לכל הזוגות יש קשיים, לאף אחד אין "טבעיות" שאתה מחפש.

הרב אריה לוין שאמר "כואבת לנו הרגל" היה יהודי ת"ח שעבד את ה' ועבד על המידות שלו,
בגלל זה הוא יכל להגיע למדרגה הזו.

מבחוץ הכל נראה טוב ויפה, יכול להיות שבבית לידך יושב יהודי שכואב לו שהזוגיות שלו לא "טבעית" כמו שלך.

אם אתם אחרי הרבה ייעוץ כנראה שאחד מהשתיים- או שלא מצאתם את המטפל\ת המתאים לכם או שאתם לא עובדים, וגם המטפל\ת הטובים ביותר לא יכולים לשנות זוגיות של מי שלא עובד.(או שאולי זה שני הדברים)

זוגיות זה לא "טבעי" אלא אם כן אתה נקי מכל מידה רעה. אתם אמנם שני חלקים של אותו שלם, אבל כל אחד מכם הוסיף על עצמו כמו כולנו הרבה קליפות של מידות לא בדיוק טובות, וזה מפריע לחיבור.

תתחיל להשוות את עצמך למצבים פחות טובים, תתחיל להעריך את מה שקיבלת. השלב הראשון בחיים הוא לדעת ששום דבר שקיבלת לא מגיע לך. המחשבה שמה שיש לי כבר הוא שלי היא נוראית, היא הורסת לאדם כל חלקה טובה ובזוגיות זה הכי חזק. אם לא יודעים להכיר טובה בצורה בסיסית, פשוט כי מטיבים לי, זה הורס את החיים. תמיד יש לאן לשאוף ותמיד המצב לא מושלם. אבל צריך להפוך את ההסתכלות, יש לך כלכך הרבה.
אפילו עצם המצב שיש לך אישה הוא כבר משהו שצריך להודות עליו.

לחברים ולמשפחות יש עבודה. זה רק הדמיון שלך שבדשא של השכן ירוק יותר. לכולם יש עבודה זוגית. אין דבר כזה זוג שלא עובד ולא מתקדם. זה לא פילוסופיה- זו דרך חיים של אמונה ועבודת ה'.
זוגיות זה עבודה. זה לא "טבעיות" כמו כל דבר אמיתי בחיים. כמו כושר גופני- זה טבעי לנו להיות בכושר טוב,
הבעיה היא שאנחנו לא חיים נכון בשביל להיות בכושר טוב. אנחנו מפונקים מדי ואת זה צריך לשנות. 

.

זה ממש לא הזוי שבשביל הדבר הכי קשה בעולם צריך לעבוד קשה- הקב"ה מזווג זיווגים. למה הקב"ה? כי זו העבודה הכי מורכבת שיש.

מי שיקר לך שזוגיות היא "טבעית" זוגיות היא קדושה, היא אמיתית וכמו כל דבר היא דורשת השקעה. אתה מכיר דבר אחד בעולם ששווה משהו שמקבלים בחינם? אין. ככה גם זוגיות. ההפך- ככל שדבר יותר בעל ערך ככה צריך להשקיע בו יותר.

לא יודע מה היה בדור הקודם. לא יודע איזו זוגיות הייתה ולא יודע אם היה קל יותר או טוב יותר. אני יודע שיכול להיות כאן ועכשיו טוב- אם רק נבחר.

כמובן שזה בטח קשור לאופי שלך ושלה ולמנטליות של המשפחות שלכם ועוד ועוד.

אבל אם יש הערכה, ויש ביטוי להערכה- אם במילה טובה ואם במתנה קטנה עם פתק מדי פעם- אז ממילא יש יותר חום בקשר.

וחוץ מזה- אני לא יודעת מה זה אומר "מאוד מאוד צנועה"- אבל תכשיט של 5 דולר מהאינטרנט זה בעיני ממש מעליב!!

יש הרבה נשים צנועות, ב"ה- אבל גם אישה צנועה אפשר לקחת לחנות של תכשיטים לא יקרים (כמו מגנוליה למשל) ולקנות לה לחג או ליום ההולדת או סתם לחיזוק האהבה סט של עגילים שרשרת וצמיד. קשה לי להאמין שהיא תתנגד לזה, גם אם היא מעולם לא יזמה את זה.

ומעבר לזה- נשמע שמה שחסר לכם זה גילוי לב וכנות. זה לא קל לאף אחד, בטח שלא לאישה מופנמת.

אבל חייבים. גם אם זה מאולץ לפעמים. כן- להכריח את עצמך לדבר מהלב. וגם היא. לא לפחד ולא להתבייש. 

להגיד מה עובר עלי, איך היה בעבודה, איך דודה שלי עצבנה אותי , איך הילדים שמחו אותי או שיגעו אותי, איך בא לי לקנות חצאית יפה, איך יש לי תחושה של שמחה' קנאה' עצבות' הצרגשות מכל מיני דברים.

בקיצור- דיבור על רגשות וחוויות. לא חייב להיות רק על דברים חיוביים.

זה כמובן קשור להרבה דברים.

הצחיקה אותי התגובה ל"תכשיט ב 5 דולר זה ממש מעליב" 
תכל'ס, זה באמת נשמע לא טוב כהודעה בפורום, אבל בעבר הרחוק הייתי באמת קונה לה תכשיטים יקרים (כשפחות הכרנו) ועם הזמן היא פשוט אמרה שיש לה מספיק מזה, וזה באמת פחות מעניין אותה.
היא קונה לעצמה באינטרנט ומבסוטה עד הגג. כן - מתכשיט ב 5 דולר.

ולהגיד לכם את האמת - זה אחד הדברים שאני סופר-מעריך בה! כמו שכתבתי - אשתי מעריכה באמת אנשים יקרים ואמיתיים, ופחות מדבר אליה יהלום אמיתי ויקר.
מתנה נחשבת בעיניה זה סדנא למשל, ללמוד משהו חדש. ספרי עיון. דברים כאלה. תכשיטים פשוט לא.
גם בגדים ב1000 דולר לא יעשו את העבודה יותר טוב מבגד פשוט, קליל וזול, שיגרמו לה להראות פשוט טוב!

אנחנו אמנם במצב כלכלי טוב  מאוד ברוך ה', ועם זאת אנחנו צוחקים ביחד לפעמים על המנהג (של הדור הקודם בעיקר) לאגור כלי כסף בבית. בויטרינה כזאת. "למי אכפת שזה עשוי מכסף?! ממילא לא מבדילים".
שמעתי פעם מהרבנית זויה מאיר משפט יפה על כך (ושנינו מיישמים אותו) - "מה שחשוב זה לא מה שיש לך, אלא מה שיש בך"


אכן - חסר לנו גילוי ופתיחות. זה קיים בתקופות שהשגרה יותר "חמה" ופתאום יש משהו שמעיק. אבל כשהשגרה נעשית קרירה בעצמה, גם הפתיחות הולכת ויורדת. פשוט נמאס, מעייף, מייאש...


 

תשמע, יש צד שאני מבינה את הקושי הזה להיפתח. סוג של פחד להיפגע ולהחשף, אולי.

אבל אין ברירה. 

גם אם גילוי לב יכלול פריקת מועקה וגם אם יכלול כעס ועצבים- זה חייב להיות. כי אחרת איך אפשר?? 

אי אפשר לחיות ביחד ולא ביחד. 

אולי אתם צריכים כלים של "איך להגיד מה שאני מרגיש ואיך לשמוע מה השני מרגיש".

ובקשר להערכה- אם יש גילוי לב- אז צד יותר עמוק של הנפש נחשף וממילא יש יותר מה להעריך. מתעוררת הערכה לעצם הבנאדם שמולך שמתגלה. 

באמת- עדיף שמדי פעם יתפוצץ ביניכם הר געש, אבל יהיה קשר מאשר שיהיה כאילו רגוע אבל בלי קשר אמיתי. 

אל תתיאשו. זה נשמע כמו מצב שבהחלט ניתן לטפל בו בעזרת רצון טוב וכמה כלים. 

קשה לי "לתת עצות".

אבל אני כן יודעת שצריך אומץ- אומץ לבטא בפה את מה שיש בלב. וזה השלב הראשון.

כשיש אמון בצד השני- שישמע ולא ישפוט ויהיה איתי- אז יותר קל לאזור אומץ ולעשות את זה.

כמובן שצריך גם כנות- לא לשחק משחקים ולא לעשות הצגות. אמת כפשוטה. גם אם זו אמת מעצבנת או כואבת. ומנסיוני- אני יכולה לומר שכשאמת, קשה ככל שתהיה, נאמרת, אז ההערכה כלפי מי שאמר אותה גדלה מאוד מאוד. 

וצריך להיות בענווה כלפי הצד השני. כי כל אחד מבני הזוג יש לו נשמה יקרה מאוד, ונפש עדינה ואולי גם פגועה. אז ההקשבה צריכה להיות כזו ששמה את המקשיב בצד לרגע.

אולי אפשר לעשות כזה תרגול- במשך חצי שעה (או זמן אחר) רק היא מדברת. אתה לא מגיב (מילולית. הבעות פנים מותר..) רק שומע אותה ושואל שאלות "מכוונות" או מבהירות. "אז כשקורה X את מרגישה ש....." וכד'. אתה לגמרי מכוונן אליה ולא נותן ל"אני" שלך לשפוט או לחשוב על עצות. נטו הקשבה.

ואח"כ- הפוך. אתה מדבר והיא מקשיבה. 

מה דעתך?

אולי גם אפשר, לפחות בתור התחלה, ליצור תקשורת לא ישירה. אולי בכתב- ממש לכתוב מכתבים אחד לשני. יש בזה משהו יותר קל לפעמים. 

אתה לא מספיק חופשי לידה,לא?

יש שם פחד שמקנן, ככה זה נשמע, כנראה מלגלות את עצמי. ועם הפחד באה הביקורת, ועם הביקורת בא הלבד.

אני מכירה את זה מקרוב. מעצמי. הפחד אוחז ולא משחרר. רצון להראות חום ויוצאת ביקורת. עכשיו, אני כן מחמיאה לארוסי והכל- ועדיין, ברגעים שה"אני" שלי כלוא מחשבות שחורות של פחד וביקורת מגיעות.

אני יודעת מאיפה זה מגיע- מחוסר ביטחון. והחוסר ביטחון הזה מוביל להשוואות. תמיד. וההרגשה שאותי דפקו ושלאחרים יש מה שלי אין. זה ת-מיד ככה. ואמר לך יפה מתן שאולי גם ליהודי שגר לידך יש חלומות ודמיונות על הזוגיות הטבעית שלך, וגם הוא מקנא.

אני באמת מאמינה שהרצון שזה יילך זורם, שהרצון להיות חופשי וטבעי, כמו ילד, לקבל ולתת אהבה לא מתוך 'תסריט' ולא מתוך אימון שכלי- זה הדבר הנכון. הרי אתה רוצה שהיא תרגיש אותך והיא רוצה שאתה תרגיש אותה. שניכם רוצים אבל עוצרים. למה? כי יש הרבה פחד בדרך, ובושה, וחוסר ביטחון.

ואם אפשר לשאול- האם זה תמיד ככה? האם יש חופש לשניכם להתבטא או שמדחיקים דברים? 

כי טבעיות זה לא משהו שכופים, ולכן אני לא יכולה לייעץ לך איך להיות טבעי (כי בכל יישום של עצה יש איזושהי כפייה של מלאכותיות).

אני מאמינה שחוסר טבעיות מגיע מהרצון למרחק. שהוא לא יפגוש אותי באמת\ שהוא לא יראה כמה אני לא יפה מבפנים. שתהיה לי טריטוריה משלי. שלא אשאר חשוף..

לדעתי הטבעי שלכם הוא כזה- טבעי שהוא קצת קר, קצת מרוחק. קצת מחושב וחסר ספונטניות חופש וחום. זה הטבעי שלכם כי זה מה שחוזר על עצמו הרבה... אמרת שהיא קרה כמו קרח, אבל אם נפנה את המשפט אליך לרגע- אתה קר כמו...? כי אתה מתאר מציאות שגם אתה קר אליה, פשוט שאתה מאשים אותה ש"היא התחילה" או "היא קרה יותר..".

לדעתי הבעיה היא בין הדמיון למציאות. בדמיונך אתה מתאר מצב מושלם של חום ופרגון וצחוקים ושחרור. מצב של טבעיות שיש בה שלמות. אתה לא מעלה בדעתך שזהו דמיון של מציאות מושלמת שלא ממש שייכת לעולם הזה ושבעצם גורמת לך סבל. הדמיון הזה גורם לך להסתכל על היחסים ביניכם כעל היחסים הקפואים ביותר שיש. חוסר אהבה וחוסר טבעיות..

לדעתי אתה לא שם לב לחום שכבר יש. לטבעיות שהיא אומנם קצת קרירה- שכבר יש. אתה בעצם טרוד במחשבות מבלי לראות את המציאות.. זה מה שמתן ניסה להגיד- המציאות היא שאצלך לא כזה נורא ושמלא אנשים מתמודדים עם צרות וקשיים. אצל אף אחד זה לא גן העדן מהילדות שבו הכל משוחרר פתוח וזורם.

עצתי לך היא- להעסיק את הראש במחשבות של "מה אני עושה" ולא במחשבות של "כמה הכל דפוק אצלנו". מחשבות של "מה היא מרגישה? האם טוב לה?" ופחות מחשבות של "היא פשוט אכזרית. מלכת השלג ממש".

תנסה להיות מכוונן אליה ואז הלופ שאתה לכוד בו אולי ייעלם...

הדרך להגיע לכך שהיחסים בין בני הזוג יהיו טבעיים, פתוחים, זורמים, אמיתיים

עוברת דרך זהירות, רגישות, שליטה, רטוריקה מוקפדת.

אני יכולה להרחיב אם זה מעניין אותך

אשמח לדוגמאות

למה הכוונה קול חתן וקול כלה?

מה מיוחד בקול של חתן וקול של כלה שאנחנו מזכירים ב7 ברכות של הזוג הטרי?

אז אחת מן התשובות היא שבזמן ה7 ברכות, הקול של החתן והכלה הוא קול מיוחד. יש הרבה שמחה ואהבה בקולות הללו שלהם אחד כלפי השנייה. הם שמחים זה בזו ודואגים זה לזו. אנחנו מברכים אותם, שגם כאשר יתמו ימי 7 הברכות, וה30 והשנה לנישואין - ועול החיים והשגרה יעשו את שלהם, אז גם אז תישמר השלהבת והקולות שלהם יישארו באותה דאגה ושמחה כמו שהיו בימי 7 הברכות.

השאלה הפותחת שלך - זה ביצה ותרנגולת, בכל שלב של המעגל אתה יכול לגלות בגרות ורצון טוב ולקחת אחריות על הצד שלך בעניין. 

אם אתה מרגיש שאתה מאד מתאמץ להיות חם, חביב, אכפתי  ובכל זאת מקבל תגובות קפואות - אז כנראה שיש בעיה אחרת עמוקה יותר ואתם צריכים לשכלל את התקשורת הזוגית שלכם כדי להגיע לנקודה.

נקודה מאוד יפה!
תודה

כשאתה מרגיש להיות אתה ליד האחר. שהוא יקבל גם החולשות שלך ולא ישתמש בהם בזמן מריבה ולא ינסה כל הזמן לשנות או לשפר אותך.

ואתה לא מקבל את אשתך כמו שהיא. במקום לקבל שהיא ביישנית אתה מנסה לשנות אותה. וגם משווה לנשים אחרות, ודווקא לאלה שהן אחרות ממש עם אופי אחר, עם כישורים אחרים. 

וגם מזלזל בה בדברים קטנים ולא חשובים. שהיא לא יודעת להדליק מנגל, למרות שבדרך כלל גברים אמורים להדליק מנגל, שלא אמרה דבר תורה.. קצת מתייחס אליה כמו הורה שאפתני שרוצה שילד שלו יהיה במרכז והוא יתגאה בו.

מה אכפת לך אם מעריכים או לא מעריכים אותה בשיעור? העיקר שהיא תיהנה, תתאוורר ותלמד קצת.

שאלו אותך מתי הבאתה לה מתנה וכתבת שמתנה שווה חמישה דולרים זה מספיק לה. זה פחות מעשרים שקלים, זאת רמה של ילדים קטנים, אפילו ספר ילדים טוב עולה הרבה יותר. 

לא פלא שיחסים קרירים...

מצוות עונה נקראת בג'מ "משים שלום בית" ולכאורה אפשר לחיות בשלום גם בלי זה? אלא שאפשרי רק "שלום קר" שלום בית של "כללי הטקס" אם רוצים שלום בית "חם" לזה יש "משים שלום בית" מצוות עונה.. וכדברי הרמב'ן "בריבוי תאווה".

אולי זה מתקשר עם מה שאמרת שאשתך "מאוד מאוד צנועה" לפעמים הצניעות מתערבבת גם בחלק הזה וזה לא נכון ומזיק...

עכשיו ראיתי שאתה פתחת את השרשור על חוסר הערכה לאשתך. אז הכל ברור.... הדבר היחיד שאפשר לאהוב בלי להעריך זה את הכלבלב שלנו....

הצניעות אכן מתערבבת בחלק שכתבת.
ומה עושים?!?

או דמות רבנית (אשה) תסביר לה שיש זמנים שהפך הצניעות הוא להיות צנוע......

כשאתפנה אשלח לך באישי

כל אחד מתכוון למה שהוא מתכוון.

מה שיש לי בראש נמצא רק בראש שלי 

אבל מעניין למה התכוון המשורר המקורי

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?