מה תמצית הדברים, שאם אשה אינה בענין שלא יתחשבו בה לפעמים, אז שיהיה ברור שהאלטרנטיבה היא אינטרנט/בגידה ר"ל; ו"אין למה להמשיך להיות נשואים"...  לא אשה שפורשת מבעלה וכו', אלא סתם שרוצה שינהג איתה כפי שכתוב בשו"ע.

ואת זה, לומר לא בתור חולשה פרטית שצריכה תיקון ומבקשת בינתיים התחשבות אישית אם אפשרי (וכנראה לא אפשרי. נורמלי), אלא בשם "הראש הגברי" בכללות - ובפניה אל "נשים" בכלליות. נו...

לא צריך להמליץ על "ייעוץ מורכב". זה די פשוט. תעשה חישוב מסלול מחדש. הטעות היא ב"ראש" שלך. אם ה"ראש" תובע מהזולת לקבל מצב של חוסר התחשבות בו - לא "התחשבות" שדורשת מאמץ עצום - אז זה צריך קצת עבודה עצמית. לא מסובך, אפשרי לגמרי.

חיי אישות תלויים באהבה

ולא אהבה תלויה בחיי אישות.

ולכן אם יש בעיה בחיי אישות- אז כדאי לבדוק את האהבה, ולא להפך.

יש הבדלים ביו גברים לנשים בכל מני תחומים. גם בתחום הזה.

בגדול - אישה צריכה להרגיש קרובה ומחוברת בשביל לרצות חיי אישות. איש לעומת זאת צריך חיי אישות כדי להרגיש קרוב ומחובר לאשתו.

לכאורה זה צורך מנוגד והפוך אבל עם רצון טוב ונכונות להשקיע ולבנות את הקשר אז מוצאים את הדרכים להתמודד עם הפערים - לדבר, להבין אחד את השני.

כשאישה מבינה את הצורך של בעלה ואיש מבין את הצורך של אשתו ויש להם נכונות לחשוב על השני, לבוא אחד לקראת השני - אפשר למצוא את דרך האמצע לטובת שניהם ולהעצמת הקשר ביניהם.

ולפותח - אתה מרגיש שאתה עושה הרבה בשביל אשתך, לא בטוח שהיא מודעת לזה. יש סוג של נתינה שהאמירה הסמויה שלי היא "נתינה לצורך קבלה" וזו נתינה שרק מרחיקה במקום לקרב.

מכיוון שהצורך שלך לגיטימי. הפתרון הכי חשוב זה - תקשורת!! ללמוד איך לדבר אחד עם השני. לפתוח נושאים לשיחה ולא למריבה. שיחות שיעזרו לכם להתקרב.

אם אשתך כל כך לא רוצה/לא זורמת - אולי אתה צריך לבדוק מה החלק שלך בזה.

אם לא ניתן-ישר בגידה..עושה לי חלחלה..

אם לא אכפת לך שאשתך גם תיהנה מהעניין אז לא פלא שהיא לא זורמת. למה לה? 

כמו שאתה רוצה ליהנות אז גם היא רוצה, בלי ססמאות.

לא מצאת בינינו אנשים שמסכימים איתך.

ואתה בטוח שהאמת באופן בלעדי אצלך.

המסקנה שלך היא שלא מצאת אנשי אמת בינינו.

לפחות אתה יכול להבין שיש עוד מסקנות שאפשר להסיק?

ואני בטוחה שכל מי שכתב לך לא מדבר בסיסמאות. כי אם מישהו טרח לכתוב- אז זה כדי לכתוב משהו אמיתי.

אלא אם כן נראה לך שאתה דובר האמת הישר והכנה היחיד, ואילו כל שאר האנשים מזייפים ומצטטים סיסמאות. 

ואם אכן נראה לך ככה- אז למה בכלל ציפית כשפתחת פה שרשור? שכולם יהנהנו למקרא דבריך ויחזקו את הרגשותיך? מה לעשות, זה לא קרה...

כאילו  מי  הסכימה  איתך  מודדת ?

שוב  פעם  משועממת מודדת ?

חפשי  פורום אחר..  חח

אתה בטוח שמה שאתה כותב - בדחף היצר, כמו שאתה מעיד - הוא "אמת" וכל מי שהתנגד לכך, אינו איש אמת... והכל "סיסמאות" (כלומר, שלא רק שלא כתבו אמת, אלא גם אינם נוהגים כפי שכתבו. כי אם היו נוהגים כך, אז זה כבר לא סיסמאות אלא הנהגה בחיים).

לא כך. זה סימוי של היצר, או הקושי, את עיניך.

הנושא שהעלית, ושנגדו יצאו כלפיך, לא היה איזו אשה שאינה מוכנה לקרבת בעלה ודורשת ממנו "אהבה שאינה תלויה בדבר"; אלא דרישה שאשה תוותר על ריצוי ע"י בעלה, כשהוא רוצה "לשחרר קיטור" כלשונך. ואמירה שאם לא כך, אז זה כבר יכול להביא לדברים נוראיים שפירטת.. 

וייחסת את זה לא אליך אישית, אלא ל"ראש גברי" בכלל; והאשמת אם האשה אינה רוצה, ואפילו אם אינה "זורמת" עם זה.

אם היית הולך לייעוץ - שאתה אומר שהוא יקר מידי עבורך - היו מן הסתם אומרים לך בפשטות, שאשה שזה לא מתאים לה, אינה יכולה כך. זה ה"מנגנון" שלה. גם בלי להתייחס להוגנות של ה"דרישה". 

על כן, במקום להוציא אנרגיה וזמן (שממילא יתבזבז ובצורה מתסכלת יותר ומקלקלת יותר) על "אופציות" אחרות; ובמקום להרגיש בגלל זה ריחוק ביחס הרגשי, ובמקום לקלקל ע"י כך גם אוירה לזמנם אחרים - 

מוטב שתקדיש עוד כמה דקות לאשתך היקרה - גם בזמנים שהיית מעדיף לדלג עליהן - לריצוי ופיוס. 

בתור מי שתמיד מחפש איך "להבין, לתמוך, לשמח" - בוודאי תוכל לעמוד בכך.

כמו שמובן לך שאתה צריך לפעמים להקדיש זמן להגיע הביתה וכו' - אז עוד קצת.

כמו שאומרים, לפעמים "איפוק הוא כח"..

בסוף, שניכם תשמחו על כך. גם אתה.

שיהיה לכם רק טוב.

[כעת ראיתי מה שכתב "קוראי שמו". אולי תפנה אליו באישי, אם יסכים. מסתבר שיוכל לעזור לך]

אבל מכאן ועד הניסוח שבחרת לכתוב והאווירה,

וממילא גם התפיסה שלך את הנושא

הדרך רחוקה.

אגב, כפי שהעירו,

הצורך הזה קיים גם אצל נשים, ולא תמיד באופן פחות או רגוע יותר

ולא כלי. פה טמון הכלב.

זה לא רק תלוי באשה, מערכת יחסים היא דו צדדית ומלאה בערכים קודם כל ובכבוד הדדי. תיתן תקבל, זה לא מגיע על אוטומט

אני מגיבה עם דמעות בעיניים. אנחנו בכלל לא מקיימים יחסים. בחיי יומיום מתקשרים נחמד, אבל לא מעבר.

מה עושים? אין לי אפשרות לממן יעוץ. מישהו יכול לייעץ?

הוא טוען שאני לא מספיק מראה לו שאני מעוניינת. 

לא מבינה, אני אמורה לרוץ אחריו ולנשק לו את הרגליים?

ממש מרוסקת לאחרונה. מחפשת עיצה בדחיפות.

לפחות מישהו מבין אותי...  אולי בעיות הורמונאליות? הוא ממש יפגע אם אני אגיד לו לבדוק זאת.

איך אפשר להגיד לו בלי לפגוע?

הוא מרוצה ממש בעסק שלו. די פעיל גופנית. אני, בלא להתגאות יתר על המידה.... מושכת הרבה עיניים.

לדעתי זאת השקעה יותר מדיי גדולה ויש פה התעלמות מדבר יסודי שיכול לא להשתנות- תשוקה זה לפעמים עניין של אופי. יש אנשים שהם יצריים ויש אנשים שהם ממש כמעט ולא. וזה לגמרי לא תלוי בכמה הבן אדם השני נראה טוב\לא נראה טוב. ממש לא תלוי. אז ככה שאפשר להתרוצץ בכל מיני מכוני כושר\מכוני יופי למיניהם ולא לראות תוצאות. עדיף לדעת מה הגורם הנסתר, העמוק, מאשר לבזבז אנרגיה על כל מיני ספקולציות למיניהן.

כמובן שהדברים הללו משפיעים אחד על השני,

אבל אין תלות מחייבת זה בזה.

נראה לי שיש ביניכם פערים, וכל אחד מכם יצטרך ללכת לקראת השני.

ומי שתגיד לך שלא היא שקרנית או עייפה מהילדים גם אצלם יש המון הורמונים

אתה צריך פעם ביום? 3 ביום? 2 בשבוע? 15 בשבוע? פעם בשבועיים?

בעניין מה שכתוב אהבה בין גבר לאישה היא לא תלויה ביחסי אישות. יחסי אישות היא חלק מהאהבה.

והאמת? שום דבר לא מצדיק לעבור עבירה

אני לא מבינה מתוך דברי "תוהה" שהוא בעל רע ח"ו.

איך שלי זה נשמע - יש כאן גבר עם צורך מיני מוגבר וגם קשר זוגי שמשום מה לא עונה על הצורך הזה. מכאן ועד להסקת מסקנות על טיב הבעל ולהטחת האשמות הדרך לדעתי רחוקה כי הוא לא פירט את איכות הקשר הזוגי ואיננו יודעים דבר על אשתו.

מה שאני כן מסכימה זה שאיכות יחסי האישות והתדירות שלהם תלויים בטיב הקשר הזוגי. לדעתי דרושה כאן התערבות של איש מקצוע - ייעוץ בקדושה או טיפול זוגי.

מציעה לפנות למכון פוע"ה

מה הקשר בין "המגמה הפמיניסטית" (שגם אני לא אוהב אותה),

לבין הנושא הנידון.

הרי מה שקומם בהודעה שכתב האדם הזה, לא היה איזו "הבעת תיסכול" בעלמא, אלא:

1. דיבור בשם "הגברים" וכל מי שאומר אחרת משקר...

2. לא דיבר על "אשה פרושה" והסביר שזה מפריע לו לאהוב אותה. אם היתה מישהי כזו שלא מתחשבת במאוויו, גם כשמתנהל איתה בדרך ארץ, אז באמת אפשר להבין. אלא העלה "דרישה" שאשה, כש"בא לו", תוותר על כך שינהג איתה קודם ביחס נפשי מקרב כדי שגם היא תהיי מרוצה בכך. וכי זה "פמיניזם"? הרי זו הלכה מפורשת. יכולה לנהוג אחרת לפעמים, להתחשב בקושי הרגעי. אבל להציג כדרישה אולטימטיבית? ואם פשוט אינה מסוגלת?

3. האמירה שכאשר אין דבר כזה (לא כאשר אשה פשוט מתרחקת ממנו, אלא אין ההתנהלות הנקודתית הנ"ל), אז זה "מביא" (כאילו "כלל" כזה), להתנהגויות חמורות שפירט. 

אם היה מדבר על אשה שמתרחקת ממנו פיזית  בכללי - ואומר שזה משפיע על אהבתו אליה, זה היה נושא אחר. אמנם אין האהבה מתחילה מזה, אבל בוודאי יכול להשפיע. גם עוד נושאים שלא מתנהלים אחד אל השני כראוי.

למיטב הבנתי, לא זה היה הנושא.

ובוודאי שאם אדם מרגיש תסכול, יש מקום להשתתף בצערו. אבל אם התסכול מתבטא בנסיון לקבוע "כללים" בציבור, שאינם נכונים, וגם מבחינתו האישית לקבוע כאילו הצד השני ממש לא בסדר.. אז "הזדהות" בעלמא, תזיק הן לו והן למי שמסביב. מוטב יקבל מראה לאיך שהדברים נשמעים, יתמקד מה הנקודה שקשה לו, ואיך אפשר לפתור אותה עם התנהלות טיפה יותר סבירה. 

"חשוב שתדעו".

"מי שיגיד אחרת שקרן".

"צריכות לדעת שלפעמים לגבר..".

"ובמצבים כאלה קורים..".

כל זה - "כללים". לא הצגת קושי אישי של מישהו בלבד.

ובנוסף - כמו שציינתי - גם התוכן של ההאשמה כלפיה, אם אינה "זורמת" במצב שתיאר.

בוודאי שצריך להבחין, גם בתוך דבריו, בין "שפיכת מר ליבו" - ולתחושתו הסובייקטיבית יש מקום להיות אמפתיים - לבין הנ"ל. אדם כותב במקום ציבורי, מביאים בחשבון גם השלכה על האחרים, וגם את האמת ביחס לדבריו עצמם לגביו. כמו שאמרתי, יזיק לעצמו בלי "מראה" כזו.

יתכן שאחרי שיביא בחשבון תגובות אחרות, באמת יתברר שיש בעיה בהתנהלותה מעבר לדבר המקומי שתיאר. אבל מה שתיאר, אינו קשור בדווקא לנושא של היחס שבין אהבת הלב להתנהלות של קרבה מעבר לכך.

לגבי התגובות - אמנם לא קראתי את חלקן הגדול, אבל עקרונית, אני לא מתרשם ממראה מפורומים אחרים.

יש פורומים, שדווקא בגלל שהרמה הערכית, המוסרית, הדתית, וכו' ששם היא פחותה - אז הכל כביכול "בהכלה". לא תמיד זה כבוד גדול. גם מיכל הזבל בחצר מכיל הכל.. 

יש פורומים, ל"ע, שגם אם מישהו יכתוב שבגד באשתו, "יכילו" את זה. וגם בחיים לא מתרגשים מכך יותר מידי. זה לא כבוד גדול. 

אדרבה, אדם נורמלי, שלא איבד את חושותיו הבריאות, מגיב אם מישהו מנסה להכליל ש"גבר", אם אשתו לא תוכל שיתנהל איתה ללא התחשבות, אז הוא עלול לבגוד בה, ויקרא לכך "הראש הגברי"...

זה רק מכבד את האנשים והנשים פה.

שוב, לא מדבר על סגנונות ספציפיים. לא קראתי. בוודאי גם כשבאים להוכיח מישהו צריך להשתדל לא להעליב. אני יודע מה אני הגבתי.

וזה לא רק לימוד התורה, אלא גם מה שמקרין ממנו על ה"הכוונה" של האיש את הבית.

זה מוליד יחס מכבד ואוהב, וכמובן גם פידבק דומה מצידו. וגם מעדן ונותן ערך ופרופורציה לכל מיני דברים אחרים בבית.

זה שהלך לאחותך, והיא יצאה מהסמינר ומייד השתדכה- לא אומר שזה מצליח לכולם.

הרבה חרדים וחרדיות רצים מדייט לדייט...

(אני חרדית, בת 22, שעושה את זה בעצמי)

אז אולי כדאי לצאת מהמיתוס שחרדים מתחתנים בקלי קלות.

כל אחד והמסלול שלו, שאלוקים קבע לו, בלי קשר למגזר אליו הוא משתייך.

ודווקא אני רואה פה בלנ"ו הרבה צעירות, שממש מפתיע אותי שהן כבר בשידוכים, ואם היו חרדיות- יתכן מאד שלא היו.

(גם הגברים, בתחומיהם)

ב. לא חייב שהתוצאה תהיה מה שכתבת. אם מסתכלים על השורש האחד של הדברים, האידיאל האחד, בניית המשפחה, החסד, בית ערכי שמח וטוב - אז הפרטים יכולים להעמיס פחות ולתת יותר כח.

ונכון, שלא חייבים תמיד לעשות את כל הדברים באותו זמן..

הייתי בשני קשרים ארוכים, ובשניהם לא שמרנו נגיעה (אני מתחזק).

ואני אספר לכם איך אני ראיתי את זה, הרגש הכי טוב, האהבה הכי גדולה שבאה לידי ביטוי, זה שאני רק חשבתי שאני רוצה משהו, זה היה בראש שלי, והיא הכירה אותי, ואמרה בוא, אני הולכת איתך, למשל סרט, אני רק חשבתי בואי לסרט, והיא ישר אמרה בוא נלך, ובכלל לא עשינו עניין מהרצון שלה לראות סרט, למה? כי אני רוצה! מאוד רוצה, אז היא בכלל לא מקשיבה לרצון שלה כרגע, היא באה בשבילי, היא אוהבת אותי. היא שמה!

כנ"ל לגביה, היא רצתה משהו, המטרה שלי היית לגלות מה היא רוצה, אפילו לשאול אותה, ולהתנתק מעצמי, ופשוט לבוא, פשוט לצאת מעצמי לקרתה. כשזה קרה, אהבה באה לידי ביטוי בצורה הכי חזקה.

לפעמים זה ככה נגיד עם אחותי הקטנה, דווקא כשנמאס לי לשחק איתה, לה הכי בה, למה? לדעתי זה כי עכשיו אני צריך לצאת מעצמי, להיות שם, וזה מה שהיא זקוקה לו, ושם אני מרגיש שאני נמדד. במקום בו אני צריך לצאת מעצמי.

הרגעים האלה, בהם אחד מבני הזוג יוצא לקרת השני, ואפילו לא חושב על עצמו, היו הרגעים באמת הכי יפים בחיים. גם אם אני הייתי זה שיוצא, גם אם היא, עצם הדבר, היה גורם לאושר מטורף (למעמקים, בספר האדם מחפש משמעות, בחלק השני, ויקטור פרנקל אומר שאדם הכי מאושר כשהוא רק חושב על האחר.)

עכשיו, לגבר יש צורך עצום, צורך בסיסי, ואם האישה לא מוכנה לצאת לקרתו, ולא לחשוב על עצמה, זה ממש בעיה, יש מינון, אין ספק, אפשר לדבר על הדברים, אתם יודעים יותר טוב ממני, אבל אם המצב הוא שהגבר פותח שרשור באיזה פורום כי אישתו מתנהג ככה, המצב חרא.

ואם הגבר לא יוצא מעצמו כשהאישה מאוד צריכה, המצב גם חרא. כשאתה רואה שמישהו זקוק לך, בכלל יש שיקול?! כחברים שלי למחלקה צריכים מאוד משהו, אני אצא מעצמי ואתן, גם אם זה לסגור שבת, זה רעות. בחייאת, הבן אדם זקוק לכן, הבן זוג שלכן זקוק לכם, אתם בכלל חושבות על עצמכן??

ושימו לב שהוא כותב שהוא מכיל, משמח, מפרגן, אם הבן אדם שמה בשבילה, והיא לא בשבילו, זה לא שהוא שם בשביל תמורה (אחרי שהוא לא מקבל תמורה, בוודאי שעולה הצורך בתמורה), הוא שם כי אכפת לו ממנה, כי הוא אוהב אותה, והיא לא שם בשבילו. זה ההרגשה הכי נוראית שאני מכיר, שאכפת לך ממישהו והוא לא שם, לא רוצה לצאת גם בשבילך. 

אני מניח שאני צעיר, והדברים פה אולי יראו מגוחכים, ואשמח מאוד אם תגידו לי איפה אני טועה. כי כרגע בפגישות, ועוד בבירורים, העניין של האדם שיוצא מעצמו, הכי מעניין אותי! 

התלבטתי איך אישה תקרא את מה שרשמתי. שימחת אותי.

תודה לכל התגובות פה =)

יציאה לסרט זה בקטנה, ויחסים זה הרבה יותר חמור שהמצב ככה.

למה משהו שגוי? אלוהים שגה כשהוא ברא לגבר צרכים? האמירה הזו באה להגיד לך "יש מציאות אחי"

ואלוהים ברא את המציאות, ואלוהים אמר איך להתנהל בה.

לא נשמע (לפחות לי) שהבחור הזה רוצה מגע בזמנים אסורים, רוצה יותר מדי, או כל דבר אחר.

ומצווה על האדם להיות בשמחה תמיד, ואדם חנוק, דחוק, שנותן אהבה ולא מקבל, הוא אדם עצוב, כועס, וכ"ו (שלא נדבר על דברים שהוא רשם), אז אם נסתכל מבחינת מצווה, ומבחינת עבודת ה', אחרי הנישואים בזמנים מותרים, מה הבעיה? ההפך, מצווה

יש שאלה כמה מותר או ראוי לגבר להתעקש? לדעתי יש שאלה לזוג, איך הגעתם לכזה מצב?

הוא אמר, שאישתו משגעת אותו. אם יצר אפשר להתמודד? אם כזו גישה שככה תפני לבעלך, ולא תתני לו שנה, כי ראוי להתמודד ואפשר להתמודד, וצריך להתמודד, בוא נראה אותו מתמודד. זה לא נכון להגיד את זה. בוודאי שזה נכון שלפעמים צריך להתגבר. לא כל הזמן.

הוא לא נתן יחס מזלזל לאישתו. נקודה. לא יודע מה קורה באמת, אבל ממה שרשם, נשמע שאישתו מחרפנת אותו, והוא אוהב אותה, ושם בשבילה, והיא לא. והוא אומר שאם היא לא שם בדברים הבסיסים ביותר, אין טעם לנישואים, והוא צודק.

איפה ראית שהוא נהג שלא כדרך ארץ. מה הוא עשה לא נכון?

הוא אוהב את אישתו, הוא שם בשבילה.

הוא לא כופה עליה, הוא נותן לה את האופציה לא לתת לו.

לא נשמע שהוא פשוט רוצה כל הזמן אחי, בסופו של דבר הבחור החזיק את עצמו (אולי נפילות קטנות פה ושם) עד החתונה!!! אריה שדורס?!?! בדיוק ההפך, הוא נותן לה זמן, נותן לה מקום, אוהב אותה.

והיא לא מחזירה לו אהבה, לא בוחרת לתת לו. וכן יש דרישה מבן הזוג לאהוב אותך. יש דרישה מבן הזוג לתת לך כשאתה צריך. ובוודאי שהדרישה הזו באה לידי ביטוי בצורך בסיסי של האדם!

ואתה משווה צורך מיני, באדם שיצר לעצמו צורך לתת מכות ולא טיפל בזה? באמת? משל מובן? מה מובן במשל הזה? (שלא כדרך ארץ, המשל מובן, שכדרך ארץ, המשל ממש לא מובן. ההיפך, כדרך ארץ האישה צריכה להסכים לזה, והאהבה אכן תלויה בין היתר בזה.)

אני קורא אותו בתור גבר אוהב, שנותן לאישתו מאהבה, ולא מקבל בחזרה מה שמגיע לו.

אתה רואה בו גבר שמתייחס לאישה ככלי.

בחירה סלקטיבית איך לקרוא את הבחור. מעניין אם הבחירה הזו אומרת משהו עלינו

נראה לי דווקא שיש כאן ניק חדש, גבר, שמנסה ליצור אווירה אנטי נשית בכוח. ועוד מתחזה לאישה.

לתשומת לבך

מערכת היחסים שאני מכירה טובה מאד ומאושרת. תודה לה'

אנחנו קוראים את הבחור בצורה מאוד שונה. אני דן אותו לכף זכות, הוא אדם טוב, הוא אוהב אותה, הוא שם בשבילה, מכיל, מפנק וכ"ו והיא בוחרת לא להיות שם גם ברגעים שראוי שתהיה.

אתם קוראים אותו בעין רעה, הוא חצי אנס, מסתכל על אישתו כאובייקט מיני, נישואים על הפנים וכ"ו.

לא בטוח שיש בנינו בכלל וויכוח.

הרבה פעמים, ולוקח זמן לפעמים כמה שנים עד שהן משתחררות, אז זה נושא יותר מורכב אצל הציבור הדתי, אבל לרוב בנות רוצות יותר מבנים. אז אם רק בנושא הזה כמה שהוא חשוב וכו יש בעיות בהתחלה זה בעצם תקין במגזר הדתי חחחח. שאר הדברים כמו אוזן קשבת וכו זה חמור או אם רוצים נניח לצאת לטיול או סרט 

זו לא "חוכמת ההמונים", מה שקראת פה. 

מי שכותב בפורום באופן קבוע, בד"כ יש לו סיבה...

ב. ממתי הגמרא מתירה לצער אדם על סמך נתונים משוערים. 

אתה אומר שהאהבה שלכם תלויה ביחסי אישות,

ואני אומרת שיחסי אישות מצד הנשים תלויה באהבה.

מה נראה לך- שאישה יכולה לעשות את הדבר הכי קרוב עם בנ"א כשהיא לא מרגישה אהובה?

זה ממש השפלה לאישה לגשת לזה כשהיא לא מרגישה אהובה, כאילו היא איזה חפץ בשביל הבעל...

ולהרגיש אהובה זה ע"י שבעלה יתן לה יחס חם ויתייחס לרגשות שלה בכבוד ואהבה -

כמובן שאם הבעל מספק את זה לאשתו כל הזמן - הוא יוכל "לשחרר קיטור" בלי בעיות...

רק אמרתי מה מרגישה אישה בכללי...

לא כולם נכנסו בו

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?