יש מלא זוגות שהם הפכים, ורבים מהם חיים באושר. אני חושב שאפשר לצאת עם "בול אני" ולא להתחבר, ואפשר לצאת עם ההפך הגמור ולהתחבר. 

עוד דבר, בחורים רגישים ובחורות רגישות צריכים זמן להיפתח. לכן, לדעתי, חייבים סבלנות איתם. גם אם זה יותר מחודש. להיפתח הכוונה לא רק לשתף רגשות, אלא אפילו להצחיק ולעניין.

אני מאמינה שגם מי שלא ביישן צריך זמן "אמון" כדי להכיר ולשתף.

אבל לדעתי לצאת חודש ולהיפגש  פעמיים שלוש בשבוע בכל מיני מקומות "לא שגרתיים" וטלפונים.. ולהרגיש באותה נקודה תמיד שלא מתפתחת.. הרגיש לי מעיק מדי..

וכמו שניתן להבין אני זאת שדיברה יותר, לא כי רציתי.. כי הוא פשוט לא לקח פיקוד.. רוב הזמן..

אבל אכן הרגיש לי מעושה מידי. כי כמה אפשר לשתף ולטחון כשאין שיתוף מהצד השני? 

נכון שיש גם "הפכים משלימים", אבל בד"כ מסתבר שקווי דמיון מקלים על ההתאמה.

תפיקי לקחים מאלו שכבר הציעו לך - ואולי תכווני את המציעים למה שיותר נראה לך מתאים עבורך.

אני כנראה צריכה לברר עם עצמי לעומק מה הנקד' הקריטיות שלי גם כשהנתונים היבשים מתאימים..

 אני לדוגמא,

אני אוהב לצחוק, פתאום לזרום לטיול, שיחות עומק...  אחת שההפך מזה מאד יבאס אותי.

הפכים שאני כן רוצה...

אני בא מבית לא הכי רגוע, וגם קצת מבולגן וכו'  ואולי (או מן הסתם) זה קצת חדר אלי...

ולכן אני מאד רוצה בחורה שתהיה ההפך מזה...רגועה, שמחה, מסודרת, אני מאמין שזה מאד יעזור לי

אחרת זאת תהיה מלחמה כפולה.

בקיצור נראה לי לסכם... 

אופי שאת שמחה בו וזה באמת חלק ממך חבל לקחת משהו הפוך שידכא אותו.

לעומת זאת, דבר שאת רוצה להשתנות\ להשתפר בו... יהיה טוב לקחת מישהו שיאזן.

זאת דעתי

נפגשתי עם בחור שהיה ממש ההפך הגמור ממני בהמון מובנים,
וכל הזמן בחנתי אם זה מתנגש, או מאזן. זאת השאלה בעיני..

בס"ד

אספר שאני מכיר אנשים שהם מטבעם ביישנים ולכן הם דווקא מחפשים משהי יותר דומיננטית..

אני חושב שזה ממש ניפלא ושדווקא השוני יוצר כאן ערך ומיוחדות וגורם לכך שהם מאזנים אחד את השניה.

אבל אני חושב שצריך גם עוד 2 כללים:

שהשוני/ההופכיות יהיו ברמה כזאתי שהם מרגישים שזה מתאים להם ולא דבר עם פער גדול מדי לגישור,שהם ירגישו שהם רוצים את השוני הזה.

שהם יהיו בעלי מידות טובות וענווה וכך הם יוכלו להכיל ולהבין את המקום שממנו בא השוני של כל אחד מהם, וכך הם יכבדו אחד את השני וכל אחד מהם יתרום את השוני שלו במידה הנכונה.

תחשבי על בית שיש בו איזון בין כשרונות/מידות והבעל משלים את האישה , והאישה משלימה את הבעל... ושכל אחד מהם מקבל ומכבד את השוני של השני.אומנם כמו שהרב אבינר כותב ב"רעים אהובים" צריך שהם ינקטו קו חינוך אחיד בגידול הילדים ,וזאת סוג של הערה לשים לב לכך אבל זה בכלל לא מתנגש ולא סותר..

בס"ד

(למען שאף אחד לא יבין לא נכון) - לא דברנו על זה בישבילך

יהיו הפכים, זה פשוט תלוי בתחושת ההתאמה.. אם מרגישים שזה הולך טוב ויש חיבור-

 אז מעולה, אבל בד''כ אנחנו מחפשים בן/בת זוג שיהיו דומים לנו..

וגם עדיף ככה, כדי שלא יהיו עוד יותר פערים כי אחרי הכל  איש ואשה הם כבר סוג של הפכים

מעבר להבדלים שיש בין איש ואישה.

הרבה פעמים ההפכים - או יותר נכון, ההתמודדות איתם- היא זו שבונה את הקשר העמוק והאמיתי.

את לא צריכה לחשוש ממי שהוא הפוך ממך.

אבל את כן צריכה להרגיש בנוח איתו.

יוצא זוג משמיים למרות שהם שונים ויש כאלה שלא..זה תלוי בחיבור ובכימיה לא בשוני

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים