מי שמכיר אותי יודע שאני לבוש (בשבת) כאחרון הדוסים, עם כיפה לבנה גדולה וזקן - אבל בהתנהגות.. מממ....

הגעתי מוכן לשבת הזו. יומיים קודם דיברתי עם ה"יצרן" של עלוני השבת והוא הביא לי 4 שקיות, אותן חילקתי בכיתה שבה התפללנו לכל מי שרק רצה לקרוא בתפילה, כמנהגנו.

למגינת ליבם (השקטה) של הצד של החתן.

שבת עברה בסדר איכשהו. כשיצאה - כהרגלי, רצתי לחדר והבאתי את הפלאפון לסעודה שלישית והתחלתי לצלם וכל זה.

אחרי הבדלה אחד הדודים שלו התחיל לצעוק עליי

"אתה דמות חינוכית, אתה מראה (לילדים) דברים לא טובים".

עניתי לו שאני לא, מעולם לא הייתי, ומעולם לא אהיה.

לכן בני המגזר אוהבים להיות יותר וירטואלים , המקום בו לא שופטים לפי המראה

לחייך ולהסביר שיש לכל אחד את הדרך שלו לפי הנתונים שלו למטרה הסופית.

התמהים ומרימי הגבות  יתפוצצו שלא עושים מה שהם מחליטים שזה נכון בכל מקרה.

אבל שהולכים עם האמת האישית ומגיבים/פורקים בצורה רגועה זה גורם  שהנשאל/ת נשאר/ת רגוע/ה..

זו עבודה

לפעמים קצת קשה.

אבל בסוף היא שווה.