בערב י"ט-חייב. בי"ט עצמו-אני חושב שלא חייב אבל אני בספק.

ב.-כמובן.רק אם כיוון לפטור.

ליתר פירוט, ראה שלחן ערוך אורח חיים סימן קפח.

[אא"כ נזכרים לפני שהתחילו את הברכה הרביעית של ברכת המזון, שאז יש ברכה מיוחדת שמוסיפים שם, גם זה מופיע באותו סימן בשו"ע].

מקור שיטת הרמא שמספיק להמתין שעה אחרי בשר;

חולין קה "אמר מר עוקבא אנא חלא בר חמרא..לסעודא אחריתא אכילנא".

הרמבם והרא"ש למדו שהכוונה שש שעות או מצד בשר בין השיניים או מצד הטעם שנשאר בפה .

התוספות למדו שהוא בסמיכות אבל סעודה אחרת (סילוק שולחן וברכה אחרונה)

אחד מהבדלים (נפקא מינה)בין הדעות הוא;

האם דברי מר עוקבא הם רק בין בשר לחלב או גם בין חלב לבשר,  האם האיסור הוא לאכול חלב אם טעם בשר בפה, וממילא טעם וממשות נשארים רק אחרי בשר, או שהאיסור הוא לאכול בשר וחלב באותה סעודה וממילא לא משנה הסדר.

השו"ע פסק כהרמבם והרא"ש .

הרמא קיבל את המנהג להמתין שעה וביאר שהוא לפי דעת התוספות ,וחייב לברך ברכת המזון ביניהם.

וכתב הפמ"ג שאין הפרש בין ברכת המזון לברכה אחרונה. 

נמצאנו למדים הזוהר והתוספות דעה אחת הם.

היוצא מהאמור שלפוסקים כהרמא אסור לפטור בברכת חלבי בשרי, ויתרה מזו אפשר שאינו יכול לפטור שהרי מחויב לברך ביניהם ברכה אחרונה וכו.

הזוהר למד את הדין כמו מר עוקבא כפירוש התוספות

כמובן שכל הנאמר הוא בדרך אפשר לעניות דעתי

הרמא תכנית מדבר  בשר אחרי חלב וכן התוספות (כך מששמע בפשטות לשון הסוגיא)

אמנם המעיין  בטעם האיסור יראה כפי שהארכתי:  כל הסיבה להפרש אם אוכל קודם בשר הוא מצד הבשר שבין השיניים או משיכת טעם בפה. 

התוספות שאינו חושש לכך , מה כן האיסור-החשש?

והתשובה היא איסור אכילתם בסעודה אחת וממילא אין משנה הסדר. 

(אף שבספרי הסיכומים אין מסדרים את השיטות כן , כל אחד יעיין בסוגיא וישפוט כהבנתו)

עיין כעין זה שפתי דעת ה-ו

כבר כתבתי לעיל שתכ נית הרמא מדבר על חלב אחרי בשר...  

הנידון היא מה סברת התוספות , והם לא פירשו טעמם כלל רק כתבו שהיא סעודה אחת . (ולא באו לסתום אלא לפרש שזהו כל טעמם)

מקביל לגמרי להגדרת הזוהר סעודה אחת , אלא שהוסיף תוצאות וטעמים בנסתר.

שפ"ד ד לא כתב שטעמם הוא משיכת טעם , הוא דן האם שעה מחליף חיוב קינוח.

 והיינו בגמרא יש שתי מימרות א. רב חסדא -קינוח. ב. מר עוקבא ,לרמבם- המתנה שש שעות, ולתוספות- סילוק וברכת המזון .

ומחדש הפמ"ג ששעה מחליף קינוח אבל עדין בעינן סילוק וכו

בנוגע לשפ"ד ו כתבתי לעיל כעיין זה. 

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום