מי שם נפשו שתהיי מאושרת
מי ישים יד ויבנה את ביתך
זה שיר יפה, חבל שהוא צריך שיפוץ כדי להיות מדוייק לי
סביוןנו אז שפץ אותו..
כלומר, לא בזה שאתה לא יודע לשורר שירים, דיר באלק.
אבל זו הקצנה שרק נועדה להבהיר את גודל האהבה שלו, הוא מוכן לבטל את עצמו בשבילה -
הוא לא יעשה את זה, אבל הוא מוכן.
אני רק רוצה להגיד שאני מאמינה שזה יגיע.
רק שירים שאפחד לא מכיר
רצינו לעשות אותו ריקוד פתיחה להצגה..(להצגה קוראים ממעמקים) אבל לא הסכימו כי זה שיר אהבה.. ולפני כמה שנים כן עשו אותו.. באסה..
היו ימים שההיתי בוכה ממנו
אני מעולם לא עצרתי כשזה היה העניין. אם שיר לא היה מדוייק לי אז ניסיתי לדייק אותו בעצמי (תוכל לראות את זה בכמה וכמה שירים שציטטתי כרצוני כאן בנסיו"פ
).
נסה אז לכתוב אותו בעצמך, עם המילים שלך. מה שמתאים תשאיר ומה שלא תחליף, זה עד כדי כך פשוט 

)
סביון
בן-ציון
סביון



בן-ציון
מחמיא למדיסביון

מישהי=)
אפשר לנסות ולהתרכז ולמצוא שהשיר הזה מתאים בדיוק לכיסופים שלנו לשכינה הקדושה.
תתרכזו ותראו כמה שזה מדהים...
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)