אם ה' נתן לי את הכשרונות שלי, את הדברים שאני טובה בהם, את הדברים שאני גרועה בהם, את החסרונות שלי, את כל מה שאני. אז איך זה יכול להיות שיום אחד הוא ישפוט אותי על זה??
הוא נתן לי את הכוחות להתמודד/ לא להתמודד עם הבעיות שהוא עצמו נתן לי.
איך יכול להיות שאחכ הוא יגיד לי אם זה טוב או לא? הוא בעצמו נתן לי את הדברים האלה!
אז אומרים לי שיש בחירה, שאני בוחרת מה לעשות עם הכוחות האלה, אני מחליטה אם להתמודד עםזה ואיך.
אבל זה לא נשמע לי מספיק.
הוא הביא לי דברים שאני מרגישה שגדולים עלי, שאני לא עומדת בהם.
איך אפשר להגיד שהוא נותן לאדם רק נסיונות שהוא יכול לעמוד בהם?
הנה, אנשים לא מתמודדים. אנשים מתאבדים כל הזמן.
איך אני יכולה להגיד שהוא נתן לי את הנסיון ואת ההתמודדות אם אני מרגישה שהוא נתן לי באמת התמודדות אבל שכח להביא לי עם זה כוחות?
למה אני לא מרגישה את הכוחות האלה?
איך אני יכולה להאמין ככה? שאני לא מרגישה אותו. שכבר יותר משנה אני לא מרגישה שטוב לי, שאני מרגישה שנגמרו לי הכוחות. שנגמר לי הכח אפילו לקום בבוקר.
זהו.
זה היה גם שאלה וגם פריקה.