לכל הזוגות יש קשיים, לאף אחד אין "טבעיות" שאתה מחפש.

הרב אריה לוין שאמר "כואבת לנו הרגל" היה יהודי ת"ח שעבד את ה' ועבד על המידות שלו,
בגלל זה הוא יכל להגיע למדרגה הזו.

מבחוץ הכל נראה טוב ויפה, יכול להיות שבבית לידך יושב יהודי שכואב לו שהזוגיות שלו לא "טבעית" כמו שלך.

אם אתם אחרי הרבה ייעוץ כנראה שאחד מהשתיים- או שלא מצאתם את המטפל\ת המתאים לכם או שאתם לא עובדים, וגם המטפל\ת הטובים ביותר לא יכולים לשנות זוגיות של מי שלא עובד.(או שאולי זה שני הדברים)

זוגיות זה לא "טבעי" אלא אם כן אתה נקי מכל מידה רעה. אתם אמנם שני חלקים של אותו שלם, אבל כל אחד מכם הוסיף על עצמו כמו כולנו הרבה קליפות של מידות לא בדיוק טובות, וזה מפריע לחיבור.

תתחיל להשוות את עצמך למצבים פחות טובים, תתחיל להעריך את מה שקיבלת. השלב הראשון בחיים הוא לדעת ששום דבר שקיבלת לא מגיע לך. המחשבה שמה שיש לי כבר הוא שלי היא נוראית, היא הורסת לאדם כל חלקה טובה ובזוגיות זה הכי חזק. אם לא יודעים להכיר טובה בצורה בסיסית, פשוט כי מטיבים לי, זה הורס את החיים. תמיד יש לאן לשאוף ותמיד המצב לא מושלם. אבל צריך להפוך את ההסתכלות, יש לך כלכך הרבה.
אפילו עצם המצב שיש לך אישה הוא כבר משהו שצריך להודות עליו.

לחברים ולמשפחות יש עבודה. זה רק הדמיון שלך שבדשא של השכן ירוק יותר. לכולם יש עבודה זוגית. אין דבר כזה זוג שלא עובד ולא מתקדם. זה לא פילוסופיה- זו דרך חיים של אמונה ועבודת ה'.
זוגיות זה עבודה. זה לא "טבעיות" כמו כל דבר אמיתי בחיים. כמו כושר גופני- זה טבעי לנו להיות בכושר טוב,
הבעיה היא שאנחנו לא חיים נכון בשביל להיות בכושר טוב. אנחנו מפונקים מדי ואת זה צריך לשנות. 

.

זה ממש לא הזוי שבשביל הדבר הכי קשה בעולם צריך לעבוד קשה- הקב"ה מזווג זיווגים. למה הקב"ה? כי זו העבודה הכי מורכבת שיש.

מי שיקר לך שזוגיות היא "טבעית" זוגיות היא קדושה, היא אמיתית וכמו כל דבר היא דורשת השקעה. אתה מכיר דבר אחד בעולם ששווה משהו שמקבלים בחינם? אין. ככה גם זוגיות. ההפך- ככל שדבר יותר בעל ערך ככה צריך להשקיע בו יותר.

לא יודע מה היה בדור הקודם. לא יודע איזו זוגיות הייתה ולא יודע אם היה קל יותר או טוב יותר. אני יודע שיכול להיות כאן ועכשיו טוב- אם רק נבחר.

כמובן שזה בטח קשור לאופי שלך ושלה ולמנטליות של המשפחות שלכם ועוד ועוד.

אבל אם יש הערכה, ויש ביטוי להערכה- אם במילה טובה ואם במתנה קטנה עם פתק מדי פעם- אז ממילא יש יותר חום בקשר.

וחוץ מזה- אני לא יודעת מה זה אומר "מאוד מאוד צנועה"- אבל תכשיט של 5 דולר מהאינטרנט זה בעיני ממש מעליב!!

יש הרבה נשים צנועות, ב"ה- אבל גם אישה צנועה אפשר לקחת לחנות של תכשיטים לא יקרים (כמו מגנוליה למשל) ולקנות לה לחג או ליום ההולדת או סתם לחיזוק האהבה סט של עגילים שרשרת וצמיד. קשה לי להאמין שהיא תתנגד לזה, גם אם היא מעולם לא יזמה את זה.

ומעבר לזה- נשמע שמה שחסר לכם זה גילוי לב וכנות. זה לא קל לאף אחד, בטח שלא לאישה מופנמת.

אבל חייבים. גם אם זה מאולץ לפעמים. כן- להכריח את עצמך לדבר מהלב. וגם היא. לא לפחד ולא להתבייש. 

להגיד מה עובר עלי, איך היה בעבודה, איך דודה שלי עצבנה אותי , איך הילדים שמחו אותי או שיגעו אותי, איך בא לי לקנות חצאית יפה, איך יש לי תחושה של שמחה' קנאה' עצבות' הצרגשות מכל מיני דברים.

בקיצור- דיבור על רגשות וחוויות. לא חייב להיות רק על דברים חיוביים.

זה כמובן קשור להרבה דברים.

הצחיקה אותי התגובה ל"תכשיט ב 5 דולר זה ממש מעליב" 
תכל'ס, זה באמת נשמע לא טוב כהודעה בפורום, אבל בעבר הרחוק הייתי באמת קונה לה תכשיטים יקרים (כשפחות הכרנו) ועם הזמן היא פשוט אמרה שיש לה מספיק מזה, וזה באמת פחות מעניין אותה.
היא קונה לעצמה באינטרנט ומבסוטה עד הגג. כן - מתכשיט ב 5 דולר.

ולהגיד לכם את האמת - זה אחד הדברים שאני סופר-מעריך בה! כמו שכתבתי - אשתי מעריכה באמת אנשים יקרים ואמיתיים, ופחות מדבר אליה יהלום אמיתי ויקר.
מתנה נחשבת בעיניה זה סדנא למשל, ללמוד משהו חדש. ספרי עיון. דברים כאלה. תכשיטים פשוט לא.
גם בגדים ב1000 דולר לא יעשו את העבודה יותר טוב מבגד פשוט, קליל וזול, שיגרמו לה להראות פשוט טוב!

אנחנו אמנם במצב כלכלי טוב  מאוד ברוך ה', ועם זאת אנחנו צוחקים ביחד לפעמים על המנהג (של הדור הקודם בעיקר) לאגור כלי כסף בבית. בויטרינה כזאת. "למי אכפת שזה עשוי מכסף?! ממילא לא מבדילים".
שמעתי פעם מהרבנית זויה מאיר משפט יפה על כך (ושנינו מיישמים אותו) - "מה שחשוב זה לא מה שיש לך, אלא מה שיש בך"


אכן - חסר לנו גילוי ופתיחות. זה קיים בתקופות שהשגרה יותר "חמה" ופתאום יש משהו שמעיק. אבל כשהשגרה נעשית קרירה בעצמה, גם הפתיחות הולכת ויורדת. פשוט נמאס, מעייף, מייאש...


 

תשמע, יש צד שאני מבינה את הקושי הזה להיפתח. סוג של פחד להיפגע ולהחשף, אולי.

אבל אין ברירה. 

גם אם גילוי לב יכלול פריקת מועקה וגם אם יכלול כעס ועצבים- זה חייב להיות. כי אחרת איך אפשר?? 

אי אפשר לחיות ביחד ולא ביחד. 

אולי אתם צריכים כלים של "איך להגיד מה שאני מרגיש ואיך לשמוע מה השני מרגיש".

ובקשר להערכה- אם יש גילוי לב- אז צד יותר עמוק של הנפש נחשף וממילא יש יותר מה להעריך. מתעוררת הערכה לעצם הבנאדם שמולך שמתגלה. 

באמת- עדיף שמדי פעם יתפוצץ ביניכם הר געש, אבל יהיה קשר מאשר שיהיה כאילו רגוע אבל בלי קשר אמיתי. 

אל תתיאשו. זה נשמע כמו מצב שבהחלט ניתן לטפל בו בעזרת רצון טוב וכמה כלים. 

קשה לי "לתת עצות".

אבל אני כן יודעת שצריך אומץ- אומץ לבטא בפה את מה שיש בלב. וזה השלב הראשון.

כשיש אמון בצד השני- שישמע ולא ישפוט ויהיה איתי- אז יותר קל לאזור אומץ ולעשות את זה.

כמובן שצריך גם כנות- לא לשחק משחקים ולא לעשות הצגות. אמת כפשוטה. גם אם זו אמת מעצבנת או כואבת. ומנסיוני- אני יכולה לומר שכשאמת, קשה ככל שתהיה, נאמרת, אז ההערכה כלפי מי שאמר אותה גדלה מאוד מאוד. 

וצריך להיות בענווה כלפי הצד השני. כי כל אחד מבני הזוג יש לו נשמה יקרה מאוד, ונפש עדינה ואולי גם פגועה. אז ההקשבה צריכה להיות כזו ששמה את המקשיב בצד לרגע.

אולי אפשר לעשות כזה תרגול- במשך חצי שעה (או זמן אחר) רק היא מדברת. אתה לא מגיב (מילולית. הבעות פנים מותר..) רק שומע אותה ושואל שאלות "מכוונות" או מבהירות. "אז כשקורה X את מרגישה ש....." וכד'. אתה לגמרי מכוונן אליה ולא נותן ל"אני" שלך לשפוט או לחשוב על עצות. נטו הקשבה.

ואח"כ- הפוך. אתה מדבר והיא מקשיבה. 

מה דעתך?

אולי גם אפשר, לפחות בתור התחלה, ליצור תקשורת לא ישירה. אולי בכתב- ממש לכתוב מכתבים אחד לשני. יש בזה משהו יותר קל לפעמים. 

אתה לא מספיק חופשי לידה,לא?

יש שם פחד שמקנן, ככה זה נשמע, כנראה מלגלות את עצמי. ועם הפחד באה הביקורת, ועם הביקורת בא הלבד.

אני מכירה את זה מקרוב. מעצמי. הפחד אוחז ולא משחרר. רצון להראות חום ויוצאת ביקורת. עכשיו, אני כן מחמיאה לארוסי והכל- ועדיין, ברגעים שה"אני" שלי כלוא מחשבות שחורות של פחד וביקורת מגיעות.

אני יודעת מאיפה זה מגיע- מחוסר ביטחון. והחוסר ביטחון הזה מוביל להשוואות. תמיד. וההרגשה שאותי דפקו ושלאחרים יש מה שלי אין. זה ת-מיד ככה. ואמר לך יפה מתן שאולי גם ליהודי שגר לידך יש חלומות ודמיונות על הזוגיות הטבעית שלך, וגם הוא מקנא.

אני באמת מאמינה שהרצון שזה יילך זורם, שהרצון להיות חופשי וטבעי, כמו ילד, לקבל ולתת אהבה לא מתוך 'תסריט' ולא מתוך אימון שכלי- זה הדבר הנכון. הרי אתה רוצה שהיא תרגיש אותך והיא רוצה שאתה תרגיש אותה. שניכם רוצים אבל עוצרים. למה? כי יש הרבה פחד בדרך, ובושה, וחוסר ביטחון.

ואם אפשר לשאול- האם זה תמיד ככה? האם יש חופש לשניכם להתבטא או שמדחיקים דברים? 

כי טבעיות זה לא משהו שכופים, ולכן אני לא יכולה לייעץ לך איך להיות טבעי (כי בכל יישום של עצה יש איזושהי כפייה של מלאכותיות).

אני מאמינה שחוסר טבעיות מגיע מהרצון למרחק. שהוא לא יפגוש אותי באמת\ שהוא לא יראה כמה אני לא יפה מבפנים. שתהיה לי טריטוריה משלי. שלא אשאר חשוף..

לדעתי הטבעי שלכם הוא כזה- טבעי שהוא קצת קר, קצת מרוחק. קצת מחושב וחסר ספונטניות חופש וחום. זה הטבעי שלכם כי זה מה שחוזר על עצמו הרבה... אמרת שהיא קרה כמו קרח, אבל אם נפנה את המשפט אליך לרגע- אתה קר כמו...? כי אתה מתאר מציאות שגם אתה קר אליה, פשוט שאתה מאשים אותה ש"היא התחילה" או "היא קרה יותר..".

לדעתי הבעיה היא בין הדמיון למציאות. בדמיונך אתה מתאר מצב מושלם של חום ופרגון וצחוקים ושחרור. מצב של טבעיות שיש בה שלמות. אתה לא מעלה בדעתך שזהו דמיון של מציאות מושלמת שלא ממש שייכת לעולם הזה ושבעצם גורמת לך סבל. הדמיון הזה גורם לך להסתכל על היחסים ביניכם כעל היחסים הקפואים ביותר שיש. חוסר אהבה וחוסר טבעיות..

לדעתי אתה לא שם לב לחום שכבר יש. לטבעיות שהיא אומנם קצת קרירה- שכבר יש. אתה בעצם טרוד במחשבות מבלי לראות את המציאות.. זה מה שמתן ניסה להגיד- המציאות היא שאצלך לא כזה נורא ושמלא אנשים מתמודדים עם צרות וקשיים. אצל אף אחד זה לא גן העדן מהילדות שבו הכל משוחרר פתוח וזורם.

עצתי לך היא- להעסיק את הראש במחשבות של "מה אני עושה" ולא במחשבות של "כמה הכל דפוק אצלנו". מחשבות של "מה היא מרגישה? האם טוב לה?" ופחות מחשבות של "היא פשוט אכזרית. מלכת השלג ממש".

תנסה להיות מכוונן אליה ואז הלופ שאתה לכוד בו אולי ייעלם...

הדרך להגיע לכך שהיחסים בין בני הזוג יהיו טבעיים, פתוחים, זורמים, אמיתיים

עוברת דרך זהירות, רגישות, שליטה, רטוריקה מוקפדת.

אני יכולה להרחיב אם זה מעניין אותך

אשמח לדוגמאות

למה הכוונה קול חתן וקול כלה?

מה מיוחד בקול של חתן וקול של כלה שאנחנו מזכירים ב7 ברכות של הזוג הטרי?

אז אחת מן התשובות היא שבזמן ה7 ברכות, הקול של החתן והכלה הוא קול מיוחד. יש הרבה שמחה ואהבה בקולות הללו שלהם אחד כלפי השנייה. הם שמחים זה בזו ודואגים זה לזו. אנחנו מברכים אותם, שגם כאשר יתמו ימי 7 הברכות, וה30 והשנה לנישואין - ועול החיים והשגרה יעשו את שלהם, אז גם אז תישמר השלהבת והקולות שלהם יישארו באותה דאגה ושמחה כמו שהיו בימי 7 הברכות.

השאלה הפותחת שלך - זה ביצה ותרנגולת, בכל שלב של המעגל אתה יכול לגלות בגרות ורצון טוב ולקחת אחריות על הצד שלך בעניין. 

אם אתה מרגיש שאתה מאד מתאמץ להיות חם, חביב, אכפתי  ובכל זאת מקבל תגובות קפואות - אז כנראה שיש בעיה אחרת עמוקה יותר ואתם צריכים לשכלל את התקשורת הזוגית שלכם כדי להגיע לנקודה.

נקודה מאוד יפה!
תודה

כשאתה מרגיש להיות אתה ליד האחר. שהוא יקבל גם החולשות שלך ולא ישתמש בהם בזמן מריבה ולא ינסה כל הזמן לשנות או לשפר אותך.

ואתה לא מקבל את אשתך כמו שהיא. במקום לקבל שהיא ביישנית אתה מנסה לשנות אותה. וגם משווה לנשים אחרות, ודווקא לאלה שהן אחרות ממש עם אופי אחר, עם כישורים אחרים. 

וגם מזלזל בה בדברים קטנים ולא חשובים. שהיא לא יודעת להדליק מנגל, למרות שבדרך כלל גברים אמורים להדליק מנגל, שלא אמרה דבר תורה.. קצת מתייחס אליה כמו הורה שאפתני שרוצה שילד שלו יהיה במרכז והוא יתגאה בו.

מה אכפת לך אם מעריכים או לא מעריכים אותה בשיעור? העיקר שהיא תיהנה, תתאוורר ותלמד קצת.

שאלו אותך מתי הבאתה לה מתנה וכתבת שמתנה שווה חמישה דולרים זה מספיק לה. זה פחות מעשרים שקלים, זאת רמה של ילדים קטנים, אפילו ספר ילדים טוב עולה הרבה יותר. 

לא פלא שיחסים קרירים...

מצוות עונה נקראת בג'מ "משים שלום בית" ולכאורה אפשר לחיות בשלום גם בלי זה? אלא שאפשרי רק "שלום קר" שלום בית של "כללי הטקס" אם רוצים שלום בית "חם" לזה יש "משים שלום בית" מצוות עונה.. וכדברי הרמב'ן "בריבוי תאווה".

אולי זה מתקשר עם מה שאמרת שאשתך "מאוד מאוד צנועה" לפעמים הצניעות מתערבבת גם בחלק הזה וזה לא נכון ומזיק...

עכשיו ראיתי שאתה פתחת את השרשור על חוסר הערכה לאשתך. אז הכל ברור.... הדבר היחיד שאפשר לאהוב בלי להעריך זה את הכלבלב שלנו....

הצניעות אכן מתערבבת בחלק שכתבת.
ומה עושים?!?

או דמות רבנית (אשה) תסביר לה שיש זמנים שהפך הצניעות הוא להיות צנוע......

כשאתפנה אשלח לך באישי

כל אחד מתכוון למה שהוא מתכוון.

מה שיש לי בראש נמצא רק בראש שלי 

אבל מעניין למה התכוון המשורר המקורי

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)