תרקדי היא אומרת
כאילו אף אחד לא רואה
ואת נוכחת יחידה
תרקדי כמו צוואה
במין מחול עם השדים
תרקדי
כאילו זה עתה נולדת
והגמישות שמעולם חסרה לי
הסרבול הזה
כשסלואו מתנגן
לחתכים
וכל פסיעה מרחיבה
בי שסעים
לתפוס את גופי
שנשמט
איברים איברים
לתפוס הכל
ולברוח
ככה זה עם טראנס
וריקוד נכאים
(
תרקדי כאילו
העולם
מונח בכף ידך
ובסיבוב אגרופייך
סוגרים על
הכל
לבסוף
עם השמלה האדומה הזאת
שלך
והיבשות ההן
מקולפות מתחת לציפורניים
)
ולמה לא זכור לי שבאתי עם שמלה אדומה
עכשיו
שריריך כואבים
את מרגישה
את זה;
נדבקת לרצפה ההיא
שם
מתבוללת
בדמך
מתבוססת בקיא
לא אומר אמרתי לך
ושיערת מראש
את סופך
כל כך לבד
וכל כך את
בלעדיך
ופתאום
אחרי שהדמעות מילאו אותך
מבפנים
הירשת לעצמך
לסגת מעמדת התצפית
הכפויה שלך
חיילים לא צריכים למות
גם לך מגיעה
רגילה
ומותר לך
לא לרצות את כולם
ומותר לך טיפה לשנוא את עצמך
אני מבטיחה לנסות לאהוב אותך
עם כל מוגבלותך
מותר לך חופש
מקביים
.
(
זה טוב
והרבה בגללך
)
למה
צריך
אגואיזם
בעולם
למה
אלוקים
למה
אני
כזו
למה
ולמה
רע
לאחרים
אלוקים היא ענקית
חינוך כושלבנתיים כל יום
מתווספת עוד סיבה להיותי בדיוק ההפך
חינוך כושלאחרונהלהתארח ולארח
לחייך
אפשר לסבול את זה רק עם ליטרים של אלכוהול שממסכים את המוח הסובל
כמה אנרגיות
השופר מנענע את המחשבות
מתי תגיע התשובה
אולי אעבור לחליפה שחורה אהיה חרדי אתבטל לרב ואלמד כל היום
אכפר על כל החטאים
איזה חיים של סיגוף קדוש הם חיים
יש במה לקנא
כנראה על משקל GAZA
לא מבין מה רוצים מהם
זה יוצא לטובה שסוף סוף מבינים שלא משנה מה נעשה נצא מואשמים בשואה חחח
איזה ילדי כאפות
חייב לראות את הסרט הזה איכשהו.
הלבוש הזה כאילו פשוט עם חוש אסתטי של כלום
למה כל שמאלני מרקסיסטי קומוניסט חייב להיראות ככה?
מדכא איפה האדום הצהוב
יש לה פוטנציאל חבל מאוד
הם היו עדינים שם ועדיין עלה לי הכל חזרה
איך מהר הכל חזר למסלול
מעניין איך קל להבין עכשיו את כל האמירות בשואה (מלא מעט בחינות ה-7 היה הרבה יותר גרוע)
איך השמש זורחת בכלל
איך העולם מתקיים
איפה אלוהים
ומה לא
הראש מתקומם נגד האדישות של הטבע
העולם חרא אין אפס חח
איזה ביוב מבעבע זה
והסדרה עצמה מחורבנת לא טלוויזיה איכותית בכלל והמסר בכלל בעייתי כאילו יש שני צדדים מורכבים לסכסוך
חחח
אני מבקש סליחה על זה שיהודי רצח את רבין
דמות מופת גלילית: רחל רבין, אחותו של יצחק רבין, הלכה לעולמה בגיל 101 - וואלה חדשות
באמצע סתם יום מקרי
דבר שאני חושב עליו הבוקר וזה אקראי כמו שזה נשמע.
בהתחלה אפילו לא זכרתי איך קוראים לעצם הזו.
העצם הזאת שמאמינים שתישאר ולא משנה מה יקרה
שממנה הכל יתחיל מחדש ברגע מסוים על הזמן.
מה הדבר האחרון
הפרט הכי קטן ואקראי
משהו שלא שמים אליו לב אולי אבל הוא הכי מהותי בך
משהו שעליו הכל נשען
משהו שמחזיק אותך גם בלי לדעת
שלא משנה מה עוברים הוא נשאר
וישאר
תמיד
שגם עוד מיליון שנה כשהכל כבר יעלם ויתחדש בצורה שאי אפשר לדמיין הוא ישאר כמו שהוא
דבר שממנו תצמח מחדש
כולך תיוולד מחדש ממנו
חי בשביל להילחם ביום אחר
כנראה
שדה קרב כזה שלפעמים אתה מנצח לפעמים מפסיד אבל שדה קרב
כשאתה מפסיד אתה נסוג כמו במלחמה
מפסיד בקרב
וחי
וחוזר להילחם ביום אחר
כנראה שאין ברירה.
די פחדני האמת
כמו אדם שמשכנעים אותו בניגוד לרצונו
הוא יישאר באותה דעה בדיוק.
כמו הצביעות הדתית שמכפרת על חטא שיש לה חשק אליו בזה שהיא מגנה חטאים שהיא מתעניינת בהם.
הלב דופק
אני כאן אבל לא באמת כאן
לכל יום ההתמודדויות שלו
למה היצר הרע כל כך רע
למה הוא גורם לי להיות עצבני, במקום להיות שמח על ההתגברות על הניסיונות הבוקר
זה דרכו של המנוול הזה, להכניס אותנו לעצבות ולהתסכל על הדברים הלא טובים, במקום לשמוח על הדברים הטובים
ככ עמוס, רוצה שקט רוצה נחת רוצה רוגע
רוצה להסתכל על השמים מבלי להתעניין מה השעה וכו
הם לא רוצים שתדעו- שאת תאיר בני נוער רצחו.
