ממ"ד , אוכלוסיה כן דתית אבל לא דוסים במיוחד..

לא מקום אברכי כזה..  וגם אצלנו עשו יום ירושלים מורחב. 

תחית המתים... 

בצורה פשוטה. נניח: היום יום זיכרון של סבא, אומרים דברי תורה לזכותו, מברכים ברכות. אומרים תהילים ליד הקבר (אני לא חושב שצריך לקחת ילד בן שנתיים וחצי לבית הקברות).

עם הזמן, אם ילד שואל (ולא בהכרח "יעלו להם מחשבות". לוקחים די טבעי. הרי זה לא שמישהו שהכירו נפטר) - אז לפי השאלות.

למשל: מה, הוא כאן בתוך הקבר?..  אז מחייכים: לא. הוא אצל ה', הנשמה אצל ה', בגן עדן. פה זה רק הגוף.

כשהוא היה בעולם, הנשמה היתה בגוף. עכשיו הנשמה אצל ה', ואם לומדים לזכותו דברי תורה, מברכים, עושים מעשים טובים - אז זה עשה לנשמה טוב. וגם הוא מתפלל אצל ה' בשביל המשפחה שלו.

הילדים שלי נולדו למציאות שהדוד נהרג בנערותו. 

יש אזכרה כל שנה והסיפורים עליו וגם המפגש המשפחתי שמתקיים כל שנה באזכרה הוא חלק מהחיים. 

פשוט לדבר על זה ולתאר בפשטות את הדברים הם גדלים יחד עם זה. 

אותי מדהים איך דווקא השיתוף אותם מביא לזה שעדיין למרות פער השנים הגדול ולמרות שכל האחיינים נולדו רק אחרי שנהרג.  הוא עדיין חי בתוכינו. 

בגן של אחד האחיינים ביקשו השנה לכתוב תפילות  לכותל והאחיין  ביקש שתהיה תחיית המתים והדוד יקום לתחיה...  

אצלנו- הסבר פשוט. כשאדם נולד ה' מכניס את הנשמה לגוף, וכשמגיע הזמן של הנשמה לחזור לה'- אז הנשמה יוצאת. את הגוף קוברים באדמה והנשמה חוזרת לה'.

יש דברים שאנחנו פה יכולים לעשות למען הנשמה- ללמוד תורה, לומר קדיש וכו'. 

וגם יש דברים שהנשמה שלו יכולה לעשות למעננו- כמו להתפלל עלינו למשל.

כמובן שזה קשה לנו, ומוזר ועצוב לנו שאי אפשר לראות את הנפטר ושהוא לא איתנו- אבל הוא באמת נמצא במקום טוב ושמח ליד ה'.

המשפחה של בעלי רובה בחול בארצות הברית . אז הילדים שלי ראו אותם פעמיים -שלוש בחייהם .

כאשר טסנו לבקר....

ספרנו להם שסבא רבא שלהם  נפטר (סבא של בעלי , קברו אותו בארץ )

ולכן אחרי בית הספר והגן אבא יקח אתכם לסבתא (אמא שלי ) ואחרי צהרים - נבוא לאסוף אתכם.

הם יחסית קטנים. הבן שלי היה בן 4 והבת הגדולה בת 7 (כיתה א).

לא עשינו מזה עיניין. אני חושבת שהיא עוד קצת שאלה והתעניינה אז ספרנו לה מזה זה אומר.

שהגוף קבור באדמה והנשמה עולה לשמיים -לגן עדן.

לא לקחנו אותם לבית הקרבות. גם להזכרה של סבא וסבתא שלי שנפטרו ממזמן שאני הייתי נערה.

ויש את יום השנה (אם יוצא לנו לבוא )  לא לקחים אותם .

או סתם כשאני רצתי לבקר בבית העלמין הם חיכו באוטו אם בעלי ...

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות