לכל הזוגות יש קשיים, לאף אחד אין "טבעיות" שאתה מחפש.

הרב אריה לוין שאמר "כואבת לנו הרגל" היה יהודי ת"ח שעבד את ה' ועבד על המידות שלו,
בגלל זה הוא יכל להגיע למדרגה הזו.

מבחוץ הכל נראה טוב ויפה, יכול להיות שבבית לידך יושב יהודי שכואב לו שהזוגיות שלו לא "טבעית" כמו שלך.

אם אתם אחרי הרבה ייעוץ כנראה שאחד מהשתיים- או שלא מצאתם את המטפל\ת המתאים לכם או שאתם לא עובדים, וגם המטפל\ת הטובים ביותר לא יכולים לשנות זוגיות של מי שלא עובד.(או שאולי זה שני הדברים)

זוגיות זה לא "טבעי" אלא אם כן אתה נקי מכל מידה רעה. אתם אמנם שני חלקים של אותו שלם, אבל כל אחד מכם הוסיף על עצמו כמו כולנו הרבה קליפות של מידות לא בדיוק טובות, וזה מפריע לחיבור.

תתחיל להשוות את עצמך למצבים פחות טובים, תתחיל להעריך את מה שקיבלת. השלב הראשון בחיים הוא לדעת ששום דבר שקיבלת לא מגיע לך. המחשבה שמה שיש לי כבר הוא שלי היא נוראית, היא הורסת לאדם כל חלקה טובה ובזוגיות זה הכי חזק. אם לא יודעים להכיר טובה בצורה בסיסית, פשוט כי מטיבים לי, זה הורס את החיים. תמיד יש לאן לשאוף ותמיד המצב לא מושלם. אבל צריך להפוך את ההסתכלות, יש לך כלכך הרבה.
אפילו עצם המצב שיש לך אישה הוא כבר משהו שצריך להודות עליו.

לחברים ולמשפחות יש עבודה. זה רק הדמיון שלך שבדשא של השכן ירוק יותר. לכולם יש עבודה זוגית. אין דבר כזה זוג שלא עובד ולא מתקדם. זה לא פילוסופיה- זו דרך חיים של אמונה ועבודת ה'.
זוגיות זה עבודה. זה לא "טבעיות" כמו כל דבר אמיתי בחיים. כמו כושר גופני- זה טבעי לנו להיות בכושר טוב,
הבעיה היא שאנחנו לא חיים נכון בשביל להיות בכושר טוב. אנחנו מפונקים מדי ואת זה צריך לשנות. 

.

זה ממש לא הזוי שבשביל הדבר הכי קשה בעולם צריך לעבוד קשה- הקב"ה מזווג זיווגים. למה הקב"ה? כי זו העבודה הכי מורכבת שיש.

מי שיקר לך שזוגיות היא "טבעית" זוגיות היא קדושה, היא אמיתית וכמו כל דבר היא דורשת השקעה. אתה מכיר דבר אחד בעולם ששווה משהו שמקבלים בחינם? אין. ככה גם זוגיות. ההפך- ככל שדבר יותר בעל ערך ככה צריך להשקיע בו יותר.

לא יודע מה היה בדור הקודם. לא יודע איזו זוגיות הייתה ולא יודע אם היה קל יותר או טוב יותר. אני יודע שיכול להיות כאן ועכשיו טוב- אם רק נבחר.

כמובן שזה בטח קשור לאופי שלך ושלה ולמנטליות של המשפחות שלכם ועוד ועוד.

אבל אם יש הערכה, ויש ביטוי להערכה- אם במילה טובה ואם במתנה קטנה עם פתק מדי פעם- אז ממילא יש יותר חום בקשר.

וחוץ מזה- אני לא יודעת מה זה אומר "מאוד מאוד צנועה"- אבל תכשיט של 5 דולר מהאינטרנט זה בעיני ממש מעליב!!

יש הרבה נשים צנועות, ב"ה- אבל גם אישה צנועה אפשר לקחת לחנות של תכשיטים לא יקרים (כמו מגנוליה למשל) ולקנות לה לחג או ליום ההולדת או סתם לחיזוק האהבה סט של עגילים שרשרת וצמיד. קשה לי להאמין שהיא תתנגד לזה, גם אם היא מעולם לא יזמה את זה.

ומעבר לזה- נשמע שמה שחסר לכם זה גילוי לב וכנות. זה לא קל לאף אחד, בטח שלא לאישה מופנמת.

אבל חייבים. גם אם זה מאולץ לפעמים. כן- להכריח את עצמך לדבר מהלב. וגם היא. לא לפחד ולא להתבייש. 

להגיד מה עובר עלי, איך היה בעבודה, איך דודה שלי עצבנה אותי , איך הילדים שמחו אותי או שיגעו אותי, איך בא לי לקנות חצאית יפה, איך יש לי תחושה של שמחה' קנאה' עצבות' הצרגשות מכל מיני דברים.

בקיצור- דיבור על רגשות וחוויות. לא חייב להיות רק על דברים חיוביים.

זה כמובן קשור להרבה דברים.

הצחיקה אותי התגובה ל"תכשיט ב 5 דולר זה ממש מעליב" 
תכל'ס, זה באמת נשמע לא טוב כהודעה בפורום, אבל בעבר הרחוק הייתי באמת קונה לה תכשיטים יקרים (כשפחות הכרנו) ועם הזמן היא פשוט אמרה שיש לה מספיק מזה, וזה באמת פחות מעניין אותה.
היא קונה לעצמה באינטרנט ומבסוטה עד הגג. כן - מתכשיט ב 5 דולר.

ולהגיד לכם את האמת - זה אחד הדברים שאני סופר-מעריך בה! כמו שכתבתי - אשתי מעריכה באמת אנשים יקרים ואמיתיים, ופחות מדבר אליה יהלום אמיתי ויקר.
מתנה נחשבת בעיניה זה סדנא למשל, ללמוד משהו חדש. ספרי עיון. דברים כאלה. תכשיטים פשוט לא.
גם בגדים ב1000 דולר לא יעשו את העבודה יותר טוב מבגד פשוט, קליל וזול, שיגרמו לה להראות פשוט טוב!

אנחנו אמנם במצב כלכלי טוב  מאוד ברוך ה', ועם זאת אנחנו צוחקים ביחד לפעמים על המנהג (של הדור הקודם בעיקר) לאגור כלי כסף בבית. בויטרינה כזאת. "למי אכפת שזה עשוי מכסף?! ממילא לא מבדילים".
שמעתי פעם מהרבנית זויה מאיר משפט יפה על כך (ושנינו מיישמים אותו) - "מה שחשוב זה לא מה שיש לך, אלא מה שיש בך"


אכן - חסר לנו גילוי ופתיחות. זה קיים בתקופות שהשגרה יותר "חמה" ופתאום יש משהו שמעיק. אבל כשהשגרה נעשית קרירה בעצמה, גם הפתיחות הולכת ויורדת. פשוט נמאס, מעייף, מייאש...


 

תשמע, יש צד שאני מבינה את הקושי הזה להיפתח. סוג של פחד להיפגע ולהחשף, אולי.

אבל אין ברירה. 

גם אם גילוי לב יכלול פריקת מועקה וגם אם יכלול כעס ועצבים- זה חייב להיות. כי אחרת איך אפשר?? 

אי אפשר לחיות ביחד ולא ביחד. 

אולי אתם צריכים כלים של "איך להגיד מה שאני מרגיש ואיך לשמוע מה השני מרגיש".

ובקשר להערכה- אם יש גילוי לב- אז צד יותר עמוק של הנפש נחשף וממילא יש יותר מה להעריך. מתעוררת הערכה לעצם הבנאדם שמולך שמתגלה. 

באמת- עדיף שמדי פעם יתפוצץ ביניכם הר געש, אבל יהיה קשר מאשר שיהיה כאילו רגוע אבל בלי קשר אמיתי. 

אל תתיאשו. זה נשמע כמו מצב שבהחלט ניתן לטפל בו בעזרת רצון טוב וכמה כלים. 

קשה לי "לתת עצות".

אבל אני כן יודעת שצריך אומץ- אומץ לבטא בפה את מה שיש בלב. וזה השלב הראשון.

כשיש אמון בצד השני- שישמע ולא ישפוט ויהיה איתי- אז יותר קל לאזור אומץ ולעשות את זה.

כמובן שצריך גם כנות- לא לשחק משחקים ולא לעשות הצגות. אמת כפשוטה. גם אם זו אמת מעצבנת או כואבת. ומנסיוני- אני יכולה לומר שכשאמת, קשה ככל שתהיה, נאמרת, אז ההערכה כלפי מי שאמר אותה גדלה מאוד מאוד. 

וצריך להיות בענווה כלפי הצד השני. כי כל אחד מבני הזוג יש לו נשמה יקרה מאוד, ונפש עדינה ואולי גם פגועה. אז ההקשבה צריכה להיות כזו ששמה את המקשיב בצד לרגע.

אולי אפשר לעשות כזה תרגול- במשך חצי שעה (או זמן אחר) רק היא מדברת. אתה לא מגיב (מילולית. הבעות פנים מותר..) רק שומע אותה ושואל שאלות "מכוונות" או מבהירות. "אז כשקורה X את מרגישה ש....." וכד'. אתה לגמרי מכוונן אליה ולא נותן ל"אני" שלך לשפוט או לחשוב על עצות. נטו הקשבה.

ואח"כ- הפוך. אתה מדבר והיא מקשיבה. 

מה דעתך?

אולי גם אפשר, לפחות בתור התחלה, ליצור תקשורת לא ישירה. אולי בכתב- ממש לכתוב מכתבים אחד לשני. יש בזה משהו יותר קל לפעמים. 

אתה לא מספיק חופשי לידה,לא?

יש שם פחד שמקנן, ככה זה נשמע, כנראה מלגלות את עצמי. ועם הפחד באה הביקורת, ועם הביקורת בא הלבד.

אני מכירה את זה מקרוב. מעצמי. הפחד אוחז ולא משחרר. רצון להראות חום ויוצאת ביקורת. עכשיו, אני כן מחמיאה לארוסי והכל- ועדיין, ברגעים שה"אני" שלי כלוא מחשבות שחורות של פחד וביקורת מגיעות.

אני יודעת מאיפה זה מגיע- מחוסר ביטחון. והחוסר ביטחון הזה מוביל להשוואות. תמיד. וההרגשה שאותי דפקו ושלאחרים יש מה שלי אין. זה ת-מיד ככה. ואמר לך יפה מתן שאולי גם ליהודי שגר לידך יש חלומות ודמיונות על הזוגיות הטבעית שלך, וגם הוא מקנא.

אני באמת מאמינה שהרצון שזה יילך זורם, שהרצון להיות חופשי וטבעי, כמו ילד, לקבל ולתת אהבה לא מתוך 'תסריט' ולא מתוך אימון שכלי- זה הדבר הנכון. הרי אתה רוצה שהיא תרגיש אותך והיא רוצה שאתה תרגיש אותה. שניכם רוצים אבל עוצרים. למה? כי יש הרבה פחד בדרך, ובושה, וחוסר ביטחון.

ואם אפשר לשאול- האם זה תמיד ככה? האם יש חופש לשניכם להתבטא או שמדחיקים דברים? 

כי טבעיות זה לא משהו שכופים, ולכן אני לא יכולה לייעץ לך איך להיות טבעי (כי בכל יישום של עצה יש איזושהי כפייה של מלאכותיות).

אני מאמינה שחוסר טבעיות מגיע מהרצון למרחק. שהוא לא יפגוש אותי באמת\ שהוא לא יראה כמה אני לא יפה מבפנים. שתהיה לי טריטוריה משלי. שלא אשאר חשוף..

לדעתי הטבעי שלכם הוא כזה- טבעי שהוא קצת קר, קצת מרוחק. קצת מחושב וחסר ספונטניות חופש וחום. זה הטבעי שלכם כי זה מה שחוזר על עצמו הרבה... אמרת שהיא קרה כמו קרח, אבל אם נפנה את המשפט אליך לרגע- אתה קר כמו...? כי אתה מתאר מציאות שגם אתה קר אליה, פשוט שאתה מאשים אותה ש"היא התחילה" או "היא קרה יותר..".

לדעתי הבעיה היא בין הדמיון למציאות. בדמיונך אתה מתאר מצב מושלם של חום ופרגון וצחוקים ושחרור. מצב של טבעיות שיש בה שלמות. אתה לא מעלה בדעתך שזהו דמיון של מציאות מושלמת שלא ממש שייכת לעולם הזה ושבעצם גורמת לך סבל. הדמיון הזה גורם לך להסתכל על היחסים ביניכם כעל היחסים הקפואים ביותר שיש. חוסר אהבה וחוסר טבעיות..

לדעתי אתה לא שם לב לחום שכבר יש. לטבעיות שהיא אומנם קצת קרירה- שכבר יש. אתה בעצם טרוד במחשבות מבלי לראות את המציאות.. זה מה שמתן ניסה להגיד- המציאות היא שאצלך לא כזה נורא ושמלא אנשים מתמודדים עם צרות וקשיים. אצל אף אחד זה לא גן העדן מהילדות שבו הכל משוחרר פתוח וזורם.

עצתי לך היא- להעסיק את הראש במחשבות של "מה אני עושה" ולא במחשבות של "כמה הכל דפוק אצלנו". מחשבות של "מה היא מרגישה? האם טוב לה?" ופחות מחשבות של "היא פשוט אכזרית. מלכת השלג ממש".

תנסה להיות מכוונן אליה ואז הלופ שאתה לכוד בו אולי ייעלם...

הדרך להגיע לכך שהיחסים בין בני הזוג יהיו טבעיים, פתוחים, זורמים, אמיתיים

עוברת דרך זהירות, רגישות, שליטה, רטוריקה מוקפדת.

אני יכולה להרחיב אם זה מעניין אותך

אשמח לדוגמאות

למה הכוונה קול חתן וקול כלה?

מה מיוחד בקול של חתן וקול של כלה שאנחנו מזכירים ב7 ברכות של הזוג הטרי?

אז אחת מן התשובות היא שבזמן ה7 ברכות, הקול של החתן והכלה הוא קול מיוחד. יש הרבה שמחה ואהבה בקולות הללו שלהם אחד כלפי השנייה. הם שמחים זה בזו ודואגים זה לזו. אנחנו מברכים אותם, שגם כאשר יתמו ימי 7 הברכות, וה30 והשנה לנישואין - ועול החיים והשגרה יעשו את שלהם, אז גם אז תישמר השלהבת והקולות שלהם יישארו באותה דאגה ושמחה כמו שהיו בימי 7 הברכות.

השאלה הפותחת שלך - זה ביצה ותרנגולת, בכל שלב של המעגל אתה יכול לגלות בגרות ורצון טוב ולקחת אחריות על הצד שלך בעניין. 

אם אתה מרגיש שאתה מאד מתאמץ להיות חם, חביב, אכפתי  ובכל זאת מקבל תגובות קפואות - אז כנראה שיש בעיה אחרת עמוקה יותר ואתם צריכים לשכלל את התקשורת הזוגית שלכם כדי להגיע לנקודה.

נקודה מאוד יפה!
תודה

כשאתה מרגיש להיות אתה ליד האחר. שהוא יקבל גם החולשות שלך ולא ישתמש בהם בזמן מריבה ולא ינסה כל הזמן לשנות או לשפר אותך.

ואתה לא מקבל את אשתך כמו שהיא. במקום לקבל שהיא ביישנית אתה מנסה לשנות אותה. וגם משווה לנשים אחרות, ודווקא לאלה שהן אחרות ממש עם אופי אחר, עם כישורים אחרים. 

וגם מזלזל בה בדברים קטנים ולא חשובים. שהיא לא יודעת להדליק מנגל, למרות שבדרך כלל גברים אמורים להדליק מנגל, שלא אמרה דבר תורה.. קצת מתייחס אליה כמו הורה שאפתני שרוצה שילד שלו יהיה במרכז והוא יתגאה בו.

מה אכפת לך אם מעריכים או לא מעריכים אותה בשיעור? העיקר שהיא תיהנה, תתאוורר ותלמד קצת.

שאלו אותך מתי הבאתה לה מתנה וכתבת שמתנה שווה חמישה דולרים זה מספיק לה. זה פחות מעשרים שקלים, זאת רמה של ילדים קטנים, אפילו ספר ילדים טוב עולה הרבה יותר. 

לא פלא שיחסים קרירים...

מצוות עונה נקראת בג'מ "משים שלום בית" ולכאורה אפשר לחיות בשלום גם בלי זה? אלא שאפשרי רק "שלום קר" שלום בית של "כללי הטקס" אם רוצים שלום בית "חם" לזה יש "משים שלום בית" מצוות עונה.. וכדברי הרמב'ן "בריבוי תאווה".

אולי זה מתקשר עם מה שאמרת שאשתך "מאוד מאוד צנועה" לפעמים הצניעות מתערבבת גם בחלק הזה וזה לא נכון ומזיק...

עכשיו ראיתי שאתה פתחת את השרשור על חוסר הערכה לאשתך. אז הכל ברור.... הדבר היחיד שאפשר לאהוב בלי להעריך זה את הכלבלב שלנו....

הצניעות אכן מתערבבת בחלק שכתבת.
ומה עושים?!?

או דמות רבנית (אשה) תסביר לה שיש זמנים שהפך הצניעות הוא להיות צנוע......

כשאתפנה אשלח לך באישי

כל אחד מתכוון למה שהוא מתכוון.

מה שיש לי בראש נמצא רק בראש שלי 

אבל מעניין למה התכוון המשורר המקורי

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.