מיוחדת בענייני החול

שנים יצא לדייטים,היה לו פוביה מבנות  עד שהצליח למצוא מישהי ביום של החתונה ברח, נעלם, (הכלה לא ידעה כלום), בקיצור המשפחה התקשרה לחבר שלו והוא שכנע אותו ולקח אותו בכח לחופה, חיים באושר (אולי היא גילתה על זה?)

מכיר זוג שיצאו בגיל צעיר ואחרי שנים התחתנו אחרי גיל 40!! (לפני שנים רבות)

מכיר בחור שהיו לו ולה מניעות מטורפות מעל 5 שנים והתנגדות מההורים שלה (רפרנס לשרשור אחר) והיום ההורים שלה ממש אוהבים את הבחור.

שמעתי סיפור מאחד הרבנים (אולי הרב אבנר קוואס או הרב פנגר לא זוכר), על אחת שדחתה בחור, והוא התחתן ואח"כ היא נשארה רווקה מבוגרת. באיזה שלב אשתו נפטרה (ל"ע) והם התחתנו והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

יש לי עוד מלא אבל חלק מהם נראה לי קשים מדי...

נראה לי שקראתי אותו באחד העלונים של השבת האחרונה..

שערק מהצבא לקראת מלחמת העצמאות, הצטרף לצה"ל והתחתן עם סוכנת מ'ההגנה' שהתפקיד שלה היה לרגל אחריו.

(קראתי עליו לאחרונה ונזכרתי בשרשור הזה)

מאמר של הרב קוק זצ"ל.

המחזאי פרישמן כתב מחזה על זוג שנאלץ להתגרש אחרי שעשר לא נולדו

להם ילדים, במגמה להציג איך הדת גורמת לעוולות מוסריות וכו'...

הרב דוחה את ניסיון ההוכחה הדמגוגי הזה וכותב קו עלילה למחזה חלופי:

זוג שהיה נשוי הרבה שנים בלי ילדים, שהמרירות העיבה על הנישואין שלהם,

עד שבסוף התגרשו. הבעל והאישה התחתנו מחדש, נולדו להם ילדים ונכדים

וסוף סוף מצאו נחת. ביום מן הימים, נכד של הבעל ונכדה של הסבתא הכירו

והחליטו להתחתן. בחתונה ישבו המשפחות והבעל והאישה, לשעבר, זיהו זה

את זו. הם לא החליפו מילה, אבל התמלאו שמחה וסיפוק על הצעד הקשה שעשו

כשראו איך הם מוקפים בצאצאים. נמצא בפנקסי הראיה, חלק א אאל"ט.

אביא את זה ע"פ המקור:

מדרש שיר השירים רבה א' ל"א 

נגילה ונשמחה בך 
תמן תנינן: [שם שנינו] 
נשא אדם אשה 
ושהה עשר שנים 
ולא ילדה 
אינו רשאי ליבטל. 

אמר ר' אידי: 
מעשה באשה אחת בצידון, 
ששהתה עשר שנים עם בעלה 
ולא ילדה. 
אתון גבי ר' שמעון בן יוחאי [באו אצל רשב"י] 
בעין למשתבקא דין מדין [רוצים להתגרש זה מזה] 
אמר להון: [אמר להם:] 
"חייכון! כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה [חייכם!...] 
כך אין אתם מתפרשים זה מזה 
אלא מתוך מאכל ומשתה." 

הלכו בדרכיו, 
ועשו לעצמן יום טוב 
ועשו סעודה גדולה 
ושיכרתו יותר מדאי 
כיון שנתישבה דעתו עליו, 
אמר לה: "בתי, היכן אני נתון?" 
אמרה ליה: "בבית אבא" 
אמר לה: "מה לי לבית אביך?" 
אמרה ליה: "ולא כך אמרת לי בערב: כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו 
ולכי לבית אביך? 
אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך." 

הלכו להם אצל ר' שמעון בן יוחאי, 
עמד והתפלל עליהם, 
ונפקדו. 
ללמדך: מה הקב"ה פוקד עקרות. 
אף צדיקים פוקדים עקרות. 
והרי דברים קל וחומר: 
ומה אם בשר ודם 
על שאמר לבשר ודם שכמותו: 
"אין לי חפץ בעולם טוב ממך" 
נפקדו; 
ישראל המחכים לישועת הקב"ה בכל יום ואומרים: 
"אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה" 
על אחת כמה וכמה! 
הוי: נגילה ונשמחה בך. 

לעומת זאת, הרמב"ם כותב בהלכות אישות ט"ו, הלכה ז' - "נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה הרי זה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד".

נראה לי שזה מראה כמה רשב"י נאמן בהבטחתו לפטור את העולם מן הדין.

ליבטל מפריה ורביה

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳