הכל מהכל שלנו כמגזר- תהיות.משל ומליצה
ב"ה זכינו להיות חברה השואפת למצוינות בכל תחומי החיים.
אם זה בתרומה לעם בצבא או בשנתיים שירות לאומי. בלימוד התורה לפני היציאה לעולם.. בחתונה בגיל מוקדם. זכינו.

אבל. אני תוהה איך הכל הולך יחדיו.
ב"ה אני זוכה שמציעים לי בינישים צדיקים אבל אני תוהה מימה נחיה?!
זה לא חסר אחריות להקים בית כשהוא עוד אברך ואני סטודנטית בתחילת הדרך?

מרגיש לי שהכל ביחד זה יותר מידי.

צודקת מאוד!בסדר גמור
אנשים לא תמיד מודעים להשלכות.. וההורים/סביבה לא תמיד שם כדי להגיד להם.
זה לא עניין של חוסר מודעות{ר}צינית
זה עניין של סדר עדיפויות.
אני רואה ערך עליון בזה שבעלי בעז"ה יישב וילמד תורה בשנים הראשונות לנישואין. אין ספק שזה תורם וזה בונה וזה חשוב מאוד לבניית משפחה ובית המתבסס על ערכי התורה והמצוות.
יש המון שמסתדרים. חיים בצמצום. צריך אבל לקחת את זה בחשבון שזה או חיי רווחה(באיזה שהוא מקום) או לבחור לגמריי בתורה.. אין לי ספק שזה לא מתאים לכל אחד אבל מפה ועד חוסר אחריות הגבול רחב
אני רואה אצלי בישיבהאהוד כהן
שהאברכים סה"כ מסתדרים.. חיים בצמצום אמנם אבל זה עניין של סדר עדיפויות. סופו של דבר את צריכה להחליט מה הכי חשוב לך, יש יתרונות וחסרונות כמו שציינת ותעשי את השיקולים שלך אם זה שווה את זה
זה תלוי ישיבה ותלוי הורים... אין קסםרק שמחה#
אי-אפשר לדעת מה קורה בין ארבע קירות.לך דומיה תהילה
זה שאפשר להסתדר, זה נכון, אבל מראה עיניים הוא לא ראיה לכך.
^^ הכותרתנפש חיה.
הורים בעיקר....כוס ברוח


להבהרה. את מתכוונת לבחורים צעירים או..רק שמחה#
לאלה שנשארים אחרי ההסדר לדוגמא?
אכן שאלה טובה.אניוהוא
גילוי נאות - אני אברך בקרוב עשור...

להגיד שכל השנים היה פשוט? לא.
אבל יש אידאל עליון - תורה. בשבילו שווה גם לסבול.

'כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן- ובתורה אתה עמל!
ואי אתה עושה כן אשריך וטוב לך...'
אז נכון, הראשונים נחלקו האם זה נאמר למי שאין לו - אפילו אין לך - תלמד תורה
או שזה נאמר גם למי שיש לו - ככה לומדים תורה כאילו אין לך.
עכ'פ - איך אפשר להגיד על חיי צער תחיה- אשריך בעולם הזה?
מסביר ר' אלי' לפיאן זצ''ל (המשגיח בכפר חסידים, רבו של הרב ישראל מאיר לאו)
אם אדם שלא שתה אף פעם יין יבקש שתתאר לו מה הטעם-
תגיד לו רבע חמוץ עם רבע מתוק וחצי עפיצות הוא לא ידע מה הטעם של היין עד שיטעם.
גם בלימוד תורה - אומרים לך פת במלח מים במשורה ולישון על הארץ - חיי צער! - רק למתבונן לפנימשלמד תורה. אחרי שהוא טעם את זה - אז זה אשריך בעולם הזה!

נכון, יש קשיים. יש חודשים קשים יותר ויש קשים פחות.
אבל אנו מאמינים ש'מזןנותיו של אדם קצובים לו' לא משנה מה הוא יעשה בסך הכללי הוא יקבל את אותם מזונות... (חוץ מהוצאות שבת ויו'ט ובניו לת'ת)

בהצלחה!!
ע מ
למה חשבתי שאתה רווק?
אל תשאל אותי ....אניוהוא
ישר כח! תכוון עלינוהדוכס מירוסלב


התלבטות גדולה שלי...תודה רבה!!ביינישית
יש המון אברכים שמתפרנסים בנוסף למלגה מהלימודיםהדוכס מירוסלב

לא חייב להיות עני כדי להיות תלמיד חכם.

את צריכה לשאול את עצמך אם את מחפשת אברך, או בחור שיקבע עיתים וזהו.

מסכימה איתךמישהי=)
לא אהיה מוכנה לצאת עם מישהו שרוצה רק ללמוד ולא לעבוד.
גם מהסיבה שהמשכורת שלי לא תספיק
אם אני רוצה משפחה גדולה בלי לחיות על הכיס של ההורים
וגם כי הוא מתחייב בכתובה לפרנס אותי
וללמוד תורה ושאני אעבוד זה ממש לא לפי הכלל הזה
וגם כי אני חושבת ששנינו שווים וצריכים לשאת בעול בדיוק באותה צורה.
נכון שהגבר מתחייב בכתובהאניוהוא
אבל אשה שרואה ערך עצמי בלימוד תורה בלי עבודה- מעוניינת שבעלה ילמד גם אם יהיה קצת קשה בהתחלה.

לא מעביר עליך ביקורת. זכותך לבחור בערך חשוב אחר - ערך של משפחה גדולה, שלדעתי סותר. אמנם בחוש אנחנו רואים שגם לאברכים יש משפחות גדולות...

וערך השוויון אם הוא כ'כ קדוש אז למה את לא תלמדי ותעבדי כמו שאת דורשת ממנו?

אני לומדת ועובדת. מישהי=)
לא הבנתיהה"ה
שימי לב שכתבת שני דברים שסותרים.
כתבת שאת מצפה שהוא יפרנס כי הוא מתחייב לזה הכתובה וגם כי שניכם שווים ושניכם צריכים לשאת בעול.
לפי דברייך האם שניכם צריכם לפרנס או שזו אחריות שלו?

אני לא יודע מה דעתי בנושא אבל נראה שערך "השיוויון המקודש" מדבר מגרונך.
לא כתבתי שום דבר סותר.מישהי=)
כתבתי שאני לא מוכנה לשאת בעןל הפרנסה לבד.
כמו שאני לומדת ועובדת הוא צריך בדיוק.
לא מדובר במישהו שכבר חתם לך על כתובה.לך דומיה תהילה
לכן הוא גם לא חייב שום דבר.

וגם להתנהל על פי "חובה" ו"צריך" ולא על פי הרצון הטוב זה לא מומלץ. החיובים נכנסים כשהרצון הטוב תקוע.

אבל חזרה לנושא: גבולות הדיון כאן הם על שני מדוייטים שמכירים בערך לימוד התורה ומחפשים פרנסה זמינה.
אוקיי. אבל הוא פוטנציאלימישהי=)
ותתפלא.. בנישואין יש חובות. לא הכל כיף.
אם הבעל לא ממלא את חובותיו כלפי אשתו
הם יכולים להתגרש.
חלק מחובותיו זה לזון אותה ולפרנס אותה.
ככה שלחשוב פרפרים ורצונות זה יפה אבל לא הכל עד כמה שזה מבאס

גם אני מכירה בערך התורה, תתפלא לשמוע
אבל,
אני לא חושבת שרק ללמוד תורה ולחיות על חשבון ההורים או על צוואר האישה וחלטורות למינהן זה יותר אידאלי. מה לעשות.
זאת דעתי.

ולפי מה שקראתי בהודעה הפותחת, היא בדיוק דנה על זה.
אולי לא הבנתי נכון?
או שאתה לא הבנת נכון?
לא אמרתי שום דבר ממה שאמרת.לך דומיה תהילה

לא משנה.

גם אשתו של רבי עקיבא חשבה שהוא צריך לשאת בעול "אותו דברי.

בדיוק"?

זכותך לרצות בעל עובד, אבל מגדולי תלמידי החכמים הוא כנראה לא יהיה.

נכון, אני לא רוצה בעל רב גדול. מישהי=)
את צודקתmatan

אי אפשר לעשות הכל.
בחיים צריך לבחור לאיפה אני משתייך.
 

כלומר- בתוך כל חיי העם במדינה שלו, יש לכל אחד את תפקידו, אי אפשר שכולם יהיו ח"כ
ואי אפשר שכולם יהיו אנשי תחזוקה, או כלכלה.
חברה בריאה ושלמה זקוקה לאנשים שיפעלו בכל שדרות החיים.

 

אם השאלה שלך היא איך מסתדרים מבחינה כלכלית- זו שאלה פרקטית שניתן לענות עליה בהמון דרכים,
עבודות מזדמנות, עזרה מההורים, הנמכת רף "איכות" החיים, דירות במקומות זולים וכו'- כל אברך ודרכו ושיטתו
ואיך שהקב"ה מזמן לו את פרנסתו.
כלומר- לכמה שנים הראשונות שבהן הבחור לומד בישיבה- אתם תסתדרו.

אבל- למה השאלה היא על לומדי תורה? במה שונה האברך מהסטודנט לעניין כלכלה?
הרי רוב הזוגות הצעירים כיום(חילונים כדתיים כאחד) נעזרים בהורים, לאורך תקופת הלימודים.

האם השאלה הזו מטרידה אותך גם בלצאת עם בחור שלומד רפואה? תואר אינטנסיבי מאוד שלא משאיר הרבה
זמן לעבודות מסביב?

 

אני חושב שמרכז השאלה שלך, הוא לא בשאלה איך מסתדרים. אחרת הכותרת הייתה- "איך אברכים מסתדרים כלכלית?" או משהו בסגנון.

אלא שהשאלה שלך היא על חשיבות לימוד התורה, ועל הערך שלה בתוך בליל החיים.

פה ה"ציבור" טועה הרבה פעמים ביחס שלו.

אני אתייחס למשפט שלך "בלימוד התורה לפני היציאה לעולם", אני לא יודע באמת מה היחס שלך, אבל ניתוח

של המשפט מעיד על תפיסת מציאות מסויימת- יש תורה ויש עולם, ומי שלומד תורה הוא מחוץ לעולם, תקוע בתוך בועה של עצמו, ויום אחד צריך לצאת ממנה, ואנחנו הציבור שבו מקפידים ללמוד תורה לפני שיוצאים לעולם.

אם ככה, באמת מתאים לך בחור שעומד לסיים הסדר, תתחתנו, תהיו שנה בישיבה, קצת תעזרו בהורים והופה- אתם שניכם סטודנטים, שלוש שנים אחרי ואתם מכניסים 10 בחודש בעבודות מהתארים שלכם וחיים את חיי הבורגנות היפים של הציבור שלנו.

אבל זו בעיני הטעות הגדולה ביותר שמתרחשת בדור שלנו. ב"ה יש המון מקומות להשפיע ולפעול למען עמ"י, ששוכחים את התורה. התורה היא הכח שמתוכו אנחנו פועלים. היא נותנת את הערך לכל המדינה והמפעל הגדול הזה של חיי העם שלנו.

זה לא אומר שאם מישהו הולך לעבוד הוא "פחות טוב" או משהו, אבל ללימוד תורה יש ערך של קיום העולם,

כלומר- בית המדרש הוא העולם, הוא החיים עצמם, ומכוחו ומתוכו, כל אחד ותפקידו בעם, יוצאים ופועלים ובונים את העם. חלק מהאנשים נשארים יותר, חלק פחות, אבל כל אחד לוקח עם עצמו את התורה לתוך הבית\העבודה\הצבא וכו'.

 

אז כמו שהרבה אנשים מוכנים לחכות בתור זוג סטודנטים, להצטמצם, לעבוד בעבודות מזדמנות ולהיעזר בהורים בשביל שבעוד X שנים יהיה להם משל עצמם- ערך הלימוד והשותפות בעם מתוך התורה, לא צריך להיות פחות

חשוב מאשר הערך הכלכלי.

 

ובאמת- שמהצד הפרקטי, אם מבינים קצת מה הערך של תורה, מסתדרים בשמחה.
וכמובן ששום דבר לא נצחי, ואם תחתנו ותראו שלא טוב לכם בלימוד התורה, אז תחליטו ביחד על הכיוון 
שאליו אתם ממשיכים לפעול את מה שהבחור קיבל בישיבה.

אבל הרבה סטודנטים לומדים על מנת לרכוש מקצועבת הרים

ולפרנס את עצמם. אברך שלומד תורה בשנות הנישואין הראשונות ממה יתפרנס כשיחליט לצאת לשוק העבודה וכבר יש אישה וילדים? בעיני זה חוסר אחריות.

וכמובן שסטודנטים שמבזבזים את הזמן על תארים חסרי תועלת מגיעים לאותו מצב. קשה למצוא עבודה. מנסיון...

איפה כתוב שאסור לאברך להתפרנס?? אני לא מבין את החידושים האלההדוכס מירוסלב


לא הבנתי איך הבנת את זה מדבריי...בת הרים


כתבת במפורש "ממה יתפרנס" כאילו שאסור לו ללמוד מקצוע ולעבודהדוכס מירוסלב

במקביל

חוסר אחריותmatan

הרבה סטונדטים לומדים בשביל לקיים את מצוות "ועשית תואר ראשון" שהיא הרי מצווה חברתית

מהמעלה הראשונה.

אין שום קשר בין תואר(ראשון שני או שלישי אפילו) לבין פרנסה. זה המצב היום בשוק,

אני יודע שזה קשה להבנה, כי כולנו מחונכים לאמירה "תעשו תואר כדי שתוכלו לעבוד" אבל למעשה

השוק היום עובד מאוד אחרת, והאקסיומות של הדור הקודם כבר לא כלכך נכונות.

 

זה שהם לומדים על מנת להתפרנס בעתיד זה חשוב, אבל האמירה שלך היא "הם עושים את זה למטרה חשובה",

הרי הם יכלו להתחיל לעבוד(במשרד ממשלתי לדוג') ולחיות על 10 כזוג כבר בתחילת החיים, מה שאומר שהם

היו חוסכים בערך 5 בחודש, לאורך התקופה הראשונה לפני ילד, בלי להיעזר בהורים.
לכן השאלה היא לא איך מסתדרים- כי יש הרבה עבודות, והרבה זוגות מתוך חוסר ברירה חיים בצורה שבה

אחד עובד והשני לומד, ואח"כ מתחלפים, כלומר- שנה ראשונה אחד הצדדים לומד והשני עובד, ואח"כ מתחלפים,

הרבה עבודות גם לפני וגם אחרי תואר הן קרובות למינימום.

מה קורה אצל אברך שלומד- בהתחלה, האברך לומד תורה והאישה לומדת מקצוע, חיים מעבודות מזדמנות,
ונעזרים, לא חוסכים, אבל גם ככל הנראה לא מתמוטטים.

אחרי שהיא סיימה ללמוד(בערך 4 שנים) יש כבר משכורת אחת, 4 שנים בישיבה, זה כבר בסיס רציני לבית, והוא יכול להתחיל ללמוד בעצמו ובדרך כלל לפרנס גם תוך כדי(הוא ככל הנראה כבר עושה את זה במהלך

ה4 שנים האחרונות)

אז נכון, זה יותר קשה, ומצריך השקעה רבה יותר מבני הזוג בד"כ.

לא אמרתי שזה קל. 

 

אבל אני חוזר לנק' הראשונית- אם יש סיבה טובה מבחינתך(להתפרנס בעתיד) אז יש מקום להצטמצם תקופה.

מה שאומר, שחיי תורה, הם לא סיבה מספקת ככל הנראה בעינייך.

איך אדם שלא למד מעולם יסודות אמונה, לא התעמק בהבנת הלכה ואין לו מודעות להלכה, תורה וכשרות

יכול לנהל בית של תורה?

הוא ככל הנראה לא יכול.

בעיניי זה עצמו חוסר אחריות.

השמועה אומרת שיש כאן טרולים שנלחמים בחירוף נפש במי שמאמיןהדוכס מירוסלב

שהפרנסה מה' ולא מהתואר...

תזהר, הם אורבים לטרף בפינות החשוכות של הפורום... מנסים למשוך את כולם לתהום האקדמיה.

 

(אני חושב בדיוק כמוך, אגב)

צקון! התגעגענו...נפתלי הדג
לא נראה לי אניוהוא
צקון היה אומר לי שהוא חוזר


@צקון לחש איפה אתה?
הוא אמר שישנה סיסמה, גם אם הוא היה רוצה לא היה יכול לחזור...צריך עיון
לא הבנתי...אניוהוא
אפשר לחזור מניק חדש

הוא היה אומר לי האישי אם הוא היה חוזר.
אנחנו מתכתבים עדיין במייל
מגניב שאתם עדיין בקשר..צריך עיון
ע מ
גם אני העליתי במוחי רעיון כזה שאולי הוא חזר
אף משרד ממשלתי לא יקבל אותך בלי תואר ראשוןעובד
או לפחות סטודנט בשלב מתקדם
חחח מה זה ההמצאות האלה? נראה לי שנמצא הטרול הראשון ;)הדוכס מירוסלב


לא מגיב על גיחוכים.. אשרי שזכיתי לשמח יהודי!עובד
לאיזה תפקיד? חשב? לתפקידים פשוטים כמו מזכירות\קלדנות כןmatan

והמשכורת היא מינימום

לתפקיד רציני אפילו התחלתיעובד
למשל פקיד במס הכנסה או במשרד ממשלתי אחר. היום יש תנאי סף של תואר ראשון או לפחות סטודנט שנה ב'(בד"כ בתואר רלוונטי) כדי להתחיל במשהו.
לגבי תפקידים פשוטים מאוד יכול להיות שיש משהו שאני לא יודע, ויש גם אפליה מתקנת לחרדים אתיופים נכים ולהבדיל אלף אלפי הבדלות ערבים.
לתפקיד רציניmatan

לזוג צעיר אין צורך ב"תפקיד רציני" רק עבודה שמכניסה 5 בחודש

 

קראת בכלל מה כתבתי?matan


מה זה משנה?הזדמנות
בזמן שהוא לומד לתואר עדיין אין לו פרנסה
מילים כדורבנותיש דיבור
בשום דור לא היה דבר כזהרק שמחה#
מעולם לא היה מצב שעל הנשים היה לפרנס באופן יחידי את הבית. ועכשיו, זה כאילו ברור מאליו. וזה ממש לא!
היום, בעיניי, אל תכעסו עליי, יש הרבה אברכים שבקושי שלומדים תורה. מצד שני, יש הרבה שהיו יכולים לשבת וללמוד תורה, ולתרום הרבה לעולם התורה, אבל עול הפרנסה דוחק אותם מהבית מדרש.
לדעתי, אברך שבאמת רואה ברכה בלימודו, ומשקיע בלימוד תורה, ומעביר תורה לציבור, צריך לקבל 10 בחודש! לא 2, לא 3, 10! ומי שלא לומד שיעשה טובה ויתן את הכסף למי שלומד. זה אחריות ציבורית. בשום פנים ואופן זה לא של האישה.
ובחורה שאומרת שזה מפריעה לה, ותוקפים אותה "מה, אין לך חשיבות לתורה?!" זה ביזיון בעיניי.
אף אחד לא ביקש ממנה לשאת בעול הפרנסה לבדmatan

רוב האברכים עובדים ומשקיעים בפרנסת הבית.
אולי בציבור החרדי מקובל שהאברך לא עוסק בשום דבר, אבל לא בסביבה שלי.

כמובן שיותר קשה לאברך להביא משכורת של 5 בחודש באופן פשוט.

עם כל שאר דבריך אני מסכים ולא מסכים... שלא תיהפך התורה קרדום לחפור בה

הענייך הוא..רק שמחה#
הכול מנקודת מבט שלי.
העניין הוא שיוצא מצב שאברכים צריכים לעבוד כמעט כל היום.. אז כבר שיעבדו בצורה מסודרת ויקביעו לימוד משמעותי.
אברך רציני, לא צריך לעבוד חצי יום. הוא צריך לשבת וללמוד כל היום. אז למה יוצא לעבוד? כי הוא לא יכול להפיל על אשתו את העול.
אז אני חושב, שכדי להגדיל תורה, ולא חלילה לפגוע בנשים, צריך לסנן אברכים שלא לומדים, ולדאוג שהאברכים הרציניים יקבלו משכורת משמעותית. בתמורה הם ילמדו שעות רבות, יקבעו שיעורים, יכתבו ספרים ועוד
גם אצל החרדים הספרדים הרוב משתדלים להתפרנס...הדוכס מירוסלב


בציבור שלנו - ב''ה - אין כמעט אברכים שלא לומדיםאניוהוא
הסיבה פשוטה - מי שיוצא לעבוד לא נמחק. ואפילו יש עידוד לצאת מהישיבה למי שצריך.
לכן מה שכתבת פה לא מדוייק.
קראתי פעם מאמר של אבשלום קור על שמות משפחהצריך עיון
הוא אמר שהרבה מהשמות זה על שם האשה כי הגבר ישב ולמד והאשה פרנסה לכן הכירו אותה יותר טוב
יש מקורות? זה מעניין מאודהדוכס מירוסלב


מספרו 'יופי של עברית'צריך עיון
לא יודע אם הוא מפנה למקורות
יש את רבי אריה לייב שרה'סרחפת..
אריה לייב שרה'ס – ויקיפדיה

אבל זה עניין אחר נראלי.
כן, זאת אמוהדוכס מירוסלב


רב שקרא את שם משפחתו ע"ש אימו שרה. בקישור מפורט מה היורחפת..

הסיבות לכך. בגדול, זה מראה את ההערכה הגדולה שהייתה לו לאימו והכבוד שרחש לה עד כדי כך שהוסיף את  שמה לשם משפחתו.

מדוייקלב אוהב
אומנם אני רוצה אברך. אבל מי שמע על הדבר ההזוי הזה שאישה בנוסף לכל המטלות שלה צריכה לפרנס בית??!! עול הפרנסה לא אמור להיות על האישה. בזעת אפך תאכל לחם זה לגבר. לאישה יש את הקללות שלה שהיא צריכה להתמודד איתן...
בקיצור דור הפוך. מקווה שיום אחד מישהו יקום ויזעק על זה....
איך הרצונות שלך מסתדרים ביחד?אניוהוא
הם לא. אני פשוט משלימה עם המצבלב אוהב

ומקווה שבעלי יביא פרנסה ממשהו תורני אולי. גם אם לא. לא נורא.
אני סתם בכללי זועקת על המצב שנוצר שמחנכים נשים שהן המפרנסות. כביכול לכתחילה. עצם המילה מזעזעת. השפעה בבית היא מהגבר. לא מהאישה... אין בעיה לומר שנקלענו לדור שכדי לעסוק במשהו אתה צריך לבזבז חצי מהחיים שלך עד שתרוויח נורמאלי. והפריצות בחוץ וכו' . אז נוצר מצב שהאישה עובדת בחוץ קשה. אבל לפחות תגידו שזה לא לכתחילה. שיש פה בעיה...

ואני כמובן מדברת רק על עולם האברכות. לא על הציבור בכללי... 

 

ברור שזה לא לכתחילה.אניוהוא
אבל אין ברירה אחרת למי שרוצה לגדול בתורה.
זה גם לא עניין נצחי. מתישהו הדברים משתניםהדוכס מירוסלב

כל גדולי ישראל שהתחילו בעניות מופלגת (כמו רבי עקיבא למשל) בסופו של דבר התעשרו מאוד

כן זה ברורלב אוהב

אבל אני יותר מדברת על המצב האבסורדי של העולם הזה שהכל מתאחר. עד שיש תואר, ועד שיש עבודה, 

ועד שהמשכורת בעבודה באמת משתלמת לתואר (למרות שלא בכל המקצועות זה ככה אבל ניחא), 

עד שאפשר לקנות דירה אם בכלל, בקיצור אדם ניהיה עצמאי בגיל 30 בערך. שפעם זה היה כמה? 20 ומשהו... אולי לפני...

ולכן הכל מתאחר, לכן לדעתי גם הרווקות המאוחרת (לא בהכרח, אבל יש קשר)

אז נכון שב"ה רמת החיים עולה ואורך החיים קצת עולה, אבל שבשביל זה נבזבז את כל תקופת הפריחה שלנו על מה? על קורסים לא רלוונטיים לתואר שמישהו מלמעלה קבע שזה מה שצריך לתואר.

ומה לגבי 12 שנות לימודים שאדם מתייגע להוציא מה? תעודה עם ציונים. 

זה דור של ידע ידע ידע, והשכלה. אז אולי אנחנו חכמים יותר, מודעים יותר.

אבל מה עם מידות? דרך ארץ? חוכמת חיים? מישהו מכוון לזה בבתי ספר.? כלום!

היום כל מה ששומעים מההורים , ואפילו סבים וסבתות שמדברים על הנכדים "שמעת ליאור שלי עשה 5 יחידות" "הבן שלי קצין בצבא" הכל הישגים הישגים. אבל מה בתכלס עם להיות בן אדם?!

את זה לא מלמדים...אולי קצת בציבור הדתי ולא מספיק... 

ואי שפכתי פה נושא, וזה התגלגל..אבל מתסכל אותי הנושא הזה...

שהדבר הזה כבר יתפוצץ לאנשים בפרצוף וישנו פאזה... 

אכן מתסכל.אניוהוא
"היוקר יאמיר" כבר נחזה בגמרא. וגם הפתרון...הדוכס מירוסלב


אם את רוצה הסבר אמיתי למה הכל יקר - ישמשה

אבל זהירות: הוא חפירות כלכליות.

נושא שלא מעניין את רוב האוכלוסיה הדתית.

אשמח לקרא הסברהשאלה.
המדינה מתערבת בשוק ומעוותת אותו בכל מיני דרכיםמשה

למשל, יש תקנות תכנון ובניה. אם יש לי קרקע והיא "חקלאית" - אז אסור לבנות עליה. זה גורם למצוקת דיור קשה.

אם אני גר במרכז העיר אני לא יכול לבנות 10 קומות במקום חמש כי העיריה לא מרשה לי. זה מונע מהמקום שבו יש מקומות עבודה וכולם רוצים לגור לגדול.

אגב הקפאת הבניה היא חלק מהמכה הזו. בכיוון אחר, אמנם...

 

 

מדינת ישראל מסבסדת השכלה, זה מעודד אנשים ללכת ולשרוף 3 שנים על תואר שלא נחוץ להם בכלל בשביל לבצע את העבודה שלהם. אז גם שילמנו מיסים כדי לממן את מדעי הדשא והחברה וכל השטויות האלה, וגם אחר כך לבוגרים שיוצאים משם אין  תוספת הכנסה ששווה את התואר.

 

מדינת ישראל דורשת מהחיילים 3 שנים (ומההסדרניקים 5...) שבהם הם לא עובדים ולא לומדים וחיים על חשבון ההורים.

זה חשוב ללמוד תורה וחשוב להילחם נגד האוייב, אבל צריך לדעת שבכלכלה לכל דבר יש מחיר. "מה שרואים ומה שאין רואים".

 

מדינת ישראל מחזיקה הררי ג'ובניקים מיותרים בשם שירות חובה במקום לשחרר אותם מהצבא, לתת להם ללכת לעבוד ובכסף לממן את הלוחמים ולעזוב בצד את לומדי התורה בתור בונוס.

 

 

יש עוד אינספור עיוותים כלכליים במדינה...הדוכס מירוסלב

השאלה אם היד המכוונת מודעת להם?

נראה לי שלא, זאת גזירה על הימים שלפני ביאת המשיח. לא חושב שיש לאנשים ברירה.

הפתרון לזה כתוב כבר במקורות

ועדיין צריך ואפשר לשנות חלק מזהמשה

יותר יעיל לתרום לארגונים של כלכלה חופשית שבעד הסרת המכס על מזון למשל (או נגד חוקי תכנון ובניה) מאשר לתרום צדקה לנזקקים.

 

ועדיין מובטח שתמיד יהיו אביונים בקרב הארץ, וצריך בכ"ז לנסות.

עזוב רגע את העניים בצד. המצב הכלכלי בארץ (בכלל במערב)לא שפויהדוכס מירוסלב

הקפיטילים הוליד כמה וכמה דברים טובים אבל מנע מרוב האנשים הממוצעים את החיים ההוגנים (בית, אמצעי תחבורה וכו'), ומאידך נתן נוחות לא נתפסת ביחס לשנים קודמות גם לעניים מרודים.

 

העניין הוא שזאת גזירה רוחנית ויש לה פתרון רוחני, הוא כתוב בצד הנבואה בגמרא אם אני זוכר נכון (זה סוף מסכת סוטה).

המצב הכלכלי במערב הוא הטוב ביותר ב-5700 השנים האחרונותמשה

באיזה מקום בהסטוריה היה לדרי רחוב בכיס מכונה שיכולה לתקשר אותם עם כל הידע בעולם?

(לוקח דוגמא של האנשים הכי עניים).

 

אמצעי תחבורה לא היו בשנים הקודמות.  לעשיר הגדול ביותר בעולם לפני 70 שנה לא היה מזגן באוטו, והאוטו שלו לא הגיע לקרסוליים של  סובארו אברכים.

 

העולם הרפואי הוא הדוגמא הכי קיצונית: פעם אנשים (גם עשירים) היו פשוט מתים.

היום אפשר בהרבה מאוד כסף להשאיר אותם בחיים.

 

 

 

הוא טוב בתאוריה, ברגע שמגיעים לתכל'ס כסף, הכלכלה מתמוטטתהדוכס מירוסלב

ע"ע ברני מיידוף והמשבר הכלכלי.

כולם עובדים על קרדיט.

ובסופו של דבר מתישהו צריך להתקזז, וגם עם כל הקרדיט הזה בית הוא מחוץ להישג ידם של רוב הדור

אחי, אתה מתבלבל בין קפיטליזם לסוציאליזם.הלוי
הסוציאליזם הוא זה שדפק אותנו ומונע מאיתנו להתקדם כלכלית. בשוק פתוח לכולם יהיה אפשרות להתקדם, יש את הסיכון של ליפול, אבל אף אחד בשוק פתוח לא כופה את זה עליך.
בשוק סוציאליסטי מפוקח ובמידה סגור, פשוט מונעים ממך את האפשרות להתקדמות אמיתית, אלא אם כן אתה מקורב מספיק לצלחת של בעליי הממון ומקבלי ההחלטות.
מה הפתרון הרוחני?השאלה.
כמו שכתוב בגמרא, והרבה אוהבים לצטט היוםהדוכס מירוסלב
עבר עריכה על ידי פלוני מפונפן בתאריך כ' בסיון תשע"ז 16:29

"ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים".

מוסיף עוד מקור קצת יותר מפורט: "שאלו את רבי אליעזר הגדול: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח - אמר להם יעסוק בתורה ובגמילות חסדים" (סנהדדרין צ”ח).

אשמח לקרואלב אוהב


כנלאופטימיות
מבחינתי כמה שבעלי ילמד תורה-יותר טוב! שיהיה עסוק בזה בעיקר.
השלמתי עם המציאות כבר שלא מתאים לי אברך כי אני לא מסוגלת(פסיכולוגית ומציאותית)לחשוב על זה שאני אפרנס והוא לא יעבוד.
אם יעסוק במקצוע תורני-מה טוב
אם לא-(הרוב נראה לי) אז יהיה חשוב לי לדעת שמדובר בבחור שמחובר לה' והוא לא עוד אחד עם כיפה על הראש, ומשתדל ככל יכולתו.
מה הכוונה אם לא יפרנס? בכלל?הדוכס מירוסלב

אין היום אברכים שלא מקבלים כלום וגרים במערה...

חח לא, אני רוצה אברך...לב אוהב

פשוט סתם, קשה.... 

 

אבל אני לא אוהבת את המילה אברך...לב אוהב

עצוב

אברך זאת דווקא מילה מאוד יפה, שהמשמעות שלה, במקור כמובן,הדוכס מירוסלב

היא אדם חכם מאוד למרות גילו הצעיר (או בעל סמכות מלכותית, תלוי, אבל הרעיון הכללי הוא כשרון צעיר).

 

היא לא בעברית לפי רוב המפרשים

אני לא אוהבת איך שהיא מתפרשת כיום...לב אוהב


"השלמתי עם המציאות".. נשמע רע.מבקש אמונה

כדאי לדעת ולזכור את מה שכתוב בסוף מסילת ישרים

 

"וכבר יכול להיות חסיד גמור איש שמפני צורכו הוא בעל מלאכה פחותה, כמו מי אשר לא יפסק מפיו הלימוד"

אם הוא מבין את החיים ומוכן לעבוד כשצריךמעוף

אני לא חושב שיש יותר מדי ממה לפחד. בקיצור אם הוא לא ראש בקיר.

יש כמה אופציותהזדמנות
להתחתן עם אברך ולחיות בצימצום וביצרתיות
להתחתן עם אברך ממשפחה עשירה
להתחתן עם עשיר ובלי תורה
להתחתן עם אדם עובד שיכול מהמשכורת שלו להחזיק כלכלית משפחה
להתחתן ולחיות על חשבון ההורים
לחכות עד סיום הלימודים ואז להתחתן
נתתי כאן 6 אופציות ואני משער שיש יותר
תלוי באברךalezish
מכיר כאלה שהם המפרנסים העיקריים בבית
אבל בהתחלה גם בלי זה, זה לא נורא

שנה ראשונה בכל מקרה בחיי צמצום אין כמעט הוצאות. (מחיה אלף, מגורים בקרוואן\קומבינה אלף, עוד אלף נסיעות בהערכה גסה)
הוא מביא מלגה, עובד קצת בערבים ומסתדרים
ככהרחפת..
חלק מהסיבות שהלכתי מיד ללמוד ולא לשירות לאומי.
מתרגלים לחיות בצמצום ובשמחה.
מאמינים שהתורה היא חיינו והיא באה בעמל של שני בני הזוג. לקבל מילגות מיוחדות או עזרה מההורים זה לא כ'צדקה', אלא כמו שההורים שלי אמרו לי ''זו הזכות שלנו להחזיק תורה!".
ועדיין, ברור שעדיף להסתדר לבד. עם אמונה בה', חריצות והתנהלות כלכלית נכונה, זה אפשרי בהחלט.
כל הכבוד!!אניוהוא
שירבו כמותך בישראל!
תודה.. אני כמו הרבה בסביבתי ב''ה.רחפת..
שהן כבר מיישמות את זה, אצלי עוד בשלב הדיבורים
כל הכבוד!י.


בלת"קבעוז ובענווה

לטעמי להיות נטל על ההורים זה עוול לכל הצדדים. לא הוגן כלפי ההורים ולא הוגן עבור מי שעושה זאת - כי הוא מפקיע מעצמו עול דרך ארץ.

 

לטעמי חשוב לעמוד על הרגליים כפי דעת הרמב"ם בהלכות דעות.

 

"

 

כג  [יא] דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך יישא אישה--שנאמר "מי האיש אשר נטע כרם, ולא חיללו . . . אשר בנה בית חדש . . . אשר אירש אישה" (ראה דברים כ,ה-ז).

כד  אבל הטיפשים, מתחילין לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה; וכן הוא אומר בקללות, "אישה תארש . . . בית תבנה . . . כרם תיטע" (דברים כח,ל)--כלומר יהיו מעשיך הפוכין, כדי שלא תצליח דרכיך.  ובברכה מה הוא אומר, "ויהי דויד לכל דרכיו, משכיל; וה', עימו" (שמואל א יח,יד).

 

"

 

ולפני שמישהו יקפוץ עלי - ברור לי שהרמב"ם דיבר לזמנו שאז היו נמצאים לומדים מלאכה בגיל 15...והיום זה הרבה יותר קשה. ברור לי.

 

על כל פנים הצלחה רבה בבחירות. 

 

 

אם זה ברור לך - למה הבאת את זה?אניוהוא
גם על הרמב'ם הידוע שמדבר על שילוב של תורה ועבודה - כתבו כל האחרונים שזה לא מדבר לדורנו (כבר מלפני 200 שנה בערך...)
מי שרוצה לגדול בתורה - בדורנו - צריך ללמוד כל היום.
ברור לי שקיימת תפיסה כזובעוז ובענווה

אני לא מסכים שזו הנהגה נכונה לכלל הציבור.

הנהגה של לימוד תורה כל יום וכל היום - היא לאנשים שיהפכו בעז"ה לרבנים שילמדו תורה את עם ישראל וצריך כאלה ב"ה.

 

השאר - שישלבו תורה עם דרך ארץ (דהיינו עבודה במהלך היום ולימוד תורה בלילה) ויעסקו בתורה בעיקר בשבתות וימים טובים.

 

כמובן - לעניות דעתי.

 

אגב, זה מזכיר לי וורט יפה ששמעתי מהרב אורי שרקי הי"ו על ההבדל בין קודש לקודש קודשים.

שאלו את הרצי"ה זצ"ל - מדוע נתן הרב הנזיר זצ"ל את השם "אורות הקודש" ואילו הרצי"ה נתן את השם "אורות". והרב ענה ש"אורות הקודש" הוא קודש, ואילו "אורות" הוא קודש קודשים.

תורה היא קודש ושילוב קודש וחול יחד הוא קודש קודשים. 

מצרף לינק למי שמעוניין.

Rav Sherki


 

אשריך!רק שמחה#
מתחברת לגישה הזו.רוזימרין
אני יודעת על עצמי שלא מתאים לי אברך (האמת היא, שגם אין סיכוי שהוא ירצה).
אני מאוד מאמינה בגישה שצריך ללמוד תורה וליישם אותה במציאות- גם במסגרת של עבודה.
אגבבעוז ובענווה

רמב"ם מול אחרונים זה לא כוחות

 

"אמר רבי יוחנן: לִבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלוא נקב מחט סידקית"

 

 

ברגע שזה כל האחרונים אז זה משתנהאניוהוא
גם בפסקי הלכות אחרים זה ככה.

(חוץ מזה שכאן יש גם ראשונים)
אתה מצטט את הרמב"ם הלא נכון בכלל!הדוכס מירוסלב

וגם מגמתית... לא טוב להיות מושפע תורנית מהחילונים של מרצ.

 

הלכות שמיטה פרק אחרון:

 


יב וְלָמָּה לֹא זָכָה לֵוִי בְּנַחֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִזָּתָהּ עִם אֶחָיו מִפְּנֵי שֶׁהֻבְדַּל לַעֲבֹד אֶת ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְהוֹרוֹת דְּרָכָיו הַיְשָׁרִים וּמִשְׁפָּטָיו הַצַּדִּיקִים לָרַבִּים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג-י) 'יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל'. לְפִיכָךְ הֻבְדְּלוּ מִדַּרְכֵי הָעוֹלָם לֹא עוֹרְכִין מִלְחָמָה כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל וְלֹא נוֹחֲלִין וְלֹא זוֹכִין לְעַצְמָן בְּכֹחַ גּוּפָן(=מקבלים כסף מאחרים, חובה מהתורה כידוע מעשרות וכו'). אֶלָּא הֵם חֵיל הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג-יא) 'בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ'. וְהוּא בָּרוּךְ הוּא זוֹכֶה לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח-כ) 'אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ': 

יג וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבַד אֶלָּא כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ וֶהֱבִינוֹ מַדָּעוֹ לְהִבָּדֵל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְעָבְדוֹ לְדֵעָה אֶת ה' וְהָלַךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁעֲשָׂהוּ הָאֱלֹהִים וּפָרַק מֵעַל צַוָּארוֹ עַל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם הֲרֵי זֶה נִתְקַדֵּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים וְיִהְיֶה ה' חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וְיִזְכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ כְּמוֹ שֶׁזָּכָה לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם. הֲרֵי דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם אוֹמֵר (תהילים טז-ה) 'ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי': 


 

היא הנותנתבעוז ובענווה

הרמב"ם מדבר בהלכות שמיטה על שבט לוי או כל איש ואיש אשר נדבה רוחו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו. לא על כלל ישראל.

ובאנלוגיה לימינו - ת"ח שילמדו את עם ישראל תורה - אכן צריכים ללמוד תורה כל היום.

אבל זו לא הנהגה לכלל הציבור.

 

 

תנוח דעתך - לא באתי לשכנע אותך, ולא הבנתי למה אתה קושר אותי למרצ..

 

אברך זה איש אשר נדבה רוחו. זה ממש לא כל הציבור. זה אפילו לאהדוכס מירוסלב

כל בני התורה, וזה אפילו לא כל תלמידי הישיבות.

אגב, הרמב"ם עשה ככה הלכה למעשה... כמו שציין @אניוהוא למטה

לא קושר אותך למרצ, אין צורך להעלב, פשוט ההבנה הזאת של הרמב"ם פשוט לא נכונה ונובעת משיקולים של אנשים זרים.

שום שיקולים זריםבעוז ובענווה

קריאת פשט הרמב"ם

התעלמות מוחלטת ממה שהרמב"ם כותב במקום אחר זה לא פשטהדוכס מירוסלב


שוב - הרמב״ם כותב את זהבעוז ובענווה
לא עבור כלל ישראל אלא עבור תלמידי חכמים ואברכים שיהפכו להיות רבנים בעם ישראל
זאת כבר המצאה, לא כתוב שם כלום על הוראה. רק על מי שמוכןהדוכס מירוסלב

להתמסר.

באופן כללי ההסתכלות שליאופטימיות
היא שהבחור ילמד ויעבוד בדיוק כמו האישה.
אני לא רואה עניין שלא..שיצא,יחשף לעולם,ידע להתמודד..אלו החיים..
תבדקי שני דברים:
1)האם הוא מתכנן להשאר אברך? אם כן-זו בחירה שלך
2)האם הוא צעיר ביחס אליך? [נניח את 19-20 והוא 22]
אם הוא צעיר אז זה די לגיטימי- תבדקי איתו אם הוא מחפש עבודה ואם יש לו כיוון ללמוד משהו. צאי מתוך נקודת הנחה שהכל בראש. ומתמודדים יחד ולא לבד!
אם הוא בן 25-26 עדיין אברך, א-כל הכבוד לו! באמת. ב-תחשבי אם זה מתאים לך. שמגיל כזה הוא מתחיל לבנות את עצמו רק במובן התעסוקתי. לי אישית זה היה מפריע, כי אני חושבת שזה לא מתאים לי להיכנס לנישואין כך.
בעיני,אפשר לשלב לימוד תורה עם עבודה! אני מצפה שיקבע עיתים ללימוד תורה,שיעבוד ושיהיה צעיר ביחס לגילי..אז אני יודעת שזה די קשה אבל מבחינתי זה משתלם.

כך גם אני יודעת שיש לו סדר יום בריא,קם מוקדם לעבודה ומשקיע זמן בלימוד קודש בערב.

[יש לי איזו תחושה כזו בנוגע לאברכים(חלילה מבלי לזלזל!!!!) שיש פחות תחושת מחוייבות מצידם ויהיו בחורים משום מה שיכולים לקום מאוחר(לא כולם,זה ברור..אבל אין לדעת;-\) ואז יוצא שהם חצי רגל בלימוד תורה וגם לא מפרנסים...]
התחושה שלך לא נכונה...אניוהוא
אני לא מרגישה מהאויר בכל אופן.אופטימיות
ושלא ישתמע לא נכון- ערך לימוד התורה הוא ערך מאוד חשוב בעיני. זה פשוט עניין אחר...
לא מכיר אברך אחד שמזלזל לא באחריות שלו ולא באשתוהדוכס מירוסלב

ואני מכיר אולי 1% מכל האברכים שלא מתמידים כמו שצריך.

מכיר עשרות אם לא מאות..

אז מי ידאג לערך הזה? רק החרדים?אניוהוא
לא אמרתי שלא יהיו אברכיםאופטימיות
זה דבר גדול!!
אני רק חושבת שזה דבר שאני לא סתם מרגישה..
[אני חושבת שתחושות במובן מסויים זה אוסף של זכרונות מדברים שנתקלנו(לטוב ולרע) בהם בחיים.]
שמעתי סיפורים מחברה דת"ל על בעל של חברה שלה..ומעוד מישהי על בעלה. ובאופן כללי זה אולי גם די הגיוני-אין מעסיק שמחכה לך בבוקר שתגיע.
מתי שיוצא לך לקום-אתה לומד תורה.

[אני בטוחה שיש כאלו יר"ש שאינם כך,אך זה לא גורע מהעובדה שזה דבר שהוא יכול להיות קיים].
בגלל שני סיפורים? שאלה רצינית...הדוכס מירוסלב

כי אני מכיר אחרת מהרבה יותר משני סיפורים

זה כבר מחלוקת במציאות.רק שמחה#


אז אולי זה לא מלמד לכאן ולכאן.הדוכס מירוסלב

אבל אני מכיר אולי סיפור אחד על אברך שעושה בכאילו שהוא אברך

יש כוללים שמקפידים איתם על שעותברגוע

צריך לשים אצבע וכד'

 

את צודקת שיש תופעה כזאת אצל האברכים של אי ניצול מק' של הזמן,

אבל לא יודע כמה זה נפוץ.

ובכ"מ יש גם כאלה שמגיעים לעבודה בזמן אבל לא באמת עובדים כל הזמן שהם במשרד..

ככה שזה לא הוכחה לכלום העובדה שיש מעסיק שבודק אותך.

ואני לא מסכים עם זה שהאברכים פחות רציניים מאחרים בעניין של ניצול הזמן ורצינות.

 

(ולא הבנתי למה ציינת שהוא דת"ל)

נכוןאופטימיות
העובדה שיש מעסיק שמחכה לך בבוקר מלמדת רק שיש לך מחוייבות. שיש סדר. גם אם לא בא לך לקום היום מוקדם.
אני לא נכנסת לניצול הזמן בעת העבודה,כי זה יכול להיות בכל דבר,גם כאן לצורך העניין שיהיו כאלו שישבו בישיבה והראש שלהם יהיה במקום אחר.
נקודה להבהרה: לא אמרתי 'שהאברכים' פחות מנצלים ורציניים..
אמרתי שאני בטוחה שלא כולם כאלו.

[אני חושבת שתורה צריך ללמוד מתוך אהבה, כי אתה מרגיש מחובר אליה. כי אתה מתענג עליה.
אמרת עכשיו שיש ישיבות ששמים בהן אצבע, יש בזה אולי משהו טוב מבחינת זמנים,אבל פחות התחברתי-אדם שרוצה ללמוד תורה באמת לא צריך לא אצבע ולא כלום.
רק רצון להתדבק בה']
לא צריך ללמוד תורה רק מאהבה, אי אפשר להתחיל ככה בכללהדוכס מירוסלב

וללמוד כי אתה מתענג עליה, זה לא לשמה. ללמוד *כש*אתה מתענג עליה זה האידאל!

 

בע"ה שנזכה.

נכוןאופטימיות
כמובן שלא רק מאהבה.

אבל כאן היות וזה עניין אישי של אדם עם ה' -פחות התחברתי לזה במובן שגורם חיצוני שכזה יכול להפוך את הלימוד למשהו אחר.

אין לי דעה מוחלטת לגבי העניין.פשוט פחות אהבתי.
זה דווקא טוב לחלק מהאנשים וזה כלי עזר נגד יצר הרעהדוכס מירוסלב

שלא ח"ו ליפול בגזל של התורמים הצדיקים...

אוקיברגוע

אולי לא הבנתי אותך נכון,

או שאת חוזרת בך ממה שכתבת-

"יש לי איזו תחושה כזו בנוגע לאברכים(חלילה מבלי לזלזל!!!!) שיש פחות תחושת מחוייבות מצידם"

 

וברור שלשים אצבע זה לא לכתחילה ויש בזה חסרון,

אבל מה לעשות שאנחנו בני אדם ויש לנו קשיים

ולפעמים אנחנו צריכים משהו חיצוני שיתפוס אותנו ויעזור לנו.

 

(אני מתלבט אם אני בעד לשים אצבע, רק רציתי לציין שיש מקומות שתופסים אותם לא פחות באשר במקום עבודה רגיל)

מז"א לשים אצבע?הדוכס מירוסלב


כשנכנסים לכולל שמים אצבע במכשיר שמזהה אותךברגוע

אפשר ככה לראות בדיוק באיזה שעות היית בכולל,

ומי שמחסיר הרבה שעות מורידים לו במילגה.

כוללי הייטק ;)הדוכס מירוסלב


כנראה לא קראת את ההמשךאופטימיות
שם הסברתי יותר את כוונתי..

"[אני בטוחה שיש כאלו יר"ש שאינם כך,אך זה לא גורע מהעובדה שזה דבר שהוא יכול להיות קיים]"
קראתי את ההמשךברגוע

אז את אומרת (או לפחות ככה היה נראה..) שזה לא כולם

אבל בגדול תופעה שנפוצה יותר אצל אברכים.

 

זה מה שהפריע לי

אבל כבר הסברת פה- נכון - לקראת נישואין וזוגיות

אז לא משנה..

לאו דווקא נפוצהאופטימיות
אלא פשוט תחושה שזה דבר שקיים.
אני מסכים שזה קייםברגוע
רק לא מבין למה להכניס את זה לתוך משוואה של עבודה מול אברכות
סתם דוגמא שעלתה לי לראשאופטימיות
שיכולה להסביר למה חלקם יכולים להגיע למצב של תחושת שיחרור ופחות רצינות ביחס ללימוד.
כי זה לא עניין של מחוייבות כלפי מישהו במציאות..זה בינך לבין ה'
ויותר קשה להקפיד.

[@פלוני מפונפן שמעבירים אצבע בישיבה זה טוב אולי מבחינת זמנים ושיש לך יום מסודר,שאתה נמצא בשעה מסויימת ולא מתחיל ללמוד מאוחר (כי אתה קם מאוחר כתוצאה מחוסר המחוייבות הפורמלית), אבל מבחינה פנימית זה יכול להוביל את הלימוד למקום אחר כמו שאמרתי.]
יכול, אבל גם יכול אחרת...הדוכס מירוסלב

זה ספק מול ספק

נכון.אופטימיות
לכן אמרתי שאין לי דעה מוחלטת לגבי זה..
יכול להיות "מתוך שלא לשמה בא לשמה" ויכול להיות ההפך.
תזכי לבעל ת"ח בע"ה ותהי שמחההדוכס מירוסלב


אמןאופטימיות

(וכן לאמור)
חח רחל אשת רבי עקיבא, באחריותך??הדוכס מירוסלב


חחח היא התכוונהאניוהוא
שתזכה להיות בעל ת'ח.
עדיין צריך רחל אשת רבי עקיבא ;)הדוכס מירוסלב


עוד משהו-ברגוע

מה שאני אומר בעצם זה שתחושת מחוייבות זה לא רק לקום בזמן בבוקר,

אלא בעיקר ניצול הזמן.

 

ואני לפחות מעריך יותר מישהו שקם מבחירה חופשית ב- 7

מאשר מישהו שחייב לקום ב- 6

(ומה הוא עושה בשבתות או בחופשים?)

(מן הסתם זה תלוי במקום ובחברה מסביב)צריך עיון
מה זה 'זה' ?אופטימיות
התחושה שלי או המציאות שאני מתארת?
המציאותצריך עיון
תמיד תלוי את מי תשאלי.ענבל
בס"ד

בעיניי זה חוסר אחריות משווע.
בעיניי להיות אברך זה מהותית לא נכון.
בעיניי זה עוול לילדים שיהיו.
אבל זה רק בעיניי.
את כנראה תחשבי אחרת.
זאת עובדה שיש שמצליחים לחיות ככה.
אלוקים יודע איך ואני לא רוצה לדעת איך.
דייקת בדבריךאניוהוא
זה רק בעינייך. בלבד.


הגזמת ביותר.
דווקא אני יודעת על עוד כמה שחושבים כמוני.ענבל
בס"ד

אפילו גדולים יהודים.
יודעת לציין רק את הרמב"ם אבל לא יודעת לציין מקום ספציפי. מוזמן לחפש.

אני רק אתייג:
@Admin
ואני לא יודעת אם השני נכנס לפה אבל אתייג בכל זאת בתקווה שהוא יראה-
@ארץ השוקולד
כבר הוזכר הרמב'ם פה וכבר כתבתיאניוהוא
שכל האחרונים כתבו שזה לא לדורנו.



ועוד הערה בעניין הרמב'ם-
הוא בעצמו בהתחלה למד ולא עבד.
עד שהספינות של אחיו טבעו עם כל הסחורה ואחיו מת מצער. ואז לא היה לו ברירה והוא 'יצא' לעבוד.
לא רק שזה לא דעת הרמב"ם, הוא גם כתב במפורש שאברכות היא טובההדוכס מירוסלב

וכל אחד יכול להכנס להסדר שבט לוי ככה ואז עם ישראל צריכים לפרנס אותו (ממש בסוף הלכות שמיטה).

 

לדידי, הישוב הוא פשוט.

ההבדל הוא שאדם לא יכול להטיל את עצמו על הציבור (ההלכה הידועה שאנשים מעוותים בכוונה), אבל הציבור חייב לפרנס את מי שתורתו אומנותו בדומה לזה שהוא חייב לפרנס את שבט לוי מהתורה כדי שילמדו תורה ויעבדו את ה'.

יש שלא קיבלו את התירוץ שלךאניוהוא
טוענים שהרמב'ם חזר בו.
(מה שלא יכול להיות כי היד החזקה נכתבה אחרי פיהמ'ש)
ולכן אומרים את מה שאמרתי...
אני לא שם עליהם ;) זה בצחוק כמובןהדוכס מירוסלב

אין לי מושג מי אומר ככה, לא שמעתי את זה מאף אחד חוץ ממצביעי מרצ כנ"ל...

גם נפסק כך בטור ובשולחן בהלכות תלמוד תורה ומשא ומתןארץ השוקולדאחרונה
הרב יצחק שילת עבד/עובד כספרן בישיבה כדי לשמור על דברי ההלכה הללו.

מוזמנים לעיין ביורה דעה רמו סעיף כאובאורח חיים סימן קנו.

אגב, מרן רבי יוסף קארו היה סוחר ורש"י היה יינן ועוד...

ולמי שציין את דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל, אציין אנקדוטה כדי לשעשע: הוא כתב שם בין איש ובין אשה.
אז עד הסוף, אם כך- מותר לנשים ללמוד תורה😜
ימ''ל

אתה גם מוציא מההקשר וגם מציג את זה כאילו הרמב''ם כתב על זה שזה אסור ובכל זאת עבר על האיסור. זה חמור מאוד.

 

הרמב''ם ואחיו ר' דוד היו שותפים במסחר(ושניהם היו ת''ח, לדברי הרמב''ם אחיו היה לא פחות ממנו) - שניהם השקיעו כסף, אחד נשאר לדאוג למשפחה (גם לאשה ולבנות של אחיו) ואחד יצא לעשות עסקים. אין פה שום קבלת כסף על לימוד תורה.

 

(גם הערבוב של דברי הרמב''ם בסוף הלכות שמיטה ויובל הוא הוצאה מההקשר תמוהה ביותר, ועוד על פיה לסתור דברים מפורשים וארוכים בהלכות ת''ת ובפירוש המשנה זה אפילו תמוהה יותר @פלוני מפונפן)

אתה מוזמן להסביר את הפשט בדברי הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובלהדוכס מירוסלב
עבר עריכה על ידי פלוני מפונפן בתאריך ט"ז בסיון תשע"ז 21:12

אחרת.

 

ועד כמה שאני זוכר הרמב"ם לא קיבל כסף על דאגה למשפחת אחיו, אבל נעבור על האגרת שוב.

הוא כותב שם במפורש שהוא נתן לו כסף לשבת בטח, כך הלשון "ואני יושב לבטח", ולא כתוב בשום מקום שהיה האומן לביתו תמורת הכסף.

 

ולהוסיף את האגרות מהגניזה הקהירית שמעידות במפורש שהרמב"ם וישיבתו קיבלו הקצאות מיהודי תימן אשר בעדן (בתקופה ההיא).

אתה מוזמן לעיין במאמר של ש.ד. גוייטין: "תמיכתם של יהודי תימן בישיבות בבל וא״י ובישיבת הרמב״ם, תרביץ לא (תשכ״ו), עמ׳ 366—370."

 

בקצרה, הוא מביא שם מהמכתב את הלשון המדוייקת של סיכום התרומות, ומוכיח שם שאין זה תרומה אישית לרמב"ם אלא לכל תלמידיו (ככה שברור שהוא לא פסק ככה), וגם שברור שהוא לא עשה שם עסק ואין זה פרעון הלוואה, אלא זאת תרומה גמורה.

יש לי את המאמר אצלי אם אתה לא מוצא אותו.

 

ועכשיו תאמר לי אתה, על מי קשה מהמציאות? שהרי הרמב"ם קיבל כסף ללימוד תורה במפורש ויש על כך עדויות ממנו ומאחרים. וההבנה שלי בפשט הגמור של דברי הרמב"ם בהלכות שמיטה מסתדר, ושלך לא.

לסיכום, כמדומני שבלא לדעת את ההקשר ההיסטורי, קשה להעיד על דברי הרמב"ם זיע"א.

והדברים נכוחים, ולא נותר אלא להודות על האמת ולהכיר בדברי הרמב"ם כפשטם.

 

פשוט מאוד - אין שם מילה אחת על תרומה/תשלום מבני אדםימ''ל

הדבר היחיד שכתוב זה שמי שיוותר על דברי העולם הזה (לאו דווקא בלימוד תורה, מדובר שם גם על גויים למשל) הקב''ה יזכה לו מה שמספיק לו.

(יש שהשוו את אותו אחד לכהנים וללויים - זה שטות שכן ברור שלא נותנים לו מתנות כהונה וכדו', בקיצור - אין שום קשר למתנות מבני אדם).

 

בטח שלקחת לשון כזאת סתומה, מהלכה שלא מבמקומה, ועל סמך זה לסתור דברים מפורשים מההלכה שנאמרה בהלכות תלמוד תורה זה עיוות שקשה לומר שהוא לא נעשה במכוון. לא ככה לומדים הלכה.

 

לגבי הגניזה, צריך לראות במה מדובר.
א. למה יועדה התרומה? (לישיבה מותר לקבל תרומות בשביל תאורה, כלפים, בית מדרש וכו'. לתלמידים אסור לקבל תרומה על הלימוד - זה הבדל גדול).

ב. נניח שהרמב''ם עצמו קיבל כסף, מה אתה אומר בעצם? שהוא סתר את עצמו? מעשה לסתור? תתייחס לגופם של דברים, אני לא רואה איך הדברים בהלכות ת''ת משתמעים לשתי פנים...
ג. ש.ד.ג ידוע כמקור מפוקפק לאגרות (גם הרב קאפח כתב את זה), צריך לראות מה המקור שלו.

ציטטתי לך את האגרת עצמה. הוא לא היחיד שכותב בזההדוכס מירוסלב

 

א. זאת הייתה תרומה גמורה לבית המדרש לחלוקה.

כמו שאמרתי, אתה מוזמן לבקש את המקור, הוא עמדי.

 

ב. כמו שאמרתי, הפשט שלי עומד מול המציאות. שלך בעייתי. אז הרמב"ם לא סותר כלום לדידי, ואילו לדידך קשיא.

 

ג. הוא לא מקור לכלום, לשון האיגרת מובאת שם.

מוזמן להראות לי מקום שהרב קאפח כותב ככה.

 

לפסול ככה בקלות חוקר, גם אם הוא לא הכי ירא שמים, נראה לי מגמתי לגמרי.

לא עוזר, אשמח לראות את המקור.ימ''ל

לא פסלתי אותו, אני משתמש בכתביו. אני רק אומר שצריך לקחת בערבון מוגבל (ולייראת השמיים שלו לא התייחסתי בכלל כי היא לא ממש רלוונטית).

שולח במסר, יש על זה זכויות יוצריםהדוכס מירוסלב


לא קיבלתיימ''ל
שים לב שאתה לשלוח לימ''ל עם שני גרשים בודדים (') ולא גרשיים (").
אוח, עד שזה נשלח. אתן לך את המקור משםהדוכס מירוסלב

זה מופיע במלואו "אוסף הודו" מס' 176 

ויש גם ציון לתשובות הרמב"ם מהדורת פריירמן עמ' 152-153

 

קבל תיקון, אני חושב שהמכתב נקרא מכתב יעקב בן סלים, והמקורות הנ"ל הן האישוש ההיסטורי שלו.

צריך להתיישב על זה וכרגע אין לי יכולת

אז לגבי האיגרתימ''ל

בציטוט שלה במקור ששלחתי לי אין אף אזכור לא לישיבה ולא ללימוד/ללומדי תורה.

 

כל מה שכתוב הוא שהכסף (שנשלח בצורת קפה המיועד למכירה ואת כסף המכירה נתבקש להעביר לר' משה שהוא כנראה הרמב''ם) נשלח לרמב''ם - לא כתוב מה מטרתו וייעודו של הכסף. מן הסתם השימוש בכסף היה נתון לשיקולו של הרמב''ם שמעבר להיותו גדול הדור גם היה פרנס ודאג לענייני הקהילה כמו דאגה לעניים וכדו'.

 

הוצאה מההקשר ספקולטיבית לגמרי (שדי אופיינית לגוייטין כאמור).

מוזמן לפתוח על זה שרשור נפרד, זה כבר זמן גלישההדוכס מירוסלב

עצוב

וואוימ''ל

אני מתפלא כל פעם עד כמה שההבנה שלך יכול להיות מוזרה. איך אתה תמיד מבין מתוך דברי את ההיפך ממה שכתבתי במפורש?

 

כתבתי שהוא קיבל צדקה לעצמו? מה נסגר איתך?

הוא קיבל כסף (כמו שאר הפרנסים שלהם לא הייתה ישיבה) - בשביל מה? לא כתוב. אני מעריך שבשביל ענייני הקהילה (צדקה וכו'). מה הקשר לתשואה? אתה מנסה להגחיך את מה שכתבת אבל יוצא מגוחך פי כמה. חבל.

 

בהמשך אתה כבר מזלזל באופן בוטה אז הפסקתי לקרוא ואני לא רואה עוד עניין לדון איתך. כל טוב.

הכסף ניתן לו אישית בעצמו.הדוכס מירוסלב

שוב אתה מעקם את העולם כדי לא להודות שטעית.

לא ברור, יהודי יקר, לא ברור!

כתבתי אחרת??ימ''ל

בחיי לא ראיתי דבר כזה...

 

אכן, כןהדוכס מירוסלב

אתה מנסה להציג את זה כאילו הרמב"ם לא קיבל כסף בגלל שהוא לומד תורה.

אלא שהוא איזה פרנס ציבור/חלפן כספים בשם הפלפול.

 

אבל ההבנה הפשוטה היא לא ככה, הוא קיבל כסף שנשלח לבית המדרש (לא לצדקה, לא לצרכי ציבור מובן מאליו מההקשר שכל הכספים נשלחו לרבנים ודיינים), ופשוט מה המטרה של הנתינה (עזוב את צד המקבל).

והרמב"ם היה צריך, אליבא דידך, לשלוח מכתב חזרה ולכתוב לו "תודה, אבל לא תודה"!

 

או שמא תטען כך עכשיו?

כבר הסברתי שאין שם כל אזכור לא לישיבה ולא ללומדי תורהימ''ל

אין לי מה להוסיף, וגם רצון לדון אם אדם שמזלזל וכל כך אטום מלהקשיב אין לי עניין.

 

בהצלחה.

אתה מחפש להעלב בכח??הדוכס מירוסלב

לילה טוב

מה הוצאתי מההקשר?אניוהוא
גם יששכר וזבולון היו שותפים.
ובכל זאת יששכר למד כל היום.

אז לא הבנתי מה אתה רוצה.

לא אמרתי שהרמב'ם עשה ההפך ממה שאמר.
רק אמרתי שצריך להבין את הרמב'ם בצורה נכונה.
והראיה שזה לא הפשט היא התנהגותו של הרמב'ם בעצמו.
מכאן אתה למד - שיש מציאות שמותר ללמוד בלי לעבוד, ועכשיו תסביר את זה עם דבריו בפיהמ'ש. או שחזר בו או שיש חילוק אחר.
זהו בדיוקימ''ל

שזה שהוא למד ולא עבד לא רלוונטי לעניין (וזה גם לא נכון שהוא לא עבד, הוא לא היה בדרכים ובים ולכן כתב 'יושב בטח' אבל הוא עסק ברפואה). להביא את זה שהוא לא יצא למסחר בניגוד לאחיו בהקשר הזה זו הוצאה מההקשר.

 

לגבי יששכר וזבולון - זה עניין אחר, אין פה צדקה כי הם שותפים. כן יש פה מה שחז''ל קראו פרקמטיא לת''ח.

 

מותר ללמוד בלי לעבוד, למשל אם יש לך כסף - אסור לקבל כסף על לימוד. אלו שני דברים שונים ואת השני הרמב''ם לא עשה מעולם.

 

לגבי פירוש המשנה - לא הבנתי מה אתה רוצה, הדברים שם מפורשים וחמורים אפילו יותר מבמשנה תורה (אצרף אותם כתגובה לתגובה הזו). אם תרצה התייחסות ללשון מסוימת צטט אותה.

פירוש המשנה (אבות פ''ד ה''ו)ימ''ל

כבר רציתי לא לדבר בזה הציווי, לפי שהוא מבואר, וליודעי גם כן שדברי בו לא יאותו לרוב הגדולים בתורה, ואולי לכולם; אבל אומר ולא אחוש, מבלי לשאת פנים למי שקדם ולא למי שנמצא.

דע, כי זה כבר אמר: אל תעשה התורה קרדום לחפור בה, כלומר: אל תחשבה כלי לפרנסה, ובאר ואמר שכל מי שיהנה בזה העולם בכבוד תורה שהוא כורת נפשו מחיי העולם הבא. והעלימו בני אדם עיניהם מזו הלשון הגלויה, והשליכוה אחרי גוום, ונתלו בפשטי מאמרים שלא הבינום - אני אבארם - והטילו להם חוקים על היחידים ועל הקהילות, ועשו את המינויים התוריים לחוק מכסים, והביאו בני אדם לסבור שטות גמורה, שזה צריך ומחוייב, לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים העוסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות, אין בתורה מה שיאמת אותו, ולא רגל שישען עליה בשום פנים. לפי שאנו אם נעיין בתולדות החכמים, זכרם לברכה, לא נמצא אצלם לא הטלת חובות על בני אדם, ולא קיבוץ ממון לישיבות המרוממות הנכבדות, ולא לראשי גלויות ולא לדיינין ולא למרבצי תורה ולא לאחד מן הממונים ולא לשאר האנשים, אלא נמצא קהילותיהם כולן יש בהם עני בתכלית, ועשיר רב הממון בתכלית, וחלילה לה' שאומר שהם לא היו גומלי חסד ונותני צדקה, אלא זה העני אילו פשט ידו לקחת היו ממלאים ביתו זהב ומרגליות, אבל הוא לא היה עושה כן, אלא מסתפק במלאכה שיתפרנס ממנה, בין ברווח בין בדוחק, ובז למה שבידי בני אדם, הואיל והתורה מנעתו מזה. וכבר ידעת כי הלל הזקן היה חוטב, והיה חוטב עצים ולומד לפני שמעיה ואבטליון, והוא בתכלית העניות, ומעלתו - עד כי תלמידיו הם אשר הושוו למשה ויהושע, וקטן תלמידיו רבן יוחנן בן זכאי. ולא יסופק לבר דעת שאילו היה מסכים לקבל מבני דורו, לא היו מניחים אותו לחטוב עצים. וחנינה בן דוסא, אשר קול קורא עליו: "כל העולם כולו אינו ניזון אלא בשביל חנניה בני וחנניה בני דיו קב חרובין מערב שבת לערב שבת", ולא ביקש מבני אדם. וקרנא דיין בכל ארץ ישראל, והוא היה משקה שדות, וכשהיו באים בעלי הדין, היה אומר: או שתתנו לי מי שישקה במקומי כשאני מתעסק עמכם, או שתתנו לי שעור מה שאבטל מעבודתי, ואדון לכם. ולא היו ישראל בני דורם של אלו וזולתם לא אכזרים ולא שאינם גומלי חסדים, ולא מצאנו חכם מן החכמים שהיה מצבם דחוק שיגנה אנשי דורו שאינם מרחיבים לו, חלילה לה', אלא הם בעצמם היו חסידים, מאמינים באמת לעצמה, מאמינים בה' ובתורת משה, אשר בה הזכיה בעולם הבא, ולא יתירו לעצמם זה, ויסברו שהוא חלול השם אצל ההמון, לפי שהם יחשבו התורה למלאכה מן המלאכות אשר מתפרנסים בהן, ותתבזה אצלם, ויהיה עושה זה "דבר ה' בזה" +במדבר טו, לא+.

ואמנם טעות אלו המתגברים כנגד האמת והלשונות המפורשים, בלקיחת ממון בני אדם ברצונם או על כורחם - הן המעשיות אשר ימצאו בתלמוד באנשים בעלי מומים בגופותיהם, או זקנים באו בימים עד שלא יוכלו לעשות מלאכה, שאין תחבולה להם אלא לקחת, ואם לא - מה יעשו, הימותו? זה לא ציוותו התורה. ואתה תמצא המעשה אשר הביאו בו ראיה באומרו: +משלי טו, לא+ "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" - בבעל מום, לא יוכל לעשות מלאכה. אבל עם היכולת, לא המציאה התורה בזה דרך.

רב יוסף, עליו השלום, היה נושא עצים, ואומר: "גדולה מלאכה שמחממת את בעליה", רצונו לומר, שבעת יגיעת איבריו - יכובד משכבם - במשא העץ הכבד, היה מתחמם גופו בלא ספק, והיה משבח זה ושמח בו, והיה לבו טוב במתנת בחלקו, בגלל מה שהיה אצלו ממעלת ההסתפקות.

וכבר שמעתים, הניפתים, נתלים באומרם: "הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושלא להנות אל יהנה כשמואל הרמתי". וזה אינו דומה לזה כלל, ואמנם זה אצלי סילוף ממי שמביא ראיה ממנו, הואיל והוא מבואר ואין בו מקום לטעות. כי אלישע לא היה מקבל ממון מבני אדם, כל שכן שלא היה מטיל עליהם ומחייבם בחוקים, חלילה לה' מזה, ואמנם היה מקבל הכיבוד בלבד, כגון שיארחו איש אחד, והוא בדרך, נוסע, וילון אצלו ויאכל אצלו בלילה ההוא או ביום, וילך לעסקיו. ושמואל לא היה נכנס בבית איש, ולא אוכל ממזונו. ובכגון זה אמרו החכמים, שתלמיד חכמים, אם רצה להדמות לזה, עד שלא יכנס אצל איש - יש לו לעשות כן, וכמו כן אם רצה להתארח אצל איש בהכרח נסיעה או כיוצא בה - יש לו לעשות כן. לפי שכבר הזהירו מן האכילה ללא הכרח, ואמרו: "כל תלמיד חכמים המרבה סעודותיו בכל מקום" וכו', ואמרו: "כל סעודה שאינה שלמצוה אסור לתלמיד חכמים להנות ממנה".

ולמה אאריך בזה הענין, אני אזכור המעשה אשר התבאר בתלמוד, והמתעקש יעשה כרצונו: היה איש שהיה לו כרם, והיו באים בו גנבים, וכל אשר היה פוקדו בכל יום, היה מוצא ענביו מתמעטים וחסרים, ולא היה לו ספק שאיש מן הגנבים שמהו מטרה. והיה מצטער מזה תמיד כל ימי הענבים, עד שבצר ממנו מה שבצר, ושטחו עד אשר יבש, ואסף הצמוקים. ומדרך בני אדם, שכאשר יאספו הפירות המיובשים, יפלו גרגרים מן התאנים והצמוקים, ומותר לאוכלם, מפני שהם הפקר, וכבר הניחום בעליהם למיעוטם. ובא ר' טרפון במקרה יום אחד לזה הכרם, וישב, והיה מלקט מן הצמוקים הנופלים ואוכלם. ובא בעל הכרם, וחשב שזה הוא אשר היה גונב ממנו כל השנה, ולא היה מכירו, אבל שמע שמו. ומיהר אליו ותפשו, והתגבר עליו, ושמהו בשק, ורץ עמו על גבו להשליכו בנהר. וכאשר ראה ר' טרפון עצמו אובד, צעק: "אוי לו לטרפון שזה הורגו". וכאשר שמע זה בעל הכרם, הניחו וברח, ליודעו כי חטא חטא גדול. והיה ר' טרפון בשארית ימיו מאותו היום דואב ומיליל על מה שארע לו, בהצילו נפשו בכבוד התורה, והוא היה בעל ממון, והיה יכול לומר לו: הניחני, ואני אשלם לך כך וכך דינרים, וישלם לו, ולא יודיעהו שהוא טרפון, ויציל נפשו בממונו, לא בתורה. אמרו: "כל ימיו שלאותו צדיק היה מצטער על דבר זה ואומר: אוי לי שנשתמשתי בכתרה שלתורה, שכל המשתמש בכתרה שלתורה נעקר מן העולם". ואמרו בזה: "משום דר' טרפון עשיר גדול הוה, והוה ליה לפיוסיה בדמים".

ופתח רבנו הקדוש, עליו השלום, אוצרות חיטה בשנת רעבון, ואמר: כל מי שרוצה לקחת פרנסתו יבוא ויקח פרנסתו, ובתנאי שיהיה תלמיד חכמים. ובא ר' יונתן בן עמרם ועמד לפניו, והוא אינו מכירו, ואמר לו: פרנסני, ואמר לו: באיזו גדר אתה מבחינת הלימוד? ואמר לו: פרנסני ככלב וכעורב, רצונו לומר: אפילו אין לי חכמה, וכמו שיפרנס ה' חיה טמאה ועוף טמא פרנסני, שאין עם הארץ פחות מהם. ונתן לו. שוב התחרט אחר כך על שפיתהו בדבריו, ואמר: "אוי לי שנהנה עם הארץ מנכסי". ואמרו לו אותם אשר הודיעם מה שארע: אולי יונתן בן עמרם תלמידך הוא, אשר אינו רוצה להנות בכבוד תורה, כל שאפשר לו זה, ואפילו בתחבולה? וחקר ומצא הדבר כן. ושני אלה המעשים ישתיקו כל חולק בזה הענין.

ואמנם הדבר אשר התירתו התורה לתלמידי חכמים הוא, שיתנו ממון לאדם, יעשה להם סחורה בו בבחירתו, אם ירצה - ועושה זה יש לו שכר על כך, וזה הוא מטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים - ושתמכר סחורתם תחילה למה שיימכר, ותתפס להם ראשית השוק דוקא. אלו חוקים שקבע ה' להם, כמו שקבע המתנות לכהן והמעשרות ללוי, לפי מה שבאה בו הקבלה. כי שתי הפעולות האלה יש שיעשו אותן הסוחרים קצתם עם קצתם על דרך הכבוד, ואפילו לא היתה שם חכמה, ולכל הפחות יהיה תלמיד חכמים כמו עם ארץ מכובד. וכן פטרה התורה את כל תלמידי החכמים מחובות השלטון כולן, מן המיסים, והאכסניות, ומיסי הנפש, והם אשר יקראו כסף גולגלתא, יפרעום בעבורם הקהל, ובנין החומות וכיוצא בהן. ואפילו היה תלמיד החכמים בעל ממון רב לא יחוייב בדבר מזה. וכבר הורה בזה רבנא יוסף הלוי זצ"ל לאיש באנדלוס, שהיו לו גנות וכרמים שהיה מחוייב עבורם אלף דינרים, והורה לפוטרו מהמס, להיותו תלמיד חכמים, אף על פי שהיה משלם המס ההוא אפילו העני שביהודים. וזה דין תורה, כמו שפטרה התורה הכהנים ממחצית השקל, כמו שבארנו במקומו, ומה שדומה לזה.
 

ר' בהגהות יעב'ץ על המקום.אניוהוא
אתה שם לב שכולם פה טענו שאברכות היא איסור?הדוכס מירוסלב

כי כרגע נראה שאתה כותב כמו @אניוהוא בדיוק

שמתי לב וגם אני טוען ככה (בדעת הרמב''ם כמובן)ימ''ל

יששכר וזבולון היא לא אברכות, ההבדל ביניהם הוא תהומי - זו שותפות, בה רק אחד הצדדים יוצא למסחר אבל שניהם משקיעים משאבים. זו אחת מ3 הפריווילגיות שהתירו לת''ח. ממש לא לקבל שכר על הלימוד = אברכות.

 

לא יודע איך הבנת מדברי שאני מסכים עם @אניוהוא.

אתה טוען ששבט יששכר לא ישבו ועמלו בתורה בלבד?הדוכס מירוסלב

לא הבנתי, אתה חושב שהם היו ביזנס מאן-ים?

 

שים לב: אתה טוען שאדם לא יכול לתת למישהו חלק מהתורה שלו ע"פ הרמב"ם בתמורה לכסף (ומחלוקת אם זה נר לנר או חלוקה).

אבל אתה טוען שיששכר עשו ככה וזה בסדר.

אין פה סתירה?

שים לב להבדל:ימ''ל

יששכר וזבולון זו שותפות - שניהם משקיעים במסחר בשווה ושניהם מקבלים חלקים ברווח ע''פ ההשקעה.

 

מה ההבדל ביניהם? יששכר לא יוצאים לסחור בפועל אלא לומדים (רובם, מן הסתם לא כל השבט) ואילו זבולון שטים למסחר. אין פה קבלה של כסף על הלימוד - הכסף הוא תוצאה של המסחר בכסף שלהם וניתן להם ע''פ חלקם בהשקעה. כן יש פה השקעה של מאמץ (בלבד! לא כסף..) בשביל שהם יוכלו ללמוד - זה אחד משלושת הדברים שהתירו לת''ח לקבל עבור הלימוד - שיעשו פרקמטיא בכסף שלו.

שבט יששכר עסקו במסחר?? זה חידוש גדול. איפה זה כתוב?הדוכס מירוסלב

אין לי מושג מאיפה הבאת את זה ששבט זבולון פשוט היו "הברוקרים" של שבט יששכר.

אבל מעולם לא שמעתי כדבר הזה.

 

מה שהיה צורך להתיר, זה לדידך, לא לשיטת כל השאר.

אמרתי שעסקו? כתבתי שהשקיעו מכספםימ''ל

כתבתי זאת כמה פעמים, שים לב להבדל.

 

וזה לא 'לדידי' - זו שיטת הרמב''ם.

כמו שכתבתי, נראה לי שהברוקריות הזאת היא המצאההדוכס מירוסלב

אתה מוזמן לספק מקורות ולחדש לי.

בפשט הדברים מובן מאליו שלא הייתה שם עסקה כזאת.

מה ששבט יששכר עשו, עשו לעצמם, וחלקם היו אברכים וחלקם לא.

עם כל זאת, שבט זבולון תרמו מהונם בלי שום קשר לשאר.

לא יודע מאיפה הבאת שעסק ברפואה לפני שאחיו מת.אניוהוא
רק לאחר שהוא מת
הוא נאלץ לעבוד כרופא.

גם איש לאשתו יכולים להיות בבחינת יששכר וזבולון.

אתה צריך להסביר לדבריך את הברייתא מאבות פ'ו 'כך היא דרכה של תורה..' לדעת כל הראשונים שאמרו שזה גם למי שאין לו כסף.

את פיהמ'ש אני מכיר היטב

איך פספסתי את זה הרמב"ם כותב במפורש שהתחיל ללמוד רפואההדוכס מירוסלב

אחרי גיל 40, רק אחרי שיצא מהדיכאון על מות אחיו, שהיה כשהיה בן 37.

@ימ''ל

 

עריכה: כמדומני שזה היה 8 שנים אחרי שאחיו נפטר.

קודם כלימ''ל

כבר אמרתי שזה לא רלוונטי לעניין - באותם שנים הוא לא עבד כי הוא היה מושקע במסחר (כלומר אחיו סחר בכסף שלו, את זה הוא כתב במפורש).

זכור לי שהוא עסק ברפואה עוד לפני, לא כמקצוע אצל הסולטן אבל אני לא משוכנע בזה (זכורה לי אמירה כזו של אבן אלקפטי בספר תולדות החכמים אבל אני לא משוכנע כאמור - בין כך ובין כך זה לא רלוונטי כנ''ל).

 

לגבי איש ואשתו - מסכים, אבל אין צורך ליששכר וזבולון, כל אדם רשאי להתפרנס ממלאכת אשתו.

 

מה אני צריך להסביר? דרכה של תורה היא להסתפק במועט, לא לקבל כסף על הלימוד - אם מישהו צריך להסביר את המימרא הזו זה אתה.

 

אם אתה מכיר אז אשמח לשמוע איך הבנת אותו כי הוא אוסר במפורש לקבל כסף על לימוד תורה.

בהלכות שמיטה הוא במפורש מתיר! הישוב הוא כמו שכתבנו לעילהדוכס מירוסלב

שנינו בנפרד...

גם אם תחלק בין שבט לוי לשאר העם, אתה תראה שבעניין הפרנסה אי אפשר לחלק.

 

זה גם מתיישב בקלות עם פיהמ"ש ובמיוחד הקטע שהדגשת.

החובה על הציבור, אבל אי אפשר לבוא ולהוציא בכח.

זה לא תרומות ומעשרות שאפשר לתבוע (וגם שם זה דבר לא ישר).

 

אני גם ממש לא מבין, גם שאפשר ליישב את הרמב"ם וגם כשהוא לא הפוסק היחיד ורוב הדעות הן כמו שנוהגים העולם, וגם כמו שגדולי ישראל רבים מאוד נהגו (תנאים ואמוראים).

להזכיר את מאמר הגמרא "אין תורה מתקיימת אלא במי שאכזרי על בניו כעורב שכן מצינו ב..." וכו' והדבר מובא עם ראיות ומעשה רב.

(במקור "רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהםכעורב רבא אמר במי שמשים עצמו על בניו אכזרי" ועוד).

 

אתם באמת רוצים להגיד שכולם טועים ורק אתם צודקים?

וגם אם נניח שהפירוש שלכם בהרמב"ם נכון, התמיהה היא עליו, לשיטתכם.

אליבא דידן, הכל ישר וברור.

ימ''ל
מילא לומר שאולי משמע מדבריו שמותר, אבל לומר שהוא *במפורש* מתיר?!?

גם בפירוש המשנה (ובקטע שהדגשתי הוא אומר שאלישע לא קיבל וכל שכן שלא חייב, אתה לוקח את ה'כל שכן' כבסיס ומוחק את שלפניו - זה עיוות..) וגם במשנה תורה הוא כותב במפורש שאסור לקבל כסף, לא רק להטיל בכוח על הציבור. לא מבין איך אתם מסבירים את האמרות המפורשות האלו.
בפשטות, ממעשה רב. גם ממעשי הגדולים לפניו, וגם ממעשיו וגםהדוכס מירוסלב

גם מישוב מדבריו במקום אחר. וגם מדברי כל שאר הפוסקים שהוא הרי לא הפוסק היחיד בעולם.

 

אתם מתעקשים להכריח את דברי הרמב"ם שאסור, נגד כל שאר הדעות, ונגד מעשי רב מפורשים בגמרא.

אם כן על מי התמיהה?!

 

אגב, באגרות הגאונים גם רואים דרישות מפורשות לשליחת כסף לישיבות מסויימות וגם "איומים" תורניים אם לא יעשו כדבריהם.

רגע רגעימ''ל
כל הדיון הוא בדעת הרמב''ם, לא חלקתי על זה שרבים לפניו ולאחריו חלקו עליו. אבל זה שאחרים חלקו עליו לא משנה את דעתו, צריך לנהוג בה בישרות.

ממעשיו - כבר הסברתי שהוא לא קיבל כסף על הלימוד אלא על ההשקעה (ובכלל - מעשה לסתור?).

אנחנו לא מתעקשים - דבריו מפורשים וברורים במקומם (כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה - הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא, לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם - מה יותר ברור מזה?).
שוב "ויתפרנס מהצדקה". דייק בלשון הזהב של הרמב"םהדוכס מירוסלב

הרי הוא כותב אחרת לגמרי במקום אחר.

 

משמע שכסף שאדם שעושה כרשב"י (ועולה בידו) מקבל אינו בגדר צדקה אלא חובה על העם לתת לו. הלזאת יקרא צדקה? זאת החזקת תורה, מצווה אחרת אליבא דהרמב"ם כנראה.

 

אחרת, אתה חושב שהרמב"ם סבר שרשב"י היה מחלל ה'?!?!?

 

הרי מקור המחלוקת הוא בגמרא, לא בפוסקים.

ויש מחלוקת ר"י ורשב"י, והגמרא מכריעה שהעיקר כר"י, והיא בוודאי לא דוחה את דעת רשב"י וכותבת במפורש שיש מי שעושה כרשב"י (רשב"י וחבריו, ושאר חסידים וכו').

ודאי שהרמב"ם לא יכתוב שזה איסור כשהגמרא לא כותבת ככה.

וודאי שהרמב"ם לא יגיד שרשב"י וחבריו וכל דומיו (ר' חנינא בן דוסא, ר' עקיבא, ר' אדא בר מתנה ועוד רבים) היו מחללי ה'.

שה' יזכה לו סותר את האיסור לקבל הנאה מלימוד תורה?ימ''ל
כל ההבנה שלך בהלכות ת''ת ההפך מהפשט וההיפך מפירוש המשנה (ומהבנת המפרשים על הרמב''ם) מבוססת על ה'דיוק' המוזר הזה, זה נראה לך רציני?

וגם לגבי רשב''י אין קושיא ואין קשר לנושא - הוא לא דיבר בשום מקום על צדקה אלא על השפעה אלוהית, ואכן זה דבר ששייך ליחידי יחידים ולא כהנהגה ציבורית כמו שאומרת הגמרא.
אברכים הם לא הנהגה ציבורית, הם מעט דמעט.הדוכס מירוסלב

להזכירך בפרסומים האחרונים של הלמ"ס גם אצל החרדים 60% עובדים "בלבן", ככה שאולי 20% לא עובדים בכלל אצל החרדים שזה אולי 5% מהמדינה כולל האברכים של הציבור שלנו.

גם אליבא דהרמב"ם, וגם בהסבר הנוכחי שלך, הכל בסדר.

 

והדיוק הזה בוודאי רציני, כי אחרת יש לך סתירה ברמב"ם שאתה בכלל לא מנסה לתרץ אותה.

אתה בוחר להגיד, ציטוט לא מדוייק כמובן, "זה מה שהוא אומר, ולא אכפת לי מהלכות שמיטה".

 

איך אפשר ללמוד ככה רמב"ם?

אם יש לך ישוב אחר, אתה מוזמן לשתף אותי.

אני לא רואה דרך אחרת לישב.

אתה צריך להסביר את דעות הראשוניםאניוהוא
שאומרים שהברייתא מדברת על מי שאין לו פרנסה - ואעפ'כ צריך ללמוד תורה.

א. כבר תרץ @@פלוני מפונפן

ב. אחר המחילה ממעלת רבנו הרמב'ם, או שנאמר שחלקו עליו רוב הפוסקים וגם אם נגיד שלא חלקו לפחות אמרו שדבריו לא שייכים לדורות אלו. -כלומר דבריו של הרמב'ם בעניין - כבר לא רלוונטיים.
אז אתה לא שואל על הברייתאימ''ל
אלא על הברייתא ע''פ הבנת הראשונים האחרים. אני דיברתי אך ורק לדעת הרמב''ם.

כנ''ל לגבי המשך התשובה.

ועוד הערה - נכון שהרבה אמרו (כמו הכסף משנה על אתר ועוד) שכשעולם התורה צריך אז מתירים לקבל שכר כדי שלא תשתכח התורה, בבחינת 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'. אבל זה לא היתר גורף אלא כשהשעה צריכה, לכן היום כשיש ב''ה עשרות אלפי לומדים וגם יש שפע עצום שמאפשר ללמוד גם בלי לקבל שכר צריך לבחון אם ההיתר הזה עצמו הוא הרלוונטי.
מה העניין להתפס לרמב'ם?אניוהוא
בכל דבריך אתה נוהג ע''פ פסקי
הרמב'ם??

חוץ מהכס'מ יש התאים נוספים שתקפיםצגם לדורנו.
כי הדיון היה בדעתו וביחס אליה הגבתיימ''ל
וכן, אני נוהג הרמב''ם בשאר הדברים (וגם בעניין הזה - שנים הייתי 'אברך' אבל לא לקחתי את המילגה) אבל אני לא נושא פה.
אתה נוהג כמו הרמב"ם בהכל??הדוכס מירוסלב

קשה לי להאמין.

הדרדעים בתימן למשל באמת נהגו כמו הרמב"ם בהכל (ולא מסיבות טהורות), ולא נראה לי שהיית שורד את זה בימינו.

אל תכניס את הדיון הזה ואת המניעים של הדרדעיםאניוהוא
אם תרצה תפתח שירשור אחר.

אני חושב שאין טעם לפתוח אחד כזה.
יותר משאתה לפי השו''ע או המ''ב זה בטוחימ''ל
לא מבין על מה הפליאה וגם לא למה אני הפכתי לנושא הדיון.
יותר משאני מה?הדוכס מירוסלב

וזה פלצו"ש.

אפשר להמשיך את הדיון על הדיוקים במקום אחר

לפי השולחן ערוך או המשנה ברורהימ''ל
לאמור - ברור לי שיש דברים שחסר לי בהם הידע, כמו כן יש דברים שקשה לי לקיים לחלוטין (הלכות לשה''ר למשל קשים מאוד לשיטתו), כמו כל מי שנוהג ע''פ כל פוסק, זה אומר שאני לא נוהג כמו הרמב''ם?

ובכלל הפליאה שלך מפליאה אותי.
עדיין לא הבנתי מה ניסית להגידהדוכס מירוסלב

יש הבדל בין מנסה ומקיים ולבין באמת שואף לקיים.

 

לא זכור לי פליאה פה בתת-הדיון הזה, אולי איבדתי את ההקשר.

מוזמן להביא ישוב על הנ"ל, אשמח לשמוע אחרת.

 

התירוץ היחיד שאני מכיר זה שדברי הרמב"ם שם הם בכלל אגדתא. שזה אולי תירוץ עם ראיות, אבל דחוק מארץ הדחיקות.

ואני לא הבנתי מה אתה מנסה לומרימ''ל

פה^ בשורה הראשונה. פיטים.

 

הפליאה שדיברתי עליה פה בכותרת - אתה נוהג כמו הרמב"ם בהכל?? 

 

"תירוץ"? "דברי הרמב''ם שם"? אין לי מושג על מה אתה מדבר (שוב על הרמב''ם בהלכות שמיטה ויובל? כי עליהם עניתי שמדובר בשכר מה' ולא מבני אדם - שזה אסור לדעתו כמפורש בהלכות ת''ת ובפיה''מ).

איך שכר מה'? הוא מדבר במפורש על הלויים שמקבלים מתנות מבניהדוכס מירוסלב

אדם. לא רואה פה שום שפע או שכר גשמי, שמעתי את התירוץ הזה כבר, והוא נדחה בכל-כך קלות...

הוא משווה בין איש שמתמסר לתורה ללוי, שניהם מקבלים את הכסף שלהם מבני אדם ע"י ציווי ה' ולכן זאת לא צדקה.

 

אתה חושב שאם אתה נותן מעשר ללוי אתה נותן לו צדקה? זאת חובה שלך.

וזה לא רק מעשרות, הלוי קודם לאלמנה גר ויתום בשמחת החג, שזה כביכול צדקה באמת, אבל עדיין זכות שהוא מקבל מה'.

לכן כתבתי כבר למעלה, 

"משמע שכסף שאדם שעושה כרשב"י (ועולה בידו) מקבל אינו בגדר צדקה אלא חובה על העם לתת לו. הלזאת יקרא צדקה? זאת החזקת תורה, מצווה אחרת אליבא דהרמב"ם כנראה."

 

שוב "ויתפרנס מהצדקה". דייק בלשון הזהב של הרמב"ם - לקראת נישואין וזוגיות

 

פשוט נורא...

נו באמת...ימ''ל

ת''ח מקבל מתנות כהונה? או שגם לשיטתך ההשוואה היא לא מוחלטת?

 

מה שהרבמ''ם כותב זה שה' יזכה לו - איך למדת מזה שהוא מקבל מאחרים? איפה יש מקור כלשהו בתורה על חיוב לפרנס ת''ח כמו לויים?

 

אם על המקור הזה בהלכות שמיטה ויובל אתה מסתמך אז נראה לי שדי מיצינו את העניין. לדעתי אתה מעוות את דברי הרמב''ם באופן תמוהה ביותר אבל אין מאיפה להתקדם מכאן.

 

את ההשוואה היחידה הפרקטית שיש ללויים הרמב''ם כותב בפירוש המשנה לגבי פטור ת''ח ממיסים - "וזה דין תורה, כמו שפטרה התורה הכהנים ממחצית השקל, כמו שבארנו במקומו, ומה שדומה לזה (= שני הזכויות הנוספות של ת''ח - פרקמטיא ושתימכר סחורתם תחילה)".

מה הקשר למתנות כהונה?! אתה ברצינות מנסה ללכת לכיוון הזה?הדוכס מירוסלב

עצוב

הקשר הוא שההשוואה מלכתחילה היא רעיונית בלבדימ''ל

לאמור שה' הוא המפרנס, כמו שהוא דאג לבני לוי במתנות כהונה ולוייה - הוא ידאג גם לאחרים.

להבין את זה בצורה פשטנית, ועוד נגד האריכות בהלכות ת''ת ובפירוש המשנה זו עקמימות מחשבתית ואני חושד שאף מגמתית.

 

איך הרמב''ם כתב כך? לא מפתיע בכלל שהרמב''ם כותב את דעתו בתקיפות. בגלל זה לעוות את המשמעות שלהם? תמוהה.

שוב, כתוב שם במפורש "לא זוכה לעצמו". ואת זה איך תסביר?הדוכס מירוסלב

אם הוא לא זוכה לעצמו, וה' זוכה לו, וברור לשנינו שזאת פרנסה.

אז מה? ילך באמת לגור במערה ויצפה לנס?

 

נראה לי שזה בוודאי לא דעת הרמב"ם בשום מקום, וזה גם נגד חז"ל.

 

עדיין לא תירצת איך הרמב"ם כותב נגד כל גדולי האומה שהם מחללי ה'.

ובוודאי שלא תירצת איך הרמב"ם קיבל במפורש ובמתועד כספים לישיבה שלו.

 

כתבת "לא מפתיע" ברור לי ולך שזה לא מיישב כלום.

א. לא כתוב דבר כזהימ''ל

כתוב "פרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם".

הכוונה היא להסתפק במועט, יעבוד מעט וה' יזכה לו שבמעט הזה יספיק להתפרנס.

אפשרי גם שה' ידאג לו בדרכים אחרות כגון ירושה או מציאה וכדו' אבל על דרך הרוב צריך לעבוד כדי להתפרנס - כמו שכתב במפורש בהלכות תלמוד תורה.

 

ב. אני לא רואה מה צריך לתרץ, הרמב''ם לא חשש לומר את דעתו בחריפות גם בנושאים אחרים (ובהקשר הזה אף אמר במפורש בתחילת פירוש המשנה שציטטתי "כבר רציתי לא לדבר בזה הציווי, לפי שהוא מבואר, וליודעי גם כן שדברי בו לא יאותו לרוב הגדולים בתורה, ואולי לכולם; אבל אומר ולא אחוש, מבלי לשאת פנים למי שקדם ולא למי שנמצא").

לגבי ישיבתו של הרמב''ם - אני עוד מחכה לקבל ממך את המקור אבל כבר הדגשתי שתרומה לישיבה לצורך ביהמ''ד מותרת, לת''ח אסור להתפרנס מתרומות וזה עניין אחר.

כלומר אתה אומר, שמכל האנשים בעולם, הרמב"ם אומר להסתמך על נס?הדוכס מירוסלב

מצחיק משהו...

 

אתה עדיין צריך לתרץ. כי הרמב"ם כותב שם על מי שלדעתו טועה ונחשב מגדולי התורה.

ואם תאמר שהוא מדבר ממש על רבי עקיבא ורשב"י ונגד הכרעת הגמרא במפורש הוצאת את הרמב"ם מכל חיבורו. ה' ירחם.

 

לגבי המקור, אשלח שוב.

וכשתראה, ולא תתחמק ב"גויטין לא נאמן", אז גם הוצאת את הרמב"ם עושה דברים שהוא אמר שאסור

ממש לא. איפה ראית שכתבתי דבר כזה?ימ''ל

אמרתי שהוא אומר שצריך לעבוד כדי להתפרנס (כמפורש בהל' ת''ת), ובע''ה מי שמייחד עצמו לעבודת ה' ומסתפק במועט ה' יזכה לו בעבודה מועטה (וזה הכוונה בהלכות שמיטה ויובל).

 

אני לא - הרמב''ם כתב מה שכתב ביודעו שרוב (ואף כל כדבריו) הגדולים לא סוברים כמוהו. הוא כתב את זה.

לגבי רשב''י כבר הסברתי לך שלא מדובר על פרנסה מאחרים בצדקה אלא סיוע משמיים - לכן גם חלקו עליו שאר התנאים.

כתוב שם במפורש שהאדם מתנתק מהעולם, וה' זוכה לו. אם זה לא ע"יהדוכס מירוסלב

אחרים דומיא דלוי, אז ע"י מה?

ולמה הוא כותב דומיא דלוי במפורש, שאצל הלוי כידוע בבירור זה מאנשים אחרים, ואתה מוצא מקום לחלק ביניהם?

הרי לא כתוב שום דבר בנפרד על האדם השני שמתמסר.

מצחיק שאתה ממציא את החילוק הזה בלי שום מקום מילולי להאחז בו.

זה חוסר יושר בעיון!

לא כתוב שום הבדל ושום דבר ספציפי על אותו אדם שמנסה להצטרף להסדר הלויים וכל הפרנסה שלו מובנת מתוך מה שנכתב וניתן ללויים במפורש.

 

ניחא אם הרמב"ם היה כותב "וכל אדם ש... ויתפרנס במתי מעט" ושאר לשונות דומים. אבל הוא כתב את זה במפורש דומיא דלוי. לא יכל לכתוב את זה בדומה למישהו שאסור לו להתפרנס מאחרים גם?

לכן ברור שזה נחלק לחלוטין מאותו אדם שהוא טוען שאסור לו להתפרנס מהציבור, וגם דרך הפרנסה שונה לחלוטין (להטיל עצמו על הצדקה לעומת החובה של האחרים לפרנסו).

 

וגם כשאתה מתרץ לרשב"י, מה עם ר' עקיבא, ורב אדא בר מתנה?

הרי במפורש שם הם היו אברכים "שהתחמקו" מהאחריות של הפרנסה (כל אחד בדרכיו שלו).

וזה גם נגד הגמרא שאומרת שאין התורה מתקיימת אלא במי שאכזרי על בניו וכו'.

וכמו שכבר אמרנו, גם נגד עצמו.

 

אז או שאתה אומר שהרמב"ם כותב דברים שאין להם שום היגיון ("הרמב''ם כתב מה שכתב ביודעו שרוב (ואף כל כדבריו) הגדולים לא סוברים כמוהו" - נגד אחרי רבים), או שאתה צריך לקבל את הפשט השני.

 

נ.ב, גם התירוץ שהבאת שהוא לקח את הדברים להחזקת בית המדרש (מה שברור שלא), עדיין מאיפה לך מקור מהרמב"ם לחלק ככה?

הרי זה בוודאי כסף שניתן לו על מנת זה שהוא לומד תורה, ובאותה איגרת גם לחכמים אחרים שלא היו להם בתי מדרש, אישית, להם.

ידידי, אתה שואל אותה השאלה שוב ושוב למרות שכבר עניתי לךימ''ל

החלוקה בין לוי לאדם שהתבדל לעבודת ה' (גם גוי אגב) ברור.

זה שהרמב''ם לא השווה ביניהם להלכה או למעשה אלא רעיונית גם זה ברור.

הדברים בהלכות ת''ת ופירוש המשנה ברורים.

אנחנו סתם טוחנים מים.

 

להתחמק מפרנסה (כשהאשה מוחלת וכו') זו דרכה של תורה - זה לא מתיר לקבל כסף בתמורה ללימוד (כמובן לדעת הרמב''ם. אתה מערבב בין שני עניינים.

 

אין לדברי הרמב''ם הגיון? בגלל שהוא חולק (וכתב מפורש שהוא חולק) על קודמיו? משפט תמוהה.

 

לגבי האיגרת אגיב בתגובה אחרת כי קראתי אותה והיא לגמרי הוצאה מההקשר (לא מפתיע אותי שזה הגיע מגוייטין), אבל לגבי החלוקה בין ביהמ''ד לת''ח - היא פשוטה האיסור הוא לקבל הנאה מדברי תורה ולהתפרנס בגללה, אין קשר להוצאות בית המדרש - זו מצווה ובניגוד לפרנסה מלימוד תורה זה לא נאסר בשום מקום.

ודאי שאחזור על הטענות, לא ענית על אחת מהןהדוכס מירוסלב

וגם אלה שענית לא התיישבו דבריך עם מילתיו של הרמב"ם עצמו.

 

בטח שהרמב"ם לא יכול לחלוק על תנאים ואמוראים, גם לא פשט הגמרא. זה חידוש?

אתה רוצה ראיות מדברי הרמב"ם עצמו? לכן מוכרח להבין אחרת.

והדברים בפיהמ"ש ובהלכות ת"ת מתיישבים יפה מאוד.

 

ניחא, אפשר להגיד שהרמב"ם כתב פה כמו שכתב בעניינים שונים נגד חז"ל ויצאו נגדו בחריפות. אבל אני מסרב להגיד ככה כל עוד אפשר ליישב את פשט הדברים בלי פלפולים מיותרים דוגמאת "יזכה בנס, אבל לא באמת בנס".

 

מסכים איתך על דבר אחד, אנחנו בהחלט טוחנים מים.

לא רק שהלכה לא כמו הרמב"ם בזה, לא רק שיש בזה מעשה רב, לא רק שפוק חזי מאי עמא דבר, גם ברמב"ם אפשר (וצריך) להבין כך.

 

כך או כך, אנחנו יכולים לסכם שלכולי עלמא פשוט מה ההלכה בעניין.
זה שכל הנ"ל כתבו שהדבר אסור, וככה גם אתה מנסה לרמוז, טעות בידכם ואין הלכה כך.

כבר כתבת שברור לך שהדבר כך.

ישר כח!

 

נ.ב,

לגבי ההוצאה מההקשר של גוייטין, אתה מוזמן לעיין באגרת במלואה.

מעבר לזה, זה סתם התנשאות שחצנית. כמדומני שהוא ראה אותה יותר ממני וממך. מוזמן לשתף את דעת הרב קאפח זצ"ל.

אשריך.אניוהוא
זה ידוע!בא לי

הרמב"ם הצטער כל חייו שנאלץ ללכת ולהתפרנס מרפואה אחר מות אחיו.

קרא במקורות ההסטוריים.

את צודקתאניוהוא
יש עוד כמה שחושבים כמוך.
רובם מצביעי מר'צ והעבודה.
טעיתי.
טעות הסטורית.משה

הדיון ההלכתי הוא קצת יותר מורכב, אבל נעזוב אותו ונגיע למה שקרה פרקטית.

 

 

כל הסיפור של "חברת הלומדים" הוא המצאה של המגזר החרדי אחרי השואה. לפני כן - מי כבר למד בישיבות?

סבא שלי זצ"ל, ועוד איזה 200 תלמידים, וזהו בעצם.

(למד ב"מתיבתא" של ורשה לפני השואה).

 

 

כל השאר עבדו.

זה כבר הוכרע כך בגמרא, במחלוקת רבי ישמעאל ורשב"יהדוכס מירוסלב

אבל להלכה כל מי שנוהג כרשב"י יכול לנהוג.

 

זה חידוש היסטורי, כי לא נהגו כך, אבל לא המצאה.

קשה להגיד על זה "אסור"משה

אבל זה היה עניין לרשב"י ודומיו, ולא לציבורים שלמים.

 

אלמלא מדינת הרווחה המתועבת של מפא"י ואחריה, כנראה שהתופעה הרעה הזו לא הייתה באה לעולם. וגם היום היא מאבדת גובה בעיקר בעקבות פשיטת הרגל של מדינת ישראל ב-2003 שחייבה את נתניהו לקצץ בשוד (פשוט לא היה את מי לשדוד ולמסות - ההייטק פשט רגל) כדי שהמדינה תמשיך להתקיים.

בוודאי שאין איסור, זה מוכרע בגמרא. כמותית לא שמענו שיש חילוקהדוכס מירוסלב

ראה דורו של חזקיה המלך שכולם היו אברכים, מעוגן בצו המלך, ומי שעבר על זה היה חייב מיתה. וילדים קטנים ידעו הלכות של גדולי הדור (אהלות ונגעים כמדומני?), כמוזכר בגמרא.

 

תמיד היו קהלים של אברכים, לפעמים יותר לפעמים פחות.

זה מותר, והכמות לא משפיעה על ההלכה.

גם אם קשה לנו לקבל את זה, זאת המציאות ההיסטורית וההלכתית...

"אברכים" היו מיעוט. לא יותר מבודדים בעיר בינוניתמשה

איפה כתוב שבדורו של חזקיה  אנשים לא יצאו לעבודה?

לא זוכר כרגע ואין לי זמן לעיין. לגבי ירמיה הנביא, זה לא די?הדוכס מירוסלב

הרי דברי נביא הם דברי ה' עצמו.

אם ה' אומר שבו ועסקו בתורה ואני אפרנס אתכם, בדומה לדור המדבר, זה לא די?

וגם זה בהנחה שתרצו להגיד שדור המדבר יוצא דופן מסיבות כאלה ואחרות, הנה זאת ראיה לדורות.

אתה צודק בהיסטוריהאניוהוא
ואני יודע שהציבור החרדי יש בעיה בזה היום.
ובאמת מי שרשם בזה הוא לא אחר מ- יאיר לפיד.
למה?
אחרי שהרב אלישיב נפטר - כולם ידעו שהרב שטיינמן הוא הוא המנהיג.
והרב שטיינמן היה מהדוחפים מאחורי הקלעים להקמת הנח'ל החרדי - למי שלא לומד.
כל מי שקצת הבין - ידע שהמגמה הזו הולכת להשתנות, ומי שלא לומד - שיתגייס .
ופתאןם בא אחד - יאיר לפיד שמו, החליט לכפות את החרדים להתגייס.
ברגע שזה בא מבחוץ - יש התנגדות.


אבל נחזור לענייננו-
הלימוד בעבר היה הרבה יותר מ200 אברכים. אבל אין לנו איך לאמוד את זה באמת. וזה גם לא משנה.

אני מדבר על תורה של הציבור הדתי לאומי.
האם נפקיר את האידיאל הזה לציבור החרדי או שנראה שההאידאל הזה שייך גם אלינו?
לא בתור מלחמה של ילדים קטנים,
אלא באמונה שלמה שיש לנו תורה שלמה - תורת א'י שאצל הציבור החרדי היא קצת התפספסה.

אז נכון. בציבור החרדי יש בעיה.
הפתרון צריך להגיע מתוך החברה החרדית ולא בכפייה מבחוץ.

אבל למה שאצלנו לא יהיה כלום מזה?
יאיר לפיד היה אידיוט וגרם נזק שיקח שנים לתקןמשה

 

יש הבדל בין לעודד את החרוצים והמוכשרים ללמוד כדי להיות אחר כך "משהו" לבין הפורמט החרדי שהוא בעייתי מכ"כ הרבה כיוונים שאין לי מאיפה להתחיל.

 

 

ואני כאיש השוק החופשי לא בעד להתערב בציבורים אחרים גם אם הם טפיליים. אני בעד לחתוך את צינור התקציב שלהם.

(יש הרבה טפילים במדינת ישראל, הציבור החרדי הוא לא הגדול שבהם מבחינה תקציבית ואפילו לא השני)

יאיר לפיד אידיוט בהחלט. לפחות על זה כולם מסכימים ;)הדוכס מירוסלב


לא בטוח....אניוהוא
בטח יש כאלה כאן שיחלקו עליך.
חחחחח אולי זה לא מקומם?הדוכס מירוסלב


זאת הטענה הכי עניינית שלך עד עכשיו, ברכותיי.ענבל

בס"ד

 

ותודה לימ"ל שהבהיר את דעת הרמב"ם.

חחח תקראי את השרשור כמו שצריך, דברי תורה לא לומדים עם מגמותהדוכס מירוסלב


קראתי ואני לא מבינה על אלו מגמות מדובר.ענבל


המגמה = להכריח את הרמב"ם להגיד מה שאני רוצה שהוא יגידהדוכס מירוסלב

נגד  מה שכתוב במפורש.

ככה לא לומדים תורה.

צריך להטיל ספק בדעתך.

ימ"ל הסביר יפה את דברי הרמב"ם ככה שאותו דבר ניתן לומר עליך.ענבל

בס"ד

 

ואני אעריך מאוד אם תפסיק להודיע לי כיצד עלי ללמוד תורה.

חחחחח מגמתיות לשמה, בהצלחה!!הדוכס מירוסלב


אני מצליחה. תודה.ענבל


חחחחח זה ניכר מאודהדוכס מירוסלב


עזוב...אניוהוא
חח אני מבין שאין עם מי לדבר ;)הדוכס מירוסלב


זה עובד לשני הכיוונים.ענבל


בן כמה אתה?מישהי=)
אל תנסי להתחיל איתו הוא נשוי!הדוכס מירוסלב


דווקא כאן היא מדייקתהפי
היא טועה עד כאב.הדוכס מירוסלב


רוב הפרשים כותבים שצריך גם וגםהפי
הפרשנים לא מתרים לכולם רק ללמוד
זה לא נכון בכלל. והרמב"ם כתב אחרת ועשה אחרת. אז כמו מיהדוכס מירוסלב

הולכים?

כמדומני שכמו הרמב"ם שהוא פוסק ככה ולא כמו אחרים.

ודאי שזה לא הנהגה לכל העולם, כמו שידוע במחלוקת (שהוכרעה!) בין רבי ישמעאל לבין רשב"י.

אבל מי שיכול, שיבושם לו!

עברנו את פרעה נעבור גם את זהבינייש פתוח
תזהר...אניוהוא
עוד מעט יהיו פה כאלה שיגידו שלא בדיוק עברנו את פרעה.....




(נכתב בהומור )
אברכות היא המצאה חדשההלוי מא
ר יוחנן היה סנדלר לחפץ חיים היתה מכולת רשי היה בעל כרם ויינן ר עקיבא חוטב עצים.

הרמב"ם בהלכות תת קובע וכל המתפרנס מלימוד תורה כיבה מאור הדת.... עייני שם

הכל תקציבים תקציבים וכבוד של ראשי כוללים

עבודה ודרך ארץ קודמים לכל רוצה ללמוד תורה תפדאל אחרי פרנסה מכובדת אחרי שנשאת בעול הילדים עם אשתך לאור הנר שב ללמוד תורה עד לפנות בוקר וקום לעבודת הבורא האמיתית.

גמרא בברכות מחלוקת בין רשבי לר ישמעאל הרבה עשו

ואכמל
שחכתי עוד דוגמא יפההלוי מא
חוני המעגל היה בעצם גגן שמתקן גגות סטייל זפת של ימינו. ובשעה של עצירת גשמים התבאס כי אמן לו עבודה ותפילתו נשמעה יותר מתפילת האברכים שלא היו בתקופתו
גם מכונית זאת המצאה חדשה...ברגוע

מה שחשוב הוא מה הרבנים שבדור שלנו אומרים על תופעת האברכות.

 

ועד כמה שאני יודע רובם אומרים שזה לא לכתחילה ולא מתאים לכל אחד

אבל בהחלט יש אנשים שמתאים להם והם צריכים להיות אברכים.

קראת גם את התוכן בחור צעיר?הלוי מא
למד בשבת את כל הל תת להרמבםהלוי מא
ואז תגיד אם אני מצוטט לא נכון
אברכות היא המצאה?!?! הרמב"ם עצמו היה אברךהדוכס מירוסלב

עצוב

לא יודע איזה רמב"ם אתה מכירהלוי מא
אני יודע שהיה רופא מרצה פילוסוף איש מעשה
חחחחחח אשריך. תלמד משהו חדשהדוכס מירוסלב

הרמב"ם התחיל ללמוד רפואה בסביבות גיל 40 בגלל שאחיו, שעשה בשבילו פרקמטיא, טבע בים עם כל הרכוש והרמב"ם היה בצער גדול מזה וכתב על עצמו "כמעט שהייתי אבד".

זאת אגרת ידועה של הרמב"ם עצמו.

 

המקור מויקיפדיה: "אגרת לרבי יפת הדיין, באגרות הרמב"ם י' שילת, אגרת י"א, עמ' קצ"ח, רכ"ד. "האסון הנורא ביותר שאירע לי בחיי... היה מותו של הקדוש, זכרו לברכה שטבע בים הודו. הוא נסע עמו כסף וסחורות שנועדו לי, לעצמו ולאחרים ... הוא סחר בשווקים והרוויח ונשא ונתן ואני יכולתי לשבת לבטח בביתי""

אגב, אם אתה באמת לוי אתה מחוייב מדאורייתא להיות אברךהדוכס מירוסלב

עצוב

אופ זה לא נכון!!!הפי
מה לא נכון? זה כתוב בתורה במפורש ונפסק להלכה ברמב"םהדוכס מירוסלב

אין היום לויים מיוחסים (כמעט) אז הם לא חייבים פשוט

זה קשה להגיד לא נכון...matan

רמב"ם  זרעים הלכות שמיטה פרק יג

 

י  [יב] ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו:  מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים--שנאמר "יורו משפטיך ליעקוב, ותורתך לישראל" (דברים לג,י).  לפיכך הובדלו מדרכי העולם--לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן; אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו" (דברים לג,יא), והוא ברוך הוא זיכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך" (במדבר יח,כ).

 

יא  [יג] ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם--הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים; ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזיכה לכוהנים וללויים.  הרי דויד אומר "ה', מנת חלקי וכוסי--אתה, תומיך גורלי" (תהילים טז,ה). 

 

כלומר- הסיבה ששבט לוי לא יכולים "להרוויח" כלכלית, ועם ישראל מסבסדים אותם(תרומות ומעשרות, מתנות כהונה) היא שהם "חיל ה' " ולכן הם "הובדלו מדרכי העולם". 
וגם כל "איש ואיש מכל באי עולם" ש"פרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם"

יכול לזכות להיות במקום הזה.

אין חובה, זו רשות. וזו רשות רק אם אשתו מרשה לו להיות כזה, כי הוא מתחייב לפרנס אותה.

 

והלווים מחוייבים ולא זוכים לקבל אדמה משלהם ולא זוכים לקבל שלל מלחמה וכו'...

לכן הם גם מחוייבים להיות מלמדי התורה- "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך

ה' צבקות הוא".

אני אשמח לקיים את תפקידי כלוי,הלוי
הבעיה היא שכיום אף אחד מעם לא יקיים את חלקו במצווה. קצת קשה להתקיים ככה.
ואנחנו אמורים להורות תורה, לא לשבת בבית מדרש ורק ללמוד.

ולגבי הייחוס במקרה שלי, ב״ה יש לנו אילן יוחסין שמגיע די רחוק.
מי דיבר על היחוס שלך?הדוכס מירוסלב


נעזור לך בפרק גהלוי מא
[י] כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה--הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא: לפי שאסור ליהנות בדברי תורה, בעולם הזה.
אם ההבנה שלך נכונה, אז הרמב"ם, שכתבת את השורות האלההדוכס מירוסלב

עצוב

תלמד מעט על גדולי ישראלהלוי מא
פרט לרשבי עליו השלום כולל משה רבנו שעסק בצרכי ציבור גזבר מנהיג וכו...
חחחח משה רבנו התפרנס מהסנפירינון בנס גמורהדוכס מירוסלב

צדיק, זאת גמרא ערוכה וסדורה.

יש כרבי ישמעאל שהלכה כמותו ויש כרשב"י.

בכל דור ודור יש כאלה.

 

דורו של חזקיה, כמובא בגמרא, היו כולם אברכים והתפרנסו בנס.

ירמיה הנביא, כמובא במדרש, דרש מדורו שיהיו כולם אברכים והוציא להם צנצנת המן כראיה שיש מאיפה להתפרנס.

 

זה שלא כולם מסוגלים, לא אומר שזה לא המטרה.

היו וישנם דורות שלמים כאלה.

נעשה לך את זה קצרהלוי מא
על ירא ה נאמר אשריך רק לעוהב על נהנה מיגיע כפיו נאמר גם בזה וגם בבא

אבות: וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון אם במיעוט דרך ארץ ען האשה והילדים ואם בדברים נוספים שקשורים לפרנסה שעושים קומבינות נלוזות בשביל להתקיים.

הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם
נו ו? אתה חוזר על דברי רק מתעלם מהעובדה שאין שום איסורהדוכס מירוסלב

באברכות.

מה הוכחת פה, גבר?

ברור שיש איסורהלוי מא
עיין נשואים טריים בעלי דוס מדי והתבונן אם הוא מקיים פשט כתובה

עיין נשות אברכים עם עיניים טרוטות בגני ילדים בשעה ארבע הלזאת תקרא תורה?
זה שלא נוח לך עם המציאות לא אומר שזה איסורהדוכס מירוסלב


אתה צודקהלוי מא
עדיף אישה שפוזלת החוצה כי היא מועמדת בניסיון היהירות של בעלה הקדוש ולא אנשי תורה ועבודה רציניים
אישה פוזלת החוצה מסיבות אחרות לגמרי. ואם היא עושה את זההדוכס מירוסלב

האחריות עליה, ולא על הבעל.

ועכשיו שהגעת לנושא שאין בו צניעות, אשאיר אותך לדון בו לבדך.

בסדר אני מבין שאין לך כליםהלוי מא
להתמודד עם כל טענה
ואני מבין שהפה שלך נוטה לחוסר נקיות עקבית...הדוכס מירוסלב


למען האמת מדי פעם כןהלוי מא
אשריך, מודה *ועוזב* ירוחםהדוכס מירוסלב


שלא תתבלבלהלוי מא
אני חושב שבאמת אין לך כלים להתמודד עם טענות קשות על הפוליטיקה שמאחרי העדר
גם אתה יכול שלא להתבלבלהדוכס מירוסלב

עצוב

ילדהלוי מא
בן כמה אתה ומה הניסיון המשפחתי שלך וכמה ראית וחשת בעולם הזה?

כ"כ אני אוחז במקצוע תורני אבל לא נותן לעדר לסמא את עיני מלראות נכוחה
(לא רוצה להתערב בדיון האינטלקטואלי המדהים שלכם,געוואלד
אבל אני רק רוצה לציין שההערות המתנשאות העיקביות על חוסר ניסיון החיים של שותפיך לדיון פועל לרעתך, לא לטובתך.
יכול להיות שאתה גאון בן 80 שעבר הכל בחיים ומוקף במטומטמים. אבל לחזור על זה שוב ושוב מעלה את הרושם שהמציאות היא הפוכה. רק אומר.

לנסות להסביר את דעתך לאותם מטומטמים בעיניך יהיה קצת יותר יעיל.)
צודק לגמריבינייש פתוח
המציאות היאהלוי מא
שהמון צעירים לקראת נישואין עם המון כשרונות מכלים את חייהם חיי ילדיהם וחיי נשותיהם למען הרחבת כוללים שצצים כפטריות אחר הגשם בהיותם פאודלים של ראשי כוללים שכמוהם מחפשים להתפרנס מלימוד תורה דבר שבכל המשנה היהודית נתפס כשגוי וחטא לאמת. האמת שאדם מחוייב לפרנס בכבוד עם מיצוי מלא כשרונותיו להיטיב לעולם. האמת שהרמב"ם כינה את המתפרנסים מן הצדקה מכבי מאור הדת. האמת שרוב הלומדים בכולל מוצאית את עצמם בגיל 40 מתביישים בכך שאין להם דרך להשיא בכבוד את ילדיהם. האמת שחבר טוב שלי לשעבר רצה לעבוד בשישי בבוקר וראש הכולל שלו אמר לו שזה אסואשילמד בכולל יום שישי על מנת להנציח את התודעה כי פרנסתו מן הצדקה. וכל המתפרנס מן הצדקה שלא לצורך סופו שמתפרנס ממנה בצורך גדול מאוד. עד כאן אכתוב ולא אוסיף
זה המקום לתהות האם קראת מה שכתבתי.געוואלד
יוםטוב נו עוד משהו קטןהלוי מא
הרמב"ם בניגוד למה שהמפונפן רוצה להציג עשה בוחטא של כסף ואז הפקיד אותו בידי אחיו שיעשה לו ביזניז בכסף הזה סוג של תוכנית חיסכון שהרמב"ם בנה לעצמו על מנת ללמוד תורה וכשאחיו נפטר עם הסחורה נאלץ לצאת לעבוד אז להציג את הרמב"ם כמתפרנס מכספי אחיו זו טעות והטעית הציבור
יש לך מקורות אחרים? כי זה לא כתוב בשום מקום בדברי הרמב"םהדוכס מירוסלב

עצוב

אתה מתאמץ לצאת טמבל?הלוי מא
תקרא הלכות הרמב"ם בתלמוד תורה פרק ג הלכות י יאותנסה ללמוד תורה לאמיתתה
יש לך פה מזעזע!!הדוכס מירוסלב


לא יותר מהזלזול שלך צדיקהלוי מא
הלוי , השיטה שלך היא לא תורה ולו בגלל אופן הכתיבה שלךשניצלונית

שמבקש לדרוך על אחרים!

תרגע ותלמד להתנסח!

בחור רציני שחשקה נפשו בתורה הוא עם בסיס של מוסר, וכל דבר שהוא עושה זה מבחירה חופשית של אשתו! ( אם לא כך - גם הוא לא מתנהג לפי תורה!)

ב"ה זכינו שיש בעם ישראל נשים   ש ר ו צ ו ת  למסור  על זה את נפשם.

היא באמת טרוטת עיניים, עובדת, לומדת, עקרת בית ואמא מבחירה!! מאהבת תורה!

ב"ה זכיתי להכיר ברות וטובות.

שבעליהן- קמים בשמחה וזריזות לעוד יום מלא,,,, עמוס באהבה!

והם הבעלים הכי טובים שיש!!

ב"ה זכיתי להעיד על עצמי.

אז אבוי למי שרק עומד מהצד, באמת הוא מתקנא, ומתלונן. 

את צודקתהלוי מא
השיטה של המפונפן יפה יותר רואים כמה מידות מתוקנות יש מסוגיות השור שנגח את הפרה שלמד. היהירות והציניקניות נשפכות ממנו. אבל היי הכי חשוב שהוא בכולל...
איזה תגובה משמחת הדוכס מירוסלב


ומה עם כל אלה שלא כאלה?אניוהוא
הרשב'ם היה עני. לומד תורה.
ר' חנינא בן דוסא,

לדעתי יש יותר דוגמאות שלא מאשר שכן.
לא כל כךmatan

הגאונים נהגו כך, הישיבות בסורא ופובדיתא וישיבת ראש הגולה, שהן ישיבות גאון יעקב,
היו ישיבות של תלמידים שלא דאגו לפרנסתם אלא למדו והכסף היה מתקבל מהציבור

להחזיק את לומדי התורה.

הרמב"ם באמת יצא נגד זה, בגלל שהדבר גרם לאנשים ללמוד תורה כקרדום לחפור בה, 

כלומר- יותר קל ללמוד ולחיות מהכסף של הלימוד מאשר לעבוד ואז לומדים תורה

שלא לשמה.

ברור שהאידאל הוא אדם יהודי שעובד ומפרנס את ביתו וגם ת"ח גדול.

אבל זה אידאל שלא ניתן לקיום כמעט בחיי המעשה, כי כמו כל דבר- כדי להצליח במשהו

צריך להשקיע בו המון. אי אפשר לעשות דברים חצי חצי ולהיות מוצלחים בהם.

אז זה מדהים שהלל הזקן היה חוטב עצים, ושמאי היה בנאי, אבל אם אנחנו רוצים ת"ח

בדור הזה מישהו צריך לשבת וללמוד כמו שצריך ולהעמיק בתורה, אחרת איך יהיו רבנים?

איך יהיו מנהיגים תורניים? 
יותר מזה- אנשים מגיעים היום לגיל 18 אחרי לימוד בישיבה תיכונית ואין להם קצה הבנה 

של מהי תורת ישראל ולמה היא מכוונת את האדם.

רק כשהם נכנסים לישיבה גבוה\הסדר הם מתחילים ללמוד עיקרי אמונה ותפיסת עולם של תורה,

אז איך הם יחיו חיי תורה בתור אנשים עובדים בלי לדעת אפילו מהם עיקרי האמונה של התורה שלהם?

אברכות היא כמובן לא לכל אחד ואחד, ובאמת, שקשה מאוד לחיות חיי אברכות אם לא מרגישים

את חשיבות הלימוד ואת ערכו, ובהחלט צריך מישהי מיוחדת שתסכים שעול הפרנסה יפול עליה

יותר. 
אבל מכאן ועד לצאת כנגד כל האברכים בדורנו יש הבדל עצום.

 

וממש ממש ממש ברוב הכוללים העניין הוא לא תקציבים(ה700 שקל שמרוויח אברך מהמדינה בחודש?

זה תקציבים?)

אהבתי את התגובה. מסכמת את העניין.לב אוהב
^^^תגובה מעולה!אניוהוא
לא היה לי כח לכתוב עוד.
אני חותם על כך מילה
הרמב"ם לא היה נגד זה. גם לרמב"ם הייתה ישיבה במצרים שקיבלההדוכס מירוסלב

כספים ודמי החזקה מקהילות ישראל. מלמד זאת שעשה זאת בעצמו עד גיל 37.

יש על זה איגרות מתקופת הגאונים ועד אחרי תקופת הרמב"ם.

 

עריכה: קראתי לא טוב את הפסקה על הרמב"ם.

אני משאיר את הנ"ל כי זה עניין היסטורי יפה בנוסף לדבר הידוע שהרמב"ם היה "אברך".

 

אבל מסכים עם הנ"ל. ישר כח 

לגמרי👍אופטימיות
מוסיפה:
בסופו של דבר מי שלומד יותר תורה (כמובן שלשמה)- מרוויח!
מציין שדי הופתעתי מהרבה תגובות בשרשור הזה.ע מ
מבין שבחורה יכולה לרצות שבעלה יעבוד (אם כי לדעתי, גם לאותן בחורות, כמעט בכל מקרה עדיף שהבעל ילמד שנה או שנתיים אחרי החתונה, ואז יעבוד).

אבל קצת הזדעזעתי כשראיתי את כמות התגובות שהתוכן שלהן הוא: "זה לא טוב/לא בסדר להיות אברך". לא מעוניין להיכנס לראיות ומקורות.

קראתי ברפרוף.
מה מזעזע בזה?ענבל

בס"ד

 

אף אחד לא נגד זה שבחורים ילמדו, רק נגד זה שיהפכו להיות אברכים.

אני לא רואה סיבה למה שנה- שנתיים אחרי החתונה בעלי יצטרך ללמוד. אני שואפת להתחתן עם אדם שלמד בישיבה וימשיך ללמוד גם לאחר החתונה בנוסף לעבודה.

 

לא הבנתי מדבריך איפה הבעיה.

שאתם משחקים אותה כאילו נולדתם בתימן ואתם דרדרעיםהדוכס מירוסלב

ברגע שזה נוח לכם.

אף אחד מכם לא פוסק כמו הרמב"ם.

גברת @ענבל את יוצאת מהבית אחת לחודש?

את הולכת עם שרוול עד מפרק האצבעות כמו שהרמב"ם מחייב את הגברים בני התורה?

 

כמדומני שלא.

לזאת קוראים מגמתיות.

גם אף אחד מאיתנו לא סובר שצריך לפסוק לפי פוסק אחד.ענבל

בס"ד

 

רובנו סוברים שצריך לפסוק לפי השכל הישר בעיקר.

 

לזאת קוראים דרך חיים שונה.

 

[אם כבר הלכות שנכתבו לאותה שעה אז ההלכה של הרמבם על הפעם בחודש היא דוגמה קלאסית]

עכשיו אני רואה את התגובה.ע מ
קראת את מה שכתבתי?
מאד תלוי בסוג הגבר- בעלי אברךסמיילי12
חיים בצמצום. אני לא קונה בגדים יותר מדי. ואוכל ב"ה קונים מה שצריך כדי לא להגיע למצב שזורקים.
זה שהבעל אברך לא אומר שהוא לא יעבוד כשיהיה צורך.

בעלי עובד בכל מיני עבודות כדי להשלים הכנסה וכדי לקנות לי קצת דברים לנפש.. מלמד שעתיים גמרא כל בוקר. ןבאחד מערבי השבוע מלמד ילדים צעירים. היו ימים שהוא היה מחלק פליירים,מנקה בתים לפסח ועוד כל מיני,העיקר להביא פרנסה.
אני הייתי סטודנטית כשהתחתנו. עוד לא עובדת.
קל זה לא. אבל הכל תלוי כמה את מעריכה את הלימוד וכמה את רוצה שהתורה תהיה ערך מרכזי בבית שלך.

מבחינה פיזית וכלכלית לא פשוט, אבל האור שזה מכניס אלינו שווה את הכל.
את צריכה לשקול את המסוגלות הנפשית שלך וכמובן לאמוד את הבחור שמולך האם הוא יהיה מוכן לצאת ולעבוד במידת הצורך.

זה באמת יותר מידיברגוע

להתחתן בגיל צעיר עם אברך אחרי (או תוך כדי) שנתיים שרות לאומי זה באמת לא דבר כ"כ חכם לדעתי,

לכן הרב אליעזר מלמד (לדוג'), שהוא בעד להתחתן מוקדם, אומר לוותר על שירות לאומי.

 

מכיר גם זוגות כמו שאת מתארת, כנראה שאפשר להסתדר, אבל זה דורש להצטמצם בהוצאות

וגם לעבוד בעבודות קטנות (גם הוא).

 

אם את לקראת סיום הלימודים (שנה/שנה וחצי) זה גם לא פשוט אבל מאוד אפשרי,

לפני שיש ילדים אין הרבה הוצאות+ המלגה שלו+ עזרה מההורים+ עבודה מהצד (שלו ושלך)

כמו שהעולם אומראניוהוא
על שלושה דברים העולם עומד

על התורה -של הבעל
על העבודה - של האשה
ועל גמילות חסדים - של ההורים....

@פלוני מפונפן
וכידוע עבודה זו תפילה..ברגוע

(לפי חלק מהפירושים)

התכוונתי כפשוטו.אניוהוא
אופטימיות
פורום של פרשנים
אני יודע..ברגוע

רק רציתי להזכיר שיש גם פירוש כזה.

וברור שיש בו הרבה מן האמת גם בקשר שלנו.

מצלם פה שתי הלכות לרמב"ם בתלמוד תורההלוי מא

עצוב

^ תודה.נפש חיה.
למה לא צילמת גם את סוף הלכות שמיטה?אניוהוא
ולמה כולם פתאום בהלכה הזו נטפלים לרמב'ם??
בכל שאר הדברים אתה גם נוהג כרמב'ם?
יש עוד פוסקים בעולם התורה.
כששמיטה תנהג אצלם את הלכותיההלוי מא
כשתהיה קוםה ציבורית מוסכמת על כל עם ישראל לצורך תלמוד תורה אצלם כל עוד זה לא מתקיים הציטוטים שלכם משם הם מלח בעיני יושבי הפורום
קודם כל אליבא דהשמאלנים, יש. קוראים לזה משרד הדתותהדוכס מירוסלב

עצוב

מעדיף להיות בור ולא להכנס בספק ספקאהלוי מא
של מלסטם את הבריות
סוף הלכות שמיטה לא קשור לשאלה חיוב השמיטה בזמן הזה.אניוהוא
למה לצורך לימוד תורה צריך שיסכם על כל עמ'י וכדורגל אפשר גם בלי שכולם יסכימו? כנ'ל תאטרון ושאר 'תרבות' ו'נאורות'?
אז תגיד שאתה לא תלמיד של הרב קוקהלוי מא
עכשיו אני מבין שאני דן עם חריידי
חח לרב קוק לא הייתה ישיבה? הוא לא הקים כולל? התלמידים שםהדוכס מירוסלב

מימנו את עצמם?!?!

תסביר את דבריך.אניוהוא
אין אדם לומד את חכמתו אלא בלילה לךהלוי מא
להרביץ שטייגען אל תחכה לאחר לכולל מחר וללמוד מתוך עידון אני מנסה לסיים מטלה בעבודה לפרנסת משפחתי
עם סיסמאות לא קונים במכולתאניוהוא
אתה מבטל תורה בשביל להתפלפל עם בור שכמוני חבלהלוי מא
זה הרמב"ם הידוע אבל מה לעשות שרוב הראשונים לא סברו כמוהו....אנוניקי
אז צריך להיכנס לפרופורציות.
איזה כיף שאת גם צדיקה וגם מציאותית סוסה אדומה
שאלה חשובה שאלת...
אין לי תשובה.
באותה מחשבה כמוך אבל רואה לנגד עיניי את החשיבותביינישית
האדירה בלימוד תורה שמאמינה שזה יגבר על כל מכשול בעה
אני נגד אברכות.הלוי
יש מספיק גברים שגם לומדים תורה וגם מפרנסים ושהלימוד שלהם לא נופל מלימודם של אברכים. לדעתי חלק מהדוגמאות הכי טובות לתלמידי חכמים שגם עבדו, הם התנאים. ובדרך כלל התנאים שלא עבדו, היה להם הון או עסק משפחתי מניב להישען עליו. יש עוד דוגמאות, דוד המלך, רש״י, הרמב״ם ועוד.
גם לאלו שטוענים שמי שלא לומד לפחות כמה שנים כאברך אז שהבית עם פחות תורה, אלו דעות לא נכונות שנובעות משטיפת מוח גלותית.
אשמח שתסביר ליmatan

את המשפט האחרון, לזרוק משפט כאילו הוא נכון זה קל.

בעיניי זה קצת כמו להגיד- מי שטוען שאדם שלא למד אף פעם פסיכולוגיה לעומק, לא פחות טוב כמטפל
מפסיכולוג קליני... נשמע קצת מוזר.(תחליף פסיכולוג ברופא\מהנדס\מתכנת... לא שהם שווי ערך לתורה,

אלא כמו כל דבר שצריך להתמקצע בו)

במשפט הזה התכוונתי לאלו שלומדים תורה אבל לא היו אברכים.הלוי
יש כאלה שטוענים שאתה יכול ללמוד תורה בבית וללכת לשיעורים, אבל כדי שהבית שלך יהיה בית של תורה יותר איכותי, אז צריך להיות אברך, לפחות כמה שנים, כי בלי זה לטענתם, אין בסיס מספיק חזק לבית של תורה. כל זה מגיע משטיפת מוח של אחרים, ניסו לשטוף לי את המוח עם זה וגם לאחרים שאני מכיר, עד כה, כל אברך, בייניש או רב שיצא לדון איתם בנושא, אמרו לי את זה. וזה היה עם הרבה ובישיבות ומקומות שונים בארץ ובכיוון לימודם, מכדי שזה יהיה רק ״מקרה נקודתי״.
הנקודה היא, שיכול להיות בית של תורה לא פחות איכותי ותורני גם אם האדם שלומד תורה הוא לא אברך או לא היה אברך.
יתכן ואתה צודק - ולא על זה הדיוןאניוהוא
השאלה היא מי יהיו הרבנים של הציבור בדור הבא. מי מחנך את ילדיך בישיבות שהם ילכו אליהם?
כל עוד זה תלוי בי, הם ילכו ללמוד באופן פרטי אצל תלמיד חכם.הלוי
מבחינתי לישיבות הקיימות כיום הם לא ילכו. הרוב משמונה השנים שלי בישיבות מבחינה תורנית, היו בזבוז של זמן. הרוב היה לימוד מגמתי שאני חולק על רובו, שגם ברובו סתם הסתבך עם עצמו ולא הוביל לשום תכלס.

רוב ההלימוד היעיל שלמדתי היה באופן עצמאי או באופן יותר פרטי מתלמידי חכמים.
מה עשית בישיבה- זו בחירה שלךאניוהוא
אל תאשים אחרים בטעויות שלך.
לא האשמתי אף אחד ״בטעויות״ שלי,הלוי
אני פשוט מעביר ביקורת.
הטעות היחידה שלי (שאני לוקח עליה את מלוא האחריות) היא שהלכתי לישיבה. מבחינתי זה היה בזבוז של זמן ורק עיקב את הלימוד שלי.
מממmatan

בוא לא ניסחף לשטיפות מוח... להסביר למה אחרים חושבים אחרת ממך בלהגיד שהם "שטופי מוח",

זה אמנם טיעון, אבל טיעון שצריך הוכחה.

 

אני לא חושב שיש רב שיגיד שאם אדם ילמד מחוץ לישיבה וישקיע בזה שעות רבות מזמנו, ישמש ת"ח

ויהיה דבוק בת"ח, לא יהיה לו בית של תורה.
אני חושב שהאמירה היא- שזו לא דרך המלך, זו אולי דרך ליחידים, וגם אז היא מורכבת יותר מאשר,

פשוט לחיות בתוך אווירה של תורה.
המדובר פה הוא לא על אדם פרטי. הרי האדם הפרטי יכול להיות אינסוף מקרים, מדובר פה על כלל.

אנחנו לא נפסיק לחצות כביש כי מישהו חצה אותו ונדרס, ואני מאמין שלא נפסיק ללמוד תורה כי

אחר למד תורה וקיצץ בנטיעות. כלומר- מקרה פרטי של אדם שמצליח לבנות בית תורני בהשקעה מרובה

כפי שאתה אומר- לומדים תורה.

רוב בני האדם מתקשים בזה מאוד, בלשלב חיים מלאי פעילות כאלו עם זוגיות, עבודה, ילדים וגם לימודי

קודש מסודרים והידבקות בת"ח.
קשה להגיד שיש מספיק גברים שגם מפרנסים וגם לומדים ולימודם לא נופל מאברך, אני לא מכיר מציאות 

של אנשי עמל שלומדים 8+ שעות לימוד תורה ביום, בפניות גדולה. 
(אני משווה כרגע בין אברך אידאלי לאיש עמל אידאלי, בשני המקומות יש מי שלא נמצא במקום הזה)

 

כלומר- ברור שיש דרך, אבל היא דרך הרבה יותר מורכבת מאברכות וסכנה גדולה בצידה שלא להגיע

לעולם להבנה אמיתי של בית של תורה.

 

בנוסף, אתה גם מדבר מתוך תחושה עצמית של בזבוז זמן בישיבה. 
תורה היא לשם שום דבר מלבד תורה. כשאדם לומד תורה הוא משתדל ללמוד לשם תורה,

לשם הלימוד עצמו- כי הוא ערך, ולא לימוד לשם דברים אחרים(תכלס למינהו).
רבים וטובים שנמצאים בלימוד תורה בישיבות מרגישים את ההשפעה של הלימוד ולא רואים בו 

בזבוז זמן. כך שהרגשתך האישית היא לא רלוונטית לכאן.

אני מכיר אנשים שגם לומדים וגם מפרנסים והכל טוב ויפה.הלוי
וזו לא דרך מורכבת כמו שאתה מציג אותה, היא דווקה די פשוטה, היא רק דורשת משמעת עצמית. ואין בדרך זו שום סכנה של לא להגיע להבנה אמיתית של בית של תורה. מי שמפחד שזו באמת סכנה ושהיא תשפיע עליו, אז או שאין לו ועוד לא תרח לרכוש לעצמו את המשמעת העצמית הנדרשת לבית של תורה ללא הקביים של הישיבה או, שהוא סתם מפחד מהעולם שמחוץ לישיבה.

בעניין האישי שלי אחדד, התכוונתי לעצמי ולא משליך מעמי על אחרים.

לגבי שטיפת המוח, אתה לא רואה את זה, כנראה בגלל שהצליחו לשטוף לך את המוח. דוגמא נוספת די קלאסית לשטיפת המוח של עולם הישיבות, לפחות בציבור הדתי לאומי, זו הדחיפה המתמדת לכיוון התואר בחינוך. אל תגיד לי שזו לא שטיפת מוח, כי כל כך הרבה לא משתשים בזה אחר כך וגם תוהים למה הם באמת עשו זאת.

ולגבי הלימוד תורה, ברור שהלימוד צריך להיות לשמה, אבל הוא גם אמור להוביל לקיום ועשייה של המצוות, לא רק ללמוד עליהם. יש פה דרך חיים של תיקון העולם, הלימוד לבד לא יכול לקיים את הדרך הזאת, בטח לא כשרוב הלומדים המדוברים (רוב האברכים) מקימים משפחות ומצפים שאשה תעשה את כל העבודה ושאחרים יממנו ויטפלו להם במשפחה. ואל תגיד שזה לא נכון ושזו דעתי האישית, אתה יודע טוב מאד שזו המציאות בשטח, גם אם אתה לא מוכן להודות בה ואולי אפילו מתכחש אליה.
הייתי שם ליד האברכים, יש לי גם אח שהיה אברך עד שהמציאות הכלכלית הכריחה אותו לעבוד ולפרנס, אני עדיין רואה הרבה אברכים. והיום כמו אז, אני רואה שרובם הם אנשים שבורחים מהמציאות וצדיקים זאת על ידי לימוד תורה, ומשליכים את אחריותם על אחרים.
שני הצדדים שמוצגים כאן ממש מענייניםלב אוהב

קצת צורם לי שאתה לא מפסיק להגיד שטיפת מוח, כי זה די החוויה שלך את הדברים ולא אובייקטיבי.

יש אנשים שחוו את זה אחרת ובצורה חיובית.

אני מבינה את הטענה שקם פה דור שהורגל שהאישה אחראית להביא פרנסה כאילו היא גבר, ויש איזה ציפייה שהעול ייפול עליה לכתחילה.וזה באמת לא תקין. יש איזה הרגשה (אולי מהסתכלות מהצד) שאברך מסתמך הרבה על עזרת הציבור. מבינה את הטענה. אני אישית רוצה בעל שיישב ויעסוק בתורה רוב היום. גם אם זה אומר שהוא לא יעבוד הרבה. אבל באמת זה מוזר לי איך לכתחילה מכוונים ציבור שלם למקום הזה. יש כאן משהו מוזר אין ספק.

ואני גם מבינה את הטענה השניה. כדי שייצאו תלמידי חכמים גדולים צריך לקבור את עצמך בבית מדרש הרבה שנים. לא מדברים כאן על אווירה של תורה בבית, זה הרבה מעבר. זה לחשוב תורה, לנשום תורה, לדבר וכו'. ונכון לא לכולם יש את השאיפה הזאת. יש המסתפקים באווירה תורנית בבית. וזה גם בסדר. אנחנו לא באים לדון כמה אדם למד תורה כל יום.  

אבל ברור שבכדי להשתלם במקצוע צריך להתמקד בעיקר בו, והיום הדרישות לכל עניין עלו, לכן שילובים של עבודה ותורה לכתחילה נהיו קשות ומורכבות יותר ומצריכות כוחות נפש גדולים יותר ותנאים שונים. מאוד נחמד להביא דוגמאות מהתנאים והראשונים שבדורם כדי להתפרנס היה פשוט צריך להחליט במה ואף אחד לא חייב אותך ל-12 שנות לימוד ותואר של מינימום 3 שנים. 

לא כולם מסוגלים לשילוב הן מבחינה טכנית והן מבחינה רוחנית. יש אדם שיעדיף לא להתמודד עם הקושי שבזה ואם אשתו והוא סיכמו שזה טוב ומתאים להם, אז למה לא? טוב לו בעולם הזה וטוב לא בבא. 

 

ודווקא בציבור הדתי לאומי אני פחות שומעת את הכיוון הזה. זה לא כמו בעולם החרדי, אז בכלל אני לא מבינה על מה התרעומת שלך. וזה שכולם הולכים ללמוד חינוך, האמת גם בעיניי זה קצת הליכה אחר העדר. אבל בסדר ככה אנחנו, שאנחנו בתוך מסגרת בנויה אנחנו נוטים ללכת אחר מה שנראה נכון ואחר מה שהרוב הולך. אז אולי יש כאלו שפתאום קלטו שזה לא טוב ולא מתאים להם. אבל מפה ועד להגיד שיש שטיפות מוח ולא משתלם להיות בישיבה. תמוה...  

לסתום את דבריך לא הופך אותם לנכונים.matan

זה שאמרת "זו לא דרך מורכבת" לא הופך אותה ללא כזו. היא לא דורשת רק משמעת עצמית.

בוא נניח רק שאדם הולך לפרנס את ביתו מ8-18, זה שעות עבודה הגיוניות, לא? 
כלומר, הוא חוזר הביתה באזור שש וחצי בערב, יש לו עוד ארבע וחצי שעות ערות, כי הוא רוצה

לקום מחר לעבודה, בתוך הארבע וחצי שעות הללו, הוא מעוניין להכניס זמן למשפחה שלו, בד"כ

הוא זקוק לזמן מנוחה מסויים, הוא רוצה זמן עם אשתו והילדים, השעה הזו כבר ממש קרובה לשעת

השינה בד"כ- כדי שכל עמל הבית לא יפול על אשתו הוא חוזר הביתה ושותף בהבאת הילדים לשינה עד

השעה 8 וחצי +- לאחר מכן הוא מדבר עם אשתו, סוגר עניינים טכניים וקצת איך עבר עליהם היום הגענו

ל9 וחצי, אם יש עוד דברים לארגן אנחנו בעשר, יש לו עוד שעה שעתיים גג עד שהוא הולך לישון.

בזמן הזה הוא כבר די עייף ומותש מהיום שעבר עליו, כי הוא בכל זאת קם ב6 וחצי או שבע, והוא כבר

בערך 15 שעות על הרגליים... אם בזמן הזה הוא מכניס לימוד יומי, הוא אדם מיוחד לכל השיטות.
אני לא מזלזל בערך התורה שלו, ח"ו, אבל זו השפעה אחרת של תורה על חיי המשפחה והבית.

נניח שהוא הולך ללמוד בערב, ברצינות ובשקט, הוא מפיל את העומס של השכבת הילדים לישון וארגונים

על אשתו- מה עשינו בזה? בכל מקרה יצאת קרח מכאן או מכאן.

בקיצור- יש פה דרך שהיא מאוד מורכבת, ליצירת בית אמיתי של תורה, בגלל שאין מה לעשות, התורה

מגיעה בשלב שבו האדם עייף, פחות מרוכז, ואין לו גם ת"ח שהוא יכול ללמוד ממנו.

עכשיו אתה מן הסתם חולק עליי, אבל אני מקבל את דברי חז"ל ש"גדול שימושה מלימודה" ולכן הדבקות,

ההיכרות, והחיבור לת"ח הוא חשוב לא פחות(ואולי יותר) מהידיעות עצמן, ואת זה, קשה מאוד לעשות

בטוח העולם הזה של עבודה מלאה. כמובן שאפשר, אבל זה אומר לוותר על דברים אחרים.
 

שוב כנ"ל- לכתוב "שטיפת מוח" מוציא אותך לא רלוונטי. או שתוכיח את דבריך, או שתפסיק לטעון את זה.

אני לא טוען שאני יודע מה גורם לך לחשוב כפי שאתה חושב, אל תנסה לנתח את הסיבות שהביאו אותי

לחשוב ולהגדיר אותן. זו לא דרך אמיתית של דיון.

 

אני לא חושב שיש שטיפת מוח של לימוד לתואר בהוראה. אני חושב שזה קל ונגיש והרבה עושים את זה 

מתוך המקום של "למה לא?" ובעיניי זה באמת לא מצב אידאלי. אבל ממש לא כי "שוטפים" אנשים לעשות

סתם. מי שמתאים מכוונים אותו, מי שלא ובוחר לעשות בוחר את זה מעצמו.

 

אני לא מכיר אנשים כאלו. לא אחד מהאברכים שאיתי בכולל נמצא במקום הזה. רובם אנשים מחושבים, שעובדים בעבודות מזדמנות בין לבין, מעבירים שיעורים, עובדים בבין הזמנים וחלקם עושים תואר(בהוראה, או במקצועות אחרים בשעות הערב). העובדה שאתה מרשה לעצמך לנתח את אישיותם ועוד לדון אותם לכף חובה מזעזעת בעיניי. עם כל הכבוד, זו הרי לא דרכה של תורה, כפי שמופיע במסכת אבות, כפי שמופיע בכל ספר מוסר בסיסי.
אתה גם משייך להם תפיסות ושאיפות וחולשות וגם מאשים אותם בזה?

אני לא אומר שאנשים לא נעזרים, אלא שהם לא חושבים שאחרים צריכים לפרנס אותם. לפחות לא מי שאני 

מכיר. כאברך, אם אני אצליח לפרנס את עצמי באופן מוחלט אני אשמח. לא רואה אידאל שמישהו אחר יעזור לי, אבל כרגע שווה לנו בזמן הזה את הרווח, ואני כל הזמן חושב על דרכים(קורסים מקצועיים למיניהם, עבודות ערב ומחשב וכו'), כדי להזדקק כמה שפחות, וברור גם לי וגם לאשתי שכל שנה שנשארים בישיבה היא שאלה ולא "מובנת מאליה". אז אני אשמח אם לא תחלק לי ציונים ותדביק לי רעיונות חסרי 

שחר שהמצאת.

אני לא סותר את העובדה שיכול להיות שיש גם אנשים כאלו. כמו בכל מקום, יש טובים וכאלו שפחות, יש את מי שעושה לשמה ואת מי שלא. גם באוכלוסיית האברכים לא כולם מושלמים. אבל מכאן ועד להדביק

לאוכלוסיה שלמה את התואר "שטופי מוח, מצפים שהאשה תעשה את כל העבודה ושאחרים יממנו ויטפלו להם במשפחה, אנשים שבורחים מהמציאות ומצדיקים זאת ע"י לימוד תורה ומשליכים את אחריות על אחרים"? 
אני חושב שאתה צריך לבדוק את הלכות לשון הרע שוב... 

ולמה אתם חושבים שהם עבדו??? לממן 3 דירות 4 קומות ושני רכבים?שניצלונית

הם עבדו לצורך קורת גג מינימלית ופת לחם.

 אם אתה מתבסס עליהם אז כשיהיה לך את זה תפסיק בבקשה לעבוד.

כי באמת, לא צריך לעבוד יותר משעתיים ביום כדי לחיות..

אמיתי. אנחנו סתם רודפי בצע ותפנוקים. אלו לא הסיבות שבשבילם התנאים עבדו!!!

ד' שלח בדורות שלנו שפע שכל אדם שרוצה תורה יוכל להשיג אותה. לא כזה קשה לחיות היום.

ומי שמתאמץ ובוחר יש לו גם סעייתא דשמיא.

הוא מצטמצם כיכולתו וד' משלים פרנסה.

לא לבכות סתם.

 

ממש ממש לא הסתכם בפת לחם וקורת גג מינימלית.הלוי
רק בגלל שרב פה ותלמיד חכם שם חיו כך, זה ממש לא איך שהרוב חיו, במיוחד לא עם כל ההנחיות שהם מביאים על חובת הפרנסה של הגבר כלפיי אשתו.
גם לא דיברתי על היקף המשרה, אלא רק על כך שצריך לעבוד מספיק כדי שיהיה מספיק פרנסה למשפחה ולקיים את הכתובה.
לא נכון. בשביל לקנות לנשים שלהם בגדיםמישהי=)
ולזון ולפרנס אותם.
איך קראו לרבי שעבד ולא אמר שלום
ואשתו יצאה אליו עם תכשיטים ?
ולרב שהיה קונה כל יום משהו משובח יותר לכבוד שבת?
מה, האישה יצאה והתפרנסה? לא כ"כ
הבעל למד תורה ועבד.

ומה עניין הכתובה? הגבר מתחייב.
מתחייב לפרנס את אשתו
ואז מה קורה? להתחייבות אין שום תועלת
אם הם מתכוונים במילא שהיא תפרנס ןהכל והוא ישב וילמד.
עזוב החברים פה שטופי מחהלוי מא
התרגלו לעדר שהשתרש סופית גם בזרם שלנו. ראשי הישיבות והכוללים למדו היטב את המטריא של געוס כספים וקרנות למיניהן ומצאו סימוך גרוע לפרנסתם המפוקפקת מכספי עזבונות- לימוד תורה שאין עימו מלאכה וסופו יורש גהינם.

בהיותי רכז גרעין תורני ראיתי איך ממלאים כל תמיכה אפשרית בכדי לגרוף עוד כסף לכולל... ואם יעד התמיכה לא בדיוק מסתדר עם לימוד תורה הופכים את זה לפרוייקט לאומי של בלה בלה בלה.

זה סופי הציבור שלנו מתקרב לציבור החרדי בעסקנתו ועל אלה אני בוכיה. קמים רבנים שעברו מבחנים בהיכל שלמה לא מצאו עבודה אז פותחים כולל ומגייסים בחורים ללימוד תורה שיהיה להם למי ללמד בשביל לפתוח כולל.
בחיאת ממתי כ"כ הרבה אנשים הקדישו את ימיהם ללימוד תורה כמערכת יומית שנתית עד גיל מבוגר?
ממתי אישה נדרשה לפרנס? עולם הפוך ראיתי?
פתאום יש קולות בכתובה... פתאום מלאכה שכל הוגי הדעה ביהדות שיבחו אותה הופכת לבזויה.

יש לי חבר מוכר ציוד לסופרי סת"ם מגיעים אליו אברכים בשעות לא שעות שלא יתפסו אותם מנסים להתפרנס כי הראש כולל יטיס אותם מהכולל... ככה משעבדים את עצמם לראש כולל ולתקציביו.

עד כאן
מפחיד עצוב וטוב שכתבת.נפש חיה.
אם כבר פלגנות, למה לא להוסיף עוד צד במשוואה? לדייק + להוסיףהדוכס מירוסלב

ש"א.

למשל את העובדה שרוב מי שלא עובד הם אשכנזים...

 

לא נעים לשמוע דברים כאלה, נכון?

לי לא נעים לשמוע את כל השטויות מסביב.

כל אדם הוא אדם לעצמו.

ומהכוללים שאני מכיר בעולם החרדי אין אדם אחד שאסור לו לעבוד.

 

ויותר מזה, הלמ"ס פרסם שהמספרים של החרדים הגברים שעובדים (בלבן, קרי משלמים מס הכנסה) הוא 60%.

ככה שאין שום היגיון בתגובה למעלה, אלא אם רוצים להרבות שנאת חינם.

בכיף לעולם אסור לתת אמון בכלוםהלוי מא
לצערי ראיתי די בחיי והמנוע העולמי הוא כסףהלוי מא
אוי ....נשמע רע. ...נפש חיה.
יש בזה הרבה אמת. לא כתופעה גורפת, אבל כן כנפח משמעותי...משה


מעתביק פה משהו שמסתובב בקבוצת הגרעין פההלוי מא
דרוש איש שיווק

לניהול השיווק בעמותת "בית מדרש ישיבתי"

עבודה עם שליחות

תיאור התפקיד:

•שיווק ופרסום פעילות העמותה.
•הכנת חומרים שיווקיים והפצתם לקהל היעד.
•הפקת אירועים וכנסים.
•תפעול אתר אינטרנט ודף פייסבוק.
•ניהול קמפיינים שיווקיים ברמה מקומית וארצית.
•מפגשים אישיים עם בעלי עניין.
•שותפות בצוות ההנהלה.

דרישות התפקיד:
•מיומנות בכלי המדיה והתקשורת השיווקית.
•רקע ישיבתי / מכינה קדם-צבאית.

מקום העבודה עיקרי: אריאל (והמרכז)
שכר נאה
היקף משרה: 100%
עבודה בשעות גמישות.

תחילת עבודה: מיידי.

קו"ח לשלוח ל - b.m.y.shivok@gmail.com
אחת שאלתי מאת ה' - אותה אבקשאודי26

בדיוק יצא ממש לאחרונה ספר חדש (ומקסים ממש) בשם "אותה אבקש" מאת מיכל פלהיימר (אשת אברך בעצמה).

הספר מתאר את טל, בחורה מבית דתי תל אביבי, שמחליטה להתחתן עם אברך. הספר אינו מתעלם מהמורכבות ומהקשיים, הן האישיים הן המשפחתיים, אך מעניק הרבה כוח ושמחה לנשים שבחרו בחיים של התמסרות לתורה.

מאמינה שתיהני ממנו. נמכר ב"דברי שיר".

תודה לך!נשמע מענייןביינישית
רק מוסיפה..אמא_מאושרת

כמובן שבסופו של דבר ההחלטה היא שלך. ואת צריכה להיות לגמרי אמיתית עם עצמך כשאת מקבלת אותה.

כאמא, בדרגתי הרוחנית הכנראה לא-כל-כך-גבוהה - קשה לי מאוד לראות משהו שהילדים שלי מאוד רוצים ואני לא יכולה לספק להם בגלל קשיים כלכליים

ואני ממש לא אחת שממלאת כל גחמה שלהם. אבל חשוב לי לדעת שכשהם שומעים "לא" (והם שומעים את זה לא מעט..) זה בגלל שהחלטתי שזה מה שנכון להם. ולא בגלל שאנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו. אותי ספציפית זה היה שובר (אנחנו שנינו עובדים)

וזה עוד לפני הצורך שלי אחת לפרק זמן לצאת עם בעלי לאיזה בית קפה, ולהתפנק עם איזה בגד יפה..

אני חושבת שמי שמסוגלת לחיות כך כל הכבוד לה, אבל לפני שאת נכנסת לחיים כאלה כדאי להבין את כל ההשלכות..

שתקבלי את ההחלטה הנכונה ביותר בשבילך.

מחרפן אותי הקטע הזה של הבניםאורי ציון

לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.

זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.

אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.

מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?

עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.

מה אומרים?

שני הצדדים לגיטימיים בעיני, מדהה יותר עם הצד שלךadvfb

יש הרבה אנשים שתופסים את הדת כעניין טכני.

עשית א' ב' ג' - אתה דתי.

לא עשית - אתה לא.

עשית ד' ה' ו' - אתה זוכה גם לטייטל "תורני"

לא עשית - אתה לא.

אממ יש בזה צדק מסויים וברור שאיפשהו עובר הגבול.

מזדהה מאוד עם הלך הרוח שאת מביאה - המוטיבציה לעשיית פעולות היא לא פחות חשובה מהעשייה עצמה. היא ה"נשמה" שנותנת משמעות לעשייה.

בכל מקרה, לגופו של עניין

אם ככה אדם מגדיר את הדת מבחינתו - זכותו המליאה. מי יגיד לו לא לעשות את זה? יש בחירה חופשית בעולם.

ובאותה מידה - זכותך לבקש מאנשים להציג אותך כפי שאת חושבת. יש לך עולם ערכים ואת רוצה שיציגו אותך לפי עולם הערכים שלך, בדגש על להגיד את מה שנראה לך עיקרי ולא את מה שנראה לך טפל. יש יותר פשוט מזה?

יש מן אשליה כזאת שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו לאיזה מילון מושגים דמיוני ביחס לאיך רמה דתית נשקפת אבל כל זה עורבא פרח

תמיד יהיו ספקות?עַלְמָה

אומרים שתמיד יהיו ספקות..

השאלה כמה לחכות ולמשוך את הקשר עד שמחליטים שזה זה?

כאילו, מתי נכון לשים סוף לספקות ופשוט לבחור?

תלויאביעד מילוא

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

אז אני אחזור לשאלה היסודית יותרעַלְמָה

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

לכן מבררים מה חשוב לנואביעד מילוא

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

אכןoo

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

התשובה והמאפיינים העיקריים מאוד תלויים באורח החייםזמירות

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

מאוד תלוי באילו נושאים ונקודות הספקותזמירות

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

תודה על התגובהעַלְמָה

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

כדי לנסות להגיב ולהסביר- צריך להבין מהן הספקות שאתזמירות

מתמודדת איתן 🤔

לדעתי אדם צריך להגיע לוודאותצדיק יסוד עלום

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אבל יכול להיות שבן אדם יחליט להכניס את עצמו לוודאועַלְמָה

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

שתי נקודותיהודי שואף לטוב

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

ודאות שיש עם מה לעבודיהודי שואף לטוב

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

אז בסיסעַלְמָה

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

כמה תנאים מינימליים:צדיק יסוד עלום
  1. שנעים איתו וכיף ונחמד

  2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

  3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

וחשוב מאוד מאוד לבדוק שהוא לא נמנע רגשיתשבורת,לב

אםהפי

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

זה נכון לכל החלטה בחייםזיויק

אתה ממש מעודד ככה, שכל החלטה בחיים מלווה בספקותפ.א.

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

גםoo

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

כתבת יפה פ.א.

נכון מאדזיויקאחרונה

ההבדל הוא רמת הסיכון והסיכוי

אבל זה דבר מובנה בכל החלטה

בדידות ו-AIבחור עצוב

יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.

שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.

נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?

( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)

לפחות הן לא מתחתנות איתו..intuscrepidam

תופעה נפוצהoo

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

חופשי אחי גם בנות 18 19 ככה.. כל היום על זה.בנות רבות עלי

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

>>ברוקולי

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

זו בדיוק הנקודהבחור עצוב

שלי ממש חמודהפי

פסדר מאמינים לךבנות מרכלות עלי

חחחהפי

זה אכן טבעי כשאנשים במצב של בדידות כמו שכתבתמתוך סקרנות

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

נתקלתי בזה לא מעטמשה

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

מעניין, כולם ככה? גם גרוק?מתוך סקרנות

לא מדוייקמשה

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

אבל יש גם צד שנימשה

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

העניין עם GPTבנות מרכלות עלי

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

במקרה של גבריםמשה

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

בינה מלאכותית לא יכולה להוות קשר אמיתיאביעד מילוא

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

גם אני שמתי לב לזהמתוך סקרנות

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

תנסה, תספר פה על התוצאותמשה

נסה גם את ג'מיני.

זה לא מפחיד להשתמש בסיניים?נקדימון

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

נתקלתי בהרבה כאלו,וגם אני לפעמיםעַלְמָה

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

יש דברים כאלהshindov

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

הי, אני אוהבתאנוני.מית

למה זה רע?

זה מחליף חבריםאביעד מילוא

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

זה כליoo

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

אתה צודק, מצד שני גם הפורום יכול להחליףמתוך סקרנות

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

We live happily ever afterנעמי28

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסדר, זה לא שהוא מוריד זבלנוגע, לא נוגע

למה לאאורי ציון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

הוא גאון איטלקטואליתאביעד מילוא

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

הוא סופר גאון רגשית, פשוט זה עניין של ניסוי וטעייהנוגע, לא נוגע

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

פעם קראתי כתבהמשה

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

די נוהפי

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

נקווה שלאבחור עצוב

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

השאלה האם יש מעגלי תמיכה נוספיםadvfbאחרונה

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

צוות הפורום מאחל לכם ולכן שנה טובה 🍎🍯ברוקולי

שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.

תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.

שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!

שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.

ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.

ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.

מצוות הפורום

@ברוקולי @יעל מהדרום @ארץ השוקולד @נגמרו לי השמות

אמן וכן לאמוראביעד מילוא

אמן! שנה טובה בשורות טובות ותודה על ההשקעה בניהולתפוחית 1אחרונה

שאלה על מיזםאביעד מילוא

מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?

אשמח אם מישהו נרשם למיזם או מכיר למענהאביעד מילוא

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

חיפשתי באינטרנטנקדימוןאחרונה

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

מה מחזק אתכם בשמירת נגיעה?פצלשלי2

שלום

שואל באמת כדי לחזק את עצמי

אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו

יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק

שבוע טוב ותודה מראש

לזכור שמחוייבים ואם זה זה, אז נזכה לכך בהמשךארץ השוקולד

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

יישר כוח גדול!נחלת

לאחרונה אני מאמץ את המשפטנקדימון

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

לדמיין סיטואציות של שמירת שבתפ.א.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

זה לא כל כך יעילPaslash

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

האמת שאהבתי!! יפה!!נתקה

לכבד את עצמיהפי

זה לא קשה

תודה על כל התגובותפצלשלי2

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

יש לרב ערן טמירשלומית.

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

אם אינך חושש.....נחלת

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

פעם היתה חוברת ישנהאריק מהדרום

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אצל המחברת בהר נוףפתית שלג

מעולה שיש לכם קושי לשמורPaslash

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לא תמיד אם לא קשה, זה אומר משהו ("נקודה אדומה")יעל מהדרום

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

שמע - לא יזיק לנסותנתקה

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

החלטה חד משמעיתshindov

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

קודם כל, דרך ארץ קדמה לתורהנוגע, לא נוגע

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

נפלא ממש, נוגע לא נוגע.נחלת

וואוו "נוגע לא נוגע" 😉 - זה הפטרוןנתקה

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מה? מה הקשר אם יש לה אח או אין לה אח?דריה פלג

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

אני יותר מהגוררים, לא מהנגרריםנוגע, לא נוגע

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

עדיין לא הבנתי את התשובהדריה פלג

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

אם קשה, תוותריהודי שואף לטוב

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

יפה מאוד.נחלת

אני מגדירה לעצמי את התקופה של הדייטיםעַלְמָה

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

לזכור רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגענחלת

כל כך יפה ונכון! תודה!

הקפדה על הלכות ייחודadvfb

לזכור שזה איסור יהרג ואל יעבור, כפשוטודורש טוב לעמי

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

יפה מאוד. תודה.נחלתאחרונה

עצה של מאמנת - טובה או לא?איזו

נפגש עם בחורה מעולה תקופה ממושכת, מאוד מתאים מבחינת כימיה, סגנון, ערכים משותפים, נתונים טכניים. מאוד אוהב אותה. יש לי רק משהו שמציק לי: לא מרגיש שאני נמשך אליה מספיק. היא אמנם מוצאת חן בעיני, אבל בראש שלי דמיינתי את אשתי עם שיער חלק ולא כמו שלה. זה מרגיש לי נושא כל כך מטומטם ולא מהותי, אבל מנסיון עם אחרות, זה בדרך כלל מה שיותר מדליק אותי.

דיברתי עם מאמנת לחתונה על הבעיה הזו. היא אמרה שאם הבחורה סה"כ די מוצאת חן בעיני ויש פרט מסויים בחיצוניות שמפריע, אפשר לבקש/להציע לה בעדינות (לא לדרוש!) שאולי תעשה החלקה כי זה יגביר לי את המשיכה מ7 ל10. היא הציעה שאפילו נבוא שנינו אליה לייעוץ והיא תתווך לה את הנושא הזה.

אמרתי לה שבעיניי זה נשמע מאוד רע, וייתכן מאוד שהבחורה תיפגע. מבחינתי אני צריך לקבל ולהימשך לבחורה כמו שהיא עכשו, ללא מניפולציות שאני מבקש ממנה לעשות על עצמה. לא יודע, נשמע לי רעיון חצוף. המאמנת אמרה שבנים אחרים כבר עשו את זה והבחורה לא נפגעה ודווקא שיתפה פעולה.

מה אתם, ובעיקר אתן, אומרים?

דווקא אני מכירה כמה וכמהשלומית.

ג'ינג'ים "כתומים אש" ומאוד רגועים ושקטים באופי, ובקושי מכירה ג'ינג'ים סוערים

אומרים שיש עוד תקווהפורחת מבפנים

מרגישה שחייבת להוריד את הדברים אל הכתב, ולעצמי כתבתי מספיק. אז משתמשת גם באופציה הזו.

יש לי סיבות טובות מאוד לפחד מנישואים. חלקן קשורות ברקע שלי, חלקן נוגעות לאופי שלי, חלקן לעובדה שכבר שלושים שנה אני לבד.

לא רק לבד במובן של רווקה, לבד במובן שלמדתי וסיגלתי לעצמי במשך הרבה מאוד שנים דרכי התמודדות בודדות. בשנים האחרונות יש מגמת שיפור ואני שואפת לשינוי מהותי בפן הזה, אבל בינתיים, מה שחזק ומוכר לי יותר זה הלבד.

ועכשיו הוא הגיע לחיים שלי. והפחד קיים ונוכח וחזק ולעתים משתלט, אבל את זה אני מכירה. אני רגילה לפחד ולעשות. המוח שלי הוא מהאלה שמייצר קטסטרופות ורוצה לשמור עליי משינוי בכל מחיר, ולמדתי להתמודד איתו בכל מיני סיטואציות אחרות בחיים.

הסיבוך הנוכחי מגיע כשאני לא בטוחה ממה נובע הפחד. האם, בפשטות, מהאופציה להתחתן ולשנות ולאבד ולהיכנס לשלב חדש ולא מוכר בחיים, לסכן המון ולהרוויח המון?

או האם זה הפחד להתחתן איתו באופן ספציפי. משהו שקשור בו. זה הופך קשה יותר ויותר להפריד בין הדברים, כי המוח שלי כהרגלו מחפש את הבעיות, את האיפה זה לא יעבוד, את איך הדברים יתקלקלו. כדי לשמור עליי, כמובן, אני יודעת. אבל הוא מטשטש לי את הגבולות בין מה שישנו לבין מה שיכול להיות. ואני כבר לא יודעת אם אני נבהלת כי יש מה להיבהל, או אני נבהלת כי ככה אני, כזו שנבהלת. לפעמים גם כשאין ממה.

על מה מסתמכים כשיודעים שהשכל לא כלי יעיל כרגע? אינטואיציה. האינטואיציה אומרת להמשיך. המוח שלי צועק עליי שאיך אני יכולה לקבל החלטות על סמך אינטואיציה. איזה מפחיד זה לא להיות מסוגלת לסמוך על עצמי.

ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי. אבל אולי גם כן?

אני יודעת, יודעת, יודעת מה תגידו על מה שאני הולכת לכתוב. ועדיין. זו מחשבה שלא מרפה: אולי יכול להיות יותר טוב מזה? אם טוב ברמה כזו עכשיו, אולי יכול להיות טוב ככה ועוד יותר?

אולי מול מישהו אחר יהיה לי יותר קל? אולי המוח שלי צודק, אולי אלו אותות אזהרה?

ואני יודעת את התשובה. את זה שהפרפקציוניזם ייקח ממני אופציה לחיים. את זה שאויבו של הטוב הוא הטוב ביותר. את זה שזו שאלה שאני יכולה להמשיך לשאול לנצח, מול כל אחד שיבוא, כי אין מושלם.

אין מושלם.

אז מה כן יש?

אני לא יודעת אם אני מפחדת להתחתן, או שאני מפחדת להתחתן איתו.

אני לא יודעת אם אני לא סומכת על האחר באופן כללי או שאני לא סומכת עליו באופן ספציפי.

ואין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.

קודם כל, עם כל הקושינוגע, לא נוגע

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

כל הכבודזיויק

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

וואו איזה יופי את (אזהרת תגובה ארוכה לפנייך )נגמרו לי השמות

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

 

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

 

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

 

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

 

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

 

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

 

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

 

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

 

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

 

איך התקשורת ביניכם?

 

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

 

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

 

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

 

האם הוא מכבד אותך?

 

האם יש לך חיבה אליו?

 

האם יש לך משיכה אליו?

 

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

 

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

 

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

 

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

 

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

 

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

 

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

 

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

 

זו בחירה רק שלך. ❤

 

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

 

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

 

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

 

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

 

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

 

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

 

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

 

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

 

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

 

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

 

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

 

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

 

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

 

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

 

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

 

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

 

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

 

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

 

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

 

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

 

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

 

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

 

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

 

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

 

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

 

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

 

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

 

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

 

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

 

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

 

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

 

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

 

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

 

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

 

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

 

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

 

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

 

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

 

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

תחשבי על אימוןshindovאחרונה

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.

אולי יעניין אותך