1. ידוע המדרש באיכה (איכה רבה,לג וכן בגמרא ב"ב) על בני ישראל,שחלק מיוצאי מצריים נשארו בחיים-אם כן,לא נתקיימה שבועת הקב"ה! והיאך יתכן? ואי תימא טובה לא חוזרת רעה חוזרת(בענייני נבואה,עיין רמב"ם)-הלא זו נבואת משה ובה שבועת ה'!![בלשון "חי ה' וכו'"].ותיר' שם עץ יוסף שאחרונים שנותרו בחיים עליהם לא נגזרה גזרה [ועיין בתירוצו] ואין זה נראה, שכן כתוב במדרש "שנתבטלה גזרה"!
2. ע"פ הרמב"ם שצויין, טובה אינה חוזרת-היכן נתקיימה ברכת הקב"ה "ואעשה אותך לגוי גדול"?
"ציון היא דורש אין לה"-מכלל דבעיא דרישה!
דורש ומבקש אני לתשובות!
אומרים שצאציו של משה רבנו היו כיוצאי מצרים.
איפה כתוב שנתבטלה הגזירה?
ציינתי את כל המקורות.
לא הבנתי את הקשר הרישא של דבריך.
היא נתקיימה ברכות דף ז, א:
"א"ר יוחנן משום ר' יוסי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי לא חזר בו מנא לן ממשה רבינו שנא' (דברים ט, יד) הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום אע"ג דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה אפ"ה אוקמה בזרעיה שנא' (דברי הימים א כג, טו) בני משה גרשום ואליעזר ויהיו בני אליעזר רחביה הראש וגו' ובני רחביה רבו למעלה וגו' ותני רב יוסף למעלה מששים רבוא אתיא רביה רביה כתיב הכא רבו למעלה וכתיב התם (שמות א, ז) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו:"
לגבי היוצאים ממצרים, ע"פ רפרוף קל (מפאת הזמן) במדרש אישה, יתכן והיו עוד שלא נגזרה עליהם גזירה.
כמו שבט לוי, הנשים, כלב ויהושע.
המקור באיכה זה פרשה א' סימן ל"ג?
כתבת שם רק ל"ג אז הנחתי
תירוצך לשאלתי הב. יפה מאוד! תירוץ נוסף -עיין אור החיים על הפס' הנ"ל שבכול ישראל ניצוץ ממשה ע"ה רעיא מהימנא.
לגביי הב. זה פשיטא ואינו תירוץ...נכון שעליהם לא נגזרה הגזרה-אז מה הסברא שיכרו ויכנסו לקברים לקראת ט' באב? לא הגיוני.
הגזירה.
לדוגמא שרח בת אשר, שהפליגה ימים עד ימי שאול ע"פ המדרש, פנחס שהאריך עד ימי יפתח לפחות ע"פ המדרש (וי"א שהיה אליהו ולא בגלגול, גם במדרש).
התורה לא סיפרה לנו שעל פנחס לא נגזרה גזירת המרגלים, וידוע לנו שהוא ושרח נכנסו לארץ
איזו סיבה יש להם לכרות קברים ולשכב בהם עם עליהם לא נגזרה הגזירה?
חוץ מזה, אולי עצם העונש שלהם שלא היו באלה שממחים, היה שישכבו ויחששו שהם עלולים למות.
אם כי קשה לי להאמין שצדיקים כמו שרח ופנחס היו בחשש הזה...
תוכל להגות את תגובתך הקודמת? לא הבנתי אותה.
שכוייח
נראה שהאנשים שכורים הקברים ושוכבים בהם הם מיועדים למיתה...אין זה מחלוקת אלא עובדה.
העניין אינו שזו נבואת משה אלא שיש פה את שבועת ה' ממש! ועוד בלשון חי ה'! שבועה כזו תחזור?
ראיתי שפרשו שאנשי ה"דור האחרון" חזרו בתשובה מלאה כיוון שעד עכשיו לא היה ברור מי ימות ומי ויקום למחרת אך הפעם ידעו כולם שמחר לא יקומו ולך חזרו בתשובה גמורה וקמו. זה פרוש נחמד שמראה על כוחה של תשובה,אך עד כדי כך? לבטל שבועת ה'?
למה את הבטחת ואעשך לגוי גדול הובטחה רק למשה? הלא גם יהושע, כלב ושאר שבט לוי(אותם יותר ניחא[שבט לוי הכוונה]) לא פשעו!(וכן צויינה גם סרח בת אשר שהאריכה ימים!)
לא זוכר מי בדיוק.
אבל ה' הרי מלכתחילה רוצה להשמיד את *כל* עם ישראל בהתחלה, הוא לא מחלק בין חטאו ללא חטאו, בין גברים לנשים ובין שבט לוי לשאר.
נראה לי לתרץ, ואולי זאת התשובה שראיתי והיא לא מדעתי, שה' רצה שתהיה עילה לגדל את זרעו של משה רבנו ע"ה.
אהה...תירוץ זה ממש קשה...
הרי היה גלוי וידוע לפניו שמשה ירצה אותו
את עם ישראל. אלא כדי לזכות את משה בברכה שירבה זרעו
תרוץ יפה.
אכן יש סמך לדבריך.
עיין בפרשה ובמקורות לפני תשובתך...
וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל.-שמות לב י
בפרשתנו: יב אכנו בדבר, ואורישנו; ואעשה, אותך, לגוי-גדול ועצום, ממנו.(פרק יד)
"מי בקש זאת מאיתכם"?
וזה לא עוזר לענות על השאלה...
אוקי...אז בתגובה זו טעיתי כשהעתקתי מזכרוני,מצטער.
אנ'לא בא להתווכח ואוי ולהן לבריות מעלבונה של תורה.
אתה לא חייב להתייחס לשאלות שלי.אני מכוון לתשובות בכיוון הדרשני ולא פשט הדברים.
1. יש להסביר שמכיוון שעשו תשובה גמורה נעשו אחרים לגמרי. כלשון הרמב"ם הלכות תשובה ז ד -
"אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא, וכאילו לא חטא מעולם" ואז אין קושיה כלל.
2. נענתה כבר למעלה.
אלא על דעתך.
אלא אם כן תוכיח שדחית
הסתכלת למעלה?
לא ראיתי שדחית
ואי תימא טובה לא חוזרת רעה חוזרת(בענייני נבואה,עיין רמב"ם)-הלא זו נבואת משה ובה שבועת ה'!![בלשון "חי ה' וכו'"]
העניין אינו שזו נבואת משה אלא שיש פה את שבועת ה' ממש! ועוד בלשון חי ה'! שבועה כזו תחזור?
ראיתי שפרשו שאנשי ה"דור האחרון" חזרו בתשובה מלאה כיוון שעד עכשיו לא היה ברור מי ימות ומי ויקום למחרת אך הפעם ידעו כולם שמחר לא יקומו ולך חזרו בתשובה גמורה וקמו. זה פרוש נחמד שמראה על כוחה של תשובה,אך עד כדי כך? לבטל שבועת ה'?
חוץ מזה, כל דור שהיו לפניהם לא חזרו בתשובה? הם פשוט חיכו למוות? למה להם לא התבטלה הגזרה?
נבואת ה' היא על החוטאים עצמם, ובלשון הרמב"ם משמע שהחטא כאילו לא התרחש על ידם כלל,
ואם לא התרחש על ידם- אז אין הנבואה שייכת אליהם.
לכן אין דיון מלכתחילה על חזרת השבועה שהרי היא לא שייכת בהם. ולכן היא לא התבטלה, אלא לא
שייכת אליהם.
ולעניין דור קודם- פשוט מהמדרש שלא, שהרי כל החידוש היה שהם עשו תשובה גמורה, שהיא תשובה
מיוחדת כי הם באמת הרגישו שהם הולכים למות ולא היה להם צד של "אולי אני אהיה מהמתים ואולי לא"
ויכול להיות שאה"נ והמתים כל יום לא היו אלא מי שלא עשה תשובה מספקת וכך מי שהגיע לסוף היו
בעלי התשובה האמיתיים וזה התגלה רק בסוף הארבעים שנה, כי לא היה חידוש שקמו אנשים רק ביום הזה
היה חידוש.
ואין שום קושיה, אלא הדברים פשוטים
אלא על אנשי הדור בטווח הגילאים.
"כָל-הָאֲנָשִׁים, הָרֹאִים אֶת-כְּבֹדִי וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם, וּבַמִּדְבָּר; וַיְנַסּוּ אֹתִי, זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְלֹא שָׁמְעוּ, בְּקוֹלִי."
הבעיה היא בחטא, לא כתוב "כל האנשים בגיל X" אלא על שלא שמעו בקול ה'- וזה חטא שיש לו תשובה.
כשלא קוראים פסוקים מגיעים לקושיות...
ואני יודע שתקשה לי מהמשך הפסוקים-
אז מכיוון שבאותו זמן הם חטאו זה היה המצב, אבל פורש כבר שהסיבה היא החטא, כלומר,
צריך שני תנאים- חטא וגיל, אחרת למה לחזור על השבועה? ולמה פעמים בלשון "חי אני"?
אלא שזו אותה שבועה ויש בה שני צדדים, הראשון חטא "ולא שמעו בקולי" והשני גיל- "מבן עשרים שנה"
ושניהם נצרכים, שהרי מתחת לגיל 20 גם החוטא לא נענש(וא"ל שאין ב"ד של מעלה עונשים עד גיל 20 שהרי נענשו ללכת במדבר והיו יכולים להיענש גם בכליה כמו במעשה קרח) וכך גם יהושע וכלב, שהם
מעל גיל 20 ולא חטאו, אינם בכלל השבועה, והאזכור שלהם הוא מיוחד רק בגלל שהם היחידים מעל גיל 20 שלא חטאו ששייכים להיכנס לארץ.
למרות שבכסילותי לא הבנתי את תרוצך עד סופו(אף על פי שחזרתי עליו כמה פעמים) יישר כח.
עיינתי שם ולא מצאתי איך זה מתרץ.
בדיון למעלה..ראית את שאר התגובות?
ברשות החונן לאדם דעת-אינני טועה. שאלותי מוסמכות ע"י אברכים ששקלו את הדברים בכובד ראש
יש לי תירוצים לרוב השאלות.
1. יש לעיין במשך חוכמה על הפרשה.
הוא מתרץ שהגזרה לא התבטלה אלא לא הובנה במלואה. אני לא אעתיק את דבריו אבל אגיד בקיצור שבפס' (יד,לה) כתוב "במדבר הזה יתמו ושם ימותו" ומסביר המשך חוכמה-שם ימותו-בא"י,אותם הט"ו אלף שלא תמו במדבר.
2. אור החיים מתרץ שבכל ישראל ניצוץ ממשה רבנו ובכך נתקיימה הברכה.
כותב האלשיך הקדוש (כמדומני על פרשתנו אבל יכול להיות שדבר הוזכר גם על חטא העגל) כי ה'ברכה' של "ואעשה אותך לגוי גדול" אינה לא ברכה ולא כללה או שידול.
משה פחד שבגלל ששליחת המרגלים הייתה באחריותו הקב"ה כועס גם עליו-על כן פנה אליו בפניה שמראה כי אין לו כעס ותואנה כלפיו כלל.
אני לא מנסה להעליב או להשפיל אף אחד,בבקשת מחילה מכולם.
נניח אתם יודעים על אדם כלשהו, שהוא מתכוון לעשות מעשה חמור מאוד.
למשל לשדוד בנק.
אתם מאיימים עליו שאם הוא לא ייתן לכם חלק מהשלל, אתם תדווחו עליו למשטרה.
הוא לא מוכן לשלם, ואתם מדווחים למשטרה כמו שאיימתם.
אני חושב שאין חולק על כך שהאיום הוא מעשה חמור מאוד, ויש לעשות עליו תשובה. כלפי האדם וכלי המקום.
אך מה לגבי מימוש האיום, כלומר זה שבסוף סיפרתם למשטרה? האם צריך לעשות על זה תשובה? האם זה מעשה רע?
מצד אחד, עשיתם את זה מתוך טעמים אגואיסטיים, מתוך חמדנות ונקמנות וכו'. הנפש שלכם הושחתה, אין לי ספק.
מצד שני, סוף סוף המשטרה עצרה בזכותכם אדם מסוכן ומנעה ממנו להוציא לפועל את זממו, ואולי בזכותכם חייהם של אנשים ניצלו (של השודד עצמו ושל עובדי הבנק).
מה דעתכם? צריך לעשות תשובה על ההלשנה? אם כן, איך?
צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת
כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)
והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות.
אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.
אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.
אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה
קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך,
בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה 
אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.
אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?
תודה🙏
ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ
קשה לקריאה?
או תובעני מבחינת עבודת השם?
מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...
גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...
אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)
יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.
בהשראת המכילתא
"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"
"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"
א. שייכתבו כמותם ולא מספיק נכתבו?
ב. שלמיטב ידיעתכם טרם נכתב כזה?
(תכלס לא חייב להצמד ל2 הקטגוריות.. תכתבו חופשי)
(אולי גם הודות לשרשור נחשף לספרות שלא ידענו שיש..)
אפשר תשובות כלליות אפשר תשובות מיוחדות..
אני אתחיל.
א. קלאסי- ספר שינסה לפרט ולבאר יותר את הלכות בין אדם לחברו וכן ספר שינסה לפרט להסביר ולבאר את נושא אהבת ה' ויראת ה' כפי שמעורר על זה הרמחל (שוב, לא פירוש למסלש אלא חיבור עיוני ומעשי על שני ענפים גדולים אלו.).
ב. הייתי רוצה ספר על הלכות שבת שלא יכתב על סדר השוע, אלא פשוט יחשוב על איך נראה יום חול שגרתי אצל רוב האנשים וביחס לכל פעולה ופרטיה ירשום מה דינה בשבת..
על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.
אבל מי יקרא את זה?
בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?
אשמח לחידוד..
זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.
או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.
ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד
(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)
אכתוב ב"נ בהמשך
שומרת את השרשור
כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).
לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).
ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)
מרגולממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.
ובנפרד בשביל הפרקטיות…
אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)
הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)
וגם אם אני לא טועה
מנחה, ראש חודש, חגים...
בנושא של 'התלהבות', איך לקיים דברים ביותר אש פנימית.. דבקות וכו'..
ה' ישמח אתכם, תודה
ידעו..
זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי
האדמור מפיאסצנה היד..
הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.
בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה
אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..
אבל שוב זה קצת שונה..
שווה לעיין שם בכל מקרה😃
על שמחה ועצבות יש מלא!
אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..
תודה
ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.
אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.
בהצלחה!
לספור את העומר 49 יום
