לפני כמה זמן יצאתי עם בחור בצורה רצינית מאוד ולצערי בסוף זה לא התאים לי והחלטתי לסיים את הקשר.
פתאום עלה במוחי רעיון להכיר לו את חברה שלי. אז בהתחלה קצת התפאדחתי מהקטע. והתלבטתי איך הכי נכון לעשות את זה. קצת חששתי ממה שזה עלול להציף אצלו ואצלי...
בסוף פשוט דיברתי איתה ושלחתי לו הודעה.
ולמה אני מספרת לכם את זה?
דיברתי היום עם שתי חברות מאוד טובות שלי וסיפרתי להם על מה שקרה. כל אחת מהן אמרה לי בנפרד שכל הכבוד לי ושזה ממש גבורה, התעלות ואומץ. שממש לא ברור מאליו התעצומות האלו ושהם בחיים לא היו עושות את זה. (X1000ׂ ) וכו וכו וכו.
אז רציתי לומר לכם שהלוואי ונסתכל על זה כדבר פשוט. שזה כ"כ מובן מאליו שזה מה שנעשה. שנעזור אחד לשני. שנתמוך. שנרצה בטובת האחר גם אם הוא לא האיש שלי. שלא נראה את זה כדבר מפאדח וקשה.
יש סיבה שהקב"ה הפגיש בנינו\ בינכם גם אם זה לא התאים ואולי הסיבה היא שנשדך אותו\ה לבנ"א המתאים. (ותכלס יש לנו מאגרים שלמים של אנשים שיכולים להתאים.)
קצת חשיבה והמון המון פשטות וענוה. וקדימה לעבודה
במקרה הזה, הוא ממש העריך!!!
לילה טוב ובשורות טובות!!!

