השבוע סילקו אותנו ממאה שערים

ובשבוע הבא אנחנו אמורות *לנסות* ללמוד את האזור של בתי אונגרין (תולדות).
כל עזרה תתקבל בברכה!

![]()
בעעע
פשוט להתלבש עם חצאיות ארוכות, גרביים,
שרוול עד כף היד,
שער אסוף וכדו'
למה שיעפו אותכן?
נגרינסקיאצל האדמו"ר מטאלנא...
וגם סתם הסתובבתי שם...
אם הייתי בסביבה חרדית אולי גם הייתי מתלבשת כמוהם...
הדבר היחיד (נראלי..) שאני לא מבינה זה הקטע של החצאיות... מה יותר צנוע בגרביון מחצאית ארוכה???
שושנה בין החוחיםפשוט זה מבאס שאנשות בכללי שהולכות עם חצאיות - יודעות שיש יותר דוסות מהם
אבל חרדיות שהולכות עם חצאיות קצרות וגרביים (בדר"כ שקופות שאין קטע)
בטוחות שהם הכי דוסות כאילו ואין להם לאן להתקדם בקטע הזה וזה ממש מתסכל!
אוף!
וגם אני לא מבינה את הגרביים האלו....
אם הם הולכות עם חצאיות ארוכות או קצרות??
ובנינו, האלה שבאמת הולכות עם חצאיות קצרות הן גם הולכות עם ארוכות...
ובאמת... זה סתם שגעונות של הציבור החרדי
![]()
מה זה כזה משנה לכן איך הן לובשות...
מה שאת רוצה ממש תזמון מושלםנער מתבגרר
נער מתבגרר
נוצת זהבאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)