2 - ב...

אז הרמבם היומי כבר יותר שווה.. שם יש פרסים.

ארבעה ספרים עם חתימות והגהות של רבני משפחת "אור שרגא" | קדם בית מכירות פומביות

2ב, אבל בלית ברירה 1ב כי 3ב.

(פעם הייתי צריך להשתמש ב-6 [!] מתווכים. החצופה אמרה 'לא' ).

"דאמרי אינשי שפיל ואזיל בר אווזא ועיניה מטייפי"

(נוהגים אנשים לומר: האווז הולך שפוף ועיניו 'צפות').

מפרש רש"י:

"ועיניה מטייפי. עיניו מצפות למעלה למרחוק למזונותיו וחבירו בכתובות (דף ס.) נטוף עיניך.

שפיל ואזיל. כלומר מחמת ענותנותו של אדם לא יהא בוש מלשאול דבר הצריך לו בין לתורה בין לפרנסתו ולתבוע חובו".

בהמשך הגמרא, מביאים ראיה מהפסוקים:

"והטיב ה' לאדני וזכרת את אמתך".

והוא מה שאמרה אביגיל הנביאה לדוד, שיישא אותה לאישה, ולא נמנעה מחמת הצניעות מלעשות השתדלות.

לא מדבר כאן על "מתחיל סדרתי", אלא על מי שבאמת יש לו כוונות טובות.

כמובן, אם יש אפשרות אחרת, מן הסתם היא עדיפה. אבל אין מניעה לגשת ישירות.

עכשיו, במקרה שאין אפשרות אחרת:

למה "לא יהא בוש" לא קשור לפה? אדרבה, יש צורך יותר גדול מזה? לתבוע חוב יותר חשוב מחתונה?! לחפש פרנסה זה "מובן" אבל שידוכין? געוולד... איפה פה סדרי העדיפויות? |דופק על השולחן|

"אי נעימות" זה לא גדר הלכתי לצנוע או לא (אשמח שתפנה אותי למקור רלוונטי). וגם לא הבנתי מה ההבדל  בין סוגי ההשתדלויות - השתדלות זו השתדלות.

הראיה של הגמרא היא מענייני שידוכין. מה שרש"י מביא על פרנסה ותורה זו כבר הרחבה של הכלל הזה.

בכל מקרה, שום דבר לא אמרתי מעצמי, אלא ראיתי אצל הרב אבינר (רעים אהובים, בפרק שידוכים וחתונה, א):

"כך מצאנו בגמרא לגבי אביגיל אשת נבל הכרמלי, שבדבריה עם דוד רמזה לו: 'וזכרת את אמתך' (בבא קמא צב ב ורש"י שם), כאומרת לו: אם תרצה להתחתן, זכור אותי. על-אף שהיתה נביאה (מגילה יד א) ויכלה לדעת שתתחתן עמו, לא הסתפקה בכך, אלא רמזה לו בעדינות ובחכמה על רצונה. האם יש בכך חוסר צניעות, חוצפה או יוזמה מופרזת? - לא. הגמרא ממשילה את התנהגותה לאווז ההולך וראשו מושפל, אבל עיניו צופות למרחוק לחפש לו מזון (בבא קמא צב ב). מסביר רש"י: מחמת ענוותנותו של אדם לא יהא בוש מלשאול דבר הצריך לו בין לתורה בין לפרנסתו ולתבוע חובו. כמו שלצורך פרנסתו לא ימתין האדם שיציעו לו עבודה אלא ילך ממקום למקום כדי לחפשה, כך מציאת בן-זוג היא צורך חיוני לאדם, צריך להשתדל להשיגו, ולא ימתין עד שבמקרה ישימו לה אליו. כשיחפש וימצא בת-זוג ההוגנת לו, יתברר למפרע שזו בת-הזוג הייעודה לו מן השמים".

כידוע, הרב אבינר לא חשוד על זלזול בצניעות.

בואו נשים את הדברים על השולחן: אנשים נגד לפנות לבנות כי זה מעלה להם אסוציאציה חילונית-רחובית, לא כי יש להם מקור ברור לזה. אני גם לא מתלהב מזה שזו תהיה עדיפות ראשונה ושבנים יתחילו עם בנות על ימין ועל שמאל (ולהיפך), אבל אין שום סיבה שבחור צנוע לא יפנה לבחורה שנראית לו מתאימה כשאין לו אפשרות אחרת.

א. הגמרא הזכירה נישואין. לכן רש"י לא היה צריך להזכיר. 

ב. לא הבנתי הכל, אבל "צופה" הכוונה מחפש, לא שמושא רצונך מולך פיזית.

ג. הגמרא מביאה הדרכה לבני אדם כמונו שעדיין אינם נביאים.

וראה תגובתי ל"אני בן לא בת".

אבל בלי כל התיאורים המוגזמים...

כבר לא יכול לחכות 

תשובה מורכבת.

מלכתחילה חשבתי 3, בתערובת מסוימת של נימוקים והתלבטויות.

התייעצתי עם חברים ועם מו"ר, ודעת מו"ר היתה שאפשרות 2 מתאימה מאוד (בתערובת של נימוקים...) ואף הציע לשמש כצד ג' (לסקרנים, תשובתה לפנייתו הייתה שלילית).

אם יש עניין ותועלת מיוחדת בפירוט השיקולים מלכתחילה ולאחר ההתייעצות, אפשר במסר.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳