לדעתי בכללי אדם שגורם לאדם אחר לעשות עבירה, יש בו מין האשמה.

בכל זאת, בגללו האדם עשה את העבירה, בין אם הוא רצה בכך ובין אם לא.

אבל, יש פעמים, כמו למשל עם הדוגמא של הכיפה, שכן עדיף לעשות את זה. אם למשל את יודעת שהאדם ישים רק כיפה קטנה, אולי כן עדיף לסרוג לו כיפה קטנה מאשר שלא ישים כיפה בכלל.

לכן לדעתי יש לבדוק כל מקרה לגופו.

נראה לי שמותר, בסך הכול את לא עשית כלום, אז ברור שאת גם לא חייבת כלום.

 אבל - בנוגע לניר, עדיף שיוציאו כיון שזה יעזור לאנשים לא להתבלבל, אבל לא חייבים כי כל אדם צריך להיות אחראי על עצמו והוא צריך לשים לב. 

בס"ד

לא אכחד ש"מבול" השאלות ההלכתיות מתחיל להפחיד אותי: "שלא אכשל בדבר הלכה... שלא אומר על האסור מותר ולא על המותר אסור". נצטרך למצוא פיתרון לבעיה הזאת (אפשר למסר"ש לי רעיונות והערות בנידון). הגולשים כאן לא פוסקים!!!

בכל מקרה:

השאלה הראשונה שלך היא שאלה ענקית. יש לה המון השלכות וגרורות כמו דין "הלעיטהו לרשע וימות", "מסייע בידי עוברי עבירה", ודינים נוספים, ואין כאן המקום.

אין כאן אשמה. האול' לא גורמת לך להשתמש בנייר.

(אגב, יש פוסקים שמתירים לחתוך נייר לניגוב בשבת כשאין נייר אחר. ישנה אומנם מחלוקת בין המתירים על צורת החיתוך המותר, ואכמ"ל)

שלחתי שו''ת לרב, סליחה על הפצצת השאלות.

בס"ד

במקרה של הכיפה- אני דווקא לא מסכימה עם סימי... אולי במקרים מסויימים- נגיד יש לי חברה שביקשו ממנה לסרוג כיפה קטנה והיא תמיד מוסיפה עוד קצת... אבל עדיין, מן הסתם מי שלובש כיפה, זה לא יגרום לו להפסיק ללבוש כיפה אם ילדונת אחת תסרב לסרוג לו בגודל שהוא רוצה.. ביג דיל...

הקטע הוא שבדיעבד, אני גורמת לאדם לעשות דבר שאסור, האולפנא באיזשהו מקום אולי כן מחטיאה בנות, האם הם צריכים להוציא את הנייר? לא כדאי?

והסנה בוער, אפעם אי אפשר לדעת מה גודל ההשפעות שלך.

אין אפשרות להמנע ממצב כפי שתיארת.

את חושבת שאסור למכור אוכל/ כלים לחילונים כי הם לא יטבלו את הכלים או יברכו על האוכל?

לדעתי במקרה של הכיפה את לא חייבת לסרוג אם את לא רוצה וכל אחד יעשה לפי דעתו אבל במקרה של האולפנה אין שום בעיה במעשה שלהם.

את מצפה שידאגו שלא תוכלי להכשל בשום עברה? ובשבת בעיקר? באולפנה דואגים לכך שהאור לא יוכל להדלק במקרה שתשעני עליו? כל אחת חייב להיות זהיר ולשים לב למה שהוא עושה.

במקרה של האולפנא, לא כדאי שיעשו את ההשתדלות שלהם? מלבד זאת, מה הגודל של החשיבות של לשמור על המעשים שלך כדי שאחרים לא ייזוקו. זה בעיקר מה שמטריד את מנוחתי. הרי, אנחנו לא רוצים שאחרים יחטאו, כמו הפסיקה של 'האם מותר לתת הדרכה לנהג שאיבד את דרכו בשבת. זה סוגייה קשה, ויש פסיקות לכאן ולכאן. וגם כאן חוזרת השאלה, האם אני גורם לו לחטוא? וכנגד זה, כמה הוא יחטא אם אני לא יעזור, יסרוג, וכו'.

 ברור ברור שכל אדם חייב לעשות את ההשתדלות שלו, אבל לא כדאי מלכתחילה, שכל אחד יישתדל?

בס"ד

אשרייך ששלחת את השאלה לרב

זאת סוגיא שלמה מתי עוברים על "לפני עיוור לא תתן מכשול" ו"סיוע לדבר עבירה" ונשמח לשמוע את התשובה. 

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה