לגבי הנקודה הראשונה - מותר לך הכל. השאלה היא כמה זה יהיה חכם, כמאמר 'אל תהיה צודק - היה חכם'. את בודקת גם איזו כשרות הוא אוכל ואיזו לא? האם הוא מטיל תכלת בציצית, האם הוא מקפיד על טבילת עזרא, שניים מקרא, מעמיד דמעמיד בסוכה, תיומת לא חלוקה בלולב, אתרוג עם או בלי פיטם, שרויה או לא, 6 שעות או 5 או 5.5 או 3 בין בשר לחלב, תפילה כוותיקין (הידעת שתפילה כוותיקין חשובה יותר מתפילה במניין? עדיף להתפלל ותיקין ביחיד מלהתפלל אח"כ במניין) ועוד אינסוף פרטים הלכתיים? למה זה חשוב לך?
תבדקי איפה עובר הגבול בין מה שבאמת חשוב לבין מה שאת רוצה כי לכך התרגלת. יכול להיות שזה יהיה בפנים ויכול להיות שלא, רק מעלה את הנקודה.
לגבי הנקודה השניה - שוב אותו בלבול. נשמע שתפילה שאינה במניין אינה נחשבת עבורך כתפילה, ובהלכה זה ממש הפוך! תפילה היא ביחיד. נקודה. ויש מעלה גדולה לתפילה במניין.
תנסי להפנים את זה וההשקפה שלך תשתנה.
לגבי הנקודה השלישית - באתי להדגיש שהמסגרת רלוונטית יותר מכמות הזמן לעניין תפילה במניין. ולכן שוב, ההסתכלות שלך לא נכונה.
מכל זה עולה התשובה לנקודה האחרונה - למה לך להתעסק בזה? עצם ההתעסקות לא נכונה בעיני. את לא מבינה את הסיטואציה, לא מכירה את ההלכה בנושא, לא ניסית את זה מעולם ואין לך מושג מה זה בדיוק אומר. מכאן, שהדמיון הזה הוא בעייתי. שוב, אין כאן מה להכיל, כי אין לך יכולת להבין. זה כמו שלמישהי יהיה דמיון שבעלה אוהב ללמוד ר' חיים ולא אוהב ללמוד חזו"א. מה זה שייך אליה? מה היא מבינה בזה?
תתעסקי בדברים שמשפיעים על הקשר, על הבית. לא בלנסות ללמוד על אנשים מתוך המעשים שהם עושים, שאין לך יכולת שיפוט בהם. כן, יש דמיונות שאנחנו צריכים להתגבר עליהם.
אני מדגיש: ודאי שתפילה במניין משפיעה על הבית, וצריך לקחת את זה בחשבון. אבל: א. אין קשר הדוק בין הרגלי התפילה של רווק לבין הרגלי התפילה של נשוי. ב. זה דבר טכני שקל לשנות, בדיוק כמו כשרות. ג. הנושא הרבה הרבה פחות מרכזי ממה שאת עושה אותו.
עריכה: ציטוט שלך מתגובה אחרת: "נשמע לך הגיוני שבחור *שלרוב* לא מתפלל במניין,ושזה *לא בשאיפה* שלו- הוא מקפיד ומדקדק על הלכות? קשה לי לדמיין. בדר"כ זה הולך ביחד".
נו, זה בדיוק מה שאני אומר... על סמך מה את אומרת את זה? דמיונות. אין לזה שום קשר למציאות. אל תנסי ללמוד מדברים שלא שייכים אלייך על האדם.