אדם השני נראה טוב\לא נראה טוב. ממש לא תלוי. אז ככה שאפשר להתרוצץ בכל מיני מכוני כושר\מכוני יופי למיניהם ולא לראות תוצאות. עדיף לדעת מה הגורם הנסתר, העמוק, מאשר לבזבז אנרגיה על כל מיני ספקולציות למיניהן.

כמובן שהדברים הללו משפיעים אחד על השני,

אבל אין תלות מחייבת זה בזה.

נראה לי שיש ביניכם פערים, וכל אחד מכם יצטרך ללכת לקראת השני.

ומי שתגיד לך שלא היא שקרנית או עייפה מהילדים גם אצלם יש המון הורמונים

אתה צריך פעם ביום? 3 ביום? 2 בשבוע? 15 בשבוע? פעם בשבועיים?

בעניין מה שכתוב אהבה בין גבר לאישה היא לא תלויה ביחסי אישות. יחסי אישות היא חלק מהאהבה.

והאמת? שום דבר לא מצדיק לעבור עבירה

אני לא מבינה מתוך דברי "תוהה" שהוא בעל רע ח"ו.

איך שלי זה נשמע - יש כאן גבר עם צורך מיני מוגבר וגם קשר זוגי שמשום מה לא עונה על הצורך הזה. מכאן ועד להסקת מסקנות על טיב הבעל ולהטחת האשמות הדרך לדעתי רחוקה כי הוא לא פירט את איכות הקשר הזוגי ואיננו יודעים דבר על אשתו.

מה שאני כן מסכימה זה שאיכות יחסי האישות והתדירות שלהם תלויים בטיב הקשר הזוגי. לדעתי דרושה כאן התערבות של איש מקצוע - ייעוץ בקדושה או טיפול זוגי.

מציעה לפנות למכון פוע"ה

מה הקשר בין "המגמה הפמיניסטית" (שגם אני לא אוהב אותה),

לבין הנושא הנידון.

הרי מה שקומם בהודעה שכתב האדם הזה, לא היה איזו "הבעת תיסכול" בעלמא, אלא:

1. דיבור בשם "הגברים" וכל מי שאומר אחרת משקר...

2. לא דיבר על "אשה פרושה" והסביר שזה מפריע לו לאהוב אותה. אם היתה מישהי כזו שלא מתחשבת במאוויו, גם כשמתנהל איתה בדרך ארץ, אז באמת אפשר להבין. אלא העלה "דרישה" שאשה, כש"בא לו", תוותר על כך שינהג איתה קודם ביחס נפשי מקרב כדי שגם היא תהיי מרוצה בכך. וכי זה "פמיניזם"? הרי זו הלכה מפורשת. יכולה לנהוג אחרת לפעמים, להתחשב בקושי הרגעי. אבל להציג כדרישה אולטימטיבית? ואם פשוט אינה מסוגלת?

3. האמירה שכאשר אין דבר כזה (לא כאשר אשה פשוט מתרחקת ממנו, אלא אין ההתנהלות הנקודתית הנ"ל), אז זה "מביא" (כאילו "כלל" כזה), להתנהגויות חמורות שפירט. 

אם היה מדבר על אשה שמתרחקת ממנו פיזית  בכללי - ואומר שזה משפיע על אהבתו אליה, זה היה נושא אחר. אמנם אין האהבה מתחילה מזה, אבל בוודאי יכול להשפיע. גם עוד נושאים שלא מתנהלים אחד אל השני כראוי.

למיטב הבנתי, לא זה היה הנושא.

ובוודאי שאם אדם מרגיש תסכול, יש מקום להשתתף בצערו. אבל אם התסכול מתבטא בנסיון לקבוע "כללים" בציבור, שאינם נכונים, וגם מבחינתו האישית לקבוע כאילו הצד השני ממש לא בסדר.. אז "הזדהות" בעלמא, תזיק הן לו והן למי שמסביב. מוטב יקבל מראה לאיך שהדברים נשמעים, יתמקד מה הנקודה שקשה לו, ואיך אפשר לפתור אותה עם התנהלות טיפה יותר סבירה. 

"חשוב שתדעו".

"מי שיגיד אחרת שקרן".

"צריכות לדעת שלפעמים לגבר..".

"ובמצבים כאלה קורים..".

כל זה - "כללים". לא הצגת קושי אישי של מישהו בלבד.

ובנוסף - כמו שציינתי - גם התוכן של ההאשמה כלפיה, אם אינה "זורמת" במצב שתיאר.

בוודאי שצריך להבחין, גם בתוך דבריו, בין "שפיכת מר ליבו" - ולתחושתו הסובייקטיבית יש מקום להיות אמפתיים - לבין הנ"ל. אדם כותב במקום ציבורי, מביאים בחשבון גם השלכה על האחרים, וגם את האמת ביחס לדבריו עצמם לגביו. כמו שאמרתי, יזיק לעצמו בלי "מראה" כזו.

יתכן שאחרי שיביא בחשבון תגובות אחרות, באמת יתברר שיש בעיה בהתנהלותה מעבר לדבר המקומי שתיאר. אבל מה שתיאר, אינו קשור בדווקא לנושא של היחס שבין אהבת הלב להתנהלות של קרבה מעבר לכך.

לגבי התגובות - אמנם לא קראתי את חלקן הגדול, אבל עקרונית, אני לא מתרשם ממראה מפורומים אחרים.

יש פורומים, שדווקא בגלל שהרמה הערכית, המוסרית, הדתית, וכו' ששם היא פחותה - אז הכל כביכול "בהכלה". לא תמיד זה כבוד גדול. גם מיכל הזבל בחצר מכיל הכל.. 

יש פורומים, ל"ע, שגם אם מישהו יכתוב שבגד באשתו, "יכילו" את זה. וגם בחיים לא מתרגשים מכך יותר מידי. זה לא כבוד גדול. 

אדרבה, אדם נורמלי, שלא איבד את חושותיו הבריאות, מגיב אם מישהו מנסה להכליל ש"גבר", אם אשתו לא תוכל שיתנהל איתה ללא התחשבות, אז הוא עלול לבגוד בה, ויקרא לכך "הראש הגברי"...

זה רק מכבד את האנשים והנשים פה.

שוב, לא מדבר על סגנונות ספציפיים. לא קראתי. בוודאי גם כשבאים להוכיח מישהו צריך להשתדל לא להעליב. אני יודע מה אני הגבתי.

וזה לא רק לימוד התורה, אלא גם מה שמקרין ממנו על ה"הכוונה" של האיש את הבית.

זה מוליד יחס מכבד ואוהב, וכמובן גם פידבק דומה מצידו. וגם מעדן ונותן ערך ופרופורציה לכל מיני דברים אחרים בבית.

זה שהלך לאחותך, והיא יצאה מהסמינר ומייד השתדכה- לא אומר שזה מצליח לכולם.

הרבה חרדים וחרדיות רצים מדייט לדייט...

(אני חרדית, בת 22, שעושה את זה בעצמי)

אז אולי כדאי לצאת מהמיתוס שחרדים מתחתנים בקלי קלות.

כל אחד והמסלול שלו, שאלוקים קבע לו, בלי קשר למגזר אליו הוא משתייך.

ודווקא אני רואה פה בלנ"ו הרבה צעירות, שממש מפתיע אותי שהן כבר בשידוכים, ואם היו חרדיות- יתכן מאד שלא היו.

(גם הגברים, בתחומיהם)

ב. לא חייב שהתוצאה תהיה מה שכתבת. אם מסתכלים על השורש האחד של הדברים, האידיאל האחד, בניית המשפחה, החסד, בית ערכי שמח וטוב - אז הפרטים יכולים להעמיס פחות ולתת יותר כח.

ונכון, שלא חייבים תמיד לעשות את כל הדברים באותו זמן..

הייתי בשני קשרים ארוכים, ובשניהם לא שמרנו נגיעה (אני מתחזק).

ואני אספר לכם איך אני ראיתי את זה, הרגש הכי טוב, האהבה הכי גדולה שבאה לידי ביטוי, זה שאני רק חשבתי שאני רוצה משהו, זה היה בראש שלי, והיא הכירה אותי, ואמרה בוא, אני הולכת איתך, למשל סרט, אני רק חשבתי בואי לסרט, והיא ישר אמרה בוא נלך, ובכלל לא עשינו עניין מהרצון שלה לראות סרט, למה? כי אני רוצה! מאוד רוצה, אז היא בכלל לא מקשיבה לרצון שלה כרגע, היא באה בשבילי, היא אוהבת אותי. היא שמה!

כנ"ל לגביה, היא רצתה משהו, המטרה שלי היית לגלות מה היא רוצה, אפילו לשאול אותה, ולהתנתק מעצמי, ופשוט לבוא, פשוט לצאת מעצמי לקרתה. כשזה קרה, אהבה באה לידי ביטוי בצורה הכי חזקה.

לפעמים זה ככה נגיד עם אחותי הקטנה, דווקא כשנמאס לי לשחק איתה, לה הכי בה, למה? לדעתי זה כי עכשיו אני צריך לצאת מעצמי, להיות שם, וזה מה שהיא זקוקה לו, ושם אני מרגיש שאני נמדד. במקום בו אני צריך לצאת מעצמי.

הרגעים האלה, בהם אחד מבני הזוג יוצא לקרת השני, ואפילו לא חושב על עצמו, היו הרגעים באמת הכי יפים בחיים. גם אם אני הייתי זה שיוצא, גם אם היא, עצם הדבר, היה גורם לאושר מטורף (למעמקים, בספר האדם מחפש משמעות, בחלק השני, ויקטור פרנקל אומר שאדם הכי מאושר כשהוא רק חושב על האחר.)

עכשיו, לגבר יש צורך עצום, צורך בסיסי, ואם האישה לא מוכנה לצאת לקרתו, ולא לחשוב על עצמה, זה ממש בעיה, יש מינון, אין ספק, אפשר לדבר על הדברים, אתם יודעים יותר טוב ממני, אבל אם המצב הוא שהגבר פותח שרשור באיזה פורום כי אישתו מתנהג ככה, המצב חרא.

ואם הגבר לא יוצא מעצמו כשהאישה מאוד צריכה, המצב גם חרא. כשאתה רואה שמישהו זקוק לך, בכלל יש שיקול?! כחברים שלי למחלקה צריכים מאוד משהו, אני אצא מעצמי ואתן, גם אם זה לסגור שבת, זה רעות. בחייאת, הבן אדם זקוק לכן, הבן זוג שלכן זקוק לכם, אתם בכלל חושבות על עצמכן??

ושימו לב שהוא כותב שהוא מכיל, משמח, מפרגן, אם הבן אדם שמה בשבילה, והיא לא בשבילו, זה לא שהוא שם בשביל תמורה (אחרי שהוא לא מקבל תמורה, בוודאי שעולה הצורך בתמורה), הוא שם כי אכפת לו ממנה, כי הוא אוהב אותה, והיא לא שם בשבילו. זה ההרגשה הכי נוראית שאני מכיר, שאכפת לך ממישהו והוא לא שם, לא רוצה לצאת גם בשבילך. 

אני מניח שאני צעיר, והדברים פה אולי יראו מגוחכים, ואשמח מאוד אם תגידו לי איפה אני טועה. כי כרגע בפגישות, ועוד בבירורים, העניין של האדם שיוצא מעצמו, הכי מעניין אותי! 

התלבטתי איך אישה תקרא את מה שרשמתי. שימחת אותי.

תודה לכל התגובות פה =)

יציאה לסרט זה בקטנה, ויחסים זה הרבה יותר חמור שהמצב ככה.

למה משהו שגוי? אלוהים שגה כשהוא ברא לגבר צרכים? האמירה הזו באה להגיד לך "יש מציאות אחי"

ואלוהים ברא את המציאות, ואלוהים אמר איך להתנהל בה.

לא נשמע (לפחות לי) שהבחור הזה רוצה מגע בזמנים אסורים, רוצה יותר מדי, או כל דבר אחר.

ומצווה על האדם להיות בשמחה תמיד, ואדם חנוק, דחוק, שנותן אהבה ולא מקבל, הוא אדם עצוב, כועס, וכ"ו (שלא נדבר על דברים שהוא רשם), אז אם נסתכל מבחינת מצווה, ומבחינת עבודת ה', אחרי הנישואים בזמנים מותרים, מה הבעיה? ההפך, מצווה

יש שאלה כמה מותר או ראוי לגבר להתעקש? לדעתי יש שאלה לזוג, איך הגעתם לכזה מצב?

הוא אמר, שאישתו משגעת אותו. אם יצר אפשר להתמודד? אם כזו גישה שככה תפני לבעלך, ולא תתני לו שנה, כי ראוי להתמודד ואפשר להתמודד, וצריך להתמודד, בוא נראה אותו מתמודד. זה לא נכון להגיד את זה. בוודאי שזה נכון שלפעמים צריך להתגבר. לא כל הזמן.

הוא לא נתן יחס מזלזל לאישתו. נקודה. לא יודע מה קורה באמת, אבל ממה שרשם, נשמע שאישתו מחרפנת אותו, והוא אוהב אותה, ושם בשבילה, והיא לא. והוא אומר שאם היא לא שם בדברים הבסיסים ביותר, אין טעם לנישואים, והוא צודק.

איפה ראית שהוא נהג שלא כדרך ארץ. מה הוא עשה לא נכון?

הוא אוהב את אישתו, הוא שם בשבילה.

הוא לא כופה עליה, הוא נותן לה את האופציה לא לתת לו.

לא נשמע שהוא פשוט רוצה כל הזמן אחי, בסופו של דבר הבחור החזיק את עצמו (אולי נפילות קטנות פה ושם) עד החתונה!!! אריה שדורס?!?! בדיוק ההפך, הוא נותן לה זמן, נותן לה מקום, אוהב אותה.

והיא לא מחזירה לו אהבה, לא בוחרת לתת לו. וכן יש דרישה מבן הזוג לאהוב אותך. יש דרישה מבן הזוג לתת לך כשאתה צריך. ובוודאי שהדרישה הזו באה לידי ביטוי בצורך בסיסי של האדם!

ואתה משווה צורך מיני, באדם שיצר לעצמו צורך לתת מכות ולא טיפל בזה? באמת? משל מובן? מה מובן במשל הזה? (שלא כדרך ארץ, המשל מובן, שכדרך ארץ, המשל ממש לא מובן. ההיפך, כדרך ארץ האישה צריכה להסכים לזה, והאהבה אכן תלויה בין היתר בזה.)

אני קורא אותו בתור גבר אוהב, שנותן לאישתו מאהבה, ולא מקבל בחזרה מה שמגיע לו.

אתה רואה בו גבר שמתייחס לאישה ככלי.

בחירה סלקטיבית איך לקרוא את הבחור. מעניין אם הבחירה הזו אומרת משהו עלינו

נראה לי דווקא שיש כאן ניק חדש, גבר, שמנסה ליצור אווירה אנטי נשית בכוח. ועוד מתחזה לאישה.

לתשומת לבך

מערכת היחסים שאני מכירה טובה מאד ומאושרת. תודה לה'

אנחנו קוראים את הבחור בצורה מאוד שונה. אני דן אותו לכף זכות, הוא אדם טוב, הוא אוהב אותה, הוא שם בשבילה, מכיל, מפנק וכ"ו והיא בוחרת לא להיות שם גם ברגעים שראוי שתהיה.

אתם קוראים אותו בעין רעה, הוא חצי אנס, מסתכל על אישתו כאובייקט מיני, נישואים על הפנים וכ"ו.

לא בטוח שיש בנינו בכלל וויכוח.

הרבה פעמים, ולוקח זמן לפעמים כמה שנים עד שהן משתחררות, אז זה נושא יותר מורכב אצל הציבור הדתי, אבל לרוב בנות רוצות יותר מבנים. אז אם רק בנושא הזה כמה שהוא חשוב וכו יש בעיות בהתחלה זה בעצם תקין במגזר הדתי חחחח. שאר הדברים כמו אוזן קשבת וכו זה חמור או אם רוצים נניח לצאת לטיול או סרט 

זו לא "חוכמת ההמונים", מה שקראת פה. 

מי שכותב בפורום באופן קבוע, בד"כ יש לו סיבה...

ב. ממתי הגמרא מתירה לצער אדם על סמך נתונים משוערים. 

אתה אומר שהאהבה שלכם תלויה ביחסי אישות,

ואני אומרת שיחסי אישות מצד הנשים תלויה באהבה.

מה נראה לך- שאישה יכולה לעשות את הדבר הכי קרוב עם בנ"א כשהיא לא מרגישה אהובה?

זה ממש השפלה לאישה לגשת לזה כשהיא לא מרגישה אהובה, כאילו היא איזה חפץ בשביל הבעל...

ולהרגיש אהובה זה ע"י שבעלה יתן לה יחס חם ויתייחס לרגשות שלה בכבוד ואהבה -

כמובן שאם הבעל מספק את זה לאשתו כל הזמן - הוא יוכל "לשחרר קיטור" בלי בעיות...

רק אמרתי מה מרגישה אישה בכללי...

לא כולם נכנסו בו

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.