בס"ד
(ואני כותב את הדברים גם לעצמי)
הראיה שיש אנשים שגם לא רואים בעיה בלתת כיף לבנות או בלא לשמור נגיעה או ברק ללכת עם סרט במקום כיסוי ראש ואו ואו...
אבל האמת שזאת לא באמת בדיוק הסבר הראיה באופן שלם.
משער שתסכים איתי שחלק מהעניין בקיום המצוות וקבלת עול מלכות שמים הוא שגם מצוות שאינן מובנות לנו אנחנו מקבלים ועושים.
לא בטוח אם הייתי רוצה לקבל את ציווי כל ההלכות של הנושא הזה (ואפשר ללמוד מזה גם לנושאים אחרים) ממשהו שמשתווה לי בחוכמתו.
אם היינו מקבלים את ההלכות האלה ממשהו שהיה שווה בחוכמתו לחוכמת בשר ודם אז באמת היה שייך להתפלפל ולהגיד את ההרגשה האישית של כל אחד ואחת ביחס לדברים ולפי זה לקיימם...
הרי ההוא לא רואה בעיה ברק לתת כיף.
וההיא לא רואה בעיה ברק לגעת.
וההם לא רואים בעיה ב...
אז איך ניתן לדעת מה בדיוק הגבול העדין שבו לא מזיקים לקודש הקודשים הזה?
הרי מי קבע שמגע מזיק ושרק לצחוק עם עמיתה לעבודה זה לא?
מי קבע שאורך כזה זה תקין וכזה זה לא?
מי קבע שדיבור כזה תקין וכזה לא?
לא סתם אמרנו במעמד הר סיני "נעשה ונשמע", קודם נעשה ואחר כך נשמע ,קודם נעשה ואחר כך ננסה להבין את הטעם עד כמה שיידנו משגת. הרי קבלנו את התורה ממי שאין לחוכמתו גבול וסוף.... ורק הוא יודע באמת ברוממתו להגיד לנו מה משפיע באמת על הנשמה פנימה לטובה או לא חלילה, שרק הוא באמת יודע באמת מה משפיע על דברים עמוקים מיני ים בנשמתנו ועד כמה... גם אם איננו מרגישים זאת וגם אם זה אפילו מוסתר מעיננו אנו.
השאלה היא מאיזה נקודת התחלה באים וניגשים לדברים, האם קודם אבין ורק מה שאבין אקיים חלילה, או האם קודם אקיים ורק אחר כך אנסה להבין עד כמה שאצליח ומבלי שזה ישפיע עלי על קבלת הדברים.
עכשיו אי אפשר לשפוט אף אחד ואי אפשר לדעת מאיזה נקודת התחלה ועם איזה נתוני פתיחה כל אחד התחיל את המסע... אבל השאלה היא האם היינו אנחנו אנו במסע ?
הא ידענו להגיד מה נכון ושלשם אנו שואפים גם אם איננו הגענו אליו עתה?
האם התקדמנו לא לאט/מעט מדי לא מהר מדי , לא בקצב של רינה ולא בקצב של יהונתן, האם התקדמנו בקצב שבו ה' חפץ שנתקדם בו אנו אנחנו? האם לא וויתרנו על להמשיך גם שקשה? הא שמנו את הנכון לנגד עיננו במסע?
מעלת הרצון(וכמובן שגם צריך מעשים), שנזכה...