אני ממש חדשה כאן, מקווה שיעזור למה שאני מרגישה..
אישי ואני נשואים כמעט שנתיים, סך הכל בסדר! הוא עוזר, מראה אהבה וכו'.
הבעיה היא שפשוט לא כיף לי איתו, במיוחד מבחינת תקשורת וחברות.. לא יודעת איך להסביר. למשל- כשאנחנו מדברים ביחד אני לא מרגישה חיבור עמוק (אף פעם) איתו, לא מרגישה גירוי אנטלקטואלי איתו (למרות שהוא מאוד חכם) כי כל פעם שאני מתחילה דיבור שמעניין אותי או אותו ומתפתח איזה דיון, בנקודה שבה מתגלה מיהו האדם (כשהוא מכריע מה הוא חושב) הוא כמעט כמעט תמיד יחתוך פתאום ב"לא יודע" וכשאני מנסה לשאול אותו מה בכל זאת הוא חושב הוא אומר לא יודע ופורש לעניין אחר או מחליף נושא. תמיד נגמר במן פרוואיות (מלשון 'פרווה') כזאת.. הוא אדם עדין, שקול ומתון ואני מודעת לזה שאני לא כזאת אבל חסר לי קצת בשר בקשר, בתקשורת (בשאר התחומים אני אוהבת שהוא מתון) אבל בנקודה הזאת זה כל כך מפריע ליי! ברמה שקשה לי לחיות איתו ופשוט בא לי לברוח ואני לא מבינה מה מצאתי בו.
עוד משהו שקשור לתקשורת וחברותיות- אני חברה מאוד טובה של גיסות שלי (אחיותיו) ושל חמותי ועושה המון מאמצים בשביל זה (גם כשזה לפעמים פוגע בי כמו למשל שאני מגלה שריכלו עלי וכו', משתדלת להיות בקשר טוב כדי שתהיה לשנינו תחושה טובה), וכשהוא מגיע לבית שלי (אנחנו הרבה אחים וכולם רווקים) הוא פשוט אומר שלום והולך לישון \ לעשות שיעורים בחדר, כמעט בלי לדבר עם המשפחה שלי במהלך השישישבת וזה ממש מביך אותי במיוחד לאור העובדה שנראה שאבא שלי כל כך משתדל להיות חבר טוב שלו, ומנסה לקרב אותו (וגם הוא נראה מודאג מזה). דיברנו על זה המון פעמים (וכרגיל, נראה שהוא ממהר להתנצל כמה שיותר מהר, להגיד שזה באמת לא בסדר מצידו אבל בפועל שום דבר לא משתנה..).
אני יסכם: אני לא מרגישה שאנחנו חברים טובים מבחינת שיח, (זה היה לפני החתונה אבל כל מי שהתייעצתי איתו אמר שזה כנראה כי הוא מתבייש ושזה ישתפר וכו').
ב. מביך אותי המצב עם המשפחה שלי, לאחיות שלי יש חברים שאני בטוחה שהם יהיו ממש אהובים במשפחה והוא לא מעוניין ביותר מידי קשר עם המשפחה שלי.
פשוט כואב לי מהמצב ורע לי.. מקווה שהסברתי את עצמי טוב ומובן מספיק ומקווה שיעזור..
ותודה על כל העצות הפרקטיות.. אני ממש ינסה לעשות את זה
תגובה נפלאה