לכל הזוגות יש קשיים, לאף אחד אין "טבעיות" שאתה מחפש.

הרב אריה לוין שאמר "כואבת לנו הרגל" היה יהודי ת"ח שעבד את ה' ועבד על המידות שלו,
בגלל זה הוא יכל להגיע למדרגה הזו.

מבחוץ הכל נראה טוב ויפה, יכול להיות שבבית לידך יושב יהודי שכואב לו שהזוגיות שלו לא "טבעית" כמו שלך.

אם אתם אחרי הרבה ייעוץ כנראה שאחד מהשתיים- או שלא מצאתם את המטפל\ת המתאים לכם או שאתם לא עובדים, וגם המטפל\ת הטובים ביותר לא יכולים לשנות זוגיות של מי שלא עובד.(או שאולי זה שני הדברים)

זוגיות זה לא "טבעי" אלא אם כן אתה נקי מכל מידה רעה. אתם אמנם שני חלקים של אותו שלם, אבל כל אחד מכם הוסיף על עצמו כמו כולנו הרבה קליפות של מידות לא בדיוק טובות, וזה מפריע לחיבור.

תתחיל להשוות את עצמך למצבים פחות טובים, תתחיל להעריך את מה שקיבלת. השלב הראשון בחיים הוא לדעת ששום דבר שקיבלת לא מגיע לך. המחשבה שמה שיש לי כבר הוא שלי היא נוראית, היא הורסת לאדם כל חלקה טובה ובזוגיות זה הכי חזק. אם לא יודעים להכיר טובה בצורה בסיסית, פשוט כי מטיבים לי, זה הורס את החיים. תמיד יש לאן לשאוף ותמיד המצב לא מושלם. אבל צריך להפוך את ההסתכלות, יש לך כלכך הרבה.
אפילו עצם המצב שיש לך אישה הוא כבר משהו שצריך להודות עליו.

לחברים ולמשפחות יש עבודה. זה רק הדמיון שלך שבדשא של השכן ירוק יותר. לכולם יש עבודה זוגית. אין דבר כזה זוג שלא עובד ולא מתקדם. זה לא פילוסופיה- זו דרך חיים של אמונה ועבודת ה'.
זוגיות זה עבודה. זה לא "טבעיות" כמו כל דבר אמיתי בחיים. כמו כושר גופני- זה טבעי לנו להיות בכושר טוב,
הבעיה היא שאנחנו לא חיים נכון בשביל להיות בכושר טוב. אנחנו מפונקים מדי ואת זה צריך לשנות. 

.

זה ממש לא הזוי שבשביל הדבר הכי קשה בעולם צריך לעבוד קשה- הקב"ה מזווג זיווגים. למה הקב"ה? כי זו העבודה הכי מורכבת שיש.

מי שיקר לך שזוגיות היא "טבעית" זוגיות היא קדושה, היא אמיתית וכמו כל דבר היא דורשת השקעה. אתה מכיר דבר אחד בעולם ששווה משהו שמקבלים בחינם? אין. ככה גם זוגיות. ההפך- ככל שדבר יותר בעל ערך ככה צריך להשקיע בו יותר.

לא יודע מה היה בדור הקודם. לא יודע איזו זוגיות הייתה ולא יודע אם היה קל יותר או טוב יותר. אני יודע שיכול להיות כאן ועכשיו טוב- אם רק נבחר.

כמובן שזה בטח קשור לאופי שלך ושלה ולמנטליות של המשפחות שלכם ועוד ועוד.

אבל אם יש הערכה, ויש ביטוי להערכה- אם במילה טובה ואם במתנה קטנה עם פתק מדי פעם- אז ממילא יש יותר חום בקשר.

וחוץ מזה- אני לא יודעת מה זה אומר "מאוד מאוד צנועה"- אבל תכשיט של 5 דולר מהאינטרנט זה בעיני ממש מעליב!!

יש הרבה נשים צנועות, ב"ה- אבל גם אישה צנועה אפשר לקחת לחנות של תכשיטים לא יקרים (כמו מגנוליה למשל) ולקנות לה לחג או ליום ההולדת או סתם לחיזוק האהבה סט של עגילים שרשרת וצמיד. קשה לי להאמין שהיא תתנגד לזה, גם אם היא מעולם לא יזמה את זה.

ומעבר לזה- נשמע שמה שחסר לכם זה גילוי לב וכנות. זה לא קל לאף אחד, בטח שלא לאישה מופנמת.

אבל חייבים. גם אם זה מאולץ לפעמים. כן- להכריח את עצמך לדבר מהלב. וגם היא. לא לפחד ולא להתבייש. 

להגיד מה עובר עלי, איך היה בעבודה, איך דודה שלי עצבנה אותי , איך הילדים שמחו אותי או שיגעו אותי, איך בא לי לקנות חצאית יפה, איך יש לי תחושה של שמחה' קנאה' עצבות' הצרגשות מכל מיני דברים.

בקיצור- דיבור על רגשות וחוויות. לא חייב להיות רק על דברים חיוביים.

תשמע, יש צד שאני מבינה את הקושי הזה להיפתח. סוג של פחד להיפגע ולהחשף, אולי.

אבל אין ברירה. 

גם אם גילוי לב יכלול פריקת מועקה וגם אם יכלול כעס ועצבים- זה חייב להיות. כי אחרת איך אפשר?? 

אי אפשר לחיות ביחד ולא ביחד. 

אולי אתם צריכים כלים של "איך להגיד מה שאני מרגיש ואיך לשמוע מה השני מרגיש".

ובקשר להערכה- אם יש גילוי לב- אז צד יותר עמוק של הנפש נחשף וממילא יש יותר מה להעריך. מתעוררת הערכה לעצם הבנאדם שמולך שמתגלה. 

באמת- עדיף שמדי פעם יתפוצץ ביניכם הר געש, אבל יהיה קשר מאשר שיהיה כאילו רגוע אבל בלי קשר אמיתי. 

אל תתיאשו. זה נשמע כמו מצב שבהחלט ניתן לטפל בו בעזרת רצון טוב וכמה כלים. 

קשה לי "לתת עצות".

אבל אני כן יודעת שצריך אומץ- אומץ לבטא בפה את מה שיש בלב. וזה השלב הראשון.

כשיש אמון בצד השני- שישמע ולא ישפוט ויהיה איתי- אז יותר קל לאזור אומץ ולעשות את זה.

כמובן שצריך גם כנות- לא לשחק משחקים ולא לעשות הצגות. אמת כפשוטה. גם אם זו אמת מעצבנת או כואבת. ומנסיוני- אני יכולה לומר שכשאמת, קשה ככל שתהיה, נאמרת, אז ההערכה כלפי מי שאמר אותה גדלה מאוד מאוד. 

וצריך להיות בענווה כלפי הצד השני. כי כל אחד מבני הזוג יש לו נשמה יקרה מאוד, ונפש עדינה ואולי גם פגועה. אז ההקשבה צריכה להיות כזו ששמה את המקשיב בצד לרגע.

אולי אפשר לעשות כזה תרגול- במשך חצי שעה (או זמן אחר) רק היא מדברת. אתה לא מגיב (מילולית. הבעות פנים מותר..) רק שומע אותה ושואל שאלות "מכוונות" או מבהירות. "אז כשקורה X את מרגישה ש....." וכד'. אתה לגמרי מכוונן אליה ולא נותן ל"אני" שלך לשפוט או לחשוב על עצות. נטו הקשבה.

ואח"כ- הפוך. אתה מדבר והיא מקשיבה. 

מה דעתך?

אולי גם אפשר, לפחות בתור התחלה, ליצור תקשורת לא ישירה. אולי בכתב- ממש לכתוב מכתבים אחד לשני. יש בזה משהו יותר קל לפעמים. 

אתה לא מספיק חופשי לידה,לא?

יש שם פחד שמקנן, ככה זה נשמע, כנראה מלגלות את עצמי. ועם הפחד באה הביקורת, ועם הביקורת בא הלבד.

אני מכירה את זה מקרוב. מעצמי. הפחד אוחז ולא משחרר. רצון להראות חום ויוצאת ביקורת. עכשיו, אני כן מחמיאה לארוסי והכל- ועדיין, ברגעים שה"אני" שלי כלוא מחשבות שחורות של פחד וביקורת מגיעות.

אני יודעת מאיפה זה מגיע- מחוסר ביטחון. והחוסר ביטחון הזה מוביל להשוואות. תמיד. וההרגשה שאותי דפקו ושלאחרים יש מה שלי אין. זה ת-מיד ככה. ואמר לך יפה מתן שאולי גם ליהודי שגר לידך יש חלומות ודמיונות על הזוגיות הטבעית שלך, וגם הוא מקנא.

אני באמת מאמינה שהרצון שזה יילך זורם, שהרצון להיות חופשי וטבעי, כמו ילד, לקבל ולתת אהבה לא מתוך 'תסריט' ולא מתוך אימון שכלי- זה הדבר הנכון. הרי אתה רוצה שהיא תרגיש אותך והיא רוצה שאתה תרגיש אותה. שניכם רוצים אבל עוצרים. למה? כי יש הרבה פחד בדרך, ובושה, וחוסר ביטחון.

ואם אפשר לשאול- האם זה תמיד ככה? האם יש חופש לשניכם להתבטא או שמדחיקים דברים? 

כי טבעיות זה לא משהו שכופים, ולכן אני לא יכולה לייעץ לך איך להיות טבעי (כי בכל יישום של עצה יש איזושהי כפייה של מלאכותיות).

אני מאמינה שחוסר טבעיות מגיע מהרצון למרחק. שהוא לא יפגוש אותי באמת\ שהוא לא יראה כמה אני לא יפה מבפנים. שתהיה לי טריטוריה משלי. שלא אשאר חשוף..

לדעתי הטבעי שלכם הוא כזה- טבעי שהוא קצת קר, קצת מרוחק. קצת מחושב וחסר ספונטניות חופש וחום. זה הטבעי שלכם כי זה מה שחוזר על עצמו הרבה... אמרת שהיא קרה כמו קרח, אבל אם נפנה את המשפט אליך לרגע- אתה קר כמו...? כי אתה מתאר מציאות שגם אתה קר אליה, פשוט שאתה מאשים אותה ש"היא התחילה" או "היא קרה יותר..".

לדעתי הבעיה היא בין הדמיון למציאות. בדמיונך אתה מתאר מצב מושלם של חום ופרגון וצחוקים ושחרור. מצב של טבעיות שיש בה שלמות. אתה לא מעלה בדעתך שזהו דמיון של מציאות מושלמת שלא ממש שייכת לעולם הזה ושבעצם גורמת לך סבל. הדמיון הזה גורם לך להסתכל על היחסים ביניכם כעל היחסים הקפואים ביותר שיש. חוסר אהבה וחוסר טבעיות..

לדעתי אתה לא שם לב לחום שכבר יש. לטבעיות שהיא אומנם קצת קרירה- שכבר יש. אתה בעצם טרוד במחשבות מבלי לראות את המציאות.. זה מה שמתן ניסה להגיד- המציאות היא שאצלך לא כזה נורא ושמלא אנשים מתמודדים עם צרות וקשיים. אצל אף אחד זה לא גן העדן מהילדות שבו הכל משוחרר פתוח וזורם.

עצתי לך היא- להעסיק את הראש במחשבות של "מה אני עושה" ולא במחשבות של "כמה הכל דפוק אצלנו". מחשבות של "מה היא מרגישה? האם טוב לה?" ופחות מחשבות של "היא פשוט אכזרית. מלכת השלג ממש".

תנסה להיות מכוונן אליה ואז הלופ שאתה לכוד בו אולי ייעלם...

הדרך להגיע לכך שהיחסים בין בני הזוג יהיו טבעיים, פתוחים, זורמים, אמיתיים

עוברת דרך זהירות, רגישות, שליטה, רטוריקה מוקפדת.

אני יכולה להרחיב אם זה מעניין אותך

אשמח לדוגמאות

למה הכוונה קול חתן וקול כלה?

מה מיוחד בקול של חתן וקול של כלה שאנחנו מזכירים ב7 ברכות של הזוג הטרי?

אז אחת מן התשובות היא שבזמן ה7 ברכות, הקול של החתן והכלה הוא קול מיוחד. יש הרבה שמחה ואהבה בקולות הללו שלהם אחד כלפי השנייה. הם שמחים זה בזו ודואגים זה לזו. אנחנו מברכים אותם, שגם כאשר יתמו ימי 7 הברכות, וה30 והשנה לנישואין - ועול החיים והשגרה יעשו את שלהם, אז גם אז תישמר השלהבת והקולות שלהם יישארו באותה דאגה ושמחה כמו שהיו בימי 7 הברכות.

השאלה הפותחת שלך - זה ביצה ותרנגולת, בכל שלב של המעגל אתה יכול לגלות בגרות ורצון טוב ולקחת אחריות על הצד שלך בעניין. 

אם אתה מרגיש שאתה מאד מתאמץ להיות חם, חביב, אכפתי  ובכל זאת מקבל תגובות קפואות - אז כנראה שיש בעיה אחרת עמוקה יותר ואתם צריכים לשכלל את התקשורת הזוגית שלכם כדי להגיע לנקודה.

נקודה מאוד יפה!
תודה

כשאתה מרגיש להיות אתה ליד האחר. שהוא יקבל גם החולשות שלך ולא ישתמש בהם בזמן מריבה ולא ינסה כל הזמן לשנות או לשפר אותך.

ואתה לא מקבל את אשתך כמו שהיא. במקום לקבל שהיא ביישנית אתה מנסה לשנות אותה. וגם משווה לנשים אחרות, ודווקא לאלה שהן אחרות ממש עם אופי אחר, עם כישורים אחרים. 

וגם מזלזל בה בדברים קטנים ולא חשובים. שהיא לא יודעת להדליק מנגל, למרות שבדרך כלל גברים אמורים להדליק מנגל, שלא אמרה דבר תורה.. קצת מתייחס אליה כמו הורה שאפתני שרוצה שילד שלו יהיה במרכז והוא יתגאה בו.

מה אכפת לך אם מעריכים או לא מעריכים אותה בשיעור? העיקר שהיא תיהנה, תתאוורר ותלמד קצת.

שאלו אותך מתי הבאתה לה מתנה וכתבת שמתנה שווה חמישה דולרים זה מספיק לה. זה פחות מעשרים שקלים, זאת רמה של ילדים קטנים, אפילו ספר ילדים טוב עולה הרבה יותר. 

לא פלא שיחסים קרירים...

מצוות עונה נקראת בג'מ "משים שלום בית" ולכאורה אפשר לחיות בשלום גם בלי זה? אלא שאפשרי רק "שלום קר" שלום בית של "כללי הטקס" אם רוצים שלום בית "חם" לזה יש "משים שלום בית" מצוות עונה.. וכדברי הרמב'ן "בריבוי תאווה".

אולי זה מתקשר עם מה שאמרת שאשתך "מאוד מאוד צנועה" לפעמים הצניעות מתערבבת גם בחלק הזה וזה לא נכון ומזיק...

עכשיו ראיתי שאתה פתחת את השרשור על חוסר הערכה לאשתך. אז הכל ברור.... הדבר היחיד שאפשר לאהוב בלי להעריך זה את הכלבלב שלנו....

הצניעות אכן מתערבבת בחלק שכתבת.
ומה עושים?!?

או דמות רבנית (אשה) תסביר לה שיש זמנים שהפך הצניעות הוא להיות צנוע......

כשאתפנה אשלח לך באישי

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.