כשאנחנו לא שמים לב לדבר קטן שמפריע לנו אז זה תופח ותופח

יכול להיות שזה מה שקרה?

למה הוא עצבני?

קשה לו משהו?

הוא מוטרד ממשהו?(פרנסה.בריאות.חינוך ילדים.קושי עם ההורים.?)

באמת אולי כדאי שאת או ביביסיטר ישמרו על הילדים

לא כי הוא מאבד שליטה(נשמע רע)

אלא כי קשה לו.

ולהוריד ממנו עול לתת לו זמן עם עצמו לישון להירגע לדבר?

חוסר ויטמינים.

אם אין סיבה לעצבים, ולא קרה משהו היסטרי בזמן האחרון.

הרבה פעמים הסיבה היא חוסר תזונתי כלשהו.

זו סיבה רצינית ולא ממש נשלטת- לעצבים, חוסר מצב רוח, עייפות, ואיבוד שליטה.

אז קודם כל להירגע,

לא תמיד דברים קורים מסיבות היסטריות, לפעמים זו הידרדרות שקטה בתזונה

א.- מומלץ בדיקות דם, למרות שהן לא תמיד משקפות.

ב. אפשר כבר ללכת לבית מרקחת ולקנות קומפלקס B,

זה תוסף תזונה- אין צורך במרשם ורואים השפעה תוך יום -יומיים!

בדרך כלל החסרים בויטמינים מקבוצת B הם אלו שמשפיעים הכי הרבה על מצבי קיצון כאלו.

בריאות

אדם חמוד - יפה שהוא מודע למה שקורה לו. לא מבין בעצמו למה.

את לא אמורה להיבהל מידי. 

מה שכן, כדאי שתשבו ביניכם. תגידי לו שבהיות שברור לשניכם שסה"כ תינוקות בגיל שנה שנתיים, לא לא שייך שתקבלנה "צעקות"; וגם בשבילו, חבל שמרגיש "עצבני", אז אולי כדאי שיבדוק מה קורה.

אולי משהו פיזיולוגי? אולי איזה "חומרים" בגוף שגורמים לרמת לחץ מהירה יותר?

אני הייתי מציע, דבר ראשון (וגם הכי מתקבל על איש, לכאורה), שילך לרופא משפחה, יספר לו - יגיד שאינו מבין ממה זה, וישאל עצה, אולי בדיקות דם וכד', בתור צעד ראשון.

אם הכל בסדר, כבר תהיה לו מוטיווציה להתייעץ עם מישהו שיוכל לעזור לו. אולי בנקודת מבט שונה על הילדות ועל הגיל.

אולי אני משליכה מזה לאחרים כי אני סובלת מזה, אבל אני יודעת שיתר פעילות של הבלוטה עושה אנשים עצבנים. זה מאד פשוט וישיר וחזק. לכן זה ההסבר שהכי מסתדר לי.

הוא גם יורד במשקל בזמן האחרון? יש לו דופק מהיר?

בקיצור, שילך לרופא משפחה ויבקש בדיקת דם.

מכיוון שהוא מודע לבעיה ומבוהל ממנה בעצמו די ברור שזה משהו פיזי ולא נפשי.

רפואה שלמה!

"מכיוון שהוא מודע לבעיה ומבוהל ממנה בעצמו די ברור שזה משהו פיזי ולא נפשי."-

ממש לא אומר.

יש מצבים ל"ע שאדם נקלע למצוקה נפשית\או חווה התקפים כאלו ואחרים שבהחלט יושבים על משהו בנפש

ועדין נשאר מודע לעצמו...ואפילו מבוהל מכך ומרגיש מצוקה בעקבות כך.

חבל להכליל סתם. יכול להטעות את הפותחת.

ולפותחת- מה שאת מתראת אכן מעיד על מצוקה

בין אם פיזית או נפשית-את זה רופא טוב יוכל לקבוע.

וכמובן שיחות עם פסיכולוג יכולות להרגיע ולתת מענה למצוקה רגשית.

חשוב שתפנו לרופא משפחה..תתארו  לו את מה שהיה ומה שהוא מרגיש

תעשו בדיקות דם

או שתפנו לפסיכיאטר במידת הצורך.

העיקר לברר ולטפל ולא להזניח 

.

הרבה כוחות ובהצלחה!

יכול להיות שאתם או בעלך באמת מרשים יותר מדי ואז ילדים עוברים גבול ועצבים עולים.

הרבה אמהות כתבו פה בבכי שהרימו יד על פעוט בן שנתיים, זה קורה, במיוחד כשאין ניסיון.

בעשר וחצי ילדים אמורים להיות במיטות, לא כתבת בן כמה הגדול שלך אבל נשמע שעדיין קטן. גם לתינוקות לפעמים צריך להגיד "לא" ולהכניס למיטה. 

זה באמת נורמלי כשבת שנתיים זורקת אוכל מצלחת, אבל תלוי תדירות, אם זה קורה כל הזמן זה באמת משגע.

גברים גם לא כל כך קוראים ספרים על חינוך ואם כבר קוראים אז משהו מאוד כללי, הם לא מתכוננים שזה יהיה ככה.

ויכול להיות שבשביל בעלך זה יותר מדי והוא חייב להתאוורר.

יכול להיות שאתם בגישה שהורים חייבים להרגיע כל בכי ואחראים על זה. וזה לא נכון. הורה לא חייב להרגיע כל בכי, מותר לילד לבכות.

אבל יכול להיות כמו שכתבו לך שיש סיבה אחרת וחייבים לטפל.  

בהחלט מוזר.

אולי באמת כדאי שילך לעשות בדיקת דם פשוטה על מנת לבדוק אם הכל בסדר.

האם יתכן וקרה משהו בעבודה שמטריד אותו?

ישן פחות מהרגיל ואז עייף במהלך היום וגורר את זה לאורך כל היום?

נסי לדבר איתו ברוגע ובעדינות ולהסביר לו שהילדים קטנים, וחבל שהם יספגו את מה שעובר עליו ושאת באה ממקום של לעזור לו

אכן מפחיד להיפגש עם חוסר שליטה

ויותר מבהיל את בעלך חוסר האונים אליו הגיע.

את מתארת שזה קרה בתקופה האחרונה ולא דפוס התנהגות קבוע.

ראשית חשוב להחזיר לבעלך את הביטחון העצמי באחריות שלו על הילדים,

לא בשעות הערב ,

בגן השעשועים אחרי צהרים

לזמנים קצרים

אך מעבר לזה

לקבוע פגישה אמיצה בינכם ולפתוח מה בדיוק היה שם?

איך זה התחיל? מה הרגשת? אתה מכיר את זה מאירועים אחרים בחיים?

מה היתה נקודת השבירה ? לבודד את האירועים ולנסות לברר את מקומם,

ועל מה הם יושבים

זו פגישה זוגית חשובה עם עבודה של שניכם

אך מתגמלת ומועילה.

במידה והבעיה ממשיכה מומלץ לפנות לעזרה מקצועית

של הדרכת הורים בכדי שלא יתנפח למימדים לא רצויים.

בהצלחה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....