נשמע שאת סגורה על הנושא, מה תועיל דעתנו?

אישית, אני מבטל את דעתי לדעת חז"ל, שאמרו "אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו".

חשוב לדעת, שתפילה במניין זה דבר חשוב מאוד, אבל יש הרבה דברים חשובים ממנה. אין שום הכרח הלכתי לבטל נסיעה למשל בשביל תפילה במניין. זה דבר שאם מתאפשר - הוא חובה, אבל לא חובה לאפשר אותו מלכתחילה.

חוץ מזה, הרבה פעמים תפילה ביחיד מרגישה טובה יותר: לאנשים רבים קל יותר להתרכז, להתפלל בקצב שלהם... אפשר להבין.

אז אני חוזר:

תפילה במניין היא חובה כאשר היא מתאפשרת. אבל אין חובה לארגן את כל סדר היום מראש כדי שהיא תתאפשר.

למשל, אין שום איסור לצאת לטיול, גם אם אפסיד בגללו 2000 תפילות במניין. אבל אם יש מניין באזור (יש כללים הלכתיים עד איזה מרחק, לא זוכר את הפרטים כרגע) - חובה ללכת.

"אני שואלת בכנות, מה יותר חשוב מלהתפלל לפני ה'?"

את מערבבת בין תפילה בכלל לבין מניין, כדאי לסדר את הראש בנושא...

אם השאלה אינה הלכתית אלא 'הרגש' - שאדם ירא שמים אמור להתפלל כל תפילותיו במניין - אז מצטער, לדעתי ההרגש הזה הוא יצר הרע כפשוטו. למה? כי אין חובה כזו כאמור, הוא גורם לך נזק, ואין לך זכות לדון את האדם עד שתגיעי למקומו.

*'מקום להתחשבות' - לדעתי זה בכלל לא במקום. זה עניין שלו מול בוראו, את לא אמורה להתחשב מכיון שאין לך זכות להיכנס לשם. אם זו היתה חובה הלכתי מילא. אבל זה לא כאמור.

קודם כל, תפילה במנין זה חשוב מאד וגם אותי חינכו לשלוש תפילות במנין כדבר שצריך להיות מובן מאליו.

למעשה לא תמיד זה אפשרי ויש עוד דברים חשובי וצריך לדעת לשקול מה עדיף כרגע.

עם העבודה יוצא לי מדי פעם לסוע למקומות בלי מנין. שמעתי מכמה שאין עם זה בעיה, אם מישהו מכיר דעה אחרת אשמח לשמוע ולהבין למה.

(לאחרונה יצא לי לסוע ללמוד כמה ימים באיזו ישיבה ולכן הפסדתי מנחה וערבית במנין, זו דוגמה שברור שזה היה טוב..)

מה שאמרתי שזה טפל ודמיונות זה ביחס לדברים אחרים, צריך לקחת כל דבר בפרופורציה הנכונה ולא לנפח או להקטין בטעות.

(אשרייך. ממש.)

נגיד אני יום אחד בשבוע לומד באיזה מקום מהבוקר עד הערב ויש הפסקות קצרות ואין מניין של מתפללים ככה שאין לי לאן ללכת. אז בקביעות אני מתפלל יחיד באותו יום. באופן עקרוני אני הכנסתי את עצמי למצב הזה. האם, לדעתך, צורך כזה הוא בלית ברירה או אשמתי?

הרצון עד כדי צורך קיומי להקפיד על קלה כבחמורה מרגש מאוד מאוד.

אלא מה? שאני חושב שזה פחות המקום. הן בגלל שזו עבודה פרטית שלו ולא שלך, הן בגלל שהחיוב הוא מזערי כפי שהסברתי, והן בגלל שיש מקומות אחרים חשובים ודחופים הרבה יותר שכדאי להקפיד בהם...

חשוב להבין הבדל גדול בין משפחה לבין רווקים ונשואים טריים (הבדל שזועק מתוך כל דברייך) -

כתבת שאצלך בבית מקפידים ורגילים בזה ולכן זה חשוב לך. אני מניח שלאבא שלך יש סדר יום קבוע, כמו לרוב העולם. הוא ישן (כמעט) כל לילה באותו בית, עובד באותה עבודה שמתחילה באותה שעה ומסתיימת באותה שעה ונמצאת באותו מקום וכו'.

חיים כאלה שונים לחלוטין מחיים של רווק, כמו שאת יודעת על עצמך (ואני מרשה לעצמי לשער שאצל בנים החיים נזילים יותר מבנות. לא יודע למה, הרגש שלי). כשהכל כל כך נזיל, כשלא מחויבים למסגרת נוקשה, כשמסתובבים בעולם - תורה, לימודים, חברים, דייטים, ועוד - סדר היום משובש לגמרי, וממילא המניין קצת נדחק.

בדיוק כמו שזוגות צעירים רבים מתקשים לרדת ברמת החיים - משום שבבית הוריהם הם הורגלו לרמת חיים מסוימת וקשה להפנים שמדובר בתהליך שאורך שנים רבות. כך גם כאן.

לכן, פעמים רבות דווקא ל'אדם נשוי עם ילדים' קל יותר להתפלל במניין מלרווק.

אם לרוב לא יוצא להתפלל במניין - אז באמת צריך לבדוק. אם לא מדובר בנסיבות חריגות אין סיבה שאדם יגיע למצב כזה. אך גם אז - חשוב לזכור שפעמים רבות לא מדובר בעבירה על ההלכה אלא בקרירות מסוימת כלפי מניין. 

לגבי ג - הבנתי... ניסיתי להעביר את המסר שהקושי לדמיין את בעלך כך הוא לא בעיה של בעלך. כלומר, צריך לצאת מנקודת הנחה שזה דמיון לא רציונלי (כמו למשל מראה חיצוני) שיש לו משקל, אחרי הכל אנחנו לא רק רציונליים, אבל לא עומד מאחוריו אף עיקרון אלא רק התחשבות *בעצמך*.

אני לא יודע האם המעשה בפועל מעיד על הרצון. זו שאלה טובה מדי ואני לא חושב שיש לה הכרעה. 

כדאי לבדוק את זה על עצמנו - האם יש משהו שאנחנו מאוד רוצים אך לא מצליחים לבצע בפועל.

בסופו של דבר, אני נוטה לומר שלמעשה בפועל יש קשר לרצון אבל הוא נסיבתי בלבד. כלומר, אם אדם בד"כ לא מתפלל במניין - זה מעלה את הסבירות שפחות אכפת לו מזה, ולכן צריך לבדוק (בפשטות, לשאול אותו. בלי כל השטויות של מבחנים ובירורים - זה לא יעבוד). אבל יכולות להיות סיבות נוספות.

ושוב, גם אם פחות אכפת לו, צריך לזכור שמדובר בעניין בעל חשיבות פחותה מהרבה דברים אחרים שאת לא בודקת, והוא נבנה בעיקר כתוצאה מסדר יום קבוע. 

לגבי הנקודה הראשונה - מותר לך הכל. השאלה היא כמה זה יהיה חכם, כמאמר 'אל תהיה צודק - היה חכם'. את בודקת גם איזו כשרות הוא אוכל ואיזו לא? האם הוא מטיל תכלת בציצית, האם הוא מקפיד על טבילת עזרא, שניים מקרא, מעמיד דמעמיד בסוכה, תיומת לא חלוקה בלולב, אתרוג עם או בלי פיטם, שרויה או לא, 6 שעות או 5 או 5.5 או 3 בין בשר לחלב, תפילה כוותיקין (הידעת שתפילה כוותיקין חשובה יותר מתפילה במניין? עדיף להתפלל ותיקין ביחיד מלהתפלל אח"כ במניין) ועוד אינסוף פרטים הלכתיים? למה זה חשוב לך?

תבדקי איפה עובר הגבול בין מה שבאמת חשוב לבין מה שאת רוצה כי לכך התרגלת. יכול להיות שזה יהיה בפנים ויכול להיות שלא, רק מעלה את הנקודה.

לגבי הנקודה השניה - שוב אותו בלבול. נשמע שתפילה שאינה במניין אינה נחשבת עבורך כתפילה, ובהלכה זה ממש הפוך! תפילה היא ביחיד. נקודה. ויש מעלה גדולה לתפילה במניין.

תנסי להפנים את זה וההשקפה שלך תשתנה.

לגבי הנקודה השלישית - באתי להדגיש שהמסגרת רלוונטית יותר מכמות הזמן לעניין תפילה במניין. ולכן שוב, ההסתכלות שלך לא נכונה.

מכל זה עולה התשובה לנקודה האחרונה - למה לך להתעסק בזה? עצם ההתעסקות לא נכונה בעיני. את לא מבינה את הסיטואציה, לא מכירה את ההלכה בנושא, לא ניסית את זה מעולם ואין לך מושג מה זה בדיוק אומר. מכאן, שהדמיון הזה הוא בעייתי. שוב, אין כאן מה להכיל, כי אין לך יכולת להבין. זה כמו שלמישהי יהיה דמיון שבעלה אוהב ללמוד ר' חיים ולא אוהב ללמוד חזו"א. מה זה שייך אליה? מה היא מבינה בזה? 

תתעסקי בדברים שמשפיעים על הקשר, על הבית. לא בלנסות ללמוד על אנשים מתוך המעשים שהם עושים, שאין לך יכולת שיפוט בהם. כן, יש דמיונות שאנחנו צריכים להתגבר עליהם.

אני מדגיש: ודאי שתפילה במניין משפיעה על הבית, וצריך לקחת את זה בחשבון. אבל: א. אין קשר הדוק בין הרגלי התפילה של רווק לבין הרגלי התפילה של נשוי. ב. זה דבר טכני שקל לשנות, בדיוק כמו כשרות. ג. הנושא הרבה הרבה פחות מרכזי ממה שאת עושה אותו.

עריכה: ציטוט שלך מתגובה אחרת: "נשמע לך הגיוני שבחור *שלרוב* לא מתפלל במניין,ושזה *לא בשאיפה* שלו- הוא מקפיד ומדקדק על הלכות? קשה לי לדמיין. בדר"כ זה הולך ביחד".

נו, זה בדיוק מה שאני אומר... על סמך מה את אומרת את זה? דמיונות. אין לזה שום קשר למציאות. אל תנסי ללמוד מדברים שלא שייכים אלייך על האדם. 

במחילה

אם חשובה לך שמירה על ההלכה, תשאלי אותו עליה.

אם חשוב לך הרצון, תשאלי אותו עליו.

אם חשובה לך ההשתדלות, תשאלי אותו עליה.

לשאלתך, אם חשובה לך ההשתדלות, והוא לא משתדל - נו, אז מה השאלה?

אני חושב שהבהירו מספיק את הגדרים ההלכתיים, ועד כמה המציאות בפועל לא משקפת. לא חושב שיש לי עוד מה להוסיף, ולכן אשתדל לא להגיב יותר אא"כ יעלה משהו חדש. תבררי מה חשוב לך כמו שכתבתי למעלה, כי כרגע נראה שהדברים קצת מעורבבים

נכון אולי זה לא חובה בכל מצב...

אבל אל תשכח שיש בזה המון דברים חשובים

"מי שיש בית כנסת בעירו ולא נכנס להתפלל שם נקרא שכן רע"  

"אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת"

"רבי נתן אומר: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, שנאמר: הן אל כביר ולא ימאס, וכתיב: פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עימדי"

ועוד תראה את התגובה הזאת מפניני הלכה:

אחרי כל זה... אם אדם מפספס ככה בקלות

כל שכן אם הוא הולך לטיול בידיעה שהוא יפספס תפילה במנין..ודאי יש פה חוסר ביראת שמים.

אמר רבי יוחנן: למדנו יראת חטא מבתולה, שרבי יוחנן שמע, אותה בתולה שנפלה על פניה ואמרה: רבונו־של־עולם, בראת גן עדן, בראת גיהנום, בראת רשעים, בראת צדיקים, יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם״ (סוטה כ״ב.)״  

אף על פי שהתלבשה בצניעות עדיין היא התפללה שלא יכשלו... מכאן אתה מבין שאדם שאומר "מה שמותר מותר וזהו לא אכפת לי יותר" זה חוסר יראת שמים.

אדם אמור להיות תמיד בשאיפה להתקרב לה' ולקיים מצוות כמה שיותר טוב...  

אבל אם הוא נותן עדיפות לטיולים וכו' כנראה שסדר העדיפויות שלו משובש.

אין דבר העומד בפני הרצון! 

אם אדם כל הזמן מפספס משהו כנראה שזה לא כל כך מעניין אותו.

בוא אני אספר לך משהו, יש לי חבר, שכל הזמן שאני מתקשר אליו כדי לסוע לאיזה מקום..

המילים הראשונות שיצאו לו מהפה זה

"רגע, התפללת כבר?  איפה מתפללים? "    הבנאדם לא זז בלי תפילה במניין..

הוא רווק, שנמצא הרבה בדרכים, ועם כל זה הוא ככה... 

אז יכול להיות שאותו אחד שמפספס הוא בחור טוב, מן הסתם... 

אבל יש בו חיסרון, חיסרון גדול אפילו, כן.

אני מניחה שמועטים האנשים שמעולם לא פספסו תפילה במנין.

השאלה אם הבחור משתדל ובדר"כ מצליח או שלא כ"כ אכפת לו.

יש הרבה מצבים בחיים שבהם המנין מתפספס. 

אין לי כ"כ למה להשוות לך את זה במצוות שגם את עושה, אבל תחשבי שאם היית מחויבת לעשות משהו 3 פעמים ביום- לא היה קורה לך מדי פעם שלא היית מצליחה? ומה זה היה מעיד עלייך? כלום, נראה לי...

זה תלוי על אילו ערכים גדלת, אצלינו לדוג' במשפחה זאת בכלל לא שאלה אם להתפלל במניין או לא, זה אלף אלף נקודה. לא משנה טיול או לא יודעת מה..

ואני גם מכירה בחורים כאלה, שמוסרים נפש על זה (אגב לא תמיד אדם נמצא בסיטואציה שהוא צריך למסור נפש על מניין, לפעמים זה מסתדר עם הסדר יום..)

כי אם את מבינה שלכל אחד יש את הקושי שלו- את לא יכולה להתביית על הלכה ספציפית, ולהגיד שאם את זה הוא לא מקיים- אז הוא לא יירא שמיים.

אז בטח שזה מדומיין.

תפילה זה אכן חשוב, יחד עם זאת, סה"כ בנאדם זה דבר מורכב, כמוני כמוך. וחשוב מאד להסתכל על האדם כמכלול ולא לבחון דבר מסוים ועל פי זה להחליט על קנקנו.

מעבר לזה, לפי מה שהבנתי, תפילה במניין מהווה קושי להרבה בנים שלא נמצאים במסגרת ישיבתית. (ואולי אני טועה, אל תתפסו אותי במילה)

אבל זה מאד תלוי מה מפריע לו בדיוק ואם זה מצב זמני או קבוע.

בסוף זו החלטה שלך, תנסי להרגיש איתו מה הסיבה האמיתית ואם יש דרך להתגבר

זה השיעור הקבוע שאתה הולך אליו כמה פעמים בשבוע, זה הלימוד היומי...

את אומרת שחשוב לך "מבחינה פנימית מהותית" אבל את שמה את הפרוז'קטור על הדבר הלא נכון, לדעתי.

לא סתם תפילה, אלא תפילה במניין! כאילו, גם תפילה בפני עצמה זה מאבק! והוא עושה את זה! אז לפסול על תפילה במניין?

זה חשוב לברר מבחינה הלכתית, אני לא אומרת שלא, ובאמת, בחור שלא מקיים אוסף של דברים בסיסיים, צריך באמת להעלות לך נורה אדומה-

אולי הוא בתחילת דרכו? אולי הוא "חפיפניק"? אולי עולם התורה הוא לא בראש מעייניו..?

אבל עם הבירורים האלה, (אם אין באמת אוסף של עניינים הלכתיים אלא רק דברים ספציפיים)- צריך לשאול על הדרך הכללית שלו. ובעיקר על כמה הוא מחובר לתורה, לרבנים וללימוד שלה, כי ז-ה חשוב! זה מעיד על רצון להתקדמות וז-ה המפתח לעליה מתמדת.

ואפשר לברר את זה טלפונית עם חברים. 

ואם סה"כ הבחור תורני, אז תשאלי את עצמך, אם את יכולה לראות את עצמך חיה עם בנאדם שללכת ל3 תפילות ביום זה לא הדבר שהכי חשוב לו בחיים, אבל יש לו הלכות שהוא יותר מדקדק בהן, כי הוא כן בחור תורני, שמחובר מאד לתורה, לומד ומיישם אותה.

לקחת את התורה כמו "איך שמרגיש לי"...

אם חז"ל קבעו שאין מעלה כמו תפילה במניין, וששם התפילות מתקבלות יותר, אז מה שייך לומר מה אני מעדיף...

אם אין ברירה, ניחא.. אבל לכתחילה... מוזר. 

הרב קוק מדבר על הלילה, באופן כללי, כזמן שהוא יותר של רשות היחיד, מול הזמן החברתי של היום.

לא סותר את התפילה הקבועה של שמונה עשרה בתוך הציבור. והלימוד של העיקרון הוא מיעקב אבינו ע"ה, בעת שהיה הולך בדרכו לבדו מבית אביו לחרן "ויפגע במקום".

זה ממש להעביר מדברי אגדה רוחניים שבאים להסיבר רעיון עמוק, אל ההלכה למעשה, אבל "בהיפוך". אין ספק, שאם הרב היה רואה "מסקנה" מעשית כזו מדבריו אלה, היה מתרעם על כך..

צדיקים יחידים ו"רבעס" עילאיים, עם הנהגות מיוחדות (רוב תלמידי החכמים והצדיקים, כמובן התפללו במנין..),

אז זו אינה ראיה. וכידוע, אצל כאלו עם טעמיהם הספציפיים, זה לא היה דווקא בערבית.

התבודדו שנים על גבי שנים, ומסתמא שמניינים באמצע היערות/מדבריות זה לא דבר מצוי

הבא?

מציע ללמוד את ספר חובת התלמידים קצת, ללמוד לפרגן.

רובם המוחלט לחלוטין של גדולי ישראל לא היו כאלה כשהיו קטנים.

וגם חלק מאלה שניכרה בהם גדולה פנימית, בוודאי לא היו גדולי ישראל כשהיו רווקים.

לכל אחד יש נסיונות משלו, וכל עוד זה ללכת על עיקר הדין ולא לעבור שום עבירה - אין בזה שום בעיה!

זה לא שהאדם אומר "לא נוח לי, לא אתפלל בכלל".

גם על תפילה ביחיד יש מלחמה עם יצר הרע.

אוטומטית.

בוודאי שלא אמרתי שצריך לסמוך על זה וובדאי שלא לכתחילה.

אבל לסמן כל אחד שקשה לו במשהו שמעיקר הדין מותר כבעייתי - זה גם יזיק לו/ה בהמשך השידוכים לאור המצווה שמהדרים בה הרבה והיא "לשון הרע".

ותרשה לי לנטוש את הדיון הזה איתך, כי אתה מתעקש להתווכח במקום להבין.

לא קראתי לך בשום מקום מדבר לשון הרע, אתה צריך להרגע דחוף.

כדאי שתקרא פעמיים ושלושה לפני שאתה מנסה להטיל על אנשים אחרים עבירות.

סייעתא דשמיא.

מצווה מדברי חכמים להתפלל במניין, וחייבו אדם לטרוח וללכת למניין אפילו אם הוא רחוק מביתו כשיעור מהלך מיל (960 מטר), שהוא כשמונה עשרה דקות (מ"ב צ, נב). ואם הוא נמצא בדרכו, אם תוך מהלך של שבעים ושתיים דקות (כשיעור מהלך ארבעה מיל) הוא עתיד להגיע למקום שיש בו מניין, אף  שתכנן לעצור למנוחה, עליו להמשיך בדרכו כדי להתפלל במניין.

וכתוב בהמשך לגבי היתר: 

"הנצרך לנסוע לשם סידורים דחופים או לטיפול רפואי, ואם יתפלל במניין לא יוכל להספיק להגיע למחוז חפצו בזמן, כיוון שיש לו מזה הפסד, רשאי להתפלל ביחידות."

אני מאמינה שאדם ירא שמיים אמיתי ייתייעץ עם רבו לפי המצב הנתון שלו ויראה אם יש לו התר להתפלל יחיד.

בתפילה בלי להפריע לאחרים (צריך להתפלל בקול) או שקשה לו להתרכז כי אחרים עושים רעש.

מצאתן על מה להתעקש, בנות ישראל הכשרות. חסר סיבות יותר משמעותיות לפסול?

מישהו שעושה את זה מתוך זלזול, סביר להניח שיש פה בעיה כלשהי. אבל יש הרבה סיבות להתיר.

היה חשוב לי שהרצון הכללי של הבחור הוא להתפלל במניין. וגם להתאמץ להתפלל במניין כמה שיותר. אבל, אם הבחור נמצא בסיטואציות שונות, בהם הוא לא יכול להתפלל במניין , אין בזה שום בעיה. לא הלכתית ולא תורנית. 

יש שמקלים אם יש שומר שלא אוכל , ויזכיר לו להתפלל.

צוחקת איתך

דברים זניחים, כשהלכות חמורות מאוד לא מקיימים (גם אלה שפוסלים, רח"ל).

אם בחור אומר שהוא לא יכול להתפלל במניין, לצערו, אז, אם אתה מאמינה בבחור את צריכה לקבל את זה. 

גם אני, עד שסיימתי את הישיבה הכול היה כל כך קל. נכון, יש הרבה שטיבלך, ב"ה. אבל שנכנסים לעולם של עבודה/לימודים ומשפחה פתאום לא תמיד אפשר. גם אם הכי מתאמצים.

בסופו של דבר, אם מעריכים את הבחור ומאמינים למה שהוא אומר, בעיניי נגמר הדיון. כי אין לזה סוף. למה אתה לומד רק שעה וחצי ביום? תלמד 3 שעות! תתאמץ! הרב הזה והזה ישנו רק שעה וחצי בלילה! ועוד ועוד 

אני ממש מצטער אם נפגעת ממני. כתבת יפה ונכון. הכמות זה לא הכול. רחמנא ליבא בעי. 

מאחל לך למצוא בחור איכותי עם רצון פנימי עמוק! בהצלחה!

אבל זו מידת חסידות.
על מניין צריך לחזר עד 18 דק' הליכה. אם יש לך רכב אז 18 דק' נסיעה. ויותר מזה אין חובה.

אם זה בתוך הדרך אז עד 72 דק'.

ברור שתפילת מנין עדיפה בסופו של דבר. אין עניין לעשות מתפילת היחיד אידאל.
אבל חשוב לדעת גם להתייחס לתפילה במניין במקומה הראוי. והוא כפי שחז"ל ציוו בו.

כדי שרבים יוכלו להתפלל במניין, עלינו לעזור לכך. לרבים באמת ובתמים אין הרבה זמן. אז חשוב לא למרוח את התפילה בצורה מוגזמת. אפשר לומר קורבנות גם ביחיד. כשיש צורך ניתן לעשות תפילה קצרה.

מצרף את דברי הרב מלמד משבוע שעבר:

מנחה קצרה בעבודה – אפשרית | רביבים

הוא לא מצליח.

לעומת בחור שמתפלל במניינים אבל לא קובע עיתים לתורה, לא בן תורה וגם אין לו שאיפות להיות ת"ח.

השיקול הזה יחסית מזערי, בהנחה שיש סיבות הלכתיות להתיר תפילה ביחיד (נדירות אמנם, אבל יש).

יש דרכים הרבה יותר משמעותיות לראות אם הבחור/ה רציניים לגבי יראת שמים.

עוד לא נתקלתי במצב שהתפילה העידה על כך.

ב"ה עם ישראל צדיקים, וכולם כמעט לכל הפחות מקיימים תפילה דאורייתא.

כמו שכתבו למעלה, כלומר סיבות שהן לא חוסר יכולת להגיע למניין, זה התדיר.

מדובר על מקרים של קשיים בריכוז או בתפילה בכוונה וכדומה, זה לא מצוי כי הרוב מתפללים במניין יותר טוב.

לגבי השאיפות, יש דברים חשובים יותר שמעידים יותר על יראת שמים.

מנסיוני, תפילה במניין לא מעידה דבר על יראת שמים - אלא על יכולת לסדר בחיים.

סדר בחיים זה דבר שחשוב לבדוק בשידוך, נכון. אבל אין שום קשר ליראת שמים, בטח לא במקום שמותר.

במקרים שיש עניין להתפלל ביחיד, זה לא נקרא הידור, ההפך.

עד שאנחנו בודקים דברים זניחים, כדאי שנבדוק דברים יותר משמעותיים.

כמו שמירה על הלכות צניעות וריחוק מדברים שלא צריכים להתקרב אליהם.

על שאיפות לשמור קלה כבחמורה, ולא רק מה שכולם עושים (או שאיפה נסתרת רק להדרדר).

קביעת עיתים לתורה. שאיפות תורניות בכלל.

בהנחה שהיראת שמיים של שניהם שווה, מה את מעדיפה? ת"ח שמתפלל ביחיד, או עם הארץ שמתפלל במניין?

אני מקווה שהשאלה הזאת מבהירה את מה שחשוב יותר.

מה גם שעם תפילת יחיד מדקדקים, עם תפילת רבים לא

זה מצוין וטוב ויפה שחשוב לך תפילה במניין. זה מקסים.
אבל השאלה המרכזית היא האם זה בוחן את עבודת ה' של האדם?

זה מאוד תלוי סיטואציה. קשה לשפוט אנשים כשהכול קרוב, ונוח, וגם בכלל 
לא מכירים את החיוב.
תפילה במניין היא מצווה חשובה ובעלת ערך גדול. היא מקרבת את האדם לבורא,

מקרבת אותו לאנשים יראי שמים. אבל היא מצווה בעלת גבולות.
כמו שאמרו פה, מבחינה הלכתית יש גבולות עד כמה צריך להתחשב בשיקול של המניין 

בכל מיני שאלות.

מי שמחשיב דברים מעבר לגבולות שלהם, יוצא מזיק לעצמו ולאחרים.
זה טוב ויפה לארגן טיול ולדאוג שיהיה מניין לכל אורכו. אפילו ראוי בעיניי.
אבל אם זה מתנגש עם מצווה אחרת- כיבוד הורים למשל, עדיף להתפלל יחיד.

אני יכול להעיד על עצמי שכשגרתי בתוך הישיבה, כמעט ומעולם לא נזקקתי לתפילת יחיד.
בטח ובטח כשהיו עוד כמה וכמה מניינים מסביב. אבל בד"כ התפללתי עם הישיבה.

אחרי החתונה אני גר במרחק נסיעה של בערך שעתיים ביום לכל כיוון. המניין היחיד שיש לי שחרית נמצא חצי שעה ממני, וזה אומר לקום ב5 בבוקר כל בוקר בשביל להגיע אליו ומיד אחרי להמשיך, אני חוזר בשעות הערב

המאוחרות ככה שאני לא יכול לישון מוקדם מספיק בשביל להיות מתפקד במהלך היום, המניין ערבית שיש אצלנו

הוא משתנה ולא קבוע, ככה שגם אם כבר הגעתי אליו הרבה פעמים התפילה תהיה ביחיד. 
המניין היחיד שיש לי קבוע הוא מנחה במהלך היום בישיבה. אז ניסיתי כמה וכמה פעמים, כל מני אפשרויות,
בסוף התקבעתי על יחיד בבוקר ובערב. ככה אני יכול לשלב גם לימודי כולל גם עבודות מזדמנות גם זוגיות וגם

לעשות את הכל לא חצי קלאץ'...
אז מתוך מגוון האפשרויות בחיים בתקופה הזו אני פחות מתפלל במניין, זה לא כיף או קל, אבל זו לא פחות עבודת ה', אלא החלטה שהגיעה מתוך עבודת ה' מתוך חישוב צורת החיים ודרך החיים.
 

ולמה שכתבתי בכותרת- את מי אנחנו עובדים? את מנהגי המשפחה או את רבש"ע? אם עובדים את ה' יתברך, אז כל מצווה צריכה לעמוד על פי חשיבותה האמתית ולא יותר מזה, ולפי זה לשקול את המעשים ובמקרה הזה את השידוך. אם הוא מזלזל במצוות תפילה במניין, זה דבר אחד. אבל אם יש קושי אמתי והתמודדות? 

במניין שאותה כולם מתירים בתנאי מסויים, ופה זה לא מוסכם לכולי עלמא.

@אופטימיות

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות