http://news.walla.co.il/?w=/2668/1434230
גיליון ציונים: 9 לקדימה, 2 למרצ
יום רביעי, 11 בפברואר 2009, 18:15 מאת: אודי הירש, מערכת וואלה! חדשות
הפרסומאים של לבני ארזו אותה כפמיניסטית ושמאלנית, נתניהו שכח שהוא באופוזיציה והעבודה היא מותג מת. ההצלחות והכישלונות של בחירות 2009
המצטיינות:
מנהיג מפלגה של מחאה ותסכול שלא תיעלם בקרוב. ליברמן (ניר לנדאו)
קדימה: בחוגים מסוימים מסומנים אנשי "קדימה" הבוקר כגוד גאייז, כחבר'ה המתונים והטובים מול הימין המוטרף, אבל זו רק הוכחה נוספת לעבודה המצוינת והמניפולטיבית שעושים הפרסומאים של ציפי לבני. במערכות בחירות יש נטייה לעוות מעט את המציאות, אבל נדמה שבמקרה הזה נשברו כל השיאים: שרה בכירה בממשלה הוצגה כמי שאינה קשורה למחדליה; מי שהעלימה עין משחיתות עמיתיה למפלגה מותגה כמי שמסמלת פוליטיקה אחרת; מי שהצביעה בעקביות נגד זכויות נשים לוהקה לתפקיד הפמיניסטית; מי שהתקדמה במילימטרים בתהליך עם הפלסטינים במשך שלוש שנים וחצי הפכה לאשת שלום. בשורה התחתונה, מפלגת שלטון כושלת כמעט שמרה על כוחה, בסיועם האדיב של בוחרי שמאל שניסו לבלום את עליית נתניהו. כיוון שאנחנו לא מחלקים ציונים באמינות, מגיע לקדימה 9.
ישראל ביתנו: מאור כהן כתב פעם ש"שיר אחד עם שתי מילים מכר 20 אלף עותקים". מפלגה של איש אחד עם סיסמה אחת – אין נאמנות, אין אזרחות - לקחה 15 מנדטים. ארתור פינקלשטיין, האיש שהעלה את נתניהו לשלטון ב-1996 בקמפיין הפחדה אפקטיבי, הוכיח שוב שגם מארצות הברית אפשר להבין בקלות מה פוגע לישראלי הממוצע בבטן. ישראל ביתנו היא מפלגת המחאה והתסכול של בחירות 2009, אבל בניגוד לשינוי ז"ל היא לא תתפוגג בקרוב. ציון: 9.
הסולידיות:
נתן בראש לשמאלנים מהבית היהודי. יעקב כץ (יח"צ)
האיחוד הלאומי: כולם מדברים על הקיצוניות של ליברמן, אבל כצ'לה והחבר'ה אוכלים שניים כמוהו לארוחת בוקר, אחרי שהספיקו ליישב עוד כמה גבעות. ניצחו את השמאלנים המסריחים מהבית היהודי. ציון: 7.
המפלגות הערביות: חד"ש עקפה את מרצ, בהישג מרשים שהתבסס גם על תנופת דב חנין ברחוב התל אביבי. למרות אחוזי הצבעה צנועים (ועל אף הופעתו האיומה של השחקן שגילם את ליברמן בתשדירי רע"מ-תע"ל), המפלגות הערביות מתחזקות ככל הנראה במנדט. הפרחים לישראל ביתנו. ציון: 7
האנמיות:
הליכוד: בנימין נתניהו מאמת שוב את כל קלישאות ההזעה ואי העמידה בלחץ. נכון, תחת הנהגתו התקדמה המפלגה מ-12 מנדטים ל-27, אבל יש לזכור שאת העבודה הזאת עשה עבורו בעיקר אהוד אולמרט, שהתרסק אחרי מלחמת לבנון ולא הצליח להתאושש. הקמפיין של הליכוד היה אנמי ולא אחיד, התנופה של המצטרפים החדשים התפוגגה בחסות המלחמה וליברמן השתלט על משבצת האופוזיציונר הזועם (על אף שישב בממשלת אולמרט למשך תקופה מסוימת, בניגוד לליכוד). נתניהו שמר יותר מדי זמן על פאסון המועמד המוביל, הממלכתי והבלתי נגיש, בעוד לבני עבדה קשה, התראיינה בכל הזדמנות וקצרה את הפירות. לבסוף באה הקצנת המסרים בימים האחרונים, שרק חיזקה את לבני בשונאי ביבי מהשמאל. האיש שהרחיק את משה פייגלין לאחור כדי לקרוץ למרכז עשוי להידחק להקמת ממשלת ימין, מהקיצוניות שהיו פה אי פעם. יתרה מכך, האוראקל הכלכלי יהיה סחיט במיוחד עקב ההישג הצנוע של מפלגתו. ציון: 6.5
ש"ס: בלי תחושת הרדיפה של ימי דרעי, בלי קמעות ובלי אנרגיות. אלי ישי וחבריו, שביחד עם ברק אחראים לקיומה של מערכת הבחירות הזאת, לא הותירו כל חותם ואיבדו מנדט. האם ישי יאבד את ההנהגה? ציון: 5.
יהדות התורה: קמפיין סולידי ומשמים, כמעט כרגיל, שהסתיים באיבוד מנדט. ציון: 5.
המתרסקות:
העבודה: הקמפיין לא רלוונטי מפני שהעבודה לא רלוונטית. זהו מותג מת, ומי שווידא הריגה הוא אהוד ברק עצמו, שריסק מזמן את מחנה השמאל הישראלי בתאוריית ה"אין עם מי לדבר שלו". תהליך השחיקה נמשך כבר שנים, וההתעקשות להצטרך לכל הרכב קואליציוני, קיצוני והזוי ככל שיהיה, מחסלת את הסיכוי של העבודה לבדל ולשקם את עצמה. מצביעי מרצ עברו ללבני בלי למצמץ ובלי לשקול לעצור בדרך במפלגה הכי לא קולית בסביבה. ציון: 4.
הבית היהודי: טיפ לקמפיין הבא: מוטב לא למנות למנהיג המפלגה פרופסור למתמטיקה שמוכר בעיקר למשפחתו; מומלץ לא לפרק את המפד"ל ולבנות אותה מחדש, רק כדי לריב כעבור שבועות ספורים ולאבד חצי רשימה; ומעל הכל, חיזוק בעיתונאי מביא עניין תקשורתי, לא מנדטים. ציון: 4.
מרצ: התאחדה עם גוף אמורפי שלא הביא לה ולו בוחר אחד, התרכזה בליברמן בצורה מוגזמת, לא הצליחה להבליט את הקלף המנצח שלה בפריפריה, אילן גילאון ובעיקר נזכרה מאוחר מדי לנסות לעצור את הזליגה לקדימה. ולגבי החיזוק בעיתונאים, ראו את הטיפ לבית היהודי. לפרק ולהרכיב מאפס, לפני ההיעלמות הסופית. ציון: 2.
