אני יודעת שאני בסה"כ בחורה צעירה, שהיכולות והכוחות שלי מוגבלים.
ובכל זאת, כואב לי. כואב לי מאוד.
הפורום הוא מקום כ"כ טוב ב99% מהזמן.
אבל לפעמים אני קוראת כאן תגובות שמפלחות לי את הלב.
לא ברור לי אם יש ויכוח לשם שמיים או ויכוח כדי להשפיל ולזלזל. ויכוח שנועד כדי להחכים את יושבי הפורום או ויכוח שנועד לרמוס את מי שלא חושב כמוני.
אני לא כותבת כאן לאף אחד באופן אישי. אני כותבת בעיקר בשבילי את השירשור הזה.
הלוואי שאדע להוסיף אור.
הלוואי שאדע להתעלות בסיטואציות כאלו.
הלוואי שאדע שמאחרי המסך עומד אדם- עם סיפור חיים, עם קשיים, עם רקע שלם מעבר לכאן ועכשיו.
ואני בהנף יד - יכולה למוטט את רוחו.
אני לא יודעת מה המשקעים שכל אחד סוחב וכיצד תגובה שלי יכולה להשפיע.
הלוואי שאהיה רגישה לאיך הדברים יתקבלו.
בבקשה, בואו נחשוב מעט לפני שאנחנו לוחצים על "שלח".
בואו ננסה לכתוב מהשכל ולא להגיב מהבטן.
חורבן הבית התרחש כי הייתה שנאת חינם.
המגיפה של תלמידי רבי עקיבא לא התרחשה כי הם לא ידעו תורה ולא היו בקיאים בהלכות. אלא כי לא נהגו כבוד זה בזה.
כמה פשוט ככה קשה. אולי כדאי להשתדל בזה יותר.
אנצל את הבמה כדי לומר סליחה.
סליחה שפגעתי הן במחשבה והן בניסוח.
זו מעולם לא הייתה כוונתי אם מישהו תהה לעצמו. ואני יכולה להעיד על עצמי שאני ממש משתדלת.
לילה טוב ובשורות טובות.
נבחר בקפידה שיר ללא שירת נשים

)
