נשמע שהוא לא מרגיש מספיק בנוח איתך...

ידוע לך אולי למה?

אלא בגלל באמת כמו שהוא אמר שהסיטואציה עצמה קשה לו,

אולי הוא ביישן מאוד, או מופנם... 

מעניין לשאול אותו אם היו לו קשרים שהוא כן נפתח בהם, או לשאול לגבי הרגשת הנינוחות עם מי בד"כ הוא מרגיש ככה, והאם באמת לעומת קשרים אחרים הוא חושב שפה יש פוטניצאל להפתח אלייך.

ולפעמים צריך לזמן לעשות את שלו, ולהרפות ולראות אם יש שינוי מהצד השני, לא להראות לחץ לשינוי מצידך אצלו, 

אבל את חייבת להבהיר לו שיהיה בינכם כנות כלפי הקשר ובשיח, כי אין טעם שהוא ינסה שהקשר יעבוד בגלל סיבות כאלו ואחרות (אולי מבחינה שיכלית את מתאימה לו מאוד, או שבאמת נעים לו איתך אבל משהו בכללי מפריע לו) ולא יעדכן אותך במצב, ואח"כ סתם תתאכזבי...

חוץ מזה, לא ספרת הרבה מעבר (ולא שאת צריכה) איפה הכימיה שלכם מתבטאת אז אני לא באמת יכולה להבין איפה היא עומדת ... 

שהוא מרגיש שהוא צריך להיות ב100% שלו כשהוא נפגש איתך. 

יעני הוא לא נותן לעצמו להתשחרר יותר לידך.

לדעתי, תראי לו שאת מאוד נהנת מהמפגשים איתו ושאת מקבלת אותו איך שהוא ואולי אפילו תסבירי לו שאת נהנת גם סתם לשבת איתו בפארק, ולא לעשות משהו שדורש יותר מדי השקעה כי את מבינה שהוא עייף ורק עצם הנוכחות שלו איתך עושה לך טוב.

ועוד אם הבחור בעצמו אומר שכיף לו, אז בכלל...

הרגשת כיף היא מאוד חשובה בפגישות... 

אולי הוא מרגיש שהקשר קצת "רץ" לו והוא צריך לעכל דברים, יותר בנחת.

אז יכול להיות שטוב לו איתך מאוד, אבל הוא צריך לעכל את הטוב הזה לאט לאט ולא לרוץ עם הקשר.

אולי..

אם אתם עוד לא ברמת דבק מוחלט אז שיחמיא לך זה שהוא אומר שלא נח לו. הוא נשמע סתם עייף בערבים ורוצה להיות חיוני.
שאלה למחשבה - מה קורה בסופ"שים?
ואם נגיד תקפצי לאכול איתו ארוחת צהרים מחוץ לבסיס זה אופציה?
וזה שהוא לא לחוץ להפגש איתך אומר שהוא באמת מרגיש שאת חברה מבחינתו. אני לא אומר שאתם בטוח מתאימים ואת צריכה לחשוב אם המצב והאדם מתאימים לך, אבל עצם זה שאתם באמת חברים והוא באמת מחובר אליך - זה טוב ב"ה. לפחות אם זה באמת אתם.

ואם את חושבת שחוץ מזה הוא מדהים אז בכלל אל תייחסי לזה חשיבות גדולה מידיי .

אם את לא בטוחה מה בדיוק הסיבה אז פשוט תשאלי אותו בצורה ישירה כדי שתוכלי להיות רגועה .

כל עוד בפועל הוא לא מראה נכונות ורצון לקשר איתך, הדיבורים שלו על גבול דיבורי סרק.

אתם במהלך של פגישות. לא חושבת שמכבד מצידו להחזיק אותך ככה, בלי לתת לך סיבה רלוונטית להתנהגות הזו.

תתחשבי בלו"ז שלך. ואל תחכי לרגע שיודיע לך מתי הוא יכול. אולי זה נשמע קצת סנובי ולא מכיל את הסיטואציה אבל אסביר-

לעתים, אנשים, ואפילו הם האוהבים הגדולים ביותר, מרגישים בשלב מסוים נוח להתאים דברים מסוימים ללוז שלהם, לגישה שלהם וכו'. מכיוון שמדובר פה בעניין טכני. (כל עוד לא נתן לך סיבה אחרת..) תתייחסי אל זה כך ותגיבי כ-עניין טכני.

ז"א, תהיי ברורה מתי את יכולה. ושאת מצפה לפגישה פעם בשבוע/שבועיים לפחות. ויודיע לך מראש ולא ברגע האחרון.. תכבדי את הזמן שלך, ותאמרי מה את מצפה לפי מה שמתאים לך. עצם העובדה שתעמידי את צרכייך גם על השולחן, שתראי שאת פה, ו"זקוקה" לפגישות ולסדר מסוים- העניין יסתדר לעניות דעתי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

מה אנשים יגידו,

האם הם יהיו רגישים,

עם טאקט -

זה לא בבחירתי ובשליטתי.

ותמיד יהיו אנשים שיגידו משהו חסר טאקט\לא רגיש,

ולא תמיד זה יהיה מישהו שנוח לי להגיד לו משהו, לשקף לו את הבעיתיות.

מה שאתה מגדיר כמידה נכונה, זה עניין סובייקטיבי בעיני,

ולכן

זה משאיר בידיים שלי את הבחירה מה לעשות עם מה שנאמר.

אני יכולה לבחור לאיזה כיוון לקחת את הדברים.

כמה הם ישפיעו עליי.

בסופו של דבר קשרים עם חברות מבוססים על מה שקורה לנו בחיים.

וחברות נשואות - קורה להן בחיים זוגיות, משפחה, ילדים.

אם הן יהיו חייבות לא להזכיר את הדברים האלה בנוכחותי, מהר מאוד החברות שלנו תלך ותתמסמס,

ויישארו רק החברות שבאותו סטטוס שלי.

אמרתי כבר בהודעה הקודמת - "אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך"

אני כמוך, אני גם לא רוצה שאנשים ילכו לידי על ביצים, וכן, אני גם רוצה לשמוע חוויות מנישואים ומאנשים שונים על מה שהם חווים שלהם יש ולי אין - ואין לי עם זה שום בעיה.

אז קצת מוזר לי שהסברת לי את מה שכבר אמרתי, ברור שאני רוצה לשמוע (כמעט) הכל, השאלה מתי ואיך.

ולגבי הגישה שאת מביאה פה - 

נראה לי שאת גם כמוני וכמו פותחת השרשור תבחרי להעלב אם את חושבת שזה מעליב לפי ההערכה הסובייקטיבית שלך.

רק את מציגה שלפעמים אי אפשר לשקף את הבעיותיות לצד השני, זה בהחלט נכון. זה לא אומר שמשהו מסויים לא מעליב.

זה כן אומר (ופה אני מסכים איתך) שאני ישלים עם זה, אבל כן, מי שיהיה יותר חסר טקט כלפי זה ישפיע על הקשר שלי איתו.

ולא נראה לי שפותחת השרשור כתבה משהו ביחס לבחירה שלה על מה שהיא יכולה לשלוט בו, אז לא נראה לי ששייך דיון על זה בהקשר לתגובה שלה.

ולפרוק דבר שמציק מצד הזולת - יכולה להיות התמודדות מצויינת.

ברור שההתמודדות לא נעצרת בכך, נכון, אבל זה לא סותר את האמור לעיל.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים