באמת. יש כאלה שגם את זה לא.. ולגיטרה אין משהו "במקום".

אני יודעת שהיא אוהבת אותי היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי והיא העריכה את האהבה שלי כלפיה...

אבל מה לעשות שיש בנאדם אחד שהיא אוהבת יותר ממני והבנאדם הזה הוא בעצמו לא ככ חפץ בחברות שלה 

אז היא רודפת הבן אדם ואני מנסה לא לרדוף אחריה בשלב מסוים אני פשוט מחליטה ללכת להיות עם עצמי... לחשוב... מה יהיו ההשלכות אם אני אחליט שזה נגמר איתה... אני מבינה שזה יהיה ממש כואב אבל לא כמו הכאב שיחזור על עצמו כל יום מחדש ופתאום היא באה... ואני נמסה אני מבינה שזה יהיה פספוס ואני לא מסוגלת לוותר עליה, לא מסוגלת לכעוס ,היא מחבקת אותי מנשקת אותי ואומרת לי שהיא אוהבת אותי... היא הולכת... ואני מוצפת כאב 

בסוף יהיה טוב. היא תבין מה נכון.

 הבעיה היא שאין כל כך הרבה זמן עד ה"סוף" ,

הסוף הזה הוא עוד שבועיים... אנחנו נפרדות 

לרגע חשבתי אם יכול להיות שהיא מנסה להתרחק כדי שלא יהיה לי כואב כשנפרד אבל מחקתי את המחשבה הזאת ...היא חכמה מידי בשביל לחשוב מחשבה כל כך מטומטמת

מה עם לדבר איתה? לא יילך?

את לא חייבת, אני אישית לא הייתי מסוגלת לעשות את זה, אבל ניראה לי להעמיד את הדברים על השולחן פשוט יסביר לה והיא תבין.

אני גם חשבתי על זה אבל אני מפחדת שפשוט אני מתחילה לדמיין בינתיים זה במצב הזה כבר 4 ימים 

ואני רוצה להיות בטוחה שהיא באמת מתרחקת ...(כמובן שעדיף שלא ואני רוצה להאמין שלא)

כי יכול להיות שזה נובע מקטנוניות וקנאה...מה שממש לא מתאים לאופי שלי אני רוצה לדעת שאני בסדר...

אז אולי פשוט תשאלי אותה?

זה יכול לחסוך לך הרבה אחכ..

אנחנו לא הרבה זמן ביחד 

בעצם אנחנו יחסית ממש קצת זמן ביחד

אבל אצלה זה משהו אחר...

מעולם לא התחברתי ככה לבנאדם

אנחנו אותו אופי...אותם מחשבות(אבל לגמרי)אותם מצבים פחות או יותר...עברנו את אותם דברים

ואני לא חושבת שיש עוד מישהי שאני ארגיש איתה ככה

מעצבן ומתסכל אותי שיכול להיות שהבעיה היא בי 

ואני סתם קנאית...לא יודעת לפרגן...אפילו לחברה הכי טובה(אני מקווה)

שבי עם עצמך ותחשבי כמה דקות אם עשית משהו. אם לא- תנסי לשאול אותה איכשהו. את לא חייבת לגשת אליה בעצמך, את יכולה לשלוח גורם שלישי שינסה לגשש בעדינות..

בוא נאמר שישבתי עם עצמי גם יותר מכמה שעות...

ולא עשיתי כלום בוודאות!

הפרטים קצת מסובכים ואני לא יכולה לפרט...

אני פשוט מצד אחד רוצה לדעת שאני לא רעה אנוכית ואגואיסטית כמו כולם

מצד שני אני לא רוצה לגלות שהיא באמת מתרחקת

אני יודעת שזה ישבור לי את הלב

סומכת עלייך. את יודעת מה הכי טוב לך בסיטואציה הזו.

אבל.. את מעדיפה שזה פשוט יקרה בלי שתרצי? הרי אם זה קורה אז זה קורה, ואם אפשר לעצור או למנוע את זה אז עדיף שזה יקרה כמה שיותר מוקדם, לא?

לדעתי אם היא תדע מזה היא תשתדל להראות לך שלא, והכל יחזור לעצמו.

עזבי אותי. אני סתם מדברת ואני בכלל לא יודעת איך את מרגישה. אני עוצרת פה. הרבה בהצלחה. סומכת עלייך שתעשי את ההכי טוב בשבילך.

היא לא מתרחקת כי עשיתי לה משהו...

אני יודעת שהיא אוהבת אותי...עדיין

יש בת אחת (אני חושבת) שהיא יותר אוהבת ממני מה שגורם לה להיות איתה כל היום

אבל בגלל שהיא איתה כל היום אז היא מתרחקת ממני

היא באה אליי רק כשאני מגיעה למצב נוראי כשאני רואה שהיא גם לא כל כך מתייחסת אליי במשך היום

אז היא באה לראות אם הכל בסדר וכמו שאמרתי אני נמסה סולחת לה מיד ומחליטה שאני אבדוק אותה עוד יום אחד ושוב הכל חוזר על עצמו...

אבל עם אותה הבת אין את אותה תחושת הזדהות אין את אותן מחשבות אותן הרגשות אז למה?

קשה לדעת למה אנשים נמשכים לבנאדם מסוים.. יש זוגות הזויים שני קצוות שונים לגמרי ויש כאלה קופי אחד לאחד קשה להבין את זה.

(את כועסת עליה? נשמע שאת לא סגורה על עצמך בזה.. יכול להיות שהיא מרגישה כעס ממך?)

אני פשוט פגועה...

מכירה את ההרגשה.

צד שלישי זה לא הכי טוב.. @טוב נו.. (לא מתייג לי..)

דברת איתה פעם באופן גלוי? היא ילדה שאפשר לדבר איתה גלוי או שהיא תתחמק ותכחיש?

זה קורה לכן הרבה או שזו פעם ראשונה יכול להיות שסתם עובר עליה משו?

תנסי לחשוב למה בעצם היא מתרחקת ממך קרה ביניכן משו קרה בין הילדה ההיא שהיא הולכת אליה משו כלומר היה להן איזה משהו שגרם להם להתקרב?

ולפעמים זה סתם תקופות וזה עובר...

היא מסוגלת לדבר באופן גלוי וביני לבינה אין שום מחיצות כלשהם כשאנחנו מדברות

היא אמרה לי שזה רק איתי ככה...

צריך שמישהי שלישית תרמוז לה את זה.

אבל לא בטוח שזה מה שאת רוצה.

שוב, אני לא יודעת איך את מרגישה אז קשה לי לענות....

טוב אני מכירה אותה הכי טוב בכיתה למרות שאני איתה הכי פחות זמן 

אבל לא אני לא הולכת לרמוז אני כנראה אומר לה זאת בעצמי 

כשאהיה בטוחה שהדמיון הפרוע שלי לא עובד שעות נוספות

למרות שאני יודעת שזה תירוצים כי לא בא לי להאמין

אולי כדאי באמת שתדברי איתה על זה

סביר להניח שלפעמים אנשים עושים את זה לא מתוך מודע. ולפעמים כן. דברי איתה..

בהצלחה!

היא כנראה עושה את זה בחוסר מודעות 

ואני מרגישה עכשיו פשוט רעה...

כי אני עדיין לא בטוחה למה זה היה ואם זה בכלל היה כי כשאני מדברת איתה היא מתנהגת כאילו כלום לא קרה והיא ממשיכה לצחוק איתי לדבר איתי ולהיות החברה הטובה שלי...

אוף...

וזה מה שגורם לי לא לענות לה כשהיא שואלת אם קרה משהו...ואם זה קשור אליה...

למה הכל חייב להיות כל כך מסובך...

אני יודעת שברגע זה אני עושה משהו מטומטם... ( אם את קוראת את זה...כן את! ואת יודעת שאני מתכוונת אלייך אז תגידי לי והכל יבוא על מקומו בשלום..) 

אני ...מצטערת אם טעיתי...וקשה להבין שיש את אפשרות הזאת.. לא כי אני אבין שטעיתי כי אני אבין שאני רעה אנוכית ומגעילה אני פשוט ...חשבתי אולי שאני לא כמו הרבה מבני האדם ...אותם אנשים שתמיד שנאתי ולא הבנתי... אוף.. אני כמו כל אותם אנשים ואני מפגרת שלא הצלחתי להשליט את השכל שלי על הרגש שלי זה בסך הכל כמה דקות של היגיון בריא...כמה כבר זה דורש ? אוף לעזאזל איתי...אני חסרת תקנה ...אוף...

לפחות אני מבינה ברגע זה שעדיף לדעת שטעיתי...מאשר לאבד אותה בגלל טמטומי הרב...

את לא חסרת תקנה!

וטעויות קורות וחברה לא מאבדים בכזו קלות במיוחד לא אחת כמוני

אני באמת מצטערת..

לקח קצת זמן לקלוט שזאת שאני מגיבה לה זו את..

ואז קלטתי שאני הרעה בסיפור

מורכב לי קצת בזמן האחרון

אבל כמו שאמרת אני חכמה בשביל להתרחק בשביל שלא יהיה לי קשה

סליחה על זה.

וגם על זה שלא הזדהיתי ישר כשקלטתי שזו את..

(אני עדיין בשוק ממני שכתבתי הם ולא הן כדי לטשטש )

ו.. את לא אמורה להשליט את השכל על הרגש אנחנו לא רובוטים.

מותר לתת ללב להוביל אסור לתת לו לשלוט ואסור לתת למוח לשלוט הם צריכים להסתדר ביחד כל אחד מהם נותן לנו אופציות שונות להתמודדות ומשם צריך להמשיך בהזדמנות אני אסביר לך על זה...

היא באמת לא התרחקה ממני

היא התקרבה לאחת אחרת

אבל זה כן כאב לי!

כי הקירוב אליה יצר כביכול ריחוק ממני 

ריחוק של יומיים וחצי וזה כאב כי זה היה בבום

חשבתי שהעניין אם אותה הבת צריך להסתדר מתישהוא אבל יומיים וחצי?!?! אולי אפילו שלושה...

אז התחושות האלה לא הגיעו סתם

עכשיו כבר לא מכאיב אני יודעת שגם קירוב פיזי אליהם לא ירחיק אותה ממני

אז התחושות שלי היו מוצדקות...חלקית

ואני לא יודעת איזה פרצוף מתאים פה אז אני אשים את שתיהם...

זה מפריע בעין

אה כן ו.. *משו

אין מה לעשות אם אני אומרת משו אני כותבת משו.

שייך לחורף בדרך כלל

ועדיין הוא הגיע אלי

קורא לאונרד כהן בתרגום ישן

דפים צהובים מחוספסים למגע

גמישים מצאתי אותו אחרי נבירה ארוכה ומייגעת בערימת ספרים מאובקת

במחלקת ספרים יד שניה בחנות בסמטה

ככה פינוק של אחרי עבודה שבוע שעבר.

סטודנטית יפה, צעירה בטח מרייכמן או מקום כזה עברה לידי מחזיקה עותקים חדשים של רילקה ואוסף פואמות קלאסיות מתורגמות

בטח לאבא יש יום הולדת

ריח של דיסוננס כבד.

פתאום מצאתי אותו

שלפתי ממעמקי התהום חוברת שלא הרגישה מגע אנושי כמה שנים טובות כנראה

הקדשה ממאה אחרת בפתיחה

שמות ויחסים אחרים

רגשות ואיחולים עם הרגשה של מתח ובדיחות פנימיות

אינטימיות שדעכה

כמו כולנו

התלהבתי קניתי

עוד פנינה שלא יוציאו יותר

אחרי קריאה של כמה שורות ושירים כבר ברור למה לא יוציאו יותר

איזה תרגום גרוע

גרוע זו מילה עדינה מאוד

כמה פרשנות

כמה היבריס

להרהיב עוז, לגעת

לשלוח יד ועט

למילים של כהן

לפיסוק

במה הוא לא נגע?

היה כדאי לקנות את זה רק בשביל לראות וללמוד איך לא לתרגם

איך לא לעבוד

ללמוד מה זו עבודה גרועה

ועדין יש שם משהו ברגע הזה

מסתכל עליה עכשיו והיא מעלה בי חיוך

קשה לסרב לשלוח יד

לפתוח עמוד אקראי רנדומלי ולצלול

לצלול בלי חמצן עד שנחנקים תוך רגע.

הספר עושה את העבודה שלו ומעיף אותי ממנו באלימות מפתיעה לכזה זקן

סוגר את החוברת

מעביר עליה יד בעדינות, ליטוף של הערכה וכבוד

הגמישות והגיל עושים את שלהם צריך להיזהר איתה

מניח אותה במגירה מעל החוברות האחרות

הן צעירות וחזקות יותר

יפות יותר, ועדין יש קסם בחוברת המתורגמת הזו

עד הפעם הבאה שאפתח אותה באקראיות

לטעום מקומות רחוקים שהיו

המשפט הכי חזק בשיר

סטייק בלי כולסטרול

לקנות מה שאין

לשלם על אויר ומים

כמו במגילת איכה

עצינו במחיר יבואו

מימנו בכסף שתינו

מה עוד היה שם?

איך הפכת לזונה ממבצר למדבר

נמאס מכל התבונה

העיקר שאפשר לקרוא

בינתיים

עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע

פרנץ פאנון סיפור מעניין

בלי להתעמק יותר מדי

אין למה

עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום

לחיים האמיתיים

לכיף

יש רגעים כאלה

שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת

נחמד

או התורכי

זה לא באמת משנה

חושב על השיר שהיא כתבה

איש אחד עכשיו נרצח

לאחר נולדה בת

סופר ילדים

מי מכנה אותו סופר ילדים?

צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?

אולי

עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר

התייאש בגלל המורים

אמרו עליו שהוא חסר דמיון

לא מצליח להעביר מחשבות לכתב

בקיצור

הזיה

אולי אעשה תרגיל כתיבה

לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה

פסקה לא יותר

לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול

שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה

נוזל כהה

היא יושבת על כסא פלסטיק

כתר ירוק במרפסת

רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.

רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת וילון צהוב

וילון תחרה דהוי

חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום

חדשות בקול חנוק.

על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות

המיץ שלו נקווה בשולי הקערה

קערת פלסטיק זולה כחולה.

זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע

מתלבט

היא לא מגרשת אותו

היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה

רכב ישן

מפתח בלי מכונית

כלום לא חונה למטה

ציפורניים גזורות קצר

אין לק

מחזיקה סיגריה שלא דולקת

מחזיקה חזק

השכנה מעליה מנערת שטיח

גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום

על הקיר מאחוריה יש כתם

סימן כהה של משהו שהיה שם פעם

שעון גדול

אולי קוקיה

השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר

חוץ מזה שקט

אל תעשי את זה

בבקשה

אל תתפתי

תשמרי את עצמך לעצמך

בבקשה

את כל כך תתחרטי על זה אחר כך

תאספי את הכבוד העצמי שלך

מה קורה לעמוד השדרה שלך

אל תשכנעי את עצמך שזה נכון

את משפילה את עצמך

בבקשה

אל תעשי את זה

ע. שווה יותר

תשמרי על עצמך

תוספי את עצמך

אל תתפתי לזה

זה קוסם ומשכר

אבל אל

אל תשתפי כל כך הרבה

לאט לאט

תשמרי לעצמך משהו

בשביל מה זה טוב

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם