ספרי מתי שיהיה לך נוח.

[ובכלל, לא מכירים אותך אישית]

למה שיחשבו שזה "כופרת"?.. הרי זה לא משהו שאת עושה כעת. 

להיפך, את רוצה לתקן דברים מוטעים, יפה מאד. כל אחד צריך לתקן מה שנראה לו כשגוי.

ואני לא חושב שזה ספציפית נושא שיתפוס מקום גדול אצל בחור מצד עצם זה ש"עשית פעם". אם זה משהו שיכול להיראות מאד דוחה מצד עצמו, אז אפשר להתייעץ איך לטשטש.

בדיוק בגלל שרשור כמו זה

למרות שחלקו על הרב שאמר שאסור בצורה ממש חריפה ועד כמה שאני יודע הוא דעת יחיד

מצידי שיספרו לי בפגישה ראשונה

אבל אם לא משהו שמפריע לאדם מצד עצמו,

סביר שהידיעה שזו אינה דרכה כעת, עוזרת להתעלם מכך.

(ויש חולקים עליהם בחריפות).

אני נתקלתי במקרה שהסתירו, לא אהבתי שהסתירו ממני... אבל זה לא גרם לי לחתוך את הקשר.

ולי אין אפילו אחד. זה לא מה שעושה את הבן אדם. לא היתי יוצא עם מישהי שתרצה לעשות קעקוע בעתיד (כי זה נגד התורה) - אבל העבר? העבר נשאר בעבר ולא מעניין כהוא זה. ההווה והעתיד - זה האינדיקציה.

קודם כל אשרייך!

זה תלוי מאוד בבן אדם עצמו, יש אנשים שדווקא הסיפור הזה יגרום להם להתלהב ולגלות יותר עניין כי איזה כוחות נפש ואיזה כוח בחירה וכו' ויש כאלה שזה דווקא יעלה להם תהיות ועדיף לספר להם רק אחרי כמה מפגשים שכבר יש עניין..

מניח שלרוב לספר רק אחרי 2-3 פגישות.

ואולי ניתן לשאול רב אם יש פתרון לזה.

לא היה מפריע לי,במיוחד שזה משהו שקשור לעבר..לא רואה שום סיבה בעייתית.

דתי מבית -> התרחקות רצינית -> תשובה מאהבה

מסכימה מאוד, מכירה,

ומסייגת קצת

לדעתי תלוי מתי ההתרחקות והתשובה מבחירה התרחשו

בגיל פיקח יותר מגיל ההתבגרות לרוב זה יקרה מאהבה ובחירה צלולה

כי המוח בשל ובוגר יותר

כשזה קורה בגיל ההתבגרות, לא תמיד התשובה תיעשה מבחירה גמורה.

אולי זה הרב בישיבה שלחץ\ המחנכת וכו'..

ואז כשעוזבים את המסגרת לא תמיד זה נשאר. 

לא שכל דתי מבית מתרחק ובטח לא שדתי מבית לא יכול להיות יהודי קדוש.

ככה הבנתי מדבריו

אם שמת לב - אצלי אין סיפא (זה השלוש נקודות),

אז דווקא הגעת למעמד של בעל תשובה (והעבר לא משנה).

וכן - המשפט שכתבת הוא אמביוולנטי

זה לא מדויק לכתוב כך (הודעתו של tal).

מה שצריך "להשוות" במקרה כזה, אינו את כלל הציבור הדתי מול כלל מי ש"חזר בתשובה".. כי אם כך, היה אפשר להשוות את כלל הציבור המכונה לא-דתי מול כלל הציבור המכונה דתי, ומי מתוכם "דתי" בגיל 30, כולל מי שחזרו בתשובה..

אלא, ה"השוואה" הנכונה - אם בכלל יש בזה צורך כלשהו - היא בין כאלה שכאשר התבגרו ועמדו על דעתם, בחרו להמשיך ולהתחזק בדרך שבה גדלו, לבין כאלה שהגיעו לדרך זו מאוחר יותר, והחליטו ללכת בה. לחזור אל  דרך אבותיהם. 

וכאן, לא נמצא ההבדל שאמרת דומני. וחריגים, יש לצערנו בשני ה"צדדים".

וחלילה לומר "דתיים מבית לעומת זאת".. ב"ה, רוב הדתים מבית ממשיכים בדרכם. וה"הגדרה" הזו כוללת בתים מאד מגוונים, כך שגם "המשך הדרך" מגוון. וברור שאשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה, והוא צריך להודות לה' על ה"גירסא דינקותא" שיש לו, כולל בהרגלים. וגם מי שלא גדל בתורה, אשריו אם בוחר מרצונו ללכת בדרך זו.

גם שלי לוקה בחסר. על כן היא הכללה, עם כל המשתמע.

תודה דן על התיקון.

ובוודאי שבגילאים אלו, גם חבר'ה שנולדו בבית שומר מצוות, ובוחרים להמשיך בדרך זו מתוך הכרה, יש להם "ניצוץ" גדול ורציני בענין..

אכן, יש גם צד נחמד ב"גילוי מחדש" של הדברים אצל מי שהכירם זה מקרוב - ויש צד מעולה בכך שרגילים בהם מילדות באופן טבעי. אני מניח  שהרבה מהמגלים-מחדש, היו שמחים אילו היו רגילים בכך מילדותם, אלא שלכל אחד יש עבודתו המיוחדת לו. וכאן יש מאלו ומאלו.

אלא שכאן, דובר על נושא ספציפי, מעבר ל"חיזוקים כלליים". ובאמת, אצל בנים, ענין כזה לא בהכרח משמעותי, איזשהו "קשקוש" שיש. ומצד האיסור ההלכתי - שאין לו נגיעה ישירה במה שבין איש לאשתו - אז יש תשובה (אמנם, יכולים להיות חילוקים בקושי/יכולת לקבל דברים, לפי מה שמדובר. יש פה לא סתם גם שרשורים על סתם עניינים אסטתיים..)

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים