יש להם נשמה? אין להם נשמה?

מה ההבדל בין מה שהקב''ה מצפה מהם, לבין מה שהוא מצפה מאיתנו?

אוף לא יודעת, אפילו מקורות הלכתיים לגבי ההבדל ביננו לבין הגויים. אני ממש אשמח.

בס"ד

אין זה המקום, אבל יש 5 חלקים רוחניים באדם: נרנח"י- נפש רוח נשמה חיה יחידה.

לגויים יש אומנם נפש, אך אין להם נשמה...

אנחנו אמורים להיות אור לגויים. בניו של מקום. לנו יש תרי"ג מצוות ולהם 7...

אני רוצה להוכיח שאנחנו מיוחדים מהם, איך?

זה נכון להגיד שיש הבדל גדול בין יהודים לגויים, אבל מה הייחוד שלנו, שלהם אין?

אני צריכה לבסס את הדברים, ולדעת שהם נכונים לפני שאני מעבירה אותם הלאה, לכן אני ממש ישמח למקור אחד או שניים

ואחד מאלף, ממש תודה!~

בס"ד

שהם רעים, לא טובים, לא הכל. אלא אנחנו יותר מיוחדים. במובן של אנחנו "העם הנבחר..".

ארחיב יותר מאוחר.

לא בצורה רעה, בכלל לא. אלא, אני חושבת שאפשר להתגאות על העובדה שאנחנו יהודים.

אם אני אגיד שיש הבדל בין גויים ליהודים, איך?

במה אנחנו מובדלים?

בס"ד

יש 4 מדרגות בבריאה: דצח"מ= דומם, צומח, חי, מדבר.

הכוזרי מוסיף דרגה נוספת: נביא.

לפי דבריו, נביא הוא לא מי שמתנבא אלא גזע מיוחד של אנשים שראויים להשראת השכינה- עם ישראל.

יש לו מהלך מדהים ומרתק על זה (חייבים ללמוד מבפנים, שום דבר אחר לא שווה לזה!) על ה"גרעין" האלוקי שבעולם: אדם הראשון נברא בצלמו של בורא עולם. שת המשיך את הזרע שלו ו"קיבל" את הסגוליות האלוקית שדבקה בו, בשונה מקין. את שת המשיכו: אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך, נוח. שכל אלו נשאו את "העניין האלוקי" אצלם, גרעין זה המשיל לעבור במשך הדורות והיה נחלתו של אדם אחד בלבד בכל דור, עד שה"גרעין" הגיע לאברהם אבינו.

מאברהם והלאה, ה"עניין האלוקי" חדל להיות דבר של יחידים, והופך להיות מנת חלקו של עם- עם ישראל. הסבר זה של ריה"ל, נותן עומק עצום להבנת כוחו ותפקידו של עם ישראל, ולהבנת גודל ההבדל בינינו לבין הגויים.

"עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו". אנחנו עמו וצאן מרעיתו של רבש"ע. בניו של מקום שתפקידנו ל"ספר את תהילתו", לגלות את שמו בעולם. מבחינה מסוימת אנחנו גובהים אף מהמלאכים!

במה ההבדל מתבטא? בתרי"ג מצוות לעומת 7. בנשמה. באמונה ב"סגולת ישראל" ובזה ש"ישראל שחטא ישראל הוא"- מה שלא קיים אצל הגויים, ועוד הבדלים רבים

העוסק בהבדל בין היהודה לגוי: "על ישראל גאותו" , מאת: הרב ישראל אריאל (ליבוביץ') מיצהר.

ניתן להשיג בטל: 1700700966 (גל עיני)

בס"ד

שאלה גדולה שאלת וגם אני מנסה להבין, והנה מה שבנתיים העלתי בחקתי, ואני כותב בתימצות, בגלל שאותי לימדו שמדברים בפה ולא באצבעות(מאחד שלא כותב מהר...):

יש מה שנקרא "כח החיים" ואותו יש לכל בעלי החיים כולל האדם והוא נקרא "נפש" ולכן אפשר למצוא בתורה בבריאת החיות שכתוב "ותוצא הארץ נפש חיה וכו'" והפסוק הזה נאמר על החיות וכן בהמשך על האדם, ובזה היהודים הגויים וכל החיות שווים.

אלא שהאדם נבדל בזה שה' נתן בו נשמה "ויפח באפיו נשמת חיים" ודבר זה נאמר על כל האנושות (שהרי האדם הראשון היה כל העולם) כולל הגויים, אלא שאח"כ אדם הראשון חטא וירד ממדרגתו והגביר בעצמו את הרע עד שהיה נתון תחת ממשלתו אלא שעוד היה יכול לשוב לאיתנו הראשון והיינו למצב שהיה קודם החטא.

ה' נתן זמן ,עד לדור הפלגה לכל האנושות והיינו לבניו של אדם הראשון , לתקן את עצמם ולחזור למדרגה האמיתית שלהם כפי שהייתה קודם החטא, אך הם היו עסוקים בלחטוא , מי יותר ומי פחות, למעט קצת אנשים שהיו בסדר, כאשר הגיע דור הפלגה , ה' "הביט" בארץ וראה 70 אנשים שכל אחד מהם תיקן או קילקל כפי מה שעשה, אך אף אחד לא אצליח להתעלות ולשוב למדרגה האמיתית שלו חוץ מאחד יחיד ומיוחד ושמו אברהם.   ומאז ה' עשה שכל אחד מאלו האנשים יהיה ראש לאומה שלמה כאשר כל מי שיצא ממנו יהיה באותה המדריגה של ראש האומה, וכך נוצרו שבעים אומות שלכל אחת מהם ישנו אופי מסויים, ואברהם נפרד מכולם שהאומה שיצאה ממנו הייתה במעלה עליונה.

אך עתה יש לנו להבין מה יש בדיוק לאומות העולם? נשמה או משהו אחר? על זה עונה הרמחל:   " :ואמנם כיון שיש בהם בחי' אנושיות, אע"פ שהיא שפלה, רצה הקב"ה שיהיה להם מעין מה שראוי לאנושיות האמיתי, והיינו שיהיה להם נשמה כעין נשמות בני ישראל, אע"פ שאין מדריגתה מדריגת נשמות ישראל אלא שפלה מהם הרבה. ויהיה להם מצות, יקנו בהם הצלחה גופיית ונפשיית גם כן כפי מה שראוי לבחינתם, והם מצות בני נח"

ואם תשאלי אותי מה זה "כעין נשמות בני ישראל" ? איני יודע(כמו שאיני יודע מדוע המחשב אחליט לשנות לי את ה"גופן" ברוב חוצפתו...)

לסיכום:

למין האנושי יש נשמה

נשמתן של ישראל היא גדולה יותר ויש ביכולתה לשוב למצבה ההתחלתי ולזכות בחיי נצח.

"נשמתן" של הגויים קטנה יותר והיא כבולה ברע ואין היא יכולה להתעלות מעל מדרגתה ולזכות להיכנס לעולם הבא.

ישנם 2 דרכים שעל ידם יכולים גם הגויים "לצאת מכבלי העולם הזה"1. מי שיעמוד בגדרים של "חסיד אומות העולם"   2. מי שמתגייר 

במעמד הר סיני, ה' בחר בישראל כאומה שעליה יוטל תיקון העולם וישראל נכנסו בברית עם ה' ומאז ועד היום כל דבר שקורה בעולם נמשך מהתנהגותם של ישראל, משום שעליהם מוטל ולפי מעשיהם נקבע מה ה' יפעל.

הערה:

ספר התניא כותב שלישראל יש נשמה חלק א-לוק ממעל אך אינו מבאר מה בדיוק יש לגויים (לפחות לא בתחילת ספר התניא שזה מה שהספקתי לקרוא) והוא מסביר שישנה גם נפש בהמית שאצל הגוי לא ניתנת לתיקון ושורשה רע, ואצל היהודי ניתנת לתיקון,

כדאי לנסות ולאחד בין הרמח"ל (כל מה שנכתב למעלה זה הסבר של הרמח"ל שנמצא בספר "דרך ה'") לתניא ולהגיד: שאותה נפש שנמצאת בנו ומחייה אותנו היא הנפש הבהמית ובגלל שהיא קשורה לחומריות ולארציות היא מושכת אותנו למעשים ארציים כגון אוכל וכו' ובזאת היא גורמת לנו גם לעשות דברים רעים.

ולגבי הנשמה רק ליהודי יש נשמה חלק א-לוק ממעל ואותה ה"נשמה" שיש לגוי היא לא חלק ממעל אלה משהו אחר וכמו שגם הרמח"ל אומר "מעין נשמה" ומזה בדיוק איני יודע.

כל זה בקצרה, ויש עוד מה להבין, ושנזכה בע"ה להבין עוד.

בהצלחה.

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.